להורדת אפליקציה:
החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 27919

צללפון 04.06.1915:56

קיצור תולדות האקטיביזם השיפוטי בישראל

הועבר בתאריך 04.06.19 בשעה 16:55 מפורום חדשות על-ידי Mr W, (מפקח)

ביטול חוקים ופסילת החלטות ממשלה, התערבות בפסיקות הלכה וכבילת ידי צה"ל, הגנה על מסתננים והענקת זכויות לפלסטינים: לאורך ארבעים שנה הרחיב בית המשפט העליון בשיטתיות את כוחו וסמכויותיו, על חשבון הרשויות האחרות. רגע לפני ההחלטה על "פסקת ההתגברות", בדקנו איך נבנה האקטיביזם השיפוטי, שאותו היא אמורה לבלום

הטענה שהאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, מקורו וראשיתו בחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובפסק דין בנק המזרחי, שהתבסס עליו, היא טעות נפוצה. נכון יותר לומר שחוק היסוד ופסק הדין הללו היו הנפת הדגל שלאחר כיבוש המצודה, הכרזה על מהפכה שנשענה על תשתית משפטית שנבנתה בשיטתיות במשך למעלה מעשור.

עד שנות השמונים היה בית המשפט העליון שמרן יחסית, פורמליסט, עם פסקי דין אקטיביסטיים מעטים שנחשבו לחריגים. נסיקתו הגדולה של האקטיביזם השיפוטי החלה סמוך למינוי אהרן ברק לשופט בית המשפט העליון.


בתחילה נבנו שני היסודות הראשונים להרחבת האקטיביזם. הראשון היה צמצום תנאי הסף של זכות העמידה, עד כדי ביטולם. כמעט כולם יכולים לעתור כמעט בכל סוגיה, אף שאינה נוגעת להם באופן ישיר. בכך הורחבה דלת הכניסה לבית המשפט העליון. יסוד שני ומשלים היה צמצום המגבלות על מתחם השפיטות, ואף ניסיון לבטלן לחלוטין. בעבר נמנע בית המשפט העליון מדיון בעתירות בנושאים שנויים במחלוקת פוליטית או חברתית, שעל פי המסורת על נבחרי הציבור לדון ולטפל בהם. אך בשנות השמונים, בשורת פסקי דין, שלחו השופטים את ידם לביקורת שיפוטית בנושאים וסוגיות כמעט בלתי מוגבלים. בכך הורחבה דלת היציאה מהיכל המשפט. כל אחד כמעט יכול לעתור על כל דבר כמעט, והשופטים יפסקו בכול.

סמכויות בית המשפט העליון הורחבו עוד יותר בהמצאת מבחן הסבירות. זהו ה"נוקאאוט" הגדול. עד אז דן בית המשפט העליון בשאלה אם רשויות המדינה פעלו בסמכות חוקית או בחריגה מסמכות; מאז ואילך החל בית המשפט לבקר שיפוטית גם את תוכן ההחלטה לגופה. בשיטת מבחן הסבירות בוחנים השופטים אם רשות מנהלית העלתה את כל השיקולים שנכון להעלות – לדעת השופטים; אם דנה בהם באופן הנכון – לדעת השופטים; ואם איזנה בין השיקולים באופן הנכון – לדעת השופטים. בית המשפט העליון פיתח זאת גם ל"סבירות מקצועית", כלומר התערבות בהחלטות מקצועיות של הגוף המנהלי המומחה בתחום, למשל בהחלטות צה"ל בתחום הביטחון, וזאת בלא שיש למשפטן את הידע לעסוק בכך, והוא משתמש רק ב"שכל הישר" שלו.

בשנות התשעים יצר בית המשפט העליון שיטת ביקורת נוספת: מבחן המידתיות. גם אם גוף מנהלי שקל את כל השיקולים ואיזן ביניהם היטב, לדעת השופטים, מבחן המידתיות דורש מבית המשפט לבחון את היחס בין מטרת ההחלטה ובין האמצעים להשגתה. גם את תכלית ההחלטה אפשר לשפוט, ולקבוע אם היא ראויה או לא. גם אם היא ראויה, בית המשפט יחליט אם היא מקדשת את האמצעים שננקטו.

ורק אז הגיע חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בחוק היסוד הזה נתלה בית המשפט העליון כעוגן חקיקתי לתוצרי פסיקותיו הקודמים, אך האקטיביזם התבטא עדיין רק כלפי החלטותיהן של רשויות מנהליות. פרה מקודשת אחת נותרה: ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת. את זה הסמיך עצמו בית המשפט העליון לעשות, בהחלטת עצמו, בפסק דין בנק המזרחי. זו המהפכה החוקתית של 1995. השופטים מנחם אלון ומשה לנדוי ניסו לעצור את השופט ברק ולרסנו, אך מרבית השופטים תמכו בהעצמת כוחם השיפוטי.

"קו אחיד עקבי לגמרי" – כך כינה השופט לנדוי את התפתחות האקטיביזם השיפוטי מהמהפכה המנהלית של שנות השמונים ועד המהפכה החוקתית של שנות התשעים, שבה הסמיך בית המשפט העליון את עצמו לפסול את חוקי הכנסת. "זהו קו ישיר של הליכה צעד אחר צעד", כתב לנדוי. "על פיו נבנה מעמדו החדש של בית המשפט, הן בדרך של הריסת מחסומים של ריסון עצמי ושל שפיטות, והן על ידי חדירה עמוקה של בית המשפט אל תוכנן של החלטות מנהליות, כשלבסוף הביא הקו הזה לעליית בית המשפט אל פסגת המערך השלטוני במדינה".

את הקו הזה נשרטט בשבילכם בעמודים הבאים. בימים האלה ממש בוחן בית המשפט העליון את האפשרות להוסיף עוד נקודה רבת חשיבות בקו, כשהוא שוקל את האפשרות להמשיך את המהפכה החוקתית צעד אחד קדימה, ולפסול לא רק חוק רגיל אלא את חוק יסוד הלאום – הניצב באותה רמת עוצמה חוקתית כמו חוקי היסוד שלטענת ברק העניק לשופטים את היכולת לפסול את חוקי הכנסת.

1980
פסק דין "מרכז הקבלנים" ופס"ד "דפי זהב": אהרן ברק משנה את מאזן הכוחות בין הרשויות

מושג חדש בא לעולם – "עילת הסבירות". לפי אהרן ברק, אז שופט טרי בבית המשפט העליון, זהו כלי ביקורת שמאפשר לבג"ץ לפסול החלטות של רשויות המדינה בנימוק של "חוסר סבירות". המשמעות היא שבית המשפט לא רק בוחן אם ההחלטות תואמות את הוראות החוק, ואם למחליטים הייתה הסמכות המתאימה; השופטים יכולים גם להפעיל שיקולים מהותיים ולהגיע למסקנה שיש לבטל את ההחלטה שהובאה בפניהם, בנימוק שהרשות לא איזנה כראוי בין השיקולים הענייניים. יש המכנים את השלב הזה "המהפכה המנהלית". השופט משה לנדוי, שאך זה מונה לנשיא בית המשפט העליון, מתנגד: הוא כותב כי בדיקת הסבירות של פעולות הרשות מחייבת את בית המשפט "לעשות את מלאכתו של עובד הציבור מחדש (…) תפקיד זה לא קיבל בית משפט זה על עצמו מעולם עד כה".

1981
פס"ד פלאטו־שרון נגד ועדת הכנסת: בית המשפט מבטל השעיה של חבר כנסת

ח"כ שמואל פלאטו־שרון, שהורשע בעבירה פלילית, עותר לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להשעות אותו עד שיינתן פסק דין בערעורו. עניינו מובא בפני השופט יצחק כהן, שמחליט להתערב בהחלטה של ועדת הכנסת ולקבל את העתירה. הוא מסביר שההשעיה, שלא כמו חקיקה, היא "תפקיד שיפוטי או מעין־שיפוטי שהמחוקק הטיל על ועדת הכנסת. לא ייתכן שבמילוי תפקיד זה תהיה לוועדה של הכנסת חסינות מפני ביקורת שיפוטית". משה לנדוי, בדעת מיעוט, מוחה שוב וכותב: "אם בכלל קיימת סמכות של בית משפט זה להתערב בדבר, בעילת חוסר סבירות, היא יכולה להיות מופעלת רק במקרה קיצוני ביותר".

בפסק דין אחר, שניתן בעקבות עתירה של יוסי שריד, מרחיב בג"ץ את הביקורת השיפוטית, השפיטות ועילת הסבירות גם להחלטות מנהליות של יו"ר הכנסת. בית המשפט קובע שיש להגיע לנקודת איזון בין עקרון "שלטון החוק במחוקק" ובין עצמאות בית הנבחרים. התערבות בג"ץ בהליכים פנימיים של הכנסת, נכתב, תידרש כאשר "הפגיעה הנטענת היא ניכרת ויש בה פגיעה בערכים המהותיים של משטרנו החוקתי". ההחלטה הופכת לעיקרון מנחה בהחלטות עתידיות בסוגיות כאלה, ומעניקה שיקול דעת לבית המשפט.


1982
פס"ד אמנון זכרוני נגד הוועד המנהל של רשות השידור: בג"ץ מורה לשדר ראיונות עם תומכי אש"ף

לאחר שרשות השידור הממלכתית החליטה למנוע שידור ראיונות עם אישי ציבור המזוהים עם אש"ף – שבאותה עת היה מוגדר כארגון טרור – פוסל בג"ץ את ההחלטה. בפסק הדין נקבע כי הרשות לא איזנה כראוי בין הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחון המדינה ובין חופש הביטוי.

1983
פס"ד אלן לוי נגד משטרת ישראל: בג"ץ מורה לאפשר הפגנה בניגוד לעמדת המשטרה

בית המשפט מקבל עתירה של "הוועד נגד המלחמה בלבנון", שביקש לקיים הפגנה ותהלוכה בירושלים, במסלול הצעדה שבה נרצח אמיל גרינצווייג. אף שהמשטרה טוענת שאי אפשר להבטיח את שלום המפגינים, בג"ץ קובע כי אסור לה להגביל את חופש הביטוי בנימוק כזה, אלא אם קיימת הסתברות גבוהה לפגיעה במפגינים. בתוך כך קובעים השופטים כי הפגנה על רקע פוליטי או חברתי מקבלת הגנה של "זכות חוקתית".

1985
פס"ד מוחמד מיעארי נגד יו"ר הכנסת: בית המשפט מחזיר את החסינות לח"כ שהשתתף באירוע של אש"ף

לאחר שח"כ מוחמד מיעארי נכח בעצרת זיכרון של אש"ף, החליטה הכנסת לבטל את חסינותו. בג"ץ מבטל את ההחלטה וקובע במוצהר שהליך החקיקה כפוף לביקורת שיפוטית, ככל הליך שלטוני אחר.

1986
פס"ד רסלר נגד שר הביטחון: ברק מחליט שהכול שפיט

בדיון בעתירה שביקשה לגייס את תלמידי הישיבות, קובע השופט ברק כי יש לאפשר ביקורת שיפוטית בכל תחום – וזאת לאחר שבשני מקרים קודמים פסק בג"ץ כי עתירות כאלה אינן שפיטות. "האם בכל מקרה ומקרה החלטה של רשות שלטונית שפיטה היא?", כתב ברק. "האם למשל, לצאת למלחמה או לעשות שלום אף הן החלטות 'שפיטות' ועשויות 'להיכלא' לנורמה משפטית ולדין שיפוטי? תשובתי הינה בחיוב". העתירות הקודמות נדחו גם בשל היעדר זכות עמידה – כלומר, הגשת עתירה בידי מי שאינו נפגע ישיר מפעולות הרשות – אך כאן קובע בית המשפט כי בעתירות ציבוריות וחוקתיות מהמעלה הראשונה אין צורך בזכות עמידה, וגם "העותר הציבורי" יכול להתייצב בפני בית המשפט.

1986
פס"ד יצחק ברזילי נגד ממשלת ישראל: בג"ץ מרשה לנשיא לחון את נאשמי פרשת קו 300

לאחר שהיועמ"ש סיכם עם נשיא המדינה על "חנינה מראש" לאנשי שב"כ החשודים בהרג מחבלים כפותים ובעדויות שקר, מגיעה הסוגיה לבג"ץ. האזרח יצחק ברזילי עותר לבית המשפט וטוען כי לנשיא אין סמכות לתת חנינה כזו, וכי ההליך פוגע בשוויוניות, מאחר שלמדינה יש אינטרס לחון את אנשי השב"כ. השופטים מאיר שמגר ומרים בן־פורת קובעים כי הנשיא אכן חרג מסמכותו, ועם זאת הוא נהג כשורה, משום שהונחו לפניו טעמים חריגים של ביטחון המדינה. בכך השופטים מרחיבים את סמכויות הנשיא בלא חקיקה מתאימה.


1987
פס"ד שולמית אלוני נגד שר המשפטים: בג"ץ מורה להסגיר לצרפת יהודי החשוד ברצח

חברי כנסת ממפלגת רצ עותרים לבג"ץ בדרישה שיורה להסגיר לצרפת את ויליאם נקש, המבוקש שם בגין רצח. העתירה הוגשה לאחר שהשר אברהם שריר החליט להימנע מהסגרה, בנימוק כי לנקש נשקפת סכנת חיים בכלא הצרפתי. בג"ץ מרחיב את השפיטות וקובע כי החלטתו של שריר מבוטלת, משום שלא בדק אם אכן קיימת סכנה כזו.

פס"ד אברהם פורז נגד ראש עיריית תל־אביב: בג"ץ מורה לשלב נשים בגוף הבוחר רב עיר

בית המשפט מקבל עתירה שהגיש אברהם פורז, אז חבר מועצת עיריית תל־אביב, וקובע כי בגוף הבוחר את רב העיר חייב להיות ייצוג לנשים – אף שבחוק אין הוראה כזו. לפי השופט ברק, היעדר נשים הוא פגיעה בעיקרון החוקתי של השוויון.

1989
פס"ד ג'מאל צופאן נגד הפצ"ר: בג"ץ מורה להעמיד לדין קצין שהכה פלסטינים

בית המשפט מבטל את החלטת הפרקליט הצבאי הראשי לא להעמיד לדין פלילי את אל"מ יהודה מאיר, שהיה מעורב בהכאת עצורים פלסטינים. נימוקו של הפצ"ר היה שהאירוע התרחש בראשית האינתיפאדה, ימים ספורים לאחר שהוחלט להשתמש בכוח נגד המתפרעים, ובאותו זמן שררו בשטח "אי בהירות וערפול" באשר להוראות. לכך הצטרפה גם החלטת הרמטכ"ל שמאיר יסיים את שירותו בצבא. השופט דב לוין דוחה את הנימוקים הללו וקובע כי החלטת הפצ"ר אינה סבירה.

1990
פס"ד גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה: בג"ץ מורה להעמיד לדין את מנהלי הבנקים

לאחר שהיועמ"ש יוסף חריש מחליט לא להעמיד לדין את הבנקאים הבכירים שהיו מעורבים בפרשת ויסות המניות, פוסל בג"ץ את החלטתו. בעוד חריש סבר שהחשודים כבר נענשו בעצם ההדחה מתפקידיהם, וכי גם הממשלה נושאת בחלק מהאשמה, השופטים קובעים כי "ההחלטה בלתי סבירה באופן מהותי ועל כן נפגמת היא על פי כללי תורת שיקול הדעת המנהלי. (…) ככל שיקול דעת שלטוני, גם שיקול דעתו של תובע בהחלטה על העמדה לדין צריך להיות סביר". בכך בג"ץ מרחיב את עילת הסבירות ומחיל אותה גם על החלטות של מערכת התביעה.

1991
פס"ד ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה: בית המשפט פוסל הסכם בין מפלגות

השפיטות ועילת הסבירות מורחבות לראשונה גם להסכמים פוליטיים – במקרה הזה, הסכם בין הליכוד ובין "הסיעה לקידום הרעיון הציוני". השופט מנחם אלון יוצא נגד פסק הדין של ברק וכותב כי "תפיסה מרחיקת לכת זו בדבר הנורמה של סבירות וקנה המידה המשפטי, הכול יכול, לבדיקת הסבירות, קשה היא בעיניי, ועם כל הכבוד, בלתי סבירה היא בעיניי (…) כיצד ניתן בכלל להבחין בין בדיקת 'המשפטיות' של הפוליטיקה ועריכת מלחמה (…) ובין בדיקת ההיגיון הפנימי, היעילות המעשית והתבונה שבהפקת לקחי מלחמה וקשירת יחסים דיפלומטיים".

1992
פס"ד תנועת נאמני הר הבית נגד ראש הממשלה: בית המשפט דן במשא ומתן מדיני

בג"ץ נדרש לעתירה נגד ניהול המשא ומתן עם סוריה והחזרת שטחי רמת הגולן. השופט מנחם אלון אמנם דוחה את העתירה, אך עצם הדיון בה מרחיב את השפיטות.

פס"ד תורקמאן נגד שר הביטחון: בג"ץ מונע הריסה של בית מחבל

לבית המשפט מוגשת עתירה של מחבל נגד הריסת ביתו. חרף תקנות ההגנה המאפשרות ענישה כזו, השופט ברק קובע כי הריסת כל ביתו של המחבל – שרצח גבר ופצע אישה – היא אמצעי בלתי מידתי. הסיבה: בבית חי גם אחיו הגדול של הנאשם עם משפחתו. במקום הריסה מורה ברק לאטום שני חדרים. בשנים הבאות מוציא בג"ץ עוד עשרות פסיקות המגבילות הריסת בתי מחבלים, מטעמים של מידתיות.

צילום: EPA
הריסת בית המחבל. צילום: EPA
1993
פס"ד אמיתי נגד יצחק רבין: בג"ץ מחייב את ראש הממשלה לפטר סגן שר

לפי פסק הדין בעניינו של פנחסי, היועץ המשפטי לממשלה אינו רק "מייעץ", אלא מנפק החלטות שמחייבות את הממשלה ללא יכולת ערעור. בכך מבצע בג"ץ מהפכה במעמדו של היועמ"ש ומרחיב את סמכויותיו – וזאת ללא הגדרה מתאימה בחוק, ובניגוד למסקנות ועדת אגרנט.

פס"ד אייזנברג נגד שר הבינוי והשיכון: בית המשפט פוסל מינוי מנכ"ל משרד ממשלתי

"עילת הסבירות" מאפשרת לברק לפסול את מינויו של יוסי גנוסר לתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, מכיוון שגנוסר, איש שב"כ לשעבר, היה מעורב בפרשת קו 300. "החלטת הממשלה פסולה היא", כותב ברק. "היא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני. הממשלה לא איזנה כראוי בין השיקולים הרלוונטיים השונים. היא לא נתנה את המשקל הראוי לנזק שייגרם לשירות הציבורי ממינויו".

פס"ד התנועה למען איכות השלטון נגד ממשלת ישראל: בית המשפט כופה על אריה דרעי להתפטר

בג"ץ מקבל עתירה נגד המשך כהונתו של השר אריה דרעי, הנאשם בפלילים. בית המשפט מרחיב את הפיקוח השיפוטי שלו כאשר הוא קובע כי שרים וסגני שרים שהוחלט להעמידם לדין, חובה עליהם להתפטר.

צילום: סהר יעקב, לע"מ
אריה דרעי. צילום: סהר יעקב, לע"מ
1994
פס"ד זאב ולנר נגד מפלגת העבודה: בג"ץ דן בהסכמים קואליציוניים

בהסכם קואליציוני שנחתם עם ש"ס, התחייבה מפלגת העבודה לפעול לשמירת הסטטוס־קוו בענייני דת ומדינה, ואף לשנות חוקי יסוד אם יהיה בכך צורך. בית המשפט דוחה אמנם את העתירות נגד ההסכם, אך בתוך כך דן בו ומבקר אותו.

פס"ד נועם פדרמן נגד שר המשטרה: בג"ץ מאשר למדינה לשלוח שוטרים להאיטי

לאחר שמדינת ישראל הסכימה לשגר להאיטי משלחת של המשטרה לצורך סיוע הומניטרי, הוגשה עתירה הטוענת כי אין זה מסמכותה של הממשלה. גם במקרה הזה העתירה עצמה נדחית, אך השפיטות מתרחבת לתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל.

1995


פס"ד בנק המזרחי נגד מגדל: אהרן ברק מעניק חוקה למדינת ישראל



צילום: סהר יעקב, לע"מ
אהרון ברק. צילום: סהר יעקב, לע"מ
"המהפכה החוקתית" קורמת עור וגידים. בפסק דין בנק המזרחי קובע ברק כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא בעל מעמד של חוקה, וכי בסמכותו של בג"ץ לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת ולפסול אותם. מבקריו של פסק הדין הזה טוענים בין השאר כי חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק, לא ידעו כי הם מכוננים חוקה למדינת ישראל ולא התכוונו לכך. השופט מישאל חשין, שנותר בדעת מיעוט, כותב: "ראויים אנו לחוקה, ואולם מעשה שייעשה יהיה כמעשה כל העמים: תנוסח חוקה ותובא למשאל עם; תתקבל חוקה בשש קריאות שתתפרסנה על פני שתי כנסות; ייעשה כל מעשה, ובלבד שתהא בו חריגה מהותית מדרכי החקיקה הרגילות והעם יהיה מעורב בחקיקתה של החוקה. (…) ואולם אתנגד בכל כוחי כי נכיר סמכות לכנסת לחקוק חוקה על דרך פסיקה של בית המשפט. (…) והעם היכן הוא? וכי לא ראוי שנשאל את דעתו?"

פס"ד אליס מילר נגד שר הביטחון: בג"ץ מורה לצה"ל לקבל נשים לקורס טיס

בית המשפט מקבל את עתירתה של הקצינה אליס מילר, וקובע כי צה"ל צריך לאפשר לה לגשת למיונים לקורס טיס. זאת אף שחוק שירות הביטחון מאפשר הבחנה בין נשים לגברים על פי מאפיינים רלוונטיים לשירות הצבאי. השופטים אליהו מצא וטובה שטרסברג־כהן קובעים כי באיזון שבין עקרון השוויון ובין ביטחון המדינה, במקרה זה יש להעדיף את הראשון, מאחר שאי קבלת נשים לקורס מפלה ואינה מידתית.

פס"ד גנימאת נגד מדינת ישראל: בג"ץ מחיל רטרואקטיבית את חוקי היסוד

עקרון "שמירת הדינים" בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי חוקים קודמים אינם כפופים לחוק היסוד הזה. למרות זאת, בג"ץ מפרש את "חוק המעצרים" על פי חוק היסוד, ומרחיב את זכויותיו של אדם שנתפס בגנבת רכב והובא להארכת מעצר.
חשין, בדעת מיעוט, כותב כי "שינוי האיזונים ברוח חוקי היסוד אינו אלא חקיקה שיפוטית שמן הדין להימנע ממנה, במיוחד לאור רצונו המפורש של המחוקק".

1996
פס"ד רותי נחמני נגד דניאל נחמני: ברק נותן פרשנות יצירתית לחוק

חוק יסוד השפיטה קובע כי "עניין שפסק בית המשפט העליון בשלושה (שופטים – נ"ב), ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון". למרות זאת, ברק מחליט על דיון נוסף גם לאחר פסק דין שהתקבל בהרכב מורחב של חמישה. נימוקו: לשון החוק "שלושה" כוונתה שלושה ויותר.

1997
פס"ד לשכת מנהלי ההשקעות נגד שר האוצר: לראשונה בתולדות המדינה, בג"ץ מבטל חוק

השופטים קובעים כי "חוק המעבר", המחייב מנהלי תיקי השקעות בעלי ותק של פחות משבע שנים לעבור בחינות לצורך קבלת רישיון, סותר את חוק יסוד חופש העיסוק. בכך מממש בית המשפט לראשונה את הסמכות שיצר לעצמו בפסק דין בנק המזרחי.

פס"ד ליאור חורב נגד שר התחבורה: בית המשפט פותח את רחוב בר־אילן בשבתות

בג"ץ מבטל את החלטת שר התחבורה לסגור לתנועה בשבתות את רחוב בר־אילן בירושלים, שתושביו חרדים. ברק קובע כי הסגירה "עלולה לפגוע קשות, ובמידה העולה על הנדרש, בחופש התנועה של חילונים המתגוררים במקום. לכן חובתו של השר היא לשקול חלופות להסדר שעליו הוחלט, על מנת למנוע את הפגיעה בהם או להקל אותה. לעניין זה החלטת השר אינה נסמכת על בדיקה מלאה ושיטתית של הנתונים העובדתיים ולכן דינה להיפסל". ברק מרחיב את הזכויות הראויות להגנה, וקובע כי "אין הבדל בין זכויות האדם הנכללות בחוקי היסוד החדשים לבין זכויות שאינן 'מכוסות' בחוקי היסוד".

1999
פס"ד שגיא צמח נגד שר הביטחון: בג"ץ מבטל סעיף בחוק השיפוט הצבאי

"אף שהדבר אינו מצוין במפורש בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", כותב ברק, "הרי גם חוקתיותה של פגיעה בחירויות של אנשי כוחות הביטחון מותנית בכך שהחוק הפוגע יעמוד בתנאים הכלליים הקבועים בפסקת ההגבלה הכללית לחוקי היסוד, והמחייבים כי החוק הפוגע יהלום את 'ערכיה של מדינת ישראל' וכי יהיה 'נועד לתכלית ראויה'". לאור זאת מחליט ברק על ביטול סעיף בחוק השיפוט הצבאי, שמאפשר לעצור חייל ל־96 שעות.

הילמן נגד השר לביטחון הפנים: בית המשפט מונע את סגירת ה"אוריינט האוס"

לאחר שראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון הפנים אביגדור קהלני הורו לסגור את משרדי הרשות הפלסטינית ב"אוריינט האוס" בירושלים, מוציאה השופטת דליה דורנר צו המקפיא את הסגירה, משום שההחלטה נבעה משיקולים פוליטיים, ולא מדיניים.

פס"ד פלונית נגד הרמטכ"ל: בג"ץ מגדיר מהי דרגה צבאית

בית המשפט מקבל את עתירתה של חיילת נגד העלאתו של תא"ל ניר גלילי לדרגת אלוף. על גלילי נגזר בשנת 96' עיכוב של שנתיים בקידום, לאחר שהורשע משמעתית במגע מיני עם חיילת בלשכתו. בתום התקופה החליט הרמטכ"ל שאול מופז למנותו למפקד גיס ולהעניק לו דרגות אלוף. שופטי בג"ץ מתערבים בהחלטה וקובעים שדרגה היא עניין של סטטוס ואות הוקרה, וגלילי אינו ראוי לכך. החלטת הרמטכ"ל, כך נפסק, אינה עומדת במבחן הסבירות והמידתיות.

צילום: משה מילנר, לע"מ
שאול מופז. צילום: משה מילנר, לע"מ
2000
פס"ד פלונים נגד שר הביטחון: בג"ץ משחרר את "קלפי המיקוח" הלבנונים

בית המשפט מורה למדינה לשחרר שבויים לבנונים שהוחזקו לצורך משא ומתן עתידי על שחרור רון ארד, ומעצרם הוארך באמצעות צו מנהלי. השופטים קובעים כי זכות הפרט לחירות ניצבת בראש פירמידת הזכויות שכל זכויות האדם מושתתות עליה. לדברי ברק, "ככל שחשובה המטרה של שחרור שבויים ונעדרים, אין בה – במסגרת החוק העומד לדיון בעתירה זו – כדי להכשיר את כל האמצעים. לא ניתן – במצב החוקי שבפנינו – לתקן עוול בעוול".

פס"ד קעדאן נגד מנהל מקרקעי ישראל: בג"ץ אוסר להקים התיישבות המוגדרת "יהודית"

בג"ץ קובע כי הקצאת קרקעות להתיישבות יהודית היא אפליה, ומורה למדינה לאפשר למשפחת קעדאן להתגורר ביישוב קציר. זאת למרות הצעתם של מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לבנות באזור יישוב קהילתי ערבי. לדברי ברק, "אין כל מאפיינים המייחדים את היהודים המבקשים לבנות ביתם ביישוב קהילתי (…) היישוב הקהילתי קציר פתוח לכל יהודי באשר הוא. ממילא, תושבי היישוב אינם 'קבוצה ייחודית' שעשויה להיכנס לגדר החריג בנוגע לאיסור על הפרדה על רקע לאום או דת".

2001
פס"ד האגודה לזכויות האזרח נגד ממשלת ישראל: בית המשפט מחייב לבצע אפליה מתקנת

בג"ץ מורה לממשלה למנות שישה נציגים ערבים למועצת מנהל מקרקעי ישראל, בנימוק של העדפה מתקנת. עד אז ישבו במועצה יהודים בלבד, משום שהחוק קובע כי חבריה יהיו נציגי ממשלה בכירים.

פס"ד שייח' עובייד נגד שר הביטחון: בג"ץ מאפשר לאנשי חזבאללה להיפגש עם נציגי הצלב האדום

בג"ץ מבטל את החלטת שר הביטחון לא לאפשר לצלב האדום לבקר אנשי חזבאללה המוחזקים בישראל, ובהם השייח' כרים עובייד ומוסטפא דיראני. שר הביטחון טען בדיון כי ארגון הטרור אינו מוסר מידע על שלושת חיילי צה"ל החטופים ואלחנן טננבאום ואינו מאפשר לצלב האדום לבקרם, ולכן ישראל צריכה לנהוג באופן דומה. ברק בפסק דינו ממשיך את המגמה של הרחבת עילת הסבירות בסוגיות ביטחוניות: "השאלה האמיתית הניצבת בפנינו היא סבירות ההחלטה. "ישראל היא דמוקרטיה המכבדת זכויות אדם, והשוקלת בכובד ראש שיקולים הומניטריים. (…) יקר בעינינו כבודו של כל אדם, גם אם הוא נמנה עם אויבינו". ברק קובע כי באיזון הראוי בין השיקולים ההומניטריים לשיקולי הביטחון, יד הראשונים על העליונה.

פס"ד הלל וייס נגד ראש הממשלה: בית המשפט דן בחוקיות של משא ומתן מדיני

בג"ץ נדרש לשאלה אם מותר לממשלת מעבר בראשות אהוד ברק להמשיך לנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית, ומתיר לו לעשות זאת. בעצם קיומו של הדיון, שוב מורחב מתחם השפיטות בתחום יחסי החוץ. השופט זמיר, בדעת מיעוט, סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף: "עד שבית המשפט בא לבדוק את שיקול הדעת שהממשלה מפעילה בניהול המשא ומתן ולפסוק אם הוא בלתי סביר ובלתי חוקי, על בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת שלו עצמו ולהחליט אם ראוי לבית המשפט שיתערב בעניין זה. (…) צו של בית המשפט האוסר משא ומתן מדיני או מפסיקו, הוא עצמו עשוי להיות בלתי סביר ובלתי אחראי".

פס"ד מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום: בית המשפט קובע מה הייתה כוונת הצדדים לחוזה

כדי לעודד בניית דירות רבות לצורך קליטת העלייה, חתם משרד השיכון על חוזים עם קבלנים שונים ובהם חברת אפרופים. כשהחברה איחרה בהשלמת הפרויקט, ניכתה המדינה 6 אחוזים מהתשלום שהובטח לה – ואילו אפרופים טענה כי מהחוזה ניתן להבין שבנסיבות הספציפיות, לא אמור להיות ניכוי כזה. השופט ברק מקבל את עמדת המדינה וקובע, בניגוד לחוק החוזים, כי "בפרשנות חוזה יש לחקור אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו – יד האחרונה על העליונה". בכך נוקט ברק גישה אקטיביסטית גם במשפט הפרטי, ולא רק במשפט הציבורי.

2002
פס"ד עדאלה נגד עיריית תל־אביב: בג"ץ מורה למדינה להציב שלטים עירוניים בערבית

בית המשפט קובע כי היעדר שלטים בערבית פוגע בזכות האדם לשפתו, בחופש הביטוי ובעקרון השוויון, מאחר שיש אזרחים שאינם מבינים את השילוט בעברית. השופט חשין, בדעת מיעוט, כותב כי "הכרזת העצמאות מעניקה זכות מסוג חירות, וכנגד זכות זו אין נוצרת חובה המוטלת על השלטון (…) חובת השלטון אינה אלא להימנע מפעולה בתחום הלשון".

פס"ד חיים אורון נגד יו"ר הכנסת: בג"ץ סוגר את ערוץ 7

השופט תאודור אור כותב כי התיקון לחוק, שאפשר את הכשרת הערוץ אחרי ששידר כמה שנים ללא רישיון, פוגע בחופש העיסוק ברמה שעולה על הנדרש, ולכן דינו להתבטל. אור קובע כי בבסיסו של חופש העיסוק עומד חופש התחרות, ומתן העדפה וטובות הנאה לאחד המתחרים בלבד, פוגע בזכות היסוד הזו. "תכלית זו, של מתן רישיון וזיכיון לתחנות רדיו אשר פעלו ללא רישיון וזיכיון כדין, אינה ראויה בעליל. היא נותנת פרס למי שפעלו שלא כדין, ובכך מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק".

צילום: מרים צחי
הספינה ממנה שידר ערוץ 7. צילום: מרים צחי
2003
פס"ד מגדלי העופות נגד מדינת ישראל: בית המשפט כבר לא צריך חוקי יסוד כדי לפסול חוקים

בפרשת מגדלי העופות קובעת השופטת דורית ביניש שלא רק כללי החקיקה הכתובים מחייבים את הכנסת, אלא גם עקרונות יסוד לא כתובים, העומדים בבסיס השיטה הדמוקרטית־פרלמנטרית של ישראל. המשמעות היא שבית המשפט יכול להתערב ולבטל חקיקה של הכנסת בשל פרוצדורה בלתי ראויה.

פס"ד הפורום לדו־קיום בנגב נגד שר התשתיות: בית המשפט מחליט על הקמת גשר ליישוב בלתי חוקי

בג"ץ קובע כי מאחר שחוק יסוד השפיטה מסמיך אותו להעניק סעד למען הצדק, הרי שהוא רשאי למטרה זו לפסוק בניגוד לחוק התכנון והבנייה. בהתאם לכך מורה השופט אליהו מצא למדינה לבנות גשר בעלות 32 מיליון שקלים מעל לנחל חברון, כדי לאפשר לתושבי יישוב בדואי בלתי חוקי בנגב להגיע לבית הספר.

2004
פס"ד מועצת הכפר בית־סוריק נגד ממשלת ישראל: בג"ץ מזיז את גדר ההפרדה

השופטים קובעים כי הקמת הגדר, בקטעים מסוימים שלה, תפגע בזכות הקניין, התנועה והעיסוק של הפלסטינים באופן לא מידתי, וכי אין לתפוס שטחי פלסטינים לצורך בנייה משיקולים צבאיים בלבד. השופט ברק מוסיף כי בנושאים צבאיים צה"ל הוא זה שמחזיק במומחיות, אך כאשר עולה שאלה באשר למידתיות של החלטות צה"ל, השופטים הם המומחים לנושא.

פס"ד רחל מנור נגד שר האוצר: בג"ץ מכונן את "הזכות לקיום מינימלי"

בעתירה נגד שר האוצר מסתמכים השופטים על זכות שהמחוקק לא מנה בחוקי היסוד. הם קובעים כי יש "זכות לקיום מינימלי", שהיא חלק אינטגרלי מהזכות החוקתית לכבוד.

פס"ד רופאים לזכויות אדם נגד מפקד כוחות צה"ל בעזה: בג"ץ מורה למדינה לספק מים וחשמל לתושבים ברצועה

לאחר שתשתיות בעזה נהרסו במהלך לחימה שניהל צה"ל נגד ארגוני טרור, מחליט בג"ץ כי ממשלת ישראל צריכה לדאוג לתושבים שנפגעו מכך. הנימוק: חובה הקיימת על פי החוק הבינלאומי, ומניעת פגיעה בכבוד האדם, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

2005
פס"ד מועצת חוף עזה נגד כנסת ישראל: בג"ץ מכשיר את ההתנתקות אך מגדיל את הפיצויים

בית המשפט לא מקבל את עתירת התושבים ביישובי חבל עזה, שביקשו למנוע את פינויים מבתיהם. השופט אדמונד לוי, בדעת מיעוט, הוא היחיד שתומך בביטולו של חוק פינוי־פיצוי. עם זאת, בהתאם לפסיקת השופטים, מוגדלים הפיצויים שהקציבה הכנסת למפונים.

צילום: מרים צחי
ההתנתקות. צילום: מרים צחי
פס"ד עדאלה נגד אלוף פיקוד המרכז: בג"ץ אוסר על "נוהל שכן"

ב"נוהל שכן", שבו נעשה שימוש במהלך האינתיפאדה השנייה, מבקש צה"ל מפלסטיני להעביר מסר לשכנו המתבצר בבית. ברק אוסר על הפעלת הנוהל הזה, בנימוק שאין לדעת אם ההסכמה של "השליח" אמיתית או נובעת מפחד, ואין ערובה לכך שהוא אינו מסתכן. נשיא בית המשפט העליון דורש ליישר קו עם הדין הבינלאומי, גם כשלא אומץ בחקיקה ישראלית.

פס"ד התנועה למען איכות השלטון נגד ועדת הכנסת: בג"ץ מורה על הסרת חסינות של ח"כ

לאחר שוועדת הכנסת סירבה לבקשתו של היועמ"ש, ולא הסירה את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי החשוד כי הצביע במליאה במקום ח"כ אחר, הוגשה עתירה לבג"ץ. השופטים קיבלו אותה ופסקו ששיקול הדעת של ועדת הכנסת במקרים כאלה מוגבל לבדיקת שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה, ולבחינת השאלה אם החלטתו להגיש כתב אישום מבוססת על טעמים פסולים.

2006
פס"ד "הוועד הציבורי נגד עינויים" נגד מדינת ישראל: בג"ץ מטיל מגבלות על "סיכולים ממוקדים"

לבית המשפט מוגשת עתירה נגד שיטת החיסולים המשמשת את צה"ל נגד מחבלים בכירים. בג"ץ מרחיב את השפיטות לפעולות לחימה, דן בעתירה וקובע באילו תנאים ניתן לחסל טרוריסט.

צילום: EPA
לחימה בעזה. צילום: EPA
פס"ד עדאלה נגד שר הפנים: בג"ץ מאפשר "איחוד משפחות" עם פלסטינים

בית המשפט פוסל את ההגבלות בחוק האזרחות על איחוד משפחות, בנימוק שאינן מידתיות. בכך מתאפשר לערבים־ישראלים להכניס למדינת ישראל את בני משפחותיהם הפלסטינים המתגוררים ביו"ש. בפסק הדין הזה מומצאת "הזכות למשפחה", שאינה מנויה בחוקי היסוד.

פס"ד ועדת המעקב העליונה נגד ראש הממשלה: בג"ץ פוסל מתן הטבות ליישובים

בעתירת נציגי הציבור הערבי, קובעים השופטים שאמנם בסמכותה של הממשלה לתעדף תקציבית יישובים מסוימים, אולם אסור שהתוצאה בפועל תהיה חוסר שוויון בין יהודים וערבים. "ניתן היה להניח כי מדיניות של מתן עדיפות לאזורי פריפריה בתחום החינוך תהיה שוויונית, ואף תקדם שוויון מהותי בין יהודים וערבים", נכתב בפסק הדין, "לא זו התוצאה של מדיניות הממשלה".

פס"ד סימה אמיר נגד בית הדין הרבני הגדול בירושלים: בג"ץ מצמצם את סמכות בתי הדין הרבניים

בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ, נפסק כי אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בתיקי נזיקין, קניין וממונות. זאת אף שחוק הבוררות מקנה לכל אדם סמכות שיפוט מכוח הסכמת הצדדים. הנימוק לפסיקה: אין חוק המקנה לבתי הדין סמכות זו במפורש, והכרעות דתיות ניתן לקבל שלא במסגרת מערכת ממלכתית.

2007
פס"ד תנועת אמונה נגד ראש הממשלה: בג"ץ נוטל סמכות לדון בהתאמת מועמדים לתפקידי שרים

לאחר שראש הממשלה אהוד אולמרט ממנה את חיים רמון לשר, מוגשות עתירות לבג"ץ בטענה שהמינוי אינו סביר, משום שרמון הורשע בפלילים. השופטת איילה פרוקצ'יה דוחה את העתירות, אולם קובעת כי בג"ץ יכול לדון בהתאמת מועמדים לתפקיד – סמכות שאינה מוזכרת בחוק. "עמידה בתנאי כשירות מינימליים הקבועים בחוק עדיין מותירה חובה על הרשות הממנה להפעיל את שיקול דעתה באשר לנאותות המינוי", כתבה השופטת. "…עליה לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים למינוי, ובכללם כשירות המועמד. כשירות זו נמדדת גם בבחינת רמתו המוסרית והערכית. המשפט יתערב ויאמר את דברו במקום שהמינוי משקף איזון בלתי ראוי". מנגד כותב השופט אשר גרוניס: "הגוף שקיבל את ההחלטה שהשלימה את הליך המינוי הוא בית הנבחרים. (…) בהקשר המסוים… אין לבית המשפט יתרון על פני כל אזרח במדינה בשאלת סבירותה של ההחלטה".

פס"ד בלדי בע"מ נגד מועצת הרבנות הראשית לישראל: בג"ץ פוסק גם בהלכות כשרות

את העתירה הגישו יבואני בשר, לאחר שהרבנות הראשית דרשה מהם להכשיר את הבשר סמוך לשחיטה במדינת המקור. החלטתה של הרבנות הסתמכה על כלל בהלכה שלפיו יש לבצע את ההכשרה בתוך שלושה ימים ממועד השחיטה; הבשר המגיע מחו"ל אמנם מוקפא מיד לאחר השחיטה, אך קיימת מחלוקת הלכתית בשאלה אם הדבר "עוצר את השעון". בג"ץ דן ופוסק כי ניתן לעשות את פעולת ההכשרה גם בישראל. בניגוד לכתוב בחוק קובעת הנשיאה דורית ביניש כי הדרישה ההלכתית פוגעת בחופש העיסוק, וכי בג"ץ רשאי להתערב גם בפסיקת הלכה: "הרבנות היא רשות מנהלית ממלכתית הכפופה לכללי המשפט המנהלי, ועל כן גם בבואה לפסוק על פי ההלכה, שיקול הדעת המוקנה לה באשר לקביעת התנאים למתן תעודות הכשר איננו שיקול דעת מוחלט. (…) הדרישה להקים מפעל להכשרת הבשר במדינה אחרת… מייקרת את הייבוא ומכבידה על המבקש לייבא את הבשר. לפיכך, רק אם מדובר בתנאי אולטימטיבי הנדרש לשם שמירה על הכשרות יכולה דרישה כזו לעמוד". גם בתוך גדרי סמכותה של הרבנות, כותבת ביניש, עליה להתחשב "בעקרון חופש העיסוק כזכות יסוד, ובזכות היבואנים לחופש עיסוק”.

צילום: מרים צחי
דורית בייניש. צילום: מרים צחי
2008
פס"ד יואל לביא נגד ראש הממשלה: בג"ץ מונע מינוי לתפקיד בכיר בגלל התבטאויות נגד ערבים

היועמ"ש מני מזוז פוסל את מינויו של יואל לביא למנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל, בגלל התבטאויותיו נגד שילוט בערבית בעת ששימש ראש עיריית רמלה. "זה לא מוצא חן בעיניהם, שילכו לגור בג'לג'וליה, שזה שם ערבי. למה שאני אחליף את השם? בגלל שג'מאל או איזה מוחמד רוצה? שיחליף את אללה שלו", כך אמר לביא בריאיון, ואז התנצל על הדברים. בג"ץ דוחה את עתירתו של לביא נגד היועמ"ש, וקובע כי ההחלטה של ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון על המינוי חרגה ממתחם הסבירות. בפסק דינה כותבת ביניש כי אף שהחוק אינו קובע זאת, מוטלת חובה על הרשות הממנה להפעיל שיקול דעת באשר להתאמתם המהותית של המועמדים למשרה הציבורית. "תחום ההתערבות השיפוטית עשוי להתרחב ככל שהוא נוגע להיבטים הנורמטיביים הכרוכים בבחינת התאמתו המהותית של מועמד (…) בשל כשל ערכי שדבק בהתנהגותו או במעשיו".

2009
פס"ד המרכז האקדמי למשפט ועסקים נגד שר האוצר: בג"ץ מונע הפרטה של בתי סוהר

השופטים מקבלים עתירה נגד החוק המאפשר להקים ולתפעל מתקן כליאה על ידי חברה פרטית. בג"ץ קובע כי עצם העברת הסמכויות האלה לזכיין פרטי, שמטרתו להפיק רווח כספי, פוגעת בזכויות החוקתיות של האסירים לחירות אישית ולכבוד – גם אם בפועל תנאי מאסרם משתפרים. עוד נקבע כי האחריות "לשמירה על הסדר הטוב, המשמעת וביטחון הציבור" והאחריות "למניעת בריחתם של אסירים הנתונים במשמורת" הן סמכויות מובהקות של מדינה, שאמורה להחזיק במונופול על הפעלת כוח לשם קידום האינטרס הציבורי. כאשר הסמכות לשלילת חירות ניתנת בידי תאגיד פרטי, הלגיטימיות של עונש המאסר נפגעת. בדעת מיעוט קורא השופט אדמונד לוי לחבריו להשאיר את העניין לשיח הציבורי.

פס"ד קומפורטי נגד מועצת הרבנות הראשית לישראל: בג"ץ שוב מתערב בכללי הכשרות

בית המשפט מקבל את עתירתם של בעלי קונדיטוריה המשתייכים לכת היהודים המשיחיים, ומורה לרבנות הראשית להשיב להם את תעודת הכשרות. זאת למרות ההסתמכות של הרבנות על עמדה הלכתית הקובעת כי עסק כזה אינו כשר.

2010
פס"ד ארנון יקותיאלי נגד השר לענייני דתות: בג"ץ מורה להפסיק תשלום קצבה לאברכים

לפי פסיקת בג"ץ, ההסדר לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לאברכים הלומדים בכולל פוגע בשוויון. לאור זאת נקבע כי הסעיף בחוק התקציב הקובע את ההסדר לא ייכלל בחוק התקציב הבא.

פס"ד פלוני נגד מדינת ישראל: בג"ץ אוסר לדון בהארכת מעצרם של מחבלים שלא בנוכחותם

בית המשפט העליון מבטל סעיף בחוק הפלילי, שלפיו ניתן לקיים דיון במעצרו של מחבל או עצור בעבירות ביטחון גם שלא בנוכחותו. לדברי השופטים, הסעיף הזה פוגע באופן בלתי מידתי בזכות חוקתית שהיא מרכיב גרעיני ב"זכות להליך הוגן" – עוד זכות שאינה מוזכרת בחוקי היסוד.

פס"ד שר המשפטים נגד ניר זוהר: בג"ץ קובע שגם חנינות נתונות לביקורת שיפוטית

ניר זוהר, אסיר עולם שהנשיא הסכים לקצוב את עונשו ל־32 שנה, עותר נגד שרת המשפטים ציפי לבני, שסירבה לחתום על קציבת העונש. ההרכב הראשון של בג"ץ שדן בתיק קובע כי אין לשר המשפטים שיקול דעת בנושאים כאלה, ותפקידו מתמצה בהמלצה לנשיא; בדיון הנוסף קובעים השופטים כי החלטת קודמיהם אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל. מהפסיקה עולה כי גם החלטת חנינה של נשיא המדינה – שלכאורה אינה הליך משפטי אלא נובעת משיקולי חסד ורחמים – כפופה לביקורת שיפוטית.

צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
ציפי לבני. צילום: יונתן זינדל – פלאש 90
2011
פס"ד האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים נגד עיריית באר־שבע: בג"ץ מורה למדינה להקים מוזיאון אסלאמי

האגודה המייצגת את הבדואים עותרת בדרישה להשיב לחיק האסלאם מסגד בבאר־שבע, שננטש ב־1948 ומאז שימש כבית משפט שלום וכמוזיאון. העותרים דורשים שהמבנה ישוב לתפקד כמסגד, והשופט סלים ג'ובראן מקבל חלקית את העתירה וקובע כי הפתרון המידתי הוא הקמת מוזיאון לדת האסלאמית במקום – על אף שלא הועלתה בקשה כזו. השופטת מרים נאור, בדעת מיעוט, טוענת כי פסק הדין הוא "פיקוח בלתי סביר של בית המשפט".

2012
פס"ד סלאח חסן נגד המוסד לביטוח לאומי: בית המשפט מבטל סעיף חוק בשל פגיעה בזכות לקיום בכבוד

הנשיאה דורית ביניש קובעת כי שלילה אוטומטית של גמלת הבטחת הכנסה בשל אחזקת רכב או שימוש בו פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות לקיום מינימלי בכבוד. זו הפעם הראשונה שבית המשפט מורה על ביטול סעיף חוק בנימוק של פגיעה בזכות חברתית־כלכלית.

פס"ד שלום עכשיו נגד שר הביטחון: בג"ץ מורה לפנות את מגרון

בעקבות עמדת המדינה שלפיה היישוב מגרון אינו חוקי, החליט בג"ץ כבר ב־2011 כי יש לפנותו. ב־2012 מודיעה המדינה כי הגיעה להסכם עם התושבים על העתקת היישוב בעוד שלוש שנים וחצי. השופטים מבטלים את הסכם הפשרה וקובעים כי אומנם קיימת בידי הממשלה סמכות להארכת המועד עד הפינוי, "אך יש להשתמש בסמכות זו בזהירות, מאחר שהארכת מועד עלולה להותיר על כנו מצב בלתי חוקי. (…) משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל, ומדובר בבקשה שהיא בגדר בקשה פורצת סכרים".

צילום: מרים צחי
פינוי מגרון. צילום: מרים צחי
פס"ד משה אשר נגד שר האוצר: בג"ץ קובע מי ימונה ליו"ר רשות המיסים

לאחר שוועדת האיתור ממליצה על מינויו של משה אשר ליו"ר רשות המיסים, מחליט שר האוצר יובל שטייניץ – בהתאם לסמכותו – לא לקבל את ההמלצה. בג"ץ מבטל את החלטת השר וקובע כי לוועדה משקל "כמעט מכריע". השופט אליעזר ריבלין כותב כי "מקום בו חורגת החלטת הרשות המוסמכת אף מגדרו הרחב של מתחם הסבירות, אין היא יכולה לעמוד".

2013
פס"ד ועדת הבחירות המרכזית נגד חנין זועבי: בג"ץ מכשיר את ריצתה של זועבי לכנסת\

לאחר שוועדת הבחירות החליטה לפסול את ח"כ חנין זועבי מהתמודדות לכנסת, וזאת בשל השתתפותה במשט המרמרה, הופך בג"ץ את ההחלטה. הנימוק: הפסילה היא צעד קיצוני, וראוי שהעילה החוקית המונעת ריצה לכנסת תקבל פרשנות "צרה ומצומצמת, תוך דרישה ראייתית מחמירה, ותיוחד למקרים חריגים ביותר".

צילום: מרים צחי
באסל גטאס, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה, דצמבר 2012. צילום: מרים צחי
פס"ד אסף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט נגד משרד הפנים: בג"ץ אוסר להחזיק מסתננים בסהרונים ובקציעות

בית המשפט מקבל את עתירתם של מבקשי מקלט וארגוני זכויות אדם, וקובע כי "התיקון לחוק למניעת הסתננות", שמאפשר להחזיק מסתננים במשמורת למשך שלוש שנים – פוגע באופן בלתי מידתי בזכותם לחירות. לאור זאת מצטוות הרשויות לשחרר 2,000 נתינים זרים השוהים במתקני המשמורת.

צילום: יהושע יוסף
דרום תל אביב. צילום: יהושע יוסף
2015
פס"ד אורי אבנרי נגד הכנסת: בית המשפט מצמצם את "חוק החרם"

לאחר שהכנסת קבעה בחוק שאפשר להטיל חובת פיצויים על כל מי שקורא להחרים את ישראל, אף אם לא הוכח שהקריאה גרמה לנזק, מבטל בג"ץ את הסעיף הזה. כך לראשונה נפסל חוק בנימוק של פגיעה בחופש הביטוי – זכות שאינה מופיעה בחוקי היסוד.

פס"ד מפלגת יש עתיד נגד ראש הממשלה: בג"ץ אוסר למנות "סגן שר במעמד שר"

בג"ץ מקבל את העתירה נגד כהונתו של יעקב ליצמן במשרד הבריאות כ"סגן שר במעמד של שר". בעקבות ההחלטה ממונה נציג של מפלגת אגודת ישראל, לראשונה זה עשרות שנים, לתפקיד שר בממשלה.

פס"ד יוסף פנחס כהן נגד ממשלת ישראל: בג"ץ מחייב את המדינה למגן בתים בשדרות

בית המשפט נענה לעתירה, וקובע כי על המדינה להעניק מיגון ל־800 בתים בעיר שדרות. השופטת פרוקצ'יה כותבת כי "שיקול הדעת הנתון לממשלה בנושאי מדיניות שונים הוא רחב ביותר, אולם הוא אינו חסום לחלוטין לביקורת שיפוטית. נושא מיגון הבתים בשדרות, אף שהוא עניין של מדיניות המצוי בסמכותה הרחבה של הממשלה, נוגע בזכויות אדם בסיסיות ומהותיות ביותר. הנגיעה של נושא מיגון הבתים בזכויות אדם מהותיות מקנה לעתירה זו את נפקותה המשפטית־חוקתית, ומצדיקה את היזקקות בית משפט זה לעיקריה".

2016
מפלגת מרצ נגד הרמטכ"ל: בג"ץ מכריח רב להתנצל על דיון הלכתי

בית המשפט מתערב בהחלטת הרמטכ"ל למנות את הרב אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי, ומתנה את מינויו בהתנצלות פומבית על דברים שכתב בנוגע לפרשת "אשת יפת תואר" שבספר דברים. "יש פוסקים הרבה יותר גדולים ממנו שפוסקים אחרת", אומר בדיון השופט ניל הנדל. "כאשר הוא אומר שהיום הוא לא מתיר, זה לא מספיק. הוא צריך לומר שזה אסור אז וכיום. אנחנו צריכים ממנו דברים ברורים". השופט ג'ובראן מוסיף: "כמה שאני מכיר את התורה, ואני קראתי אותה, לא נאמרו שם דברים כמו שהרב קרים אמר. אם הרב מכבד את עצמו, הוא חושב הרבה טרם מתן תשובה. ככה רבנים נוהגים".

פס"ד התנועה למען איכות השלטון נגד ראש הממשלה: בג"ץ מבטל את מתווה הגז

בהסכם בין ישראל לחברות הגז נקבע כי הממשלה והכנסת לא יוכלו לשנות את המתווה למשך עשר שנים. השופט אליקים רובינשטיין קובע כי יש בכך כבילת שיקול הדעת של הרשות – דבר האסור על פי כלל מנהלי. לפי פסיקת בית המשפט, צריכה הממשלה לשנות את החלק הזה בהסכם, או להפוך את ההסכם לחוק שיאושר בכנסת. השופט נעם סולברג בדעת מיעוט כותב: "אוּכל להשיב לחברי כי שיטתו־שלו, לפיה נדרש מתווה הגז לעבור הליך של חקיקה בכנסת, צופנת בחובה סכנה רבתי של תג מחיר גבוה שתאלץ הממשלה לשלם – במטבעות של כסף ובמושגים של פוליטיקה – כדי לשכנע סיעות וחברי כנסת להצביע בעד המתווה; סחר־מכר שאזרחי המדינה ישאו בו, ושיכול חלילה גם להיות קלוקל. (…) עד שהוא חושש להסגת גבולה של הכנסת על ידי הממשלה, חושש אני (…) שמא נסיג אנחנו, השופטים, את גבולו של המרחב הפוליטי".

צילום: קוקו
אסדת הגז. צילום: קוקו
2017
פס"ד ואיל חוסיין באג'ס זיאדה נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית: בג"ץ מונע את העתקת עמונה

לאחר שבג"ץ פסק כי יש לפנות את היישוב עמונה, נחתם הסכם בין התושבים למדינה שלפיו המאחז יועתק וייבנה במקום סמוך, והאדמות שם יוכשרו משפטית בדרך מקובלת של פירוק שיתוף. בעתירה נגד ההסכם הזה קובעים השופטים כי נפלו פגמים בשיקול הדעת של המדינה, וכי המתווה אינו מידתי. עוד נכתב בפסק הדין כי ההסכם פוגע בזכויות בעלי החלקות באופן שאינו ניתן להצדקה, הן בראי שיקולי הביטחון והן בראי טובתם של תושבי עמונה. ההסכם מבוטל.

פס"ד התאחדות הסוחרים והעצמאים נגד שר הפנים: בג"ץ מתיר פתיחת מרכולים בשבת

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, בפסק הדין האחרון שכתבה, מורה לאפשר פתיחת עסקים בשבת בתל־אביב. לפי נאור, עמדתו של שר הפנים, שצידד בסגירת בתי העסק, אינה סבירה, "מפני שלא ניתן משקל הולם לשיקול בדבר מעמדה הייחודי־האוטונומי של העירייה, שהוא העיקרון הבסיסי של המינהל המקומי”.

פס"ד התנועה למען איכות השלטון נגד הכנסת: בג"ץ מבטל את חוק הגיוס

בית המשפט קובע, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, כי הסדר הגיוס החדש של תלמידי הישיבות ש"תורתם אומנותם" פוגע קשות בשוויון, ובכך מקים פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם. לפי השופטים, הכנסת צריכה לקבוע בהקדם הסדר שיביא לשוויון מלא. בפסק הדין מבוטלת סמכותו של שר הביטחון להעניק פטור משירות לתלמידי הישיבות שדחו את גיוסם.

פס"ד צחי קוונטינסקי נגד הכנסת: בג"ץ מבטל את המס על דירה שלישית

בית המשפט מקבל את העתירה ופוסל את חוק מס דירה שלישית, ולראשונה הוא מתבסס על "פגיעה בזכות ההשתתפות של חברי ועדת הכספים בכנסת בהליך החקיקה". לדברי השופטים, לא התנהל דיון מספק, ובכך נוצרה פגיעה בזכות. כך מרחיב בג"ץ את היקף הביקורת השיפוטית ללא הוראה בחוקי היסוד.

פס"ד אלמסגד גריוסוס צגטה נגד שר הפנים: בג"ץ מונע הרחקת מסתננים למדינה שלישית

שוב מגיע חוק המסתננים לבג"ץ, ושוב הוא נפסל. הפעם קובע בית המשפט כי המתווה שהושג בדבר העברה למדינה שלישית אינו תקף.

פס"ד שי גיני נגד הרבנות הראשית לישראל: בית המשפט מפקיע מהרבנות את הבלעדיות על הכשרות

בית המשפט דן בעתירה נגד הרבנות הראשית בעניין קנסות שהוטלו על בתי עסק שהציגו עצמם ככשרים בלי שתהיה להם תעודה. השופטים קובעים כי אסור אמנם לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים שהוא מקפיד עליהם ואופן הפיקוח על שמירתם, תוך הבהרה מפורשת כי אין בידיו תעודת הכשר. בכך ניתן פתח להקמת מערך כשרות אלטרנטיבי, בניגוד לעמדת הרבנות הראשית. לשם כך מאמץ בית המשפט פרשנות מרחיקת לכת לחוק ההונאה בכשרות.

פס"ד האגודה לשמירת זכויות הפרט נגד משרד הפנים: בג"ץ רומז על העצמת כוחם של חוקי היסוד

השופטת ענת ברון מסמנת את המהפכה הבאה – ביטול הסעיף בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שלפיו חוקים קודמים אינם כפופים לו. "שמירת הדינים היוותה מעין פשרה פוליטית שאפשרה את הנעתה של מהפכה חוקתית בישראל. ואולם לא מן הנמנע כי תגיע העת שבה לא יעמוד לה עוד כוחה של הוראת שמירת הדינים לבלום תהליכים חוקתיים. ביקורת שיפוטית מעין זו כבר הביאה להכרה בנישואים בין זוגות בני אותו מין במדינות רבות ברחבי העולם".

צילום: מרים צחי
השופטת ענת ברון. צילום: מרים צחי
2018
האגודה לזכויות האזרח נגד הכנסת: בג"ץ דן בפסילת חוק הלאום

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מחליטה לכנס הרכב מורחב שידון בעתירה נגד חוק הלאום, אף שמדובר בחוק יסוד. זאת במקום לדחות העתירות על הסף ולקבוע שאין לבג"ץ סמכות לפסול ולדון בחוקי יסוד, שסמכותו לדון בחוקים כלשהם, לשיטתו שלו, כפופה אליהם.

פס"ד פורום דו־קיום בנגב נגד עיריית באר־שבע: בית המשפט העליון מורה להקצות שטח לאירוע של יום הנכבה

השופטים הופכים החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר־שבע, ומחייבים את העירייה להקצות לעותרים מקלט עירוני לצורך אירוע לציון יום הנכבה. החוק אמנם אומר כי עירייה יכולה למנוע הקצאת שטח ל"פעילות פוליטית", אך השופטים קובעים כי הכוונה היא לפעילות מפלגתית בלבד.

2019
פס"ד לארה אל־קאסם נגד משרד הפנים: בית המשפט מאשר לפעילה־לשעבר בארגון חרם להיכנס לישראל

לארה אל־קאסם, סטודנטית אמריקנית שביקשה ללמוד באוניברסיטה העברית, עתרה נגד החלטתו של שר הפנים למנוע את כניסתה לישראל. הסיבה לאיסור הייתה התפקיד שמילאה אל־קאסם בעבר כנשיאת ארגון שקרא לחרם על ישראל. השופט ניל הנדל קובע כי החלטת השר, שהתבססה על חוק הכניסה לישראל, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בין השאר מכיוון שאל־קאסם כבר אינה חברה באותו ארגון, ולדבריה אינה מנסה לקדם פעילות חרם. "מניעת כניסתה של המבקשת אינה מקדמת את תכלית החוק. הפעולה הקונקרטית העומדת לפנינו חורגת באופן ברור ממתחם הסבירות, ולא ניתן לקבלה", כותב הנדל.


פס"ד לוחמים לשלום נגד שר הביטחון: בג"ץ מאפשר לפלסטינים להגיע לטקס הזיכרון האלטרנטיבי

השופט יצחק עמית מורה לראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו לאפשר למאה פלסטינים להיכנס לישראל כדי להשתתף בטקס אלטרנטיבי ביום הזיכרון. "מונחת הליבה של חופש הביטוי, של האוטונומיה האישית, זו המעניקה לכל אדם את האפשרות לכתוב ולעצב את סיפור חייו על פי דרכו־שלו. אל לשר הביטחון להתערב בדרך בה משפחה מבקשת לבטא את השכול הפרטי שלה", כותב עמית.

פס"ד תאגיד השידור הציבורי נגד ראש הממשלה :בג"ץ מוסיף "זכות לשידור ציבורי"

במקורה הוגשה העתירה נגד פיצול חטיבת החדשות מהתאגיד. יוזמת הפיצול בוטלה בינתיים, ובכל זאת בג"ץ העדיף לא לקבוע כי העתירות התייתרו והשיגו מבוקשן. השופט מלצר מקבל את העתירות תוך מתיחת ביקורת על הממשלה: "עיתונות חופשית משמשת כלי מרכזי בחשיפת מידע על השלטון ועל אחרים", הוא קובע. בנוסף כותב השופט כי הזכות לחופש הביטוי – המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – מתממשת בין השאר על ידי קיומו של שידור ציבורי.

https://www.makorrishon.co.il/magaz...
תודה רבה 04.06.1915:58
1. כולם מציינים את כמות החוקים המזערית שבגצ ביטל בתגובה להודעה מספר 0
אבל שוכחים את החלטות השרים וכדומה שביטל, ואת החוקים שלא נחקקו בגלל החשש, ואת העיקרון.
The Humanist 04.06.1916:29
3. לא רק מדובר חוקים שמלכתחילה לא נחקקו אלא אפילו בחוקים שמערכת המשפט כופה על הממשלה להעביר בתגובה להודעה מספר 1
יש למערכת המשפט כל מיני דרכים לכפות על הממשלה להעביר חוקים, בין היתר בעזרת איומים.
היגיון 04.06.1916:54
7. בהחלט, יש רשות אחת במדינה שעושה את עבודתה בתגובה להודעה מספר 1
כפי שהוגדר לה על פי חוק
תודה רבה 04.06.1919:47
9. אם זה היה מכח החוק בתגובה להודעה מספר 7
הם לא היו הופכים את הניסיונות לשנות את החוק, ללא לגיטימיים.

זה עובד מכח התפיסה לפיה יש קבוצה שיודעת טוב יותר מהעם מה טוב בשבילו, ושזכותה להוביל אותו כפי שהם מבינים.
Seattleite 04.06.1916:24
2. תודה על המידע (רק שנשבר לי הסקרולר) בתגובה להודעה מספר 0
ishayl 04.06.1916:35
4. מחריד בתגובה להודעה מספר 0
פרה אדומה 04.06.1916:50
5. אם זה הקיצור, אני לא יכול לדמיין איך נראה הארוך..... בתגובה להודעה מספר 0
היגיון 04.06.1916:53
6. מגמתי בתגובה להודעה מספר 0
ה״אקטיביזם״ התחיל הרבה לפני ברק.
הכותב (כפי ששמעתי אותו אומר בטלויזיה) התחיל רק מתחילת כהונתו של ברק ״מסיבות טכניות כי לא היה מקום להכניס את הכל״. כמה נוח.

בלי פס״ד קול העם, למשל (שנות ה50) לא היינו אפילו יכולים לקשקש כאן בפורום הזה.
צללפון 04.06.1917:31
8. לא במקרה מזכירים בכל פעם את אותה דוגמא של ''קול העם'' בתגובה להודעה מספר 6
כי יש מעט מאוד דוגמאות שבג"צ בכלל פעל בניגוד לממשלה ובמקרה של "קול העם" לממשלה לא היתה שום סמכות לפגוע בעיתון ולכן זו לא דוגמא לאקטיביזם.
העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג