להורדת אפליקציה:
החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 27939

ליה 02.05.2009:36

בג''צ עלול לבטל את מדינת ישראל כמדינה יהודית

ערכתי לאחרונה בתאריך 02.05.20 בשעה 09:53 בברכה, ליה



איך זה שחוק יסוד כבוד האדם הפך למהפכה חוקתית?

שוקן מגיע לבג"צ / בן דרור ימיני

החזון של מדינה פתוחה להגירה ערבית, שעליו ממליץ עמוס שוקן, מחלחל לבג"צ. ההשפעה המסוכנת הזאת מחייבת רפורמה דמוקרטית, כדי שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית.

הצעות החוק להגבלת סמכותו של בג"צ בענייני הגירה ואזרחות חידשו את הדיון הציבורי בעניין סמכויות בג"צ. עיתון "הארץ" כבר התגייס השבוע, וזו זכותו, הן במאמר מערכת והן במאמר של עמוס שוקן, כדי להנציח את עטרת בג"צ על מקומה.

אין בהצעות לרפורמה, תחילה של פרופ' דניאל פרידמן ובהמשך של חבר הכנסת מיכאל איתן, דבר שאינו דמוקרטי.

בניגוד לשטיפת המוח הקולקטיבית שאנחנו שרויים בתוכה, אין מדינה בעולם שבה המצב החוקתי דומה לזה של ישראל. באותן מדינות שבהן יש סמכות שיפוטית לביטול חוקים, בית המשפט המוסמך הוא בית משפט דמוקרטי, כלומר גוף שהרכבו משקף את קשת הדעות בציבור.

חוגים מסוימים בקרבנו הופכים את הדמוקרטי לפוליטי כדי להפחיד, כך שצריך לשאול: האם הם יסכימו להעניק לקבוצת אנשים, שמייצגת בעיקר את עמדות המפד"ל, להכתיב לציבור כולו את ערכיה הפוליטיים, גם אם במסווה חוקתי? התשובה ידועה: הם בעד בג"צ בתנאי שהוא עשוי בצלמם.

בגרמניה, למשל, שבה יש סמכות לביטול חוקים, המפלגות קובעות את הרכב בית המשפט החוקתי.

בקנדה ובדרום אפריקה החוקה עצמה מחייבת גיוון בבחירת השופטים.

בארצות הברית הנשיא בוחר את השופטים על פי נטיותיו הפוליטיות.

בצרפת מוענקת הסמכות (לפני אישור החקיקה) למועצה חוקתית -Conseil Constitutionnel, שהרכבה פוליטי לחלוטין והיושבים בה אינם בהכרח משפטנים.

בהולנד, לעומת זאת, יש שלילה מפורשת של הסמכות לפסילת חוקים וגם בבריטניה אין לשום בית משפט סמכות לבטל חוקים.

רק ישראל שרויה באנומליה שאין כמותה בעולם.

אנדרוגינוס שנוצר כתוצאה מחקיקה חפוזה וממשפטן אימפריאליסט.

32 חברי כנסת הצביעו בעד חוק יסוד כבוד האדם, 21 הצביעו נגדו, כלומר החוק התקבל ללא רוב בכנסת עצמה ובוודאי ללא דיון ציבורי והנה, החוק הזה הפך למהפכה חוקתית, כלשונו של אהרן ברק.

איך בדיוק מתחוללת מהפכה כאשר רוב חברי הכנסת כלל אינם יודעים עליה - לברק פתרונים.

הזכות לאהבה ולהשמדה

הדיון בסמכויות בג"צ מתעורר בעקבות התיקון לחוק האזרחות, שקבע שתושבי השטחים לא יזכו להגירה אוטומטית לישראל רק משום שהם מתחתנים עם אזרחי ישראל.

הנימוק הרשמי היה ביטחוני.

הנימוק האמיתי הוא גם דמוגרפי.

רק לאחר הגירה של למעלה ממאה אלף פלשתינים, כלומר זכות שיבה זוחלת, התעוררה ישראל.

החוק הגיע לבג"צ. עמדת רוב שופטי בג"צ בסוגיית ההגירה היא כל כך (שמאל) קיצונית, שכל מי שמכיר את המצב הנוהג בעולם נותר אחוז פלצות.

האם יש מדינה בעולם שמאפשרת הגירה של תושבי מדינת אויב במסווה של "הזכות לחתונה"?

האם בג"צ מתכוון לכפות את זכות השיבה? האם בג"צ אינו יודע שרוב תושבי השטחים, חסידי הזכות לאהבה ולחתונה, העלו לשלטון את החמאס, שדוגל בשנאה ובהשמדה?

את העתירה המקורית הגיש מרכז עדאלה, שעמדותיו בתחום זכות קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית אינן זקוקות להרחבה. את העתירה החדשה, בעקבות הצעת חוק משופרת, הגישו עדאלה וחברת הכנסת זהבה גלאון, מיעוט שולי בציבור, שיש לו, כנראה, רוב בבג"צ.

ואחר כך יש התוהים על הירידה באמון הציבור בבג"צ.

צביעות ודיון ציבורי

עמוס שוקן, מו"ל הארץ, פרסם השבוע מאמר המתנגד לכל פגיעה בסמכויות בג"צ, והבהיר שבמוקד העניין מצויה "זכות ההגירה" לישראל. והוא תוהה: איך ייתכן שמהפכה חוקתית משמעותית כל כך תובא לאישור ועדת השרים לחקיקה בלי כל דיון ציבורי.

סליחה? עכשיו התעוררת, מר שוקן?

איך זה שחוק יסוד כבוד האדם הפך למהפכה חוקתית? הרי אז לא היה כל דיון ציבורי. הרי אז השתתפו בהצבעה פחות מחצי מחברי הכנסת.

אלא שהצורך בדיון ציבורי הוא פועל יוצא של עמדה פוליטית. כשהמחטף מתאים, התשואות מובטחות. כשהמחטף אינו מתוצרת השמאל הרדיקלי, הוא מחייב הכשלה בתירוץ של "דיון ציבורי".

ובכלל, שוקן טועה ומטעה. בנושא חוקי ההגירה היה דיון ציבורי רחב. בוודאי רחב יותר מהדיון שלא היה על מחטף "המהפכה החוקתית". הוקמה גם ועדת משפטנים בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, לא בדיוק איש ימין, שהמלצותיה הן גם הבסיס לחוק האזרחות. על החוק עצמו התקיימו אינספור דיונים בציבור, בתקשורת, בכנסת ובאקדמיה וטוב שכך.

זכות השיבה

שוקן כבר הבהיר בעבר את עמדתו בנוגע לאופי המדינה: "מה יותר שלום בין העמים ממה שעשוי לנבוע מכך: נישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות ומפלשתין? השאיפה לשלום מחייבת שפלשתינים ופלשתיניות, מצרים ומצריות, ירדנים וירדניות יוכלו לחיות בישראל וגם מאפשרות של משפחות מעורבות (בן/בת זוג יהודי עם בן/בת זוג ערבי) לא צריך להירתע".

זהו חזונו של שוקן. זה החזון שהוא מבקש מבג"צ לממש.

אם רק ייפתחו הגבולות אלפים אכן יגיעו. אירופה סוגרת דלתות, משום שהיא רוצה, אולי מאוחר מדי, להמשיך להיות אירופה ולא סעודיה. זכויות מלאות למיעוט המוסלמי, אבל לא זכויות הגירה.

עדאלה, שוקן וגלאון חותרים למצב בלתי נסבל: הגירה חופשית, גם של חסידי השמדת ישראל. בדמיונם הקודח - המבקשים להגר רוצים אהבה, מה פתאום מלחמה. הם גם יתאזרחו, משום שזה מה ששוקן רוצה להעניק להם וזה מה ששוקן רוצה שבג"צ יעניק להם.

הגיע זמן הדמוקרטיה

עד כה, הביטוי העיקרי לאימפריאליזם השיפוטי היה בהתערבות יתר בהחלטות שלטוניות...במקרה דנן התגבש בבג"צ רוב התומך בעמדת עדאלה-גלאון-שוקן, בניצוחו של אהרן ברק.

זה מצב מסוכן.

בג"צ, תוך כדי מכבסת מילים מתחום שיח הזכויות, עלול לבטל למעשה, גם אם לא להלכה, את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית...

וזה קורה בניגוד להחלטת האו"ם על מדינה יהודית.

בניגוד לחוקי היסוד.

בניגוד לרוב מוחלט שמצוי גם בציבור וגם בכנסת.

בניגוד גמור למקובל בעולם.

אבל בהתאם לתכתיבי מיעוט שחלקו שולל את זכות הקיום של מדינה יהודית.

ההצעות להגבלת סמכות בג"צ לא ישנו דבר. אמון הציבור בבג"צ רק ימשיך להידרדר.

הצורך האמיתי הוא בעסקת חבילה: בית משפט חוקתי שיש לו סמכויות רחבות, ובתנאי שיהיה זה בית משפט דמוקרטי. לא של המפד"ל ולא של מר"צ, שוקן או עדאלה.

זה המצב במתוקנות שבמדינות. הגיע הזמן שגם ישראל תהיה מדינה מתוקנת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...

תגוביות:

1.חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הועבר בצורה בולשביקית. אהרון ברק הוא בולשביק שטוען שהוא דמוקרט. הוא הסכנה לדמוקרטיה.

2.בג"צ הפסיק להיות עמוד התווך של הדמוקרטיה. הוא הפך לעמוד האש של הסמול וערביי ישראל המעוניינים במדינה דו לאומית. בג"צ זוכה לאי אמון הציבור ולא בכדי. המוסד הזה הפך למוסד פאשיסטי וכוחני עד פחד, כשהוא זה שבוחר את שופטי בג"צ החדשים, בצלמם, בדמותם וללא דין וחשבון לאף אחד. הגיע הזמן לקצץ את סמכויות בג"צ ולהעביר את בחירת השופטים החדשים מידי החונטה הזו, לידי הממשלות.

3.אסור לבג"צ להתערב בעיצוב דמותה של המדינה. זה לא סוד שרוב השופטים בבג"צ הם שמאלנים שלא מייצגים את דעת הרוב (מכאן גם הירידה באמון). שוקן וחבריו ההזויים מגנים על בג'"צ מטעמים אינטרסנטיים, וכך הם אוכפים את כוחו המועט של המיעוט על העם (וכמה טוב שיש חברים), אבסורד הזועק לשמים. עיצוב דמותה של המדינה צריך להיות אך ורק בידיהם של נבחרי ציבור. מוטב שייקחו מבג"צ את הסמכות לשפוט בענייני מדינה לפני שיהיה מאוחר.

4.השמאל של קום המדינה אינו השמאל של ימינו. השמאל של אז מקביל בדעותיו למרכז ואפילו מעט ימינה היום. צריך לומר באופן הברור ביותר - השמאל היום אינו בעד מדינה ציונית בארץ ישראל. את דעות השמאל המקורי אימץ הימין, והשמאל של היום אימץ את דעות האנטישמים.

5.אני זוכר את המאמר של שוקן שמציע לנו להתחתן עם מוסלמים. אני מספר מדי פעם לחברים, ששוקן הציע לנו, לעם היהודי, להתחתן עם מוסלמים כדי לשפר את הקשרים איתם. הם לא מאמינים לי וחושבים שאני מדמיין. אז תודה לבן דרור שגם הוא זכר את המאמר ההזוי, המטופש והחמור. המאמר הזה מעיד על מצבו של השמאל יותר מכל דבר. היהודים שבאו מהמדינות המוסלמיות שמרו על יהדותם 2500 שנה למרות שהיו מיעוט וכאן האיש ההזוי הזה מציע לנו להתאסלם דווקא בארץ ישראל.

6.בג"צ הינו סניף של מר"צ והמשותפת ומתנהל ככזה. קדימה והעבודה הן מפלגות שמאל המתחבאות מאחורי מצע כביכול מרכזי, ע"מ לזכות בקולות הבוחרים הלא כל כך חכמים. "הארץ" הינו עיתון הבוגדים ברעיון המדינה הציונית, ויתר כלי התקשורת לא הרבה יותר טובים. המדינה הולכת לאבדון וזה ברור. בכלל לא בטוח מה יהיה אם ביבי ייבחר. אם השמאל הצליח להכניס עסקן מוכשר ומושחת לבית ראש הממשלה (עליזה אמרה לחברותיה שהוא הומר ולכן יתנתק, יתכנס, יפעל נגד האויב, קרי הדתיים והימניים), לא אתפלא אם יצליחו להכתיר גם עסקנית לא כל כך מוכשרת שתהא ככלי ביד היוצר מבית השמאל. הפרקליטות הינה כלי חשוב גם כן (ראה ערך נאמן, רמון, ועוד). בכלל לא ברור בדיוק למה נועדו הבחירות אם בסופו של דבר בית המשפט העליון אומר את המילה האחרונה. אני על המזוודות.



****

בכך יעסוק האשכול.

ליה 02.05.2011:55
1. אהרון ברק: משמעות מדינה יהודית ודמוקרטית היא, בעצם, מדינה דמוקרטית בתגובה להודעה מספר 0
במשך עשרות שנים התחבטו השופטים בישראל במשמעות הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה "דמוקרטית".

בכמה פסיקות שעסקו בזכויות אזרח, כמו פסק הדין קול העם משנת 1953 בנושא חופש העיתונות, הקדישו בתי המשפט בארץ מחשבה רבה ועמודים רבים לאופייה של הדמוקרטיה הישראלית.

לעומת זאת, רק לעתים רחוקות חשו השופטים צורך לנסח מפורשות מה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית ומה השלכותיו של אופייה היהודי של המדינה.

עקרונות יהודיים מצאו את דרכם אל ספר החוקים ואל הדיון המשפטי רק דרך פתח אחד - חוק יסודות המשפט (1980), שבו קבעה הכנסת כי בעת שהחוק לוקה בפערים, או "לאקונות", חייב בית המשפט לפנות "לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

חוק זה, על שתי פסקאותיו, הצית אש משפטית שבערה לאורך כל שנות השמונים. השופט מנחם אלון, שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון עד לפרישתו בשנת 1993, סבר שהמונח "מורשת ישראל" מתכוון לאוצר האדיר של המשפט העברי בתחומים האזרחיים שלו.

ברק התנגד בתוקף לפירוש זה והעדיף פירוש רחב יותר, הכולל במונח "מורשת ישראל" הוגי דעות כגון שפינוזה.

בכל מקרה, שיטת הפרשנות המשפטית של ברק גורסת שאין כמעט פערים בחוק ולכן כמעט לעולם לא יידרש בית המשפט להביא בחשבון ערכים משפטיים ועקרונות משפט שהם יהודיים באופן מובהק.

לאחר חוקי היסוד משנת 1992, אפילו ברק אינו יכול עוד להימנע מהתייחסות לאופייה היהודי של המדינה.

כפי שציין אלון, החוקים החדשים הטילו על השופטים חובה לעשות כן.

זמן קצר לאחר החקיקה הזכיר ברק את "סעיף המטרה", ובמיוחד את האתגר האדיר הניצב בפני בית המשפט כשהוא נדרש לפרש את המילה "יהודית": "פסיקה מקיפה עסקה בעבר באופייה של המדינה כמדינה דמוקרטית... קשות יותר הן השאלות, מהי 'מדינה יהודית', ומהו היחס בין הדיבור 'מדינה יהודית' לדיבור 'מדינה דמוקרטית'".

בדברים שנשא באוניברסיטת חיפה, פחות מחודשיים לאחר שחוקי היסוד נכנסו לתוקפם, הציג ברק את הסינתזה שלו, מעשה פלאים אינטלקטואלי:

תוכנו של הדיבור "מדינה יהודית" ייקבע על-פי רמת ההפשטה שתינתן לו. לדעתי, יש ליתן לדיבור זה משמעות ברמת הפשטה גבוהה, אשר תאחד את כל בני החברה ותמצא את המשותף שבהם.

על רמת ההפשטה להיות כה גבוהה, עד שהיא תעלה בקנה אחד עם אופיה הדמוקרטי של המדינה...

ברק טוען, בעצם, שהפתרון לאתגר האיזון בין הערכים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל טמון באלכימיה משפטית - הפיכת המונח "יהודית" למילה נרדפת למונח "דמוקרטית". מובן שאלכימיה כזו יוצאת מתוך פרשנות בסיסית מסוימת לצירוף "ערכים יהודיים". באותו נאום הרחיב ברק את הדיבור על מובנו של המונח "יהדות":

ערכי היסוד של היהדות הם ערכי היסוד של המדינה. כוונתי לערכים של אהבת האדם, קדושת החיים, צדק חברתי, עשיית הטוב והישר, שמירת כבוד האדם, שלטון החוק על המחוקק וכיוצא בהם, ערכים אותם הנחילה היהדות לעולם כולו. הפנייה לערכים אלה היא ברמת ההפשטה האוניברסלית שלהם, התואמת את אופיה הדמוקרטי של המדינה.

על כן אין לזהות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עם המשפט העברי.

אין לשכוח כי בישראל מצוי מיעוט לא-יהודי ניכר. אכן, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם אותם ערכים אוניברסליים המשותפים לבני החברה הדמוקרטית, ואשר צמחו מתוך המסורת וההיסטוריה היהודית.

באמצעות פירוש סלקטיבי של ערכי היהדות הצליח ברק ליצור מדינה "יהודית" היכולה להתיישב בקלות יחסית עם דרכו בהבנת המונח "דמוקרטית". מתחת למעטה ההפשטה והיצירתיות הוא טוען, שמשמעות מדינה יהודית ודמוקרטית היא, בעצם, מדינה דמוקרטית.

...קשה לקבל את הבחירה החד-צדדית של ברק, אשר החליט לדלל רק אחד משני מקבצי הערכים השואפים להשפיע על החוק, לפרש רק אותו "ברמת ההפשטה הגבוהה ביותר" וכך לעשותו כמעט זהה למקבץ השני.

קשה לא פחות לקבל את דבריו על המיעוטים הלא-יהודיים כצידוק: המחוקק היה מודע במלוא מובן המילה לקלישאה הדמוגרפית הזאת, ולמרות זאת החליט כפי שהחליט וניסח את החוק כפי שניסח.

יתרה מזאת, ההפשטה הקיצונית של המונח "יהודית" אינה זוכה לאיזון בדמות הפשטה מקבילה כלשהי של המונח "דמוקרטית". בדברי תגובה חריפים שנשא זמן קצר לאחר פרסום הנוסחה של ברק טען המשנה לנשיא אלון, שכאשר ברק מדבר על מדינה "דמוקרטית" אין הוא מתכוון לערכים דמוקרטיים מופשטים וכלליים אלא מתייחס ישירות לתורת המשפט הישראלית, הקנדית, האירופית והבינלאומית.

בוועידת המשפט קנדה-ישראל 1992, רב-שיח שגם הנשיא ברק השתתף בו, לא ברר אלון את מילותיו:

ניתן לתהות: כיצד תיתכן איפה ואיפה לגבי כל אחד משני הביטויים הכלולים באותו חוק ובאותה פיסקה - "יהודית ודמוקרטית" - כאשר שניהם באים לתאר את אותו הדבר - את אופייה של מדינת ישראל...

כיצד ייתכן שלביטוי "דמוקרטית" - המופיע, אגב, במקום השני, אחרי הביטוי "יהודית" - תינתן פרשנות על פי פסקי הדין והספרות שנכתבו בנושא בישראל ומחוצה לה, ואילו הביטוי "יהודית" טעון "הפשטה" מכל משמעות בלתי-תלויה ומקורית, ועליו להיחשב כנספח מלאכותי הכפוף למושג "דמוקרטית"?

ועוד קושי טמון בהתמקדותו הבלעדית של ברק בהיבטים ה"אוניברסליים" של היהדות: משתמע ממנה שהערכים היהודיים היחידים הראויים לבוא בקהל הם אלה שאומצו בידי מערכות לא-יהודיות, ואפילו ערכים יהודיים אלה אינם נלמדים מתוך מקורותיהם אלא מן החברות הזרות שאימצו אותם...

למרות ההרמוניה בין מדינה "יהודית" ל"דמוקרטית" שברק מצליח, לכאורה, לכפות, בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי בתבשיל שרקח הדמוקרטיה עולה על גדותיה בעוד שהיהדות בטלה בשישים...

ברק אינו נמנע מלצטט עשרות פרטים הלקוחים, למשל, מפסקי דין, מרשימות או ממאמרים קנדיים כשהוא דן בחוקי היסוד - אך נמנע כמעט לגמרי מהסתמכות על מקורות יהודיים...

כאשר ברק ממעיט מחשיבותה וממשמעותה של היהדות כמקור לערכיה של המדינה, הריהו מתנגד לכוונתו של המחוקק ומכשיל אותה.

בו זמנית הוא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה: הוא מגדיר מחדש את ערכיה של מדינת ישראל, לא רק להלכה אלא גם למעשה; שכן אם בית המשפט חורץ דין בלא להתחשב כמעט בערכים יהודיים פרטיקולריסטיים, חשיבותם של עקרונות אלה פוחתת והולכת בתחומים רבים והולכים של החיים בישראל.

בית משפט ישראלי הפוסק רק על פי מכלול רעיונות הזהה לזה של מקביליו האמריקניים, הקנדיים או הגרמניים, אינו יכול לשמר את החוקים היהודיים ואת המסגרת היהודית שעוצבו על ידי האבות-המייסדים הציוניים של ישראל.

ולנוכח מרכזיותו של בית המשפט העליון בחיי מדינת ישראל היום, סביר מאוד שרשויות שלטון אחרות וגם פלח גדל והולך מן האוכלוסייה יאמצו את התפישה שלפיה אין להניח לאופייה היהודי של ישראל להשפיע על מקבלי ההחלטות.

נטייתו של הנשיא ברק למזער את הערכים היהודיים של המדינה עולה על פני השטח במלוא עצמתה כשהוא נאבק להכרה במושג "הציבור הנאור" ככלי משפטי לפתירת מקרים קשים.

במקרים הנחשבים קלים בעיני ברק, החוק הוא חד-משמעי וברור לכל: מהירות הנסיעה המותרת היא תשעים קילומטרים לשעה, והדבר אינו משתמע לשתי פנים. במקרי ביניים השופט צריך להתאמץ קצת כדי למצוא את הנורמה המשפטית, אך בסופו של דבר הוא מגלה כי גם כאן אין אלא פתרון חוקי אחד. במקרים קשים, לעומת זאת, חייב השופט להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולבחור בין כמה אפשרויות חוקיות. שיקול הדעת האמור, במיוחד בכל הנוגע למתן פירוש לערכים, הוא ההקשר שבו מדבר אהרן ברק על הציבור הנאור.

המקרים הקשים הם אלה שבהם ההרמוניה אינה נוצרת, ההפשטה היהודית-דמוקרטית אינה מספקת, ושתי מערכות הערכים נשארות מנוגדות ללא תקנה.

או אז נאלצים השופטים לפעול על פי שיקול דעתם: "כאשר הניסיון נכשל, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות, לדעתי, על - פי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל. זהו מבחן אובייקטיבי, המפנה את השופט אל מכלול הערכים המעצבים את דמותו של הישראלי המודרני".

ההסתמכות על "הציבור הנאור" היא דרכו של ברק להתמודד עם מצבים שבהם הסינתזה נכשלת והשופט נזקק למצפן שיעזור לו להכריע את הכף. "הציבור הנאור" של ברק, כך מסתבר, אינו ציבור כלל, אלא ייצוג מטאפורי של מערכת ערכים מסוימת. משימתו העיקרית, כותב ברק, היא "להדגיש את חיוניותה של האובייקטיביות השיפוטית", כלומר להזכיר לשופט לפסוק לא על סמך דעותיו הפרטיות והעדפותיו, אלא על סמך "מכלול הערכים המעצבים את דמותו של הישראלי המודרני"...

...לא לחינם מוענקת לשופטים עצמאות אישית ומוסדית, כותב ברק. "העדר הצורך לעמוד לבחירה מחודשת מדי פעם בפעם, מאפשר לשופט לשקף את ה'אני-מאמין' הבסיסי של האומה, גם אם לאור אירועי השעה אין החברה נאמנה ל'אני-מאמין' זה...גם אם אלה אינם מקובלים "על רוב רובו של הציבור"...

כדי לרדת לסוף דעתו של ברק די לראות כי הוא מדבר על ציבור נאור
שאינו "יהודי או לא-יהודי" - כלומר יהדותו אינה רלוונטית.

אם יתבקש הנאור המשוער שלנו לבחור, במסגרת מקרה משפטי קשה, בין הערכים היהודיים של מדינת ישראל לערכיה הדמוקרטיים, הוא יבחר באלה האחרונים מבלי להניד עפעף...הכיוון שאליו רוצה ברק לדחוף אותו ממילא...

חוקי היסוד משנת 1992 סטו ממסורת העבר במידה שהרחיקה לכת הרבה מעבר להכרה בערכיה היהודיים והדמוקרטיים של ישראל. החוקים החדשים גם חקקו בסלע זכויות מסוימות, בכך שחייבו כל חקיקה עתידית לעמוד באמות מידה שנקבעו בהם. מבחינה זו הם שונים מחוקי היסוד הקודמים, אשר כוננו מוסדות חשובים והסדירו את עבודתם, אך לא נועדו להגביל כל חקיקה עתידית.

לפני חקיקת החוקים פעל אהרן ברק, בפסק דין אחר פסק דין, להרחבת תפקידו של בית המשפט באמצעות שחיקה של דוקטרינות, כגון דוקטרינות זכות העמידה והשפיטות, אשר הגבילו עד אז מגמות של אקטיביזם שיפוטי.

ברק העלה מדי פעם הצעות שהיוו קפיצות ענק נוספות בתחום זכויותיו של בית המשפט, כמו באמירת האגב המפורסמת שלו בענין תנועת לאור, שבה רמז על יכולתו של בית המשפט לפסול חוקי כנסת גם בהעדר כל הרשאה חוקית לעשות כן...

כאשר הסמיכו חוקי היסוד משנת 1992 את בית המשפט לבקר חוקים קיימים - אם גם במשתמע בלבד, וגם זאת עם פגמים מבניים רבים ועם אנומליות רבות - הכריז מיד הנשיא ברק על "מהפכה חוקתית", ויצא בעוז רוח, תוך שהוא מקפיד ליישר כל מהמורה ולכסות על הפגמים, כדי להאציל על בית המשפט העליון אותו כוח המסור בידי בתי המשפט המקבילים בארצות-הברית ובקנדה, למרות העובדה שבניגוד לאותן מדינות, לישראל אין חוקה.

במניפסט משנת 1992 שכותרתו "המהפכה החוקתית" העלה ברק על נס את הנשק האולטימטיבי שמערכת המשפט הישראלית זכתה בו: "אם עד כה ניתן לשופטים 'נשק קונבנציונלי' לטיפול בחקיקה בדרך הפרשנות וליצירת משפט מקובל ישראלי, הרי עתה ניתן לשופטים 'נשק לא קונבנציונלי', המאפשר ביטולו של דבר חקיקה שאינו מקיים את דרישות חוקי היסוד".

שלוש שנים מאוחר יותר, בפסק דין מנחה משנת 1995 בעניין בנק המזרחי ובו דברי פרשנות העוסקים בחוקי היסוד האמורים, תרגמו ברק ועמיתיו את ההשלכות המהפכניות של הנאמר במאמר לשפת ההכרעה המשפטית. הפיסקה הפותחת את חוות הדעת של ברק סיכמה את ההיררכיה הנורמטיבית החדשה:

עם חקיקתם חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. הן הפכו לזכויות חוקתיות. ניתן להן מעמד חוקתי על-חוקי. חוק "רגיל" של הכנסת אינו יכול לשנותן. חקיקה רגילה אינה יכולה לפגוע בזכות אדם מוגנת אלא אם כן מתקיימות הדרישות הקבועות בחוקי היסוד. אי-קיום הדרישות החוקתיות הופך את החוק הרגיל לחוק לא חוקתי. זהו חוק שנפל בו פגם חוקתי. בית המשפט עשוי להכריז על בטלותו.

לסיכום, בתי המשפט בישראל, בעידוד דברי הפרשנות של ברק, השיגו לעצמם סמכות עליונה לפסול חוקים שנחקקו בכנסת אם הללו אינם עומדים בחובת השמירה על זכויות האזרח הקבועות בחוקי היסוד...

התוצאה החשובה ביותר של ההתפתחויות האלה היא, ככל הנראה, שלנוכח סמכות הביקורת של בית המשפט העליון מושכים חברי כנסת את ידם יותר ויותר מהצעות חוק שבית המשפט ידחה, למיטב שיפוטם. "המהפכה החוקתית" של ברק העניקה לבתי המשפט כוח הרתעה מרחיק לכת שהשפעתו שונה אך במעט מהשפעתה של ביקורת שיפוטית.

כדי להבין מה עלול לקרות בישראל בעקבות חציית רוביקון הביקורת השיפוטית, כדאי ללמוד מניסיונה של קנדה שעברה תמורה דומה מאז שגיבשה בשנת 1982 את מגילת הזכויות שלה. הדוגמה הקנדית נוגעת לענייננו במיוחד כיוון שמגילת הזכויות שלה היתה הדגם שלפיו נבנו כמה מהוראות המפתח המופיעות בחוקי היסוד החדשים. עובדה זו, כשלעצמה, עוררה בישראל עניין עצום בפרשנויות קנדיות למגילה במישור המשפטי והאקדמי, וכמה שופטים ישראליים - וברק בראשם - מתייחסים בהחלטותיהם יותר ויותר למשפט החוקתי הקנדי.



משימה מסובכת זו של מציאת האיזון בין זכויות לתועלת חברתית שינתה את מהות פעולתם של בתי המשפט הקנדיים. השופט הראשי של בית המשפט העליון הקנדי, אנטוניו למר, דן בשינוי זה במאמר בכתב העת איזראל לואו רביו:

...מאחר שכך, בתי משפט העורכים ביקורת שיפוטית לחוקים עצמם, נדמים עד מהרה לגופים המחוקקים של מדינתם, הן מבחינת סוג הנושאים שהם דנים בהם והן מבחינת הטיעונים שהם מעלים...וזוהי במידה רבה חזרה על המאמצים הרבים שהשקיעו בנושא ועדות ותת-ועדות של הרשויות המבצעות והמחוקקות...

אך זהו בדיוק המצב שאהרן ברק מייחל לו כשהוא חוזה את החלת הביקורת השיפוטית על מערכת המשפט בישראל. בפסק הדין בעניין בנק המזרחי ציטט ברק את הקטע הנזכר מתוך מאמרו של למר, והוסיף: "כשם שבתי המשפט ועורכי הדין בקנדה יכולים למשימה זו, נוכל לה בוודאי גם אנו". יכולים, וללא ספק גם משתוקקים.

ברגע שביקורת שיפוטית על חקיקה תהפוך לשגרה, לא קשה לשער איזה סוג של נושאים יועלו בפני בית המשפט של ברק, או כיצד הוא יתמודד איתם. כמו בקנדה גם בישראל, כל חוק שיימצא פוגע באחת מזכויות האזרח היסודיות שצוינו יצטרך לעבור את מבחן ההצדקה כדי לשרוד. הוא יצטרך להיחקק "לתכלית ראויה", להיות "הולם את ערכיה של מדינת ישראל", ולפגוע בזכויות "במידה שאינה עולה על הנדרש". כל מרכיב במבחן זה מספק כר נרחב לפרשנות משפטית. בעוד השופטים הקנדיים מחויבים להתמודד עם המשימה הפשוטה יחסית של הגדרת "חברה חופשית ודמוקרטית", יעמדו השופט ברק ועמיתיו בבית המשפט העליון מול משימה מורכבת הרבה יותר: יישוב החלטותיהם עם ערכיה של ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית"...

על רקע גישתו הפרשנית של ברק והשקפת עולמו המשפטית, קרוב לוודאי שההחלטות שיעלו בבית המשפט שלו יעקרו את הצד היהודי של המשוואה וייצרו תחושת ניכור גוברת והולכת באותן שכבות "לא-נאורות" באוכלוסייה שערכים אלה יקרים להן עד מאוד.

תפישת העולם של ברק כבר החלה לתת את אותותיה...

קביעתו שקונפליקטים שאינם ניתנים ליישוב בין ערכים יהודיים לערכים דמוקרטיים חייבים להיפתר על פי ערכיו של "הציבור הנאור" "שערכיו הינם אוניברסליים"...

לפיכך, אפשר לסכם את עמדתו של אהרן ברק: הערכים הדמוקרטיים הם הקובעים...

מן ההנחיה הזאת מתחייב, כמובן, שככל שירבו פסקי הדין בהשראתו של ברק, כן ייחלש צביונה היהודי של ישראל, וכן יקשה להבדילה מדמוקרטיות מערביות כמו קנדה וארצות-הברית...

ישראל התגאתה תמיד ברשות השופטת שלה, החפה מכל הטיה פוליטית ומן הסיבוכים שהטיה כזאת גורמת.

בשל ההתפתחויות האחרונות התערער מקור הגאווה הזה ונוצר רושם שאין מנוס מאבדנו הגמור.

אהרן ברק, השמח בחוקי היסוד החדשים, מנופף בנשק הלא קונבנציונלי - הביקורת השיפוטית - ואינו מושך ידו גם ממאגר הנשק הקונבנציונלי הכבד של פרשנות מרחיבה לכללי זכות העמידה והשפיטות.

כל אלה מאיימים על הציבור הישראלי בריכוז הכוח השלטוני בידי קומץ אנשים שתפישת עולמם אחת...

כתוצאה בלתי נמנעת מגישתו של ברק תתפשט הפוליטיזציה של בתי המשפט...

למאמר המלא:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet...



1.כאשר ברק ממעיט מחשיבותה וממשמעותה של היהדות כמקור לערכיה של המדינה, הריהו מתנגד לכוונתו של המחוקק ומכשיל אותה.

2.בו זמנית הוא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה: הוא מגדיר מחדש את ערכיה של מדינת ישראל, לא רק להלכה אלא גם למעשה; שכן אם בית המשפט חורץ דין בלא להתחשב כמעט בערכים יהודיים פרטיקולריסטיים, חשיבותם של עקרונות אלה פוחתת והולכת בתחומים רבים והולכים של החיים בישראל. בית משפט ישראלי הפוסק רק על פי מכלול רעיונות הזהה לזה של מקביליו האמריקניים, הקנדיים או הגרמניים, אינו יכול לשמר את החוקים היהודיים ואת המסגרת היהודית שעוצבו על ידי האבות-המייסדים הציוניים של ישראל ולנוכח מרכזיותו של בית המשפט העליון בחיי מדינת ישראל היום, סביר מאוד שרשויות שלטון אחרות וגם פלח גדל והולך מן האוכלוסייה יאמצו את התפישה שלפיה אין להניח לאופייה היהודי של ישראל להשפיע על מקבלי ההחלטות.


ליה 02.05.2013:29
2. אהרון ברק בנאום המחלוקת בתמיכת הקרן לישראל חדשה: ''אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה'' בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' ברק נשא את הנאום באירוע לכבוד פרופ' הרמן שוורץ במלאת 25 שנים למפעל המלגות של הקרן לישראל חדשה לחינוך משפטי לזכויות אדם במכללת וושינגטון למשפטים שבאוניברסיטה האמריקנית, ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.

... "עדיין לא בנינו כיאות את היחסים בין יהדותה של המדינה לבין העובדה שזו מדינת כל אזרחיה"...

https://www.haaretz.co.il/news/law/...

תגוביות:

1.ברק הרס את מערכת המשפט בארץ. הוא פשוט מנהל גרוע ואיש שוליים.

2.מר ברק, לצורך קידום אישי הרסת את מערכת המשפט. כדי להגשים את השאיפות
האישיות שלך ולעשות דברים "מקוריים" במערכת המשפט, הרסת את המערכת ויצרת
שיטה מעוותת שבגללה לאיש אין יותר אמון בשופטים ובמערכת. בראייה רטרוספקטיבית אתה כישלון גדול ודוגמא לנזק האדיר שגורמת התנהלות
פרועה. בעתיד ילמדו בבתי ספר למשפטים עד כמה התיאוריה והשיטה שלך
הסתברו כגרועות ורעועות. אתה תשמש דוגמא לאדם שטעה בדרכו בגלל חטא
היוהרה.

3.ברק: צועק בשם הדמוקרטיה אבל מפרשן (מחוקק בפועל) נגד דעת הרוב.

4.הכניס פוליטיזציה למערכת המשפט בישראל. אהרון ברק הרס את המערכת המשפטית בישראל.

5.היכן הברק? זה כבר לא ישנה מה תאמר. מרבית הציבור הבין טוב במי מדובר.
את דעותיך האישיות מימשת בתפקיד הרם שהופקד בידיך, כאשר הדעות הללו
מייצגות מיעוט זניח באוכלוסיה היהודית, שהגדיר עצמו כאליטה. אף אחד לא
מחשיב אותך ואת חבריך כאור לגויים, אלא כיהודונים גמדיים המנסים למצוא חן בעיני הגויים. ראה מה עלה בגורלם במלחמת העולם השניה. הרסת את תדמיתו של ביהמ"ש העליון לשנים רבות. לו היו עורכים מישאל דעת קהל, מה חושב הציבור היהודי על בית המשפט העליון היית מחוויר. אתה תיזכר לדראון עולם על הנזק שגרמת למוסד המפואר שהורישו חלק ממייסדי המוסד הזה.

6.אמת, ברק אמת!!! כשופט עליון אני מצפה מכבודו להיות נאמן בראש ובראשונה
לאמת ואח"כ לתת פרשנות לחוקים שחוקקנו בשנת 1992. הטרמינולוגיה במאמרך
הינה "שטחים תפוסים", ומה לעשות שעד למאמר זה אתה והעיתון שנתן לך במה
(הארץ) קראתם ל"שטחים" - "השטחים הכבושים". לכל הרוחות ממי הם כבושים וממי הם תפוסים?

אמת נוספת היא, שאין, לא היה ולא יהיה עם פלשתיני. אך כן יש עם ערבי, גם בישראל הקטנה וגם ביהודה ושומרון וחבל עזה. עזה היא מצרית. אם תצא מתוך נקודת הנחה כזו, ותיקרא שוב את מגילת העצמאות, ותיעזר לשם כך בעיתון הארץ, תיראה שישנם פתרונות לערבים אשר אינם פוגעים בכבוד האדם וחרותו ואם תרצה אלמד את כבודו מהם הפתרונות.

7.ברק מחמיץ את האסטרטגיה של הפלסטינים המשתמשים במילים מרטיטות: "מדינת
כל אזרחיה", שאין דבר כזה בשום מקום בעולם ואילו כאן זה שם הקוד להפיכת מדינת ישראל למדינת פלסטין השניה לאחר מדינת אבו מאזן והנייה.

ברק מחמיץ את העובדה שיש זכות יסודית לעם היהודי למנוע מהלך כזה, שהרי התוצאה עלולה להיות במקרה כזה ובסבירות גבוהה למי שמכיר את הערבים, שהים ישמש להטבעתנו.

בניגוד ליהודים, הם, יש להם כוונה לבצע ולא להסתפק בנוכחותנו כמיעוט. ברק מחמיץ את העובדה שמדינה כזו בשלטון פלסטיני תחדל מלהיות "מדינת כל אזרחיה". זה נחמד רק כל עוד המדינה היא בשלטון העם היהודי. הגישה הנכונה במקרה זה היא לא להסתכל מלמטה על זכות הפרט כפי שמציגים ומתעתעים בנו הפלסטינים אלא מלמעלה, לראות את התמונה במלואה ולהבחין שאין בכך תום לב, אלא כוונה להביא לפירוק מדינת ישראל, תוך כדי שמעסיקים את מוחותינו המבריקים בפרטים הקטנים.

8.דהוי מאד וללא ברק! אדם שמעל בתפקידו, פלגן מתנשא שלא בחל להשתמש בשיטות המאפייה נגד יריביו.

9.בתרגום לעברית מודרנית = צריך שינוי מהותי בבית המשפט העליון.

10.עסקינן קודם כל במדינה יהודית ורק לאחר מכן במדינה דמוקרטית. הזכות
לשיוויון חייבת ליסוג מול תכלית המדינה כמדינה יהודית. כל פרשנות אחרת
תיצור, לאור הריבוי הדמוגרפי, מדינה שבה הערבים הם הרוב והיהודים מיעוט. כך תרד לטמיון תכליתה וצביונה של המדינה היהודית וזו מטרתם של הערבים בכלל ושל האזרחים הערבים בפרט.

11.מאוד ברור מדוע אהרון ברק עוכר ישראל זה, מעוניין בחוקה. האיש הזה רוצה חוקה כדי שיעוגנו בחוקה זכויות הערבים במלואן, על חשבון זכויות היהודים, כפי שהוא עשה עד היום. אין מקום לחוקה בישראל בגלל המצב הפוליטי הבעייתי במדינה, החוקים דהיום, מגילת העצמאות וזכויות האזרח מספיקים בהחלט.

12.אין אמון יותר בעליון. אין שופטים בירושלים. ברק אינו דמוקרט אלא
דיקטטור משפטי. יש להכריע מחדש בכל פסקיו. אין שופטים בירושלים - יש
פוליטיקאים בירושלים - רעים ושחצנים. רק בניה מחדש לגמרי של מערכת המשפט
תוכל להוביל לאמון הציבור שלא מדובר בדיקטטורה משפטית אנטי ציונית, אלא
בשופטים ששופטים לפי חוקי הכנסת המייצגת את העם ולפי רוח החוקים
המקורית. אחרת הכל דיבורי סרק.

13.בלי בירבורים! ברק בעד מדינת כל אזרחיה = מדינה פלסטינית עלינו!

14.רצונם של הערבים לחיות בתוכנו וליהפך למרכיב שיהפוך את "מדינת כל
אזרחיה" למדינה דו-לאומית, אם עדיין אינה כזאת, או למדינה בעלת רוב
פלשתיני (אותה הם מצליחים לקיים בעזרת כספנו ורוב נדיבותנו). יש שאיפות
לאומיות יוקדות במיעוט הערבי בארצנו. דבר הפוגע בשוויון החובות בתחום
השירות הלאומי ובתחום הכלכלי (המתבטא בהעלמות מס, הונאות המוסד לביטוח
לאומי וכד' בשיעורים עצומים מעל לשיעורם בכלל האוכלוסיה היהודית).

התנהלות כזו מוכיחה התנגדות חד-משמעית למדינת ישראל - כי "מצווה
לחסר את היאהוד". לכן, שוויון הזכויות והחובות היא בעיה מורכבת. התעלמות
מכך אינה עולה בקנה אחד עם יושר אינטלקטואלי. לטפול על כל העם, או על
רובו, כמי שמחייב גירוש המיעוט הערבי כמיעוט - זו השתלחות שאין לה אחיזה
במציאות. גירוש מחבלים מבין הערבים - כן. גירוש ערבים שאינם נאמנים
למדינה אלא לטרור - כן.

מיעוט שבמיעוט יבקש לגרש ערבים סתם כך בשל היותם ערבים ולבטח לא יבקשו להטביעם בים, כפי שמרבית הפלשתינים מייחלים לגורל כזה עבורנו ורק כוחנו ועוצם ידנו מונעים זאת מהם.

15.יש להקים על אתר ועדת חקירה להתנהלות מערכת שלטון החוק בישראל. שאם לא
כן, האמון המתדרדר בכנופיית שלטון החוק, יביא עלינו חורבן בית שלישי.
מי שלא מאמין לי שישאל את נביאי ישראל מהראשון ועד האחרון שבהם.

16.כן לשיטת פרידמן! אהרון ברק - לא שכנעת! אסור להתעלם מההיסטוריה
המוכיחה את ההיפך מטיעוניך. כפי שכתבו במשך השבוע כותבי מאמרים, שום איש
ציבור לא ביקש לזרוק את הערבים לים, אך ההיפך כבר קרה ויושם בטרור
המתאבדים הפלשתינים.

עמדותיך שמתעלמות מההיסטוריה ומהרקע שהוביל לשחרור השטחים, לבניית חומת ההפרדה ולהקמת המחסומים בערי יהודה ושומרון, מובילות למסקנה כי הקו שהובלת מנותק ממרבית הציבור בישראל. כי בעוד שהערבים מנהלים ג'יהאד, נועדו המהלכים אצלנו להגנה עצמית בלבד. יכולת לחזור בך  מדבריך המקוממים והלא נכונים בעליל, אך לעומת זאת בחרת להחזיק בקו שהובלת עד עכשיו: אני יודע ואתם יודעים, פשוטי העם בורים ונבערים!

אותי לא שכנעת. להיפך. בעקבות דבריך גוברת תמיכתי וגודל אמוני בדניאל פרידמן ובמהלכים שרוצה פרידמן להוביל בבית המשפט העליון.

17.ברק חסר רגש אנושי.

18.למה שהליטאי ברק לא יחזור למכורתו ליטא? הרי יהודי הוא לא.

19.אהרון ברק, בדומה לדודינקה, כשנסגרה בפניו הבמה שהופיע עליה (בית
המשפט העליון) הוא התחיל "לטפל" באלו שלדעתו אחראים למצבו (אצל דודינקה
מנהלי התקשורת והאמרגנים, ואצל ברק זו מדינת היהודים ומוסדותיה).

20.הכוזרים ילמדו לחיות עם הערבים? הרי אפילו עם "אחיהם" הפרענקים לא!

21.אהרון ברק טיפש גמור! עולם הפוך אני רואה. עוד לא קם ניגוד משווע כל
כך כמו הניגוד בין טפשותו של אדם שהרס כל חלקה טובה במדינה, לבין הערכת
השמאל העיוור אליו.

22.לברק יש 2 בעיות קרדינליות. ברק אינו אדם צנוע. בדיוק להיפך. ברק רואה עצמו מורם מעם שתפקידו לחנך את הנבערים. כלומר הוא חוטא בהיבריס (חטא הגאוה).

והחטא השני של ברק (החטא של כל השמאל) זה רתימת העגלה לפני הסוסים. כאשר אנחנו רחוקים מהשלום ונמצאים באמצע הסכסוך, פוקד עלינו ברק (ואיתו כל השמאל), להתנהג כאילו השלום הוא עובדה קיימת.

ההתנהגות הזו היא בעייתית ביותר, והיא הגורם העיקרי למצבה הבין לאומי
הרעוע של ישראל. (כאשר האמריקאים נלחמים הם לא חושבים על זכויות לאויבים שלהם אלא על נצחון במינימום אבדות).

23.אהרון ברק ממשיך להתעלם. אהרן ברק, כרבים אחרים, ממשיך להתעלם מכך
שמדינת ישראל לא הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מגילת העצמאות עדה לכך
שהמדינה הוקמה בראש ובראשונה כמדינה יהודית - ופירוש הדבר, שאין יהדותה
מסתפקת במפתח הכניסה אליה.

מושג הדמוקרטיה אינו מופיע כלל במגילה והקריאה הנבונה בשורותיה האופרטיביות מראה בבירור שלא התכוונו מייסדיה למדינה שבה תשתולל הדמוקרטיה, אלא למדינה שבה הדמוקרטיה תמיד תחת פיקוח מרסן.

24.הקיסר מפחד? ברק רצה להיות שופט בבית המשפט בהאג. הוא יהיה נאשם שם.

25.אהרון ברק מלא ההיבריס: המוסר שלי, העמדה הפוליטית שלי, העמדה שלי מהו
משפט נכון וצודק. כל כך הרבה שלי ושלי מלא היבריס, שאנחנו בגללו בדרך
לגיהנום של חיסול מדינת היהודים מבפנים.

26.מיליון בנו ו-1 הרס. איך הסתנן אהרון ברק איש חד"ש לעליון והרס מדינה שלמה?

27.אכן נודע הדבר: שופטי בג"צ כולם הם שמאל קיצוני. ברק דיבר כל הזמן על
חוקה כדי להבטיח באמצעותה זכויות מעוגנות לערבים ולקשור את ידי היהודים
כולם אל מול הערבים וזכויותיהם. האמת היא שרצה ליתן המדינה לערבים והגיע
הזמן לבדוק את כל פסיקותיו. הוא גם עבד קשה להשתיל במערכת עוד שמאלנים
קיצוניים כמותו ויש לעשות שם מהפיכה יסודית.

28.אהרון ברק מוקצה בעיני מרבית הציבור היהודי והציוני. הנזק שברק הביא על מוסד בית המשפט העליון בעיני מרבית בציבור (ראו משאלים) הוא בלתי הפיך.

29.פילו-פרידמן. הים, הים - היכן החביא כבודו אהרון ברק את הים?

30.אהרון ברק הוא בושה וחרפה. הוא פגע פגיעה ישירה בבטחון המדינה בכל פסיקותיו.

31.אהרון ברק חסר רגש אנושי - סיפור אמיתי. אשתו ובנו החולים של השופט
בנימין הלוי ז"ל, מורו וחברו של ברק, פנו אל ברק שיעזור להם מפני הנוכלת
העצורה אתי לוי האפוטרופוסית שהחזיקה בכספם כ-70000 ש"ח דמי פנסיה שמקבלת גב' הלוי כל חודש. כל העזרה שנתן השופט ברק - "מילים", "בודאי שאני אעזור". הייתי עדה כאשר בבכי ביקשו מברק שיעזור, אין להם אוכל, ביגוד ועוד, שמעתי איך הוא אמר שיעזור. מכתבים נשלחו אליו והוא אמר בוודאי שיעזור, עד היום כלום. מי שמעוניין בפרטים על הסיפור המזעזע שיפנה ל-ג'ואי - 0526002036

32.בנאומו גילה ברק עבור מה נלחם תוך שימוש בגלימה. לא המרצע, אלא הקרדום יצא מן השק. שייצא ברק לציבור ויסביר למה התנגד למינויה של פרופ' גביזון לעליון עקב האג'נדה שלה. ומה עם האג'נדה שלו בכל שנות פועלו בעליון?

33.מערכת המשפט הינה המושחתת במערכות השלטון בישראל. "מורשת" ברק היא השחתה מאסיבית של מערכת המשפט ובמיוחד של בית-המשפט העליון, שהפך במשמרת שלו לתאום חילוני-שמאלני-אשכנזי של "מועצת חכמי התורה", בהבדל אחד: פסיקותיו ההזויות נתפסות (עדיין) כנורמה מחייבת במדינת ישראל.

יש להחזיר את פקידי המשפט לגודלם הטבעי ולהחליף את בית-המשפט העליון בבית-משפט לחוקה, שיהא מחוייב לפסוק עפ"י חוקי הכנסת ולא עפ"י השקפות עולם הזויות מבית מדרשו של השמאל הקיצוני והאנטי-ציוני.

34.כשמדובר באהרון ברק מדובר בקריקטורה של שוכן מגדל שן הרואה בעם אספסוף ובעצמו נאור.הנאור הליטאי המזרח אירופי שאינו מבין דבר בדמוקרטיה.

35.האם נכון לדרוש שיוויון לגדי ולזאב?

36.האם נכון לבקש שיוויון בין צאצאי ניצולי השואה הנמצאים במלחמת מגן תמידית על מדינתם האומללה, לבין אלו המזדהים בכל מאודם עם רעיון החרבתה, מצהירים על כך בריש גלי ואף פועלים בכל האמצעים העומדים לרשותם (החל מפעילות טרוריסטית פלילית וכלה בפעילות חוקית בביהמ"ש תוך ניצול רצונם הטוב של אנשים דוגמת ברק)?

37.מאיפה מגיעה הטענה כי יהודים רבים דורשים את גירוש ערביי ישראל? האם היא נסמכת על סטטיסטיקה של מחקר מדעי או שזו סתם התרשמות של מישהו מהרחוב אשר משקל דעתו אודות "המצב" איננה שונה מהותית ממשקל דעתו של נהג המונית?

38.אילו זכויות יתר מגיעות לציבור אנשים שאיננו מקיים חובות אזרח אלמנטריות שהחשובה בהן היא שירות צבאי למען המולדת? בשם איזה עיקרון תיאורטי (שאיננו תלוש מהמציאות) ניתן לדרוש השוואת זכויות בין מי שסיכן את חייו (או לכל הפחות תרם למדינה ממרצו 3 שנים) לבין זה שאת הזמן ניצל לעשיית תואר ראשון או לצבירת הון במסחר (או שיפוצים)?

39.אם לא נדע לחיות עם עצמנו בשלום, נפספס את ההזדמנות שניתנה לנו להקים מדינה.

40.אהרון ברק אינו אדם ישר!!!

41.מדינת ישראל לא היתה, איננה ולא תהיה מדינת כל אזרחיה נקודה.
מדינת ישראל קמה מתוך החלטת האו"ם להקים בית לאומי לעם היהודי. זוהי ההגדרה ואין בילתה. אם מר ברק היה חוזר לעקרונות ראשוניים, הוא מן הסתם היה מגיע להחלטת האו"ם, אבל זה סותר את חשיבתו הפוליטית ולכן הוא מסיט את חשיבתו המשפטית על מנת שיהיה מיתאם בין השתיים. במדינה דמוקרטית יש רוב ויש מיעוט, במדינת לאום יש זכויות יתר ללאום שבשמו קמה המדינה. ככה זה עובד וככה צריך להיות. לתושבים הערביים מגיעות זכויות אזרחיות רק תמורת מילוי חובות אזרחיות. לא יכול להיות שמישהו יקבל ביטוח לאומי אם הוא לא משלם (או מי מקבוצת ההשתייכות שלו). הערבים מצאו במר ברק את המגן האולטימטיבי שגם איפשר להם לחגוג ולא לתרום למדינה וגם לקבל מהמדינה את כל הזכויות ובעיקר את הכסף.

42.מי שקורא כמו אהרון ברק למדינת כל אזרחיה - מזדהה עם דרכו של עזמי בשארה.

43.אהרן ברק לוקה בטיפשות גמורה. הוא בוחר ללכת בעקבות האידיוטיזם הפוסט מודרני ולהעדיף "נרטיב" על פני עובדות ומחקר. כמו כן הוא מעז לדבר בשמו של ה"ישראלי" הרוצה לגרש את כל הערבים. שקר מגוחך כזה לא שמעתי שנים. אין סקר אחד, אין סטטיסטיקה אחת, אין אפילו היסטוריון שמאלני אחד, שיסכים עם הפסאודו עובדה הזאת, שישראלי "סביר" מעדיף לגרש את המיעוט הערבי מן המדינה. השומע יצחק, וינוד בראשו --- הזהו ראש מערכת המשפט בישראל?

העדפותיו הפוליטיות הן עניינו האישי, ומאז צאתו מנעלי האל-לעת-מצוא, הוא אכן מפיץ אותן כמיטב יכולתו. אולם דעתו המושמעת כאיש המשפט, דעתו כבעל סמכות לשעבר, היא מזיקה ומסוכנת. הוא אינו מייצג שום דבר, אך הוא משתמש בקרדיטים שלו כדי להתיימר לייצג.

הוא מתנגד לאושיות הציונות. הוא מתנגד להעדפת היהדות על פני דת אחרת במדינת ישראל. הוא מתנגד לכל דבר שהוא ציונות במובן ההרצליאני, או בן-גוריוני שלה. ה"נרטיב" המניע אותו הוא פוסט ציוני. איך אפשר להקשיב לאדם כזה, במדינה שמחזיקה בציונות וביהדות כעיקרון מניע?

44.בדבריו של ברק יש חוסר נימוס ויותר מקמצוץ של גסות רוח של ממש כלפי מי שהוא מחשיב ככל הנראה כ "נתיניו". מתנשא ומנותק.

45.מאז ברק אני בז לבית המשפט ה"עליון". בסך הכל חבורת שמלאנים רופסים.

46.באתר הקרן החדשה לישראל,שבחסותו נערך הכנס

http://www.nif.org.il/?id=1857

יש הפניה ל- Ynet עם הכותרת:

"אהרן ברק: יהודים רוצים שוויון - ולזרוק ערבים לים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

שם כתוב ציטוט מדברי ברק:

"אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים מפה, הוא יגיד ודאי"

כדי להבין לאן הגיעו הדברים הנה קישורית לאתר החיזבאללה:

http://www.almanar.com.lb/NewsSite/...

והכותרת:

Aharon Barak: Jews Want to Throw Arabs into the Sea!

מסקנה - עם או בלי ים, מוטב היה לברק שיזהר בלשונו המכלילה.
הנזק כבר נגרם. לא נותר אלא להזכיר את הפתגם:

"אבן שזרק הטיפש לבאר, אפילו חמישים חכמים לא יצליחו להוציא", כאשר ברור לכל מיהו הטיפש.

47.גם אני שמתי לב לשימוש הטיפשי של ברק במילה "נרטיב". גם הוא הולך שולל אחר האופנה האחרונה של הפוסט מודרניזם. אדם שרואה בעצמו משכיל ונאור. הוא ממש בדיחה.

48.אהרון ברק - האיש, המסיכה והצביעות. מה קרה בתקופת כהונתו? הציבור איבד לחלוטין את אמונו בבית המשפט העליון. ויש לכך סיבה: ברק ביצע מינויים שערוריתיים, שכוללים מינויי מקורבים בלתי ראויים, מינוי אשתו לתפקיד בכיר בבית הדין הארצי לעבודה, שלדעת כל השופטים שם זה מינוי בלתי ראוי. מינוי שופטים שהם בעלי השקפה פוליטית כשלו והנה בימים האחרונים נתגלו דיעותיו, אותן הסתיר מאחורי מסיכה כל השנים.

את ברק ניתן לשפוט על: התחזות, מעילה באמון הצבור תוך הפרת אמונים כלפי המישרה והתואר שהוא נשא.

49."אם זה נראה, הולך ומדבר כמו שמאל קיצוני...זה שמאל קיצוני"!

50.המוצר אהרון ברק - פג תוקפו.

51.אהרון ברק. רשע שהוביל את מערכת המשפט אל עברי פי פחת. אהרון ברק בהחלט לא אומר מתוך טיפשות שהיהודים רוצים לזרוק את הערבים לים - הוא פשוט מגלה את פרצופו האנטישמי, ששונא כל דבר שיש בו ריח יהדות.

52.גם בפנסיה הוא מזיק. הפושע הפך את בית המשפט העליון לגיס חמישי נגד העם והמדינה.

53.אהרן ברק בסיסמתו "הכל שפיט" הרס את צה"ל. היום כל לוחם צריך עו"ד צמוד וכך הרס ברק את צה"ל. תראו לי עוד צבא בעולם, שנאלץ לעמוד במבחנים קיומיים ולהגן על העורף, העומד במבחנים קיומיים, אשר יודע שבשובו הביתה יעמידו אותו לדין על "פשעי מלחמה". אבסורד שאין הזוי ממנו.

אילו אהרן ברק ודומיו היו קובעים את הנורמות לפני שני דורות, מדינת ישראל לא היתה קיימת בכלל ולא היה צורך לקונן על הכיבוש, כי היינו מזמן נכבשים (ואם היינו נכבשים, לא היינו קיימים עוד, כי הקוראן קובע מה צריך לעשות לאויב).

54.אהרון ברק זה האיש שלא נתן להרוס את הבית שממנו נורתה משפחת חתואל - אם ו- 4 בנותיה.

55.השופט האמריקאי פוזנר על אהרון ברק: "שודד ים משפטי שבשבילו החוק זה רק טיוטא".

56.בידי מי הפקיד עם ישראל את מערכת המשפט - ובידיו הפכה למערכת הרקובה והמושחתת ביותר במדינת ישראל. מערכת רעה ודורסנית שלא איפשרה לדניאל פרידמן - להזיז בה גפרור.

והאיש עצמו, אהרון ברק, צר לומר, מתגלה כאחת מהשתיים: או אינפנטיל שכל מעייניו לזכות בתהילה בתקשורת העולמית האנטי-ציונית ובאקדמיות הרדיקליות בארה"ב, או שמדובר באדם בעל קומפלקס נפשי, שמרוב הזדהות עם תוקפיו - תוקפינו, יוצא להתקפה על הקורבן. אינני יודע מה מן השניים רע יותר...


ליה 02.05.2014:58
3. כך פגע ופוגע בג''צ בזהותה היהודית של המדינה בתגובה להודעה מספר 0
פגיעה בערך יישוב הארץ

כבר מאה וחמישים שנה מתרחש מאבק לאומי בין היהודים והערבים על ארץ ישראל.

כדי לגאול את הארץ וליישבה הוקמה הקרן הקיימת לישראל ואח"כ מדינת ישראל.

אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פוגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה.

א.בית המשפט העליון אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות המיועדת ליהודים בלבד.

ב.אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב ("ייהוד הגליל והנגב"), ובכך ביטל את האידיאל שליווה את התנועה הציונית מראשיתה.

ג.אפילו ביחס לייעודן של קרקעות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי יהודים, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, הורה היועץ המשפטי מר מזוז שלא להעדיף יותר התיישבות יהודית.

ד.בעקבות עתירת 'שלום עכשיו' בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים המחייבים הליכים משפטיים בין הטוענים לבעלות על הקרקע בפני בתי משפט שלום ומחוזי.

ה.בית המשפט אסר על המדינה לרסס מן האוויר בקוטלי זרעים חלקות שנזרעו שלא כחוק ע"י בדואים בנגב, למרות שהוכח שזו שיטה יעילה לבלימת השתלטותם על אדמות המדינה.

ו.בית המשפט חייב את המדינה להטות את אפיק נחל חברון בצפון הנגב בעלות של 30 מיליון ₪, בטענה שהביוב שהרשות הפלשתינית מזרימה בו מפריע לבדואים במאחז הלא חוקי 'אום-ביתין' הסמוך לתוואי הנחל.

ז.אסר על ראש הממשלה נתניהו בשלהי כהונתו הראשונה לסגור את ה'אוריינטהאוס' בטענה שממשלתו היא 'ממשלת מעבר'. לעומת זאת הוא דחה עתירה זהה נגד קיום שיחות טאבה בשלהי כהונתו של ברק...

...המערכת המשפטית היא כיום הממסד שהכי פוגע בערכי היהדות והציונות בישראל.

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...


ליה 02.05.2015:08
4. יריב לוין :'להחזיר מערכת המשפט לאפיק ציוני ויהודי' בתגובה להודעה מספר 0
ח"כ לוין מוטרד מהתערבותו של בג"צ בסוגיות העשויות לשנות את אופייה היהודי של המדינה, כדוגמת סוגיית מהגרי העבודה מאפריקה.

לוין: לחזור למסלול

בכנס מיוחד שקיים הפורום המשפטי למען ארץ ישראל נשא דברים חבר הכנסת יריב לוין בסוגיית ההתייחסות המשפטית והמערכתית לסוגיית הפליטים והמסתננים. ביומן ערוץ 7 סיפר לוין על הכנס ועל הדברים שנאמרו בו.

בראשית דבריו שיבח לוין את פעילות הפורום שמילא חלל תקשורתי וציבורי בפעילות המחנה הלאומי והציוני, כהגדרתו.

באשר לסוגיית המסתננים עצמה אמר לוין כי מדובר בבעיה מורכבת המצריכה פעילות מקבילה במספר מישורים: "צריך להגדיר את מדיניות ההגירה הישראלית תוך שמירה על אופייה היהודי של המדינה, ולא לאפשר הליכה לכיוון של זכויות לכל אזרחיה, מה שהופך לזכויות אזרחי כל העולם, ובכך להביא לשינוי פניה ודמותה של המדינה...

מעל כל זאת, כך מסתבר מדברי לוין, שוב צפה ועולה, גם בסוגיה זו, סוגיית התערבותו של בג"צ.

"רוחו של בג"צ מרחפת", אומר לוין ומוסיף: "כדי להתמודד צריך שינויים במערכת, שינויים שיחזירו את הכיוון לכיוון יהודי וציוני יותר".

לוין מזכיר בהקשר זה כדרמטית ביותר את הכרעת בג"צ בפרשת בל"ד.

בהכרעה זו נקבע שעקרון מדינת כל אזרחיה שאותו מובילה המפלגה אינו סותר את דמותה היהודית דמוקרטית של מדינת ישראל.

לטעמו של לוין מדובר בעדות לתפיסה המסכנת את קיומו של עם ישראל בארצו בטווח הרחוק.

לדבריו, "המאבקים צריכים להתקיים במקביל. שינוי אמיתי במערכת המשפט יקרין על כל הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 02.05.2015:19
5. פרופ' רות גביזון: שופטי בג''צ לא יכתיבו לחברה כיצד לחיות! בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' רות גביזון, יו"ר האגודה לזכויות האזרח:

"שופטי בג"צ מייצגים תת-חברה בישראל: גברים, אשכנזים, חילונים.

בג"צ בראשותו של ברק הוא אוליגרכיה אשכנזית וחילונית!

למה החברה בישראל צריכה לחיות לפי תכתיביה"?

(ידיעות אחרונות. 21.11.95)



ליה 02.05.2015:34
6. לפרק את בית המשפט העליון בתגובה להודעה מספר 0
בית המשפט העליון דהיום אינו אלא סניף מר"צ בירושלים.

'הכל שפיט', האנרכיסטי, החתרני וההרסני נהיה עד מהרה 'הכל פוליטי'.

בית המשפט העליון, במתכונתו ובהרכבו הנוכחיים, מהווה סכנה חמורה לביטחון מדינת ישראל ואיום ממשי על עצם הקיום של העם היהודי בארצו.

לפיכך, מן הדין לפרק במהלך מהיר של שנתיים-שלוש את אותו בית משפט ולייסד תחתיו בית משפט עליון חדש שהרכב שופטיו ישקף נאמנה את המגמות השונות בחברה הישראלית. זו המשימה העליונה והחשובה ביותר של ממשלת ישראל היום הזה באם חפצת חיים היא ובאם חפצי חיים אנו כולנו כאומה וכמדינה.

שורש הבעיה נעוץ בהגדרתה של מדינת ישראל.

ברור וידוע לכל כי בראש וראשונה מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, מדינה יהודית שהוקמה על-מנת להוות בית לאומי לעם היהודי בארצו ההיסטורית ולשמש מסגרת ריבונית למימוש ערכיו, תרבותו ושאיפותיו הלאומיות.

משום שהעם היהודי הוא גם נושא רוח החופש ונס הדמוקרטיה לאורך ההיסטוריה בקרב העמים ומשום שבפני עצמו הוא עם דמוקרטי לעילא ולעילא, אך טבעי ונכון הדבר שמדינת ישראל קיבלה על עצמה את ההגדרה 'יהודית ודמוקרטית' ואכן היא חייבת להיות יהודית ודמוקרטית. יהודית בחינת תוכן, דמוקרטית בחינת מסגרת וצורה. דבר דבור על אופניו.

תפקידו של בית המשפט העליון הוא לשמור מכל משמר על המסגרת, על הצורה, בכך הוא בר-סמכא ולשם כך מונו שופטיו.

ודא עקא, מאז מינויו בשנת 1995 של ה'כוכב העליון', כבוד השופט אהרון ברק, לנשיאות בית המשפט העליון, החל בית משפט זה, תחת המוטו החתרני, השקרי והחצוף של 'הכל שפיט', לשלוח את ראשו וידיו יותר ויותר לנושאי תוכן ועם זאת לעסוק ולהתערב בעניינים לא לו, דהיינו לפלוש לתחום הרשות המחוקקת, תחומם של נבחרי הציבור.

ניתן בהחלט לקבוע כי תהליך פלישתו של בית המשפט העליון והסגת גבולה של הכנסת מקביל לתהליך היחלשותו של השמאל הפוליטי ההיסטורי. ככל שהשמאל הקיצוני מתגמד מבחינה פוליטית, כך הולך ומתגבר עיסוקו של בית המשפט העליון בעניינים שבמהותם הם פוליטיים.

מקורו של שיבוש מערכות מסוכן, אנרכיסטי וחצוף זה, נובע מהבנתו של השמאל הערמומי כנחש כי במידה ולא יתאפשר לרשות השופטת לחדור לתחומה של זו המחוקקת, יאבד הכלח על מגמותיו ההרסניות של השמאל המתגמד, להפוך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינת כל אזרחיה, כאילו דמוקרטית, ולבטח לא יהודית.

השמאל הפוליטי הקיצוני ובית המשפט העליון, חד המה.

על דרך משל, אם זהבה גלאון ודורית בייניש יחליפו מקום, זו תתיישב על כס נשיאת בית המשפט העליון וזו תתפוס מקומה בכנסת, איש לא ישים ליבו לכך... אותה כוס תה, אותו מסטינג, אותם פסבדו-ערכים, ואותה מגמה כוללת:

לחתור תחת עצם הקיום הריבוני של העם היהודי בארצו, להשבית את מדינת ישראל מהיותה ביתו הלאומי של העם היהודי, להשבית את המדינה מהיותה יהודית ודמוקרטית, ותחתיה לנסות ולייסד בשקר ובכוח ההשתלטות העוינת, איזו מדינה חסרת זהות ופרצוף, מדינת כל אזרחיה, הנשלטת באופן דיקטטורי ע"י בית המשפט העליון, ששופטיו הממונים באמצעות שיטת 'חבר שמאלני מביא חבר שמאלני' מעולם לא נבחרו לשלטון ע"י העם.

ואכן, במידה ויושם קלפי בבית המשפט העליון, תוצאות ההצבעה יהיו: 10 קולות למר"צ, 2 לקדימה, 1 לליכוד, 1 למפד"ל, 1 לערבים...

אם כן, בית המשפט העליון דהיום אינו אלא סניף מר"צ בירושלים.

'הכל שפיט' האנרכיסטי, החתרני וההרסני נהיה עד מהרה 'הכל פוליטי'. כל התוצאות ידועות מראש, הכל צפוי והרשות נתונה לכנופיית שלטון החוק לעשות בעולם המשפט כבתוך שלה: כל נושא יהודי-ערבי מוכרע לזכות הצד הערבי, כל דין שיש בו נגיעה פוליטית מוכרע לצד שמאל. חרדים ומתנחלים, כדאי להם שלא לדרוך על מפתן בית המשפט, הפסדם בדין מובטח עוד לפני פתיחת הדיון בעניינם, באשר אצל שופטי העליון השמאלנים, עצם זכותם להתקיים מוטלת בספק, וממילא הם נחשבים אזרחים סוג ג' משוללי זכויות יסוד.

להשמיד, לאבד ולהרוס כל חלקה יהודית טובה, כל חלקה ציונית, זה היום הבון-טון בבית המשפט הפוליטי העליון.

דוגמאות יש לרוב.

הבולטת מכולן היא כמובן שחיתותו העצומה של רוה"מ אריאל שרון ונושא הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. ידוע וברור לכל, ועל כך העיד שופט העליון לשעבר מישאל חשין, כי העמדתו לדין של שרון, המושחת באדם, נדחתה שוב ושוב רק כדי לאפשר את ביצוע הטיהור האתני הזה, את פשע גירוש היהודים והרס הישובים בקטיף ובצפון השומרון, בהתאם לעמדתם הפוליטית השמאלנית של הפוליטרוקים מהחונטה הפושעת של אותו בית משפט פוליטי עליון.

את המחלה הקשה הזו, את הנגע הסרטני הממאיר שפשה בבית המשפט העליון ושלח גרורותיו לכל הגוף, לא ניתן לרפא עוד.

'הכל שפיט'?

"ציון במשפט תפדה"!

רגע לפני שבית המשפט הפוליטי העליון, החולני והרקוב עד היסוד, משבית את מדינת ישראל מהיותה יהודית ודמוקרטית, ומסכן בכך את עצם קיומה, מן הדין לפרקו ולהחליפו באחר, ראוי ממנו, מתוקן ונאמן לעניין הציוני ולמגמותיו של העם היהודי בארצו.

ובכן, יש לפעול לפירוק מהיר של בית המשפט הרקוב הזה, לשלוח את שופטיו לחופשה ולהבראה ארוכה על חשבון המדינה בבתי מרפא לחולי הגוף והנפש, ולייסד בית משפט עליון חדש אשר שופטיו ייבחרו ע"י הכנסת, והרכבו ישקף נאמנה את תוצאות הבחירות לכנסת.

כך יוכל באמת הכל להיות שפיט, בית המשפט העליון יוכל גם להתערב בענייני תוכן באשר הוא ישקף ויבטא נכונה את רחשי לב הציבור ובא לציון גואל: מלוא כל הארץ משפט וציון באמת ובתמים במשפט תפדה.

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...

תגוביות:

1.רוב מכריע בציבור חושב כמו המחבר!!!

2.חותמת על כל מילה. אך לדעתי גם הרכב מאוזן לא צריך להתערב בעבודת הכנסת.

3.מפלגה חדשה שזאת תהיה האג'נדה שלה תקבל כ-30 מנדטים.

5.הם לא שופטים! לא חסרות דוגמאות. כנופית מע"צ וסנדו מזור, הבדואי שלא רצח את חנית קיקוס, הקב' הראשונה של הערבים שלא רצחו את החייל אולג שייחט, אך הם הודו ושחזרו...ומה שנחשף זה רק קצה הקרחון - והעיקר, שאיש לא נושא באחריות - לא חוקרים, לא פרקליטים תופרי התיקים, לא עדי שקר ולא שופטים שיודעים את האמת, אבל העיקר אצלם לקיים נוהלים חסרי תוכן ולהתקדם.

6.די לנפוטיזם! די ל"חבר מביא חבר"! כיום, השמאל מצטיין בכיבוש לא-דמוקרטי של מרכזי השליטה: משפט, תקשורת, חינוך (בעיקר: אקדמיה). הגיע הזמן, להעניק את אלה לגורמים פרו-ישראליים ופרו-יהודיים ב-64 השנים הבאות...!


ליה 03.08.2016:01
7. דעה: כוח עליון משפטי מכתיב את מדיניות ההגירה של ישראל בתגובה להודעה מספר 0
מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר הקורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית • מה שחריג כאן הוא שהכותב הוא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות

לצד הביקורת הציבורית המוצדקת שהושמעה על פסק דינו של בג"צ אשר ביטל לאחרונה את חוק הפיקדון, החוק היחיד שנותר בארסנל המדינה לתמרץ מסתננים לעזוב את ישראל, חשוב לשרטט את מפת ההשפעה של ביטול החוק על המדיניות בשלמותה.

מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר אקדמי אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה.

התרגלנו כבר לדרישות מישראל לאמץ סטנדרטים שלא נוהגים בשום מקום אחר אבל מה שחריג כאן הוא שהכותב אינו פעיל בעמותה למען המסתננים, אלא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות.

תפקידם של אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה הוא הדרכת משרדי הממשלה ביישום החוק ובהטמעה משפטית של המדיניות שקובעים נבחרי הציבור.

כך דמוקרטיה מתפקדת - נבחרי הציבור מחוקקים וקובעים מדיניות ועובדי המדינה מיישמים. אכן, תיאוריה נאה.

אך המאמר מזכה אותנו בהצצה אל מאחורי הפרגוד - עובד מדינה אשר אמון על יישום מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל מפרסם במקביל מאמר בעל השלכות מרחיקות לכת אשר מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו.

והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות.

המאמר קורא להכרה חוקתית בזכויותיהם של שוהים בלתי-חוקיים אשר שוהים במדינה פרקי זמן ארוכים וזאת אף אם המדינה חפצה בהרחקתם.

מוצגת בו התזה כאילו לכל בני האדם על פני כדור הארץ יש בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים בו. וישראל, ככל המדינות, היא אך ורק "נאמן" שרירותי, מטעם האנושות, המופקד על זכויותיהם של השוהים בשטחה. אומנם המאמר מציע להבחין בין השוהים בישראל לזמן קצר של עד כמה חודשים לבין השוהים פרק זמן ממושך יותר כאשר לראשונים יוענקו זכויות שאינן תלויות במשך השהייה ולאחרונים תוענקנה כל זכויות היסוד באשר הן.

אך בן-צבי מתעלם מהעובדה שהשוהים הבלתי חוקיים הם, ובכן, בלתי חוקיים.

הוא פוטר את עצמו מן האחריות על ההשלכות מרחיקות הלכת של דבריו בכך שהוא דן במישור ה"חוקתי" בלבד ועל השופטים מוטלת האחריות לבחון את המידתיות של הפגיעה בזכויותיהם של הזרים בכל מקרה לגופו.

עמדות רדיקליות אלה אינן נותרות במישור ה"חופש האקדמי", אלא מונחלות לעובדי משרד המשפטים.

על פי יומנה של דינה זילבר ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הירצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים.

כלומר פקיד מדינה האמון על אכיפה, מרצה תיזה אקדמית הסותרת את החוק לחבריו, אנשי החוק והאכיפה.

התמונה של יחסי הכוח בישראל ברורה.

יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק לפרוס את עמדתם בפני נבחרי הציבור אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה.

חוקת המשפטנים.

בשם תיזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים.

הוא רק מציג עמדה

בן-צבי מכיר במפורש במאמרו בכך שדבריו אינם מתיישבים עם העקרונות הדמוקרטיים המוכרים לפיכך הוא פונה לנימוקים כגון "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ".

במסלול האינטלקטואלי הפתלתל של המאמר כלל לא מוזכר החוק הרלוונטי - חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הסמכות נובעת מהגותו ומערכיו האישיים והיא גוברת בעיניו כך נראה על חקיקת נבחרי הציבור. על פי בן-צבי יש "לשים את האדם במרכז ולא לתת לשיח הפורמליסטי המסתמך רק על מעמדו האזרחי בפועל (של השוהה) לתפוס את מקומם של השיקולים הנורמטיביים עצמם".

אך אם האדם באשר הוא אדם במרכז, מי מוסט הצידה? החוק כמובן.

וכשהחוק מוסט הצידה מי במרכז? האנרכיה כמובן והמשפטן.

https://www.globes.co.il/news/artic...

תגוביות:

1.לפטר מיד את עורך הדין הנלוז, על חתירה כנגד מדיניות ההגירה של ישראל המעוגנת בחוק השבות. הגירה לישראל של יהודים, כן. הגירה כנגד החוק של אפריקנים, לא. סילוק מיידי של כל הארחי פרחי האפריקני.

2.משרד המשפטים, מעוז של השמאל הפך את תורת זכויות האדם לסוג של עבודה זרה. בשם עבודה זרה זו הם התנתקו מכל ערך לאומי (לא כל שכן יהודי). הדבר הרבה יותר ממטריד - הוא מפחיד!!!

3.האזרחים מצביעים והפקידים מתעלמים - יש רוב בקרב אזרחי ישראל (גם בימין וגם בשמאל) להחזיר מהגרי עבודה לא חוקיים חזרה למדינתם או למדינה שלישית בטוחה.
באריתראה אין מלחמה מאז סוף שנות ה- 90 וגם בסודן אין שום מלחמה (אולי משהו נקודתי בדרפור- אבל זה מיעוט שבמיעוט מקרב כלל המהגרים). כל העולם המערבי מחזיר לאריתראה ורק בישראל יש סטנדרט "משפטי".

4.הפרוגרסיבים הישראלים בעזרתן של מדינות וארגונים מאירופה וארה''ב דוחפים את ישראל להפוך למדינת כל אזרחיה והאידיוטים השימושיים לא מבינים וכשיפול להם האסימון זה יהיה מאוחר מדי ויהיה אפשר להגיד קדיש על הציונות או על ההרוגים הרבים שיהיו כשתפרוץ כאן מלחמת אזרחים.

5.הסמאל במערכת המשפט מייצר פה את 7 עמעמי כנען מחדש כדי שיילחמו נגדנו. הסמאל הזה גם מייצר פה את המדינה הצלבנית שנעלמה - מחדש. הסמאל מייצר פה מדינה ערבית במקום היהודית. יהיה אסון עם הרבה דם. הסמאל גם מסדר לעצמו דרכון נוסף כדי שיוכל לברוח מכל מה שהוא מייצר פה.

ליה 06.09.2010:09
8. ההחלטה של חיות ומלצר למחוק את מצפה כרמים, איננה אירוע משפטי, אלא אירוע פוליטי בתגובה להודעה מספר 0
כך התגלגלה הפסיקה שתביא להרס יישוב יהודי, שאת מיקומו קבעה המדינה, ושלאיש אין טענה נגד מי מתושביו, והכל בעקבות הליך שניהלו פלסטינים שאפילו לא נדרשו להוכיח קשר למקום

קריאת פסק הדין בעניין מצפה כרמים מעוררת, ולא בפעם הראשונה, את החשק לצרוח בקול גדול "די", ולהכריז שכל עוד העסק נגוע עד צוואר בשיקולים זרים, וכל עוד פסקי הדין הם תוצר של השקפת עולם ולא של משפט, דין או צדק, וכל עוד עולם הערכים וההשקפות הפוליטיות של שופטי בית המשפט העליון לא מזכירים בשום דבר את אלה של הציבור הישראלי - אין טעם להמשיך לעשות הצגות.

כבר ראינו פסקי דין מרגיזים ומעצבנים, וכבר ראינו הליכים משפטיים שבהרכב שונה היו יכולים להיות מוכרעים אחרת; אבל נדמה שכזה עוד לא היה לנו.

שני שופטים - הנשיאה אסתר חיות, והמשנה לנשיאה, חנן מלצר (מול דעת המיעוט של ניל הנדל) - החליטו בשבוע שעבר למחוק מעל פני האדמה יישוב יהודי, שאין לבית המשפט טענה, ולו הקלה ביותר נגד מי מתושביו.

זאת בעקבות הליך משפטי שניהלו נגדו פלסטינים, שמעולם לא נדרשו להוכיח את הקשר שלהם אל הקרקע המדוברת, וכל זה כשברקע נמצאות עתירות פשוטות בהרבה, שהוגשו בעבר בעקבות פלישות של ערבים לקרקעות פרטיות של יהודים בנגב, והושלכו אחר כבוד, בזו אחר זו, לסל האשפה של בג"צ.

חוק אחד ליהודים, חוק אחר לערבים. פסיקה אחת למתנחלים, פסיקה אחרת לבדואים. אכיפה דרקונית ביהודה ושומרון, אפס אכיפה בנגב.

הפסיקה בעניין מצפה כרמים נראית רעה כל כך, זדונית כל כך ופוליטית כל כך, בעיקר משום חריגותו וייחודיותו של המקרה הזה.

לא מדובר כאן ביישוב שקודם עלה על הקרקע ורק אז ציפה לקבל אישור, או ביישוב שתפס גבעה ובהמשך הצליח לגייס את המדינה לסלול לו כביש או למתוח לו קו חשמל.

את מצפה כרמים, שבית המשפט פסק שהוקם על קרקע פלסטינית פרטית, הקימה המדינה בעצמה. אם נעשו טעויות בבחירת המיקום של היישוב, הן טעויות שלה ורק שלה. אין איש שטוען אחרת.

ומהמקום הזה לדרוש מ־263 תושבי היישוב - אנשים, נשים וטף - לשלם את המחיר, זה לא פחות ממטורף.

וזה מוציא עוד יותר מהדעת, כשמבינים שאותו בית משפט, שמתעקש לפנות מהקרקע יהודים שהתיישבו בשגגה, בטעות ובהנחייתה המלאה של המדינה, מתעקש לא לפנות בדואים שפלשו בזדון, בכוונה תחילה וביודעין, לקרקעות פרטיות של יהודים.

טעות של המינהל

מצפה כרמים הוקם בתחילת הדרך כמאחז לא מאושר, לא הרחק מהיישוב כוכב השחר. בשנת 1999, כשגובש "הסכם המאחזים" בין ראשי מועצת יש"ע לבין ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק, הוחלט שהיישוב יפנה את מקומו הישן ויועתק לנקודה חדשה, כשרה וחוקית למהדרין.

מדינת ישראל היא שאיתרה את המקום החדש. מדינת ישראל היא שסימנה אותו. מדינת ישראל היא שהכשירה אותו עבור המתיישבים.

נדלג כאן על הפרטים הטכניים, ונלך ישר אל השורה התחתונה. מתישהו התברר שהיישוב החדש, שבינתיים צמח וגדל, הוצב בטעות בשטח שאומנם נמצא בתוך תחום תוכנית המתאר המאושרת, אבל מחוץ לשטח התפיסה הצה"לי המוכרז.

עתירה שהגישו כמה פלסטינים, שטענו לבעלות על הקרקע למעלה מעשור לאחר שהוקם היישוב מחדש, הביאה את בג"צ להחליט בסופו של דבר שנכון יהיה להמתין עד שהסוגיה תוכרע בבית המשפט המחוזי, שניהל הליך מקביל בנושא.

לפני שנתיים, אחרי ששמע עדויות, אמר שופט המחוזי ארנון דראל את דברו. הוא פסק שהמתיישבים (שיוצגו על ידי ד"ר ארנון הראל) יישארו במקומם, שכן גם אם נעשתה טעות על ידי המדינה, היא נעשתה בתום לב.

בשבוע שעבר, כאמור, הפך העליון את פסק הדין.

במקרה הזה, קבעה הנשיאה חיות, נכון היה לדרוש מהמדינה תום לב מוגבר ואמת מידה קפדנית, ואלה לא היו בפרשה הזו מצדם של נציגי המדינה.

כדי להבין עד כמה לא נורמלי הסיפור הזה, ועד כמה הולכים מאות המתיישבים לשלם מחיר על משהו שאין להם קשר אליו, צריך לקרוא את התצהירים שעליהם חתמו נציגיה השונים של המדינה, מי שהיו אחראים להצבת היישוב במקומו.

הנה, לדוגמה, אל"ם (במיל') שלמה פוליטיס, שבשנים הרלוונטיות היה היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. פוליטיס מתאר כיצד בעקבות "הסכם המאחזים", ועל רקע הנכונות של אנשי המאחז המקורי להתפנות ממקומם, "הונחו אנשי המינהל האזרחי לתור אחר מיקום חלופי לשכונה. לאחר בחינה, גורמי המקצוע במינהל... הציעו את מיקומה הנוכחי של השכונה... לאחר שהוצגה בפניי הצעת גורמי המקצוע... שלפיה תועתק מצפה כרמים לקרקע תפוסה בתחום התוכנית המאושרת של היישוב כוכב השחר, אישרתי את העתקת מצפה כרמים למקום המוצע. אלמלא אישרתי, ההעתקה לא היתה יוצאת אל הפועל. עמדת המינהל האזרחי, לפחות עד שנת 2003, היתה כי מיקומה החדש של מצפה כרמים הוא בשטח תפוס בתפיסה צבאית".

ומה לגבי הטענה הנוכחית, זו שנולדה בהמשך, שלפיה האישור שניתן אז, ניתן על קרקע שלא היתה תפוסה כלל על ידי צה"ל? - "זו לא היתה עמדת המינהל האזרחי בעת הקמת השכונה", הצהיר אל"ם (במיל') פוליטיס.

הלאה. בוגי יעלון שימש באותם ימים כאלוף פיקוד המרכז. גם הוא הגיע לבית המשפט כדי להעיד לטובת אנשי מצפה כרמים. גם הוא סיפר על ההנחיה שקיבלו אנשי המינהל האזרחי, לתור אחר מקום מתאים וחוקי לשכונה. "אנשי המינהל הציעו את מיקומה הנוכחי של השכונה", הצהיר. "מיקום זה אושר בידי כלל הגורמים הרלוונטיים, לרבות היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, עו"ד שלמה פוליטיס... משהמיקום המוצע אושר בידי היועץ המשפטי, אישרתי את העתקת מצפה כרמים למיקומה הנוכחי".

ברור? היועץ המשפטי אישר. אלוף הפיקוד אישר. המתיישבים התיישבו היכן שנציגיה הרשמיים של המדינה אמרו להם להתיישב.

נמשיך עם עוד דוגמה אחת. שלמה מושקוביץ, ששימש כמנהל לשכת התכנון המרכזית במינהל האזרחי, וכממונה מכוח ה"צו בדבר מתן היתרים לעבודות בשטחים התפוסים לצרכים צבאיים", היה האיש שחתימתו נדרשה כדי לאשר תוכניות מתאר בשטחים שתפוסים לצרכים צבאיים.

"אישרתי את תוכנית המתאר 223 ליישוב כוכב השחר, הכוללת את שטחי מצפה כרמים כיום", העיד. "חתימתי מופיעה על גבי התוכנית... לא היה לי ספק שקרקעות התוכנית, ובכללן קרקעות שכונת מצפה כרמים הכלולות בה, תפוסות בתפיסה צבאית... באותה שעה, כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים סברו כי מדובר בקרקע תפוסה בתפיסה צבאית - אחרת לא היו נדונות תוכניות על הקרקע".

זה מובן?

גם אם נקבל את הטענה שלפיה אירעה טעות, הרי שמדובר בטעות של המדינה ושל נציגיה. הם שאישרו את מיקום היישוב. הם שלא שמו לב שאין חפיפה מלאה בין תוכנית המתאר לצו התפיסה.

זה נכון, טוענת הנשיאה חיות, אלא שבמהלך השנים צצו סימני שאלה ותמרורי אזהרה, שהיו צריכים להביא את נציגיה של המדינה להבין שיש בעיה. כשאלה לא עשו דבר עם סימני השאלה הללו, ולא בדקו את עצמם שוב ושוב, קבעה, הרי שאי אפשר להגיד שפעלו בתום לב כשאפשרו ליישוב לקום.

עכשיו, תראו. בהינתן פסק דינם של השופט ארנון דראל במחוזי, ושל השופט ניל הנדל בעליון, שסברו שנציגי המדינה פעלו בתום לב; ובהינתן פסק דינם של הנשיאה אסתר חיות ושל המשנה לנשיאה חנן מלצר, שסברו שנציגי המדינה לא פעלו בתום לב - הרי ברור שהדיון שבפנינו עוסק בבירור מיקומה של הנקודה שעד אליה הלב איננו תם, וממנה והלאה הוא תם.

ואני שואל, מי לעזאזל מרוויח מההתפלפלות הזו, ומהניסיון להוכיח שבניגוד למה שנפסק במחוזי, תום הלב של המדינה - לא של המתיישבים - לא היה מלא. הרי אין כאן טענה לזדון של מישהו. הרי ברור שהמחיר של ההחלטה הזו הוא מחיר כבד של פינוי יישוב שלם. הרי בצד השני - ואת זה יודעים חיות ומלצר - אין מי שמרוויח מהפסיקה הזו דבר וחצי דבר, שכן אין ולו פלסטיני אחד שייכנס לשטח שיפונה. השטח הזה יישאר שממה. אז במה מועילה הפסיקה הזו? למי היא מסייעת? איזה טוב היא מוסיפה לעולם?

"ראיות רחוקות מלהספיק"

תארו לעצמכם מצב שבו תושבי שכונה בתל אביב מקבלים פתאום הודעה שמגלה להם שהמדינה, זו שהקצתה את השטח שעליו הם גרים, התבלבלה בניירות. שיש אדם פרטי שהקרקע שייכת לו, ושהשכונה שלהם תוכננה בטעות על השטח שלו. מישהו מעלה בדעתו ששכונה כזו היתה מפונה? זה נראה למישהו הגיוני? לא ברור שבמקרה כזה היה מוצע לבעלים פיצוי נדיב, בצירוף מכתב שמבקש ממנו סליחה על התקלה המצערת?

אז זהו, שבמקרה שלפנינו המצב פשוט הרבה יותר. במקרה שלפנינו אין באמת בעלים שאפשר לפצות אותם. במקרה שלפנינו העותרים הפלסטינים, אלה שטוענים שהקרקע שלהם, לא הוכיחו את זה בשום מקום.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, שבניגוד לשופטי העליון בדק ראיות ושמע עדים, כתב בפסק דינו שאומנם אין לו צורך להידרש לשאלת הבעלות הנטענת של הפלסטינים, אבל למרות זאת טרח בכל זאת להוסיף כמה מילים בעניין. "על פני הדברים, הראיות שהובאו רחוקות מלהספיק למטרה זו, ומכל מקום אין חולק כי הנתבעים (הפלסטינים - ק"ל) לא נרשמו כבעלים של החלקות במקרקעין".

ושוב חוזרת השאלה. גם אם בג"צ כבר קבע בעבר שלצורך קיום דיונים שכאלה הוא לא מתחשב בסוגיית הבעלות, האם השכל הישר לא דורש להביא בחשבון את העניין הזה? האם לפני שבית המשפט העליון מחליט להרוס יישוב, לא ראוי להתייחס לכך שמי שדרש את ההריסה הזו הוא מישהו שכלל לא טרח וכלל לא נתבקש להוכיח את הקשר שלו לקרקע המדוברת? עם יד על הלב, האם התנהלות כזו מלמדת על תום לב מצדו של בית המשפט?

אל-זרנוג כמשל

בואו נעשה הפסקה קטנה, רק כדי להסביר עד כמה עקומה הפסיקה הזו של בית המשפט, ועד כמה אין לעליונים שום בעיה עם הפרות חוק, עם דריסת חוקי התכנון והבנייה, ועם פגיעה בקניין פרטי של בעלי קרקע, כשהמשוואה הפוכה - כשהיהודי הוא התובע והערבי הוא הנתבע.

עסקנו כאן בעבר יותר מפעם אחת, כאמור, בנעשה במגזר הבדואי, בכל מה שקשור לבנייה על קרקע של בעלים פרטי יהודי.

סמוך לביר הדאג', לדוגמה, מחזיקים אשר אורנשטיין ואריה ואברהם גולובנצ'יץ' בשטח אדמה רחב וגדול. בניגוד לפלסטינים - שמגישים עתירות נגד יישובים יהודיים ביהודה ושומרון, ואין להם מסמכים, ואין להם הוכחות, ואין להם קושאן, וצריך לנהל דיון מלומד בשאלה עד כמה באמת השטח הזה קשור אליהם - הקרקע של אורנשטיין וגולובנצ'יץ' רשומה על שמם בטאבו.

מאות מבנים הקימו על השטח הפרטי שלהם פולשים בדואים, כשבג"צ עושה שמיניות באוויר כדי לא להורות על פינוים.

במקום אחר בנגב, וזו כבר דוגמה נוספת, יושב חצי כפר, אל-זרנוג שמו, על קרקע פרטית של מארק איסמעילוף ושל כמה יהודים נוספים. לא רק הבדואים בנו על הקרקע הפרטית של איסמעילוף וחבריו, גם מדינת ישראל בכבודה ובעצמה בנתה שם בית ספר וגני ילדים, לרווחתם של תושבי אותו כפר, והכל בלי אישור ובלי היתר ובלי תב"ע. לכאורה היינו מצפים מבג"צ שיורה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית הזו, נכון? שהרי בניגוד למה שקורה במצפה כרמים, כאן מדובר בקרקע שרשומה על בעלים שאין עוררין על בעלותו. כאן מדובר בפלישה ובבנייה בלתי חוקית, גם של המדינה וגם של הבדואים.

ובכן, עתר אותו איסמעילוף בסיוע תנועת "רגבים" לבית המשפט, ובעדינות נפש הודיע לבית המשפט שאין לו רצון ללחוץ על הבדואים להתפנות מאדמתו תכף ומיד, שהרי גם הוא מבין שמדובר בעניין מורכב, ומשכך, כל מה שהוא מבקש זה שבג"צ יקבע מועד לפינוי הזה. שיהיה בעוד שנה, שיהיה בעוד חמש שנים, שיהיה בעוד עשור, רק תנו החלטה, ביקש באמצעות עו"ד עמיר פישר, כדי שיהיה ברור שהקרקע שלי צריכה לחזור אליי מתישהו.

נו, ומה פסק בג"צ, זה שביהודה ושומרון מחריב יישובים בהבל פה? שהבקשה מוגזמת.

קחו, לדוגמה, את השופט יצחק עמית. "לפי שיטת המשפט שלנו", הסביר, "זכות הקניין של הפרט היא ערך משפטי חשוב, המוגן בדין האזרחי והפלילי כאחד". מעמדה החוקתי של זכות זו, המשיך והזכיר, עוגן בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", ולכן צריך להיות ברור ש"אין פוגעים בקניינו של אדם". ועוד ממשיך כבוד השופט: "פשיטא, אם כן, כי למדינה חובה לכבד את זכותם של המערערים (בעלי הקרקע היהודים - ק"ל) לקניינם, ולא להמשיך ולהעמיק את הפגיעה בקניינם על דרך המעשה, בהקמת מבנים על קרקע פרטית, או על דרך המחדל, באי־אכיפת הדינים הרלוונטיים לשמירה על קניינם מפני פולשים".

נו, נהדר. אם יש חוק יסוד שקובע שאין פוגעים בקניינו של אדם, ודאי צריך להזיז את אותם בדואים, להרוס את אותו בית ספר ואותו גן ילדים בלתי חוקי, שבנתה המדינה, ולהחזיר לבעל הקרקע את קניינו. נכון? זהו, שלא. לכל כלל, מסביר עמית, יש יוצא מן הכלל. "לצד חובתה של המדינה להגן על קניינם של המערערים, חלות על המדינה חובות נוספות, לרבות מתן מענה לצורכי בני השבט, ועל רשויות האכיפה לאזן בין החובות המוטלות עליה".

ויש עוד: "לצד זכותם החשובה של המערערים לקניין, על המדינה להביא בחשבון במסגרת סדרי העדיפויות לאכיפה גם את זכותם של בני השבט לכבוד, לתנאי קיום מינימלי, לחינוך וכיוצא באלו".

כאמור, בסופו של יום, ולא משנה איזה נימוק ישמש כדי להגיע לשורה התחתונה, התוצאה תמיד אותה תוצאה. מצפה כרמים ודומיו ייהרסו. אל-זרנוג ודומיו, לא.

כל מקרה לגופו

מכיוון שצריך להיות יצירתי כדי להסביר למה במקום אחר חובה לאכוף את החוק, ובמקום אחר לא, מעניין לעבור מדי פעם על התירוצים המביכים, לפרקים, שהשופטים נשענים עליהם.

ובכן, בנגב, לדוגמה, החליט מני מזוז להתעכב על העובדה שלפיה עברו שנים ארוכות לפני שבעלי הקרקע היהודים עתרו לבג"צ, ולהפיל עליהם את האחריות למצב שנוצר.

"חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים... נוצרה כאן מציאות מסוימת", אמר.

הבנתם? אם מארק איסמעילוף, בעל הקרקע, מצא יום אחד את הקרקע הפרטית שלו כשכפר בדואי יושב עליה, וכשבית ספר שבנתה מדינת ישראל פועל בה, הוא אשם. "הדברים נכונים במיוחד בהינתן העובדה שהם (הבדואים - ק"ל) יושבים על הקרקע עשרות שנים ללא מחאה מצד המערערים", נכתב שוב בהחלטה.

עכשיו, תשמעו קטע.

גם במצפה כרמים הפלסטינים ישנו על האף, והתעוררו יותר מעשור אחרי שיישוב יהודי קם על השטח שהם טוענים ששייך להם. נו, ומה אתם חושבים, שבג"צ חשב לזרוק את העותרים הפלסטינים מכל המדרגות, בגלל זה?

"אין חולק", כתבה הנשיאה חיות, "כי העתירה הוגשה כעשר שנים ויותר לאחר הקמת מצפה כרמים על החלקות. ואולם, השתהות בהגשת העתירה, אין בה כשלעצמה כדי להביא מניה וביה לדחייתה. כל מקרה יש לבחון לגופו, בהתאם לנסיבות המשתנות".

עכשיו זה ברור? כל מקרה יש לבחון לגופו. ומה אומרת הבחינה הזו, בכל מה שקשור למצפה כרמים? "אין לכחד", כתבה חיות על השיהוי הגדול בהגשת העתירה, "כי לאורך השנים שחלפו, מאז הוקם מצפה כרמים, ביססו תושביו את חייהם במקום, ורשויות האזור השונות השקיעו בו תקציבים לצורך הקמת תשתיות. עם זאת, למול הפגיעה במתיישבים ובאינטרס ההסתמכות שלהם, ניצבים שיקולים כבדי משקל הנוגעים לשלטון החוק".

נו, הגברת חיות, ואצל הבדואים שהשתלטו על קרקעות בנגב אין "שיקולים כבדי משקל הנוגעים לשלטון החוק"?

כמה עקום יכול להיות בית המשפט?

כמה הוא יכול לעשות עלינו מהמקפצה, כאילו אנחנו חבורה של אהבלים, שלא מבינים מה קורה סביבם?

כשבג"צ ביטל את חוק ההסדרה, לפני כשלושה חודשים, הוא השאיר פתח לפתור בעיות בשטח בכלים אחרים. כלי מרכזי שכזה הוא "תקנת השוק", שלפיה אם מתיישבים בנו את ביתם בתום לב במקום הלא נכון, ניתן יהיה להסדיר את המצב בלי פינוי ובלי הריסה.

הבעיה בחוק ההסדרה, הסביר חנן מלצר בחודש יוני, כשהיה בין פוסלי החוק ההוא, שמדובר בחוק שהוא "כללי וגורף מדי, ונותן הכשר לא רק לתמי הלב, שהרי החוק כורך בצוותא חדא את תמי הלב עם אחרים, שאינם כמותם".

ומה עושים עם מי שבכל זאת תם לב? "אני מקבל את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הסבור כי רוב המעוות, שהמתיישבים טוענים לו, יוכל לתקון בדרכים אחרות", הסביר מלצר, והוסיף: "אני סבור כי כל אימת שהמתיישבים פעלו בתום לב, במיוחד לגבי מקרקעין לא מוסדרים (ובכלל זה אני כולל גם מקרים שרשויות המדינה טעו, או הטעו את המתיישבים) - יש בידיהם תרופות חלופיות מספקות".

נו, כבוד השופט מלצר, בהנחה שלא כתבת את הדברים מן השפה ולחוץ, האם יש מקרה בולט יותר ממצפה כרמים, שבו "המתיישבים פעלו בתום לב", ו"רשויות המדינה טעו או הטעו את המתיישבים"?

גם חיות, ממש כמו מלצר, היתה מודאגת שמא חוק ההסדרה ישמש את מי שאינו תם לב. "הפועל היוצא מכך הוא שהחוק עשוי לחול גם על בנייה שנעשתה שלא בתום לב על ידי המתיישב", כתבה. והיא צודקת. אם המתיישב איננו תם לב, באמת לא בטוח שצריך לסייע לו.

ומה קורה אם, כמו במצפה כרמים, המתיישב הוא כן תם לב? הנה התשובה של חיות, באותו פסק דין של חוק ההסדרה. "בנסיבות מתאימות, כאשר הבנייה נעשתה בתום לב ובהסכמת המדינה, הצורך ליתן מענה למצוקתם של המתיישבים יכול להצדיק פגיעה מסוימת בזכויות אדם".

נו, כבוד הנשיאה, אם מצפה כרמים איננו אותו מקרה שעליו כתבת, זה שבו "הבנייה נעשתה בתום לב, ובהסכמת המדינה", אז על איזה מקרה דיברת? הרי מי שקורא את פסקי הדין שלך ושל מלצר בחוק ההסדרה, אינו יכול אלא להתרשם שניסחתם אחד לאחד את הכרזת ההכשרה של מצפה כרמים. מה קרה לשניכם מאז שכתבתם את הדברים?

עניין פוליטי, לא משפטי

זוכרים שבג"צ ביטל לא מכבר את צו ההריסה שהוצא לבית שממנו זרק המחבל, בעל הבית, את האבן שרצחה את לוחם סיירת גולני, עמית בן יגאל? נכון, זה לא אותו מקרה. לגמרי לא. שם מטרת ההריסה היתה הרתעה. כאן מדובר בדיון מתחום אחר.

מה כן אפשר ללמוד כשמשווים בין שני המקרים? את הרגישות. את היחס. את המקום שבו נמצא הלב.

במקרה ההוא, של המחבל ניזמי אבו-בכר, החליטו השופטים שאסור להרוס את הבית, משום שלאשתו ולילדיו של הרוצח לא מיוחסת כל מעורבות במעשיו של אבי המשפחה. "הפגיעה בבית מהווה בראש ובראשונה פגיעה באשתו ובילדיו שנותרו להתגורר בבית, ואשר הריסתו תותיר אותם חסרי קורת גג", כתב השופט מני מזוז, והוסיף שהריסת הבית "כרוכה בפגיעה קשה בשורה של זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ופגיעה בכבוד האדם ובשורה של זכויות הנגזרות מכבוד האדם".

כאמור, זה מקרה אחר.

ועדיין, אתה מסתכל על הרגישות הרבה שמצליח בג"צ לגייס כשהוא נדרש להרוס בית של מחבל שרצח חייל, כשגורמי הביטחון סבורים שההריסה עשויה להרתיע ולהציל את חייו של החייל הבא, ואתה שואל לאן נעלמת הרגישות הזו כשמדובר ב־263 אנשים שלא חטאו, שלא פגעו באיש, שהם עצמם חיילים ולוחמים, ושחלקם גם נפגעי טרור. מה איתם? איפה זכויותיהם? איפה בג"צ שיזרוק מילה על הפגיעה בכבוד האדם שלהם?

אם לבג"צ קשה להרוס את בית המחבל, כדי לא לפגוע באשתו שלא עשתה רע לאיש, איך זה שקל לו להרוס את בית משפחתו של שי מימון, סמג"ד מילואים, שנפצע בפיגוע ירי, בגלל טענה שיש לבית המשפט על פאשלה של המדינה, ולא שלו?

הרי יש לכבודכם על המדף הפתרון של תקנת השוק. הרי בית המשפט המחוזי כבר סימן אותו כמתאים למקרה שלפנינו. הרי בפסק הדין שביטל את חוק ההסדרה, אתם בעצמכם חשבתם שהפתרון הזה לגיטימי. הרי אם לא הייתם מתפלספים וטוענים שיש כאן צורך בתום לב מוגבר של המדינה, לא הייתם מכריעים שצריך להרוס את היישוב הזה, שכפי שכבר אמרנו קודם לכן, שום פלסטיני לא ידרוך בו ממילא.

אתם שואלים מה הסיפור פה? פשוט מאוד.

נחזור רגע לסיפור הריסת ביתו של המחבל. הרי בשום מקום לא כתוב במפורש שאין להרוס בית של מחבל שאשתו לא ידעה על מעשיו. אז על סמך מה פסק כך מני מזוז? על סמך הסנטימנט. מזוז, עמוק בפנים, הרגיש שזה לא לעניין. וזה בדיוק הסיפור של מצפה כרמים.

לחיות ולמלצר לא היה הסנטימנט. השניים ראו בדמיונם יישוב שלם הולך להריסה, ולא הרגישו שזה לא לעניין.

אני מקווה שכולנו נסכים שלשופט שמחליט על הריסת 46 מבנים, ועל חיסולו של יישוב, כל יישוב, חייבת לרעוד היד.

יישוב איננו זבוב טורדני שמעיפים בהינף יד אגבי. יישוב הוא יצור חי. הוא בית תוסס. הוא קהילה שוקקת. הוא מרקם חיים. וזו אולי הנקודה הכואבת ביותר.

שוב ושוב קראתי את פסק דינה הקר, המנוכר וחסר הרגש של הנשיאה חיות, ולא מצאתי בו את הרעד ביד. אחרי מגרון, אחרי עמונה, אחרי עפרה, אחרי גבעת האולפנה, שופטי בג"צ, כמו אותו צייד שכבר שילח את חציו אינספור פעמים אל בעל החיים המנתר את ניתורו האחרון - התרגלו.

ושלא יהיה לאף אחד ספק.

אירוע מצפה כרמים איננו אירוע משפטי.

אם הוא היה כזה, אזי תושבי אל-זרנוג וביר הדאג' הבדואיים היו מפונים הרבה לפני תושבי היישוב היהודי הקטן הזה. כן, אני מכיר את הטענה המשפטית שלפיה יש צורך להגן על האוכלוסייה הפלסטינית, שלא מצביעה לכנסת, ולא משתתפת בקביעת הכללים כאן. יש בה היגיון. אלא שמה שהחל ברצון להגן על זכויותיהם של הפלסטינים, מסתיים באבסורד בלתי נסבל שבו האוכלוסייה הזו הפכה, בחסות בית המשפט העליון, לקבוצה בעלת הזכויות הגבוהות ביותר בגזרה.

כאמור, לא בעניין משפטי עסקינן כאן, אלא באירוע פוליטי, שאותו מובילים העליונים, בהתאם להשקפתם הפוליטית ובהתאם לתפיסתם הפוליטית.

בית משפט? כן.

גבוה? אולי.

לצדק? את זה כדאי לחפש במקום אחר.

https://www.maariv.co.il/journalist...

תגוביות:

1.D9

2.עצוב!!! כדי שפסק הדין הפוליטי יתממש אסתר חיות שקובעת את הרכב השופטים מרכיבה קבוע 2 שופטים מהשמאל ואחד מהימין והתוצאות ידועות מראש, סירחון אמרנו?

3.חיות הפכה כל אבן כדי להחריב את הישוב.

4.כל מוצ"ש קלמן מביא לנו עוד ועוד מעללי בג"צ. מה שנשאר לנו זה להתפלל על המשפט, "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". שילטון הרשע במהרה ייפול...

5.זה פשוט מקומם איך השמאל השתלט על בית המשפט העליון. זה לא חוק ולא צדק. זאת פוליטיקה נטו. הם אפילו לא מנסים לשדר נראות של אובייקטיביות. הנשיאה חיות קובעת את פסקי הדין ע"י בחירת ההרכב "המתאים", כאשר בדיון יושבים 3 שופטים שמהם 2 פוסקים כפי שמצפה הנשיאה, כלומר המשחק מכור מראש. לא מובן איך הימין לא מוצא דרך שתנטרל את השליטה המוחלטת של השמאל בבג"צ.

6.זה מה שקורה מאז שבגין עלה לשלטון ונהג באבירות יתר: הימין רוב בכנסת, השלטון נותר בידי השמאל שנמצא במיעוט בעם. הכלים? חונטת בג"צ והפרקליטות, שלטון הפקידים ומלחכי הפינכה של הרודנות בתיקשורת. ולנו מספרים סיפורי סבתא שהימין עלה לשלטון לפני עשרות שנים.

7.יש תחושה שבג"צ זה סניף של החיזבאללה. השאלה מדוע לא עוצרת הממשלה את הפשע הזה? מי שולט במדינה? בג"צ או הממשלה?

8.זוכרים! "חבר מביא חבר". "קליקה סגורה", "95,000 ש"ח פנסיה", "יציאה לפנסיה בגיל 70", "הם חצי אלוהים". "הם גם קוראים כליות ולב". מנותקים מהעם.

9.השופטת חיות צריכה לעמוד לפני בית משפט הכולל נציגי ציבור ולנמק את החלטתה. יש כאן עיוות דין והרס לשמו. אסור לפנות את מצפה כרמים. יש לפנות את חיות מתפקידה.

10.אבל בני האלים בבג"צ מחליטים. בחירות ודמוקרטיה זה לחלשים.

11.בג"צ אויב המדינה ואויב החברה הישראלית.

12.בושה של בית משפט. צריך לשנות את השם שלו לבית משפט פוליטי, בית משפט נגד החוק (כשהוא לא מתאים לאג'נדה שלו), בית משפט לפי טעם העליונים, בית משפט לפי רוח האליטה מטעם עצמה וכן הלאה. ממתינים בקוצר רוח ליום שנוכל להיפרד מהעריצים הבזויים הללו ושבית המשפט יחזור להיות גוף לא פוליטי שאמון באמת על שמירת החוק והצדק.
ובינתיים, בוז לבית המשפט העליון ולשופטים שבמו ידיהם הורסים יום יום את שארית האמון שנשארה למישהו שהעליון הוא גוף לא פוליטי. הם פשוט בדיחה גרועה על חשבוננו.

13.רק d9. מינוי שופטים חדשים והעמדה לדין של השופטים הישנים, ישקמו את אמון הציבור במערכת המשפט ויביאו לצדק.

14.שלטון האייטולות של בג"צ לא מרפה.

15.השמאל הוא האייב של המדינה. צריכים להחליף את כל המושחתים בפרקליטות.

16.ביבי זה ימין חלש!!! ימין אמיתי לעולם לא היה נותן לזה לקרות.

17.לא לקיים את הצו של בג"צ, את זה ועוד אחרים שכמותו. אז נראה כיצד בג"צ יורד מטה מטה עם ההחלטות ההזויות שלו.

18.בג"צ הוא האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל. אם שופטי בג"צ הנוכחיים היו ב- 1948 מדינת ישראל לא היתה קמה. הגיע הזמן לשלוח אותם הביתה!

19.פשוט עוכרי ישראל. לא פחות. בג"צ מרסק את אמון הציבור במערכת המשפט.

20.מה לא ברור? השופטים העליונים צריכים להיבחר לאחר שימוע פומבי כמו בארה"ב! לא פחות ולא יותר! הציבור רשאי לדעת מי הטיפוסים ה"עליונים" שעומדים לשפוט אותו.

21.הגיע הזמן שיהיה לנו אומץ להודיע שכמו שיש פקודה בלתי חוקית שדגל שחור מתנוסס מעליה ישנה גם פסיקה בלתי חוקית! ואת שתיהן אסור לבצע!

22.בואו באלפיכם להפגין מול הפסקודניאקעס הקרויים בית המשפט העליון שהוא בעצם התחתון שבתחתונים.

23.נתפלל שבורא עולם יציל אותנו עוד בשנה הבאה עלינו לטובה מהערב רב שהשתלט עלינו.

24.בית משפט עליון מזעזע. אין כל יכולת להאמין לפסיקותיו. הוא מאבד במהירות את הלגיטימיות. שינוי הכרחי וכמה שיותר מהר. זה בית דין לצדק. זה אנטי צדק.

25.הגיע הזמן לעשות סדר במדינה.

26.חיות הפכה לחיית טרף. הבעיה שח"כים שאמורים לעצור את חיות הטרף האלה יושבים על הכסא ורועדים מפחד שלא ישלפו להם איזו חקירה או תלונה מהאוב. בקיצור מערכת המשפט תופסת את נבחרי הציבור במקום רגיש ופשוט משתקת אותם.

27.תודה על הקול השפוי. תמשיך בעבודת הקודש שלך בתוך המערבולת השחורה הזאת. למרבה הצער, אין קשר בין בתי המשפט ובג"צ - לצדק. אלה מושגים מנוגדים. אבל לא נפיץ ייאוש כי יש דין ויש דיין!

28.גלמים בגלימות. והם מתפלאים למה האמון בהם נמצא בשפל שלא ידענו כמותו. יש לצפות להופעה נוספת של מנדלבליט & חיות בפני התקשורת כדי להסביר לנו כמה התקשורת גורמת להם אי צדק נעבאך. המושחתים, זה אתם. תסתכלו במראה! לפחות היא לא משקרת.

העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג