הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם בעודו משרת את ארה''ב ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין!
תיבת התהודה האמריקנית בצמרת צה"ל / אמנון לורד / מידה
יש תפיסה אחידה בצמרת צה"ל בנושאים הקרדינליים ובעיקר בנושא הפלסטיני.
צמרת הממסד הביטחוני מחוללת עוד מחדל לאומי. החיילים והמפקדים לוחמים בהקרבה ואף בכשרון בדרג הטקטי המוגבל, בעוד הדרג הבכיר בצה"ל נראה לעתים כאובד עצות וכתוצאה מהרתעה הומניטרית ומשפטית שמשליט הדרג הבכיר, הרבה מחבלים קיבלו התרעה מוקדמת לפני שמקומות המסתור שלהם הופצצו.
בציבור שמור הזיכרון הטראומתי של שלושה כישלונות אדירים ברמה הלאומית, שהממסד הביטחוני היה שותף מלא בהם.
הסכם אוסלו שהביא לטרור חמור, חדלון מלחמת לבנון השניה, כישלונה של ההתנתקות, שעל-פי מומחי הממסד הביטחוני היתה צריכה להביא לשקט ולביטחון, עדיין נוכח יום-יום בחדשות ו'צוק איתן' שנתפס בציבור ככישלון נוסף של המערכת הביטחונית.
התוצאה היא אבדן אמון בממסד הביטחוני.
שלושת הכשלונות האדירים האלה, שאת תוצאותיהם חווה הציבור על בשרו ומודד אותם בדם, שכנעו רבים שההערכות של בכירי צה"ל ושל המנהיגים הביטחוניים שהובילו את המדינה היו שגויות.
אבל יש לכישלונות אלו היבט חמור יותר, הנוגע לאופן בו משרת חלק מהממסד הביטחוני את האינטרסים של ארצות-הברית באזור.
רק בימים האחרונים נחשף הכישלון הגובל בקלון של קברניטי זרועות הביטחון בנושא הגרעין האיראני. בכתבה של דייויד סמואלס ב'ניו-יורק טיימס' שפורסמה בסוף השבוע האחרון, מתראיין גם ליאון פנטה, שהיה ראש הסי-איי-איי ושר ההגנה בחצרו של אובמה, אשר תפקידו היה למנוע מישראל לצאת למכת מנע על מתקני הגרעין האיראניים. פנטה סיפר לכתב שהשאלה שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז ברק שאלו אותו כל הזמן הייתה – "האם הנשיא אובמה רציני?" בהבטחתו שהוא יבלום פצצה איראנית גם באמצעים צבאיים. מהשאלות שלהם ניתן להבין כמה נתניהו וברק חשדו באובמה. פנטה אמר אז שבהתחשב במה שהוא יודע מהנשיא, ההערכה שלו היא שהוא רציני. סמואלס שאל אותו, האם ביודעו את מה שידוע היום הערכתו היתה דומה? "כנראה שלא", אמר פנטה. כלומר: אובמה הונה את סביבתו ואת ישראל לגבי כל נושא הגרעין האיראני.
בראיון אחר, שפורסם השבוע בתכנית 'עובדה' השלים פנטה את הפאזל: האמריקנים השתמשו בראש המוסד מאיר דגן ככלי לטרפוד התקיפה המתוכננת.
הנה כי כן, שתי הערכות שגויות לחלוטין של ראשי הממסד הביטחוני שנאבקו נגד ראש הממשלה בנושא הגרעין: האחת לגבי מחויבותו של הנשיא אובמה; השנייה לגבי כל מערך המדיניות שלו במזרח התיכון. אף אחד ממעריכי המודיעין לא צפה שאובמה ישתמש בהסכם הגרעין כדי לחזק את איראן, להחזיר לה את הלגיטימציה הבינלאומית, ולהעניק לה יד חופשית בכל רחבי המזרח התיכון. זו שגיאה קולוסלית בהערכה שמזכירה גם את ההערכות של צמרת הביטחון לגבי הצורך למסור את רמת הגולן כדי לעשות הסכם שלום עם סוריה ולהוציא אותה מציר הרשע.
אני זוכר שיחה שקיימתי בקיץ 2012 עם בכיר שאמר שאין לו אמון בנשיא אובמה. את זה יכולתי להבין מהניסיון של צופה מהצד בשלוש השנים שקדמו. אבל הוא אמר גם שאובמה לא מתייחס אלינו הישראלים אחרת ממה שהוא מתייחס, למשל, ללובים. זאת נראתה לי הגזמה של בעל תפקיד חשדן. היום, אחרי החשיפה בניו-יורק טיימס, ברור לגמרי שאובמה בחר להפקיר את ישראל כמשקל עודף. קברניטי הביטחון בדמותם של גבי אשכנזי, דיסקין ודגן, עם תמיכה סמכותית ומוסרית של הנשיא דאז שמעון פרס, העניקו לאובמה את הגיבוי שהיה דרוש לו. ברור שהם טעו והטעו.
העובדה שהדרג המדיני צדק במקרה הזה לעומת הדרג הביטחוני-צבאי שהיה שותף למהלך ההטעיה, לא יכולה לנחם. זאת בייחוד משום שהטעות בהערכה לא נעשתה בתום לב. בהקשר הזה צריך לחזור לדברים שאמרה איילה חסון כשעוד היתה המגישה של 'השבוע יומן אירועים' בערב שבת בערוץ הראשון: "גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שיתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות". "התנסחתי בזהירות", היא אמרה באירוניה, ואמיר בר-שלום הכתב הצבאי חיזק את דבריה.
יש כאן פוליטיזציה של הדרג הבכיר של צה"ל, החורגת הרבה מעבר לרמה הנסלחת. בכל סוגיה בה האמריקנים מעורבים, צצים מומחים שתומכים באופן אוטומטי בעמדה האמריקנית. הסכמי אוסלו, ההתנתקות, מפת הדרכים, הסכם הגרעין, וגם רק לאחרונה, על בקעת הירדן.
כאשר ישראל נאבקה מול ג'ון קרי על נושא הביטחון בבקעה הופיעו אלופים בדימוס, שהתגלו כמשתפי פעולה עם האמריקנים בעיצוב תכנית ההגנה הביטחונית בבקעה.
לפני שבועות אחדים השתתפתי בפאנל, שבו דיבר אל"מ שאול אריאל. אחרי כל השנים האלה ואחרי כל הניסיונות, הוא עדיין דיבר בביטחון על "סידורי הביטחון" בבקעה, בעומק השטח, ועל הגדר שהיא הקו הירוק למעשה. מי יכול לקחת ברצינות את "סידורי הביטחון" האלה? אבל שאול אריאלי מאמין בזה. הבעיה היא עם אלופים במיל' שמתגייסים למכירת הסחורה הפגומה.
המהדהד החדש ידלין
היום עומד על הפרק מזכר ההבנות הביטחוניות שכולל את נושא הרכש לעשור הבא. נראה שהבית הלבן בחר באלוף (מיל') עמוס ידלין בתור תחנת הממסר לססמאות שלו וללוחמה הפסיכולוגית שלו נגד ממשלת ישראל. ידלין פרסם לפני ימים אחדים מסמך במסגרת מכון ה-INSS שהוא עומד בראשו, אשר מתאר את המשבר במשא-ומתן על חבילת הביטחון שנועדה גם לפצות את ישראל על פגעי הסכם הגרעין.
לאור מה שתמיד חשדנו אבל קיבל את אישורו ב'ניו-יורק טיימס', ברור שממשל אובמה עוין לישראל או לפחות רואה בה נטל נסבל. מהלך ההתכנסות של הממשל וחזרה למדיניות הבדידות האמריקנית מחייב גם את החלשת המחויבות האמריקנית לאזור ובמיוחד כלפי ישראל. אך זו אמת שקשה לאמרה במפורש.
לשם כך המציאו את ה-INSS, ועבור זה צה"ל הכשיר את עמוס ידלין כאלוף, כדי שברגע הנכון הוא יהיה סוכן המכירות של הספינים של הבית הלבן. הנה מה שהוא כותב, בין השאר: "היחסים בין אובמה ואנשיו וראש הממשלה נתניהו סובלים מהיעדר אמון… האווירה משפיעה לשלילה על כל דיאלוג בין ישראל לממשל ועל יכולתם של המנהיגים להיפגש לפיסגה ולפתור את הבעיות".
עוד פולט פיו של ידלין את קולות הבטן של הבית הלבן: "הדם הרע גורע מרצון הממשל להעניק לנתניהו ניצחון כשזה נוגע לחבילת הביטחון". אחר כך מכניס ידלין לרשימת המעקשים גם סעיף שנקרא "זהות בערכים": "גם אם הדבר לא נאמר במפורש, הממשל האמריקני מטיל ספק בכך שארצות-הברית וישראל מחלקות ביניהן ערכים זהים, דבר שבעבר תרם לחבילות סיוע נדיבות".
לא מדובר בחבילות סיוע אלא בחבילות נראטיבים ארוזות היטב, שהבית הלבן מנסה למכור כדי להסוות את מדיניות הנסיגה וההפקרה שלו מחד גיסא, ואת הסיוע שלו לאיראן מאידך גיסא. האם בין הממשל האמריקני לשלטון האייתוללות יש "זהות ערכים"? אולי דווקא כן. בכל אופן כיוון שידלין חוזר על הנראטיב המפוברק שנקרא "דוקטרינת אובמה", הקובעת כביכול שאמריקה אינה רואה עוד במזרח התיכון אינטרס מרכזי, ברור שהניתוח שלו הוא יותר בגדר של מיחזור מסרים מאשר אמירה רצינית. אין דבר כזה "דוקטרינת אובמה". זו סיסמא שבן רודס הגה בחדרו כדי לשווק את מחדלי ארצות-הברית במזרח התיכון.
ידלין משלב בדיון נושא שאינו ידוע כל כך בציבור, הנוגע לגוף שמרכז בידיו את המגעים עם האמריקנים בעניין מזכר ההבנות. "העובדה שישראל הכפיפה את משרד הביטחון לטובת המועצה לביטחון לאומי… במגעים עם ארצות-הברית מקשה על סגירת הפערים בין שתי המדינות לגבי ה-MOU". כותב ידלין. מתברר שראש הממשלה לא סומך על "הממסד הביטחוני" שבסיסו הוא במשרד הביטחון. איילה חסון התאפקה ולא אמרה את המלה "שוחד". אבל כנראה שמגעים דומים בדור האחרון עם צמרת הביטחון הולידו יותר חבילות סיוע כלכליות לאנשי ביטחון בכירים מאשר לביטחון ישראל.
כישלונות ההערכה והביצוע של קברניטי הביטחון בעשורים האחרונים, יחד עם התחושה שחלק מהבכירים בדימוס מעדיפים לשרת את האינטרס האמריקני הזר על פני האינטרס הלאומי הישראלי שאותו מגדירה ממשלת ישראל, פוגעים במעמד מערכת הביטחון. אף כי מעמדו של צה"ל בתודעת הציבור איתן – וטוב שכך – בכיריו צריכים להיות מודאגים מהכרסום באמון הציבור והחשדות לגבי המניעים של אחדים מתוכם. התבצרות במישור המוסרי הגבוה לא תועיל כאן.
1. כך קידם הממשל האמריקאי נרטיב מטעה על הסכם הגרעיןבתגובה להודעה מספר 0
בכתבת פרופיל בניו יורק טיימס מתאר יועץ בכיר לנשיא אובמה כיצד ניצל הממשל את חוסר ניסיונם של עיתונאים למטרותיו. בדרך זו נוצרה בציבור תחושה כי המגעים עם איראן החלו רק לאחר בחירתו של הנשיא המתון רוחאני
אחד מיועציו הבכירים של הנשיא ברק אובמה גרם לעיתונאים להאמין בנרטיב מוטעה בנוגע למגעים בין ארה"ב לאיראן על רקע הסכם הגרעין, כך על פי כתבת פרופיל נרחבת שפורסמה בעיתון ניו יורק טיימס. על פי הכתבה, סגן היועץ לביטחון לאומי לענייני תקשורת אסטרטגית, בן רודס, נשען על עיתונאים לא מנוסים כדי ליצור "תיבת תהודה" שסייע להטות את דעת הציבור בעד ההסכם, שנחתם ביולי 2015.
רודס, בן 38, מסביר בכתבה כיצד קידם נרטיב לפיו הממשל החל במגעים רציניים עם איראן ב–2013, לאחר שנבחר הנשיא חסן רוחאני הנחשב למתון. עם זאת, המגעים בין הצדדים החלו קודם לכן והמסגרת להסכם הוסדרה לפני בחירתו של רוחאני, עוד בימי הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. יש לציין כי הפרטים בנוגע למגעים בין וושינגטון לטהראן היו גלויים ויודעים עוד בטרם פורסמה הכתבה בניו יורק טיימס. על פי העיתון וושינגטון פוסט, ההבדל בין הנרטיב של הבית הלבן להתקדמות המגעים בפועל עקרוני, שכן התפישה לפיה רוחאני נוטה יותר לכיוון האינטרסים של ארה"ב מאשר השמרנים של איראן היתה עקרונית לקידום ההסכם בדעת הקהל.
הכתבה עוררה כעס רב בקרב עיתונאים ומומחים, שאמרו כי ישנן בה טעויות רבות, וכי היא מצביעה על כך שהבית הלבן לא היה מודע לאופן בו הועבר מידע ברשתות החברתיות בזמן המשא ומתן. בפרט זעמו עיתונאים רבים על דבריו של רודס לניו יורק טיימס, לפיהם הוא לא התקשה לעצב את דעת הקהל. הסיבה לכך, לדבריו, היתה שרבים מהעיתונאים שדיווחו על המגעים עם איראן היו חסרי ניסיון, ולא היו להם הכלים להתמודד עם הנרטיב של הממשל. רודס תיאר בין היתר כיצד הקים צוות מיוחד שמשימתו היתה לקדם את הסכם, בין היתר על ידי העברת מסרים למומחים למדיניות חוץ שהופיעו בתקשורת והיו בעד ההסכם. "יצרנו תיבת תהודה", אמר רודס לניו יורק טיימס, "הם אמרו דברים שחיזקו את מה שנתנו להם לומר".
הכתבה מציינת כי מנהלת חשבון הטוויטר של הבית הלבן שעוסק באיראן, טניה סומאנדר, אמרה כי העיתונאית לורה רוזן מאתר החדשות אל־מוניטור, הפכה ל"פיד RSS שלה". "רוזן פירסמה כל דבר בחשבון שלה", אמרה סומאנדר בהתייחסה לפרסומים של הבית הלבן.
אזכורה של רוזן הוא אחת הסיבות המרכזיות לכעס שעוררה הכתבה, שכן הכתבת נחשבת לאחת המומחיות בנושא ומוערכת על ידי עיתונאים רבים. הוושינגטון פוסט יצר קשר עם רוזן, שאמרה כי היא אינה מכירה את סומאנדר וכי מחבר הכתבה, דייוויד סמואלס, לא ביקש את תגובתה לפני שפרסם את הסיפור. עיתונאים נוספים מתחו ביקורת על האופן בו ערך סמואלס את הראיון, וציינו כי הוא היה מהעיתונאים שהיו בזמנו בעד תקיפה באיראן.
בדבריה לוושינגטון פוסט ציינה רוזן כי היא עוקבת זה שנים אחר המדיניות של ארה"ב, וכי היא דיווחה על "יותר מ–20 סבבים של המשא ומתן על הגרעין האיראני" על פני ארבע שנים. "אני אכן מפרסמת הרבה מידע שעולה ברשת, ממקורות רבים", אמרה רוזן וציינה כי מקורות אלו כוללים גם את משרד ההגנה של רוסיה. "אני חושבת שמעטים חושבים שיש לקחת את הדברים כפשוטם או שאני תומכת בכולם". כמו כן הדגישה העיתונאית כי עבודתה בנושא לא נעשה כטובה לאף אחד או כתמיכה בממשל.
כולל הגיבור שלכם דגן ראש המוסד, הרמטכ"ל אשכנזי וכל אותם נאדים נפוחים שמכתירים את עצמם כמומחים - כולכם קשקשנים הוזים שעתה מתברר שאין לכם מושג בנושא ורק נתניהו צדק. גם עיתון הארץ כמו שאר העתונים הסמולניים והטלוויזיה השיקרית שתקו על היום כדי שלא תתגלה ערוותם ברבים. היכן הוא אומץ הלב הציבורי הנישא בפיכם כל היום? הבה ניראה אתכם מודים בטעותכם!
2.כל ילד מבין שאובמה התאמץ מאוד להתקרב לאיראן כהלכה אסטרטגית ושהוא לא בדיוק מחובבי ציון. כל מוכר בשוק הבין שאובמה לא מתכוון לפעול בכוח נגד איראן, לא משנה מה יקרה. רק גאונים כמו דגן, אשכנזי ושמעון פרס וכמובן, מקהלת פרשנינו, לא הצליחו לראות.
3.יום יבוא ויצא עוד מידע והעיתונאים שלא סיפרו על הנשק שיאסר ערפאת נשא בערב הסכם אוסלו, יאלצו לספר לנו על מעללי אובמה. נגמר עידן ההסתרות...
4.למה לא להודות על האמת שביבי צדק?
5.בשביל הגנרלים בישראל לא היה צריך מערכת הטעיה מתוחכמת. פשוט שיחדו אותם.
6.השאלה היא רק מדוע בעיתונות הישראלית כל ספין שמגיע מארה"ב נתפס כגלעין האמת הפוליטית, במיוחד כאשר מטרת הספין היא לקדם מהלך הנוגד את עמדת הממשלה? האם זה בגלל שהעיתונאים מפסיקים להיות חכמים כל כך ברגע שמזדמן להם לשים מקל בגלגלי נתניהו? האם זו סיבה מספקת להצטרף למקהלה של ספינולוגים מוושינגטון?
7."גרם לעיתונאים להאמין בנרטיב מוטעה" = שיקר כעבריין בשירות אובמה
מישהו מופתע מכך שברק אובמה העסיק שקרנים שרימו במודע בנסיון לסנגר על אחת מהעסקאות השערורייתיות ביותר שחתמה אי פעם ארצות הברית - "הסכם הגרעין" שמאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני בחסות ממשל אמריקאי שהתחרפן כליל?... אובמה יעשה הכל, כולל הכל, כדי לקדם את האג׳נדה הילדותית-היפית בה הוא מאמין בכסילותו הנבערת. כך נשרף המזרח התיכון כולו, מאות אלפי נרצחים ומיליוני פליטים. כך קיבלה איראן רשיון לפצצת אטום, כפי שקיבלה צפון קוריאה מידי האידיוט הדמוקרטי הקודם שבייש בנוכחותו את הבית הלבן. כך נבגדו מצרים וסעודיה, וכך היתה נבגדת ובוערת גם ישראל - לו הקשבנו לאובמה...
8.הנשיא המוצלח ביותר בתולדות ארה"ב לפחות מנקודת מבט ציונית:
1.פירק 4 מדינות אוייב נוראיות: סוריה, עירק, לוב ותימן שכבר לא ישובו להיות "מדינות" על כל המשתמע ממושג זה. הן גמורות, הרוסות ומרוטשות וישארו כאלו ב- 100 השנים הבאות.
2.בזכותו ובזכות המלחמה הנפלאה בסוריה מצאו את מותם עד כה מעל 2500 מחבלי חיזבאללה, מעל 10000 נפצעו קשה ויצאו מכלל שימוש, 500-1500 חיילים איראנים שלא לדבר על כל חברי כנופיות הטרור של אל נוסרה, דאע"ש, חיילי אסד ושאר מיליון וחצי כנופיות טרור לא ברורות שהדבר היחידי בהן הוא שהן אוייבות לעם היהודי - רק על זה הייתי מזכה אותו בתואר: "הנשיא המוצלח בתולדות ארה"ב של אמריקה" ונותן לו עוד 3 פרסי נובל לשלום, כימיה ופיזיקה (או תחום אחר - לבחירתו).
3.גרם לנדידת עמים (בעקבות חיסולו את המזה"ת הערבי) בסדר גודל שהעולם טרם ראה מאז ימי הביניים, שמציפה את יבשת אירופה (ששנואה עלי באופן מיוחד) במיליוני פליטים ערבים מוסלמים - על כל הנפלא שכרוך בדבר עבור המדינות הקולטות = חורבן הציביליזציה האירופית בטווח 50 שנה.
4.הביא לעליית הימין בכל אירופה בעקבות נדידת העמים = פיגועי טרור (מוסלמים, אתם יודעים...). תוך 5 שנים אין שמאל באירופה - רק בחשאי ...
5.העלה את המלך הגדול א- סיסי במצרים - ידיד ישראל ורועץ החמאס.
6.והכי הכי חשוב - המליך את טראמפ כמחליפו - שכן טראמפ הוא ריאקציה אנטי אובמית לחלוטין וטראמפ = העברת השגרירות לירושלים, בנייה ביו"ש דיקטט לפלסטינים - התנערו מההסתה האנטישמית ומשירת ההלל לרוצחי יהודים או חפשו ת׳חברים שלכם (הם לא יצליחו להתנתק מהאנטישמיות. זו סיבת הקיום שלהם).
אם כן - בעיניים ישראליות לאומיות אובמה ושולייתו קרי הם מתנה משמיים וצריך לכונן חג מיוחד על שמם ולהודות להם מבוקר עד ערב על חיסול אוייבי ישראל! שיברך אותם ה׳!!!
9.עיתונאים עבדו בשירות אובמה הנאור, המתקדם, המקסים, החתיך, זה-שכל-כך-שונא-את-נתניהו? העיתונות האמריקאית פעלה כמו, איך להגיד זאת בעדינות, כמו מקביליה בצפון קוריאה? ממש לא שמנו לב. פשוט חשבנו כל השנים שנתניהו הוא המפלצת והוא היחיד שלא רואה את האור שמפיץ שמש העמים אובמה...
10.אובמה: הסכם הגרעין לא אוכף דבר אם אירן תרצה לשנות כיוון מחר. החוב הלאומי של ארה"ב הוגדל בטריליונים ליצור אשליית צמיחה, רווחי התאגידים והאליטה עלו ומעמד הביניים נשחק, הזיהום הסביבתי משתולל ועימו האקלים, התשתיות מתפוררות ובפוליטיקה השסעים אדירים. גוונטאנמו לא נסגר, הבנקים הגדולים רק גדלו, הלוביסטים משתוללים וושינגטון די סי ועוד ועוד...
11.את עם ישראל שום נרטיב שמלאני לא היטעה. רק אתכם, אלארד.
12.הארץ מדווח באיחור אופנתי של 48 שעות על מה שחם עכשיו בעולם. כנראה שחיכו לראות אם העניין ירד מהכותרות. פלא שבכלל דיווחו על זה. בדרך כלל הם מסתירים את האמת.
אפשרויות ניהול
ליה
11.05.1613:13
2. קציני צה''ל נאלצים לעבור סדרות חינוך בארגוני הקרן החדשה לישראלבתגובה להודעה מספר 0
לפני מספר שנים [ב-2004] אישרו הרמטכ"ל ופורום מטכ"ל את המסמך הנקרא 'יעוד ויחוד', במסמך פורטו מספר עקרונות כמו גיבוש הזהות הלאומית, חיזוק הקשר לארץ ולערכי הציונות ועוד. המסמך הזה מוגדר על ידי צהל כתשתית לתפיסת החינוך ומדיניות צה"ל בתחומים שונים.
צה"ל הוציא מכרז ומי שזכה בו ומעביר את ההשתלמויות על מסמך יעוד ויחוד הם שני ארגונים -מכון הרטמן וארגון בינה- הקורסים מועברים לקצונה הבכירה של צה"ל, דרגות סרן ורב סרן עוברים את הקורסים בארגון בינה, ודרגות סגן אלוף ואלוף משנה עוברים את הקורסים במכון הרטמן.
הממצאים שיוצגו להלן מעלים ספק רב באשר להתאמתם של מכון הרטמן וארגון בינה להיות מעבירי הסמינרים לקציני צה"ל, ובפרט שארגונים אלו הינם ספקי התוכן היחידים לסמינרים של יעוד ויחוד.
קשה להתעלם מהתיעוב שרוחשים במכונים האלו לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, וככה בחר להתבטא כנגדו -דניאל הרטמן- ראש מכון הרטמן
"הלוואי שהבעיה שלנו הייתה רק נתניהו. אז כן, ביבי חי בגרמניה של 1938, אבל האתגר שלנו הוא חינוכי, לטפל בשורשים החולים בחברה".
חיים צח, לע"מ
מסמך יעוד ויחוד אושר ב-2004 על ידי פורום מטכ"ל והרמטכ"ל דאז [משה יעלון], ולאחר מכן נוספו ב-2009 ערכים נוספים שאושרו על ידי הרמטכ"ל דאז [גבי אשכנזי], ובסופו של דבר מונה כיום המסמך חמש עשרה עקרונות
הנחלת העקרונות של מסמך יעוד ויחוד לקציני צה"ל חשובה מאוד לצבא, וההשתלמות ביעוד ויחוד מהווה תנאי לקבלת דרגת רב סרן ומועברת עד דרגת אל"מ, כפי שנכתב בדו"ח מבקר המדינה בשנת 2012 [עמ' 1607-1608]
בהתחלה קציני צה"ל עברו את השתלמויות להטמעת ערכי יעוד ויחוד במכון הרטמן ולאחר שההשתלמויות עברו הרחבה משמעותית החליט צה"ל שהקורסים יועברו על ידי מספר ארגונים, במכרז שפרסם צה"ל זכה ארגון בינ"ה [ר"ת בית יוצר לנשמת האומה]
מכון שלום הרטמן מדווח שהמכון מעביר סמינרים ל-1,000 קצינים מידי שנה, וגם בארגון בינה המספרים דומים, בבינה מעבירים כעשרה קורסים בשנה, כשכל קורס מונה כ-75 משתתפים, דהיינו כ750 קצינים בשנה.
למרות היותו של מסמך יעוד ויחוד כולל ערכים רבים נראה כי בהשתלמויות של מכון הרטמן בוחרים להדגיש נושאים מסויימים, וכך מתוארת באתר מכון הרטמן התוכנית המיועדת לקצונה הבכירה של צה"ל:
"זהות יהודית, מוסר, כבוד האדם, טוהר הנשק ואחריות – הם הערכים שעומדים במרכז הסמינר וצפים ועולים לדיון מתוך דיאלוג. מפתיע באיזו קלות נרקם החיבור בין המשתתפים לתכנים האלה – מפקדים קשוחים שממלאים את תפקידם באינטנסיביות ובעוצמה מקבלים הזדמנות לחשוף את רגשותיהם ולבחון בעין בוגרת ומנוסה, לעתים לראשונה זה זמן רב את הערכים שבהם הם מאמינים."
גם בארגון בינה הבינו את תכנית יעוד ויחוד כתכנית בעלת גישה פלורליסטית, כפי שנכתב באתר בינה:
"מחלקת צה"ל פועלת בשיתוף עם חיל החינוך והנוער, בהתאם ל"רוח צה"ל" ולתפיסת "יעוד ויחוד". העשייה בצה"ל מכוונת למפקדים ולבכירים ומטרתה עיסוק בשאלות של זהות ישראלית-יהודית מתוך גישה פלורליסטית, בדגש על המעשה הציוני כביטוי ליהדות פתוחה ומתחדשת"
קצת על האישים והשיטות במכון הרטמן
מרכז התכנית במכון הרטמן הוא יעקב קסטל שמשמש בעת ובעונה אחת גם יועצו האישי של קצין חינוך ראשי בצה"ל, וכפי שנכתב באתר מכון הרטמן, עובדה זאת מעלה חשש לניגוד עניינים מובנה, שכן מכון הרטמן מעביר את הסמינרים במסגרת מכרז שבו זכה מכון הרטמן, והזכיה בסמינרים האלו מזכה את מכון הרטמן בהכנסה משמעותית ממשרד הביטחון.
כך לדוגמא מדווח מכון הרטמן לרשות התאגידים כי בשנת 2013 הכניס משרד הביטחון למכון הרטמן כ-2,373,520₪, ובשנת 2014 הכניס משרד הביטחון למכון כ-1,175,689₪, נתון נוסף שצד את העין הוא שכרם של הבכירים במכון הרטמן, וכך לדוגמא נשיא המכון ששכרו עומד על כ-771,733 ₪ ועוד הוצאות רכב בסך 159,134 ₪, ועוד הוצאות נייד 7,071 ₪, המנכ"ל מרויח קצת פחות, ושכרו של המנכ"ל עומד על 514,593 ₪ ועוד הוצאות רכב וכו'.
מכון הרטמן נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל, תחת הקטגוריה של פלורליזם וסובלנות דתית כפי שניתן לראות ברשימת המוסדות הנתמכים באתר הקרן החדשה לישראל נכון לשנת 2012
אי אפשר לדבר על נשיא מכון הרטמן בלי להתוודע לאמירותיו המדהימות, כפי שהזכרנו בתחילת הדברים, לדעתו של נשיא מכון הרטמן -דניאל הרטמן- ראש הממשלה בנימין נתניהו חי בגרמניה של 1938, לא פחות ולא יותר, את הדברים הוא בחר לומר במסגרת ראיון משותף עם מוחמד דראושה ממייסדי ארגון קול אחד וואן וויס, בידיעות אחרונות מתאריך 3/2/16 הנה הדברים ככתבתם"
"דראושה: "אבל זה כן הגיע מלמעלה, מסיסמת הבחירות של נתניהו ב־1996 – 'ביבי או טיבי', ומ'הערבים נוהרים לקלפיות' בבחירות האחרונות".
הרטמן: "זה לא בהכרח מגיע מלמעלה. זה פחד פנים יהודי ופחד שמושרש בחברה הישראלית. הלוואי שהבעיה שלנו הייתה רק נתניהו. אז כן, ביבי חי בגרמניה של 1938, אבל האתגר שלנו הוא חינוכי, לטפל בשורשים החולים בחברה".
בראיון הזה לא נתקררה דעתו של הרטמן עד שקרא ליהודים לחגוג את החגים המוסלמים, והוסיף שהגיע הזמן להכריז מלחמת תרבות, כן כן הרטמן מכריז על מלחמה.. ולא רק בראיון הזה קרא הרטמן למלחמת תרבות, גם לאחר הבחירות האחרונות שבהם זכה נתניהו צחצח הרטמן את חרבות מלחמת התרבות שלו וקרא במאמר דעה בוואלה לקרב חינוכי על הרעיונות והאידיאלים המגדירים את זהותנו היהודית.
אם בדעותיהם של הבכירים בהרטמן עסקינן, קשה לדלג על דעותיו המעניינות של מרכז התכנית לקצונה הבכירה בהרטמן -יעקב קסטל- שנראה כי לפי דעתו אמירת מזמורי תהלים לפני היציאה לקרב עלולה להיות סגולה לביצוע פשעי מלחמה, ואלו דבריו של יעקב קסטל בראיון שנערך עמו:
"תראה, אני רואה משהו פסול בזה שערב קרב מנצלים את החרדה המאוד-מאוד טבעית ואנושית שיש לכל לוחם ומייצרים מטעם הצבא תפילה לפני יציאה לקרב, כפי שנעשה ערב הכניסה למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. מייצרים אפשרות מעין מאגית לאנשים להגיע לאיזה סוג של מזור ועוגן שנוסך בהם ביטחון. אני חושב שיש כאן מניפולציה לא נכונה והיא פסולה מבחינה אתית וחינוכית.
אם אתה נושא תפילה או קורא מזמור שמתאר את המלחמה כמלחמה טוטלית איזו ציפייה יש לך שהחייל יפעל אחר-כך על-פי ערך טוהר הנשק? יש פה סתירה פנימית מאוד עמוקה, אי-אפשר להתעלם ממנה. זה לא ההיגיון המנחה את טוהר הנשק ואת מוסר הלחימה של צה"ל מאז ומתמיד, ומי שנותן יד לקולות כאלה בעצם מאפשר לשמוט את השטיח מתחת למסורת ארוכת השנים של עיסוק בהיבטים מוסריים שנלווים לצורך שלנו להילחם על חיינו."
מעניינת גם שיטתו של עמית מחקר נוסף בקבוצת המחקר לאתיקה צבאית במכון הרטמן -פרו' אבי שגיא- שכתב את הדברים הבאים באתר הארץ לאחר מבצע עופרת יצוקה:
"ליקוי המאורות של צה"ל ושל המערכת האזרחית מאיים על יכולתנו לקיים כאן חברה צודקת ומוסרית. מי שמפחד מביקורת מוסרית, יש לו מה להסתיר. באחרונה נזקק הצבא יותר ויותר להתדיינות משפטית סביב שאלת אמינותם של קצינים. הפער בין הידרשות נחרצת זו לבין הקלות שבה צה"ל דוחה את הדרישה לחקירת מבצע "עופרת יצוקה" זועק לשמים. ארגוני הטרור מעוניינים, בין היתר, לשבש את ערכינו המוסריים, והעדר בחינה מוסרית של התנהלות צה"ל הוא סוג של שיבוש כזה וניצחון לטרור.
אם צה"ל והרשויות נמנעים מחקירה, עלינו, האזרחים, לתבוע זאת מהם. אם יתמידו בסירובם – יש למצוא דרך שבה יחברו אנשים נקיי דעת, שיבדקו את הטעון בדיקה.
העדר חקירה הופך את כולנו, לא רק את צה"ל, לנאשמים ולאחראים להתרת רסן ולפעילות שהיא לא מוסרית ביסודה, ולו רק משום הסירוב לבחון את מה שהתרחש. אין דרך להתמודד עם אחריות זו אלא על ידי הקמת ועדת בדיקה חיצונית חסרת אינטרסים."
הדים נוספים לתפיסותיהם הדומות של עמיתי המחקר בקבוצה לאתיקה צבאית במכון הרטמן, ניתן לראות במאמר שפרסם עמית מחקר נוסף מקבוצה זאת -דני סטטמן- ובו כתב את הדברים הבאים:
"בריאיון עמו, שפורסם באתר nrg אמר קרמונזי: חמאס ירד למחתרת וצה"ל ניהל מלחמה מלוכלכת נגד האזרחים. זו הייתה פעולת ענישה קולקטיבית בקנה מידה עצום. שלא יהיה ספק, לא היו לכם שם גיבורים. אם אתם קוראים גיבורים למי שבעיקר הרסו בניינים, פגעו באזרחים והרגו בעלי חיים, אז באמת יש לכם בעיה. רשמיו של קרמונזי זוכים לחיזוק מדו"ח שפרסם הארגון 'שוברים שתיקה' ביוני 2009, תחת הכותרת עופרת יצוקה. מדובר בעשרות עדויות של חיילים שלחמו בעזה – חיילים שאי-אפשר לחשוד בהם בהשתמטות משירות צבאי או בגינוי אוטומטי של כל פעולה צבאית. אלה חיילים המזדהים בדרך כלל עם המדינה ועם הצבא ואף מוכנים לחרף את נפשם בשדה הקרב. בהערת אגב יש לציין כי האופן שבו תקפו דובר צה"ל וגורמים אחרים את הדו"ח של 'שוברים שתיקה' הוא תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית. ראוי היה שהצבא ייאות להאזין לחיילים קרביים שלחמו במבצע – חיילים המבקשים להשמיע ביקורת מבפנים, מנקודת מוצא אוהדת ומעורבת, ולא ביקורת מנוכרת ועוינת מבחוץ. הניסיון להסות אפילו קולות כאלה נראה כניסיון להשתיק לחלוטין כל ביקורת על פעולות הצבא במבצע "עופרת יצוקה"."
ארגון בינ"ה – בית מדרש יוצר לנשמת האומה
ארגון בינה איננו תאגיד רשום בישראל, לא עמותה וגם לא חל"צ, ולמעשה ארגון בינה פועל בהפעלת מרחבים, אגב, ראוי להעיר כי סעיף 345ד לחוק החברות מחייב חברות לתועלת הציבור לציין את עובדת היותן חל"צ בכל פרסום היוצא מטעמן, אבל למי אכפת
על כל פנים, מרחבים הוא תאגיד רשום, ושמו המלא הוא 'מרחבים חברה לחנוך ותרבות (חל"צ 510506504)', חל"צ מרחבים נרשם ב-7.11.68 וארגון בינה המופעל על ידו הוקם ב-1996. מהדו"ח המילולי ל-2014 שהגיש חל"צ מרחבים לרשות התאגידים, עולה כי ההיקף הכספי של פעילות בינה מהווה כ-95% מהפעילות הכספית של חל"צ מרחבים.
ארגון בינה מציג באתר האינטרנט שלו את רשימת התומכים בארגון בינה, אולם למרבה הפלא הושמטה מרשימת התומכים הקרן החדשה לישראל. חל"צ מרחבים נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל בסכומי כסף משמעותיים, כך בשנת 2013 תמכה הקרן החדשה לישראל במרחבים בסכום של 523,000 ₪, ובשנת 2014 תמכה הקרן החדשה לישראל במרחבים בסכום של 505,000 ₪.
בהקשר זה של הצהרות חל"צ מרחבים לרשות התאגידים מתעוררת השאלה מדוע בהכנסות המופיעות בדו"ח הכספי של מרחבים-בינה אין הכנסה כלשהיא ממשרד הביטחון, הדבר תמוה משום שעל פי הפרסומים בינה 'זכתה' במכרז להפעלת הסמינרים ואם כן מדוע משרד הביטחון לא משלם עליהם ? הדבר עלול להעלות תהיה שאולי יש צינור אחר שדרכו עוברים הכספים הללו ?
ועוד דבר מעניין, בדו"ח הכספי מופיע לשנת 2014 כתוב שארגון בינה מקבל סכומים גדולים מאוד מידי שנה [למעלה מ-300,000 ₪ מידי שנה] מ'תרבות תורנית' במשרד החינוך, מה שאומר שגם ל'תרבות תורנית' יכולה להיות פרשנות פלורליסטית..
ואכן, התפיסות של מכון בינה הן פלורליסטיות למהדרין, ולהלן רשימה חלקית של המלמדים בבינה, ומרשימה זאת מתקבל הרושם כי אנשי בינה שייכים –כמה מפתיע- לצד מאוד מסויים של המפה הפוליטית.
ליאור טל מלמד בבינה מאז הקמתה טל הוא חבר לשעבר בוועידת מרץ וניהל את נוער מר"צ בשנים 2003-2005 טל עמד בראש צוות מטעם מר"צ לגיבוש מסמך ביחסי דת ומדינה וכן מפרסם טל מאמרים הקוראים ליישום מדיניות השמאל
לטל חשוב גם להפיק לקחים מהשואה, ובמאמר שפורסם ב-NRG כתב טל את הדברים הבאים:
"המסקנה החשובה ביותר מהאסון שקרה לעם היהודי באירופה: שנאה מביאה עוד שנאה"
"מרחפת סכנה לבצע פשעים בשם קידוש האומה וציות לפקודות"
"האמת צריכה להיאמר- ביצענו ואנו מבצעים מעשים קשים בשם לאומיותנו ובצילו של הכיבוש"
מאמר מכונן זה הופיע גם באתר בינה, לטל חשוב מאוד להזהיר מהכפפת האדם לסמכות רבנים ופוסקים, ובמאמר המדהים שפרסם בווינט על השיעור שעלינו ללמוד מהשואה כתב כך:
"עלינו לזכור כי גם הכפפת האדם לסמכות של רבנים ופוסקים היא מסוכנת ופסולה. הנה התשובה המוחצת והקשה לעיכול לשאלה שהציקה לי מנעורי: אנשים רגילים הופכים לרוצחים כשהם מוותרים על חירותם והופכים לממלאי פקודות. השיעור שלימדו אותי הזוועות – לעולם אין לו לאדם להכפיף עצמו לחלוטין לסמכות כלשהי, בין אם זה אל, אדם או מדינה. אין סמכות קדושה"
הוגי דעות נוספים בארגון בינה משתפים את הציבור הרחב במסקנותיהם האקטואליות מאירועים היסטוריים, כך לדוגמא שמעון נבו וקנין המשמש כראש הישיבה החילונית של ארגון בינה בבאר שבע כותב את הדברים הבאים מידי דברו על פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק:
"המנהיגים צריכים להפנים – הסטנדרטים שלנו השתנו"
"ראשי השלטון צריכים להפנים את הצורך שלנו בהקפדה על סטנדרטים אחרים. האיום באויב חיצוני לא יכול להיות תירוץ לכשלונות פנימה, ועתה ההקפדה על הפרטים היא שם המשחק. היחס לכל קהילה וקהילה כשווה וחשובה. הצורך באיזון הפערים הכלכליים וחוסר הפשרות שלנו כלפי מנהיגים שסורחים כל אלה צריכים לשמש נר לרגלינו. אזלו תירוצי ההקמה וההגנה על הגבולות, והגיעה העת להתחיל ולכונן את חברתנו פנימה."
למקרה שחלילה לא הובן מי הם המנהיגים שסרחו, טרחו באתר בינה לשים את התמונה של נתניהו פעמיים במאמר זה
כמלמדים אחרים בבינה גם וקנין טורח להאשים הציבור הדתי לאומי בתוספת ההילה של אחד שהגיע מהציבור הזה, וקנין מקביל בין ארגון אי"ל ובין הנאצים בלי שהוא טורח לספר לקהל קוראיו שמדובר בארגון שכל כולו פיקציה.
ניר ברוידא הינו ראש הישיבה החילונית והסמנכ"ל של ארגון בינה כחבריו עוסק גם ברוידא בהסקת מסקנות פוליטיות מתוך הספרות היהודית ובלקחים חשובים עבור בנימין נתניהו, וכך לדוגמא פרסם ברוידא מאמר שכותרתו: "פרשת בשלח: את הלקח שלמד משה ילמד נתניהו בדרך הקשה"
העיסוק בחטאיו של הציבור הדתי לאומי לא פסח על ברוידא ובמאמר שפרסם ברוידא תחת הכותרת: "גם ידיהם של הרבנים שפכו את הדם הזה" כתב ברוידא את הדברים הבאים:
"רצח רבין (שמגיע בפתחו של חורבן מסוג אחר), לא בוצע על ידי יגאל עמיר בלבד. רבין נרצח על ידי ציבור שלם של רבנים, מנהיגי ציבור, מורים ומחנכים שהוציאו עצמם מהמשחק הדמוקרטי, והכשירו את הקרקע לתפיסה ששמה את ההלכה ואת הדת (באופן המוטעה שבו הם תופסים אותה) מעל לדמוקרטיה הישראלית ולערכיה, כפי שעוצבו על ידי אבותינו הציוניים וממשיכי דרכם בדמותו של רבין."
"על המדרגות המובילות לאחד המקדשים של ישראל הריבונית נרצח אדם, גיבור חיל, מנהיג. מאות-אלפים געו בבכי ברחבי כיכר מלכי ישראל, אך לא קם "רבי צדוק" אחד בציבור הדתי-לאומי, שיעמוד על מדרגות הכיכר ויגיד: "רבותיי, זו אחריותנו". אנחנו עדיין מחכים שיעמוד הציבור הזה על מנהיגיו, וירחץ את ידיו בדם העגלה הערופה אשר על מדרגות הכיכר. עד אז, לא נשכח ולא נסלח!"
לארגון בינה יש מועצה מייעצת, ומשיטוט קל עולה כי גם חברי המועצה המייעצת אינם בוחלים בעיסוקים פוליטיים, וכמו שזה נראה, ככל שזה תלוי בהם מרצ הייתה מרכיבה את הקואליציה
כך לדוגמא ד"ר צביה (ציקי) ולדן שהינה חברת המועצה המייעצת של בינה ובנוסף חברה גם במועצה המייעצת של יוזמת זנבה, ולדן מציגה עצמה כתומכת ותיקה של מר"צ, ולפי פרסומים ב-YNET אף הוצבה במקום 99 מטעם רשימת מרץ לכנסת, מידי פעם ולדן חותמת על עצומות, וכך לדוגמא ולדן חתומה על עצומה כנגד ראש עריית באר שבע שמנע תערוכה של מחסום ווטש, וכן חתמה על עצומה של כמה עשרות אנשי רוח ה'מכירים' במדינת פלסטין
חבר מועצה נוסף של ארגון בינה -יגאל צחור- משמש אף הוא על פי פרסומים שונים כחבר בוועדה המייעצת של יוזמת ז'נבה בנוסף, יגאל צחור מייעץ למפלגת העבודה לא להצטרף לקואליציה עם נתניהו תוך כדי שהוא משחק במשחק המילים האסוציאטיבי הגאוני "לא גרורה של נתניהו", אם הבנתם מזה שנתניהו הוא סרטן זה על אחריותכם כי צחור בטח לא התכוון
חבר נוסף במועצה המייעצת של ארגון בינה הוא ניר מאיר שנבחר כיו"ר מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה, שטרח ומצא כי הפרעונים היגרו ממצרים לירושלים, ואלו דבריו:
"הקטע הזה, מן ההגדה הקיבוצית, מסמל את תחושותיי בתקופה האחרונה. גזרות "פרעה" מירושלים אינן חדלות לרגע. רשות המסים רשות המים משרד החקלאות משרד האוצר משרד הכלכלה משרד החינוך ובראש כולם רשות מקרקעי ישראל… וכאשר יענו אותו… כן ירבה וכן יפרוץ. התנועה הקיבוצית מקבלת את פני החג הזה כשהיא גדולה וחזקה מאשר היתה אי-פעם. נעשה כמיטב יכולתנו שכך זה גם יימשך"
מורה נוסף בארגון בינה הוא תומר פרסיקו, כחלק מחבריו לארגון בינה משמש פרסיקו גם כעמית מחקר במכון הרטמן גם פרסיקו עוסק ברקיחת לקחים אקטואליים פוליטיים עם הגיגים רוחניים, והנה לדוגמא חלקים ממאמר שפרסם פרסיקו בהארץ:
"במצב הנוכחי, שבו ראש הממשלה מבטיח לאזרחי ישראל עתיד של סכסוך נצחי, של דיכוי תמידי של מיליוני פלסטינים, לנסיגה אל האתנוצנטריזם הלאומי כסיפר־על יש יתרון ברור: היא שמה קץ ליומרה לכינון חברה צודקת, דמוקרטית ושוויונית, ונותנת לגיטימציה (מיתית ומוסרית) לחיים על החרב ולאפליה… קריסתה של הישראליות אל יסודותיה הקמאיים, וראיית הסכסוך עם הפלסטינים דרך משקפיים מיתיים, אינן על כן דרכם של הגזענים והבורים. חשוב להבין, שבמצב הנוכחי הראייה הזאת תהפוך להיות בחירתם של אנשים חכמים ובעלי מצפון. באמצעותה יוכלו להצדיק את חייהם במצב של מלחמה תמידית ומעשי עוול ללא תאריך תפוגה."
פרסיקו ממשיך ותוקף את נתניהו גם במאמרים נוספים, ומאמר נוסף קבע פרסיקו כי חלק עצום בעם סולד ומואס בנתניהו, באותו מאמר מייעץ פרסיקו למפלגת העבודה ולמפלגת מר"צ כמה עצות מועילות לדעתו, ומגלה למי שזה מפתיע אותו כי הוא עצמו מצביע מרצ.
מורה נוספת בבינה היא לאה שקדיאל שקדיאל פעילה בנוסף גם בארגון הקונצנזוסיאלי מחסום ווטש ובארגון רבנים לזכויות אדם.
דמות ססגונית נוספת הנמנית על מורי ההוראה בארגון בינה הוא ארי אלון, במקומות אחרים לא השכילו להכיל את אלון ולפי פרסומים שונים אלון פוטר ממיזם 929 בשל התנהלות פרובוקטיבית וגם אלון מלמד במקביל במכון הרטמן
מורה נוסף בבינה ליאון וינר דאו משמש אף הוא במקביל כעמית מחקר במכון הרטמן, והדבר מחדד את התובנה כי הרטמן ובינה הם אותה הגברת פחות או יותר בשינוי אדרת, כדאי לזכור שאלו הן שני המוסדות היחידים שזכו במכרז להעברת ההשתלמויות לקציני צה"ל, השתלמויות חובה כאמור המהוות תנאי לקבלת דרגת רב סרן, אכן פלורליזם במיטבו
2.גם למה שנלמד בפו''מ ובמב''ל יש קשר הדוק לוירוס האנטי ציוני. המרצים שם מגיעים מהאקדמיה מב"ל - מדעי המדינה בחיפה. פו"מ - האוניברסיטה העברית. כלומר קציני צה"ל סופגים את מירע התיאוריות הפוסט מודרניות והאנטי ציוניות, ישירות מהמקור.
3.הימין לא נרדם בשמירה. הוא אף פעם לא עלה לשמירה בכלל.
4.השמאל הקים רסן משפטי שמסוכן לכל חיילינו. התביעה של החייל שירה ברוצח בחברון וההתנפלות של התובע הצבאי נובעת מאותה חשיבה שמטרתה להפחיד אותנו ולשתק את עמנו כך שנאבד את יכולת התגובה הטבעית והנורמלית. השמאל מבצע שתילת אימה ופחד בלב העם היהודי מפני תוצאה של כל מעשה שלנו כדי שלא נעשה דבר והאויב ינצח אותנו בסופו של דבר. המטרה היא לייאש אותנו כדי שנסכים להתאבד מרצון. הלקח מהשואה הוא שעלינו להיות חזקים ונחושים ועל המשמר ולא להאמין לאף אחד ובאף אחד למעט בעצמנו וברצוננו להילחם על זכותנו על ארץ ישראל ועל המדינה היהודית ולא להיות הומניים ולהתאבד תוך כדי כך. הפעולות שעל המדינה לנקוט בהן הן להקים ועדת חקירה למעשי הקרן הזרה בישראל. לשנות בחקיקה את פעילות בג"צ ולהגבילה. להוציא אל מחוץ לחוק את כל אירגוני הזדון הפועלים באין מפריע ובמימון זר ובראש ובראשונה את שוברים שתיקה ובצלם. ודרך אגב ציקי ולדן המוזכרת בתחקיר היא הבת של שמעון פרס.
5.כופים על הקצינים להשתלם, להכין עבודות שנבדקות על ידי המרצים והמנחים. צריך לבדוק אם האירגונים האלה מעבירים חוות דעת שמשמשת לסינון קצינים שדיעותיהם לא תואמות את עמדות השמאל.
6.דניאל הרטמן איש מעורר הסתייגות חמורה.
7.כתבה חשובה מאוד כדי שנוכל להבין איך צומחים יאיר גולנים בצבא. אלוף בצה''ל שמשווה בין ישראל 2016 לגרמניה בשנים 1936-1946, הוא או אידיוט שימושי או שמאלן אידאולוגי ששכח איפה הוא חי ומי לעזאזל הוא האויב.
8.עדות אישית: סדרת חינוך לקצונה זוטרה בה הביאו מרצים מהשמאל. האחד ערבי מהכפר נחף, דוקטור במכון ואן ליר, שטען על גזל אדמות משפחתו לטובת הקמת העיר כרמיאל, על ההשפלות בבידוק לפני טיסה, הכיבוש, הקיפוח, האפליה ובלה בלה בלה...וגם הרצאה של גברת ירושלמית, פעילה בארגון נגד כפיה דתית, שפימפמה על האסון העומד להתרחש בשכונת מגוריה, כי הולכים לבנות בית כנסת. יצויין כי היה נסיון חלוש ליצור איזון ע"י פגישה עם יהודי חרדי ותו לא.
9.בצוק איתן התפרסם שטייס שהתבקש להפציץ סיפר בדאגה בקשר שהוא רואה ילדים במבנה. מהפיקוד הודיעו לו לחזור...הבניין כמובן שרץ מחבלים ולמחרת נורו ממנו טילים לישראל ונהרג נער יהודי ביישוב בעוטף עזה.
10.על זה דיברתי כשכתבתי שקציניו הבכירים של צה''ל עוברים שטיפה הקרובה לאנטישמית. קוראים לזה שטיפת מוח פוליטית ואין לזה שום מקום בצה"ל.
11.לפי המתחולל בצמרת צה''ל, שטיפת המוח דווקא מאוד מצליחה. צה"ל הופך לצבא ההגנה לערבים, בו "ערך" ההגנה על חיי האויב גובר על הגדרת תפקידו של צה"ל כמגן ישראל.
12.צה"ל וממשלת ישראל הפכו להיות המוציאים לפועל של אידיאולגיית שוברים שתיקה.
13.האויב הפוסט ציוני פוסט-מודרני מושרש בכל מקום בארץ ונלחם על דעת הקהל שהולכת ומקצינה שמאלה מיום ליום עד לרמות הזויות שמעיזים להשוות בסה"כ דעות שונות, לרוע ולזוועה שהתרחשה בשואה. מה שקורה בצבא מפחיד לא פחות. ערך חיי האדם של אזרחי האוייב הוא מעל ערך חיי חיילי צה"ל. מפקד שמחונך במדרשות אלו ישלח ללא שום יסורי מצפון חיילים למותם,כיוון שתפקידו הוא להגן על אזרחי האוייב ("כי האויב הוא אתה") ואם מישהו יעז להגיד אחרת, הוא יואשם מיידית ב"דעות חשוכות כמו בגרמניה של שנות ה-30".
14.דברי ההבל שמנפיקים בכירים בצה''ל, מדהימים אפילו שמאלנים תמימים. צה"ל הופך להיות זרוע מבצעת של NIF ושל האנטישמי המרושע - ג'ורג' סורוס. קיימת סכנה ברורה ליהודים דווקא מהגוף שאמור להגן עלינו. כל כך הזוי וכל כך מקומם שזה לא הזוי אלא עובדה קיימת...
15.מה עושים עם זה ת'כלס?
16.תיבת התהודה האמריקנית בצמרת צה''ל / אמנון לורד / מידה
בכל מקום בו מעורב אינטרס אמריקני צצים אלופים בדימוס המשווקים את הסחורה כאילו מדובר באינטרס ישראלי. בינתיים, הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין
במשך הרבה שנים גורמים מסוימים בצבא מנסים להדיר את הרבנות הצבאית בכלל, ואת תחום תודעה יהודית בפרט ולצמצם את היקף פעילותם. התנגדותם של אכ"א וחיל החינוך לרבנות אינה עניין תקציבי, שהרי הגופים שהרבנות עובדת איתם אלו גופים אזרחיים שרובם פועלים בהתנדבות. הוויכוח הוא הרבה יותר עמוק, ולא לחינם עיתון ה'ארץ' כל שבוע מפרסם כתבה בנושא שולי שכזה בחברה הישראלית. כדי להבין על מה הוויכוח, אביא לפניכם את המסרים אותם חיל חינוך ואכ"א חפצים להנחיל לכל חייל בצה"ל. עוריכם השתלמויות ובסוף ההשתלמות בוחרים המשתלמים ספרים המוענקים כשי ומרביתם בעלי אותו האופי. אני קיבלתי ספר ששמו "אתגר השיבה אל המסורת", שבבסיסו הוא מציג את היהדות כפרימיטיבית ומיושנת, ומציע להכניס חידושים ביהדות על מנת להתאימה לעידן המודרני)".
18.יעלון אשם לגמרי. הוא בעצמו מסייע לסרס את צה''ל.
19.הגעתי למסקנה שהציונות עושה ליהדות סירוס במתכוון ובמלוא העוצמה ממדינה "יהודית דמוקרטית" כמו שנכתב, ליהדות תרבותית בלבד חסרת אמונה, שמתאימה אולי לרפורמים וקונסרבטיבים ואם הציונות לא מקיימת את "יהודית דמוקרטית" ופוגעת ביהדות ומשנה את דמותה באופן מלאכותי על ידי חינוך מחדש של הנוער אז אישית איני יכול עוד לתמוך בציונות. נראה שהציונות רוצה לבצע את סירוס הדת היהודית לשם קבלת הרפורמים.
21.מתחיל הקודקוד באמירה 'המיותרת'-לא הייתי רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה בת 13. ממשיך בפסטיבל 'החייל היורה' במחבל 'התמים' שנאשם בהריגה וצה"ל מגייס למילואים פרקליט בכיר כדי שיהיה התובע נגדו. לא נרגענו וקיבלנו את מופע האימים של סגן הרמטכ"ל על השואה, החברה בישראל ומה שביניהם. עבור לספר הדרכה על ספר הדרכה אווילי ובו השוואה שוב לגרמניה. וכעת הידיעה על הפרטה של סדרות חינוך עם הקרן החדשה ועוד מכון עם אנשים רדיקלים שכנראה תוקפים קשות את ראש הממשלה. ואיך ייתכן שצה"ל יממן מישהו או מישהם שמתנגדים לסמל הריבונות - ראש הממשלה. ובטח יש עוד דברים הזויים.
בכלל הצבא והמפקדים הפכו להיות הממונים על ההומניות כלפי מחבלים. מישהו צריך להפסיק את הטרוף ולהעביר את הצבא למחוזות להם הוא שייך. הצבא ממונה על הבטחון, על המלחמות שנקווה שלא תיקרנה, על האימונים, ההצטיידות וכיו"ב.
הצבא לא צריך לעסוק בנושאים אזרחיים ובוודאי לא להתבטא בנושאים שנויים במחלוקת.
ודבר נוסף שמעצבן - תחנת גלי צה"ל אמורה להיות תחנת שידור של הצבא. בפועל 99 אחוז מהזמן התחנה עוסקת בנושאים שונים ומעסיקה עיתונאים מאד שמאלנים והכי מעצבן שרואים חיילים במדים מראיינים פוליטיקאים ונשאלת השאלה הם לשם כך קיימת התחנה?
22.כל צמרת צה''ל ומשרד הביטחון רוצה להסתיר מכם את המגה-כשלונות בהגנה על תושבי ישראל. כל ההתעסקות האנטי יהודית של יעלון ושות' נועדה להצדיק את קיומם ולהסתיר את העובדה שמדובר במערכת כושלת לגמרי! בשטח כבר יש 100.000 טילים שמכוונים עלינו מצפון. 10.000 טילים מדוייקים ביותר מכוונים עלינו מדרום ופצצת אטום שתכוון ואולי כבר מכוונת עלינו ממזרח.
23.אך אוי לו למי שיחייב איש צבא (חוגר/קצין) לשמוע שיחה בתחום היהדות שמועברת ע"י שומר מצוות. מיד הבג"צ מתערב...
24.לא לשכוח כמובן את "פרופסור" רוחמה וייס, שכותבת טור שבועי קבוע ב- YNET גם היא מארגון בינה הממומן ותוכן הטור נוטף שנאה לדת, למסורת, לרבנים ואוהב מאד לשחוט פרות קדושות ובכלל לדבר הרבה על יהדות כאשר הכותבת עצמה היא אתאיסטית גמורה (דתייה לאומית מבית) ואנחנו בתמימותנו האמנו שהחוק של שקד יטפל בתופעה.
25.מזועזע מפרטים שאני נחשף אליהם לראשונה הן בכתבה באתר מידה והתגובות שם עד ההפניה למאמר זה, ואני בטוח שרבים כמוני אינם חשופים למידע מסוג זה. אני מבקש להדגיש רבים, רבים מאוד.
העדר החשיפה של עובדות אלה לקהלים מסוגי נובע מהעדרו של מוסד הסברה רשמי שיביא לידיעת הציבור מידעים מסוג זה ומצד שני גם את פעולות הממשלה על תרומתן לעם ולמדינה. יהיו שיקראו לזה תעמולה אך השם הנכון הוא הסברה. הפרסומים של משרד ההסברה יוצאו הן בהודעות לעיתונות והן באתר אינטרנטי של משרד ההסברה.
כיום קיימים גופים באגף השמאל במדינה האמונים על הסתה חולנית נגד הממשלה והציבור שלא מצביע בעדה והם מרושתים בתקשורת הכתובה ובעיתון הארץ בראשם והוא אינו היחיד. כמו כן האתרים הדיגיטליים באינטרנט ובשידורי הרדיו יום יום על ידי שדרנים סמולנים.
העדרו של משרד מסברה ממשלתי כיום הוא מחדל לא קטן ממחדלים בטחוניים.
26.ארגוני המגזר השלישי החולים השתלטו על הצבא והבטחון ובשיתוף פעולה יש לנו צה"ל חולה, משותק ומסורס.
27.דוגמא מאלפת להבדל התהומי בין הימין והשמאל ביכולת לשנות את המצב. על דברים פחותים מכך בהרבה הוגשו ע"י גופי השמאל עתירות לבג"ץ ותלונות שהוגשו במשטרה לפתוח בחקירה פלילית, אבל בימין מסתפקים בבכיות ויללות או תחקירים אנמיים כדוגמת תחקיר זה ללא שום עשיה אופרטיבית. בנוסף לזה ברור שאין למאמר זה כל הד תקשורתי. הפירסום באיזה אתר נידח כמוהו כזעקה במדבר שומם.
הממצאים שעולים מתחקיר זה גובלים בפלילים בפרט באשר לזיכיון שניתן לאירגון בינה שלפי הנראה כלל אינו עומד בקריטוריון של מוסד הזכאי להתשתתף במכרז. אולם מעבר להיבט הפלילי האם משהו יכול לתאר איזו זעקה היתה קמה אילו היה מדובר בארגון ימני שספקטרום האנשים שמיוצגים בו הוא בין מרזל לרב כהנא ושאלו היו "מגוון הדעות" שהוא מייצג.
זה הרי לא יכול להימשך אפילו רגע אחד נוסף, ואילו כאן הכל ממשיך כאילו שזה התגלמות הטוב.
אפשרויות ניהול
ליה
11.05.1613:27
3. יאיר גולן השמיע דברים שאין להם כל קשר למציאותבתגובה להודעה מספר 0
אין ספק שסגן הרמטכ"ל יאיר גולן עשה טעות גסה כאשר, למעשה, השווה בין האווירה והמתרחש בגרמניה ובחלקים של אירופה בתקופה של טרום-שואה לפני כ‑80 שנה למתרחש היום באזורנו ובמדינת ישראל.
זו קודם כול טעות של מחשבה ושל שיקול דעת, ובנוסף לכך גם טעות בהיסטוריה.
בנאומו בטקס לזכר קורבנות השואה בתל יצחק – כלומר במקום הלא נכון ובוודאי גם בעיתוי הלא נכון – השמיע יאיר גולן דברים שאין להם כל קשר למציאות. לא של היום ובוודאי לא של התקופה שהזכיר. שוב התברר שלהיות לוחם גדול ומצליח, אין פירושו שהמדובר גם באדם שקול דעת, ידען ומי שגם חושב על הדברים שהוא משמיע ועל התוצאות שלהם. כלומר, במקרה זה, על הנזק שהם עלולים לגרום לישראל – המדינה שהוא אוהב ללא ספק ושהוא בוודאי נאמן לה.
ב'טוביה החולב' כותב שלום עליכם, בין היתר, שגיבור הסיפור הנצחי הזה אומר: "גם סוס שיש לו ארבע רגליים מועד מדי פעם – מה עוד בן-אדם עם לשון אחת". גולן הוא דוגמה קלאסית לדבריו החכמים והפילוסופיים של גדול הסטיריקנים היידישאים, אם לא של כל הסטיריקנים בכלל.
קודם כל, למה אתה מדבר על נושא שהוא למעשה זר לך?
ואם כבר אתה מרגיש צורך לומר דברים, השתדל להישאר בנושא עצמו. כלומר בהשמדה של שני שלישים מיהדות אירופה.
ממילא אנו עדים כבר זמן מה לכך שהגנרלים, לרבות הרמטכ"ל ועתה גם סגנו, מתקנאים ככל הנראה בפוליטיקאים ומנצלים כל הזדמנות כדי להשמיע דעות כאלה ואחרות. אלא שאצל הפוליטיקאים זהו מקצועם, אם אפשר להגדיר זאת כך, אך מקצועם של הגנרלים הוא בהכנת הכוחות הלוחמים שלנו, בחימוש הדרוש, באימונים ובוויכוח עם שרי הממשלה על תקציבים גדולים יותר. בוודאי לא דיבורים, הצהרות והשמעת דעות. נראה שיאיר גולן שכח כללים אלה. חבל.
4. ניצולה בת 94 לסגן הרמטכ''ל: ''התמלאתי צער עצום למשמע הצהרותיך''בתגובה להודעה מספר 0
"לכבוד כב' סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן הי"ו
שלום רב לך,
שמי רחל זייני. אני בת 94 ופליטת אושוויץ.
התמלאתי צער עצום למשמע הצהרותיך ליום השואה. ההשוואה שערכת בין גרמניה שלפני המלחמה ובין ישראל היום, נראית לי חסרת כל בסיס, והיא ככל הנראה פרי אי-הכרה של תקופה שקדמה ללא ספק ללידתך. הייתי רוצה בתורי לערוך כמה השוואות. אבי סיים את לימודי המשפטים בברלין ב-1916 מפאת ה'נומרוס קלאוס' שמנע ממנו כיהודי ללמוד בבודפשט המקום הקרוב ביותר למקום מגוריו. באוניברסיטת ברלין הוא ראה את ניצני הנאצים, שם הסטודנטים, בתמיכת הפרופסורים, היו מפליאים את מכותיהם בסטודנטים היהודים. במדינת ישראל, הסטודנטים הערבים יכולים ללמוד בכל מקום הנראה להם, ובנוסף לכך הם זוכים להפלייה המעדיפה אותם (מכנים זאת: 'הפליה מתקנת').
אני בעצמי הייתי עדה וקורבן של אכזריות הרופאים הגרמניים ,ובתוכם של מנגלה. במהלך חורף זה, אושפזתי בבי"ח הדסה, ונוכחתי לראות את היחס ההומני הבלתי מסוייג של הרופאים היהודים כלפי כולם, כולל כלפי המחבל ששכב במיטה הסמוכה למיטתי.
אני זוכרת את אי-האכפתיות של הצלב האדום שסרב לעזור או אפילו להקשיב ליהודים. אני רואה כל יום את מסירות הנפש של מגן דוד אדום ושל, זק"א, המטפלים בכולם בהשוואה כולל אלו שבאו בכדי לרצוח.
חוויתי את ההשתוללות הפרועה של האספות הלאומיות האירופאיות, של התקשורת ושל האינטיליגנציה נגד היהודים, במיוחד נגד אלו שתרמו יותר מכולם למולדתם, כגון לאון בלום ר"מ צרפת. וכאן, אני רואה בטלווזיה את חברת הכנסת חנין זועבי משבחת באופן לגמרי חופשי את קרובי משפחות המחבלים.
אני מתגוררת במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום בו נערה צעירה נכוותה באופן קשה באוטובוס. בניגוד לכך בדואר, בבנקים או בחנויות אני מבחין בחופש המוחלט לו זוכים הערבים. אז אני נזכרת במנהיגות ההונגרית שכפתה על עורכי הדין היהודיים לנקות את רחובות ה-PUSTA ההונגרית באמצעות מברשת שיניים. ראיתי את הסדיזם של מפקד המחנה פלשוב ששיסה נגד חברתי את כלבו כדי לתלוש לה את שתי שדיה בצעקו "JUDE."
שמעתי את הגיסים שלי מספרים את תענוגם של החיילים ההונגרים באשר הצליחו להפוך את "הדנובה הכחול והיפה" לנהר אדום מדמם של היהודים שהם היו טובחים, ותענוגם של החיילים הגרמנים שחיסלו וקברו חיים שלושת אלפי יהודי קרקוב. לא היה קץ לאכזריות המשטרה, במיוחד משטרת צרפת, שמסרה גם את הילדים היהודיים שהנאצים לא דרשו.
זכיתי לקרוב לארבעים נכדים וקרוב למאה עשרים נינים. ראיתי אותם, הם וחבריהם, כאשר הם נדרשו לצאת למילואים או למלחמה, ויצאו בגבורה ובנחרצות, אבל תמיד נגד נטיות ליבם. הרוב המוחץ של הנוער במדינה שלנו אינו חולם אלא לחיות בשלום.
בשם אבי אלדר צ'נקי (נוימן) שהאמין בדמוקרטיה, וששילם על כך בחייו בסביבור, בשם אחותי חנה שחוסלה בתא גז באושוויץ באשר הגיעה בהריון, ובשם בן דודי אנדריי, בן השמונה, שגם הוא הושמד בתא הגז ושאף אחד לא לימד אותו איך להחזיק סכין, אני מבקשת ממך להחזיק צבא חזק ונחוש, ושעודף רחמנות כלפי אלו המעוניינים בחיסולינו, לא יביא לידי הריגתם של עוד ילדים יהודיים.
הייתי שמחה לזכות לארח אותך אצלי אם תוכל למצוא את הזמן לכך. אוכל אז לספר לך עוד הרבה דברים".
1.ההשוואה שלו מזעזעת, מקוממת, מופרכת, שיקרית, מנוולת, מרושעת, אבל הגרוע ביותר, הוא חימש את האנטישמים של ימינו ונתן לגיטימציה לשינאת ישראל והמשך הפצת השקרים עליה. כל ההבהרות המטופשות שלו אחר כך הן שמן למדורה. בתרבות הסמוראים היה לו מפלט אחד: סאפוקו והצלת כבודו העצמי.
2. אין לו שום זכות לבצע בנו פיגועים תעמולתיים. הוא גרם לנו נזק נורא.
3.''החברה הישראלית'' מותקפת ללא הפסק. מותקפת ע"י אוייבים ערבים וע"י מחנה השמאל. תופעות כמו "שוברים שתיקה", תעאיוש, מחסום ווטש ועוד, והכפשות מהצד השמאלי של מנהיגים נבחרים (ראה יגאל סרנה, הפרופסור הנכבד שערך השוואות עם הנאצים ועוד)- לא היו מתקבלות בכזאת שלוות נפש בעבר. קרא מעט על ימי שלטונו של בן גוריון וכיצד הוא הפעיל את הש.ב. (בטרם נקרא שב"כ) כנגד מתנגדיו הפוליטיים. רדיפה שכללה ציתותים בלתי חוקיים (ללא צווי בימ"ש), פרובוקציות, מעצרים, הכאות, פריצות ועוד. ישראל כיום הרבה יותר נאורה מפעם. מצד ימין יש קומץ קיצוני מול הרבה עשבים שוטים מהשמאל שמחבלים ככל העולה בידם בבטחון המדינה.
4.עלילת דם אנטישמית.
5.בהיבט ההיסטורי ההשוואה היא שיקרית ומהווה עלבון לאינטליגנציה. בהיבט הפורמלי הוא צריך לסתום את הפה שלו ולהימנע מהטפות מוסר לחברה הישראלית. הוא קצין בצבא של מדינה דמוקרטית ולא בצבא של מוסוליני. אם הוא רוצה להביע את דעתו או לכתוב ברוטר, שיפשוט את מדיו ויתכבד לעשות זאת.
אבל שני ההיבטים האלה מתגמדים לעומת ההיבט השלישי: הנזק שהוא גרם בעולם. הוא יכול, כמו ריבלין בשעתו, לחשוב שכולם מטומטמים ולומר לא התכוונתי ולא חשבתי, בפועל את האבן שהטיפש הזה זרק לבאר, אי אפשר יהיה להוציא.
האיש, בשל מעמדו ותפקידו, סיפק את העדות האולטימטיבית למה שטוענים כלפינו האנטישמים שמסתתרים מאחורי המסכה של "ביקורת על מדינת ישראל". ההכחשות שלו הן כוסות רוח למת. אף אחד לא מצטט אותן ואף אחד לא מעוניין בהן.
את מה שהיה לו לומר, הוא אמר ולא צריך מאמץ אינטלקטואלי כביר כדי להבין את מה שאמר והעובדה שעשה דברים אחרים, לא מעניקה לו אינדולגנציה לכל חטא עתידי. גם אני עשיתי הרבה דברים בעבודה שלי ועדיין ממשיכים לשפוט אותי על מה שאני עושה כעת.
6.כל הזמן אומרים לחיילים בשטח "אנחנו במציאות מורכבת בה המצלמה והתמונה זה חלק מהמאבק האסטרטגי נגד ישראל ולכן צריך להתאפק מול מפירי סדר כי מחפשים את התמונה" ואז בא סגן הרמטכ"ל ומספק תחמושת מדהימה לכל אוייבינו ואז מחבקים אותו שר הבטחון הרמטכ"ל ועימו כל ליצני המחנ"צ.
7.ערב יום השואה עומד סגן הרמטכ"ל של הצבא היהודי של מדינת ישראל ומעיד על החברה היהודית שהיא בעלת סממנים נאצים. איך אדם עם יושרה מינימלית יכול לקבל את הדברים האלה??? הוא לא דיבר על השחתה מוסרית כללית או אמורפית אלא בחר במודע לומר שהחברה היהודית היא בעלת סממנים זהים לזו של גרמניה הנאצית.
התזמון נפשע, לא אומלל. התזמון נבחר בקפידה והוא חלק ממסע הדה לגיטימציה שמוביל השמאל כנגד מדינת ישראל כמדינה יהודית.
במקום להקדיש את הערב לזכרון השואה הוא מקדיש את הערב לחימוש האנטישמים שרק יושבים ומצפים לשואה הבאה. זה בלתי נתפס.
מבחינה היסטורית מדובר בטמטום בהתגלמותו. החברה הישראלית זו החברה הכי סובלנית בעולם. נמתין כמה שנים ספורות לראות מה קורה עם החברה ה"ליברלית והסובלנית" של גרמניה, צרפת ואנגליה, אחרי שיחוו פסיק ממה שאנחנו חווים כבר מאה שנים מדת השטן.
אין בעולם הזה שום חברה שהיתה עוברת את מה שעברה החברה היהודית במאה השנים האחרונות והיתה מגיבה בצורה מאופקת כל כך. על הרבה פחות מזה, כפרים מוסלמים שלמים עולים באש בהודו, על הרבה פחות מזה ארה"ב הרסה שתי מדינות, על הרבה פחות מזה רוסיה מחקה את גרוזני מהמפה. על הרבה פחות מזה אנגליה וצרפת יצאו למלחמה.
תחסכו את ההלקאה העצמית והטפת המוסר הצבועה הזו. השינאה לאיסלם היא תו תקן מוסרי המעיד על בריאות נפשית. כל מי שלא חש שינאה ותיעוב לכל מה שהדת הזו מייצגת שיפשפש היטב במעשיו ובחינוכו.
8.לא מדובר בפליטת פה ספונטנית אלא בנאום אנטישמי כתוב שהוכן מראש.
9.הוא אגב לא הראשון. נדמה לי שאחד מראשי השב"כ פרסם דברים אנטישמיים דומים בסרט של דרור מורה. זה נהיה אצלם באופנה בזמן האחרון.
10.לא לשכוח את בוגי, אייזנקוט ובוז'י שגיבו את דברי הבלע של העלוב גולן והוסיפו עוד המון דלק לתעמולה האנטישמית הארסית.
11.הדרישה היא למוסריות מופלגת, ומנוגדת לשכל הישר וליצר הקיום על סף האי נורמליות והשאיפה להכחדה עצמית.
12.בצפון קוריאה השמאלנית היו מכניסים את ניצולת השואה הזאת לבית משוגעים על שהיא העיזה להפגע...השמאל בארץ עובר תהליכים שמובילים אותנו לצפון קוריאה. התהליך היחיד שהמדינה עוברת כרגע זה תהליך שבו השמאל יוצא כנגד כל העם בתקווה להשתיק אותו תוך שימוש בשקרים.
13.אני הייתי מזמין כנס של שרידי שואה וצאצאיהם ושסגן הרמטכ"ל ינסה להצדיק את עצמו בפניהם.
14.השוואה מטומטמת ומקוממת...בינתיים מדינת היהודים מטפלת במשפחתו של הניה רב המרצחים בבתי החולים שלנו! הערבים המוסלמים גם כשאינם נאמנים ברובם למדינתנו, מקבלים זכות הצבעה, נציגות בכנסת ובבתי המשפט, תנאים סוציאליים מלאים, חופש דת ופולחן...וכשיהודי סורח ופוגע במוסלמי אז היהודי נעצר ונשפט למאסר עולם! איפה בדיוק זה דומה לגרמניה הנאצית?
15.יאיר גולן הוא קצין שהתגאה בפוגרום של עמונה. בסופו של דבר, יאיר גולן כבר הוכיח שהוא יודע להיות קלגס כלפי יהודים.
16.הוא כיוון לימין אבל דבריו מייצגים את התנהגות השמאל האכזרי שפעל בדיוק לפי המתווה הנאצי בפינוי גוש קטיף ועמונה.
17.דבריו הם בגדר משהו גרוע יותר מהכחשת שואה - הם הצדקת השואה. אם התהליכים בישראל של היום מזכירים לו את מה שקרה בגרמניה לפני השואה, הרי שכמו שליהודים בישראל כיום ישנה סיבה מבוססת ביותר לרצות במיגור הטרור האיסלאמו-פשיסטי בישראל ומחוצה לה, הרי שלגרמנים, לפי השוואתו, היתה סיבה מבוססת לא פחות לפעול כנגד יהודים. יתרה מכך, אם להמשיך את הניתוח, אם הישראלים בכל זאת יחסית נחמדים לערבים בהתחשב במה שקורה מסביב, הרי שכנראה הסכנה שנשקפה לגרמנים מהיהודים גדולה בהרבה, בהתחשב במה שהם "נאלצו" לעשות! ואלו דבריו של אלוף בצה"ל.
18.כן בטח.. הבלסטינים מחכים לרגע שבו הם יעשו הסכם שלום ויוותרו על יפו ועל כל הכסף מהעולם...הם מחכים לעצמאות שבה הם יהיו חייבים לעבוד קשה ולפתח מדינה דמוקרטית מערבית שבה לאח אסור לרצוח את אחותו, ושלא תולים בה הומואים ממנופים. בכל מקרה תכינו ניירת "שלום" נפרדת לאבו מאזן, הנייה, ניצי הפת"ח, חמאס, ג'יהאד איסלמי, אל קעידה, דאעש, אחים מוסלמים ושאר ארגוני הפסיכים שיקחו או לא יקחו אחריות על ירי לעבר גוש דן.
19.יש אומרים שכל השמאלנים בצמרת צה''ל קנויים עי האמריקנים (כמו דגן בערך). איילה חסון אמרה דברים ברוח זו. איילה חסון בשידור חי: האמריקאים משלמים ללשעברים במערכת הביטחון שיתבטאו לפי צורכיהם.
בכירי צה"ל מכהנים לא צריכים להביע בפומבי את עמדותיהם בתחומים לא להם
סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, התבטא לאחרונה בחריפות יתר נגד תופעות חולניות בחברה הישראלית, המזכירות לדעתו את גרמניה הנאצית.
אין בדעתי להתייחס לתוכן דבריו, שמחלק מהם הוא חזר בו, או שטען כי הפרשנות שניתנה להם היתה שגויה - אלא לעצם העובדה שקצין בשירות פעיל מצא לנכון להביע דעות ועמדות בתחומים שלדעתי הוא נעדר כל סמכות או זכות לעשות כן.
ליאיר גולן יש מעמד כפול: האחד, הוא סגן הרמטכ"ל; והאחר הוא אזרח ותושב ישראל. במעמדו כסגן הרמטכ"ל, אין לו כל זכות יתר על פני מעמדו של כל אזרח ותושב במדינה, למעט יתרון מובנה אחד - והוא שגולן מכהן כסגן הרמטכ"ל; ולכן לדעותיו ולעמדותיו יש - ובצדק רב - לא רק מעמד-על, אלא גם הד תקשורתי רב-עוצמה בישראל ובמדינות העולם, שלעיתים משרת גורמים עוינים.
השאלה אינה אם גולן צדק לגופם של דברים - או אם לאו; השאלה הנכונה היא אם הוא רשאי להביע את עמדותיו האישיות בפומבי - ועל כך יש לי ספקות. האם אלוף מכהן רשאי להתייחס לסוגיות חברתיות-ציבוריות, שיש להן היבטים פוליטיים, כמו למשל - דת ומדינה, גיוס חובה, היחס למיעוטים, שוויון הזדמנויות, בנייה בהתנחלויות, ירושלים מאוחדת, משא-ומתן מדיני וגבולות הקבע.
דומה בעיני כי התשובה לכל השאלות האלה היא שלילית בתכלית השלילה.
אין זו הפעם הראשונה - ואני מלא תקווה שזו הפעם האחרונה - שבכירי צה"ל מכהנים מוצאים לנכון להביע בפומבי את עמדותיהם בתחומים לא להם, שאין הם מופקדים עליהם. הגיעה העת לשתוק - ומוטב שעה אחת קודם.
אוסיף ואעיר במאמר מוסגר, ומעבר לנדרש, כי אם דעתי היתה נשמעת - על בכירי צה"ל, המוסד, שירות הביטחון הכללי וגופי ביטחון אחרים - כמו למשל יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר, שאמר לאחרונה בראיון עיתונאי כי לדעתו יש מקום לשקול את סגירת הכור בדימונה עקב התיישנותו והסכנה לדליפה גרעינית - מוטלת החובה לשתוק גם לאחר מועד סיום כהונותיהם.
זאת, בכל הקשור למידע ביטחוני שהגיע אליהם או לרשותם תוך כדי מילוי תפקידיהם בשירות הציבור.
1.האירועים בגרמניה היו אידיאולוגיה ומדיניות שלטונית נגד מיעוט נאמן למדינה. אירועים כמו הריגת המחבל בחברון ושריפת משפחה בדומא (אם אכן יהודי עשה זאת וזה לא הוכח בינתיים כלל) = זניחים סטטיסטית ונעשו ע"י יחידים, אחרי 100 שנים של מלחמות, טרור ורצח נגד יהודים. בארה"ב יש כל שבוע בערך תקרית ירי שבה איזה מטורלל הורג 3, 5 או 15 קורבנות מקריים או ששוטר לבן יורה למוות בחשוד שחור שהתנהג באופן חשוד. אף סמולני או שחור בארה"ב לא עורך השוואות על תהליכים מתקופת השלטון הנאצי. זה בגלל - שכל השוואה כזו היא דמגוגיה נמוכה.
2.נאום ה- BDS של סגן הרמטכ"ל היה קונטרה לביקורת של הציבור על חוסר נחישות של הממשלה ושל צה"ל - לחסל מחבלים. הנאום היה התלהמות דמגוגית נגד עם ישראל - מסך עשן להפקרות של האחראים על בטחוננו.
3.פקידי המדינה חייבים לשתוק ולעשות את תפקידם. בשביל זה משלמים להם. גם בתום התפקיד אסור להם להתבטא ובעניין זה אזכיר את ראש המוסד לשעבר מאיר דגן שפתח פה מה שנקרא אחרי סיום כהונתו וגרם נזק אדיר למדינה. במדינה מתוקנת הוא היה נכנס לכלא. האנשים האלה קיבלו אמון אדיר מהמדינה לנהל נושאים חשובים. אסור שינצלו את זה כדי לפגוע במדינה או כדי להביע דעות ועמדות אישיות. כספי צודק ואני תומך בו במיליון אחוז.
4.בזמנו היה חוק שלאיש צבא, חייל או קצין, אסור בכלל להתראיין. כנראה שהחוק הזה כבר לא תקף או שהוא לא נאכף וזה אחד מסימני האנרכיה שהולכת ומשתלטת על חיינו.
5.יאיר גולן איננו טקטיקן דגול, כנראה. הוא שיחק לידיה של הרשות הפלסטינית ושל עוד שונאי ישראל ומשניאיה. הנה מובאה מבטאונה של הרשות הפלסטינית " אל-חיאת אל-ג'דידה" מ- 8.05.16
"התנועה הציונית ו...המדינה העברית...משחזרות את אימת השואה נגד היהודים בשנות הארבעים...באמצעות הכיבוש, הגזענות והפשיזם שהחלו לאפיין את ישראל...סגן הרמטכ"ל הישראלי, יאיר גולן, אמר בערב יום רביעי האחרון כי: 'מה שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה באירופה בכלל ובגרמניה בפרט...ומציאת עדות להם כאן בקירבנו, היום, בשנת 2016.' כוונתו כאן היא להוצאות להורג בשטח של נערות וילדים פלסטינים בתוך שטחי 48 (כלומר, בתוך הקו הירוק) ובמחסומים הישראלים בחברון, ירושלים, שכם, בית לחם וג'נין...חשיבות דבריו של האלוף גולן נעוצה בעובדה שהם נאמרו בשעה שבה משתלטים הגזענות והפשיזם הישראליים נגד הפלסטינים הערבים".
6.בבריטניה, ארגון "נגד האפרטהייד" בישראל, בדף הפייסבוק שלו נכתב: "מאשימים אותנו באנטישמיות, בזמן שגנרל ישראלי משווה את ישראל לגרמניה של שנות ה-30".
איזהו חכם? יאיר גולן או הרואה את הנולד?
7.הגיבור הליצן מבין שזמנו בצבא קצוב ולכן הוא קורץ לפוליטיקה.
8.וזו הבעיה: השמאל הסהרורי, בנסיון נואש לחטוף את השלטון, מוכן גם לפוליטיזציה של צה"ל והשואה. אין גבולות אדומים. רק תתארו מה היו התגובות אם היה אומר שהוא מזהה תהליכים של השתקת ביקורת על ידי בג"צ - או בעיית משילות בגלל המערכת המשפטית - הרי היו צולבים אותו. איש צבא לא אמור להגיד שום דבר שלא קשור לצבא ולבטחון. אבל השמאל מוכן להרוס את הכל, כולל חציית כל הקווים האדומים ובלבד שיוכל להשמיץ את ביבי ולנסות לתפוס את השלטון.
9.תארו לכם סגן רמטכ"ל דתי שאומר שהוא "מזהה ניצנים של אנומליה סטטיסטית במספר הנופלים בקרב מבין חובשי הכיפות בצבא יחסית לאחוז שהם מהווים מאוכלוסיה הכללית"...
10.לדעתי כדאי מאד שקציני צה"ל גם לא יתבטאו בעינייני ביטחון כי אז נזכיר להם שמאז 67 צה"ל מסיים בתיקו במקרה הטוב ומפסיד במקרה הרע. נזכיר להם כי עם כל הטריליונים שהם מוציאים על ביטחון חמאס עם תקציב הבורקס של צה"ל - נלחם בנו 50 ימים. נזכיר להם כי בתחילת המרד בסוריה כמה חכמולוגים בצמרת הבטחון והצבא ניבאו כי אסד יפול תוך שבועות ספורים. נזכיר להם כי לפני 7 חודשים האינטיפדה החדשה היתה אמורה להסתיים ואחרון אחרון חביב, אולי נזכיר להם שלפני ימים ספורים הודיע שר הביטחון שאנו מרתיעים את החמאס אך זכרוננו לא קצר עד כדי כך. מהעתונות הבנו שצה"ל התקפל ואז חזר השקט. אז מוטב שיסתמו את הפה!
אפשרויות ניהול
ליה
12.05.1600:02
6. הארץ מפרסם הבוקר קריאה לצמרת צה''ל לבצע הפיכה צבאית נגד ממשלת נתניהובתגובה להודעה מספר 0
לקראת מהפכה צבאית / צבי בראל
השואה עומדת לחולל מהפכה צבאית בישראל. זה לא יקרה בגלל דבריו של האלוף יאיר גולן, שזיהה כאן באופן מדויק תהליכים שהתחוללו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, אלא בגלל מה שנתפש כמלחמה על הערכים שהורישה השואה.
גולן, כדאי לדייק, לא השווה את ישראל לגרמניה הנאצית. הוא הבחין בסימפטומים, שאם לא יטופלו כראוי, יחוללו מגיפה דומה. גולן הזהיר, הוציא כרטיס צהוב וקרא למנהיגות הפוליטית העיוורת להתבונן יחד אתו בפציינט הנגוע. אבל מנהיגות עיוורת אינה יכולה להתבונן, וזאת הישראלית בטוחה שאינה זקוקה גם לכלב נחייה, ודאי לא כזה שלובש מדים ונתלה בזיכרון השואה. השואה, קובע נתניהו, שייכת לו. רק הוא יתיר או יאסור את השימוש בה לצרכים שייראו לו. הוא גם בעל הזיכיון על המרצ'נדייז שאפשר להפיק מהשואה, ויחליט למי יגיעו התמלוגים. שום גנרל לא יתחרה בו על הזיכיון. כי מי שמוותר היום על ניכוס השואה לעצמו, יידרש מחר להתפשר על מונופול עיצוב ערכי האומה, ומחרתיים ימצא עצמו נגרר אחרי ערכים הומניים, ליברלים ודמוקרטיים. את ההידרדרות הזאת חייבים לעצור.
פרץ ההפחדה והגינוי שנורה מפיו של נתניהו נגד גולן, מעיד על כך שהוא אכן מפחד מאובדן שליטה במאבק על עיצוב הערכים. הוא שומע היטב את הבעבוע, שמעיד על כך שלממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן. הרמטכ"ל גדי איזנקוט התחיל כבר בבניית הסכר, כאשר "פיטר" את הרבנות הצבאית מתפקיד המחנכת הלאומית שנטלה לעצמה. הוא איננו רוצה עוד שרבנים יאשרו תוכניות מבצעיות ויקבעו את גבולות הציות. הוא מגדיר מחדש את "ערכי צה"ל", שכוללים את המובן מאליו: לא יורים במי שאינו מאיים עליך, והוא דוהר לעבר שולחן השרטוט שבו צה"ל יהיה זה שיכתיב את ערכי המדינה.
הצבא אינו צריך לכבוש את הכנסת או את משרד ראש הממשלה ואת תחנות הטלוויזיה כדי לחולל את המהפכה. ה"עם" עדיין אתו. אבל איזנקוט, גולן ואפילו יעלון אינם יכולים להיות בטוחים כמה זמן יישאר "העם" עם הצבא. ביבי השופכין שמציפים את הרשתות החברתיות נגד שלושתם, והעידוד שמקבל "העם" מנתניהו, הם הסימנים הראשונים שמעידים כי לספקות הללו יש בסיס. הסכנה איננה רק בכך שהצבא יעבור פיצול סקטורלי בין חיילים תומכי ימין לחיילים תומכי שמאל, בין צייתני רבנים לנאמני פוליטיקאים; האיום האמיתי הוא בסדק שעלול לפרק את התבנית הדמוקרטית, שמקדשת את כפיפות הצבא לממשלה.
כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה, וכשהציבור שמזין את כוח האדם של הצבא דורש שהצבא יתבהם, יושחת ויאבד צלם אנוש — הנהגת הצבא תצטרך להחליט מה הוא האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה: אלפי טילים ופלסטינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת לטרוף את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
מהפכה או הפיכה צבאית הם סופה של כל דמוקרטיה. בכל פעם ששמענו על דמוקרטיה שנפלה שדודה בידי חונטה צבאית חשנו תימהון ודאגה, אבל הרגענו את עצמנו שבישראל זה לא יכול לקרות. מתברר שגם ישראל איננה חסינה מפני האפשרות הזאת. אלא שלא הצבא יהיה זה שיגרום למהפכה, אם תתחולל. ההנהגה הפוליטית שדוחפת עכשיו את הצבא למקום שבו עליו להתגונן על נפשו ועל ערכיו, היא שתחולל את המהפכה הצבאית היהודית הראשונה, שאולי כבר התחילה.
1.שינוי במדיניות. לאחר שפרשני "הארץ" נואשו מלחצים וחרמות חיצונים הם מייחלים להפיכה צבאית.
2.הפוך גוטה הפוך. העם - שהוא מרכז כוחו של הצבא - לא יתן בידי מפקדים נגועים כאלה ואחרים המשווים את העם לגרמניה הנאצית כאילו אנחנו הם אלו שדוקרים ומתפוצצים בשם האידיאולוגיה, לעשות פה הפיכה צבאית ואם אכן נתעלה אל משאת נפשו של הכתב - הוא וחבר מרעיו יהיו הראשונים לשלם את מחיר ההפיכה - העם שובר ימינה!
3.מה שמעניין הוא שלכותב הליברלי/נאור/הומני/ דמוקרט/ פלורליסטי/ סובלני /מכיל/ ועוד, נראה גנרל, שתוקע לשונו בפוליטיקה, לגמרי תקין ואף למעלה מזה - רצוי וחשוב. דווקא עובדה זו לא "מזכירה לו סימפטומים" שיובילו לגרמניה הנאצית אצלנו. גם את זה נזכור כשהכותב ידבר על דמוקרטיה ושאר ירקות. אולי אפילו יתמוך בגירוש יהודים כי הם יהודים.
4.הנוער שבצבא שהוא 80% ימני ידיח ממשלת ימין מכהנת? עזוב סגן הרמטכ"ל נגע בעצב חשוף והעליב מיליוני ישראלים. אני לא מצפה ממנו להבהרות אלא להתנצלות.
5.תתעוררו טיפשים. אתם בדיבורכם, לרבות הכתב הפרובוקטור, יורים לעצמכם ברגל. תתפכחו לפני שיהיה מאוחר. אין לנו ארץ אחרת.
6.בקיצור השמאל ישלוט בכוח הזרוע והימין אשם. כותב הכתבה מכין אותנו להשתלטות השמאל בכוח הזרוע (כי בכוח הקלפי לא הולך לו) והוא כבר מכין אותנו שהאשמה תהיה על הימין. זה כמו איום לרצח שבו הרוצח מכין אותנו לכך שהנרצח הוא האשם.
7.הסמולנים פשוט מטורפים.
8.השמאל איבד את זה לגמרי...מנותקים.
9.הסמול המקולל החליט שכל האמצעים כשרים בניסיונו לכבוש את השלטון ולהקים דיקטטורה נאורה. חבל עליכם לוגמי אספרסו מפונקים שלא שירתו בצה"ל ולכל היותר עשו קניות בעזריאלי. הרבה דירות יתפנו בת"א אם הארץ ימשיך בקו שלו = הסתה להפיכה פוליטית.
10.הארץ עתון גרמני לגרמנים.
11.הפיכה צבאית אינה אפשרית כאן.
12.בגין אמירות חמורות לאין ערוך פחות נידונו אנשי "זו ארצנו" למאסר. לו איש ימין בעיתון ימני היה מעז להצדיק בנימוקים כלשהם הפיכה צבאית, ולטעון ש"כבר החלה" - היה נמצא כבר בחקירת שב"כ, הוא והעורך והמו"ל שפירסמו את דברי הבלע שלו. אז מה, ב"הארץ" לא מסתפקים בהצדקת הטרור ("זכות וחובה") ובהסתה לרצח נתניהו ("לנהוג בו כבכהנא") - עברנו להסתה לפוטש? יפה. האמת, תאכלו גללים. איש לא מתרשם מהסתותיכם, המרדותיכם לא ממרידות איש. ניבחו כחפצכם עד שלעמוס אדלסון-שוקן ייגמר הכסף לממן את משכורותיכם מסיבות אידיאולוגיות. אלא מאי? אחרי המאמר הזה, אם תעזו לפצות פה שוב על התבטאות "מסיתה" מימין, נירק בפרצופיכם...
13.בראל כותב ש"כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה".
המציאות כמובן הפוכה.
מפקדי הצבא מאמצים ערכים ודעות שמהווים סכנה לקיום המדינה בניגוד לתפקידם, סמכותם ולדעת הממשלה ורוב העם שהם הריבון החוקי בדמוקרטיה. צודק לחלוטין נתניהו שאומר קודם נתפייס בינינו ורק אחר כך עם אויבינו. חלק גדול מהאנרגיה של העם בישראל מתבזבזת על הסכסוך הישראלי פלסטיני שכרגע אינו פתיר משתי סיבות האחת העם חצוי בין שתי גישות ולא ניתן להגיע להסכם ולבצע אותו בלי הסכמה רחבה אלא במחיר דמים של מלחמת אחים. הסיבה השניה המינימום שדורש הצד השני עולה בהרבה על המקסימום שהשמאל מוכן לתת. כיוון שאין בנמצא פתרון נכון יותר להקדיש מאמץ לבעיות שניתן להסכים עליהם וניתנות לפתרון אבל כפי שאומר בצדק רב ביבי קודם צריך להתפייס ולזה השמאל וראשי הצבא לא מוכנים.
14.מאמר זה הוא הבל מוחלט ועדיף שתוריד אותו מהרשת פן תואשם בהסתה חמורה.
15.אובדן עשתונות גמור. ככה זה כשלבנאדם אין עמוד שדרה ואין ביטחון עצמי וכשהוא לא מצליח לשכנע את הסביבה בצדקתו. קודם הוא מייחל ש"העולם" ייצר בשבילו סביבה כרצונו (ומתעלם מהעובדה ש"העולם" בעצמו לא משהו בכלל, וגם אם הוא היה מתערב, לא בהכרח היה יוצא מזה משהו טוב), ועכשיו מתפלל להפיכה צבאית (ומתעלם מהעובדה שהצבא הוא שיקוף של אותה חברה שממנה הוא סולד).
פעם פחדו שאם החרד"לים יתגייסו בהמוניהם, הצבא יעלה על הכנסת עם טנקים. זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה. מר בראל היקר - מי שקשה לו, מי שמפחד, רשאי לצאת לחופשה זמנית או קבועה במקום אחר. אומה לא בנויה על אדם אחד, זה הלקח שעם ישראל למד מההיסטוריה הארוכה שלו, וגם מהפרק האחרון שלה עד כה. לא כל מי שהשתתף בבניין הארץ והמדינה נשאר עד הסוף. היו שנתנו את חלקם, אבל נשברו ופרשו בדרך. מותר לך לעזוב אם אין לך כוח יותר. יש פה עוד מספיק אנשים שמאמינים שיש סיכוי ומוכנים לקחת את הסיכון. יש עדיין מי שמאמין שיש לו חוב לעצמו ולחברה שבה הוא חי, לדורות הבאים, ולאלו שהיו לפנינו - לא לבזבז את המתנה החד פעמית הזו שניתנה לנו במחיר יקר מאוד. מה שאסור לך - מוסרית - לעשות, זה לשדר פאניקה ודפיטיזם. העבודה קשה מספיק גם בלי שתתקע מקל בגלגלים מסוג המאמר שלמעלה. אתה לא יכול לעזור? לפחות אל תפריע.
16.תנסו! אנחנו מחכים בקוצר רוח שתשברו את הכלים, bring it on mofos סמולנים לגרדום!
17.הסתה חמורה למרד וקריאה מפורשת להפיל בכוח ממשלה נבחרת ולגיטימית זה מה שמשתמע מכתבתו של בראל. בכלא יושב כבר 6 חודשים ימני אחד בשם אטינגר, שקישקש ביומנו הפרטי (לא בעיתון) על הצורך להקים מדינת הלכה.
18.אם אטינגר במעצר מנהלי, בראל צריך לשבת בצינוק בסיביר. האיש קורא להפלת ממשלה בכוח!
19.אין צורך בהפיכה צבאית. חונטה צבאית כבר שלטת במשרד ממשלתי בכיר כבר שנים והחונטה דואגת לחבריה, חבר מביא חבר והיא כבר שמה עצמה מעל לחוק.
20.נראה כמו:"אוי אוי אוי, הולכים לנקות את הצבא מארגוני ותעמולת ה'קרן'" וגם את המשטרה והשב"כ והפרקליטות והתרבות ככה שכולם ישרתו את האינטרסים של העם היושב בציון ולא את אלה של החברה מרחוב הירקון. לא ככה?
21.הכותב אומר שיאיר גולן הוציא כרטיס צהוב למדינה או לממשלת ישראל. ממתי משרת בצבא מופיע במשחק הפוליטי במדינה דמוקרטית? ומה יעשה יאיר גולן לכשיחליט להוציא כרטיס אדום? האם יתפטר מהצבא עקב ראיית דגל שחור מול עיניו או שיפעל להפיכה צבאית?
22.אתם לא ממש שפויים. אם הדעות שלכם היו פופולריות, הייתם נתמכים ע"י הציבור וזוכים בבחירות. סביר להניח שהמהפיכה שאתם מנסים לארגן לא תקרה או תיכשל מהר מאוד. לשמחתנו ולצערכם רוב הציבור סבור שליהודים יש זכות על ארץ ישראל וגם זכות לחיות. קשה לכם עם זה, נכון, אבל אף אחד לא הכריח אתכם לנהל ביטאון אנטישמי דווקא במדינת ישראל. אתם לא פופולריים? מפסידים כסף? אף אחד לא מוכן לשלם על קריאת התכנים? אולי כדאי שתסיקו את המסקנות ותסגרו...
23.מי שמנסה לזרוע פחד, מי שקורא להשתמש בכוח נגד הממסד, מי שממריד למהפכה זה השמאל הפאשיסטי בראשות עיתון הארץ. לא יעזור לכם. הדמוקרטיה בארץ חזקה ואיתנה ואם מישהו ינסה לחולל מהפכה הוא יעשה היסטוריה בכך שיהיה הראשון שיגזר עליו גזר דין מוות.
24.אז מסתבר שגנרל גולם צדק. מאמר שמזכיר לי אשכרה את שנות ה-30...והפוטש! חסר רק שצבי בראל יזמין את כולם לבירה במרתף הבוס.
25.נתניהו הוא ראש הממשלה המושמץ ביותר פשוט כי הוא מהצד הימני של המפה. חוץ מלהעליל עליו שהוא מכין מצות מדם ילדים נוצרים בפסח, כבר אמרו עליו הכל. יודעים מה? פעם גם אני האמנתי להשמצות הללו. היום כבר לא. גם כשיורד למישהו גשם על הכביסה מאשימים אותו. זה כבר פאתטי. זה רק מראה שה0מאל, כן, באפס, פשוט לא מאמין בדמוקרטיה.
26.נפתחה תחרות חמורים בבית שוקן...מי שיראה שהוא הכי דביל יזכה בטיול מנהרות בעזה בהדרכת החמאס.
27.מאחר ורוב העם ורוב החיילים נמצאים בימין הפוליטי, ברור שניסיון הפיכה (ניסיון לשבור את כללי המשחק ואת ריבונות העם בכוח הזרוע) ייכשל, ויוביל דווקא לתוצאה ההפוכה - קרי, חיסול הסמול ומאחזיו הבלתי חוקיים במערכת המשפח, בארגוני השטנה והחתרנות המדינית, בתשקורת ובחוגים למדעי הדשא. ניסיון הפיכה = סופו הפיזי של הסמול. אתם בטוחים שבא לכם?
28.אז המיעוט העריץ והאנטישמי רוצה לבצע הפיכה כנגד רוב הציבור. לכו על זה.
29.מעבר לכך שאדון בראל צריך להיעצר עוד הבוקר על קריאה מפורשת להפיל בכוח הזרוע את הממשלה החוקית של ישראל - הטמטום בטור של בראל זועק לשמיים. מי יבצע כאן הפיכה צבאית? רובם העצום של החיילים בצה"ל הם אנשי ימין. מפקד בצה"ל שרק יעז להורות על ניסיון הפיכה, יישחט בו ברגע על ידי החיילים עצמם. יאללה, נראה אתכם, חלאות סמול. רק תנסו.
30.מאמר כזה מאת כותב בעל אוריינטציה שמרנית - ימנית היה מביא אותו תוך שעות לחקירות בשב"כ.
31.נו בסדר...אז קישקשו עוד קישקוש...שיתהפכו במהפכה של עצמם הדרעקס.
אפשרויות ניהול
ליה
15.05.1615:07
7. יועצו של יעלון: ''רועי קליין טעה''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.05.16 בשעה 15:19 בברכה, ליה
משה בן זקן, יועץ פוליטי לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון, פרסם הבוקר (ראשון) פוסט חריג בו תקף את התנהלותו של רס"ן רועי קליין ז"ל, שהציל את חייליו במלחמת לבנון השנייה, לאחר שנשכב על רימון בקרב בבינת ג'בל. על פעולת הגבורה שהובילה למותו קיבל קליין את עיטור העוז.
בן זקן כתב את הפוסט, שכותרתו "הפכת פחדנים לגיבורים", לחברו לוחם גולני שמעון דהן ז"ל, שנהרג באותו קרב. לטענת היועץ, קליין קפץ על הרימון לא מתוך גבורה אלא כדי לחפות על טעות מבצעית.
"בלב המלחמה בבירת לבנון בינת ג'בל מול עשרות מחבלים חמושים ומצוידים היטב בשיקול דעת מוטעה שהפך לגיבור לאומי כשהחליט כנגד כל ההוראות והסיכוים באור יום לשפר בתים ולפרוץ דלת ממולכדת ולמשוך תשומת לב הסמג"ד רועי קליין שלאחר שהתראת בו וביקשת לא לפרוץ אלא לתפוס מחסה ולשמור על החברים עד הערב עד שירד האור", ציין בן זקן בפוסט.
"אבל נענית בשלילה ומיד בזמן הפריצה הותקלתם רועי שהכניס אתכם למלכודת האש קפץ על הרימון לחפות על הטעות ואתה בתמימות שלך עמדת מול עשרות רשעים ארורים מחבלים מלאים בשנאה הורדת כמה אבל לא הצלחת שלא להפגע", הוסיף היועץ. "בזמן שנלחמת חבריך תפסו מחסה הסתתרו על עצים וברחו לבתים אחרים אתה בשלך הסתערת והגנת על המולדת".
"שמעון אתה הדוגמא לחייל גיבור ולא כמו בעידן של היום שמנסים כל יום לצייר חייל גיבור אחר", סיכם בן זקן את דבריו.
מלשכת שר הביטחון נמסר כי "העוזר כתב את הדברים על דעת עצמו. הוא עמד על טעותו ומחק את הפוסט".
הדברים כמובן העלו סימני שאלה, מאחר וקליין זכה לעיטור העוז על פעילותו בקרב. ובמאקו הביאו את תגובת לשכת שר הביטחון שמסרה "העוזר כתב את הדברים על דעת עצמו. הוא עמד על טעותו ומחק את הפוסט".
**
יעלון לרעייתו של רועי קליין: מתנצל על הפרסום ומתנער לחלוטין מהדברים
9. היסטוריה של חתרנות – השמאל הקיצוני וצמרת צה''ל / אמנון לורד / מידהבתגובה להודעה מספר 0
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'נתיב' בינואר 2004. אנחנו מודים למערכת על הרשות לפרסמו שנית.
עוד מימי תש"ח מנהל השמאל הקיצוני מערכת יחסים מורכבת עם צה"ל. מכתבי סרבנים, חתרנות, ושאיפות השתלטות על המנגנון. אמנון לורד מתחקה אחר שורשי הפוליטיזציה של הצבא והעבריינות האידאולוגית בישראל
הסתיו האחרון היה עמוס בפעילות אינטנסיבית של חתימה: בלט בתוכה מה שכונה "מכתב הטייסים", עם כ-27 חתימות; אחר-כך נלוו לו עצומות תמיכה חתומות על-ידי סופרים ואָמנים, ולאחר מכן עצומות נוספות, למשל, של פורום הקולנוענים הדוקומנטריים, שהביעו בחתימת-ידם תמיכה בעצומות התמיכה הקודמות; עמי איילון עובד, כבר מאז תחילת קיץ 2003, על החתמה המונית למען הסכם השלום שהוא עצמו חתם עליו בינו לבין סרי נוסייבה; ב-10 באוקטובר נסעו בכירים במפלגת העבודה לרבת-עמון לחתום על "הסכם ז'נבה", שנחתם פעם נוספת בצורה חגיגית בז'נבה.
סטפן פוסוני המנוח, המומחה הגדול ביותר, כנראה, לחקר הלוחמה האידאולוגית הקומוניסטית, מגדיר פעילות החתמה מסוג זה כסוג של מחויבות פסיכולוגית בלתי-חוזרת:
ברגיל, אדם חוטא ותו לא, וחטאו ניתן למחילה. אך אצל מפיסטו זה אחרת. הוא דואג שפאוסט, בנוסף לחטאים שהוא חוטא, גם ימכור לו את נשמתו, והוא עושה זאת בכתב. כך מושגת שליטה אמיתית. מסעות של איסוף חתימות בתמיכה למה שמוצג כמדיניות השלום של ברית המועצות, לא נועדו מבחינת המטרה העיקרית שלהם לשכנע מישהו, אלא כדי לקבל את חתימתו של אדם על פיסת נייר, ובכך ליצור בתודעתו מחויבות למטרה שעליה חתם.
שורשי תופעת הסרבנות הישראלית
פעילות הסרבנות העכשווית, שעיקרה חתימה על "מכתבים" ועצומות, החלה לפני כשנה וחצי עם "מכתב הסרבנים", שהפך לארגון 'אומץ לסרב'. היא לא הופיעה כרעם ביום בהיר. היא מתקיימת בדפוסים שהחלו לפעול עוד בראשית שנותיה של המדינה. נוכל לפענח את הצופן הגנטי של הנטיות האנטי-דמוקרטיות החבויות בפעילות העכשווית, אם נתחקה אחר שורשי הפוליטיזציה העמוקה בצה"ל של שנות ה-50. בכנס על הסרבנות האידאולוגית שנערך באוניברסיטת תל-אביב, הגדיר מפקד חיל-האוויר האלוף דן חלוץ את האתגר החמור שמציבה התארגנות קצינים, המופיעים עם דרגותיהם ותוך הזדהות במקצועם הצבאי (במקרה זה טייסים) כאיום של "פיצול בצבא", וכ"אחת הסכנות הגדולות למדינה". נראה שהתגובות הנזעמות בציבור למהלך הזה של טייסי המילואים, מאשרות את קביעתו של האלוף חלוץ. רוב הציבור חש מותקף ומאוים על-ידי המעשה. לא פחות מכך חשובות תגובות התמיכה, שנמדדו בסקר של יוסי ודנה ל'קול ישראל' ב-18 אחוז – שיעור המתקרב לאחוז התמיכה הכולל במר"צ, חד"ש וחלקים גדולים במפלגת העבודה. כלומר, ההסכמה וההתנגדות למהלך נתפשות בקונטקסט פוליטי, שהטיעון המוסרי הוא רק כיסוי שלו.
מקור התופעה הוא בראשית ימיה של המדינה, במה שניתן לכנות "הקומוניזם הישראלי", שהגיע לשיאו בימי הסטליניזם והיה מאורגן במסגרת המפלגתית של מפ"ם החזקה, ובעיקר בחלק של השומר הצעיר שבתוכה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, כשהחליט להתמודד חזיתית עם החתרנות הפוליטית בצה"ל בשנת 1953, הגדיר את השומר הצעיר כ"ציונים באוהלם וקומוניסטים בצאתם". לפי השם שבחר לאסופת מאמריו, נראה שזיהה את מפ"ם בתור הקומוניזם האותנטי בישראל, להבדיל ממק"י, שהזדהתה בגלוי כמפלגה קומוניסטית. אך מפ"ם, אף שהזדהתה עם "עולם המהפכה", עם ברית המועצות, וכל התבטאויותיה ופעולותיה היו כשל תנועה קומוניסטית – לא הזדהתה כמפלגה קומוניסטית. אם לשאול את ביטויו של אוסקר ויילד על ההומוסקסואליות בתקופה הוויקטוריאנית, זו הייתה, מבחינת הסטליניסטים של מפ"ם, "האהבה שאינה מעזה לקרוא לעצמה בשם".
"עולם המהפכה" נתפש באותה תקופה כתנועה עולמית הנמצאת בתנופה גדולה, לאחר המהפכה הקומוניסטית בסין ב-1949 ופרוץ מלחמת קוריאה כעבור שנה. מלחמת עולם שלישית נראתה בעיני אנשי מפ"ם כעומדת בפתח. חברי המפלגה, שהיתה אז השנייה בגודלה במדינה (עם 19 ח"כים), עמדו בפני דילמה של נאמנות: האם ישרתו את "עולם המחר" הקומוניסטי, או יעמדו לצד מדינת ישראל שממשלתה הכריעה לטובת אוריינטציה מערבית בעימות הבין-גושי שהיה בעיצומו. ראשיתו של הוויכוח בתוך ישראל היתה עם פירוק הפלמ"ח בנובמבר 1948: "עתה, כאשר חברו יחד [השומר הצעיר ואחדות העבודה], היה זה מובן שמפלגתם המאוחדת [מפ"ם] תטיל את משקלה המדיני וכוחה המעשי להכוונת הצבא וארגון העורף במלחמה".
"הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש-ממשלה ושמו בייגין"
מפ"ם, ששלטה בפלמ"ח ולאחר פירוקו נשארה דומיננטית בצה"ל, תפשה את עצמה, כהגדרת גידי אילת, כ"מפלגת הביטחון". כחלק מהותי מהאידאולוגיה המהפכנית שלה, מפ"ם ראתה בצבא גורם מרכזי שיש לשלוט בו, ובמקרה הפחות קיצוני (מבחינתה) – לקיים בתוכו מרכזי השפעה חזקים. בסוף מלחמת העצמאות היו 8 מתוך 12 מפקדי החטיבות בצה"ל, ושלושת מפקדי זירות המלחמה העיקריות – חברי הנהגת מפ"ם. הם כונו "האקטיב הביטחוני", דהיינו פעילי המפלגה בצבא.
כותב גידי אילת:
היה לשיקול הרעיוני מעמד חשוב בין הגורמים שהשפיעו על החשיבה הביטחונית וניהול הפעילות. … [מפקדים ואישים במפלגה] לא חשו כל ניגוד בין תודעתם האידאית למשמעת הצבאית שלהם, כאשר מצד אחד ניצבו במוקדי הערכת המצב הצבאית ומצד שני נכחו במוסדות הארגון הפוליטי [מפ"ם].
לאחר פירוק הפלמ"ח, בדיון שנערך בצמרת מפ"ם, כולל יגאל אלון שבא לישיבה במדים, השתמש יעקב חזן בביטוי שמהדהד עד היום: "הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש ממשלה ששמו בייגין, ולא אראה את זה כאסון". אחרי מלחמת העצמאות ועם החרפת המלחמה הקרה, עמדה הדילמה לגבי בן-גוריון עצמו. האפשרות "להביע אי-אמון בבן-גוריון כשר ביטחון" עלתה כבר תוך כדי המלחמה.
את התפישה האידאולוגית של ניצוּל הצבא כמנוף פוליטי מהפכני, ביטא, אחרי המלחמה, ישראל בֵּר. בֵּר, שנעצר כעבור עשר שנים באשמת ריגול לטובת ברית המועצות, שימש בתפקיד ראש מחלקת תכנון באג"ם. באותו זמן גם היה חבר בוועדה הצבאית של מפ"ם, בה היו חברים גם ברוך רבינוב, חבר קיבוץ בית-אלפא, ויצחק שדה. בֵּר, בשבתו כראש מחלקת תכנון, דחה את עמדת הרמטכ"ל לגבי ארגון צה"ל, ותבע ארגון טוטלי של צבא ועבודה, יצירת כוח שיתבסס על ארגון כל המשאבים הלאומיים לצורכי ההתגוננות. עמדה זו עולה בקנה אחד עם תפישת הקומוניזם הצבאי, והיתה מאפשרת למפ"ם, באמצעות שליטתה במוקדי כוח בצבא, לכוון את רוב הפעילות הכלכלית והביטחונית במדינה. בֵּר תבע "להעלות את הענין לדיון ציבורי" – זה המוטו החוזר תמיד – ופירושו לערער את סמכות מקבלי ההחלטות הדמוקרטיים.
"כעת נתפוס את השלטון"
לאחר שנחלשה האחיזה הדומיננטית של מפ"ם בצה"ל, בשנה הראשונה שלאחר מלחמת העצמאות, ארגנה מפ"ם את קציניה בתאים מחתרתיים. גידי אילת, שבעצמו נטל חלק באותה התארגנות, חולֵק במאמרו "מפלגת הביטחון" על התזה של פרופ' זאב צחור, וטוען שלא מדובר היה במחתרת:
בפגישות אזוריות, הסביר רבינוב לחברים המגויסים את תפקיד התאים [בתוך הצבא] שהוא, 'שמירה על הרכוש האנושי של המפלגה – גיבושו, שמירת ערנותו הרעיונית'. מטרת התאים היא 'לימוד וליווי התפתחותו של צה"ל וגיבוש עמדה של ביקורת קונסטרוקטיבית' – 'לא מחתרת כי אם סניף של מפלגה פוליטית מהפכנית'.
בדצמבר 1950 נקראו קציני קבע ומילואים להשתתף ב"סמינריון להשתלמות צבאית" שהוכן ואורגן על-ידי מחלקת הביטחון של מפ"ם. מנהלי הסמינריון היו ברוך רבינוב וישראל בר. הם הכינו תוכנית עבודה שהופצה בין קציני מפ"ם הבכירים בצה"ל. מכוּתָביה: סיני (ארנן עזריהו), א. יפה, מ. גורן, י. רבין, צ. גרמן, חיים כידוני (בר-לב), ודדו (דוד אלעזר).
משתתפי הסמינר והמרצים גיבשו הערכה, לפיה החרפת המלחמה הקרה והקרבות בקוריאה יקרבו את פתיחת מלחמת העולם בין שני הגושים. נושא זה ו"שאלת השתלבות מפ"ם במחנה המהפכה", היו ציר הדיונים בסמינר. כל המשתתפים הדגישו שמלחמת העולם בוא תבוא. הם ראו בחומרה את העובדה שממשלת ישראל בהנהגת בן-גוריון, הכריעה על עמידה בצד העולם הדמוקרטי החופשי. "אנחנו משתפים פעולה עם העולם הזה [עולם המהפכה], ואנחנו לא נבדלים ממנו בשום דבר פרט לבעיית הציונות", אמר יעקב חזן. מדברי ישראל גלילי עולה חשש שאנשי מפ"ם נוטים יותר מדי לפעולה מהפכנית. "הוא הזהיר את המפקדים מפני 'הופעות חמורות של חברים החוששים פן נאחר לקבל פני הצבא האדום'". כדי שלא יהיה ספק, אמר גלילי, כי לגבי "כיבוש השלטון – אין הדבר הזה בשל".
סא"ל דב ירמיה, ששימש אז כמפקד מחוז הגמ"ר, קבע:
[לאור זאת] אנחנו צריכים באמת ליהפך למפלגה מהפכנית. עלינו להבהיר כמה אמיתות יסוד ולהלן לחייב כל חבר – כולל ראשי המפלגה – להתכונן לקרב האחרון!… צריך לפעול כמו יחידה צבאית לפי סדר עדיפויות.
ירמיה תבע "לקיים מעתה את המרות המפלגתית" כאשר "מעתה נפסיק בהצבעות בכנסת – כעת נתפוס את השלטון".
שמעון אבידן הגדיר את הדילמה של מפ"ם במונחים מתונים יותר, אך הרבה יותר רלוונטיים לתפישת השירות הצבאי בשמאל הישראלי:
מדינת ישראל הולכת בדרך של השתלבות עם כוחות שאין ביכולתם לפתח דמות של לוחם, אלא של חייל שממלא את תפקידו במסגרת היחידה בהתאם לפקודות שהוא קיבל, בלי שהוא ינסה לעבור על המוטל עליו.
כלומר, אבידן חשש שהחייל בצה"ל של בן-גוריון יהיה ממושמע ומקצועי מדי, ולא יהיה כשיר לסרבנות אידיאולוגית.
אתגרו את השלטון; פגישת רה"מ רבין ואנשי מפ"ם, 1977. צילום: סער יעקב, פלאש 90 אתגרו את השלטון; פגישת רה"מ רבין ואנשי מפ"ם, 1977. צילום: סער יעקב, פלאש 90
חוג הקצינים של מפ"ם
בסמינר שנערך בגבעת חביבה, השתתפו קצינים ברמה של מג"דים ומח"טים, קציני מודיעין ומבצעים. ביניהם היתה אותה קבוצת מכותבים שקיבלו את תוכנית העבודה של הסמינר – אלה שהפכו תוך כעשור לבכירי צה"ל, ולאחר מכן לרמטכ"לים ושרים בכירים בממשלות ישראל. יעקב ריפתין, מבכירי ההנהגה של מפ"ם וחבר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, אמר להם כי יש למפלגה חובות "עד לתפיסת השלטון ממש בארץ ישראל". "חֶבר אנשים שעוסק בענייני לחימה הוא הכרחי בשביל מילוי המשימה הזאת".
בכירי "חוג הקצינים" של מפ"ם – יצחק רבין, מאיר זורע, דדו, אברהם יפה ובר-לב, המשיכו להיפגש כפורום מפלגתי עם מנהיגי המפלגה, עד אחרי מבצע קדש בדצמבר 1956. גידי אילת רומז במאמרו כי ל"חוג" היתה המשכיות בתוך הצבא עוד שנים רבות אחר כך.
בן-גוריון מול שאלת הנאמנות של הקומוניזם הישראלי
על רקע עמדתו של "הקומוניזם הישראלי", נוכח אפשרות של כיבוש הארץ והאזור על-ידי "כוחות המהפכה", צפה בן-גוריון כי הדילמה – האם להילחם נגד הפולש העתידי או לשתף איתו פעולה –– תביא את מפ"ם לחציית הקווים אל מחוזות הבגידה. בכלל, הקורא היום עשוי לתהות, האם סכנת פלישה סובייטית לארץ-ישראל בתחילת שנות החמישים היתה אפשרות ריאלית. קרוב לוודאי שלא. אך אנשי מפ"ם טיפחו בקרבם את הלהט הסטליניסטי המהפכני עד כדי פסיכוזה. הם טיפחו בתוכם מנטליות של צבא מפלגתי נצור מעֵבר לקווי האויב. דמות החברה הישראלית הישנה, ההומוגנית והקטנה, השתנתה במהירות. חברה שהגיעה למלחמת העצמאות תחת דומיננטיות סוציאליסטית קולקטיביסטית, הפכה, עם הגעת זרם הפליטים מהשואה ומארצות ערב, לחברת מהגרים פלורליסטית עם בסיס להתפתחות של דמוקרטיה בעלת חיוניות בלתי-רגילה, כפי שאנחנו מכירים את ישראל של 2003. טיפוח הנאמנות לכוח זר מ"עולם המהפכה", יצר דפוס של ניכור ועוינות כלפי החברה המתפתחת.
בן-גוריון בחר שלא לאכוף את החוק על ההתארגנויות המחתרתיות של מפ"ם בצה"ל ובשב"כ, וגם לא כלפי שירות הידיעות הפרטי שהפעילה מפ"ם. הוא בחר בדרך של התמודדות פוליטית אידאולוגית, כפי שהיה נהוג באותה תקופה בארצות הברית ובאנגליה. על דרך פעולה דומה, של מאבק ציבורי נגד גופים קומוניסטיים שמאיימים על המשטר הדמוקרטי, המליץ פול קצ'קמטי (Keckemeti) במאמרו "כיצד מגיעים שליטים טוטליטריים לכוח מוחלט". בן-גוריון ציטט את גלילי, שהאשים את חבריו באגף השמאלי של מפ"ם, על כי הם מחנכים את החברים לראות כל פעולה של צה"ל כפעולה בשירות האימפריאליזם, וכל כביש לנגב כ"עורק תחבורה של האימפריאליזם".
בן-גוריון העמיד את השאלה בחדות:
ואם תזדמן שעת-הכושר ויעלה הרצון מלפני שליטי מוסקבה 'לשחרר' את המוני העובדים היהודים מהדיכוי של נשיאי ישראל ולהסיר מעליהם את עול 'ההשתעבדות לאימפריאליזם האמריקני', ויחליטו להשליט בישראל משטר של 'דמוקרטיה עממית', כפי שעשה הצבא הסובייטי [בארצות מזרח-אירופה]… מה תהיה עמדתם של 'הציונים החלוצים' השומר הצעיר בהזדמנות כזו?… איך יתנהגו חברי השומר הצעיר בצה"ל? היעמדו עם מדינת ישראל 'המשועבדת לאימפריאליזם האמריקני' ויגנו עליה אף על פי שאין בה אלא דמוקרטיה פורמלית הנטולה 'עצמאות אמת', ואין בה משטר של דמוקרטיה עממית…או שהשומר הצעיר על מֶשקיו, מנהיגיו, חייליו בצה"ל… יהיו נאמנים למדיניות המוצהרת של מפ"ם – ויעמדו לימין 'המשחררים' מטעם 'עולם המהפכה' במלחמתו נגד אויביו מבחוץ?
בן-גוריון ריכז את ההתקפה שלו נגד השומר הצעיר, כדי להשלים את תהליך הפיצול בתוך מפ"ם. הוא ידע שאנשי אחדות העבודה – שגם הם היו סטליניסטים קנאים – נאמנים ללא סייג לערכי ארץ ישראל ולעצמאות מדינת ישראל, בעוד שאצל השומר הצעיר קיימת בעיה של נאמנות כפולה. הפעילות החתרנית בצבא, בש.ב, וקיום שירות ידיעות פרטי – היו בעיקר נחלתם של אנשי השומר הצעיר במפ"ם. בסופו של דבר, בעקבות פרשת מרדכי אורן ומשפטי פראג, החל תהליך פילוגה של מפ"ם (שהסתיים ב- 1954), כאשר טבנקין, גלילי ואלון מובילים את תנועתם החוצה ומקימים מחדש את אחדות העבודה כמפלגה נפרדת.
בן-גוריון הולך בדבריו שלב נוסף, וחוזה אפשרות שחזון ה"דמוקרטיה העממית" מתגשם בארץ ערבית שכנה:
אין זה כלל וכלל מן הנמנע ש'נס' זה יתרחש גם בעיראק, ו'החלקים הבלתי נפרדים של עולם המהפכה' בתוכֵנו, ממק"י ועד השומר הצעיר, ישמחו וישישו ואף יצהלו לקראת 'מהפכה' זו. ונניח שבעקבות עיראק הולכות סוריה ועבר הירדן [ב.ג. שכח משום-מה את מצרים], וכל ה'דמוקרטיות העממיות' הללו באות 'לשחרר' את המוני העובדים המשועבדים בישראל… – מה יעשו האבירים של 'הציונות' החלוצית והסוציאליזם המהפכני? – היילחמו יחד עם 'הרפורמיסטים והבורגנים' למען עצמאות ישראל כמו שהיא, או ייתנו ידם… לדמוקרטיות העממיות? … במילים אחרות במי יבגוד השומר הצעיר במקרה כזה? היבגוד 'במולדת הסוציאליזם המתגשם'… או יבגוד בעמו היהודי, במולדתו הישראלית…?
יחידה 101 – וסיירת מטכ"ל
שאלה זו נשארה כבושה בהוויה הישראלית במשך שנים רבות, אך מאז מלחמת של"ג היא צפה ועולה מחדש בצורות שונות. כבר בספטמבר 1952 הפיץ השומר הצעיר כרוז בעל אופי ממריד בנושא הארכת השירות הצבאי בחצי שנה. הכרוז פנה אל "הנוער, תלמידים, נערים עבריים וחיילים". בכרוז טען השומר הצעיר כי הארכת השירות על-ידי הכּנֶסת מכוּונת על-ידי האימפריאליזם האמריקני ותוכניות הפיקוד הים-תיכוני שלו: "חיילים, לִמדו מאחיכם בארצות תבל… המתנגדים למלחמה. התנגדו להארכת השירות, כי בשלום הוא פוגע".
ב-1953 הוקמה יחידה 101, ולאחר מכן הועבר הפיקוד על הצנחנים לידיו של אריאל שרון. בדפוסי החשיבה השגורים מימי טרום המדינה, נראו הצנחנים, בפעולות התגמול שביצעו, כעין "אצ"ל" – יחידה שנמצאת מחוץ לתחום ההשפעה של "חוג הקצינים". שני חברי הקיבוץ הארצי, חנן סמסון וצבי סדן, שהיו ביחידה 101 והשתתפו בפעולת קיביה, זומנו לבירור במחלקת הביטחון של מפ"ם. כשעמדו בני קיבוץ בית-אלפא להתגייס לצנחנים ב- 1954, הם זומנו לבירור אצל מזכיר הקיבוץ נתן שחם, שתבע מהם לא להתגייס ליחידה. הם התגייסו למרות הכל. הצנחנים גרמו לאובדן שליטה של ראשי מפ"ם על בני הקיבוצים.
ב-1958, מתוקף צרכים ביטחוניים ומודיעיניים, הוקמה יחידה חדשה שכונתה סיירת מטכ"ל. הקים אותה אברהם ארנן, יוצא הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שהיה בעברו חבר קיבוץ כברי. "היחידה", כפי שכונתה בפי לוחמיה, הפכה ברבות השנים ל"חוד החנית" של צה"ל והיתה אפופת סוד. היא היתה גם יחידה חברתית. אברהם ארנן יצר סביבה מעטפת חברתית של אישים ודמויות מעולם התרבות, שהיו מעורבים בהווי הפנימי של "היחידה". חבר קרוב של ארנן היה דדו. במסגרת תפקידו כקצין בכיר בחיל השריון (מח"ט 7), לא היתה לדדו כל נגיעה לסיירת מטכ"ל, שעל קיומה לא היה אמור לדעת. בכל זאת ידוע כי הוא היה מי שאיתר את אהוד ברק בגדוד החרמ"ש של חטיבה 7, ודאג להעבירו לסיירת תחת פיקודו של ארנן. פרט כזה, שנראה לכאורה שולי אבל התפרסם כעבור שנים, מעיד כי לא נשכח והיתה לו משמעות. משמעות של – "לא נותקה השלשלת" – וכך האליטה העתידית של צה"ל בראשית שנות ה-60, צומחת מתוך זיקה ל"חוג הקצינים". היו אלה אהוד ברק ודוביק תמרי, שהעידו כעבור שנים על האופי החוץ-צבאי, הפלמ"חי, שהטמיע ארנן ביחידה.
אומר דוביק תמרי, שהחליף את ארנן כמפקד היחידה בשנת 1964:
היה לו חזון מרחיק ראות, לכן הוא יצר יצוּר שקיבל בדור הראשון מאפיינים של הפלמ"ח ושל הצנחנים מהתקופה של טרום-קדש … הוא היה תוצר של הפלמ"ח, ואפשר לומר שנשאר נטוע עם רגל אחת בפלמ"ח, אפילו בגינונים. זה דור שמאז מלחמת העצמאות נאבק על קיומו הפוליטי – מאבק שבו הוא נכשל. הוא נאבק על זהותו החברתית כדור שהתגבש מתוך האתוס של התהוות המדינה על-ידי מלחמת העצמאות. אלה שנשארו בצבא הצליחו לשמור על מהות ועל תכנים – אנשים כמו רבין, דדו, שייקה גביש, נרקיס, בר-לב.
תמרי רומז כי כדי למשוך צעירים מוכשרים ליחידה, היה צורך להעניק לה מאפיינים חיצוניים של הצנחנים, אך להכניס לתוך הקליפה תוכן פלמ"חי. בין האישים שהכניס ארנן בסוד היחידה היה הסופר נתן שחם, שעשר שנים קודם לכן ניסה לאסור על בני בית-אלפא להתגייס לצנחנים. על ניסיונו של שחם לטוות את חוט השָׁני בין הפלמ"ח לסיירת מטכ"ל, העיד אהוד ברק:
ארנן שלח אינטלקטואל בשם נתן שחם, שהיה בפלמ"ח, לכתוב את ההיסטוריה של סיירת מטכ"ל. והוא פגש אותי, והוא התחיל לראיין אותי. הוא אמר לי שהוא עקב אחרי קורותיהם של צעירי הפלמ"ח: המעטים שעיצבו את היחידה המחתרתית שיותר מאוחר עיצבה את ביטחון האומה. והוא [שחם] אמר, 'אני מתעניין באופן שבו אליטות מעוצבות ובדרך שבה הן מובילות'. בשבילי זה היה מהמם, באותו רגע, לראות את עצמי כחלק מאליטה! אבל היתה תובנה מסוימת במה שהוא אמר. האם היתה זו היחידה שעיצבה את הפרטים בתוכה, או אולי משהו שונה?
מה ראה נתן שחם בסיירת מטכ"ל שלא ראה קודם בצנחנים? האם לא היה כאן מאמץ, בנוסף לנושאים הצבאיים הטהורים, ליצור מרכז כובד בתוך צה"ל, שבו תהיה ל"חוג הקצינים" הישן של מפ"ם השפעה? רוב מפקדיה של היחידה עד אמצע שנות ה-80 היו בני קיבוצים, כך גם רוב מגויסיה. בכירי "חוג הקצינים" שלחו לשם את בניהם. שניים מהם, גיורא זורע (בנו של מאיר זורע) ועומר בר-לב, הפכו למפקדי היחידה (דליה רבין היתה פקידה ביחידה). בזמן מלחמת של"ג ב-1982, שלחו אנשי מילואים ביחידה מכתב לראש הממשלה בגין, שבו הודיעו לו כי אין להם אמון בשר הביטחון (שרון), הד רחוק להתחבטויות של הפלמ"ח בעיצומה של מלחמת העצמאות. לוחמים מהיחידה תוכננו להשתתף במבצעי לחימה בתוך ביירות. צוות שלם של חיילים בסדיר, שמפקדם היה בן קיבוץ השומר הצעיר, קיבל החלטה שהוא מסרב לעלות לביירות ללחימה. מפקד היחידה הגיב במהירות, איים לסלק אותם מן הצבא, והמרד דוכא. (זוהי עדותו של חייל בסיירת מטכ"ל, בשיחה איתי).
"נתניהו… שכחת מה למדנו יחד"
הופעתה של הסיירת כיחידה חברתית-פוליטית, מצאה את ביטויה המוזר והבוטה ביותר באוקטובר 1997, כאשר יוצא היחידה בנימין נתניהו כיהן כראש ממשלת ישראל. הלחישה המתוקשרת של נתניהו על אוזנו של הרב כדורי, כי "הם [השמאל] שכחו מה זה להיות יהודים", הניעה את יוצאי היחידה לפרסם מודעה על עמוד שלם בעיתונים בגנותו של ראש הממשלה: "אנחנו לא מאמינים שביבי היה בסיירת מטכ"ל", נאמר בכותרת ענק, ובכותרות המשנה:
"(כן, אנחנו יודעים שזה נכון), ובכל זאת קשה לנו להאמין שביבי היה פעם חלק מאיתנו. אנחנו פשוט לא מסוגלים להבין איך מ'היחידה' צמח אדם שמסוגל ומעז להתבטא כפי שעשה נתניהו…" והם עוברים לפנייה ישירה: "ביבי, ההתבטאות… שלך מנוגדת לחלוטין לרוח היחידה… שכחת את כל מה שלמדנו יחד, שכחת מה זה להיות ביחידה". יותר ממאה יוצאי היחידה השתמשו בשמה של סיירת מטכ"ל ובזהותם כלוחמי מילואים בה ככלי ניגוח אופוזיציוני, כאילו מדובר בסניף של הנוער העובד.
המודעה הזאת היתה כבר חלק בלתי-נפרד מתהליך הרגרסיה לדפוסי "הקומוניזם הישראלי" הישן, תהליך שניצניו הראשונים נראו בשלהי מלחמת ההתשה ב-1970, ולאחר מלחמת יום הכיפורים. את התאוצה הגדולה שלו קיבל התהליך בעקבות המהפך של שנת 77'. ב-1970 היו כמה חניכי השומר הצעיר, ביניהם בנו של אחד משרי מפ"ם, שמוליק שם-טוב, בין היוזמים של "מכתב השמיניסטים" המפורסם שזעזע את המדינה. המכתב בא מיד לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אסרה על נחום גולדמן לנסוע לקהיר לשיחות עם הראיס גמאל עבד אל-נאצר. דוברי הקבוצה, שמנתה 54 נערים, רובם ירושלמים, זכו, בעקבות החיבור שלהם לאליטה של השמאל באותה תקופה, לתגובה מהירה של התקשורת ולכיסוי נרחב. בנוסף לשמוליק שם-טוב, בלטו ביניהם גם ארן פטנקין, בנו של פרופסור פטנקין, וקובי תור.
דפוסי הסרבנות לא השתנו מאז
בנוסח, שהפך מאז לשגור אצל קבוצות נוער פוליטיות, כתבו "השמיניסטים":
אנו קבוצת תלמידי תיכון, העומדים לפני גיוסנו לצה"ל, מוחים על מדיניות הממשלה בפרשת השיחות גולדמן-נאצר. עד עתה האמנו שאנו הולכים להילחם ולשרת במשך שלוש שנים כיוון שאין ברירה. לאחר פרשה זו – הוכח שגם כאשר יש ברירה, ולו גם הקטנה ביותר, מתעלמים ממנה. לאור זאת, אנו ורבים אחרים, חושבים כיצד להילחם במלחמה תמידית חסרת עתיד בזמן שממשלתנו מכוונת את מדיניותה כך שסיכויי השלום מוחמצים…
זה היה המשך ישיר לאותו כרוז של מפ"ם שהופץ בשנת 1952, השנה שבה נולדו אותם שמיניסטים. בקונטקסט של לוחמה פסיכולוגית פוליטית, "מכתב השמיניסטים" היה הפצצה כירורגית מדויקת. זהותם של מובילי הקבוצה מצביעה על יד ארגונית פוליטית מכוונת.
צה"ל היה באותן שנים בשליטת בוגרי "חוג הקצינים" של מפ"ם, שיוקרתם נפגעה קשה כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים. אברהם ארנן, שהיה אז תת-אלוף בצה"ל, עודד את מוטי אשכנזי בתנועת המחאה שארגן נגד שר הביטחון משה דיין. יצחק רבין, הבכיר מבין בוגרי החוג, הפך לראש ממשלה. בהיותו עדיין שר בממשלת גולדה, לפני התפטרותה, הוא תבע להחזיר את דו"ח אגרנט לוועדה, כיוון שהדו"ח פגע בדדו והשאיר את "הדרג המדיני", קרי – דיין, ללא פגע.
בעקבות השבר של יום הכיפורים והמהפך ב-1977, כשתנועת העבודה איבדה לראשונה בתולדות המדינה את השלטון, התחברו כל הפלגים האופוזיציוניים – מפלגת העבודה, מר"צ, חד"ש – תחת קורת גג אחת, שהפכה עכשיו למגדירת זהות: "השמאל". ארגון החזית המשותף היה תנועת שלום עכשיו, שהגיעה לשיא השפעתה כאשר איחדה את כל הפלגים בהפגנת הענק בספטמבר 1982, אחרי הטבח בסברה ושתילה. הפלמ"ח עבר לפיקודו של "ראש ממשלה ששמו בייגין", וההרגשה היתה, כפי שניבא יעקב חזן 30 שנה קודם, שהדבר בלתי-נסבל.
שלום עכשיו – ממשיכי מפ"ם?
ראיית העולם של המחנה החברתי-פוליטי שעמד מאחורי שלום עכשיו, חזרה להיות מקוטבת באותה עוצמה כפי שהיתה בראשית שנות החמישים. ביטא אותה הדובר הרהוט והאותנטי ביותר של השמאל הישראלי באותה תקופה, הסופר עמוס עוז, במאמר גדול שפרסם ב'ניו-יורק טיימס'. עוז ניתח כיצד הפכה החברה הישראלית מחֶברת מופת שוויונית לחברה שוביניסטית, לאומנית, קלריקלית, חשוכה, שהפלישה ללבנון היא חלק טבעי מעולמה. את מייסדי החברה הסוציאליסטית שנוצרה בארץ ישראל בחצי הראשון של המאה ה-20 הוא מתאר כמהפכנים, רומנטיקנים, אוטופיסטים, חולמים ומגשימים, שיצאו מבין דפי מיכה ועמוס בתנ"ך, והגיעו לארץ-ישראל דרך הרומנים של טולסטוי, דוסטויבסקי וטורגנייב. אלא שעם קום המדינה החלו להתגלות "סימנים ראשונים לקיומם של 'כיסי קפיטליזם' שזחל מתחת לפני השטח עם הגיעם של מהגרים יהודים אנטי-סוציאליסטים".
כותב עוז:
בקיצור, ישראל יכלה להיות חברה למופת, פתוחה, פולמוסנית, מעורבת, בעלת ערכים ייחודיים…מעבדה קטנה של סוציאליזם דמוקרטי – או כפי שהוותיקים היו אומרים, 'אור לגויים'. אבל בדיוק אז, כשהכל היה מוכן כבר לצמיחה של חברה כזאת, התחולל משבר.
מהו המשבר שהוריד את חברת המופת הישראלית המקורית מהפסים, דווקא עם הקמת המדינה היהודית?
"מדוע לא התפתחה ישראל להיות החברה השוויונית ביותר, היצירתית ביותר, הסוציאל-דמוקרטית ביותר בתבל?", שואל עוז, ומשיב: "הייתי אומר, שאחד הגורמים החשובים ביותר היה ההגירה ההמונית של ניצולי שואה, יהודי המזרח וסתם ציונים אנטי-סוציאליסטים… השואה שכנעה יהודים רבים…[בכיוון של] תפיסה פסימיסטית לגבי השימוש בכוח צבאי".
"יש גבול": בין חד"ש לשמאל הישראלי
על רקע תחושת הניכור והעוינות של אנשי השמאל כלפי החברה הישראלית, שאותה ביטא היטב עמוס עוז, קמה תנועת 'יש גבול', שהיתה ארגון חזית שנועד לחבר בין חד"ש האנטי-ציונית והקומוניסטית במוצהר, לבין השמאל הציוני המתלבט. ניצניה של תופעת 'יש גבול' הופיעו כבר ב-1979, במה שנקרא אז "מכתב המאה". כמה ממארגני מכתב המאה היו כעבור שלוש שנים בין מייסדי "יש גבול". חלק גדול מהחתימות נאסף בגוש קיבוצֵי השומר הצעיר, כרם שלום ומגן ובאוניברסיטה העברית. המסר העיקרי היה: סירוב לשרת במילואים בשמירה על התנחלויות. אם במכתב הקצינים מ-7.3.1978, שהוא האירוע המכונן של שלום עכשיו, היה איום סמוי בסרבנות גיוס כמו במכתב השמיניסטים מ-1970, הרי 'יש גבול' כבר החתימה בפועל חיילים וקצינים במילואים על הודעת סירוב מפורשת לשרת בלבנון. הודעות סירוב אישיות באו מצד שני קצינים בכירים בתוך הצבא עצמו, אל"מ אלי גבע ותת-אלוף עמרם מצנע.
כתב תא"ל מצנע לממונים עליו:
בנסיבות שנוצרו בעקבות האירועים האחרונים (סברה ושתילה), הגעתי למסקנה שלא אוכל להמשיך במילוי תפקידי. אין לי יותר אמון בדרג האחראי על הצבא… ארגיש שאוכל לחזור לצבא אחרי ששר הביטחון יתפטר.
קל היה ל'יש גבול' לגייס סרבנים ללבנון, אך ב-1988, לאחר פרוץ האינתיפאדה בשטחי יש"ע, הם סברו שהתנאים בָּשלו להקצנה נוספת – "סירוב לשרת בשטחים". בקבוצה המובילה של התנועה בלטו צעירים בעלי רקע משפחתי קומוניסטי, כמו סיני פתר, אך גם חניכי השומר הצעיר כמו יואב הס. והיה גם מיכאל ורשבסקי (מיקדו), שהורשע בפרשת "דרך הניצוץ", שהיה קשור לארגון הטרור החזית הדמוקרטית של נאיף חוואתמה. את המסר שלהם העבירו אנשי 'יש גבול' באמצעות "מכתב המילואימניקים", שאמר:
ההתקוממות בשטחים ודיכויה הברוטלי בידי הצבא מוכיחים בעליל את המחיר הנורא של המשך הכיבוש… אנו מכריזים בזאת כי נסרב לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות והמרי בשטחים הכבושים.
בין אנשי 'יש גבול' הצעירים בלטה דמותו של אדם מבוגר למדי, שליווה את פעילותם כמעין דמות אב, וממשיך להשתתף בהפגנותיהם עד היום, בגיל 85. זהו אותו דב ירמיה, שקרא בראשית שנות ה-50, בעודו במדים, לכבוש את השלטון בכוח. אז היתה המְתנה דרוכה למפגש עם "עולם המהפכה" בדמותם של כוחות השחרור של הצבא האדום; היום זהו "עולם מהפכה" אחר – "המהפיכה הפלסטינית" המנהלת "מלחמה עממית" נגד "הקולוניאליזם הציוני" ו"הכיבוש". נראה שהעימות המחודש בין המדינה היהודית לבין "עולם המהפכה", עתה בהתגלמותו הפלסטינית, שוב מעמיד חלקים חשובים בשמאל בפני דילמת הנאמנות שהציב בן-גוריון לפני 50 שנה.
עבריינות אידאולוגית
את "הנאמנות" צריך להבין בהקשר זה לא רק במובן הביטחוני הצר, אלא גם בממדים של קיום הדמוקרטיה ושלטון החוק.
אמר השופט העליון יצחק זמיר:
מדינת ישראל, יותר ממדינות אחרות, חייבת להתמודד עם תופעה רחבה של עבריינות אידאולוגית. בתנאים של ישראל זו סכנה גדולה במיוחד. האם יש הצדקה לחשוף את ישראל לסכנה כזו? לדעתי, אין הצדקה כזאת… אותם אנשים המסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון, או מטעמי השקפה חברתית או מדינית… אם הם רוצים לקיים אותה [את מדינת ישראל] כמדינה דמוקרטית, אסור להם לחשוף אותה לסכנה נוספת, זו הכרוכה בעבריינות האידאולוגית.
ספק אם השופט זמיר וראש הממשלה הראשון העלו בדעתם שערעור הדמוקרטיה והפיכת מערכת החוק הישראלית לבלתי-אפקטיבית, הן בדיוק המטרות שאליהן חותרים חותמי המכתבים וההסכמים שמחוץ להסכמה הלאומית. על-פי סטפן פוסוני, המטרה העיקרית של אסטרטגיית "המלחמה העממית" היא להביא את היריב לפשיטת-רגל מדינית, מורלית וכלכלית. מבחינה מעשית הכוונה ליצור תנאים במדינת היעד, שישבשו את האפקטיביות והיעילות של הממשלה, לשבש ככל שרק ניתן את יכולתה למשול, לערער את סמכותה.
פעולתם של יוסי ביילין ואנשיו בז'נבה בראשית דצמבר 2003, היא דוגמא קלאסית לפעולה מסוג זה. היא מאתגרת את שלטון החוק במדינה, בידיעה שמערכת האכיפה בישראל איננה מספיק חזקה ובטוחה בעצמה כדי למצות איתם את הדין. הפגיעה הזו בשלטון החוק ובסמכות הממשלה החוקית מהווה, לכן, התנקשות בדמוקרטיה הישראלית, ויש לראות אותה כמתואמת עם אסטרטגיית המלחמה של אש"פ נגד מדינת ישראל.
11. צה''ל שוב משנה הוראות הפתיחה באש. באיו''ש ''לא יורים על מחבל שנמלט''בתגובה להודעה מספר 0
חשיפה: שינוי בהוראות הפתיחה באש באיו"ש: לא יורים במחבל שנמלט
שוב צה"ל משנה את הוראות הפתיחה באש ומקל בכך על מחבלים המבצעים פיגועים.
לחדשות 0404 נודע לראשונה כי ללוחמי צה"ל ניתנה הבוקר (ד') הוראה של שינוי בנהלי הפתיחה באש.
ההוראה החדשה: מחבל שמתחיל להימלט מזירת הפיגוע ואינו מהווה כבר סכנה, לא ינוטרל. הנוהל מאפשר כעת להגיב עד למצב של ירי באוויר ובמילים אחרות: המחבל ייצא מהסיפור ללא כל פגע ויתחמק מהזירה.
במסמך שעליו חתום קמב"ץ פיקוד מרכז, סא"ל דרור שפיגל, תחת הכותרת "הנחיית אלוף - כללי פתיחה באש - הוראת שעה בדבר פתיחה באש לאחר תקיפת כוחותינו", ואשר הגיע לידי חדשות 0404, צוין כי, "מטרת הנחיה זמנית זו היא להגביל את השימוש באש חיה לאחר תקיפה או ניסיון תקיפה של כוחותינו, במצב בו לא נשקפת עוד סכנת חיים מיידית מהתוקף, לעומת המותר במסגרת הוראת פתיחה באש מס' 8...".
"להלן הסמכויות שצומצמו: במקרה של תקיפה או ניסיון תקיפה באמצעות בקבוק תבערה או אבנים - בהינתן והתוקף מתרחק ולא נשקפת ממנו עוד סכנה מיידית לכוחותינו - ניתן לבצע לעברו נוהל מעצר חשוד, אשר יסתיים בירי באוויר בלבד". עוד צויין לחיילים כי תוקף ההנחייה החל מרגע זה ועד להודעה חדשה.
13.ככה דואגים שהמחבלים יוכלו ללמוד באוניברסיטה על חשבון כולנו.
14.סגן הרמטכ"ל מעדיף חיילים מתים על פני מחבלים מתים!
15.מטכ"ל תבוסתני.
16.מי מכבה את האור?
17.איך ליברמן מסכים לזה?
18.מי שנתן את ההוראה צריך אישפוז בכפיה.
19.בזיון למקבלי ההחלטות.
20.למה?
אפשרויות ניהול
ליה
02.09.1610:37
12. קרולין גליק טוענת שגדי שמני מונה לתפקיד הפועל כלוביסט של ממשל אובמה:בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.09.16 בשעה 14:54 בברכה, ליה
גדי שמני התמנה בסוף השנה שעברה לתפקיד בכיר בתעשייה האווירית.
הוא החליף את אייל בן ראובן בתפקיד ראש מטה היבשה של החברה.
בפועל, שמני מכהן כבר שלוש שנים כלוביסט לא רשמי של ממשל אובמה.
בשנים 2013-14, הועסק על ידי מזכיר המדינה האמריקני לשדל את הציבור הישראלי לתמוך בעמדת הממשל כי עלינו לסגת מבקעת הירדן ולמסור את האחריות לגבול המזרחי לצבא ארצות הברית.
כפי שכתבתי ביום שישי במעריב, (ראו קישור מטה), הוא ממשיך לשדל למען וויתור על העצמאות הבטחונית של ישראל לטובת הממשל האמריקני, לרבות לקרוא לנסיגה מבקעת הירדן, זאת תוך כתיבה משותפת של דו"ח הממליץ על כך ביחד עם ראש המטה של הגנרל האמריקני ג'ון אלן וחבר אמריקני נוסף מצוותו.
לנוכח התנהלות זאת, לא ברור לי איך ניתן לסמוך עליו למלא תפקיד בטחוני כה רגיש עם פנים מדיניים מובהקים.
1.גדי שמני, איל בן ראובן המחנה הציני, אלה הם שנקנו ע"י ממשל אובמה בהרבה מרשרשים ועכשיו הם מרשרשים לנו זמירות מרשרשות מולחנות ע"י הבית הלבן. איכה היתה לזונה קריה נאמנה. איפה החוק נגד הזנות הפוליטית?
2.עוד אלוף עלוב, חלאה פוליטית במדים מהסוג של העלובים הניקלים מהזן של בוגי, חלוץ וסגן הרמטכ"ל. אנחנו כמו האימפריה האוסטרו הונגרית טרם מלחמה''ע ה- 1. גמורים, מפוררים, חלולים אבל לא יודעים את זה. בושה.
3.ללא ספק יש לנו מטכ''ל בעשור האחרון של שמאלנים.
4.העם ברובו בוחר בימין ומקבל ממשלות תחת מסכות שמאל שמיישמות את האג'נדה והנרטיב השמאלני.
כל הגנרלים האלה, כל הכנסת ארגוני העאלק "זכויות אדם" לכל זרועות הביטחון והטמעת ה"ערכים" האוניברסליים שלהם, שממומנים על ידי גורמים זרים, אנטישמים ברובם, אשר מטרת העל שלהם היא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.
כל נושא המסתננים בהובלתו של בג"צ האנטי יהודי. מעל 80 אחוז מפסיקותיו הן כנגד מדינת ישראל והעם ובעד הנרטיב הערבי, איסלמי, פלשתיני - דבר כזה אין לו אח ורע בשום מדינה מערבית בעולם.
אפילו שופטי בית המשפט העליון בארה"ב המומים מכך...
בג"צ הפך את עצמו לממשלת על. כל הממסד השלטוני מנוהל הלכה למעשה על ידי עשרות ארגוני טרור של הקרן הארורה לישראל.
מתבצעת פה מהפכה ללא יריה אחת והם כבר כבשו והשתלטו על נקודות ומקומות של שלטון אסטרטגי.
אף אחד לא יוכל היום לסתור זאת, כי כל המינויים האלה כמו של השמני הזה ובכל המגזרים נעשים במשמרת של עאלק שלטון "הימין" וכל שר וכל ועדת איתור וועדת מינויים יודעים טוב מאוד מי הוא, מה דעותיו והשקפותיו ולמי הוא מחובר ובעיקר בדרגים וברמות הללו, כך שהאנשים האלה לא באו חופשי פתאום והתיישבו בכל תפקידי המפתח הניהוליים ומובילי הדרך בישראל. מישהו מינה אותם והמישהו הזה זה שלטון ימין מזוייף שקרן ומסוכן!!!
הגיע הזמן שעם ישראל יתעורר וביום הבוחר יתן מכת מחץ בקלפי ויזרוק את כל מפלגות הדמה מהימין אל פח האשפה של ההיסטוריה ויבחר אנשים ומנהיגים ערכיים יהודיים, שצידקת הדרך ואמונה בעם היהודי ובארץ ישראל במדינתו הם נר לרגלם וערך עליון.
5.מאיר דגן היה סוכן מרגל אמריקני ועכשיו הם הצליחו להחדיר מרגל נוסף, גד שמני, ללב התעשיה האווירית.
גד שמני יעביר להם מידע רגיש וסודי על הפיתוחים ותכניות הפיתוח של התעשיה האווירית כדי שיוכלו: א. להעתיק. ב. לטרפד פיתוחים שיאפילו על ההגמוניה שלהם.
זכורה לנו פרשת מטוס הלביא, שפותח בהצלחה ודוקא אז הופסק, בהשפעתו הרבה של שמעון פרס.
זהו לכאורה תפקידו של המרגל גד שמני: לחבל בכל פיתוח ישראלי רציני, ולהעתיק את הגאונות הישראלית באופן סמוי ונסתר.
6.ועוד באים בטענות על מה שאמר ח"כ דוד ביטן על מה שקורה לדרגים הבכירים בצה"ל לאחר שיחרורם. הם מתגלים כשמאלנים קיצוניים שמוכנים למכור את מדינת ישראל למען טובות הנאה. תיראו מי בתמונה משדך בין שמני לבין אובמה. פרס הוא החתרן נגד המדינה ואף אחד לא מגנה אותו.
7.מסתבר שלא היית סתם קוטרית. הגיע יום פקודה והאלוף שמני מתחיל להקיא עלינו את דברי אדוניו.
8.את עלית על הבעיה של תנועת המלקחיים שעוטפת וחונקת לאט לאט את ישראל על מנת להחליש אותה ואז לשנות דמוגרפית את האזור כולו וזו הסכנה האמיתית. כל הזרועות האלה שפועלות לאט לאט נחשפות.
9.מימשל אובמה ממנה אנשים התלויים בו ובכספים שהמודיעין האמריקאי מממן לתפקידים רגישים בתוך מדינת ישראל. כנראה שזה נכון גם לגבי מינויים בתוך הצבא. אמנות, תרבות, תקשורת ומשפט נכבשו כבר מזמן.
10.מעניין איך נתניהו משאיר אדם כזה בתפקיד כה רם שמלחיץ את מנהיג המדינה לוותר על בקעת הירדן לכוח זר.
11.וברקע סנדק ההפקרות שמעון פרס, זה שצרח על בימת הכנסת שלא יהיו טילים מעזה וטען שנתניהו מהלך אימים על הציבור, אדריכל הסכמי אוסלו העלובים, השקרן הכי טוב שהיה למדינת ישראל...
12.מאז ומתמיד היינו רפובליקת בננות של ארה"ב. האמריקאים בשיטות שלהם באמצעות כסף וביון מתוחכם שולטים כך בהרבה מדינות, עד שהמצב מתפוצץ להם בפנים ומקווה שזה גם יקרה להם בישראל, משום שאני אישית איבדתי כל הערכה אליהם עד כדי אפילו שנאה ודחיה. תיקוותי שעוד רבים מרגישים כך וכבר מבינים את הסיטואציה ובעתיד ישראל צריכה להפסיק את קבלת הסיוע מארה"ב ולהסתמך על הכלכלה שלנו ולפתח קשרים עם מדינות נוספות על בסיס אינטרסים משותפים.
13.מעניין מי עוד בצמרת מתוחזק ע"י המודיעין האמריקאי.
14.לנוכח התוצאות בארבעים השנה האחרונות, אני ממש לא סומך על הגנרלים הישראלים. על אף אחד מהם...
15.עוד אחד מחבורת איזנקוט...
16.עוד גרורה של הקרן להשמדה. הם צצים כמו פטריות אחרי הגשם.
17.איילה חסון הביאה לצרכני התקשורת ידיעה לפיה מחלקת המדינה מתגמלת גנרלים ישראלים. האם יש קשר לזה?
18.רק עוד פועל בתעשייה שמעורבת בה כל האליטה המושלת במדינה.
19.במדינה בה אדם כמו אלון ליאל על דעותיו האנטי ישראליות שכוללות תמיכה בחרם על ישראל שימש כמנכ"ל משרד החוץ, המינוי של שמני זה כסף קטן.
20.אלמלא העזרה והרעיונות של היהודים המומרים הלוחשים לערבים כיצד להילחם באחיהם היהודים ולקעקע את זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת על ארץ ישראל, לא היו הערבים מצליחים להפיץ את בשורת השקר היהודו-מוסלמית הזו!
לדוגמה מפלגות השמאל הקיצוני, אירגוני השנאה של הקרן החדשה וגרורותיה הסרטניות, קבוצות של אנרכיסטים מהסוג הגרוע ביותר שעוזרים לאוייבי המדינה.
מאחורי כל בעיה לעם היהודי - יש לחפש תמיד את היהודי המומר והמלשן שיצר ומתפעל אותה, החל מהבעיה העתיקה ביותר: האנטישמיות הדתית כלפי העם היהודי אותה ייצרו לפני אלפיים שנה אותם יהודים מומרים שהאמינו שיש"ו הוא אלוהים ושהיהודים(בני עמם) רצחו אותו (עד כמה שזה נשמע פאתטי ומזעזע להאמין בדבר כזה).
יהודים ורק יהודים זרעו ו"טיפחו" את שינאת ישראל זו בלב הגויים. יהודים מובילים את החרם והבידוד באקדמיה העולמית ובארגון ה- BDS קצינים בכירים לשעבר ובהווה, שרי בטחון ורמטכ"לים, שנאומיהם הפוליטיים חסרי האחריות משמשים את אוייבנו בעולם, לניגוח מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית.
זו שינאה על רקע דתי הזוי, שהיא גם השינאה העתיקה העזה והבוערת מכולן כלפי עם ישראל.
21.מזכיר מישהו ממשרד החוץ שהרבה בכו על החלב ששפך. אצלנו לומדים בדרך הקשה.
23.גדי שמני המוסרי שלחץ על הקצינה הצעירה להתלונן על הנשיקה של חיים רמון. נו טוב כשמדובר בשלמונים מתאדה לה המוסריות.
24.זרועות תמנון משתחלות לכל המנגנונים של המדינה. נורא.
25.זה אותו אחד שרץ להשתנקר על חייל שלו ש"הרביץ למחבל במהלך חקירה"?
26.צה"ל הפסיק מזמן לייצר גנרלים שיש בהם ערך מוסף כלשהו.
27.ארה"ב בוחשת בנו יותר מבשלה. נמאס כבר!
28.זה נקרא בארה"ב סוכן זר...משומן טוב.
29.מבהיל!!!
30.ואיפה הממשלה שלנו? למה לא מטפלים בתופעות הללו?
31.ואת המידע הזה אף גוף תקשורת לא חשב שהציבור צריך לדעת.
32.איך החתרנות הזאת עוברת תחת הרדאר של ראש הממשלה?
33.יותר מדי 'סוכני השפעה' של מדינות זרות יש לנו כאן במדינת היהודים.
34.שמני אדם לא ראוי ולא מהיום (תשאלי את סגן אדם מלול).
אפשרויות ניהול
ליה
02.09.1616:41
13. ''הדתיים משתלטים לי על הצבא''בתגובה להודעה מספר 0
סגירת הפנימייה הצבאית אור עציון היא ניסיון נוסף לבלום או למזער את חובשי הכיפות בצמרת צה"ל.
גורמים בכירים בציונות הדתית לא הופתעו אתמול מהודעת שר הביטחון אביגדור ליברמן לסגור את הפנימייה הצבאית הדתית "אור עציון" ולהשאיר את החילונית בחיפה.
לדברי אותם בכירים, מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אודי אדם וכי צה"ל ומשרד הביטחון עובדים בשנים האחרונות, בצורה גלויה וסמויה, על מנת לבלום את חובשי הכיפות.
"מדובר בתכנית עבודה מסודרת שהתחילה בפגיעה אנושה במעמדה של הרבנות הצבאית והרבנים הצבאיים, שילובם של גורמים רפורמיים לתוככי צה"ל ועד פגיעה באחרון החיילים הדתיים בשטח. צה"ל עובר סוג של חילוניזציה כפויה", מסבירים הגורמים.
גורם במשרד הביטחון אף נשמע לאחרונה, לדברי אותם בכירים, מתבטא באופן חמור נגד חובשי הכיפות, "הדתיים משתלטים לי על צה"ל, חובה עלינו לבלום את התופעה או לפחות למזער אותה כבר בשלב הזה".
בלשכת שר הביטחון הבהירו בשיחה עם ערוץ 7 כי ההחלטה לסגור את "אור עציון" היא בסך הכל מקצועית ואין מאחוריה שום ניסיון לפגוע בציבור הדתי. "הבדיקה המקצועית שנעשתה הגיעה למסקנה שזה הדבר הנכון בהתאם לכל הנתונים שנוגעים לדבר. הנערים הדתיים יוכלו להשתלב בפנימיה בחיפה".
בלשכת שר הביטחון הסבירו כי הפנימייה בחיפה תוכל לקלוט גם תלמידים מהחינוך הציוני־דתי, לשלבם ולהגדיל את מספר תלמידיה בשיתוף צה"ל והרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט.
נזכיר כי בחודש דצמבר האחרון הודיע צה"ל שהוחלט לסגור את שתי הפנימיות הצבאיות לפיקוד, זו שליד בית הספר הריאלי בחיפה וזו שליד ישיבת אור עציון. הסגירה קיבלה את אישור שר הביטחון הקודם, משה (בוגי) יעלון, והיתה אמורה להיכנס לתוקף אמש.
הפנימיות לא היו רשאיות לקלוט תלמידים חדשים והיו אמורות להיסגר באופן סופי בעוד שנתיים. אתמול הפך שר הביטחון החדש באופן חלקי את ההחלטה תוך פגיעה בחובשי הכיפות.
שר החינוך נפתלי בנט הגיב אתמול להחלטתו של ליברמן ואמר, "ההחלטה לסגור את פנימיית אור עציון היא שגיאה ערכית קשה. תמוה שדווקא מוסד מרכזי של הציונית הדתית מיועד לסגירה בעת הזו. הפנימייה הזו היא מכונת ערכים והקרבה למען המדינה, ואין להעלות על הדעת שהיא תיסגר".
"צה"ל לא היה נראה אותו הדבר בלי פנימיית אור עציון, שהוציאה מתוכה שבעה מח"טים בתקופת 'צוק איתן' ועוד אינספור אישי ציבור ובוגרים שהגנו בגופם על מדינת ישראל. אני קורא לליברמן להתעשת ולמנוע את סגירתו של מוסד מפואר זה".
14. ליברמן: ''קציני צה"ל נדבקו בסינדרום של פיתרון מדיני''בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ליה
17.04.1709:47
15. במקום לבצע את תפקידו, אמ''ן מתעסק ב''הזדמנויות המדיניות''בתגובה להודעה מספר 0
ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל דרור שלום, התראיין לראשונה וחשף את עומק השבר הרעיוני בצה"ל. מי שמדבר על "הזדמנויות מדיניות" במקום על האתגרים הצבאיים לא מבין את תפקידו
הראיון שפורסם באתר 'וואלה' עם ראש חטיבת מחקר באמ"ן תת־אלוף דרור שלום, המכונה גם "המעריך הלאומי", מלמד כי אל להם למקבלי החלטות להתייחס אליו ברצינות יתר.
רח"ט מחקר מוצג בכתבתו של אמיר בוחבוט כמי שענן מלחמת יום הכיפורים "מרחף מעל ראשו", אבל דבריו בראיון מלמדים על אי־ידיעה ואי־הבנה של העובדות, וחשוב יותר, של מה שניתן וצריך ללמוד היום מכישלונו הגדול ביותר של אמ"ן.
לדברי הקצין, אגף המודיעין לא נכשל אז בכך שהתעקש להחזיק בתפיסה ששללה עד הרגע האחרון כמעט את היתכנות המלחמה, אלא בכך שלא איתר נכון את כוונותיו של סאדאת להגיע לשלום עם ישראל.
אמ"ן הרחיק לכת בנטיותיו לעסוק במדינאות, עד למקום שבו הוא מרשה לעצמו שלא לעסוק יותר בסיבות להפתעה הצבאית ב־1973, שתרומתו לה הייתה מכרעת, אלא בהחמצת השלום, זה שהציע לכאורה שליט מצרים סאדאת. מובן מאליו שבמצב הזה מעדיף רח"ט מחקר להצביע היום על "מרחבי הזדמנויות" מדיניים, במקום לעסוק במניעת הכשל המודיעיני הצבאי הבא.
הבורות המבישה של רח"ט מחקר בכל מה שנוגע למלחמת יום הכיפורים ולקחיה, מגיעה לשיא בדבריו על הנסיבות שבהן החליטה ממשלת ישראל על העברת המלחמה לשטח האויב באמצעות צליחת תעלת סואץ.
לטענתו, אמ"ן נכשל לא רק בהתרעה על המלחמה שבשער, אלא גם בהחמצת איתור תכנית המלחמה המצרית, שכידוע קבעה מראש הישג קרקעי מוגבל. רח"ט מחקר טוען כי אם צה"ל היה יודע שהצד המצרי איננו מתכוון להתקדם מזרחה מהקו שאליו הגיע בשתי היממות הראשונות, הוא יכול היה להסתפק בהכלת האויב באותו הקו, וכך לוותר על מבצע הצליחה. מדברים אלה ניתן להסיק כי עדיף היה למדינת ישראל ולצה"ל לסיים את המלחמה מבלי שלישראל יהיה קלף מיקוח כלשהו מול מצרים, בדמות שטח מצרי שייכבש מעבר לתעלה.
כך מתוארות עמדותיו בכתבה:
התפנית האסטרטגית שעשה אנואר סאדאת בתחילת שנות ה-70, לאחר שהבין כי עם ברית המועצות לא יצליח להאכיל את העם המצרי הרעב, לא זוהתה באמ"ן או בדרג המדיני. כפי שטבע משה דיין, רווחה בישראל הקביעה כי "עדיף שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח" – אולם תפקיד המודיעין היה להצביע גם על הזדמנויות נוספות, כמו שלום עם מצרים.
"פספסו את זה. אני מזכיר את זה כי זה נוכח גם היום: המודיעין תפקידו להצביע גם על מרחבי ההזדמנויות", אומר תא"ל שלום, שמסביר כי הוא בוחן גם את הפינות "האפורות" במזרח התיכון, שכוללות לא רק איומים, אלא גם נקודות אור. "סאדאת הלך למבצע מוגבל מבחינתו, אבל פה תיארו זאת כחורבן בית שלישי. אם היו יודעים שזה מבצע מוגבל, יכול להיות שמודיעין רלוונטי היה מאפשר חשיבה להכלת האויב בסיני – ולא היינו צולחים את התעלה".
משהו רע מאד קורה לבכיר באמ"ן שאיננו רואה פגם במצב שבו צה"ל מסיים מלחמה כשהוא מובס ללא עוררין.
יכול להיות שזה גם הרקע לדבריו על ההישגים הגדולים של צה"ל במבצע 'צוק איתן', שכזכור הסתיים ב"הבנות" במקום בניצחון ברור. אם רח"ט מחקר מתיימר לעסוק בעניינים מדיניים, ועדיף לכולנו שלא, כדאי שילמד מההיסטוריה על כך שמדינות שצבאן הובס אינן יכולות לנהל מו"מ כשווה מול שווים עם מי שהביס אותן. האופציה היחידה העומדת בפניהן היא לקבל ללא תנאי את הצעת הכניעה, ולשם כך אין לנו צורך באמ"ן ובקציניו.
מניעת תבוסה צבאי, שאחריתה תהיה תבוסה מדינית – זו הייתה הסוגייה שעמדה במרכז הדיון לקראת צליחת התעלה, שהתקיים ב־12 באוקטובר 1973. באותו דיון הרה־גורל אמר חיים בר לב, הרמטכ"ל לשעבר שעמד בראש חזית הדרום החל מ־10 באוקטובר, דברים ברורים וחד־משמעיים, שנותרו תקפים במלואם גם היום:
סוריה במצב נואש, וכתוצאה מכך יש להניח שתסכים להפסקת אש. לא כן במצרים. שאלת המפתח היא 'אם יש לנו איזושהי דרך להוביל את ההתפתחות כך שגם לסאדאת תהיה סיבה לעשות הפסקת אש'… לא ניתן לעשות זאת אלא אם צבא מצרים יהיה במצב קשה, והמשטר במצרים ירגיש שקיומו בסכנה. תוצאה זו לא ניתנת להשגה מצדה המזרחי של תעלת סואץ.
(שמעון גולן, 'מלחמה ביום הכיפורים', עמ' 788).
התרבות הארגונית שבה משייט אמ"ן, והמביאה אותו להתמקד ב"הזדמנויות לשלום" במקום באויב וביכולותיו, היא המאפשרת לרח"ט מחקר להתכחש לאמיתות הברורות של בר־לב מלפני 43 שנים.
אותה תרבות מאפשרת לו להציג את 'צוק איתן' כמבצע מוצלח, רק מכיוון שמזה כשלוש שנים חדל האויב משיגור רקטות.
מי שלקחי מלחמת יום כיפור מרחפים "כענן מעל ראשו", אמור היה לדעת שהגורם העיקרי לכישלון המודיעיני שקדם להפתעה של פריצת המלחמה, הייתה הטענה שאחרי תבוסת 1967 לא יעז האויב לצאת שוב למלחמה כוללת.
בנוסף, רח"ט מחקר אמור היה לדעת שהעיסוק בפרשנות מדינית במקום להתמקד בנתונים הצבאיים הוא שהוביל את ראש אמ"ן זעירא לומר למטכ"ל, שהיה מודאג מההיערכות החריגה של האויב, כי לסאדאת אין סיבה פוליטית לצאת למלחמה.
ומעל הכול, מי שעננת 1973 אכן מרחפת מעל ראשו, לא יעז לחזור היום על דבריו של אלי זעירא בשנת 1973 בנוגע לסיכוי המלחמה בעתיד.
אלא שרח"ט מחקר של שנת 2017 עשה זאת בדיוק מעורר חלחלה, כאשר הודיע לישראלים בראיון החג כי "הסבירות למלחמה יזומה מצד אויבינו, בכלל הזירות – נמוכה. האפשרות להסלמה רחבת היקף שתוביל למלחמה קיימת בסבירות נמוכה".
1.מעורר דאגה – קצין בכיר אחרי קצין בכיר מתגלים כמנותקים מהמציאות ומתכלית תפקידם…איפה מזהה התהליכים?
2.חשבתי שלעולם לא נראה דוגמאות נוספות של אלי זעירא, אבל נראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה והפוליטיקה ההזויה חדרה היטב לשורות הצבא. אסון!
3.אין לאג'נדה הנאורה גבול, עובדה ונסיבות שיעצרו את אנשיה. המאמינים ושולחיהם עובדים את חזון מסירת השטחים המשיחי ביתר שאת. מדובר באותם מקבלי החלטות בשירות הביטחון ובצבא, שהתקדמו בעזרת לשון חומה ודקלום הדברים המתאימים לאזניים הנכונות, לאחר שעברו הכשרה וקורסים במקומות הנכונים, שלא יהססו לנצור נשק אל מול סכנה קיומית, בגלל החשש להחמיץ הזדמנות לשלום.
4.עדיף היה אילו רח"ט מחקר היה מתמקד ברכש הצבאי האינטנסיבי של המצרים בתקופה האחרונה: צוללות, פריגטות, מטוסי קרב מסוגים שונים ועוד ועוד. לאיזו חזית בדיוק מיועדת כל ההתעצמות הזו? האם היא מיועדת להתמודדות מצרית עם האיום הלובי? עם האיום הסודני? עם האיום התימני? לעניות דעתי, האיום המצרי על ישראל בעינו עומד וההתעצמות של המצרים בתקופה האחרונה רק הופכת אותו לאקוטי יותר. מספיק כבר עם חזיונות התעתועים של "הזדמנויות מדיניות" ו-"מזרח תיכון חדש". איך אמר יצחק שמיר? "הערבים אותם ערבים והים אותו ים".
6.זאת היתה פשוט בגידה. הדרג המדיני וצמרת צה"ל חברו ובגדו באזרחי מדינת ישראל ואיפשרו את האסון שנקרא מלחמת יום הכיפורים. כל הסיפורים של אמ"ן או אחרים על כוונות האויב, או סיפורים על מרגלים כפולים וחסמב"ה באו כדי להסיט את הדיון מהבגידה הנ"ל. ברור הוא שראו את האויב מתעצם ממול ולכן צריך לשאול מה האויב יכול לעשות ולא מה חושבים שהאויב רוצה לעשות ולא עשו את זה. זאת בגידה. לא תקפו תקיפת מנע כדי לשבש את פעילות האויב כפי שנעשה במלחמת ששת הימים ובמקום זאת אפשרו לאויב להתקיף ראשון, זאת בגידה. לא הודיעו לציבור על התעצמות האויב, כפי הנראה כדי שהציבור לא ילחץ לפעולה, כפי שזה היה במלחמת ששת הימים. זאת בגידה - כי הציבור לא היה מוכן. הפקירו את חיילי המעוזים ואת כלל חיילי הקו הראשון, למרות שברור היה שהם לא יוכלו לעצור את האויב. זאת בגידה. בצמרת צה"ל היו שהבינו מה יכול לקרות, אבל הם לא התמרדו כי פחדו מתגובה עוינת נגדם. זאת בגידה. ישראל טל אמר שיש התעצמות גדולה של האויב מעבר לתעלה, אבל אחר כך שתק. מדוע? האם פחד שיפגעו בו? האם פחד שייזרק מצה"ל או יאבד את הפנסיה שלו? לכן אני אומר שהיתה כאן בגידה וכל שאר הסיפורים סופרו כדי להסיט את הדיון מהבגידה הנ"ל.
נראה שכל העניין היה מתוכנן ולדעתי מתוכנן על ידי ישראלים. אני זוכר את ההפתעה ביום כיפור כשהתחילה המלחמה. לא ידענו דבר. מישהו עסק בהסתרת התעצמות האויב. למה ההסתרה הזאת? מדוע לא קיבלנו חדשות על התעצמות האויב? למה ב"מבט" למשל לא התחילו את שידור החדשות בלספר לנו שהמצרים הכניסו עוד שתי דיוויזיות מצויידות לסיני והם די קרובים אלינו? אחר כך להביא איזה אלוף בדימוס שיספר לנו שהאויב יכול להתחיל מלחמה מתי שהוא רוצה ולנו אין שום אפשרות למנוע, כי אין ממש גייסות שלנו בשטח? למה כל זה לא היה? קיימת אפשרות מאד סבירה שכמה קצינים או חיילים ראו וקיבלו מסקנות אחרות מאשר צמרת צה"ל. האם הם סיפרו למישהו מה שקורה? האם העיתונים ידעו אבל לא פרסמו? האם מישהו אמר להם שלא צריך לפרסם? כל זה לא נחקר. במקום זה קיבלנו את תיאטרון אגרנט. איזה הנחות שגויות יכולות להיות כאן? אתה רואה את האויב מתעצם מולך ואתה לא עושה דבר למרות שתפקידך הוא להתריע וגם להפריע לאוייב להתעצם? כל זה לא קרה. למה לא קרה? במקום זה נתנו לאויב להתקיף ראשון. אם היו חוקרים במקום לעסוק בתיאטרון אגרנט, היו מגיעים למסקנה שכל זה למעשה תוכנן וזאת הבגידה.
7.מזעזע. אין מילה טובה יותר. אלו הנמצאים בראש הפירמידה לוקים בליקוי מאורות הרה-אסון ואין מי שיעשה שם סדר. מזעזע.
8.הרושם המתקבל הוא, שמחדל המודיעין של מלחמת יום הכיפורים לא תוחקר באמ"ן מעולם. אחרת לא ניתן להסביר כיצד כל(!) ראשי אמ"ן מאז מקפידים לשחזר את שגיאתו הגורלית של אלי זעירא – הנסיון הנואל לחדור למוחו של האויב כדי לדעת מהו חושב ומתכנן. האלכימיה המודיעינית הזו מעולם לא צלחה ולעולם לא תצלח.
9.האויב הגדול של מה שהיה פעם המערב, הוא שיכבת הפיאודלים האקדמאית, המרקסיסטית, ששולטת בכל, ללא קשר לבחירות. אם הנגיף הזה לא יימחק, הציביליזציה שלנו היא היסטוריה. אכן כל צמרת צה"ל מורכבת מאקדמאים מ"שלום עכשיו" שמבינים במלחמות, בערך מה שאני מבין בגולף. המשטרה החשאית, הבנקים, האקדמיה, ארגון הפשע שקורא לעצמו מערכת המשפט, התקשורת, הבוהמה, הפקידות...משתמשים בטרמינולוגיות סובייטיות קלאסיות של בעלי פנקס אדום.
ולגבי תכניותיה וכוונותיה של מצרים - אין דבר שייצב את המשטר השנוא (גם הוא מורכב מאקדמאים מרקסיסטים, הפלא ופלא) של מצרים, כמו אויב חיצוני.
10.צה"ל הורגל לחכות לתקיפה, מה שנקרא באהדה - "מלחמת אין ברירה", במקום לנצל כל הזדמנות להכות את האויב, שמצהיר על רצונו להשמיד אותנו. להכות אותו, גם אם אינו מתכוון להילחם כרגע. לא לנצל את ההזדמנות גם כאשר הוא מרכז כוחות, ולו רק לשם תרגיל, היא רעה חולה של צבא "שוחר שלום". לעצם ה"הפתעה" יש להזכיר את דבריו של קיסינג'ר: "תן להם לדמם". דיין הסכים לכך, וזעירא שיתף עימו פעולה. 1+1 =2! לא הפתעה ולא נעליים.
11.ראש אמ"ן אינו מסוגל לקרוא חומר שחור-על-גבי-לבן ולהסיק ממנו הערכות נכונות.
12.במילואים באיו"ש, נאספנו להרצאות. מה רבה היתה תדהמתי שהקצינים שעלו להסביר, פרשו לפנינו מצגת power point, עם דפים מתחלפים בשיטות שונות ומשונות, עם צבעים וחיצים ועוד עזרים ויזואליים ושאלתי את עצמי באותו אירוע כמה זמן לקח לאותם קצינים ועוזריהם לתכנן מצגת מושקעת כזאת עם כל האמצעים הויזואליים, שלא הוסיפו דבר לתוכן.
ומה היה התוכן? אותם קצינים הציגו לנו את נקודת מבטם על הנושאים הפוליטיים, על הנושאים המדיניים ועוד. ושוב שאלתי את עצמי שם באותו אירוע: איך אתם לעזאזל קשורים להיבטים הפוליטיים ולהיבטים המדיניים?
איך קורה שקצינים משקיעים במצגות ומדברים על נושאים מדיניים ופוליטיים, שאין להם שום יתרון על אחרים בהם, ואינם מוסיפים דבר לחיילים הנוכחים?
איך קורה שאוספים מאות מילואימניקים ולא מדברים על יחסי כוחות, לא מדברים על אמל"ח, לא מדברים על שיטות קרביות, לא מלמדים טקטיקה, לא אסטרטגיה?
כל מה שיש להם בראש לקצינים האלה הוא לדבר על תהליך השלום ואיך הוא משפיע, במצגת בצבעים זוהרים ובפונטים יפים.
זה לא (!!!) תפקיד של קצינים בצבא לעשות מצגות. זה לא (!!!) תפקיד קצינים בצבא לדבר על פוליטיקה.
התפקיד שלהם הוא להכין את הצבא למלחמה!!! ואת זה הם בפירוש לא עשו, אלא עשו מצגות ודיברו פוליטיקה ומדינאות. בזבוז זמן מוחלט לצבא שצריך להתמקצע בכדי להיות מסוגל לנצח. היה מי שאמר בזמנו: ככה לא בונים חומה. ככה לא בונים חומה.
13.הקרן לחיסול מתקדמת בכל החזיתות במימון זר ועויין. כשרואים את פניו של האיש מאמ"ן מבינים עד כמה עמוקה טיפשותו שלא לומר עיוורונו. כל צמרת הבטחון של ישראל מורכבת משמאלנים החיים בעולם האשליות והטיפשות ומובילים אותנו לתבוסות מהדהדות. הם שייכים לזרם הקרן לישראל חדשה, הדוגל בהפיכת ישראל לאסקופה נדרסת וחיסול יהודיותה, כדי להקל על המעבר למדינת כל אזרחיה וחיסול המדינה היהודית המיוחדת. יש לנקות את אורוות הבטחון וצה"ל מכל אנשי הקרן החדשה ומכל אירגוני החיסול השונים השוטפים שם את מוחם של החיילים והקצינים. המצב כבר מגעיל ומעורר תהיות לגבי המנהיגים הפוליטיים המאפשרים שאנשים כאלה ישבו שם. יאיר גולן הוא דוגמא לטיפוסים המעוותים האלה ויש לסלקם משם בהקדם ומה עושה ליברמן במקום לנקות אורוות? כרגיל כלום.
14.מה הפלא כשהתרבות הארגונית של הצבא היא של ניהול פוליטי? הרי נהיר לכל שראשיו הם פוליטיקאים, עסקנים ומדינאים עלאק.
צוק איתן הוא דוגמא לכך שהצבא חי בבועה מוגנת - חיילים משוכפצים וממוגנים בקרמי ובמעילי רוח, בעוד האזרחים, ילדים, נשים וזקנים נשארו חשופים.
פשוט בזיון!!!
15. 49 גדודים מצריים בסיני יכולים להתהפך נגדנו. הסכם השלום פג.
16.מקומו של "המעריך הלאומי" של צה"ל בשוק הנדל"ן – שיתעסק שם בשמאות והשקעה בדירות. צה"ל צריך מפקדים קילרים, שמחכים לפקודה לתקוף ולהשמיד את האוייב.
17.במלחמת העצמאות נפלו 1% מהאוכלוסייה (מעל 6000 חללים). בששת הימים מדינה של 2.5 מיליון תושבים שילמה מחיר של מעל 600 חללים. ולא היה דו"ח מבקר אחרי גבעת התחמושת או תל פאחר.
ביום כיפור נהרגו למדינה של כ-3 מיליון תושבים יותר מ-2000 לוחמים, וזו היתה נקודת השבר. על לבנון הראשונה אין בכלל מה לדבר.
היום לא מוכנים לשלם 50 חללים. מוכנים לספוג ולהוציא כסף בלי סוף על טילים נגד טילים רק כדי לשמור על חיי אדם. אין מה לדבר על קרב פריצה מהירה כמו ששת הימים, כי זה יקר בחיי חיילים. היום זה רק תנועה מדודה עם חיפוי על חיפוי. קשה בכלל לחשוב מה יקרה אם המצרי יחליט להפעיל את צבאו הגדול נגדנו. זו ממש אימה ופיק ברכיים, מה יגידו האימהות.
זו הגישה בחברה, ולכן רח"ט מחקר מחפש להצדיק כל הימנעות מעימות, אפילו בדיעבד. הקצינים ב-mode שמירה על הילדים, וככה זה נראה. שכל אחד ישאל את עצמו אם הוא שש לשלוח את בנו למות כדי להשיג הישג מדיני נוסח ברלב. קל לבקר אחרים.
הקצונה בצה"ל מפחדת מחללים בדיוק כפי שהציבור ברובו מפחד מחללים. הציבור מפחד מחללים עד רמה כזו שהוא מעדיף אזרחים הרוגים (עדיף מתנחלים או פריפריה מזרחית). קדושת "הבנים" כבר הגיעה למדדים מעוררי תמיהה. דוגמה, האנדרטה הכי גדולה של *פיגוע* משנות התשעים היא בבית ליד (ממש מונומנט עם מרכז מבקרים) כי שם נהרגו בעיקר חיילים בטרמפיאדה/תחנת אוטובוס. על פיגועים שבהם נהרגו אזרחים בבתי קפה/אוטובוסים אולי יש לוחית זכרון, ואם בקניון אז אפילו זה לא. תקנו אותי אם אני טועה.
18.עם שלא מוכן להקריב מבניו למען עצמאותו וקוממיותו – עצמאותו וקוממיותו יילקחו ממנו. לכן אני סבור שללא הדתיים הלאומיים לא היינו יכולים לשרוד. האנשים האלו הם כרגע גזע האומה, משום שאין אצלם משחקים בכל מה שקשור בהישרדות.
19.תפקידן של כל זרועות הבטחון הוא, קידום תכנית השלבים, שנקראת בלשון סגי-נהור: "תהליך השלום". ערב מלחמת יום-הכיפורים, ביזמת גולדה, משה דיין, והנאצי, קיסינגר, נועדה התוכנית להוציא את הסובייטים מהמזרח התיכון ולהכניס את האמריקנים ולהוביל את ישראל להסכמי כניעה למצרים, ובכך, לקנות גם את מצרים. מדינת ה"ציונים" הקריבה במלחמת הסרק הזו, קרוב לשלושת אלפים ילדי ישראל, ועוד אלפים הפכה לנכים, פיזית ונפשית. היו גם הורים שהתאבדו בעקבות רצח בניהם על ידי "מדינת ישראל". דדו דרש לגייס מילואים, גולדה התנגדה, כדי שלא להצטייר כ"תוקפנית", בזמן שהיא, המנוולת, ידעה היטב על התכנית המקאברית. המדינה הזו נוסדה לחיסול עם ישראל, ככזה. ניתן לראות זאת גם בכל גזירות אדריאנוס של מדינת הרשע והפשע הזו.
20.מהכרה קרובה של קציני צה"ל בסדיר, חלק מהם הם הסכנה הצבאית הגדולה ביותר שיש למדינת ישראל כיום.
21.נטשנו את דרך הפלמ"ח, דרך האין ברירה, הנחישות והדבקות במטרה, הכוללת יוזמה ובעיקר אילתור חוצה מוסכמות, אשר איפיינו אותנו מול האוייב, כאשר עוד ידענו ושאפנו לנצח.
כל היתר הוא בבל"ת לשמו, אפולוגטיקה בגרוש, המביישת את מקימי המדינה, צה"ל, תע"ש ורפא"ל המתהפכים בקבריהם ויותר מכך, את אלפי הנשמות אשר על מגש הכסף, אשר בזכותם ישראל היא עובדה קיימת (עדיין), בשכונה הבעייתית שלנו.
השאלה אשר אף מגיב לא נגע בה, היא מהיכן נובעת ההתבהמות והבריחה מהאמת?
מה שורש הבריחה מהעקרונות ואי הראיה נכוחה של המציאות, ברמה ההיסטורית, המעשית והתחבולתית.
אציין מספר אפשרויות
1.הצמידות המרסקת לקונספציות של ׳הנציב העליון׳ האמריקאי, בה כל קצין מתחיל, נחשף ב׳השתלמויות׳ שלווה באמריקקה. (משם גם אמצעי ההמחשה ל׳כלום׳ המתעתע).
2.הרעלת הבארות של הקרן החדשה-ישנה (עוד מימי הפ.ק.פ=מפלגה קומוניסטית פלסטינאית של שנות ה-20 של המאה הקודמת), בהכחשת הציונות והאמת המוסרית והערכית שלנו והטייה מתוכנה של הציונות הסוציאליסטית שבנתה והקימה את המדינה, בהחלפת זהות השמאל-הציוני ב׳סמול בוגדני׳ של BDS כערך עליון וצודק, מבלי להפנים את הצד האתנני המשולם מצד אוייבינו האנטישמיים והמרצחים שרק החליפו מסכות, באירופה, ואשר כבר היום ביחד עם הריאקציה המוסלמית, מרימים את ראשם.
3.אי הפקת לקחי ההיסטוריה החדשה: מלחמת ויטנאם ומסכת השקר ברעיון 2 מדינות שחולחלה לריאקציה המוסלמונאצית.
4.אי הכרת ההיסטוריה הכללית והפרטית שלנו כיהודים בכל הגלויות ונפילה לתהום החיכוך בין מוצאינו השונים, מבלי להכיל האמת ההיסטורית-הבסיס להיותנו עם הנצח.
22.חילחול שיטת שטיפת המוח האמריקאית לצה"ל, שעבר למצגות פוטושופ, במקום לנצח במלחמות.
23.סליחה, האויב חדל משיגור רקטות? ואיפה סמוטריץ' שיקרא לדיון בכנסת על ההפיכה הצבאית השקטה - שינוי הכתוב בלא סמכות, של ייעוד צה"ל? ממתי הצבא קובע את ייעודו?! בייעוד הכתוב הקודם היה 'אויב' והיה 'ניצחון'. הם אינם עוד. שוב ושוב מככבת "שמירת המשטר" הדמוקרטי כייעוד הצבא.
ה"יהודית' מצטרפת למדינה הדמוקרטית, מצוות אנשים מלומדה. מזה יותר מ-20 שנה נטל הצבא את השלטון לידיו, ואין בין הח"כים פוצה פה ומצפצף.
24.השמאל השתלט על ההנהגה הבטחונית במדינה וזה מאד מאד מדאיג!
25.הדברים המיוחסים לתא"ל דרור שלום: "אמ"ן נכשל לא רק בהתרעה על המלחמה שבשער, אלא גם בהחמצת איתור תכנית המלחמה המצרית" מנוגדים בתכלית לאמת ההיסטורית.
האלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים ציין שבידי צה"ל היו כל תוכניות המלחמה המצריות, והשינוי שחל בהם בפועל היה בהזזתה של חטיבה מצרית אחת ממקומה בתוכנית זו.
הבעיה של צה"ל לא היתה בכשל המודיעיני, אלא באי מוכנות זרועות היבשה והאוויר (חוץ מחיל הים שנערך נכון) בגלל שמימש תורת לחימה שכשלה מול הדוקטרינה הצבאית של צבא מצרים. חיל השיריון שלנו הוכה קשות וספג אבדות נוראות בכלים ובכוח אדם משום שלא הכשיר את החרמ"ש ואת חיל הרגלים לקרב משולב עם גדודי הטנקים.
חיל האוויר שהחל בבוקר הראשון למלחמה בהפעלת תוכנית "תגר" להשמדת סוללות הטילים במערב התעלה, הוסט על ידי משה דיין (שלא לצורך ובניגוד לרצון מפקד חיל האוויר) לתוכנית מאולתרת ברמת הגולן, על בסיס תוכנית "דוגמן 5".
התקיפה בגולן נכשלה כמעט כליל, במחיר אבדות כבד של טייסת הפנטומים, ובסיני נותר מערך הנ"מ המצרי כמעט ללא פגע, עד לשלב הצליחה בלילה שבין 15 ל- 16 באוקטובר.
מי שעמד בראש מערך האיסוף אז (כיום תחת יחידות 8200), תא"ל יואל בן פורת הקדיש לאחר המלחמה את שארית חייו לניתוח לקחי המלחמה של אמ"ן, בארכיון מידע שכמותו לא היה בצה"ל מאז הקמתו.
למיטב הערכתי השטחיות והזלזול בפרטים המאפיין את רוב הקצונה הבכירה של צה"ל, כולל אמ"ן, הביאו לכך שמסמך המחקר של בן פורת שוכב עד היום למעצבה בספריית אמ"ן וטוב יעשה תא"ל שלום אם יכין שעורי בית במידע זה, לפני שהוא מעלה עובדות שגויות, כגון זו על המערך של שתי הארמיות המצריות במלחמת יוה"כ.
26.כאשר לאורך השנים בצה"ל מי שמובילים את כל הפעילויות של חיל חינוך לכל הדרגות אלו ארגונים בעלי אג'נדה פוסט-מודרנית כמו מכון הרטמן ובינ"ה, מובן מאליו מדוע קצינים מתעסקים בפוליטיקה ומדינאות במקום בייעודו המקורי של צה"ל. זה מסביר גם איך קצין בכיר כמו יאיר גולן יכול להצביע על קצין בעל כיפה גדולה וזקן, ולזהות בו בעיה שמשתלטת על צה"ל. ממליץ מאוד לקרוא את הדו"ח בקישור הבא –
27.מצעד האיוולת נמשך וזו עונה שנייה (שלישית, רביעית) של הפארסה של אמ"ן ביום כיפור. אנו שנלחמנו זוכרים לדיראון עולם את אמ"ן. לו היה זה בכוחי, הייתי עוקר את הביטוי "סבירות נמוכה" מתודעתם של קציני אמ"ן, בכל דרגה שהיא.
מי שמסתכל על התמונה הכללית של המזרח התיכון, מי שיודע את ההיסטוריה המקומית – לעולם לא יאמר "סבירות נמוכה". הסבירות למלחמה תמיד, תמיד תהיה גבוהה באזורנו.
הרוצה בשלום, ייכון למלחמה, אמרו הרומאים ואנו, למודי הניסיון, נאמר – הרוצה בשלום אל ייכון למלחמת העבר, אלא למלחמת המחר.
קראתי על התא"ל. נראה לי שהוא לא היה על טנק ולא טען תבור מימיו – איש מחקר טהור. מדען ורואים זאת בהתבטאויות "הרהוטות".
ועדיין לא דיברנו על התערבות הדרג הצבאי בהחלטות הממשלה. ואם הראיון הזה אושר, נראה שגם הרמטכ"ל חושב כמוהו.
נשאר לנו רק להסכית ולשמוע על איזה הזדמנויות לשלום הוא מדבר.
28.כפי שסגן הרמטכ"ל יאיר גולן שבוי בקונספציה לפיה צה"ל משתווה לנאציזם בשנות ה- 40, כך ראש חטיבת המחקר באמ"ן מנסה לעוות את לקחי ההיסטוריה. נראה על הסף, כי שניהם כאחד חסידיה של הקרן החדשה לישראל ומנסים במסווה של "קצינים בכירים יודעי דבר" לשכתב את ההיסטוריה לפי האג'נדה של זו שתומכת בהם רעיונית ומתגמלת אותם כראוי. יואילו השניים כאחד לפשוט מדיהם ולעשות לביתם.
29.עיוורון מוחלט, שיחזור טעויות, איש צבא שמדבר פוליטיקה – לא למדנו דבר. אבל תובנה חשובה אחת למדנו מהפשלה של אמ"ן ביום כיפור – קיימת סבירות נמוכה שאמ"ן מבין מה קורה או יכול לצפות את הבאות.
הסבירות לפרוץ מלחמה נגד ישראל לעולם תהיה סבירות גבוהה מאוד, או כניסוח האמריקאי – סכנה מיידית ומוחשית.
האם צמרת צה"ל, שבוודאי אישרה את התובנות של התא"ל המוקפץ לא מבינה שהכל יחזור אליה כבומרנג?
30.הגנרלים של הצבא כולל הרמטכ"ל, נכון להיום אלה קיבוצניקים, מושבניקים מהשמאל. הם מנסים ומצליחים עדיין למדר את חובשי הכיפה מהפיקוד הבכיר.
31.אני מנחש שעוד מעט הוא יתחיל לזהות תהליכים מעוררי חלחלה בחברה הישראלית והוא אולי בונה על תפקיד של סגן הרמטכ"ל וישר קידום כסופרסטאר לפוליטיקה של המחנ"צ או לפיד.
דגם משופר של אלי זעירא – איש מודיעין שנותן גם ראיונות לתקשורת. גועל נפש – תעסוק במודיעין ולא בפוליטיקה. המדינה שלנו התחרפנה ובטח לא למדה ממלחמת יום הכיפורים!
32.זה עתה סיימתי לקרוא את ספרו המצמרר של אבירם ברקאי על מלחמתה של חטיבת השריון 188 ברמת הגולן. המלחמה, השמדתה של החטיבה ע"י כוחות סוריים עדיפים עד כדי 1:10.
אפילו כשהסורים כבר כבשו חלק מרמת הגולן, עדיין לא הוציא אמ"ן הודעה שזו מלחמה. עדיין שררה בפיקוד צפון ההנחה שזה סה"כ עוד יום קרב.
לומר שלא ידענו, לא הבנו את מטרות המלחמה של הערבים, לא השכלנו להבין את רצונם של המצרים בשלום? מה כל החרטא הזאת? אתה רואה ויודע שמולך 700-800 טנקים סוריים ואתה מתעסק בכוונות?
הדבר הנורא מכל, שאז היה לנו שר בטחון שרלטן שנהג כרמטכ"ל-על ואפילו לא טרח ליידע את השרים לגבי עננת המלחמה הקרבה. והיום יש לנו רמטכ"ל חברתי, עיוני, שמתעסק עם גיוס חרדים והשמת בנות בתפקידים קרביים ותחת ידיו הצבא משתולל בהצהרות מדיניות, חברתיות ומה לא, במקום להתעסק בנושא היחיד שצריך לעניין אותו והוא נצחון במלחמה הבאה.
חבל ששר הבטחון אינו קורא אותו לסדר. בועדת החקירה הבאה, ליברמן כבר לא יהיה בתפקידו וגם לא הרמטכ"ל הנוכחי, אבל עם ישראל יישאר עם אלפי הרוגים ולא נדע לשים את האצבע על האחראי לכשלון, כי כל הצבא פוליטי ופוזל לכיוון הפוליטי ורצוי כמובן לכיוון הנכון.
33.זו שיטת הסלקציה הפנימית בראש הפירמידה של צה"ל – שכמו בזירות אחרות בחברה שלנו יש בשיטה זו הרבה מהמרכיב של "חבר מביא חבר" או של "החברים שלנו" – העלתה לראש פירמידת הפיקוד במשך שנים רבות אנשים בעלי דעות מיצחק רבין ושמאלה, ומכאן השתלטות המושג "הכלה" ומושגים דומים, שבמקום להתכוונן ליוזמה ובטחון מכווננים ל"אבטחה פסיבית" ו"השתבללות". מי שהקשיב במהלך העשורים האחרונים לראשי הצמרת הצה"לית, שמע בדרך כלל רק זמירות מסוג אחד. גיע הזמן שתיעשה רוויזיה גם בעניין הזה.
34.מה איש המודיעין הזה למד ממלחמת יום הכיפורים? כנראה בעיקר את התיאוריה חסרת השחר אך חביבת השמאל של קיפניס. ההזוי הזה (קיפניס) רמז בספרו שגולדה היתה יכולה למנוע את מלחמת יום הכיפורים אם היתה מחזירה למצרים את סיני תמורת שלום. תיאוריה חסרת שחר ומשחקים בנדמה לי. זה אותו אידיוט שכתב ספר שנקרא "ההר שהיה כמפלצת" שהוא עלאק – מחקר על רמת הגולן, אך בפועל זהו ספר דמגוגי שמטיף להחזרת רמת הגולן וכמה שהסורים היו נחמדים ואנחנו התוקפנים. לא תאמינו – קיפניס עצמו גר ברמת הגולן (מעניין איך הוא מסביר את הפרדוקס הזה – אבל אני כבר מזמן לא מצפה להגיון כלשהו אצל אנשים הזויים כאלו). אז מה נאמר על איש המודיעין/הפוליטיקאי שעליו הכתבה? או שהחינוך שלו עקום והזוי או שהוא לא חכם במיוחד, אם אלו הדברים שהוא למד ממלחמת יום הכיפורים.
35.אלמלא הכרתי כבר את רמת החשיבה בגובה הדשא של אמ"ן מחקר, לא הייתי מאמין למראה עיני. למקרא דבריו של תא"ל דרור שלום, נדמה לך שאתה קורא תפילה של רב המייחל לבואו של המשיח. ראש המודיעין המצרי בימים ההם, הגנרל פואד נצאר, אמר בראיון לעתון מצרי, כי תפקידו של המודיעין הצבאי בימי שלום קשה שבעתיים יותר מאשר בימי מלחמה, יען כי בתנאים של רגיעה, המודיעין צריך לאתר את הצומת, שאויבך יגיע אליו, ויחליט לפתע לפנות במקום להמשיך ישר כפי שעשה עד כה.
אבל כדי להצליח במשימה כבדה זו, המודיעין זקוק לאנשים, שהשפה הערבית מתארת, שמשקל מוחם כמשקל של עיר (مخه يوزن بلد), או בלשונו של משה דיין, המודיעין זקוק לסוסים דוהרים ולא לפרדות עצלות. אלא שהפתגם הערבי בהקשר הזה שמתאר את מינויו של רח"ט מחקר הנוכחי יותר קולע: "כשאין סוסים רותמים אוכפים על כלבים" (من قلة الخيل شدوا على الكلاب سروج). כנראה שזה הכי טוב שיש. וזה מצער מאד.
מפליא מאד שתא"ל מודיעינסקי (בלשונו השנונה של ידידנו יואל בן-פורת) שלנו, לא יודע על המהפך שסאדאת עבר בזמן המלחמה. ב-12 באוקטובר גולדה מאיר, בהתאם לעצתו של דדו, ביקשה מסאדאת הפסקת אש. הרמטכ"ל דאז, שהשתייך כנראה לליגה של תא"ל מודיעינסקי, ביקש הפסקת אש על פי התפישה של הפוגה ראשונה ב-1948. באותו היום דיווח לסאדאת ראש המודיעין הצבאי, כי צה"ל ממוטט לחלוטין בסיני פיזית ומורלית. בהסתמך על התפנית הזו בחזית, סאדאת יכול היה להרשות לעצמו לסרב להפסקת אש, על מנת להיענות לבקשה הסורית להמשיך את המלחמה כדי להקל את הלחץ על דמשק.
כאשר סאדאת נתן את ההוראה לפרוץ אל תוך סיני, הוא לא נתן את דעתו על כך שחיים ברלב טמן לו מארב. קרב השריון שנערך באותם ימים במרכז סיני נמנה עם קרבות השריון הגדולים בהיסטוריה הצבאית. הצבא המצרי איבד באותו יום למעלה מ-250 טנקים, וישראל איבדה טנק אחד. בעקבות הקרב הזה, אריק שרון צלח את התעלה עם האוגדה שלו.
או-אז סאדאת החל לזעוק לעזרה: להפסקת אש.
לסיכום צריך לומר כי לא מספיק שקצין מודיעין יהיה אינטליגנט עם מוח אנליטי, הוא חייב להיות גם בעל עמוד שדרה.
36.מה הפלא כאשר הקרן החדשה השרישה את משנתה בקרב קציני צה"ל שהפכו רופסים ופחדנים ושטובת האויב קודמת עבורם לטובת בני עמם ושלא הבינו עדיין שאין כאן מלחמה על שטחים, אלא מאבק אידיאולוגי שלא יסתיים לעולם ועל צה"ל לשמר את עוצמתו והרתעתו מול האויב.
37.ההצעות לנסיגה מרמת הגולן גם של ראש אמ"ן אלוף שגיא וגם של רב אלוף ברק ואחרים, מלמדות כי המודיעין לא למד דבר ממלחמת יום הכיפורים וכי ראשי אמ"ן אינם מבינים את התרבות הערבית וכך גם ראש אמ"ן הנוכחי.
אני זוכר איך לפני 67 למרגלות הרמה, בתעסוקה מבצעית, דיווחנו על כל דבר שזז והנה שני צבאות אדירים מתכוננים למלחמת יוה"כ ואמ"ן מתעלם.
יצאו מספר ספרים שמלמדים כי לא בכדי ועדת אגרנט העיפה את זעירא, דדו וגורודיש .נכון שהיא עבדה מהר ואינה חפה מטעויות.
זעירא עשרות שנים עדיין מתפלסף כי לא טעה ונותנים לו במה מול ראש המוסד זמיר. רק בישראל אחד כמו זעירא אחרי שהודח, נוסע להשתלמות בחו"ל כי צריך לתת לו כל מה שמגיע לו.
צריך רק לקרוא את ספרו של אלוף סקל "הסדיר יבלום", את הספר של ברקאי על חטיבה 188 ועל חיל האויר, את הספר על ינוש חטיבה 7 בגולן שהופיע לאחרונה ואת ספרו של מח"ט חטיבה 14 בסיני "לא נחדל" אלוף רשף.
קיפניס נעול על קונספציה ואין הוא מבין את העולם הערבי.
לצערי גם אלופים בעבר שלחמו וחבריהם נפלו, התארגנו במועצה של שלום ובטחון והם מחרטטים כאילו מה שקורה במרחב לא נוגע לנו.
אם הערבים רוצחים אלה את אלה מכל הסוגים, איבה בת מאות שנים על רקע דתי ושבטי ברור שכל הניתוחים המתפלספים אין להם מקום, כי הערבים לא השתנו.
אין לערבים חשיבה ותרבות אירופאית - אמריקאית.
הרבה מאותם קצינים במיל' צריכים להתחנף לארה"ב בוודאי בימי אובאמה כדי שיוכלו להתפרנס יפה.
לא שכחתי את מלחמת 48 -בה רצנו למקלטים כי הלגיון הפגיז את ירושלים חופשי חופשי ועיר בת 100 אלף יהודים סבלה ממצור ללא אוכל וללא מים.
נהרגו בירושלים 600 אזרחים.
מי שפועל בדרך זו תרבותו לא השתנתה ויש להתכונן מולו למלחמה. הצבא מקבל מספיק תקציב לכל גחמותיו ועליו לתת תפוקה ולא הרהורים פילוסופיים.
אם הצבא אינו מצליח להשתלט על הבדואים במתקן צאלים - סליחה אין לצה"ל כבוד. הופכים את החיילים לסמרטוטים. זה מחלחל וכך תהיה המלחמה הבאה.
לסיכום, ראש אמ"ן פשוט אינו יודע מה קרה ב- 1973 והיכן ולמה המערכת כשלה.
לא לשכוח כי דיין העריץ את זעירא וראה בו את הרמטכ"ל הבא. גם דיין זכה בהילה לא לו בששת הימים בהתעלמו מאשכול ראש הממשלה ומשר הבטחון ונתנו קרדיט לדיין שהצטרף לממשלה בשלב שבו הוא היווה זריקה מורלית ותו לא ואח"כ רכב על קרדיט של אחרים.
גם האלוף מרדכי עשה קריירה על הכשלון הנורא של גדוד 890 בחוה הסינית. כך גם מוטה גור עשה קריירה על הכשלון של גבעת התחמושת.
אפשרויות ניהול
ליה
28.12.1715:35
16. תלונה: ''צה''ל מאפשר למכונים פוליטיים לחנך את הקצינים'' / עקיבא ביגמןבתגובה להודעה מספר 0
למרות הנחיית הרמטכ"ל: הצבא התקשר עם מכון חיצוני המעביר סדנאות לקצינים • התוכנית, בשיתוף מכון מנדל, מכילה תכנים פוליטיים • דובר צה"ל: "מדובר בפיילוט"
בספטמבר 2016, על רקע ביקורת ציבורית קשה, פרסם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט הוראה גורפת לצה"ל להפסיק את ההתקשרות עם מכונים וגופים אזרחיים המעבירים סדנאות חינוך לקצינים.
בהתאם להוראה זו הפסיק הצבא את ההתקשרות עם ארגונים כמו בינ"ה ומכון הרטמן, שהיו מעבירים קורסים וסדנאות למאות קצינים, והודיע על מהלך לניקוי הפוליטיקה החיצונית מההכשרות בצה"ל.
ממידע שהגיע לידי "ישראל היום" עולה כי למרות המהלך המקיף נותר קשר עם חלק מהמכונים הללו, ובהם "מכון מנדל למנהיגות", שממשיך עד היום לספק שירותי הכשרת קצינים לצה"ל.
התקשורת האחרונה של צה"ל עם המכון החלה ב־15 במארס 2017, כחצי שנה לאחר הנחייתו של הרמטכ"ל, וכפי שנודע לנו, בימים האחרונים מתנהלים מגעים על המשך ההתקשרות גם לשנת 2018.
המכון מפעיל מאז שלהי שנת 2005 את "תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה"ל". במסגרת התוכנית מחנכת העמותה את קציני צה"ל בחיל חינוך, במכללה לפיקוד טקטי ובמקומות נוספים בצבא.
על פי מסמכי משרד הביטחון שהגיעו לידינו, בשנים האחרונות השתתפו בתוכניות העמותה כ־700 קצינים. בהתקשרות האחרונה הורחבה פעילותו של המכון בצה"ל, והוא החל להשתלב במסגרת הכשרה שעוברים הקצינים במכללה לפיקוד טקטי.
בהתאם, זינק סכום ההתקשרות מסך של מיליון שקלים לפעילות העמותה בשנת 2016, ל־2.7 מיליון שקלים בשנת 2017, כאשר המכון מממן כ־80 אחוזים מעלות התוכניות.
הקורסים שמעביר המכון עוסקים בענייני חברה ומדינה, נושאים אזרחיים שאינם בליבת העיסוק הצבאי.
מטרתו של המכון, כפי שהציגהּ נשיא המכון פרופ' יהודה ריינהרץ בכנס הסיום האחרון של בוגרי המכון, הוא להשפיע דרך קציני צה"ל על החברה הישראלית כולה: "אנו גאים לחלוק עם צה"ל את המחויבות לחינוך מפקדים לקיום ערכיהם... הבנתנו ההדדית היא שבעשותם זאת הם משמשים סוכני חינוך לכלל החברה הישראלית".
ומהי האג'נדה ה"ערכית" שאותה מנסים להנחיל במנדל?
ניתן ללמוד על כך ממאמריו של פרופ' משה הלברטל, מרצה בכיר בתוכניות מנדל, שבהם קרא לסיכון חייהם של חיילי צה"ל כדי להציל חפים מפשע: "לעיתים אין בכל אלה כדי להבטיח צמצום מרבי של ההרג הנלווה, וניתן להשיג צמצום כזה רק על ידי סיכון של החיילים..."
בהמשך הוא מסביר כי "מעצם העובדה שהחיילים הם הגורמים למותם של האזרחים החפים מפשע" מוטלת עליהם "חובה לצמצם את ההרג הזה ככל האפשר".
במכתב ששיגר ארגון לביא, העוקב אחר ההכשרות בצה"ל, לרמטכ"ל עולה חשד כי ההחלטה להתקשר עם המכון נעשה שלא על פי כללי המינהל התקין.
לטענת הארגון, ראשית, מדובר בתוכנית המתנהלת יותר מעשור בפטור ממכרז. לטענתם, העמותות הקשורות למכון מנדל "עוסקות באופן עקבי במיזמים המצויים בליבן של מחלוקות עומק בציבור הישראלי, ועמדתן בנושאים רבים משקפת תפיסה פוליטית השנויה במחלוקת ציבורית".
עוד טוענים בארגון כי "כידוע ישנם בעלי הון, עמותות וארגונים משני צידי המתרס המעוניינים להנחיל את ערכיהם וחינוכם לקציני צה"ל, ומתן פטור מתמשך לתוכנית מכון מנדל לחינוך קציני חיל חינוך והמכללה לפיקוד טקטי מהווה מתן מונופול דעות וערכים בחינוך קציני צה"ל לעמותה הניצבת מצידה האחד של המפה הפוליטית".
חמור מכך, בארגון לביא מעלים את החשד ששיקולים לא ענייניים מעורבים בתרומתו של מכון מנדל לצה"ל. זאת בשל העובדה שבמקביל חתם צה"ל על חוזה לטיפולים רפואיים עם חברת ביקורופא, חברה פרטית המעניקה שירותי רפואה לחיילים שעימה צה"ל מתקשר מאז שנת 2006, בסכום שהגיע בשנים האחרונות לכ־30 מיליון שקלים בשנה.
חברת ביקורופא נמצאת בבעלות חברת ההשקעות "יזראל אקוויטי לימיטד", שנמצאת בבעלותו של מורטון מנדל - בעל השליטה במכון מנדל.
האם יש קשר בין נכונותו של מכון מנדל לממן את הכשרתם ה"ערכית" של הקצינים, לבין האינטרסים העסקיים של בעלי השליטה במכון?
בארגון לביא טוענים שהצבא לא בחן זאת ברצינות הראויה: "בנסיבות העניין", מסכמים בלביא, "נכונותו של מכון מנדל לממן את חינוך קציני צה"ל איננה מהווה גורם לפטור ממכרז בתוכנית החינוכית, אלא צריכה להיבחן במשנה זהירות תוך שימת לב להתקשרויות עסקיות אחרות של מכון מנדל וצה"ל בסכומי עתק שגם הן נעשות בפטור ממכרז".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "התוכנית במסגרת המכללה לפיקוד טקטי הינה חלק מההכשרה ומתקיימת אחת לשלושה שבועות. נדגיש כי התוכנית מוגדרת כפיילוט בלבד ותיבחן במהלך שנת 2018".
עוד נמסר כי "המכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק) היא מוסד המשלב בין לימודים צבאיים ללימודים אזרחיים־אקדמיים. חניכי המכללה לפיקוד טקטי ומפקדיהם לומדים במסגרת הכשרתם יומיים בשבוע לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן. הלימודים במסגרת תוכנית מנדל עוסקים בהעמקה בסוגיות של מנהיגות חינוכית והובלת תהליך חינוכי".
ממכון מנדל נמסר בתגובה כי "שאלות לגבי התוכנית יש להפנות לחיל החינוך והנוער".
2.הרמטכ''ל הוא שמאלן, שמפרגן לשמאל. זה ניכר באין-סוף מקרים ותופעות, והחמור בהם: פגישתו ה"סודית" עם אהוד ברק, לפני מספר ימים, אצל ברק בבית. הם "המתיקו שם סוד".
3.חברים,כנראה שצה''ל אינו צבא העם אלא נכבש ע''י אש''ף בשליטה מרחוק. אולי צריך לבחור את הרמטכ"ל ע"י העם כמו שבוחרים ראש ממשלה.
4.שהשמאל הקיצוני יקריב למולך השלום ההזוי את ילדיו הוא.
5.פנו עכשיו לגורמים הבאים ובקשו מהם לא לחתום על חוזה חדש עם מכון מנדל:
*שר הבטחון אביגדור ליברמן*
*סגן שר הבטחון הרב אלי בן דהן*
*יו"ר ועדת החוץ והבטחון אבי דיכטר*
דירשו מהם לקיים את הנחיית הרמטכ"ל - ולהוציא גורמים שנויים במחלוקת מחינוכם של קציני צה"ל.
שתפו את הסרטון של ארגון לביא, ותנו לצה"ל לחנך איך לנצח!
17. הקצונה הבכירה של צה''ל וההשפעה האמריקניתבתגובה להודעה מספר 0
בתהליך ארוך של הכשרה מקצועית וטיפוח קשרים אישיים, רעיונות אמריקניים חודרים לצה"ל ומעצבים את השקפת עולמם של מפקדיו. "המטרה היא להפוך אותם לסוכני השפעה של ארה"ב"
עקיבא ביגמן, mida.org.il, 26/01/2017
שלטי החוצות שהופיעו לאחרונה ברחבי גוש דן מטעם ארגון בשם 'מפקדים למען ביטחון ישראל', עוררו סערה: הקמפיין החדש, שעשה שימוש בשפה הערבית, הזהיר מפני היווצרות רוב ערבי בישראל וקרא לנסיגה חד־צדדית מיהודה ושומרון. הפרובוקציה והמסר החריף הרגיזו לא מעט אנשים, מימין וגם משמאל, אך מי שמעורה בשיח הפוליטי בישראל לא הופתע. ארגונים "ביטחוניסטיים" שמקדמים בעקביות את רעיונות השמאל המדיני בישראל, אינם חדשים בזירה. כך אנו שומעים מפעם לפעם על בכירים במערכת הביטחון, בעבר ובהווה, שתומכים בהקמת מדינה פלסטינית, רואים במתנחלים מכשול או גורם מפר סדר, תומכים בהסכם הגרעין עם איראן, מפקפקים בצורך של ישראל בגבולות בני הגנה בבקעת הירדן, ומייצרים עמדה אופוזיציונית ולעומתית לממשלה הנבחרת. ניסוח מפורש של התופעה נתן בשנה שעברה האלוף במיל' נעם תיבון, ברגע של גילוי לב: "לממשלות ימין יש אידאולוגיה, ולכן הן פועלות לפעמים בניגוד לעמדת הצבא. הצבא, באומץ גדול, מציג את האמת אל מול הממשלה". כדוגמה להערכת־אמת כזו הציג תיבון את הנושא הפלסטיני: "הכרחי לסיים את הסכסוך, זה אינטרס ראשון במעלה". תיבון, שסיים לפני כשנתיים את שירותו הצבאי, משקף קו מחשבה רווח בקרב קבוצה גדולה בקצונה הבכירה כיום: משימתם העליונה היא "לסיים את הסכסוך", ועליהם להתייצב עם ה"אמת" ועם ה"אינטרס הישראלי" הללו מול ממשלות ימין המונעות מ"אידאולוגיה" ולא מראיית המציאות. הוסיפו לכך את נאום סגן הרמטכ"ל יאיר גולן ביום השואה, שמצא קווי דמיון בין החברה הישראלית כיום לגרמניה הנאצית, ואת דבריו של הרמטכ"ל איזנקוט החושש שצה"ל "יאבד את ערכיו", והרי לכם הסיפור בתמצית: עוד קבוצה אליטיסטית ומנוכרת לציבור, המחויבת לחזון המדיני והחברתי של השמאל. לתופעה הזו יש כנראה גורמים רבים, שחלקם קשורים לתהליכי הסינון והקידום בצבא; אך ישנו גורם מרכזי אחד שלא זכה עד כה לתשומת לב ראויה: ההשפעה העצומה של הממשל האמריקני על צה"ל ועל מערכת הביטחון, והאופן שבו היא מחלחלת לתוך השיח הצבאי והציבורי בישראל.
הדרך לפיקוד עוברת בוושינגטון אין חולק על כך שהיחסים ההדוקים בין ישראל לארצות הברית הם בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה. לא רבים מודעים לכך שבמסגרתם מתקיימת באופן קבוע מערכת שלמה של ביקורי קצינים, למידה והכשרות משותפות, שיוצרים מערכות יחסים אישיות חמות והדוקות בין קציני צה"ל למקביליהם האמריקניים. לצד הרווח האסטרטגי הברור שאין לפקפק בו, חשוב להכיר ולתת את הדעת גם לצדדים השליליים של התופעה. "אני לא רוצה לומר שהקצינים משמשים כסוכנים באופן מודע", מתבטא באוזנינו בכיר לשעבר שהיה במטכ"ל, "אבל יש כאן מערכת של השפעות שחודרת עמוק לתוך ליבת הפיקוד של צה"ל". לארצות הברית כמעצמה עולמית יש אינטרסים רבים, וככל שחקן רציונלי היא מנסה להעצים את השפעתה במדינות זרות באמצעים שונים ומגוונים, ובין היתר באמצעות יצירת קשרים אישיים והכשרת הקצונה המקומית. "חצי מהתלמידים במכללה לביטחון לאומי בוושינגטון הם זרים", מסביר הגורם ששוחחנו עמו. "באופן מובהק, המטרה היא להפוך אותם לסוכני השפעה אמריקניים ברחבי העולם". לדבריו, הבעיה מחריפה כאשר קצינים השוהים שם קולטים את המסרים בלי הביקורתיות הראויה: "כששולחים מישהו לוושינגטון הוא לא רק בא ללמוד, אלא גם חוזר כנשא של רעיונות אמריקניים". ככל שהקשרים מעמיקים, כך מעמיקה גם ההשפעה: "כל מי שכיהן כאלוף פיקוד המרכז היה בקשרים עם האמריקנים שמסתובבים בשטחי יהודה ושומרון. כל מערכות התעשייה הביטחונית והתלות שלהם באמריקה יוצרות הבנות סמויות של האסור והמותר. בין גורמי מודיעין למשל יש שיתוף פעולה. מי שעבד בשיתוף פעולה במסגרת תפקידו – זה בסדר, אבל נוצרים קשרים שיכולים להתקיים הלאה. אתה הרי לא יכול להגיד למישהו לא לפגוש לבירה בן־אדם שהוא עבד איתו". לדברי בן שיחנו, הדבר בא לידי ביטוי למשל ב"הבנות בלתי כתובות" שלפיהן "לא ימנו רמטכ"ל, ראש מוסד ראש שב"כ וראש מל"ל שעינם של האמריקנים צרה בו". מציאות זו יוצרת תמריץ לכל אורך הקריירה של קציני צה"ל להיות "בסדר" עם האמריקנים, ולהשקיע נכון בפיתוח קשרים מעבר לים. דוגמה בולטת למעורבות פעילה של קצינים אמריקנים במינויים של המטכ"ל הישראלי, היא מקרה ניצן אלון. זמן קצר לאחר מינויו לאלוף פיקוד המרכז התראיין אלון ל'ניו יורק טיימס' – מהלך חריג כשלעצמו. בראיון ביקר אלון את מדיניות הממשלה, קרא לקונגרס האמריקני להמשיך לממן את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, הזדהה עם הצורך בנסיגה מיו"ש, תקף את המתנחלים והצהיר כי חלקם מפעילים "טרור יהודי", והבהיר שבלי תהליך מדיני לא יהיה ביטחון. בקיצור: המסרים הקבועים של השמאל הישראלי, שכבר הוטמעו עמוק גם בצמרת הצבא. אך מה שקרה בעקבות הראיון הזה מעניין עוד יותר. פרשנית ה'ג'רוזלם פוסט' קרולין גליק קראה את הדברים ורתחה מזעם. היא פרסמה טור נוקב שבו תקפה את התבטאויותיו של אלון, וטענה כי מדובר במשבר משילות של הממשלה עצמה, שאיננה מסוגלת לאכוף את מרותה על אלוף סורר. להפתעתה של גליק, המתקפה על אלון לא עברה בשקט. מי שהתייצב לצדו של אלון לא היו עמיתיו הישראלים, קצינים בדימוס או נבחרי ציבור: מי שבחר להגן על מינוי של צבא ההגנה לישראל ועל אמירותיו הפוליטיות של אלון היו שני גנרלים אמריקנים לשעבר, סטיבן ווייט וג'יי־פי דרמר, שפרסמו ב'האפינגטון פוסט' תגובה חריפה לגליק. השניים הגנו על אלון מפני המתקפות עליו מימין, הצדיקו את התבטאויותיו ב'ניו יורק טיימס', וגילו כי אמירות אלה – שכידוע, הן שנויות במחלוקת עזה בישראל – נאמרו בהסכמה מלאה של מפקדי הצבא. עכשיו שימו לב לחלק החשוב: זהותם של השניים. סטיבן ווייט היה יועץ של הגנרל קית' דייטון, המתאם הביטחוני האמריקני בין ישראל לפלסטינים; ג'יי־פי דרמר שימש כנספח צבאי בישראל. מדובר בשתי עמדות מפתח בעבודתם היומיומית של אלון וקצינים אחרים ביו"ש. זוהי עדות גלויה ליחסים החמים ולהתגייסות של גורמים במערכת האמריקנית לקידום מועמדים ישראליים הנתפסים על ידם כמועילים. מישהו בארה"ב מייחס חשיבות לקידומם של אנשים כמו אלון, ופועל בהתאם.
"ניגודי נאמנויות שיוצרים בעיה של ממש" הקשרים המיוחדים של ניצן אלון עם עמיתיו מעבר לים, אינם יוצאי דופן בנוף הצה"לי. רבים מהקצינים הבכירים בישראל מתחזקים מערכות קשרים אישיות מפותחות עם מקביליהם בארה"ב. קשרים אלה מסייעים בקידום בתוך הצבא ומעניקים לקצין עמדת כוח, והם בעלי ערך רב עם היציאה לאזרחות – כאשר ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של התעשיות הביטחוניות נפתחת בפני האלוף במיל' הצעיר. דוגמה עדכנית לכך ניתן לראות בקשריו של גדי שמני, לשעבר אלוף פיקוד המרכז ונספח צה"ל בוושינגטון. על פי כתבה שפורסמה באתר ynet באנגלית, בזמן שירותו בפיקוד המרכז רקם שמני קשרים אישיים עם הגנרל ג'ון אלן, שליחו של אובמה למגעים בין ישראל לפלסטינים: "גנרל אלן הוא חבר אישי. אירחתי אותו בביתי, התארחתי בביתו". אומר שמני. על פי הכתבה, "קשרי החברות בין השניים נוצרו בזמן ששמני היה סגן מפקד פיקוד המרכז". היום שותף שמני בקמפיין הגנרלים לנסיגה חד־צדדית, והוא פרסם מחקר בנושא במכון המחקר הפרוגרסיבי "המרכז לחשיבה ביטחונית אמריקנית חדשה (CNAS)" יחד עם עמיתים אמריקניים. לדברי שמני בשיחה עם 'מידה', אף שהוא שירת בתפקיד נספח צה"ל בוושינגטון בתקופה רגישה ביחסים בין ישראל לארה"ב (2012-2009), היחסים בינו ובין עמיתיו האמריקנים היו מקצועיים בלבד: "הם יודעים לשמור על הגבולות, ולא מתערבים בסוגיות מדיניות", הוא אומר. לדבריו, עמדותיו המדיניות לא הושפעו משהותו בארצות הברית: "אני מכיר את המציאות ביהודה ושומרון כבר שנים רבות, ותמיד חשבתי שצריך להיפרד מהפלסטינים". עם זאת, הוא מודה כי לעתים "עוברים מסרים בין הדרגים המקצועיים, וידענו היטב מה חושבים על מדיניות ישראל בצד השני". זווית אחרת מעניק יועץ בכיר בממשל בוש, שמכיר את מערכות הקשרים האלו מן הצד השני של המתרס. לדבריו, ההשפעה האמריקנית על צה"ל מחריפה תחת ממשל אמריקני עוין: "במצב עניינים רגיל מדובר בקשרים בריאים בין בעלות ברית שמכבדות אחת את השנייה. אבל כשבוושינגטון עולה ממשל קשה שמפתח מערכת יחסים גרועה עם ישראל, ניגודי הנאמנויות הללו עלולים ליצור בעיה של ממש". לדבריו, מסרים שונים המועברים לבכירי צה"ל – לעתים במשתמע ובמרומז – עלולים לפתח בקרב הצבא גישה לעומתית למדיניותה של ממשלת ישראל הנבחרת, כפי שאכן אירע תחת ממשל אובמה. גורם בכיר אחר ששירת במטכ"ל בעבר מסכים שמדובר בתופעה שהחריפה בשנים האחרונות. "תמיד היו מי שלמדו בארה"ב, והיו גם כאלו שעזבו אותנו כדי להישאר שם. אבל תופעה כזו של קצינים שלמדו שם וחוזרים לפה כדי להשפיע, זה דבר חדש. התנועה הזו הלוך ושוב, לשתף פעולה עם גורמים אמריקניים שבסוף זה מנוצל לרעה, לא הייתה. לא זוכר דבר כזה שמישהו שיתף פעולה עם האמריקנים בדברים שנוגעים לביטחון לאומי".
אין אותות חינם בהמשך נפרט עוד על הצדדים השליליים של יחסים אלו, אך תחילה נסקור את מערכת הקשרים האישית שמפתחים בכירי צה"ל עם מקביליהם בארה"ב ואת השפעתה העמוקה. מה שמסמל אולי את הקשר הזה יותר מכול, הוא רשימת הרמטכ"לים והקצינים הישראלים שזכו לאות לגיון ההצטיינות האמריקני – האות הבכיר ביותר שמעניק צבא ארה"ב לקצינים זרים. מאז ראשית שנות השמונים החל צבא ארה"ב להכתיר בעקביות את רבי־האלופים של צה"ל באות הכבוד הזה, בחלק מהמקרים עם כניסתם לתפקיד ובטרם הוכיחו את עצמם בו. מלבד כל הרמטכ"לים מאז אהוד ברק (וגם רפול, שקיבל את האות בשנת 1979), הרשימה כוללת חלק ממפקדי הזרועות – חיל הים וחיל האוויר – ורבים מנספחי צה"ל בוושינגטון, כולל נספחים אוויריים וימיים. כשעוקבים אחר הנימוקים להענקת האות, מתברר כי מפקדי ישראל לא מקבלים את האות רק בעבור גילויי גבורה בשדה הקרב, אלא גם מסיבות בעלות אופי מדיני: על תרומתם לחיזוק הקשרים בין הצבאות. הרמטכ"ל איזנקוט, למשל, צוין כמי שמנהיגותו שיחקה "תפקיד משמעותי וחיוני בהרחבת שיתוף הפעולה בין צה"ל לכוחות המזוינים של ארה"ב"; בני גנץ אמר כי הוא מקבל את האות "כסמל ליחסים האמיצים בין הצבאות ובהכרת תודה על שיתוף הפעולה ההדוק"; אשכנזי זכה לשבחים על "מאמציו הרבים לחיזוק הקשרים בין צה"ל לבין צבא ארה"ב על זרועותיו". התובנה כי אות ההצטיינות האמריקני נועד ליצור מחויבות ולהשפיע על מפקדי צה"ל בעתיד ולא רק כדי להביע הוקרה למעשיהם בעבר, מתחזקת לנוכח העובדה שכמעט בכל המקרים האות ניתן בראשית הכהונה, בדרך כלל במהלך הביקור הראשון של הרמטכ"ל הטרי בארצות הברית, ולעתים רבות תואר בתקשורת כ"הפתעה" לא מתוכננת. בולט במיוחד אהוד ברק, שזכה לאות פעמיים: במהלך תפקידו כרמטכ"ל ב־1993 הוא קיבל את האות שמעניק צבא ארה"ב; ועם פרישתו מהחיים הפוליטיים בשנת 2012 קיבל את האות האזרחי שמעניק הפנטגון, בין היתר בנימוק ש"הוא היה שותף חשוב של ארה"ב למשך זמן רב". הקשר האישי של הרמטכ"לים עם ראשי הצבא האמריקני בא לידי ביטוי מובהק בחילופי הרמטכ"לים בין אשכנזי לגנץ. כפי שדווח בכלי התקשורת, הרמטכ"ל האמריקני, האדמירל מייקל מאלן, הגיע לביקורים רבים בישראל במהלך כהונתו של אשכנזי. יצוין כי לפני כניסתו של מאלן לתפקיד הרמטכ"ל הוא לא ביקר בישראל למעלה מעשר שנים. גם גנץ נהנה מיחסים אישיים טובים עם מאלן, "על רקע עבודה משותפת והיכרות מתקופתו של גנץ כנספח צה"ל בוושינגטון". מאלן קיים פגישה מיוחדת עם אשכנזי לרגל סיום תפקידו, ונכח בטקס החלפת הרמטכ"לים. "הוא עמד שם כמו שושבין", מתאר גורם בכיר שהיה אז במטכ"ל, ורומז כי האמריקנים שיחקו תפקיד בבחירתו של גנץ. אותות ההצטיינות וההוקרה הם רק הקצה הגלוי של מערכת קשרים אישית ענפה ועמוקה, המתפתחת בין קציני צה"ל לבכירים האמריקנים במהלך הקריירה הצבאית. הקשר מתחיל בלימודים במכללה לביטחון לאומי האמריקנית (National Defense University), שחלק מקציני צה"ל בדרג הבינוני נשלחים אליה; הוא מתחזק במהלך שירות בארצות הברית כנספחי צה"ל וכעובדים בנספחות; נמשך בשהות כעמיתי מחקר במכוני מחקר אמריקניים; והופך לחלק מיחסי העבודה הקבועים בקרב הבכירים שמשרתים במטכ"ל ובמערכת הביטחון.
עיון בקורות החיים של קציני המטכ"ל הנוכחיים, כפי שהם מתפרסמים באתר אכ"א, מגלה נוכחות בולטת של בוגרי מכללות ואוניברסיטאות אמריקניות: הרמטכ"ל גדי אייזנקוט --> המכללה לביטחון לאומי בארצות הברית סגן הרמטכ"ל יאיר גולן --> המכללה למלחמה של הצבא האמריקני. תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד אלוף אביב כוכבי --> תואר שני מאוניברסיטת הרווארד ותואר שני נוסף מאוניברסיטת ג'ון הופקינס אלוף יואל סטריק --> תואר שני מבית הספר למלחמה של צבא ארצות הברית אלוף הרצי הלוי --> המכללה לביטחון לאומי בארצות הברית, תואר שני בניהול משאבים לאומיים בארצות הברית
עיון ברשימת בוגרי המכללה לביטחון לאומי בוושינגטון, מגלה גם הוא רבים מבכירי צה"ל במשך השנים שעברו במוסד: בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר --> מחזור 1998 שלמה ינאי, ראש אג"ת לשעבר --> מחזור 1998 תת־אלוף שלי גוטמן, מפקד בסיסי חצרים לשעבר --> מחזור 2004 אלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים לשעבר --> מחזור 2001 אלוף מיקי אדלשטיין, כיום נספח צה"ל בוושינגטון --> מחזור 2009 תת־אלוף אילן מלכא, לשעבר ראש מטה פיקוד מרכז --> מחזור 2007 תת־אלוף אודי בן־מוחה, מפקד פו"מ --> מחזור 2011 תת־אלוף ניר ברקן, ראש להק אוויר בחיל האוויר --> מחזור 2011
שינוי תפיסת הלוחמה של צה"ל ללימודים בארה"ב ישנה השפעה עמוקה על צמרת צה"ל, בראש ובראשונה בעניינים המקצועיים. במחקר שפרסם ד"ר איתן שמיר ממרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר אילן, הוא תיאר כיצד תורת הלחימה של צה"ל עוברת תהליך של "אמריקניזציה". במסגרת זו, צה"ל מאמץ עקרונות הפעלה שפותחו בצבא ארה"ב במהלך שנות התשעים, הכוללים גרסאות שונות של אש מנגד, "צבא קטן וחכם", הישענות על חיל אוויר וכוחות מיוחדים וכדומה. לדברי שמיר, אחד מצינורות ההשפעה המשמעותיים ביותר הוא הכשרת הקצונה הבכירה. בראיון לאריק גרינשטיין שפורסם ב'מידה', תיאר שמיר את התהליך: "כל הקצונה – זו שמסומנת לקידום בכיר בדרגות תת־אלוף ואלוף, נשלחת ללימודים בחו"ל בשלב כזה או אחר. כמעט כולם מגיעים לארה"ב בגלל היחסים המיוחדים עם האמריקנים… לאמריקנים יש הרבה בתי ספר, עם פריסה מאוד רחבה. לכל זרוע יש גם מכללה לפיקוד ומטה וגם מכללה לביטחון לאומי. יש גם כל מיני תוכניות באמצע שהם בין לבין, בין רב־סרן לתת־אלוף. בנוסף יש להם מכללה לביטחון לאומי שהיא במודל שלנו, כלל־לאומית, שמשתפת את כל הזרועות וגם סוכנויות אחרות. מעבר לכך, יש לנו גם את הנספחים הצבאיים בארה"ב, ומה שנקרא קציני קישור. למשל, יש קצין שיושב באופן קבוע בבסיס המרכזי של חיל הנחתים". אתה מזהה השפעה ברורה של תפיסת הלוחמה האמריקנית על תפיסת המערכה הישראלית? "אני חושב שזה כמעט בלתי נמנע… הייתה השפעה של רעיונות שבאו מארה"ב, של עליונות האש ושל היכולת להגיע להישגים מרחיקי לכת באמצעות הפעלת אש בלבד. יש מי שחושב שהיום אפשר בכלל לבטל את צבא היבשה, או מקסימום למזער אותו לפעולות שיטור והגנה מרחבית… מאיפה זה בא? לדעתי המקור של הגישה הזו הוא אמריקני". לדברי שמיר, אחת הבעיות כיום היא שצה"ל איבד את חוש הביקורת ושקציניו נתונים להשפעה הזרה כמעט ללא מסננים. "הבעיה שלי היא עם דרך הלימוד השטחית וההתבטלות בפני הצבא האמריקני", הוא אומר. "ברמה היותר גבוהה של תפיסת המלחמה, של תפיסות אופרטיביות שונות, מארגנות – איך אתה מנהל מבצעים, האיזון בין אש לתמרון – פה אני חושב שיש נטייה לקבל דברים מאמריקה כפשוטם".
מזדהים עם האינטרסים האמריקניים קשרים אלו מגיעים לשיאם בתפקיד המפתח שמעצב את שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארצות הברית – נספח צה"ל בוושינגטון. מי שעובר על רשימת נספחי צה"ל בשנים האחרונות מגלה כי כמעט כולם מזדהים היום כאנשי שמאל, המצדדים בנסיגות מיהודה ושומרון ובהקמת מדינה פלסטינית. הנה: משה עברי־סוקניק (נספח בשנים 2004-2001) נמצא ברשימת 'מפקדים למען בטחון ישראל'; עמוס ידלין (נספח בשנים 2006-2004), היה מועמד העבודה לשר הביטחון, כינה את נאום נתניהו בקונגרס "משחק פוליטי לא אחראי", ואת הסכם הסיוע שנחתם עם ארה"ב "החמצה אסטרטגית"; בני גנץ (נספח בשנים 2009-2007), חבר לתנועת השמאל 'דרכנו', ובראיון ל'עובדה' אמר "שישראל תקדם את התהליך המדיני כמו שהצהירה"; גדי שמני (נספח בשנים 2012-2009), תומך היום בנסיגה גם מבקעת הירדן, ושותף במכון CNASS המקושר לממשל אובמה. הקשרים נמשכים גם לאחר השירות, כאשר רבים מקציני צה"ל מקבלים תפקידים בתעשיות הנשק השונות, במכוני מחקר ובגופים הקשורים למנגנוני הביטחון. במסגרת זו, שמירה על יחסים טובים עם המקבילים האמריקניים היא קריטית להמשך הקריירה – אם בקידומן של עסקאות נשק ושיתופי פעולה מחקריים, ואם בעבודה משותפת במכונים לתכנון מדיניות. אחד ממכוני המחקר המרכזיים בהקשר הזה הוא 'מכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון'. המכון, שהוקם בתחילת שנות השמונים, נחשב בלתי־מפלגתי ונועד להעניק למקבלי ההחלטות בארה"ב כלים להבנה טובה יותר של האזור. באופן טבעי, המכון מארח בכירים ישראליים לתקופות מחקר שונות ומהווה מעין "בית" אמריקני לקצינים הישראליים, שהשהות בו מאפשרת להם חשיבה, תכנון וחיזוק קשרים למטרות שונות. רשימת קציני צה"ל שעברו במכון כוללת קצינים בדימוס לצד קצינים בשירות פעיל, שחלקם עדיין משרתים בצה"ל. בולטים בקרב עמיתי המכון הרמטכ"לים ושרי הביטחון לשעבר בוגי יעלון ואהוד ברק. יעלון, ששימש כעמית מחקר במכון עם שחרורו מצה"ל בשנת 2006, חזר אליו שנית בשנה האחרונה עם התפטרותו מתפקידו הפוליטי. ברק פרסם במכון מספר ניירות עמדה בשנת 1998, לפני שנבחר לראשות הממשלה, והרצה בפני המכון מספר פעמים לאחר מכן. בכירים בולטים נוספים הם עמוס ידלין, ששהה במכון עם שחרורו מצה"ל בשנים 2012-2011; עוזי דיין שהיה חבר במכון בשנת 2003; וד"ר אפרים סנה שמפרסם בו ניירות עמדה מפעם לפעם. חלק מקציני צה"ל היו חברים במכון במהלך שירותם הסדיר. כך למשל תא"ל מייק הרצוג, שהשתחרר בשנת 2010 ושהה במכון בשנים 2006-2004, ואלוף ניצן אלון שכיהן במכון בשנת 2002 ועדיין נמצא בשירות סדיר. כך גם תא"ל מוני כץ, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, ששימש עמית אורח במכון בשנים 2016-2015; וסא"ל אלון פז, שהיה עמית אורח במכון בשנת 2014. הקשרים עם בכירים במערכת הביטחונית והפוליטית בארה"ב באים לידי ביטוי גם בנטייה של חלק מהקצונה הבכירה בצה"ל להזדהות עם העמדות והאינטרסים האמריקניים. המקרה הקיצוני ביותר נחשף לאחר מותו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, והוא נוגע לפעולות שהוא ואחרים נקטו כדי למנוע מישראל לתקוף את איראן בשנת 2011. כפי שפורסם בראיון בתכנית 'עובדה', דגן פעל מאחורי הקלעים בתיאום עם האמריקנים במטרה למנוע את התקיפה. כפי שאומרת דיין בתוכנית: "דגן עושה הכל כדי למנוע מלחמה… הוא הלך לבכירים באמריקה ואמר להם שהוא לא סומך על המנהיגות כאן". שר ההגנה האמריקני לשעבר, ליאון פנטה, שהתראיין לכתבה, העיד: "הוא דיבר על רגע שבו הוא חשב שהתקבלה החלטה ומישהו ילחץ על הכפתור הלא נכון… הוא היה מודאג שהחלטות מתקבלות מסיבות פוליטיות". למעשה, דגן הודה בכך בעצמו. כשנה לפני פטירתו, בתחילת יולי 2015, התעמתה העיתונאית קרולין גליק עם דגן וגבי אשכנזי בכנס ה'ג'רוזלם פוסט' בניו יורק. גליק ציינה כי למדנו שבשנת 2010 "שני הג'נטלמנים שיושבים כאן בפאנל קיבלו פקודה להכין את הצבא לביצוע קרוב של תקיפה באיראן נגד מטרות צבאיות, והם סירבו". דגן ענה: "כי זו הייתה פקודה בלתי חוקית".
גם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ חשף בראיון ל'עובדה' כי הוא הביע התנגדות נחרצת לתקיפה באיראן. לאחר שהוא משיב בחיוב לשאלתה של דיין האם היו החלטות שהוא חושב שבלעדיו היו מתגלגלות אחרת, היא מבקשת ממנו להתייחס באופן ספציפי לתקיפה באיראן: דיין: ראש ממשלה יכול לצאת לתקיפה באיראן גם אם הרמטכ"ל שלו מתנגד? גנץ: כן. דיין: גם אם חשבת שזה מסוכן למדינת ישראל? גנץ : אז אני אכנס לתוך החדר הזה והם ישמעו את זה הכי חד, הכי ברור, הכי משמעותי… אני רוצה להאמין ולחשוב שהם הקשיבו, והם גם התחשבו במה שאני אומר.
יישרו קו עם הבית הלבן השלב הבא במערכת היחסים בין האמריקנים לקצונה הבכירה מתרחש לאחר השחרור, כאשר קצינים בכירים בדימוס מצטרפים לפעילות בחברה האזרחית. לפני כשלוש שנים חשפה איילה חסון בערוץ הראשון את הסוד הגלוי הבא: "גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שיתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות". "איזה ניסוח זהיר זה היה", הוסיפה חסון באירוניה. הכתב הצבאי אמיר בר־שלום חיזק את דבריה והזכיר "מובילי דעת קהל שצצים בכל פעם שצריך כאן הגנה על העמדה האמריקאית".
בחברה האזרחית בישראל פועלים כיום שלשה ארגונים "ביטחוניסטיים" מרכזיים, שהמשותף לכולם הוא קידום מדיניות השמאל תחת הכובע הצבאי: 'מפקדים למען ביטחון ישראל', 'המועצה לשלום ולביטחון' ו'המכון למחקרי ביטחון לאומי'. ארגונים אלה פעלו ופועלים בדרכים שונות כדי לקדם סדר יום זהה פחות או יותר: הקמת מדינה פלסטינית; החלפת הממשלה בישראל; גיבוי למהלכי ממשל אובמה בקידום הסכם הגרעין עם איראן. אחד הארגונים הבולטים בתחום זה הוא 'מפקדים למען ביטחון ישראל', שעומד מאחורי הקמפיין הנוכחי. מדובר בעמותה רשומה שהוקמה באוקטובר 2014 כ"יוזמה ספונטנית" של קצינים בכירים במילואים, שקראו לראש הממשלה נתניהו לאמץ את "היוזמה הסעודית" לקידום תהליך השלום באזור. עם פרוץ מערכת הבחירות הסירו בארגון את הכפפות. בכירי התנועה כמו אמנון רשף, דן חלוץ ועמירם לוין פרסמו מודעות בעיתונות ונאמו בעצרות בחירות בקריאה להצביע לשמאל. בסמוך לבחירות פרסם הארגון סרטון תעמולה בהשתתפות קצינים בכירים בדימוס שיצאו נגד מדיניות ממשלת הימין, וקראו ל"שינוי" ולקבלת היוזמות המדיניות החדשות. בנושא האיראני, חברי העמותה יישרו קו באופן מוחלט עם האג'נדה של הבית הלבן של אובמה: ב־1 במרץ 2015 כינסו חברי הארגון מסיבת עיתונאים ובה קראו לנתניהו לבטל את נאומו המתוכנן בקונגרס; לאחר שכבר נחתם ההסכם קרא מייסד התנועה אמנון רשף לנתניהו לחדול מהמאבק נגד ההסכם בקונגרס האמריקני. אף שמאז הקמת הארגון עברו כבר למעלה משנתיים, המסמכים הנוגעים ל'מפקדים לביטחון ישראל' טרם מופיעים במאגרי רשם העמותות. כל שידוע לגבי זהות התורמים הוא שמדובר ב"יהודים טובים וציונים, מישראל ומארה"ב", כפי שתיאר אותם אמנון רשף בראיון ל'מידה'.
מפקדים למען אובמה גם 'קבוצת המומחים לשלום ולביטחון', ארגון שהוקם בשנת 1988, עוסקת באותם נושאים. התנועה מאגדת מומחי ביטחון "הרואים את עיקר תפקידם בתמיכה בהסדר מדיני כמרכיב חיוני בביטחון הלאומי". באתר הארגון מצהירים על נאמנות ל"תפיסת העולם הליברלית־פרוגרסיבית", שרק בכוחה לשחרר את המדינה "מכבלי המשיחיות הלאומנית אשר מכרסמים ביסודות קיומה". הארגון נתמך על ידי 'הקרן החדשה לישראל', שבשנת 2015 העניקה לו לא פחות מ־772 אלף דולר. בהקשר האיראני, חברי 'קבוצת המומחים' הביעו את סל המסרים המוכר של השמאל: הם סבורים שאם ישראל הייתה מבצעת תקיפה מקדימה באיראן זו הייתה טעות; הם התנגדו לנאום נתניהו בקונגרס; ולאחר חתימת ההסכם פרסמו הודעה המדגישה את הצדדים החיוביים שלו ("להסיר את האיום המידי של פריצה איראנית ליכולת גרעינית") וקוראת לראש הממשלה לחדול מהמאבק נגדו. מבחינה פוליטית, 'המועצה לשלום ולביטחון' משויכת לשמאל באופן מובהק. בבחירות 2015 הפיקה ה'מועצה' קמפיין פרסומי נגד הימין בשלטי חוצות ומודעות בעיתונות, שבהם נכתב "עם ביביבנט נישאר תקועים עם הפלסטינים לנצח", ויצאה בשורה של פרסומים הקושרים בין העוני והבעיות החברתיות לנטל הביטחון. המועצה משתפת היום פעולה עם תנועת 'דרכנו', ובעבר עבדה עם מיליון ידיים לשלום ו-15V. באירועי המועצה ניתן לזהות פוליטיקאים רבים מהשמאל כמו יאיר לפיד, עופר שלח, יעקב פרי, בוז'י הרצוג וציפי לבני. גוף שמאל ביטחוני מרכזי נוסף הוא כאמור 'המכון למחקרי ביטחון לאומי' (INSS) בראשות האלוף במיל' עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן ונספח צה"ל בוושינגטון. ידלין היה מועמד לתפקיד שר הביטחון מטעם המחנה הציוני בבחירות 2015, ונחשב כמובן לאיש שמאל. המכון, שנוסד במתכונתו הנוכחית בשנת 2006, ממומן בעיקר באמצעות תרומות פרטיות מהארץ ומחו"ל. גם חוקרי ה־INSS ובראשם ידלין מהדהדים את דף המסרים: ראיית ההתנחלויות כמכשול לשלום; תמיכה בהתנתקות ובנסיגות אחרות; התנגדות למדיניות ישראל בעניין הסכם הגרעין; והזדהות עם ממשל אובמה ברוב החיכוכים שלו עם ממשלת ישראל. האמריקנים יודעים גם לבקש תמורה כשצריך. הקשרים המיוחדים שנוצרו בין קציני צה"ל למפלגה הדמוקרטית הובילו לאחת הדוגמאות המובהקות ביותר של מעורבות קצינים ישראלים בבחירות בארה"ב. במהלך קמפיין הבחירות של אובמה לנשיאות בשנת 2008, הפיק ארגון בשם 'המועצה היהודית לחינוך ולמחקר', שהוקם במיוחד כדי לסייע לקמפיינים של אובמה בקרב בוחרים יהודים, סרטון תחת הכותרת "בכירים לשעבר בצה"ל ובמוסד מדברים על ברק אובמה". במסגרת הסרטון התראיינו לצד מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן, קצינים במיל' כמו אמנון ליפקין שחק, עמרם מצנע, גיורא ענבר, שלמה ברום, יוסי אלפר ושאול אריאל. הם הסבירו למצביעים האמריקנים כי מה שישראל צריכה הוא "שינוי" במדיניות האמריקנית שתכלול משא ומתן עם איראן והשגת הסכם שלום עם הפלסטינים. הסרטון היה חלק מקמפיין עמוק שהארגון ערך בקרב הקהילה היהודית. גנרלים ישראלים המטהרים את אובמה כמי שידאג לצרכיה הביטחוניים של ישראל, סיפקו מענה לצורך מרכזי של הקמפיין. השילוב בין קצונה אליטיסטית מנוכרת לבין ממשל פרוגרסיבי ועוין, התגלה כאחד המאפיינים הבולטים של שמונה השנים האחרונות. יש לקוות שגם בתחום זה נזכה לראות שינוי.
18. למילואימניקים נמאס מהגניבות בצאלים: ''לא אנחנו צריכים לספק את הפתרון''בתגובה להודעה מספר 0
רס"ן במילואים איתמר כהן, שבדואים שדדו מפלוגתו אמצעי ראיית לילה יקר: "המדינה משלמת כסף לגייס מילואים, ובסופו של דבר פלוגה שלמה עסוקה בחיפוש אחרי אמצעי לחימה"
מחאת אנשי המילואים על תופעת הגניבות בצאלים ובבסיסי הדרום הולכת ומתרחבת. לאחר פתיחת דף ברשתות החברתיות על ידי קבוצת חיילי מילואים, תחת השם "די להפקרות בצאלים", קיבלו פותחי הקבוצה עשרות פניות מצד אנשי מילואים להצטרף למחאה. בשנת 2017 היו דיווחים על 45 מקרי של גניבות בצאלים. בכמחצית מהמקרים נפתחו תיקי חקירה, חלקם בשיתוף משטרת ישראל.
יש לציין כי צה"ל, בניסיון להתמודד עם גניבת אמצעי לחימה מהבסיסים ושטחי האימונים, החמיר לפני כשמונה חודשים את הפקודה שמאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד נגד חשוד בגניבת אמצעי לחימה, עד כדי ירי לכיוון הרגליים. למרות זאת, חידוד ההנחיות לא הוביל לשינוי בשטח.
רס"ן במילואים איתמר כהן, שמשרת כמפקד פלוגה בגדוד הסיור של חטיבת הנגב, חווה לאחרונה על בשרו את גל הגניבות הבלתי נגמר, לאחר שעבריינים מהפזורה הבדואית הצליחו לשדוד אמצעי ראיית לילה יקר במיוחד בסיומו של תרגיל גדודי, לפני כארבעה חודשים, בשטחי האימונים של צאלים. רק בסיום הנסיעה הבחינו החיילים כי חסרים להם שני תיקים. בתחילה היו שחשבו כי התיקים נפלו במהלך הנסיעה, אך רשת אבטחת התיקים הקרועה, שנחתכה בסכין, ועקבות טרקטורונים שלא שייכים לצוות, הובילו את הפלוגה לתיקים הקרועים הזרוקים בשטח, ללא הציוד הצבאי.
כהן אמר ל"מעריב־השבוע": "המדינה משלמת כסף לאנשי מילואים להתגייס לאימונים, ובסופו של דבר פלוגה שלמה עסוקה בחיפוש אחרי אמצעי לחימה". אריק גרינשטיין, חייל מילואים בשריון וממקימי קבוצת המחאה בפייסבוק: "אנשים מדווחים על חוסר אונים ובלבול. צה"ל אולי שינה את הפקודה ומאפשר ביצוע של נוהל מעצר חשוד, אבל תמצא לי מילואימניק אחד שבא לחמישה ימי אימון וירצה להסתבך בעניין הזה, במיוחד כשההנחיות לפתיחה באש אינן ברורות. לא אנחנו צריכים לספק את הפתרון".
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל פועל לטיפול בתופעה המדוברת בכלל האמצעים, בשיתוף עם משטרת ישראל. בבסיס צאלים מתבצעת פעילות שוטפת לשיפור מיגון הבסיס ולמניעת הישנות אירועים אלו. בין הצעדים הננקטים - התקנת מצלמות אבטחה הן בבסיס ולאורך הגדרות והן במחסני התחמושת ובחינת הקמת מערך הגנה ייעודי לבסיס. בנוסף, הוראות הפתיחה באש להתמודדות עם תופעת הגניבות בשטחי האימונים עודכנו ונעשה מאמץ מהותי לטיפול בתופעה חמורה זו".
1.יהיה שינוי רק כאשר יירצחו חיילים בבסיסים. כל בסיסי היבשה מופקרים. אף אחד לא יירה כדי שלא יטרטרו אותו ויכניסו אותו למשפטים והוצאות למרות שבא לתרום למדינה ותודה לבג"צ ולרמטכ"ל. הכל עניין של זמן עד שירצחו עשרות חיילים באיזה בסיס, אולי אז יתעוררו וגם זה לא בטוח מפחד השמאל והבג"צ.
2.חפשו את התשובה אצל האשכנזים האדומים.
3.עד שלא יפתחו באש חיה לכיוון הגנבים זה לא יגמר. תרבות האיסלם זו תרבות של גניבה, רצח ואונס.
4.צבא הגנה למחבלים.
5. 2 בדואים מגעילים ירויים והתופעה נפסקת!
6.כשדובר צה"ל מודיע שהוא פונה למשטרה שתשמור עליו, המצב אבוד.
7.צבא ההכלה של אייזנקוט עסוק בלהכיל את האירועים. אל תפריעו להם.
8.אישור לירות בגנבים ואין בעיה, או שהמשטרה תעשה את עבודתה.
9.הכל מתחיל באימונים ונגמר בהפצצת עמדות פח של החמאס. אנחנו מפגינים חולשה בכל הגזרות...
10.הבדואים לא מכבדים את החוק. משתלטים על קרקעות בכל רחבי הארץ, נוהגים בפראות, גונבים, אונסים והממשלה חסרת אונים.
אפשרויות ניהול
ליה
27.01.1819:14
19. כך חגג צה''ל גידול מטאורי שלא היה במספר הדתיות המתגייסות / קלמן ליבסקינדבתגובה להודעה מספר 0
פרסום נתונים שגויים במודע, שינוי שיטת החישוב שמנפחת את המספרים, וגרוע מכל – אי אמירת אמת. כאשר הצבא מנהל קמפיין, קשה מאוד לסמוך על המילה שלו
כותרת שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" ב־29 בינואר 2014 בישרה על מהפך דרמטי: "שיא במספר הדתיות בצה"ל".
"מתברר שלא רק באכ"א לא מתרגשים מהנחיות הרבנים לצעירות הדתיות שלא להתגייס", סיפרה הידיעה, "גם אותן צעירות בוחרות לפעול בניגוד להנחיות". המספרים היו מרשימים. בשנת 2010 התגייסו לצה"ל 935 בנות דתיות, בשנת 2011 עלה המספר ל־1,062, ובשנת 2013 הוא טיפס ל־1,616 - עלייה של 73% בשלוש שנים בלבד.
הפרסום המפתיע הזה הביא איתו גל גדול של תגובות. גורמים בציונות הדתית, לפחות חוקר אחד באקדמיה וגם ח"כ אחד פנו למשרד הביטחון וביקשו לקבל עוד פרטים מתוך הנתונים המפתיעים.
כשהשאילתה מהכנסת הגיעה לחתומכ"א, חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם, התגלתה בעיה קשה.
הנתונים שנמסרו כמה שבועות קודם לכן ל"ידיעות אחרונות", הסתבר, היו שגויים.
לפי נתוני האמת שהיו בידי חתומכ"א, בשנת 2010 התגייסו 1,519 בנות דתיות ולא 935 כפי שנמסר ל"ידיעות אחרונות", ב־2011 התגייסו 1,510 ולא 1,062 כפי שפורסם. הנתונים הללו לימדו על עלייה קלה בלבד בגיוס, רחוק מאוד ממה שהציג צה"ל אך לפני חודש.
הנתון השגוי שפורסם, יש להבין, היה חשוב מאוד לצה"ל.
לא סתם חשוב, קריטי.
נקודת ההתחלה שלא היתה ולא נבראה, של 935 מתגייסות בלבד ב־2010, אפשרה לקברניטי הצבא להציג בהמשך את כל מה שבא אחריה, כעלייה מטאורית. כך או כך, סדרת תכתובות שהחלה לרוץ בין הגורמים השונים העוסקים בנושא בתוך צה"ל, ואשר הגיעה לידי "מעריב", מלמדת על ההתלבטות הפנים־צה"לית, מה לעשות בבלגן שנוצר. להודות בטעות או להמשיך עם הבלוף?
למעורבים בדבר היה ברור שאם יוציאו עכשיו, לבקשת הכנסת, את נתוני האמת, יתברר שצה"ל מכר לתקשורת נתונים שאין להם ידיים ורגליים, ומהאפשרות הזו איש לא התלהב.
כשהיא מודעת לכך, העבירה הקצינה הממונה על התחום את נתוני האמת, עם תוספת משלה.
"רצ"ב הנתונים כפי שהופקו על ידינו... אנחנו מבינים שהנתונים בעייתיים להעברה, ולכן מבקשת לדעת מה סוכם לאחר ה'אירוע' שהיה לפני כחודש לקראת הכתבה בעיתון".
התשובה לא איחרה לבוא. צה"ל, הוחלט, ימשיך להוציא החוצה את הנתונים השגויים. "זאת החלטת הרח"ט (ראש החטיבה - ק"ל)", נענתה במכתב תשובה. "מכיוון שמיט"ב שלחו בזמנו נתונים לא נכונים שהוצגו החוצה, הוא אינו רוצה לשנות פתאום נתון שכבר הוצג".
וכך היה.
נתוני האמת שרוכזו על ידי היחידה הושלכו לפח.
הנתונים שהוצאו החוצה המשיכו לגבות את המספרים השגויים שיצאו קודם לכן, כאילו לא נתגלתה הטעות מעולם.
צה"ל, בהתלהבות מרובה, המשיך לחגוג את הגיוס הגדל בצעדי ענק, גידול שרובו לא היה ולא נברא.
זוכרים שהתחלנו ב־2010 עם 935 בנות? לפי הנתונים שמשווק צה"ל, המספר הזה עמד ב־2014 על 1,830. ב־2015 על 2,159, ב־2016 על 2,499 וב־2017 הוא הגיע ל־2,700. במילים אחרות, מספר המתגייסות הדתיות גדל כמעט פי שלושה בתוך שבע שנים. הנתונים הללו, שכאמור צה"ל עצמו יודע שאין בהם ממש, לא מוצגים רק לתקשורת. בפברואר 2017 הציגו אותם נציגי הצבא גם לוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לענייני כוח אדם.
השבוע פרסם אריאל פינקלשטיין, דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן, פוסט ארוך בפייסבוק ובו פירק אחת לאחת את כל ההטיות בנתונים שמוציא צה"ל ביחס לגיוס בנות דתיות.
פינקלשטיין עוקב אחרי הנושא הזה כבר שנים. זה לא הפרסום הראשון שלו בסוגיה הזו. בעבר עשה את זה כששימש כחוקר בתנועת נאמני תורה ועבודה. "אני לא נמנה עם הנאבקים בגיוס בנות דתיות לצה"ל", כתב לפני כמה ימים, "אני לא חושב שצריך להפסיק להתגייס או לפטר את הרמטכ"ל כמו ששמענו השבוע, אבל נראה לי שקצת ביקורתיות, גם על צה"ל ה'קדוש', לא תזיק לאף אחד".
באופן אישי, אני מגיע לנושא מאותו מקום בדיוק.
אני לא נמנה עם האגף החרד"לי במגזר. גם לי אין בעיה עם מי שמבקשת להתגייס לצה"ל. מי שיכולה לתרום בשירות הלאומי, תבורך. מי שחושבת שהיא יכולה לתרום יותר בשירות הצבאי, תבורך לא פחות. אלא שבלי קשר לתפיסות העולם הללו, עם דבר אחד אי אפשר להסכים. עם מניפולציות או שקרים של צבא ההגנה לישראל.
# # #
בחזרה לנתונים. בשנת 2007 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מסמך שעסק בגיוס בנות דתיות. הנתונים שהוצגו במסמך לימדו שבשנת 2000 התגייסו 1,694 בנות דתיות, בשנת 2005 שירתו 1,581, ובסך הכל נשמר ממוצע של כ־1,600 בנות לשנה. פינקלשטיין, שביקש בעבר נתונים מצה"ל, קיבל מספרים המעידים על ירידה שהגיעה בהמשך עד לכ־1,300 מתגייסות בשנים 2006־2008 וכ־1,450 מתגייסות ב־2009־2011. צה"ל, כאמור, מקפיד לספר בשנים האחרונות שבשנת 2010 התגייסו רק 935 בנות, מספר שמאפשר לו לצייר עלייה ענקית, אבל פינקלשטיין הבין שהמספרים שמוסר צה"ל היום והמספרים שהוא עצמו קיבל מצה"ל בעבר, על אותן שנים בדיוק, אפילו לא מתקרבים זה לזה.
במאי האחרון חיבר הממ"מ, לבקשת ח"כ אלעזר שטרן, מסמך מעדכן בסוגיה. בממ"מ קראו את הנתונים שמפרסם צה"ל באחרונה, השוו אותם למחקר שפרסם פינקלשטיין בזמנו ולא הבינו מה קורה פה. כמה בנות התגייסו ב־2010? 935 או 1,450? יש עלייה בגיוס או אין עלייה בגיוס? פנייה של הכנסת לצה"ל לא סייעה.
בצה"ל המשיכו להתחכם ומסרו נתונים רק על 2012־2015, תוך דילוג אלגנטי על 2010־2011, השנתיים שבהן הוציאו החוצה את הנתונים השגויים. אם לא די בכך, עכשיו התברר שגם הנתונים שמפרסם היום צה"ל על המתגייסות ב־2013 גדלו פתאום, ארבע שנים אחרי, והם גבוהים יותר ממה שצה"ל עצמו פרסם בעבר.
בכנסת פנו לבקש הסברים מצה"ל, וזה מצדו השיב: שינינו את שיטת הספירה.
אם עד עכשיו בת נחשבה דתייה רק אם למדה במוסד חינוכי שמשתייך לחמ"ד (החינוך הממלכתי־דתי), מעכשיו גם בנות שלמדו בבית ספר חילוני, אבל מציגות לפני השירות הצבאי או במהלכו פתק מרב שמוכן להעיד על כך שהן מקיימות אורח חיים דתי, נספרות כבנות דתיות. ייתכן שזו גישה נכונה. ייתכן שלא. דבר אחד ברור: מהרגע שבו שיטת הספירה השתנתה, אין עוד שום ערך להשוואות לשנים עברו, ואין עוד שום יכולת להצביע על עוצמת העלייה, אם ישנה כזו, במספר המתגייסות.
עוד רגע נשוב לעניין הזה, אבל קודם לכן תראו איך צה"ל מסובב גם את הכנסת ומנסה לבלבל אותה.
בכנסת, כאמור, התעקשו להבין מה קרה לנתוני 2010־2011 ואיך הנתונים שנמסרו בעבר לפינקלשטיין רחוקים מאוד מהנתונים שצה"ל מספר עליהם כל הזמן. "בתשובת אכ"א לא צוינו נתוני הגיוס של שנים אלו, ולא הובהר אלו מהנתונים שהוצגו בעבר מדויקים יותר", נכתב בדוח.
חותם הוא ארגון שמתנגד לגיוס בנות דתיות לצה"ל, מתוך תפיסה הגורסת שהשירות הלאומי הוא המסגרת הנכונה, שגם מאפשרת לבת הדתייה לתרום באופן משמעותי למדינה וגם מתאימה לעולם הרוחני שלה. בחותם מודים שאכן נרשם גידול בגיוס בנות דתיות בשנים האחרונות, אבל כפי שכבר ראינו כאן - גידול קטן בהרבה מזה שמציג צה"ל. נתונים שהצליחו בחותם לשים עליהם את היד לימדו עד כמה שינוי שיטת הספירה שהנהיג צה"ל מאפשר לו לשחק עם המספרים.
כאמור, בצה"ל החליטו לפני כמה שנים שגם מתגייסות שלמדו בבית ספר חילוניים יוכלו להיספר כדתיות, אם יביאו אישור מרב על אורח חייהן הדתי. כמה זה הביא לקפיצה במספרים? שימו לב.
אם עד שנת 2010 הובאו בחשבון בספירה רק בנות שסיימו את אחד מ־196 מוסדות החינוך של החמ"ד, בשנת 2016 כבר הוכנסו לספירה הזו בוגרות שהגיעו מ־436 מוסדות חינוך, כשרובם המוחלט של בתי הספר החדשים שנוספו לרשימה הם בתי ספר חילוניים שבעבר בוגרותיהם לא נספרו. במילים אחרות, אם בעבר צעירה היתה צריכה ללמוד באולפנה או בתיכון דתי כדי להיספר על ידי צה"ל כדתייה כשהיא מתגייסת, עכשיו נכנסו לרשימה הזו תלמידות מאורט ימי באשדוד, מביה"ס המקיף על שם רבין בבאר שבע, מביה"ס החקלאי בבן שמן, מביה"ס האזורי בקיבוץ גבעת ברנר, מביה"ס המקיף ביהוד ומהתיכון הטכנולוגי של נעמת בתל אביב. מאות בנות שבעבר לא נספרו כדתיות, הוכנסו לרשימה בשיטת הספירה החדשה - מה שאפשר לצה"ל לנפח עוד ועוד את הנתונים ולשווק לתקשורת "פייק מידע" בדבר קפיצות ענק בגיוס.
עוד שיטה של צה"ל לשחק עם הנתונים מתאפשרת נוכח ההקפדה לשחרר מספרים מוחלטים בלבד ולא אחוזי גיוס. מדובר בגישה מגוחכת, שהרי מטבע הדברים מדי שנה יש במגזר הדתי־לאומי יותר ויותר בנות, ואם אתה לא יודע בכמה גדל מספרן, לא תוכל לעולם לדעת איך לחשב את הגיוס הגובר שלהן. בחותם ערכו בהקשר הזה טבלה מעניינת. בארגון לקחו את הנתונים הרשמיים של החמ"ד על מספרי הבוגרות מדי שנה, בדקו במקביל את נתוני המתגייסות מקרב החמ"ד והגיעו לממצאים מרתקים. בשנת 2000 התגייסו כ־25% מבנות החמ"ד. בשנת 2015 עמד הנתון על פחות מכך, רק 23.2%, ואם מוסיפים לו את בתי הספר החילוניים, שבעבר לא נספרו - על 27.8%.
# # #
אז עם מה יצאנו מהסיפור הזה? עם כמה תובנות חשובות.
האחת, אכן יש ככל הנראה גידול במספר הבנות המתגייסות לצה"ל, אם כי הוא קטן בהרבה ממה שצה"ל מנסה לספר לנו.
השניה, שצה"ל - שמנהל קמפיין לטובת גיוס בנות דתיות - שינה את שיטת חישוב המתגייסות באופן שמנפח את המספרים, אבל לא טורח להדגיש את זה בפרסומים שלו.
השלישית, שמהרגע שצה"ל התחיל לשחק בנתונים ולשנות את שיטות הספירה ואת ההגדרות לשאלה מיהי בת דתיה, אין יותר ערך לנתונים שלו, משום שלא ניתן עוד לערוך ביניהם השוואה.
והרביעית, והחשובה מכולן: צה"ל לא אומר את האמת.
זאת יש לדעת - בכל קמפיין שלצה"ל יש בו עניין, הוא הפך לגוף שאי אפשר לסמוך על המילה שלו וזה צריך להדאיג מאוד את כולנו. את אלה שמתנגדים לגיוס בנות ואת אלה שתומכים בגיוס הזה בכל לבם.
שמאלני צמרת צה"ל (יש שם מוברגים כמו בבג"צ - רק שמאלנים) שהם המניפולטורים האלה, הפכו להיות קול הרעם מקהיר.
אפשרויות ניהול
ליה
04.06.1810:56
20. עמירם לוין: “פרדו שידר חולשה, מדאיג שראש מוסד מתחבא מאחורי יועץ משפטי”בתגובה להודעה מספר 0
האלוף לוין, לשעבר המשנה לראש המוסד, בריאיון ל’מידה’: “לא מאמין שנתניהו ביקש לצותת לרמטכ”ל וראש המוסד. אולי אילנה דיין הפילה את פרדו בפח”
הריאיון של ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו בתכנית ‘עובדה’, בו נטען כי ראש הממשלה נתניהו ביקש לבצע האזנות סתר נגד בכירים במערכת הביטחון, זוכה לביקורת חריפה מצד בכירים לשעבר במוסד.
האלוף במילואים עמירם לוין, ששימש כמשנה לראש המוסד בשנים 2000-1997, משוכנע כי פרדו מתחרט על הריאיון שהעניק לאילנה דיין: “הוא שידר חולשה”, אומר לוין בשיחה עם ‘מידה’ ומוסיף: “הביקורת שפרדו העביר על ראש הממשלה היא לגופו של אדם, ולא לגופו של ענין, וזה פשוט לא מכובד. אני מכיר את תמיר המון שנים ולדעתי הוא טעה, או שאילנה דיין הפילה אותו בפח. הערכתי שהוא יצטער על זה וזה המצב”.
הוא הסתובב עם דיין לאורך שנה, לא נראה היה שמדובר בפליטות פה
“בסוף כולנו בני אדם. נוצר כנראה קשר אישי, אתה סומך על זה שאם תגיד משהו שתתחרט עליו ותבקש שלא ישודר יתחשבו בך – אבל מסתבר שזה לא קורה. כשדבר כזה קורה לראש מוסד לשעבר זה באמת תמוה”.
דיברת עם פרדו לאחר השידור?
“כן, אמרתי לו את דעתי. אפשר לומר שהוא היה קשוב”.
הוא התייחס להודעה של ראש השב”כ לשעבר יורם כהן שאמר כי מעולם לא התבקש על ידי ראש הממשלה לצותת לפרדו וגנץ?
“לא אכנס לתוכן השיחה שלי עם תמיר. אישית אני מודה שאני מתקשה להאמין שראש הממשלה שלח את השב”כ להאזין לרמטכ”ל ולראש המוסד”.
זו אמירה נדירה כשהיא באה מפיו של איש שמאל שהתמודד לאחרונה לראשות מפלגת העבודה
“אני לא מדבר מתוך הטיה פוליטית. אם צריך לשבח את ראש הממשלה – אשבח, ואם לבקר אותו – אבקר, ויש לי הרבה ביקורת עליו. בנושא הזה הביקורת שלי היא לא על ראש הממשלה”.
“פרדו היה צריך להתפטר”
לוין, שבין תפקידיו הרבים שימש בעבר גם כמפקד סיירת מטכ”ל, מתקשה להבין את ה”התייעצויות” שקיים פרדו מאחורי הגב של ראש הממשלה בנוגע לתקיפה אפשרית באיראן. “זה מדאיג אותי”, הוא אומר. “כראש המוסד יש לך כתפיים רחבות, ואתה לא צריך להתחבא מאחורי יועץ משפטי”.
פרדו טען שרצה לוודא שלא מדובר בפקודה בלתי חוקית
“תסלח לי אבל זה פשוט לא רציני. מפקד בכיר עם עשרות שנות ניסיון ביחידות מובחרות בצבא ובמוסד מחזיק בכל הכלים לקבל החלטה, לכאן או לכאן. אם הוא חשב שמדובר בשגיאה פטאלית שהוא לא מסוגל לבצע אותה אז קודם כל שיביע עמדתו בפני הממונים, ואם זה לא עוזר אז שיניח את המפתחות ויתפטר. זו לא בושה”.
מעשיו של פרדו מזכירים את אלו של מאיר דגן, גם כן בהקשר לסיכול כוונה לתקוף באיראן
“לדעתי אין מה להשוות בין השניים. במקרה של דגן הוא פנה לראש ה-CIA, שותף סוד שלנו שחשוף לכל החומרים שהמוסד חשוף להם, כדי שיביע דעתו בפני ראש הממשלה נגד תקיפה באיראן. פה מדובר במקרה שונה”.
יש אומרים שהפנייה של פרדו לגורמים לא מוסמכים היתה בגדר עבירה על החוק
“אני לא בדקתי משפטית את הדברים. אני כן יכול לומר שזה צעד זה לא מנהיגותי. כל זמן שלא התפטרת, זה לא נכון להסתתר מאחורי יועצים משפטיים או ראשי מוסד בעבר כדי להצדיק התנהגותך”.
אולי הוא לא באמת רצה להתייעץ אלא רק להרחיב את מעגל יודעי הסוד על מנת לסכל את הפעולה?
“זה לא המקרה. היתה פה פשוט הפגנת חולשה מצד פרדו”.
אתה מסכים עם הטענה שהריאיון לדיין נועד לפגוע בנתניהו?
“אני לא חושד בפרדו שהוא רוצה להפיל את ביבי”.
“הצנזורה לא שווה כלום”
לוין רואה בריאיון של פרדו אצל דיין חלק מתופעה כוללת של מה שהוא מגדיר “פטפטת והתרברבות בלתי נסבלים מצד בכירים בעבר ובהווה”.
לדבריו, התופעה הזו “פוגעת בכושר ההרתעה שלנו, ואפילו מסכנת אותנו.
הפטפטת הזו לא היתה בעבר, אבל בשנה האחרונה זה הפך ממש למגיפה, החל מחשיפת מסמכי הגרעין האיראני וההתהדרות בתקיפות בסוריה, דרך הספר של אהוד ברק שמספר שם דברים שאסור לספר עליהם מסיירת מטכ”ל ועד הריאיון של פרדו”.
חשיפת מסמכי הגרעין נועדה להקל על טראמפ לסגת מהסכם הגרעין עם איראן
“ברור לי שהיה פה שיקול מדיני, אבל לדעתי לטווח הארוך הנזק גדול מהתועלת. אנחנו תוקעים לאויב אצבע בעין ואומרים לו ‘בואו תחפשו אותנו’.
אנשי מודיעין אצל האויב גם יכולים לקחת את כל הראיונות והספרים ולהרכיב מהם פסיפס שיסכן אותנו. ואני בכלל לא מדבר על המסר שבכירים כאלו מעבירים ללוחמים בשטח שנדרשים לשמור בסוד את כל הפעולות שלהם, ופתאום המפקדים שלהם מוציאים הכל החוצה כדי להאדיר את שמם. מי ירצה להיות לוחם במצב כזה”?
ובכל זאת, שידור הריאיון בעובדה עבר את הצנזורה. יכול להיות שישראל רצתה לשלוח מסר מרתיע לאיראן?
“צריך להגיד את האמת. הצנזורה לא שווה כלום היום. היא לא מצליחה להתמודד מול התקשורת החופשית והיא יודעת שמה שלא יאושר ייצא החוצה דרך כלי תקשורת בחו”ל. הצנזורה צריכה לטפל בזוטרים, אבל הבכירים צריכים לקחת אחריות אישית ולצנזר את עצמם. אהוד ברק ותמיר פרדו יודעים הרבה יותר טוב מהצנזורה הראשית מה כדאי שייצא החוצה ומה לא. אני מצפה מהם להפעיל שיקול דעת לפני שמדברים או כותבים ספר”.
אז מדוע הם בכל זאת מדברים? שיקולי אגו?
“לכל אחד יש מניע אחר. יכול להיות שיש פה ענין של קרדיט כי ההוא כתב ספר והאדיר את עצמו אז למה שאני אשב בשקט ולא יידעו איזה גדול הייתי. בתור מי שהשתתף במבצע אחד או שניים ולא מפטפט על המעשים שלו אני מודה שעוברת בי לפעמים המחשבה שאולי אני קצת פראייר, אבל היא עוברת מהר.
השחצנות והרהב עלולים להסב לנו נזקים חמורים לטווח הארוך. העוצמה שלנו צריכה להמשיך ולבוא לידי ביטוי במעשים. את הדיבורים והשחצנות נותיר לאויבנו”.
ראש השב”כ מכחיש
ראש השב”כ לשעבר, יורם כהן, הוציא אתמול (שישי) הכחשה חד-משמעית לטענות שהועלו ב’עובדה’ לפיהן ראש הממשלה ביקש ממנו לצותת לראש המוסד ולרמטכ”ל. “הפרסומים בתקשורת אודות הנחיות של ראש הממשלה שניתנו לי כביכול בעודי מכהן כראש השב"כ – להאזין ספציפית לטלפונים של הרמטכ”ל גנץ וראש המוסד פרדו – אינם נכונים”, מסר כהן בהודעה שהועברה דרך דוברת שב”כ.
ההכחשה הגורפת של ראש השב”כ מאשררת את הודעתו של ראש הממשלה נתניהו שאמר כי “מעולם לא ביקשתי להאזין לרמטכ”ל ולראש המוסד. זהו שקר מוחלט. אין גבול לשקרים”.
במהלך הריאיון עם פרדו ב’עובדה’ טענה דיין כי נתניהו פנה לכהן בבקשה למנוע דליפה של מידע ביטחוני באמצעות ציתות לשורה של גורמים ביטחוניים, בהם הרמטכ”ל וראש המוסד. ראש השב”כ, על פי הדיווח, סירב לבקשה.
כאמור, לאחר שידור התכנית והסערה שעורר, הכחיש יורם כהן בתקיפות כי ראש הממשלה ביקש ממנו לבצע האזנות. ‘מידה’ פנתה לבני גנץ לבקשת תגובה והיא תפורסם ברגע שתתקבל.
התקשורת אונסת את המציאות
ההכחשות הגורפות מצד המעורבים בעניין לא משביעות רצונם של פרשנים שונים, שנתלים במילה “ספציפית” בה נקט ראש השב”כ לשעבר, על מנת לטעון כי כהן למעשה לא מכחיש לגמרי כי התבקש על ידי ראש הממשלה לצותת ל”שורה של שותפי סוד”, גם אם לא בהכרח מדובר בגנץ ופרדו.
“פרשנות” זו אינה מתיישרת עם העובדות, שכן בתחקיר ‘עובדה’ עצמו נטען במפורש כי הסיבה בגינה ראש השב”כ היה “נרעש” נעוצה בבקשה של נתניהו לכאורה לבצע האזנה “לשני עמיתיו”, קרי לפרדו וגנץ. כהן הכחיש כאמור בתוקף טענות אלו ובכך סתם את הגולל על ה”תחקיר” של דיין.
עובדות אלו כאמור לא מפריעות לעיתונאים שונים להנדס בכוח את המציאות על מנת לייצר מצג שווא לפיו דיין לא נתפסה בדיווח שסותר את האמת.
הגדיל לעשות כתב התקשורת של ‘דה מרקר’, נתי טוקר, שלא היסס להפוך את האמת על פיה ולטעון כי ההכחשה של כהן דווקא מעניקה חותמת כשרות לטענות של דיין: “חשיפת עובדה מאושררת סופית על ידי ראש השב”כ, שאפו עובדה”, כתב טוקר בטוויטר.
פוליטיקאים בכירים מהשמאל הצטרפו גם הם לחגיגה ומיהרו לתקוף את ראש הממשלה, עוד בטרם ידעו אם הפרטים שדווחו בעובדה נכונים. יו”ר המחנה הציוני אבי גבאי שלח למשל את נתניהו להתפטר בשל “רמיסת הממלכתיות וקדושת הביטחון”.
ראש ממשלה ישראלי ששולח ראש שב"כ לעקוב אחר עמיתיו, ראש מוסד ורמטכל- איננו ראוי לתפקידו הממלכתי הרם, הוא איננו יכול לעמוד בראש ור"ש (ועדת ראשי השרותים) ועליו ללכת הביתה. במעשיו ובפועלו אין הוד ואין הדר אלא רמיסת הממלכתיות וקדושת הביטחון.
ח”כ ציפי לבני גרסה גם היא כי “נתניהו צריך ללכת” ושיבחה את ראש השב"כ בדימוס על כך שהיה “המעצור האחרון בפני ראש מממשלה שרוצה להשתמש באמצעים שנועדו מול אויבים כנגד רמטכ"ל וראש המוסד”. כאמור, לפי כהן אמצעים אלו מעולם לא הופעלו, מה שלא הפריע ללבני לפנות ליו”ר ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר על מנת לקיים דיון בנושא.
קמנו למדינה שבה ראש השב"כ היה המעצור האחרון בפני ראש מממשלה שרוצה להשתמש באמצעים שנועדו מול אויבים כנגד רמטכ"ל וראש המוסד. השילוב של הרבה שנות שלטון, עודף כח וסימון כל מי שחושב אחרת כבוגדים - הרסני. נתניהו צריך ללכת.
יו”ר האופוזיציה ח”כ יצחק הרצוג מיהר לשבח את דיין ולקרוא ל”בדיקה דחופה ומידית” של מבקר המדינה, במידה ובדבריו של פרדו “יוכחו כנכונים”.
פרשן ynet אטילה שומפלבי גיחך על הטענות כי לא היו האזנות מעולם, בעוד דן מרגלית הגדיל לעשות וקרא “לפתח בחקירה פלילית” נגד ראש הממשלה, ואף השווה את נתניהו לרודן הרומני ניקולאה צ’אושסקו. למרות הכחשתו של כהן, גרס מרגלית כי נתניהו “מסוכן לחרות האזרח” וכי הריאיון של פרדו “צריך להדליק נורות אדומות”.
ראוי לפתוח בחקירה פלילית אם ביבי עבר על החוק בבקשו מראש השב"כ כהן להתקין האזנות סתר לרמטכ"ל ולראש המוסד כפי שחשפה אילנה דיין ב"עובדה". כל הכבוד לכהן שסירב. ביבי הופך לבנימין נתניהו ניקסון צ׳אושסקו. תמיר פרדו טעה בהבנת ההוראה של ביבי להיכון לתקיפה באיראן. אסביר בהרחבה בפייסבוק.
גם ליאור חורב, יועצו של המפכ”ל, מיהר להצטרף לקלחת וכינה את ראש הממשלה “אדם רדוף שדים ורוחות ורודף אכזר של ההגונים והטובים שבמשרתי הציבור”.
אילנה דיין מבהירה שהחשש, הפחד ואימת הסכנה שנתניהו מעורר, לא קשורים בשמאל או בימין. מדובר באדם חסר מעצורים, נטול רסן, חף מכל ממלכתיות. אדם רדוף שדים ורוחות ורודף אכזר של ההגונים והטובים שבמשרתי הציבור.
הפרסומאי אילן שילוח, מיוזמי ההפגנות נגד נתניהו בשנה האחרונה, לא שקט גם הוא על שמריו, הגדיר את ראש הממשלה “מעורר פלצות” וניבל את פיו כלפי שרי הממשלה.
ביבי מעורר פלצות בבקשה להאזין לרמטכל וראש המוסד ואף אחד מעלובי שרי הממשלה וחברי הכנסת של הקואליציה לא קם ואומר עד כאן. איזה עלובי נפש, חסרי יושרה, פחדנים. ההיסטוריה תשפוט אותם.
השמאל לסוגיו במהלך המאה ה-20 כונן משטרים דיקטטוריים בלבד
מדוע?
מפני שגן העדן הסוציאליסטי, אותה תפיסה אוטופית, שניתן ליצור עולם וחברה מושלמים, יסודה באידאולוגיה המרקסיסטית הגורסת שהשקפת העולם שלה היא מדעית ומכאן התוקף שלה. לכן היא צודקת באופן בלעדי וכל מי שמעז לערער על כך קורא תיגר על התוקף המדעי שלה ועל צידוקה. (עד שהגיע קארל פופר וערער על התקפות המדעית של תפיסת מארקס).
זו הסיבה שהאידאולוגים מהשמאל לא סובלים שום ביקורת. הם עושים דלגיטימציה ליריביהם הפוליטיים, הופכים אותם ל”אויבי העם” או למצער משתיקים אותם, עושים להם שיימינג ומוציאים אותם אל מחוץ לקונצנזוס שאותו הם מבקשים לכונן, שזו רדיפה לכל דבר.
בעשרות שנות מפא”י וגם לאחר מכן, לנציגי הימין בישראל לא ניתן פתחון פה, הם הודרו מכל במה תקשורתית ופועלם לגירוש הבריטים הושמט מכל ספרי הלימוד.
יותר מכך. בן גוריון בהיותו ראש הממשלה הורה לשבור את מטה לחמם ע”י הוראה מפורשת ממנו שלא להעסיק אותם בשום תפקיד.
בעצם הימים האלה בתקשורת הכתובה והמשודרת נעשה שיימינג לכל ציבור תושבי יו”ש וכל האמצעים כשרים כדי לעשות להם דמוניזציה ולתלות בהם את כל הרעות הקיימות.
בן גוריון עשה זאת ליריביו הפוליטיים מן הימין. הודבקה להם סטיגמה של פשיסטים.
לז’בוטינסקי הוא קרא בשמות גנאי, תוך רמיזה ברורה לכיוון הנאצים. כך גם לבגין.
העובדה למשל, שהיה זה ז’בוטינסקי שהקים את “ההגנה” בניגוד לעמדת יריביו מהשמאל הושכחה והושמטה מדפי ההיסטוריה שנכתבו ע”י גופים של מפא”י.
(תנועות השמאל של הפועלים התנגדו נמרצות להקמת “ההגנה” וראו בכך ביטוי למיליטריזם פאשיסטי מסוכן של הימין). גם היום מי שקורא בערך של “ההגנה” לא ימצא שם את ז’בוטינסקי כמי אחראי להקמתו. רק בערך של ז’בו בויקיפדיה זה מופיע.
פועלו הספרותי של ז’בוטינסקי ותרומתו המכרעת לתחיית השפה העברית הושמטו והושכחו ע”י הממסד הסוציאליסטי.
דומה הדבר להפליא לנוהג שהיה קיים בבריה”מ של סטאלין.
באופן דומה, בימי שלטון אובמה, יריבי הדמוקרטים זכו ליחס של דלגיטימציה, השמצות ולהדרה מן השיח, כשהשיא הגיע עם זכייתו של טראמפ בבחירות, עת החלו הפגנות פרועות והיסטריות.
לסיכום. החשש של השמאל מפני הדיקטטורה של הימין מעורר לכל היותר גיחוך.
4.אמר נכון לוין אנחנו מפטפטים את עצמנו לדעת והאויב מבית ומחוץ עושה מזה מטעמים.
5.אילנה “אמת לשעתה” דיין יודעת שמותר לה לשקר. חבריה בבית המשפט העליון ימציאו איזו פארסה משפטית חדשה כדי לשמור עליה.
6.הכל הצגה והיתממות: גם אילנה דיין וגם תמיר פרדו היו מתואמים מראש להשחיר את נתניהו ולאפשר לכל הפרשנים והמומחים למיניהם לעסוק בזוטות (האם פרדו הבין בדיוק את השאלה של דיין? האם דיין הקשיבה לפרדו כשהוא שתק? האם פרדו גירד באוזן כשדיין משכה באף?) – העיקר להסיט את תשומת הלב מההישגים האדירים של נתניהו בשבועות האחרונים ולקשר את שמו למזימות אפלות. היכונו למערכה הכוללת על צריבת התודעה: ככל שמועד הבחירות יתקרב, יותר ויותר פרשנים ומומחים יסבירו לנו למה כל מיני אנשים שאומרים שנתניהו הוא סכנה למדינת ישראל מתכוונים למשהו מסוים ולא למשהו אחר או משתמשים במילה לועזית במקום במילה עברית.
7.תמיר פרדו. עוד בטחוניסט הזוי ששכח את מה שכל תלמיד בית ספר לומד בשיעור האזרחות הראשון: במדינה דמוקרטית הדרג הצבאי והמבצעי כפוף לדרג הפוליטי הנבחר ולא להיפך. ריכוז דמויות כמו מאיר דגן, גבי אשכנזי, יובל דיסקין וכעת גם תמיר פרדו, מעלה חששות אמיתיים לגבי איום על הדמוקרטיה שלנו מכיוון המימסד הבטחוני הותיק.
8.דן מרגלית! האזנה כדי למנוע הדלפות בנושא ביטחוני רגיש היא לגיטימית ומותרת וראש הממשלה רשאי על פי החוק לבצע אותה גם כנגד רמטכ”ל וראש מוסד וגם נגדך. נמאס ממך ומהתקשורת שעושים מזבוב פיל ודנים בזה ללא הפסק...הזדקנתם ושגעון האגו והגדלות חירפנה אתכם....בראיון זה אילנה דיין וראש המוסד לשעבר, פרדו, פגעו בביטחון המדינה וזו בגידה לדעתי!
9.דן מרגלית, חסר הנאמנויות וכפוי הטובה, שהסתבך בשנים האחרונות גם בבעיות משפחה, מכונה ב’הארץ’ “בוגד” על שום “פיזור רעל ואיום על חבריו”, כי אם לא יעשו כמצוות הבוס, שתמיד זועק “מצוקה”, ייסגר העיתון והעיתונאים יפוטרו.
הוא “עכבר מסומם שנבהל מהמו”ל ומרבה להסתודד עימו במסעדת ‘אולימפיה’.
מרגלית גם נודע כחלטוריסט מס’ 1 ב’הארץ’ ואולי לא רק בעיתון זה. הוא לא בוחל בשום הצעה – ממראיין ב’שבתרבות’ ב’הבימה’, ‘ערב חדש’ וערבי ראיונות מסחריים מובהקים, ועד ניצוח על ערבי תרבות בקואופרטיבים ‘אגד’ ו’דן’, פגישות עם חברי מפלגות וגופים כלכליים, ועוד.
בעבר נמנה עם הימין ותמך בשמואל תמיר בימי ‘המרכז החופשי’. הוא אסף חתימות בחוצות הכרך כדי להמליך את משה דיין. בשנים האחרונות החליף את עורו – כמו רבים ב’הארץ’ על פי הכוונת הבוס – התאים עצמו למדיניות ההבלגה, הפיוס וההתרפסות הקוניוקטוריאלית של המערכת: תמיכה בשמאל ופלירטוט עם אש”ף...
(מתוך “כוח להשחית” מאת יאיר קוטלר, עמ’ 357).
10.די לחשוף ולדבר. חושפים חיילים, ארגונים, קצת שקט. מספיק לדבר!
11.ישנה שריצה מדאיגה של אנשי שמאל בכירים בכוחות הבטחון, כמו בתקשורת. חלקם פותח את הג’ורה בפרישה, חלק אחר לא מתאפק ועושה זאת בעת מילוי התפקיד.
12.הורג אותי איך פעם אחרי פעם אילנה דיין הכלומניקית מצליחה לגרום לכל הבכירים האלה, שמאחוריהם קריירות מפוארות, להתבכיין אצלה בתכניות, כמו מאחורי סינור של אמא ולצאת באמירות אומללות. רמטכ"לים לשעבר, ראשי שב"כ לשעבר וכעת ראש המוסד לשעבר.
די! אתם פורשים – תפסיקו ללכת לריאלטי, כי שם אתם מההתלהבות הופכים את עצמכם לצחוק. דוגמאות: כרמי, אלשייך, דגן ז”ל, חלוץ, פרדו ועוד.
13.המשפטן ד"ר חיים משגב אמר בראיון לערוץ 7, כי הדברים שאמר האלוף במיל' עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הבטחון לעיתונאי בן כספית, בהם מתח ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, מהווים חצייה של קו אדום.
"זאת התנהלות אופיינית לאנשי צבא בכירים בשירות ובמיל' הסבורים כי הכל שייך להם וכי הכל מותר להם", אומר משגב ומזכיר דוגמאות נוספות שקרו בעבר, ביניהן הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק שמתח בעודו במדים ביקורת על ראש הממשלה נתניהו והאלוף במיל' אורן שחור, שבעודו במדים, בתקופת ממשלת נתניהו, נפגש מפעם לפעם עם שמעון פרס.
"האלופים הללו חושבים שהמינוי הזה נחת עליהם מהשמיים ולכן מותר להם לומר הכל. אם אנחנו נתיר לכל אלוף לומר את דעתו בעודו בתפקיד כזה או אחר, אנחנו ניצור אנרכיה ומצב שדומה יותר ויותר לשלטון של הצבא", מוסיף משגב.
משגב מזכיר, כי "רק לפני שבועיים וחצי הלכנו לבחירות כלליות ובחרנו מאה ועשרים חברי כנסת שהם הנציגים שלנו, צריך להיות ברור שאנחנו בחרנו אותם ולא את הפקידים הכפופים אליהם. אני לא מעלה על דעתי שראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, או אחד משרי הקבינט של הנשיא האמריקני, היו אומרים שהנשיא פוגע באינטרס האמריקני".
"למעשה מה שעשה האלוף גלעד, זה אותו דבר. הוא אמר שראש הממשלה, אהוד אולמרט, פוגע ביחסים של ישראל עם מצרים ובמאמצים להשבת גלעד שליט. תאר לך שהחשב הכללי באוצר היה מתראיין לעיתון והיה אומר ששר האוצר פוגע בכלכלת ישראל, זה בדיוק אותו הדבר", קובע משגב.
"אולמרט פעל נכונה", מבהיר משגב, "צריכים להעמיד את האנשים האלו במקומם, זוהי חציית קו אדום שעלולה להביא את המשטר בישראל למקומות רעים מאוד".
14.התמונות למעלה מזכירות את “קן הקוקיה”. דיין כלואיזה פלטשר ופרדו כאחד מחוסי המוסד. הלא כן?!
15.פרדו נראה כסובל מפיגור שכלי קל. זה משהו בתווי הפנים. אולי הלידה לא עברה חלק? אין סיכוי בעולם למשל שהיה הופך לטייס מסוק, בטח שלא טייס קרב. כנראה שיש לו איזה שהוא מום.
16.מה השמאלנים לא עושים נגד נתניהו! תקשורת הישראלית מגויסת לטובת מחנה אחד ספציפי.
לא אובמה “אישר” את מכירת המטוסים והפצצות חודרות הבונקר: זה הקונגרס האמריקני אישר, שכזכור, בתקופת אובמה, היה בשליטה מוחלטת של הרפובליקנים, כי שם בארה”ב מתקיימת מערכת של איזונים ובלמים שנועדה להגן על הדמוקרטיה האמריקנית.
אי לכך ממש לא הכל בידי הנשיא.
באשר לסיוע הביטחוני האמריקני מדובר בהסכמים ארוכי טווח שאפילו נשיא ארה”ב הנבחר לא יכול להם, למרות שאובמה הפריע בכל דרך אפשרית.
לטובת אובמה התגייסו אז גב’ לבני ומר הרצוג. לבני בתקשורת המקומית והרצוג התראיין ל"ניו יורק טיימס" ואף כתב מאמר שם, שבו קבע שיש לו אמון מלא בנשיא אובמה, אף שבזמן אמת אובמה פעל נגד ביטחונה של ישראל.
כזכור אובמה הורה לעצור את הטיסות האמריקניות לנתב”ג בזמן “מבצע צוק איתן” ב-2014, ובכך סימן לכל מדינות האיחוד האירופי לעשות כמותו.
אובמה הורה שלא לפתוח את המחסנים עם התחמושת שצה”ל נזקק לה בזמן המבצע בעזה וכל זה כמנופי לחץ נגד ישראל וממשלתה, כדי להכריח אותה לקבל תכתיבים שלו לחתום על הסכם כניעה מביש עם חמאס, כשהמתווכים הם קטאר, שמימנה את חמאס וטורקיה של ארדואן העוין את ישראל, המשמיע תעמולה אנטי ישראלית. רק שזה לא הצליח לו הודות לשיתוף הפעולה בין מצרים לישראל.
אובמה הורה להאט בכל דרך את שיתוף הפעולה הביטחוני של מערכת הביטחון האמריקנית עם מערכת הביטחון הישראלית. החלו לצוץ אז כתבות וראיונות עם בכירי הביטחון שהתלוננו כמה לפתע הכל נעשה קשה.
אנשי אובמה בהוראתו הדליפו בזדון לתקשורת הבינלאומית מידע חשאי שישראל חלקה עם ארה”ב כבעלת בריתה, על פעילות ישראלית ביטחונית באזרבייג’ן, כדי לשבש את התכניות של ישראל שמטוסיה היו אמורים להמריא לעבר היעד משם ולא מישראל. בשלב מאוחר יותר הם בחרו ללגלג על נתניהו כמי שהשתפן.
כאמור, נתניהו הורה למערכת הביטחון להתכונן למבצע. אלא שראש המוסד מאיר דגן והרמטכ”ל אשכנזי סירבו ואף הדליפו את המידע המסווג לאמריקנים, שהדליפו בתורם לתקשורת את הפרט החשוב הזה.
בכך ראשי הביטחון שלנו עשו כמובן מעשה בגידה נגד הממשלה הנבחרת והעומד בראשה ובמשתמע בגדו במדינת ישראל ובאינטרסים הלאומיים של ישראל.
ואחרון אחרון, אובמה הזדרז ברגע אחרון בתפקידו להעביר במועצת הביטחון של האו”ם החלטה הקובעת שישראל היא כובשת בירושלים ובשטחי יו”ש, זאת בסתירה מוחלטת לסעיף 80 באמנה שמכוחה פועל האו”ם ושקובעת את ההיפך.
17.לפרדו יש פרצוף של טיפש מטופש והוא הוכיח בהצגה שלו שזה מה שהוא באמת. אחרי החשיפה אין שום הכרת תודה כלפיו. כלום!
כל צמרת מנגנוני הבטחון של ישראל מוצפת באנשים טיפשים וחסרי יכולות. פוליטיקאים קטנוניים וחסרי מוח מהזן הכי נחות שהשמאל תקע שם עשרות שנים. אפסים וחדלי אישים שונים ומשונים.
כמה מפתיע שהם מתייצבים אצל אילנה דיין מפוחדים כמו ילדים בגנון ומגלים את כל צפונות ליבם ומעשיהם למניפולציה המהלכת על שתיים הזאת – ובכך מחסלים את הילת הגבורה והברק שנחה עליהם עד המפגש עם הגננת המניפולטיבית שעושה מהם אפסים מתוך שאיפה הפוכה. צחוק הגורל.
העם נגעל מהם ומאילנה דיין גם יחד וכל המניפולציות להוריד את נתניהו רק מחזקות אותו. אין כמו נתניהו. אין. אף אחד.
שמאל בזוי, עלוב, מרושע ושקרן.
פרדו עלוב נפש וקטן.
וכמותו כל קודמיו שהתגלו באפסיותם אחרי הצגות החשיפה שלהם בתקשורת.
ולגבי דבריו החמורים נגד המוסד שמדובר בארגון פשע – יש להעמידו לדין ומיד.
חצוף ואידיוט.
18.למי תרמה אילנה דיין את הפרס שקבלה מהקרן החדשה לישראל
על פי בקשתה של אילנה דיין, העניקה NIF פרס כספי לאחד מ- 16 הארגונים המלשינים לגולדסטון. אהרון ברק משבח את גולדסטון.
בקיצור, העליון יגדע את ידו של הפוגע במאפיה...מדובר בחבורה של מנוולים ומנוולות המעבירה כספי ציבור זה לזה, כיבודים, פירסום, מינויים, מידע.
4000 מנוולים אנטי יהודיים שולטים במדינת ישראל. הגיע הזמן למהפיכה!
לקצין ר' שהוכפש ע"י חברת המאפיה אין סיכוי לראות את הסכום שנפסק לטובתו.
מקסימום יפעיל בית המשפט העליון את כלל "המידתיות" או כלל "מספרי הנעליים" כדי להקטין את התשלום על הוצאת הדיבה לכמה אלפי שקל...
צריך רק לזכור שגלי צה"ל גידלו את המנוולת.
אילנה דיין: דמו של חייל מתנחל שווה פחות מדם חייל אחר
בראיון טלויזיה עם חיים זיסוביץ, טוענת אילנה דיין שחטיפה ורצח של חייל מתנחל אינה כמו חטיפתו של גלעד שליט. מדובר ברצח של החייל, אליהו אשרי מהישוב איתמר, שנחטף באותו שבוע בו נחטף שליט.
21. מרד אפור: תחקיר עובדה לא חשף את פרשת נתניהו, אלא את פרשת פרדובתגובה להודעה מספר 0
לא ההנחייה לצותת לבכירי מערכת הביטחון מדאיגה, אלא העובדה שהדרג המבצע עשה הכל כדי למנוע מהדרג המחליט לעשות את תפקידו כהבנתו
בשנת 2011 ידעו חברי ועדת החוץ והביטחון, כמו גם רוב האזרחים שקראו עיתונים, שישראל ניצבת בפני חלון ההזדמנויות האחרון לפעולה צבאית לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית. הייתי בין אלו שחשבו שישראל צריכה לנקוט צעד כזה, גם אם הממשל האמריקאי של אובמה מתנגד. אז חשבתי שנתניהו נרתע וישראל לא תקפה בגלל ההתנגדות האמריקאית. אומנם ידענו גם על התנגדות הרמטכ”ל וראש המוסד למהלך צבאי כזה; אך לא ידענו על עוצמת ההתנגדות. רק שר הביטחון אהוד ברק ניצב לצד נתניהו. כשגם הוא התקפל, היה ברור שהעניין גמור. חלון ההזדמנות נסגר.
בשבוע שעבר, בתוכנית “עובדה” של אילנה דיין, דיבר ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. תשומת הלב התקשורתית והציבורית נמשכה מיד למה שנאמר על הנחיה כביכול של נתניהו לראש השב”כ יורם כהן להאזין לטלפונים של הרמטכ”ל וראש המוסד. אבל זה כמובן לא היה הדבר החשוב שנאמר באותו ראיון. בפתח תוכניתה, הסבירה דיין כי אחרי שנתניהו חשף בשידור טלוויזיה את גילוי ארכיון הגרעין האיראני, “הבין תמיר פרדו שהכללים השתנו. מה שפעם היה לגמרי בחושך עכשיו נחשף באור גדול... שסוף־סוף הגיע הזמן שלו לדבר על מה שהיה פרויקט חייו”.
האומנם? דקות ספורות אחר כך אמרה דיין על שיחותיה עם פרדו: “לאורך כמעט שנה נפגשנו”. כלומר לא כתגובה על המצגת של נתניהו. פרדו החליט לדבר הרבה לפני כן. הסיבה: חוסר האמון העמוק שנתגלע בינו לבין נתניהו. “ראש הממשלה פועל ממניעים לא נכונים”, הוא אמר, וסיפר כיצד הטיל עליו נתניהו “לדרוך” את מערכת התקיפה נגד איראן, כך שתוכל לפעול בתוך 15 יום. פרדו החליט לבדוק אם ההוראה חוקית, אם ראש ממשלה ושר ביטחון יכולים לתת הוראה כזאת (שאינה החלטה על יציאה למלחמה, אך עלולה לגרום להידרדרות). ולכן הוא התייעץ “עם כל מי שהוא יכול: ראשי מוסד קודמים, יועצים משפטיים ובכללם היועץ המשפטי לממשלה”.
וזו כמובן הנקודה החמורה ביותר בפרשייה שחשפה דיין.
לא הנחיית נתניהו לכאורה “למנוע דליפת מידע ביטחוני רגיש” באמצעות פיקוח גורף, כולל האזנה לטלפונים של כל שותפי הסוד, ובכללם הרמטכ”ל וראש המוסד. מהלך כזה מקובל לפני מבצעים מיוחדים מאוד. אבל במקרה הזה, אולי על רקע המתח בין נתניהו לפרדו - ראה בכך פרדו הבעת אי־אמון קיצונית.
אם היה יודע שמאזינים לו, אמר, היה מתפטר.
אבל כיוון ש”ההתייעצויות” שערך פרדו “עם כל מי שהיה יכול” היו ידועות לנתניהו - ההנחיה מוצדקת.
כזכור, כשהחליט בגין לתקוף את הכור בעיראק ב־1981, נדחה המבצע כמה פעמים, כי מדען הגרעין עוזי אבן הדליף את הידיעה לשמעון פרס, וזה פנה במכתב לבגין והביע התנגדותו. בגין, וגם אחרים חשבו שאם הידיעה הגיעה לפרס - אולי גם העיראקים יודעים.
התקיפה בוצעה לבסוף במעטה חשאיות סמיך הרבה יותר. וכיוון שכבר קרה כזאת בתולדות ישראל - מדוע שראש הממשלה לא יהא מודאג מהאפשרות ש”ההתייעצויות” הנרחבות שעורך ראש המוסד ידלפו, והאיראנים יהיו מוכנים?
מותר גם לחשוב כי ההתייעצויות לא נועדו לטכס עצות אלא לגייס התנגדויות, וכך למנוע החלטה. וזוהי הנקודה החמורה ביותר בפרשה.
ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו משהו בתחום סמכותם (הכנות, לא תקיפה עדיין), ודרגי הביצוע אינם בוחרים במסלול הסירוב וההתפטרות - אלא מכשילים את ההחלטה.
היום איננו יודעים אם צדקו ומנעו מלחמה מיותרת, או אולי גרמו בכך לאובדן ההזדמנות האחרונה להשמיד את תעשיית הגרעין האיראנית.
בסיום הראיון תקף פרדו את נתניהו על שנמנע מלהגביל עצמו לשתי קדנציות כפי שהצהיר פעם, “כי הכוח הזה צריך לשים לו גבול” כי לדבריו נתניהו הגיע לשלב שכל מי שחושב אחרת ממנו מתויג מיד כבוגד.
יפה הגיבה דיין: גם ההפך נכון.
כל ראשי המוסד החיים התייצבו נגד ראש הממשלה. בצדק יכול ראש הממשלה לומר כי לטענתם, כל מי שלא חושב כמוהם מוביל את המדינה לאסון.
בסוף יש דרג מחליט ודרג שאמור לבצע.
במקרה הזה - הדרג המבצע עשה הכל כדי למנוע מהדרג המחליט לעשות את תפקידו כהבנתו. מין מרד אפור.
1.אנו נמצאים במציאות של מלחמת אליטות. אליטות השמאל הבולשביקי מדברות גבוהה על שלטון חוק אך בפועל הן מתנהלות כמו כנופיות עולם תחתון. צריך להפסיק לחשוש מהם ולהכניס כמה בני זונות לבית הסוהר.
2.אם הרמטכ"ל וראש המוסד סרבו לבצע את ההוראות החוקיות של ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו ושל שר הבטחון הנבחר אהוד ברק, יש חובה להעמידם לדין על סרוב פקודה חוקית של נבחרי הציבור! בעבר הורה מנחם בגין על הפצצת הכור האטומי בעיראק לפני הבחירות, בניגוד לדעת שמעון פרס ולמרות הדלפות קודמות של בכירים ישראלים לאמריקנים כדי לטרפד את ההפצצה הזאת.
3.לא נורא. מתקפות הזויות של "בכירים לשעבר" ועיתונאים מסוג "אמת לשעתה" על נתניהו רק מוסיפים לו עוד מנדטים. הציבור לא טיפש.
4.מאמר נכון מאוד, אבל ככה זה כשהשמאל שולט ברוב התשקורת. היא מגוננת על דיין ופרדו ותוקפת את נתניהו, במקום ההיפך.
5.הדרישה האופרטיבית מהמתואר במאמר צריכה להיות: צריכה להיערך חקירה עניינית כיצד לא הופקו לקחים ממרד הגנרלים ולא חודדו הוראות, נהלים וחוקים וגם למה אנשים לא נחקרו על סירוב פקודה ולא הועמדו לדין בשל כך.
6.הפקידים שלא נבחרו ע"י העם בראשם בג"צ, המשטרה וכעת המוסד, בגיבוי התשקורת והקרן החדשה תופסים את השלטון וכשהנבחרים, היינו העם, מנסים לעצור זאת, הראשונים מתחילים להיות "מודאגים" מעתיד הדמוקרטיה שהם הורסים.
7.העיקר שפרדו התגלה באפסותו. בא להכפיש ויצא מוכפש קטן.
8.למרבה הצער זה תאור מדויק ומהימן של מה שהתרחש ומה שחבורת הפקידים הממונים מרשים לעצמם. הגיע הזמן לשים לזה סוף, לפטר ולהעמיד לדין את כל אלה שבמקום לבצע מדיניות, מנהלים מדיניות משל עצמם כאילו קיבלו לשם כך מנדט מהציבור. נמאס!
9.כשהם אומרים בואו נשמור על הדמוקרטיה הישראלית הם אומרים בעצם בואו נשמור על ההגמוניה השמאלנית האנטישמית...באמת גנבו להם את המדינה. האמת, שהם אפילו לא מבינים עד כמה. לילדיהם לא תהיה תקנה. נכדיהם כבר יגורו באירופה, לא כאן. הארץ תקיא אותם. סופית.
10.היום ידוע שהיו הדלפות והמדליפים אף הודו בכך שהדליפו לממשל אובמה!
11.זוהי הפיכה צבאית. אנחנו אחרי הפיכה. הפקידים מחליטים כאן יותר ממייצגי העם בממשלה ובכנסת. נתניהו נכשל לא בשל הססנות אלא בשל הכשלה מכוונת שנעשתה בסוף המאה הקודמת, בתחילת דרכו של נתניהו ב-3 'פאשלות' שאירגנו לו הקצינים הבכירים המפא"יניקים בשב"כ ובמוסד...
12.הדרג המבצע חייב לבצע או לשים את המפתחות. נקודה. מה שהם רוצים למנוע שימנעו אך ורק בבחירות בקלפי.
אפשרויות ניהול
ליה
06.06.1814:14
22. עמית סגל: ''נוצרה מוסכמה שלא התערערה גם אחרי מלחמת יוה''כ - אסור להגיד כלום''בתגובה להודעה מספר 0
כתב חברת החדשות התייחס לחשיפתו כי מערכת הביטחון התעלמה מהתרעות על קיומו של הכור הסורי. שטייניץ: "צריך להיות מקצוען בפילוסופיה כדי לדעת איך ומתי להטיל ספק"
אתמול חשף עיתונאי חברת החדשות, עמית סגל, דוח סודי בו נאמר כי מערכת הביטחון התעלמה מהתרעות של חברי כנסת בנוגע לקיומו של כור גרעיני סורי, שנים לפני הפצצתו ב-2007.
סגל התראיין הבוקר לגל"צ ואמר כי מערכת הביטחון התעלמה מקריאות חברי הכנסת.
"בתחילה, כאשר השר שטייניץ הודיע על הסכנה, אמרו שהוא לא מבין כלום בביטחון. שהוא קופץ מעל הפופיק.
ואז הגיע הכור בלוב, שישראל גילתה עליו רק בחדשות העולמיות והבינה בעצם שהיה לקדאפי כור. ועדת החוץ והביטחון חקרה את זה, וניסתה להבין האם הכישלון הוא חד פעמי או שיש פה משהו קבוע ואולי יש עוד כורים גרעיניים. אולי יש עוד הפתעות וידיעות מודיעיניות תמוהות", אמר סגל.
פתאום היתה להם הבנה שככל הנראה שקורה משהו.
כמו ביקור של מאות מומחים צפון קוריאנים בסוריה. הם כותבים דוח בוועדת חוץ וביטחון, שטייניץ, רמון והאחים יתום ואמרו שיש נשק גרעיני בסוריה, ושצריך להתחיל לחקור את זה. יש לציין שהמוסד לקח את זה ברצינות, אמ"ן לא לקח את זה ברצינות וכאן צריכה להיות הביקורת".
שטייניץ עצמו, שעלה לשידור, סיפר על נקודת הזמן הקריטית ואמר: "בתור ועדת חוץ וביטחון אתה חייב לאתגר את שירותי המודיעין. אחרי הדוח הזה ב-2004, קבעתי נוהל של פגישה חצי שנתית עם ראש אמ"ן וראש המוסד בוועדה. אנחנו הבנו שבלוב יש פרויקט כזה. לא רציתי לחכות בזמן כל כך בהול, לכן קבעתי ישיבה מיוחדת עם ראש המוסד, אמן ואנשיו. המוסד, מאיר דגן, תמיר פרדו. הם אמרו שאם הוועדת משנה כל כך משוכנעת בזה, אז נבדוק את עצמנו. מגיע להם יישר כוח שהם קיבלו את הביקורת. צריך להיות מקצוען בפילוסופיה כמוני כדי לדעת איך ומתי להטיל ספק, ואני אמרתי להם ש'אני מטיל ספק עכשיו בדברים שלכם'.
"התגובה מסבירה את עצמנו. רבותיי, אנחנו עסוקים ברדיפה יומיומית, אבל אנחנו מפספסים את הדבר העיקרי, שהוא אולי לא יומיומי, אבל איום מתפתח כלפי ישראל. בחשיבה טהורה ובסיסית שלי ושל החברים בוועדה שאם אסד רק יכול, הוא ינסה להגיע לנשק גרעיני נגדנו, ואם הוא יגייס מומחים מפקיסטן, צפון קוריאה או איראן, הוא ינסה לעשות את זה. הבהרתי גם שאני לא מחפש אשמים".
סגל סיכם: "יש שתי תובנות - במערכת הביטחון, בגלל שכולנו אוהבים את צה"ל, נוצרה מוסכמה שלא התערערה גם אחרי מלחמת יום כיפור, שאסור להגיד כלום.
או שאתה בצבא, ואתה חלק ממנו, או שאתה מערער עליו ואז אתה נגד צה"ל.
לכן הפיקוח עליו חשוב ושאלת השאלות היא שכשזה קורה למשרד הכלכלה, אז עושים רעש גדול באותו הזמן, אבל כאן לא.
תמיר פרדו אמר בעובדה: 'היה כאן כישלון גדול שנמנע רק במזל', אני חושב שהוא מדבר על הדוח הזה.
אנחנו אוהבים להשמיץ את הכנסת ואת הח"כים, אבל בסופו של דבר הכנסת, במקרה הזה, הוכיחה למה מגיע לה הכבוד והקרדיט".
1.מה הבדיחה הזאת? חברי כנסת ידעו על הכור אך אמ"ן והמוסד לא?
אפשרויות ניהול
ליה
17.05.1910:28
23. ''רמת הגולן נעלמת לדובר צה''ל''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.05.19 בשעה 10:33 בברכה, ליה
צה''ל פרסם סרטון שבו נראית מפת ישראל בלי רמת הגולן. תגובת דובר צה''ל: ''מדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב''.
הכתב הצבאי יוסי יהושע, איש ''ידיעות אחרונות'', פרסם בחשבון הטוויטר שלו צילום מסרטון רשמי של צה''ל, שבו מוצגת מפת ישראל - בלי רמת הגולן.
''זו כבר הפעם השניה שרמת הגולן נעלמת לדובר צה"ל'', צייץ יהושע.
התמונה זכתה לביקורת ברשת החברתית. אופיר דיין, קצינה במיל' ששירתה בחטיבת דובר צה''ל, סיפרה: ''בפעם הקודמת צייצתי על זה, הם התנצלו ופרסמו מפה חדשה. אבל הנה שוב. מתחילה להתבייש ששירתתי שם. ועוד כתוב the entirety of the state. אלוהים''.
גולש אחר כתב: ''בדרום שורפים לנו שטחים ובצפון מעלימים אותם. מה יהיה'?
תגובת דובר צה''ל: ''מדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב. הלקחים יופקו''.
1.מאורת נחשי צפע סמולנים מסתתרת שם, כמו רוב רובם של חברי המטכ"ל. מה יש להתפלא?
כל היהודים צריכים להיות מוכנים ליום שבו המטכ"ל הסמולני ינסה לעשות כאן הפיכה צבאית, ולהמליך כאן את שלושת הגנרלים מכחול לבן במקומו של ביבי. קראתי כבר רמיזות על כך. אני קורא לכל נושא נשק בצה"ל להיות מוכן ליום הזה, ולחסל באש אוטומטית כל מי שינסה לעשות הפיכה צבאית במדינה, לא משנה מהי דרגתו או תפקידו בצבא.
2.לפרק את המדינה ולהרכיב מחדש.
3.אוי לאותה בושה וכלימה...האם זרועות התמנון של ה"קרן הידועה לשימצה" (הקרן החדשה...) נכנסו גם לחדר של "הדובר"???
4.בטוחים שצה"ל שחרר את זה??? ניראה של איזו מדינה אנטישמית...
5.על דובר צה"ל להתנצל ולפרסם תיקון או להתפטר ולעוף מצה"ל בדרגת טוראי.
6.האם המינהל האזרחי ודובר צה"ל (ומי יודע מי עוד) הם גופים שמאלניים הפועלים בניגוד לרוח ממשלת ישראל שנבחרה ברוב דמוקרטי?
7.י.ד. בן עמי, המחבר האלמוני של הספר: "דוד ישמעאל ותולעת יעקב", בשיחותיו הבדיוניות עם ג'ורג' אורוול, הבחין כבר אז בשנת 2005 בתבוסתנות של המטכ"ל של צבא ישראל.
האם קיים פה צבא שיש לו מדינה או שלמדינה יש צבא?
לשם איזו מטרה אם כך, מבזבזים מיליונים על קיום בחירות דמוקרטיות ומשחקים בהרכבת ממשלה, כאשר גם המטכ"ל של צבא ישראל וגם מערכת המשפט, אינם מתייחסים למערכת הפוליטית הנבחרת?
8.להעמיד לדין את האחראים להפקרות.
9.ככה זה כשיש שמאלנים בצבא.
10.איפה המפה המתוקנת? מדוע אותה המפה עם הטעות בגינה התנצלו בפעם שעברה עדיין במאגר?
11.צה"ל הוא צבא הגנה על עצמו. חינוך משלו, חוקים משלו, דיפלומטיה משלו ואינטרסים משלו. חבל שאנחנו משלמים מיסים ויש לנו צרכים מנוגדים לצבא, כמו צורך בביטחון. צה"ל קיים כדי לסדר שירותים לטרנסג'נדרים, לדאוג לשוויון מדומה בין נשים לגברים ולדאוג לאויב.
12."טעות אנוש" - מן הסתם יש תעריף גבוה באיזושהי קרן אירופית על "טעויות", "פליטות פה", "דברי הוצאו מהקשרם", "אי הבנות" וכו'. בקיצור לכל אחד יש מחיר.
13.ה-"טעויות" של השמאל הן מכוונות!
אפשרויות ניהול
ליה
20.05.1912:14
24. יאיר גולן השווה את מה שקורה במדינת ישראל למה שקרה בגרמניה הנאצית / קלמן ליבסקינדבתגובה להודעה מספר 0
התבטאותו של סגן הרמטכ"ל - אחת מנקודות השפל של צה"ל
העובדה שהאלוף גולן ימשיך לכהן בתפקידו מוכיחה - אין כאן מחיר על כלום. אבל הוא סימפטום למגמה - יהודים שלא מצליחים להשלים שורה על המצב כאן בלי להשוות אותנו לגרמניה הנאצית
הנאום של סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, במכון משואה בערב יום השואה, היה אחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר שאליהן הידרדר צה"ל ב־68 שנות קיומו. היו לנו כבר קרבות כושלים. היו קצינים שסרחו. היו מבצעים שלא צלחו. היו מחירים כבדים ששילמנו, לפעמים שלא לצורך. אף אחד מהם לא הצליח להותיר חותם ארוך טווח על פניו של צה"ל, על תדמיתו, על מוסריותו. לא כך השפל המוסרי הנוכחי.
כזאת עוד לא הייתה פה. ולכן, כל רגע שעובר כשיאיר גולן ממשיך ללבוש מדים, אחרי הנאום שבו השווה את מה שקורה אצלנו למה שקרה בגרמניה הנאצית, מטיל כתם מכוער על כולנו. על צה"ל. על הרמטכ"ל. על ראש הממשלה. על שר הביטחון. על מדינת ישראל.
ניסיתי להיזכר אתמול מה היה פשעם של כמה קצינים בכירים, שנאלצו לסיים את דרכם בצה"ל שלא כדרך הטבע. נזכרתי בתת אלוף צ'יקו תמיר, שהלך הביתה אחרי סיפור הטרקטורון הצבאי שהבן שלו נהג בו. נזכרתי בתת אלוף שמואל זכאי, שנפרד מהשירות בעקבות חשד להדלפה. נזכרתי בתת אלוף עימאד פארס, שפשט מדים בגלל דיווח שקרי על תאונת דרכים. חומרת המעשים של כל אלה גם יחד לא מתקרבת לפרומיל מהנזק שהשאירו אחריהם דבריו של האלוף גולן.
יודעים מה, פתאום חשבתי שאם האלוף גולן יכול להשוות אותנו לגרמניה הנאצית ולהמשיך כאילו כלום לא קרה, אולי בכלל עשינו עוול ליואב גלנט שלא מונה לרמטכ"ל בגלל פרשת הקרקעות. כי על הקרקעות של גלנט אף אחד בעולם לא שמע ואת הטרקטורון של צ'יקו תמיר אף אחד בארץ לא יזכור בעוד עשר שנים. אבל אם תסתכלו איך תומכי ה־BDS ושאר שונאי ישראל בעולם מצטטים עכשיו בהתלהבות את סגן הרמטכ"ל, ותחשבו מה הטקסט הזה שלו יעשה בראייה היסטורית לצה"ל ולמדינת ישראל, תבינו שכל מי שעף עד היום מצה"ל, עף על שטויות. שאם צה"ל חשוב ויקר לאלוף יאיר גולן, ואני משוכנע שהוא חשוב ויקר לו, הוא צריך לפטור את כולנו מכאב הראש הזה וללכת הביתה בעצמו.
***
ביום רביעי בערב נסעתי עם הילדים שלי לניר גלים, להיות עם אמא בטקס יום השואה. קהל של 1,500 איש שמע בהתרגשות את ישראל גולדברגר בן ה־95, "הזמר מברגן בלזן", מרעיד את הבמה עם "אל מלא רחמים". כעבור שעתיים, עם סיום שירת "התקווה", השיב הקהל הזה כמו הד ל"עם ישראל חי", הצעקה הקבועה של דוגו, ניצול אושוויץ, שמסיימת כל אירוע כזה במשק מאז שאני זוכר את עצמי.
גדלתי בניר גלים, מושב של ניצולי שואה. כל חברי הילדות שלי, עד האחרון, בני ניצולים. לכולנו הייתה משפחה בהרכב חסר. בלי סבים או סבתות או בלי דודים ודודות. השואה נכחה אצלנו בכל פינה, גם אצל אלה שבבית שלהם שתקו. עניין אחד היה ברור לכולנו, ביום השואה ובסתם ימים של חול. עניין שאי אפשר היה לטעות בו. השואה הייתה שואה, הנאצים היו נאצים, הקורבנות היו קורבנות. אי אפשר היה להחליף אותם או להשוות אותם או להתבלבל ביניהם לבין שום דבר אחר.
מיום צאתי לאוויר העולם ועד היום הזה לא שמעתי בניר גלים, גם בוויכוחים פוליטיים קשים וגם בימים של מחאות והפגנות, מישהו שמשווה משהו למה שקרה אז, "שם". "שם" היו תאי הגזים והמשרפות והקרמטוריומים. "שם" היה מנגלה, ששלח את סבא יוסף, סבתא רחל ודודה ורה מצד אמא, ואת דוד קלמן מצד אבא אל הארובות. ואת ה"שם" הזה אי אפשר היה, אסור היה, בלתי נתפס היה, להשוות לשום דבר אחר בעולם.
יו"ר העבודה, יצחק הרצוג. היה חייב לרוץ לחבק.
פעם, עד שהשתבשה דעתם של חלקים ממנה, נהגה כך כל החברה הישראלית. בשנים האחרונות, באופן בלתי ניתן להבנה, הפכה מדינת ישראל למקום היחיד בעולם השפוי שבו קל כל כך ומתגמל כל כך להשוות כל דבר לגרמניה הנאצית.
הגיבוי שקיבל האלוף גולן משר הביטחון משה בוגי יעלון והעובדה שהוא כנראה ימשיך לכהן בתפקיד סגן הרמטכ"ל במדינת היהודים, היא ההוכחה שאין כאן מחיר על כלום. שהכל מותר. יאיר גולן השווה את מה שקורה במדינת ישראל למה שקרה בגרמניה הנאצית. אין אפשרות לברוח מהשורה התחתונה הזו, באמצעות שום תעלול תחבירי או ספרותי. "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה", הוא אמר בנאום שנוסח בקפידה והוכן היטב מראש, "הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן, בקרבנו, היום, ב־2016".
לא יעזרו כאן שום הבהרות של דובר צה"ל ושום הסברים מפותלים ומביכים בפני עצמם של השר יעלון, שלפיהם מדובר ב"פרשנות מעוותת" לדבריו של גולן. סגן הרמטכ"ל חושב שיש היום בישראל, "בקרבנו", עדות ל"תהליכים מעוררי חלחלה" שהיו בגרמניה הנאצית. וכדי שיהיה ברור למה הוא מתכוון, מצא האלוף גולן את טקס יום השואה כמקום המתאים ביותר כדי לדבר גם על אלאור אזריה, החייל היורה מחברון.
וכשדובר צה"ל מנסה לנקות אחרי האלוף גולן ומפרסם הודעה שלפיה לסגן הרמטכ"ל "לא הייתה שום כוונה להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לתהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנה", וגם "לא הייתה שום כוונה ליצור הקבלה כזו", הוא או משקר או חושב שכולנו מטומטמים או שניהם גם יחד. כי כשמדברים על תהליכים שקרו לפני 70 שנה בגרמניה, אי אפשר להתכוון לשום דבר אחר מאשר הדבר ההוא שבגללו אנחנו מציינים את יום השואה. כי בגרמניה של לפני 70 שנה לא היה כלום חוץ מזה.
***
מה שהכי מטריד זה החיבוק הענק שהוא מקבל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
יש לכם ביקורת? בסדר. חושבים שצריך לתקן פה דברים? מצוין. נראה לכם שהכל פה מקולקל? תגנו, תמחו, תשבתו רעב, תחסמו כבישים, תכריזו על מרי אזרחי. אבל אתם מבינים מה זה אומר על המחנה שלכם, שאתם ממהרים להתחבר לכל פליטה של מישהו שמסתכל עלינו ורואה את גרמניה של לפני 70 שנה?
תגיד לי, יצחק הרצוג, כשרצת להיות הראשון שמחבק את האלוף גולן ואת דבריו, מה עבר לך בראש? כשאתה מסתובב כאן ברחוב, אתה באמת רואה כאן דברים שמזכירים לך את מה שקרה במקומות ההם שמהם פעל סבא שלך להציל יהודים? אתה באמת רואה כאן, צומח בינינו, את ההיטלר הכחול־לבן הראשון?
ומה צריכים לחשוב חיילי חטיבת כפיר, ששלושה מהם נדרסו בפיגוע השבוע, כשסגן הרמטכ"ל מוצא את טקס יום השואה כמתאים ביותר לדבר על החבר שלהם שירה בחברון, באירוע שעדיין נמצא בחקירה? ונניח שכל מה שחושבים שר הביטחון וסגן הרמטכ"ל והמשטרה הצבאית, אכן היה שם. נניח שאלאור אזריה ירה והרג שלא כדין וללא הצדקה. נניח שגם בית המשפט יחשוב כך וישלח אותו ל־20 שנה בכלא. זה ילמד שבחטיבת כפיר יש נאצים?
לא, האלוף גולן, אתה לא יכול לטעון שלא השווית. כי בטקס יום השואה במכון משואה לא מדברים על סתם דברים. מדברים על השואה. על הנאצים. על קורבנות הנאצים. וכשאתה מדבר שם, על הבמה הזו, ביום הזה, על החייל היורה בחברון, אין אפשרות להתבלבל באשר לכוונותיך.
***
אבל יאיר גולן הוא רק חלק קטן של הבעיה. הוא סימפטום של נתחים הולכים ומתרחבים בחברה, של יהודים שלא מצליחים להשלים שורה אחת על המצב כאן, בלי להשוות אותנו לגרמניה ההיא.
הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, רק כמה שעות לפני יאיר גולן, התייצב גם הוא במפגש עם תלמידים לכבוד ערב יום השואה והסביר להם שהניצחון שלנו על בני העוולה נמדד בין השאר, בדרך שבה אנחנו משתמשים בכוחנו. "עלינו להשתמש בְּכוח כשצריך ולהיות הומניים כשאפשר", אמר. ונגיד, רא"ל בני גנץ, שהשתמשנו בכוח שלנו שלא כמו שצריך. רק נגיד. ונניח שירינו בעזה על בית שלא היינו צריכים לירות עליו. רק נניח. האם זה מזכיר לך את מה שהיה בשואה? את מה שעשו הגרמנים? הסיפור של הגרמנים היה שהם לא השתמשו נכון בכוח שלהם? זו הייתה הבעיה איתם? כך אתה מבין את מה שקרה שם?
מי כמוך, בני גנץ, יודע שאין עוד מדינה בעולם שלפני שהיא משיבה אש על המקורות שמהם יורים על אזרחיה השלווים, היא טורחת להתקשר כדי להודיע לכל מי שגר בסביבה שהאזור מסוכן עבורו ושייצא מהבית. אתה זוכר שבגרמניה הנאצית שקלו להשתמש בנוהל "הקש בגג"? מאיפה לעזאזל באים הרעיונות האלה?
לגנץ גם היה סיפור לספר לתלמידים על אמא שלו, שבמבצע צוק איתן אמרה לו שאנחנו צריכים להיות הומניים ולספק לתושבי רצועת עזה מזון. מה אומר הסיפור הזה, בני גנץ? שכשאנחנו לא מספקים להם מזון, אז זה אומר שלא הפנמנו נכון את לקחי השואה? שהבעיה של הנאצים הייתה שהם לא סיפקו מזון ליהודים בברגן בלזן? תגידו, אתם באמת לא מבינים שכשאתם מדברים ככה אתם נוטלים מאיתנו את כל הזכות המוסרית להילחם במכחישי השואה באשר הם? הרי מי ששומע את גנץ ואת גולן יתקשה להבין על מה נסבה כל המהומה השבוע במפלגת הלייבור בבריטניה. הרי שם זרקו מהמפלגה אנשים על אמירות שהן פרומיל ממה שאמר סגן הרמטכ"ל שלנו.
ראיתי את ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, מזכיר בטוויטר תוך מתן גב לסגן הרמטכ"ל, ש"שריפת משפחה לא יהודית ולא אנושית". נו, מישהו פה טוען אחרת? ונניח שמה שנעשה בדומא מזכיר לדקל את מה שעשו הנאצים, כמה אנשים פה בדיוק תומכים בזה? הרי ההבדל הוא לא בשאלה אם יש איש אחד שמוכן לרצוח באכזריות. ההבדל הוא ביחס של הסביבה. האם כאן, כמו בגרמניה הנאצית, אפשר לזהות ולו ניצנים של תמיכה מצד אנשי רוח, פוליטיקאים, אנשים בעלי השפעה ומפלגה כמו המפלגה הנאצית בשריפת ערבים? בהשמדתם?
נפלתם כולכם על הראש?
הרי העיוות והשקר הגדולים ביותר הם במקום שבו לוקחים את הקטן והחריג ויוצא הדופן והשולי ומנסים לצייר אותו כאילו הוא מלמד על הכלל.
ובכלל, אם כבר יש איזה שהוא לקח מהשואה לימינו אנו, הוא לא קשור לדרך שבה אנחנו מתנהגים עם האויב שלנו, שהרי יהודי גרמניה לא היו אויביו של השלטון. הלקח הוא שאסור שמישהו יוכל שוב לחשוב שהוא יכול להרוג יהודים רק משום שהם יהודים. ואם מפקד בכיר כמו האלוף גולן מחפש השוואה רלוונטית לימים אלה, היה טוב לו היה מזכיר בנאומו את אזרחי ישראל היהודים שהולכים לתומם ברחוב ונדקרים למוות רק משום שהם יהודים והיה נשבע "לעולם לא עוד". זה הלקח.
ומאיפה, לכל הרוחות, בא הרעיון המעוות של גולן להציע להפוך את יום השואה ליום "חשבון הנפש הלאומי", שבו אנחנו בודקים את מעשינו שלנו? אני בעד לבדוק את עצמנו כל יום, אבל איזה מסר מעבירה ההצעה הזו, אם לא מסר שאומר שכדאי שגם אנחנו נטפל בעצמנו לפני שנתעורר בוקר אחד ונמצא את עצמנו נאצים.
***
העסק הזה, חייבים להודות, לא התחיל היום. יש כאן מדרון חלקלק שנמשך כבר שנים. מדרון שאנחנו מחליקים בו ושותקים. שותקים ולא עושים כלום כדי לעצור. שתקנו כששולמית אלוני אמרה ש"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שמהם ינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית", וכשהיא אמרה ש"נתניהו הוא תלמיד מצטיין של גבלס" וכשהיא אמרה ש"אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג".
שתקנו ליגאל תומרקין כשהוא אמר ש"כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים". שתקנו כשהאלוף שלמה גזית אמר ש"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים". שתקנו כשבמכון מכובד כמו ון ליר ערכו כנס שעסק בכריכה אחת בשואה ובנכבה תוך ציון ש"שניהם אירועים טראומטיים, מכונני זהות". שתקנו כשמרצה באוניברסיטה העברית קרא לשרה בממשלת ישראל "חלאה ניאו־נאצית". אנחנו שותקים כל יום, כשעיתונאים שפועלים בינינו חוזרים ומשווים את מה שקורה כאן - מהצעת חוק מעצבנת ועד ה"כיבוש" - ל"ימים האפלים ההם".
תקראו את העיתונים שלנו. תקראו את מאמרי הדעות. תקשיבו לאינטליגנציה. אלה לא טוקבקיסטים. אלה אנשי רוח. אלה מרצים שמקבלים את שכרם מאיתנו.
מדינת ישראל הפכה להיות המקום שבו מוכחשת השואה על בסיס יומיומי ואנחנו שותקים.
קחו לדוגמה, את טקס יום השואה האלטרנטיבי שנערך אצלנו מדי שנה. במקור, התכוונו יוזמיו שנבין שמדובר בטקס אלטרנטיבי. כשרואים מה קורה שם, בלב לבה של תל אביב, מבינים שלא טקס אלטרנטיבי בנו לעצמם החברים משמאל, אלא שואה אלטרנטיבית.
מה בתפריט?
ח"כ זוהיר בהלול, איש המחנה הציוני, כך לפי ההזמנה הרשמית, דיבר על "התגברות החקיקה הלאומנית, מדרון חלקלק שיכול להמיט אסון על דמותה הדמוקרטית של המדינה". הבמאי והסופר אודי אלוני סיפר על "ניצולי שואה שאושפזו בבית חולים כפר שאול, ושמעו את קולות הנרצחים מהכפר דיר יאסין, שעל אדמותיו הוקם בית החולים לחולי נפש". רותם אילן, מנהלת עמותת ילדים ישראלים ומנהלת תחום הגירה באגודה לזכויות האזרח, סיפרה על "ילדי המהגרים שחיפשו מקלט בטוח בישראל ובמקום זאת חיים יום־יום ממעצר, מכליאה ומגירוש".
כדור שני לניצולי שואה, אני מודאג כבר שנים מהשאלה מה יישאר מהזיכרון ביום שאחרי. כשאמא שלי והדור שלה יגיעו ל־120. איזה פנים יהיו ליום השואה. השבוע, אחרי נאומו של האלוף גולן, הדאגה הפכה לבהלה. לחרדה של ממש. פתאום חבטה בי הכרה שאם ככה זה נשמע היום בצמרת צה"ל, אני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה פה בעוד 30 שנה.
***
ועוד הערה אחת. שמעתי את נאומו של הנשיא ראובן ריבלין ב"יד ושם". שוב אותו הניגון. שוב החברה הישראלית לא בסדר. "ניצולי השואה לא זכו מעולם לכבוד הראוי להם", אמר, "גם היום, ועד היום, מדינת ישראל אינה עושה הכל כדי לדאוג לניצולי השואה".
כתבתי כאן כבר כמה פעמים שריבלין הוא בעיני מוציא דיבתה הגדול ביותר של החברה הישראלית.
מאז נבחר הוא מקפיד לתת לנו בראש מעל כל במה אפשרית. פעם על בני עמנו שבחרו בטרור, פעם על היחס שלנו לערבים, פעם על היחס לניצולי השואה. האם אנחנו מושלמים? לא. האם יש מקום לתקן? ברור. אבל דמיינו לעצמכם מה עובר בראשו של מי שבכל אירוע משפחתי נושאת בת זוגו דברים ומסבירה לנוכחים מה לא בסדר אצלו. צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי להבין שמשהו בזוגיות הזו חולני?
אני האחרון שיגיד שניצולי השואה זוכים ליחס מושלם או שמהקצבאות שהם מקבלים אפשר לחיות בכבוד. אבל בזה צריך לעסוק 364 יום בשנה. לא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום שבו אנחנו לא צריכים לדבר, לא על מה שקורה בינינו לבין הפלסטינים ולא על מה שקורה עם החייל מחברון ולא על הקצבאות שמקבלים או לא מקבלים הניצולים. איכשהו בשנים האחרונות נראה שאנחנו עושים הכל כדי להעביר את יום השואה והגבורה עם כמה שפחות עיסוק בשואה ובגבורה.
26. הדרג הביטחוני והדרג המדיני נטשו את אזרחי מדינת ישראל / אלוף במיל' יצחק בריקבתגובה להודעה מספר 0
הדרג הביטחוני מנצל את כוחו על מנת להרחיק את הדרג המדיני ולקדם אינטרסים ארגוניים פנימיים. אלוף במיל, יצחק בריק טוען: "מצבו הירוד של צה"ל הממשיך להידרדר"
אין דיונים בקבינט על האיום הקיומי ההולך ומתעצם סביב ישראל. הדרג הביטחוני מנצל את כוחו ואינו נותן לשרים להתקרב ל"צעצוע" שבידו, משרד הביטחון, ומצליח לכופף את ידם בעזרת הפנסיות, אבל אינו עושה מאמצים דומים בתחום קידום נושאים מכריעים והכרחיים לביטחון אזרחי המדינה. הראיה – מצבו הירוד של צה"ל הממשיך להידרדר גם כיום כי אין מכינים אותו למלחמה הבאה. בלחימה הקונבנציונלית תהא ידה של ישראל על התחתונה, ומצבו של צה"ל הוא מצב שלא היה בו מצוי מעולם.
הדרג המדיני אינו עוסק כמעט בנושא הביטחוני החמור בהרבה ממחלת הקורונה, וזה לא עולה כלל בסדר העדיפות הלאומי של הממשלה, אף שזו היתה צריכה להיות המשימה בעדיפות ראשונה של הממשלה, והיה צריך לעסוק בה מבוקר עד ערב.
אי־הצבת נושאים קריטיים ביטחוניים בליבת פעילות הממשלה, ועדת החוץ והביטחון, משרד הביטחון והצבא מביאה לידי קיבעון ביצירת מומנטום לקידום ביטחון המדינה הנתון בתהליך נסיגה קשה.
רק לאחרונה היה עם ישראל עד למהומות הקשות של קיצוניים ערבים ובדואים בערים המעורבות ופגיעה במרקם החיים המשותף. במאורעות אלה היו הצתת מכוניות, חנויות ושריפת בית כנסת, רגימת אוטובוס ופגיעה באזרחים תמימים, והמשטרה איבדה את העשתונות.
ואף על פי כן לא ראו לנכון הדרג הביטחוני והדרג המדיני להקים בדחיפות משמר לאומי של עשרות אלפי לוחמים במילואים כדי שיוכלו לעזור למשטרה להגן על בתי האזרחים, על העסקים ועל צירי הדרכים עם פרוץ המהומות הבאות.
מה שהתרחש בקטטת הענק מחוץ לבית החולים סורוקה בשל איבת דם ממושכת בין חמולות, והחשש של תושבי הדרום בבאר שבע והיישובים שסביבה להסתובב בחופשיות ובביטחון – מעידים כאלף עדים על מה שיתרחש במלחמה הרב־זירתית הבאה.
התפרצויות המהומות יהיו רבות וחמורות עשרות מונים משהיו במבצע "שומר החומות".
עם כל זה, אין החשש מזרז את הדרג המדיני ואת הדרג הביטחוני לפעול מיד להקמת משמר לאומי. גם לא שמענו את קולם כאשר מתפרעים בדואים השתוללו וירו לכל עבר בחצר בית החולים סורוקה. האם למנהיגות זו פיללנו? כלום אפשר לסמוך על מנהיגות כזאת ולהשליך את יהבנו על החלטותיה?
לא זו אף זו, גלוי וידוע שמתוך 500 נהגים ערבים שזומנו להוביל אמצעי לחימה, טנקים ונגמ"שים במבצע "שומר החומות" הגיעו רק 40 נהגים, דבר שפגע קשות בריכוז כוחותינו בגבול עזה וגם הכשיל את מבצע ההונאה שהכין צה"ל כמה שנים. גם אירוע זה לא פקח את עיני הדרג הביטחוני והמדיני להבין שלא תהיה לוגיסטיקה כלל במלחמה הבאה, היות שמאות מערכי הליבה הלוגיסטיים של הצבא הופרטו לחברות שרוב עובדיהן הם ערבים. ללא לוגיסטיקה אי־אפשר להילחם לא בהגנה ובוודאי שלא בהתקפה; הצבא יעמוד מלכת ואסון לאומי יתרחש. וכל זה לא החיש את פעולות הדרג הביטחוני והדרג המדיני, ולמעשה יש אדישות מוחלטת בבחינת "אחרינו המבול". האם אלה הם מנהיגינו שבידם הפקדנו את ביטחוננו?
יתר על כן, גם לאחר תרגיל העורף שכל מי שהשתתף בו הבין ביתר שאת שאין לצה"ל פתרונות לעמוד מול אלפי הטילים שישוגרו מדי יום על החזית האזרחית. אתרי בנייה ותשתיות ייהרסו בהמוניהן ויהיו אבדות כבדות בעטיה של הזנחה רבת שנים בהכנת העורף למלחמה.
הצבא מתייחס אל החזית האזרחית כסרח עודף ואף לא הכניסו לתוכניותיו הרב־שנתיות. לא רק אני אלא גם מבקר המדינה קבע שהעורף אינו מוכן למלחמה, והדרג המדיני בורח מאחריות ומהחלטות. הזוכרים אתם את האסון שבא עלינו בהר מירון, זה היה רק קדימון ומודל זעיר לאסון החמור מאוד שיהיה חמור ונורא עשרות מונים בחזית האזרחית (בעורף הישראלי) במלחמה הרב־זירתית הבאה.
וגם זאת, הדרג המדיני והדרג הביטחוני לא למדו לקח ולא הפנימו שאי־אפשר להגן על אזרחי ישראל ובוודאי שלא לנצח במלחמה במטוסים לבד. הדוגמה המובהקת היא במבצע "שומר החומות" – כיצד הטיל חיל האוויר בכל עוצמתו פצצות חכמות בעלוּת של מיליארדי שקלים על רצועת עזה, שהיא מטרה קטנה וסטרילית. ואף על פי כן לא עלה בידו לעצור את קצב שיגור הרקטות ופצצות המרגמה, כ־400 מדי יום מתוך 4,360 ששוגרו ללא הפסק, מהיום הראשון ועד היום האחרון של המבצע.
האם מנהיגינו אינם מבינים שאין שום סיכוי שחיל האוויר יוכל להתמודד עם שיגור של 3,000 טילים ורקטות מדי יום ביומו ממרחבים עצומים וממרחקים של מאות ק"מ מכל עברי מדינת ישראל על החזית האזרחית שלנו שבה חיים כ־10 מיליון אזרחים.
מדוע אפוא אין המנהיגים נוקטים צעד ממשי לשנות את נחיתות צה"ל שהשגנו ביושר ב־15 השנים האחרונות. נחיתות זו נוצרה כשלא הגבנו על בניית איראן וגרורותיה מערך של 250 אלף טילים ורקטות החובקים וחונקים את ישראל כטבעת חנק מכל עבריה, ולא עסקו בהכנת הצבא למלחמה מולם? הם התמקדו במַבָּ"ם (המערכה שבין המלחמות) שלא הביאה תוצאות של ממש בהקשר למלחמה הרב־זירתית הבאה.
האיראנים מוסיפים להתבצר בסוריה באמצעות המיליציות השיעיות; עניין דיוק הטילים עבר מסוריה ללבנון, והרוסים מוסיפים לאמן ולצייד את צבא סוריה באמצעי לחימה חדשים.
נוסף על הבעיה הארגונית ועל הקיבעון התפיסתי, יש בעיות עומק לדפוסי פעולה ולהתנהגות שמכתיבים בסופו של דבר את הפעולה.
האתיקה הצבאית שהשתרשה מסיבות משפטיות ואידאולוגיות היא – "אל תעשה" עדיף מ"קום ועשה".
אם יש את נפשך להתקדם בסולם הדרגות, עמוד מנגד ואל תעלה בעיות כי כך סיכוייך גדולים בהרבה מדעתנים שנוקטים יוזמה ומביעים דעתם נגד החשיבה המקובלת.
למעלה מזה, הבת החורגת, זרוע היבשה, בלעדיה אי־אפשר לנצח במלחמה.
מנהיגינו בוחרים זה שנים להעמידה בצד, שמא יפיל מספר האבדות את הממשלה. לא מבינים שאי־אפשר לנצח במלחמה בלי לקבל עלינו סיכונים בהפעלת יחידות היבשה. אם נצטרך וכאשר נצטרך להשתמש בכוחות היבשה במלחמה גדולה, הם לא יתפקדו בגלל התנוונותם, ונשלם על כך מחיר כבד מאוד בהרוגים ובפצועים – הכל מחמת מנהיגות רופסת שאינה מבינה מהי מלחמה.
זרוע היבשה
אני רוצה לברך את הרמטכ"ל, אביב כוכבי, שהחליט לאמן את יחידות היבשה במיליארד שקל בשנה הבאה. עם זאת חבל מאוד שהחלטתו התקבלה רק בשנה האחרונה לכהונתו, בשעה שכשרות יחידות המילואים נתונה בתחתית המדרגה. זריקת מרץ אחת לכמה שנים לא תועיל ולא תשפר את כשירות הצבא; צריך להיכנס לעובי הקורה בנוגע לתוכנית רב־שנתית של אימוני היבשה.
ועוד המלצה קטנה לכוכבי, כדי שיהיו האימונים רלוונטיים, מועילים ותורמים, יש להפיק כמה לקחים משנות האימונים של הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט בתוכניתו הרב־שנתית "גדעון".
בתוכנית זו עברו רוב יחידות המילואים אימונים בצאלים, אך תועלתם לכשירות היחידות היתה בטלה בשישים מטעמים אלה:
• חוסר משווע בכוח אדם להדרכה.
• אין חניכה והדרכה בשטח ליחידות המתאמנות.
• אימונים על מתאר שונה ממתארי הלחימה של היחידות.
• חוסר משווע באמצעים ובציוד שפגע קשות בטיב האימונים.
• שטחי האימונים לא הוכנו לאימונים ולתרגילים; היעדר כמעט מוחלט של מטרות לטנקים ולחי"ר בשטחי האימון.
• בשל היעדר בעלי מקצוע בהדרכה בצאלים בעטיו של קיצוץ כוח אדם, לא הוטמעו אמצעי לחימה חדשים ביחידות.
• המילואים שהם רוב צבא היבשה לא הטמיעו אמצעי לחימה חדשים שבלעדיהם אי־אפשר להילחם (דוגמת הצַיָ"ד, צבא יבשה דיגיטלי), במערכת שליטה, בקרה וניהול המלחמה הספרתית (דיגיטלית) הנמצאת בכל רכב קרב (טנק, נגמ"ש, רכב אחר) ובמפקדות.
• ברמות הזוטרות של הלוחמים בכיתות, במחלקות ובפלוגות, שהם הכובשים את היעדים במלחמה, לא היה שום פיקוח באימונים בצאלים – לא היתה חניכה וליווי בשלב האימונים והתרגילים; התייחסו אליהם כסרח עודף; אומנם השתתפו בתרגילים אבל איש לא בדק מה הם עושים ובוודאי שלא לימד אותם דברים חדשים; הם לא ביצעו תרגולות בסיסיות, לעיתים בתרגיל שלם לא ירו אף לא כדור אחד ולא היו להם גם מטרות לירי; הם איבדו את יכולתם הבסיסית כלוחמים בהפעלת הנשק האישי ואמצעי הלחימה שברשותם; כשרותם נשחקה עד דק באצטלה שעשו אימונים. בזרוע היבשה בתקופת הרמטכ"ל כוכבי הבינו את גודל החרפה והקימו מרכז אימונים להחזיר ללוחמים את הבסיס המקצועי של השימוש בנשק האישי ובהפעלתו, שאבד לחלוטין בימי גדי איזנקוט.
סיכום
אם לא יילמדו ולא יתוקנו כל הלקחים שלעיל ורבים אחרים שלא מניתי כאן לקראת האימונים בשנה הבאה, לא תצמח כל תועלת מההשקעה של מיליארד שקל בהם.
אלוף (במיל׳) יצחק בריק שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36.
1.זה לא חדש. כבר שנים שאני טוען שמלחמת יום הכיפורים היתה למעשה בגידה של הדרג המדיני ביחד עם צמרת צה"ל באזרחי מדינת ישראל. כלומר ראו את האויב מתעצם ולא עשו דבר וגם הסתירו את זה מהציבור מחשש כנראה ללחץ ציבורי לעשות משהו.
מאז מלחמת יום הכיפורים אפשר לומר שיש התדרדרות מתמדת בכל נושא בטחון תושבי ישראל ולמעשה נראה שאנחנו לא רוצים לנצח או אולי בעצם אנחנו מפחדים ומקווים שהמצב יסתדר מעצמו.
מצד שני את מי יש להאשים? כמובן שיש להאשים את אזרחי מדינת ישראל שבחרו מנהיגים שמאפשרים את כל זה וכן את העיתונות שאינה מפרסמת מה שבאמת קורה. אם אזרחי מדינת ישראל מוכנים לסבול את הערבים בממשלה אז למה אפשר לצפות?
כמובן שאפשר לקרוא כתבות כמו של יצחק בריק שמטפלות בפרטים ובכל מיני זוטות אבל אינן יורדות לשורש הבעיה שהיא מנהיגות מדינית שמוכנה למכור את העם היהודי.
בדיוק כפי שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים שעסקו בזוטות ובפרטים וגם חקרו שטויות אבל בשום מקום לאף אחד לא היה האומץ להתעמת עם הרעיון שבעצם בגדו בנו.
גם היום הדרג המדיני וצמרת צה"ל בוגדים בנו ולא שומרים עלינו ואני רק מקווה שמדינת העם היהודי תצליח להתקיים למרות הכל.
אשכול 27845
