ערכתי לאחרונה בתאריך 24.01.04 בשעה 11:21 בברכה, פילוביץ שחף
יגאל עמיר עומד להתחתן עם עולה חדשה מרוסיה,
לריסה, עולה חדשה מרוסיה אם לארבעה, ד"ר לפילוסופיה,
הביעה את קרצונה להתחתן עם יגאל עמיר.
הם הכירו לפני למעלה משנה בהתכתבות שעברה למפגשים,
והכל על בסיס של תמיכה איאולוגית ועכשיו הם החליטו להתחתן.
ערוץ 2.
מקור ראשון
מי היא לריסה טרמבובלר? כתבה מלפני שנה
אסור לעשות חסד?
לריסה טרמבובלר, ד"ר לפילוסופיה, אינה רואה כל הבדל בין החבילות ששלחה כסטודנטית ברוסיה לאסירה בסיביר, לבין ביקוריה אצל האסיר יגאל עמיר בכלא באר-שבע. "זהו מעשה מוסרי בהגדרתו", היא אומרת * בראיון ראשון היא מספרת כיצד נוצר הקשר שלה עם האסיר השנוא ביותר במדינה, ומספקת הסברים לשאלה מדוע הוא מתעקש להגן על אבישי רביב * ואל תצפו לשמוע עלקונספירציות. לא אצלה
מאת:סופיה רון-מוריה
3 בינואר 2003, כ"ט בטבת תשס"ג
http://makorrishon.co.il/article.ph...
לריסה טרמבובלר
פעם בחודשיים עושה לריסה טרמבובלר את דרכה לכלא באר-שבע. מחנה את רכבה בחוץ ליד השער, מחכה לאישור להיכנס. זה לוקח זמן. הכלא גדול, מורכב מהאגף החיצוני שנקרא ´אשל´ והפנימי שנקרא ´אוהלי קידר´. היא נכנסת לראשון, משם מתקשרים אנשי השב"ס לאוהלי קידר, כדי שיוציאו את האסיר. כשהמבקרת עוברת מודיעים ברמקול שעל כל האסירים להיכנס לתאיהם, אסור להם לראות אותה, אסור לו להיתקל בהם בפרוזדור. גם זה לוקח זמן, במיוחד בשעות הספירה. איש לא ממהר כאן. אנשי השב"ס מעבירים את הזמן שנותר עד סוף המשמרת, ולאסירים יש כל הזמן שבעולם. אשר למבקרים, אם עליהם לחזור הלילה לירושלים, זו בעיה שלהם.
"ברור שלא פתחו בחקירה נגד בני אלון, כי לא היה כאן שום דבר חדש. התקשורת פשוט לא מעודכנת. ב´הארץ´ למשל נכתב שהשבת נערכה בביתו של חגי, אחיו של יגאל עמיר. הם התבלבלו בין חגי עמיר לבין היישוב בית-חגי"
ללריסה אין קרובי משפחה בכלא באר-שבע. פעם בחודשיים היא מגיעה לכאן על מנת לבקר את האסיר שנידון למאסר עולם על רצח ראש הממשלה. כן, את יגאל עמיר. לא, היא לא חברה שלו. שום קשר למה שהוגדר בזמנו כ"מועדון המעריצות של יגאל עמיר". היא לא רוצה להתחתן איתו, היא נשואה זה 15 שנה, אם לארבעה, הקטנה בת שנה וחודש ועדיין יונקת.
את בעלה הכירה לריסה עוד כשלמדה בתיכון למחוננים במוסקבה, בית ספר מיוחד ללימודי מתימטיקה, שם היוו היהודים יותר ממחציתה של כל כיתה. מאז הם ביחד. חזרו בתשובה במוסקבה, עלו ארצה עם פתיחת השערים ב-1989. לא, היא לא עסקה מעולם בפעילות ציבורית כלשהי, לא השתייכה לאף מפלגה, לאף גוף פוליטי. זוג המדענים מתגוררים בשכונה ירושלמית שקטה, רחוקים ממאבקים המסעירים את המדינה. לריסה, אישה צנומה הנראית צעירה מגילה, בעלת עיניים חומות וכובע, היא דוקטור לפילוסופיה, שכיום עובדת במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. כעת, לצורך עבודת הפוסט-דוקטורט שלה, היא חוקרת את הנושא של אינדיווידואליזם בהגות היהודית של ימי הביניים. ב-1999 הוציאו בני הזוג טרמבובלר באמצעות הוצאת ´גשרים´ את הספר שכתבו יחד, ´המראה לנסיך´ שמו. הספר נכתב עוד ב-1995, אך לקח זמן למצוא מו"ל. לא, אין שום קשר לתהליך אוסלו או לרצח רבין. הסיפור מתרחש במאה העשירית. גיבור הספר, בחור צעיר ומוכשר, בן למשפחה נוצרית מיוחסת מהאימפריה הביזנטית, נופל בשבי המוסלמים ומתגלגל לסוריה. שם הוא יוצר היכרות עם הקהילה היהודית, מגלה שמשפחתו המירה את דתה, וחוזר לשורשיו. עלילה היסטורית נושאת לעתים קרובות מטען אקטואלי רווי מתח, אך כאן מדובר בספר שונה לחלוטין, המתאר חיפוש רוחני ואינטלקטואלי תוך השוואה מעמיקה בין שלוש הדתות המונותאיסטיות. מה היה המסלול שהוביל משם לביקורים בכלא בבאר-שבע?
"בן למשפחת אויב"
במוצאי שבת, ארבעה בנובמבר - אותו מוצאי שבת - לריסה ובעלה בנימין ישבו במטבח כשהם דנים באחד מהפרקים האחרונים של הספר. היתה תחושה של התנתקות טוטלית מהמציאות, מכל הסביבה, נזכרת לריסה. מין הסתגרות במאה העשירית. פתאום נכנסה מהסלון אמה של לריסה. שמעתי ברדיו שירו ברבין, אמרה.
מה שהשפיע עלינו, אומרת לריסה, היתה האווירה. "מישהו אמר לי אז, ´אתם, העולים מרוסיה, תמיד יש לכם הצורך המוזר הזה להזדהות עם הנרדף´. ייתכן שיש «בזה משהו. אנחנו מפנימים את הדברים בצורה שונה. כל התמונות האלה של יגאל עמיר עם הכיתוב ´מפלצת´, כל הדיונים כיצד להושיב אותו מאחורי זכוכית כהה כדי שלא נראה את החיוך הנורא שלו, כל מסע הדמוניזציה הזה יצא מכל פרופורציה. אמרו שהוא הפושע הכי גדול בהיסטוריה היהודית. לנו כל זה הזכיר את אורוול, עם עצרות השנאה שהוא מתאר ב´1984´. שם בכל משרד אספו את העובדיםלחמש דקות של שנאה, כשעל המסך הדמות המחרידה של האויב.
"הגורם המכריע מבחינתנו היה הקמפיין נגד משפחת עמיר. במה אשמה המשפחה? זה באמת הזכיר לנו את רוסיה, שם בתקופת סטאלין היה מושג מיוחד: ´בן משפחת אויב´. אז יום אחד פשוט נסענו להרצליה. בעיתונים פרסמו את הכתובת וכך מצאנו את הבית. זה היה קצת לפני פסח. דפקנו בדלת, פתחה לנו גאולה עמיר. היא לה התפלאה, לא היינו היחידים. קיבלה אותנו יפה מאוד. ככה זה התחיל. גאולה היא אשה חזקה. את בעלה כמעט ולא ראינו, הוא מבלה את רוב זמנו בבית הכנסת. לאט לאט התחלנו להתכתב עם הבנים. קודם עם חגי, אחר כך גם עם יגאל. קיבלנו אישור לבקר את חגי בכלא ´שקמה´ באשקלון, ואנו נוסעים לשם פעם בכמה חודשים, אני ובעלי".
לריסה קיוותה לקבל שעות הוראה באוניברסיטה העברית, אך אלמונים צילמו כתבה שבה הוזכר שמה, והניחו בתיבות של כל אנשי הסגל באוניברסיטה. "כתבו שאני חושבת שערבי טוב הוא ערבי מת. מעולם לא חשבתי ולא אמרתי דבר כזה"
מבחינתה זה היה עניין פשוט של חסד. הציבור, היא אומרת, בכלל לא מודע לקיומו של חגי עמיר, ואם מישהו נזכר בו - הוא סבור ודאי שחגי השתחרר מזמן, יחד עם דרור עדני. למעשה הוא נידון ל-16 שנות מאסר, אינו זוכה לחופשות שכל אסיר מקבל לאחר שריצה רבע מתקופת מאסרו, דורשים ממנו שיסתייג מאחיו והוא לא רוצה. וזאת לא הבעיה היחידה. בתחילה קיבל מנות בהכשר הבד"ץ, לפני כחצי שנה שכנעו אותו שמטבח הכלא כשר והוא ויתר על המנות המיוחדות. אחרי שכמה פעמים ראה כיצד מוגש מזון חלבי על צלחות בשריות, סירב לאכול וביקש להחזיר את הסידור הקודם. השב"ס לא החזיר. מביאים לו מפעם לפעם מוצרים באריזות סגורות, והדבר נמשך כבר ארבעה חודשים.
גם אל יגאל עמיר הגעת מסיבות של חסד?
"בהחלט. התכתבתי איתו שנתיים-שלוש".
על מה התכתבתם?
"על ספרים. מותר לו לקרוא בתא. את מרבית הזמן הוא מקדיש לספרי קודש, אך קורא גם ספרים אחרים, בעיקר פילוסופיה. דוסטויבסקי, ניטשה, קירקגור, דקארט, יונג, תומס מאן".
על רוצחים פוליטיים הוא לא קורא?
"כן, גם על זה. אחרי זמן מה של התכתבות הוא פנה לשב"ס בבקשה לדבר איתי בטלפון. לא אישרו לו. השב"ס אף פעם לא מאשר את הבקשות שלו, הכל עובר דרך בית המשפט. בית המשפט אישר. אחר כך עמיר ביקש שאני ובעלי נבקר אצלו. השב"ס סירב, ובית המשפט לא אישר ביקורים לבעלי, רק לי. זה היה באפריל השנה. לא הודיעו לי שיש אישור, הבאתי ילד מהגן ופתאום הטלפון צלצל. התקשר מישהו מ´ידיעות אחרונות´ וביקש את תגובתי על כך שאישרו לי את הביקור. לא רציתי להתראיין, נאלצנו לנתק את הטלפון לכמה ימים. כעבור שבוע נסעתי לבאר-שבע. הכניסו אותי לחדר קטן מחולק לשניים, בו מדברים עם האסיר דרך הסורגים ובחדר יושבים שני סוהרים ויש גם שתי מצלמות. לא יודעת למה צריך מצלמות אם יש סוהרים. כנראה בשביל להפעיל לחץ פסיכולוגי, כמו כל העניין הזה של הבידוד המוחלט".
אם אפשרו לך לבקר, הבידוד לא כזה מוחלט.
"הכוונה לכך שהוא לא יוצא לשום מקום ולא פוגש איש. אפשר לקבל אישור כפי שעשיתי, אך מי שעושה זאת צריך לקחת בחשבון את ההשלכות, את הפרסום. את התגובות".
על מה דיברתם בביקור הראשון?
"לא היה שום דבר מיוחד. גם אבא שלו נכח בביקור".
ואת היית מוכנה לפרסום, למחיר שתשלמי? אם כבר לבקר אסירים, למה דווקא יגאל עמיר? מדוע לא אסירים מסוגו של יורם שקולניק, שבינתיים כבר השתחרר?
"אשה אחת אמרה לי שכדי להוכיח את האובייקטיביות שלי, אני צריכה להצטרף ל´בצלם´ ולבקר אסירים ערבים. למה יגאל עמיר? יצא שיצרנו קשר עם משפחתו. לאלה שהזכרת יש לובי, יש הגנה, מישהו דואג להם. כאן איש לא מטפל בזכויות האסיר. לפני בחירות 96´ העלו רעיון לאסור על יגאל עמיר להצביע. אז עורך דין אחד, דווקא שמאלני, אמר שזה כבר מוגזם, מדובר בזכויות של כל אדם והוא בכל זאת בן אדם.
"ציפיתי לפרסום. אבל לא יכולתי אחרת, הרגשתי מחויבת. העיתונאים שאלו אותי אם אין לי ייסורי מצפון. ממתי ביקור אסירים צריך לגרום לייסורי מצפון? אני זוכרת שכשהתקבל ´חוק יגאל עמיר´ האוסר לחון אותו, משפטנים רבים אמרו שזהו חוק לא תקין, מתייחס למקרה ספציפי, לא עומד ב´מבחן בוזגלו´, מבדיל בין דם לדם. אז שר אחד, נדמה לי שזה היה רובי ריבלין, אמר שתמך בחוק בניגוד למצפונו, אך אילו הצביע אחרת היו מאשימים אותו בתמיכה ברצח. הרי זה מצב אבסורדי. לא רציתי להימנע מביקורים אלה רק מתוך חשש מפגיעה בתדמית".
מה שמע בני אלון
לפני שבועיים העיד יגאל עמיר במשפטו של אבישי רביב. מדוע הוא חוזר ומסנגר על רביב, אני שואלת את לריסה. מדוע כשאמו הגישה תלונה על רביב בשל עדות שקר במשפטו של חגי, לחץ עליה לבטל את התלונה? מדוע סנגר עליו גם הפעם?
לריסה מדגישה שהיא אינה הדוברת של עמיר. לא מדובר כאן בראיון עיתונאי שהוא מעניק דרכה. כל מה שתגיד נובע מההתרשמות האישית שלה, מתוך עשרות שיחות שניהלה עם עמיר פנים אל פנים ובטלפון. לו היו מפנים שאלות אלה אליו, ייתכן שהיה עונה אחרת, אך היא, חוזרת ומדגישה לריסה, מביאה כאן אך ורק את דעתה האישית.
לדבריה, חשוב לו לדבוק בגרסתו מתחילת המשפט, הגרסה לפיה פעל לבדו. לא מעניין אותו כלל וכלל גורלו האישי של ´שמפניה´, חשוב לו להוכיח שני דברים: האחד, שרביב לא הסית אותו. השני, שהוא לא פעל בתיאום עם סוכן השב"כ. זה הקו שלו - לא הושפעתי לא מהרבנים ולא מהפוליטיקאים, קיבלתי החלטה לבד ופעלתי לבד. אם יסכים לטענה שהוסת על ידי רביב יקרוס כל הבניין שהקים. תתפרק כל שרשרת הנימוקים. בגלל זה לחץ על אמו שתמשוך את עתירתה בעניין רביב. גאולה עמיר תומכת בתיאוריות הקונספירציה, שנותנות לה תקווה למשפט חוזר.
ולמה כעת הוא התנדב להעיד?
"הוא לא יזם את העדות. יגאל סיפר לי שדווקא כשהתנהל משפטה של מרגלית הר-שפי הוא התנדב להעיד, אך עורכי דינה דחו את ההצעה. חשבו שזה יגרום לה נזק תדמיתי. הפעם היה אחרת. עו"ד משה כהן, מפרקליטיו של רביב, פנה לשמואל קספר המייצג את עמיר. קספר שאל את עמיר אם הוא מוכן להעיד במשפטו של רביב. הוא אמר שכן. כהן נדהם, והגיע לכלא לשמוע מה יש לעמיר לומר. לעו"ד הרי שמורה הזכות לשמוע מה מתכוון להגיד עד הגנה, אולי זה דווקא יזיק".
אז כהן הגיע למסקנה שזה לא יזיק?
"שוב אני אומרת, עמיר לא מסנגר על רביב. הוא חושב שרביב פרובוקטור, יודע שהוא גרם הרבה נזק, אך שופטים את רביב על נושא אחר, על אי מניעת הרצח ולא על הפרובוקציות. לדעתי הוא הסכים להעיד כי אחרת היה נוצר רושם שרביב עשה איתו קשר, הפעיל אותו. ועמיר הרי רוצה להוכיח את ההפך".
ומדוע הוא הכניס לעניין את ח"כ בני אלון?
"הוא אמר במשפט שהיו שלוש רמות של התבטאויות. יש אנשים ששמעו ממנו שהוא מתכוון להתנקש בחיי ראש הממשלה. הוא אמר זאת לכמה אנשים קרובים, שאת שמותיהם סירב להזכיר. עם אחרים דן בשאלה האם חל על רבין דין רודף. שמעו זאת אנשים רבים, כולל רביב. והיו סתם דיונים בנושא דין רודף, באופן תיאורטי. הוא דיבר בפני חוגים רחבים. בחקירה אמרו לו, תביא דוגמה. אז הוא סיפר שבשבת ביישוב בית-חגי נתן דרשה על פרשת השבוע וזו היתה פרשת פנחס. הוא לא אמר שם דבר על כוונותיו להתנקש בחיי רבין. סתם נתן דרשה. שאלו אותו מי היה נוכח בשבת, והוא אמר ´בני אלון´. לא היה בכך חידוש, זה דבר ידוע שצץ כבר בדיוני ועדת שמגר. אבל עיתונאים יצאו מאולם המשפט ואמרו שבני אלון שמע שיגאל עמיר הולך לרצוח את רבין".
מנין את יודעת מה היה שם? נכחת במשפט?
"לא. יגאל עצמו סיפר לי, קספר סיפר לי, ושמעתי בשידור של אדיר זיק. ברור שלא פתחו בחקירה נגד בני אלון, כי לא היה כאן שום דבר חדש. התקשורת פשוט לא מעודכנת. ב´הארץ´ למשל נכתב שהשבת נערכה בביתו של חגי, אחיו של יגאל עמיר. חגי התגורר בבית הוריו, לא היה לו בית משלו. הם התבלבלו בין חגי עמיר לבין היישוב בית-חגי".
צימאון לקונספירציות
את כשלעצמך לא חושבת שמישהו הפעיל את יגאל עמיר?
"מהשיחות איתו לא נוצר אצלי רושם שהוא סוכן שב"כ".
אולי אבישי רביב הפעיל אותו שלא בידיעתו?
"זה לא מה שיגאל חושב. תראי, אם נצא מתוך הנחה שהפעילו אותו לצורך הכפשת הימין, הרי זה אבסורדי שהוא מתעקש על כך שפעל לבדו ושאיש לא השפיע עליו. הנה, עובדה, אפילו אזכור שמו של בני אלון כעבור שבע שנים גרם לסערה. אם מיד לאחר הרצח היה אומר את מה שציפו ממנו לכאורה שיגיד, היה זוכה בתנאי מאסר טובים יותר ולא היה מעורר שנאה שכזו. מפעם לפעם מגיעים אליו אנשי השב"ס ואומרים ´תביע חרטה, תודה בכך שהסיתו אותך, יהיה לך יותר קל´. הוא לא מסכים. הוא אומר: אם אני אסכים - אני אהיה רוצח".
אבל הוא כבר הורשע ברצח.
"הוא מדבר על מה שעשה כהריגה, סיכול ממוקד. מבחינתו, אם יסכים לומר שהסיתו אותו, ייצא שהרס את חייו לחינם. על כלום.
אז כשיגאל עמיר אמר "יריתי אך לא רצחתי", הוא פשוט התכוון לטרמינולוגיה, לכך שהוא ´הרג´ ולא ´רצח´ - אך לא שאדם אחר רצח את רבין?
"כן, בהחלט".
מה הוא אומר על הצעקות "סרק, סרק"?
"הוא אומר שזכר כל הזמן את המקרה של האחים קהלני, וחשש".
ממה הוא חשש? האם הוא חשב שיכניסו לו לאקדח כדורי סרק?
"אני לא יודעת למה בדיוק הוא התכוון. אין לו תשובה לצעקות ´סרק, סרק´. הוא בעצמו נדהם כששמע אותן. הוא קרא את ספרו של גפן, לגבי חמיש אני לא יודעת, ואינו מסכים עם עצם הרעיון כאילו הוא סוכן שב"כ ופעל בתיאום איתם".
למה המאבטחים לא ירו? הרי מאמנים אותם לירות על מנת להרוג ברגע שמישהו פותח באש.
"אין לו הסבר. הוא אמר לי שכנראה היה בלגן".
לריסה לא מאמינה בתיאוריות הקונספירציה. לא שהכל ברור כאן, היא מודה. יש כמה שאלות. לגבי השטח הסטרילי למשל, אם כי ייתכן שהיה בלגן ישראלי רגיל. למשל, לגבי טווח המגע והצעקות "סרק". לגבי רוני קמפלר והסרט שלו. לגבי מסקנות הנתיחה שלאחר המוות. אבל היא לא מתמצאת, היא מדגישה, לא בבליסטיקה ולא ברפואה. יחד עם זאת, התשובות שמספק למשל ברי חמיש, לא נראות לה הגיוניות. יש כאן המון שאלות, היא אומרת, אך אף צד לא סיפק תשובות. גם דליה רבין אומרת שמבחינתה התשובות אינן מספקות. תיאוריות הקונספירציה, לפי לריסה, צצו כתגובה טבעית של החברה לתיאוריה של הסתה, מה גם שהקהל מאז ומתמיד היה צמא לגרסאות של קשר כשמדובר ברצח או שאר אירועי מוות לא טבעי של אישים מפורסמים, החל ממרטין לותר קינג ואלוויס פרסלי וכלה בנסיכה דיאנה. לאחרונה פורסם ספר על הרצח של לינקולן, גם שם נטען שמדובר בקונספירציה.
ימין בלי חוט שדרה
שילמת מחיר אישי על החלטתך?
"כן, זה היה צפוי. מלכתחילה, כשיצרנו קשר עם משפחת עמיר, חששנו מפרובוקציות. ברוסיה היינו מעורים בחוגים היהודיים, אך כבר החלה פרסטרויקה ולא היו לנו צרות. מאידך גדלנו שם על ספרות של דסידנטים, מתנגדי המשטר, על ´ארכיפלג גולאג´ של סולזיניצין, אז חששנו. חששנו מפרובוקציות בקשר ליגאל עמיר, חששנו מסטיגמה שקרית, מכך שיפרשו את מה שאנחנו עושים בצורה מעוותת לחלוטין, שיאשימו אותנו בתמיכה ברצח ובאלימות".
הקריירה האקדמית של לריסה נהרסה. לפני כן קיוותה לקבל שעות הוראה באוניברסיטה העברית. אלמונים צילמו כתבה שהופיעה ב´מעריב´ ובה הוזכר שמה, והניחו בתיבות של כל אנשי הסגל באוניברסיטה. היא לא התראיינה - הראיון ל´מקור ראשון´ הוא לדבריה הראיון הראשון שהיא מעניקה בנושא - אך כתב ´מעריב´ אסף חומר עליה ועל משפחתה. צילמו אותה בכניסה לכלא. "כתבו למשל שבעלי הוא פעיל ימין קיצוני, ולמעשה הוא לא שייך לאף גוף", היא מספרת. "כתבו שאני חושבת שערבי טוב הוא ערבי מת. מעולם לא חשבתי ולא אמרתי דבר כזה. שמרתי על שתיקה זמן רב כי חששתי מסטיגמה שקרית. אך בסופו של דבר החלטתי שאני צריכה להסביר את עצמי. שיטת ה´טבואים´, נושאים אסורים לדיון, הורסת את החברה".
בהסתכלות אחורה, זה היה שווה? כדאי היה לפגוע בקריירה האקדמית שלך שהיא ציפור נפשך - ואת אישה צעירה - בשביל לבקר בכלא את יגאל עמיר?
"לא עשיתי שום דבר פסול. ברוסיה, כשהיינו סטודנטים, שלחנו חבילות מזון ופירות לאיזושהי אסירה בסיביר, שבכלל לא הכרנו. אפילו את שמה אני לא זוכרת. אם הדבר היה מתגלה - היו מסלקים אותנו מהאוניברסיטה. אבל זה עניין מצפוני. ביקור אסירים, לא זו בלבד שאין בו פסול, זהו מעשה מוסרי בהגדרתו הנמצא ביסודה של תרבות אירופית. הרי אני לא דורשת משפט חוזר, לא מארגנת קמפיין ציבורי. ממתי חל איסור על מעשה חסד אישי? ואיזו מין חברה זו, אם היא מענישה על מה שנעשה במסגרת החוק?
"השמאל הסיט את השיח הציבורי לכיוון התעמולה והימין נסחב. אני זוכרת שכשנרצח הרב כהנא יוסי שריד אמר: ´אני לא הסכמתי איתו בשום דבר, אבל כמובן שלא היה צריך לרצוח אותו´. זה מה שהיו צריכים לומר אנשי ציבור מהימין על רבין, אך כנראה שלא היה להם עמוד שדרה".
לחברה הישראלית, היא אומרת, חסרה פרספקטיבה היסטורית. אנחנו חיים בתחושה שההיסטוריה החלה עם מלחמת העצמאות, אולי קצת לפני, וגם לאירועי אותה מלחמה לא כולם מודעים. ישראל אלדד קבל בספרו על כך שאנשי ההגנה קוראים ספרות בעוד אנשי האצ"ל והלח"י קוראים רק את ספריהם של מייסדי הציונות, והיום גם את אלה לא קוראים. המקרה היחיד אותו מזכירים בהקשר של רצח רבין, ודווקא בימין, הוא רצח ארלוזורוב, שבכלל אינו רלוונטי לנושא משום שכנראה לא היה רצח פוליטי.
ההיסטוריה, אומרת לריסה, לא החלה ב-1948, וודאי שלא בסתיו 1995. רצח רבין הוא חוליה בשרשרת ארוכה של התנקשויות פוליטיות, החל מיוניוס ברוטוס שיחד עם קושרים אחרים דקר למוות את יוליוס קיסר באולם הסנאט. שרלוטה קורדה הטביעה למוות באמבטיה את מארה, ממנהיגי המהפכה הצרפתית. צרפתי בשם לובל רצח את היורש היחידי של השושלת המלכותית בורבון, כנקמה על מותו של נפוליאון באי סנט-הלנה, לשם הוגלה. ג´ון בוט ירה בלינקולן. חברי ארגון ´רצון העם´ ברוסיה התנקשו בחייהם של כמה אישים פוליטיים במחצית השנייה של המאה ה-19, ובסופו של דבר הצליחו לפוצץ את כרכרתו של המלך אלכסנדר השני ולחסלו. הסטודנט גברילו פרינציפ רצח את הנסיך פרדיננד, יורש העצר של האימפריה האוסטרית-הונגרית, והדבר גרם לפתיחת מלחמת העולם הראשונה. פאני קפלן התנקשה, אמנם ללא הצלחה, בחייו של לנין. פרידריך אדלר רצח במלחמת עולם השנייה את ראש ממשלת אוסטריה, משום שסבר שכך ישים קץ לשפיכות דמים. ויש עוד דוגמאות.
אין הקבלה בין כל המקרים, היא אומרת. היו שפעלו ממניעי נקמה, היו שפעלו מתוך רצון לתפוס שלטון, היו שפעלו בשם הצדק. יש הבדלים, אך גם קווי דמיון. מדובר בשורה ארוכה של התנקשויות פוליטיות לכל אורך ההיסטוריה. אנחנו בארץ לא היינו הראשונים ולא נהיה כנראה האחרונים. "אם החברה הישראלית רוצה לקיים בנושא דיון מעמיק ולא פשטני ודמגוגי", אומרת לריסה, "לא ניתן להתעלם מההקשרים ההיסטוריים. ואני הרי שברתי את השתיקה כי אני מאמינה בנחיצותו של השיח הציבורי". לריסה טרמבובלר, המתעתדת להתחתן עם יגאל עמיר, בראיון בלעדי ל´מקור ראשון´:"רוצח מתוך אכזריות מעורר אצלי סלידה"מאת:סופיה רון-מוריה23 בינואר 2004, כ"ט בטבת תשס"ד
טרמבובלר. צ: מרים צחי
היא מרגישה שנעשה לה רצח אופי, אבל לא חושבת לרגע לשנות את החלטתה. היא בקשר טוב עם משפחת עמיר, אבל עוד לא החליטה אם תשנה את שם משפחתה. היא רוצה ילדים מיגאל עמיר, ומצפה מהחברה הישראלית שלא תתנקם בהם על מעשה אביהם. אשתו המיועדת של רוצח ראש הממשלה מדברת.
יום שני, שלוש אחרי הצהריים, פחות מ-24 שעות מאז שידור הידיעה על כוונת יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, להתחתן עם לריסה טרמבובלר. בכנסת סדרת הצעות אי אמון, ראש הממשלה חושף שראש האופוזיציה נפגש בסודיות עם אבו עלא, אך איש לא מגלה עניין בקלחת הפוליטית שביום אחר הייתה תופסת כותרות. המדינה בסערה בגלל החתונה המשוערת.
שרון פאר, עורך משנה של התוכנית "משעל חם", תחקירנית התוכנית קרן פינטו ואנוכי יושבים במסעדה קטנה ברחבת המשביר בירושלים בציפייה דרוכה לתוצאות מו"מ בין מערכות "משעל חם", "מקור ראשון" ולריסה טרמבובלר, המתלבטת האם להסכים לראיון טלוויזיוני מיוחד. בין היתר היא מבקשת להתייעץ עם עמיר. השיחה מהכלא מתעכבת. פאר מציע להסתפק בראיון טלפוני. אבל קשה להשיג את לריסה, שעונה רק לשיחות מזוהות, אז אנחנו נכנסים לדירה קטנה של ידידת משפחתה, עולה מבוגרת ממוסקבה. הדירה היא דירת חדר בשכונה חרדית, בחוץ תרנגולות וחבלי כביסה מעבר לחצר קטנה, בדירה רהיטים ממוסקבה של שנות השמונים. בשכונה אסור להחזיק טלוויזיה. כן, מאשרת בעלת הבית בתשובה לשאלה, היא מכירה את לריסה , את משפחתה, את הגרוש, את כולם. לריסה, היא אומרת, אישה אינטלקטואלית, מוכשרת, מאוד מוכשרת, אבל לא מבינה בחיים דבר וחצי דבר. מה לעשות, היא מסכמת, תופעה מוכרת בקרב בנות מלומדות שחורשות את הספריות.
השעה רבע לארבע. סוף סוף אני מקבלת טלפון מהמערכת. התשובה חיובית. הראיון יתקיים בביתה של טרמבובלר. מהבוקר צובאים על דירתה והיא חוששת לצאת.
תוך זמן קצר מתברר שלהיכנס לדירה זו משימה לא קלה. חדר המדרגות צפוף מרוב עיתונאים וצלמים. התוכנית הראשונית היא שאכנס לדירה כידידת משפחה ואח"כ אפתח את הדלת לצוות של "משעל חם". אני נכנסת לחדר המדרגות ונתקלת בהתעניינות חסרת תקדים. בהעדר לריסה מצלמים כאן כל מה שזז. אם תפתח לי את הדלת יפרצו כולם לדירה. בינתיים דופקים בדלת. לריסה, הם מפצירים, תפתחי, תגידי רק כמה מילים ונלך, אפילו רק תתני הצהרה, לא נשאל שאלות שלא תרצי, רק תגידי משהו.
לפתע דלת הדירה נפתחת. קרן מחווירה, מה קרה, האם שינתה לריסה את דעתה? בכניסה אישה חרדית צעירה עם ילדה כבת שלוש. שום דמיון ללריסה. מה אתם רוצים?, היא אומרת. הצלמים נבוכים. מסתבר שדפקו בדלת לא נכונה. אין כאן מספרים.
קרן מבקשת להיכנס לשירותים והאישה מכניסה אותנו לדירה. "אנחנו מ'מקור ראשון'", היא מסבירה, "איתנו לריסה תדבר". האישה, קיבוצניקית שחזרה בתשובה, אומרת, בסדר, אבל היא לא קוראת עיתונים. אני מתקשרת ללריסה. אנחנו מסכמות שפאר יכנס דרך הגינה, שם נבנתה לפני כמה חודשים יחידת דיור נפרדת, יעבור לדירה ויפתח לנו את הדלת.
פאר נכנס לדירתה ופותח במקצת את הדלת. קרן ואני חומקות פנימה תוך דחיפות וצעקות. "תראו מה זה, הכל תרגיל!", "ערוץ 2 שילם מליון כסף ללריסה!", "זה לא אתי, זה לא חברי, אנחנו תקועים כאן מהבוקר!". פאר טורק את הדלת ונועל אותה שנייה לפני שהיא נפרצת. מבצע צבאי לכל דבר. בנסיבות כאלה עוד טרם יצא לי לקיים ראיון.
אני?
רודפת פרסום?
לריסה יוצאת לסלון. לפני שנה ראיינתי אותה כאן באווירה נינוחה, עכשיו יושבת לפניי אישה לחוצה, חיוורת כסיד. קצת איפור, אומרת קרן, אחרת איך זה ייראה בשידור. שלושתנו הופכות חדר ילדים לחדר איפור מאולתר. אני מחטטת בתיק, מה כבר יש לי. קצת פודרה, קצת סומק. שוב מצלצלים בדלת. פאר מצליח לנתק את הצלצול. ככה זה מאתמול בלילה, מספרת לריסה.
היא הייתה נחושה לשמור את העניין בסוד לפחות עד שתוגש בקשה להירשם לנישואין במועצה הדתית. המועצות הדתיות בעיצומים, כך שהכל התעכב. ביום ראשון, שעתיים לפני השידור בערוץ 2 התקשר אליה חגי עמיר מהכלא. הסיפור, אמר, יצא החוצה. תוך דקות ספורות צלצלה כתבת ערוץ 2, אמרה שהיא יודעת גם אם לריסה לא תאשר. לא, היא לא חושבת שמשפחת עמיר יצרו קשר ישירות עם רהב. במוצאי שבת שוחחה עם גאולה עמיר והיא לא אמרה דבר.
לא שאלת את גאולה האם היא או מישהו מבני משפחה גילה לערוץ 2?
"ממוצאי שבת לא דיברנו. פשוט לא הייתה לי הזדמנות עם כל מה שקורה כאן".
הופתעת מהפרסום?
"ציפיתי לזה, אבל נדהמתי מהמימדים. הגיעו כמעט לכל האנשים שאני מכירה, לשכנים, לחברים, אפשר לחשוב שמנהלים כאן חקירה של הפשע הגדול של מאה שנה. ועוד מאשימים אותי שאני רודפת פרסום.
"זה לא פרסום, זה רצח אופי. איזה בן אדם נורמלי היה רודף אחרי סידרה כזאת של לכלוך וקללות? דווקא היו עיתונאים שסיקרו בסדר, בצורה מאוזנת. מצד שני היו שגידפו וקיללו , השתמשו בביטוים גסים. מה זה אם לא תת רמה? וכל מה שקורה כאן, המצור על הדלת...".
בתום הראיון קרן יוצאת עם הקלטת. השעה שש וחצי, היא בקושי תספיק להגיע לאולפן, אין זמן לערוך. לריסה מבקשת לא לצאת מיחידת הדיור השנייה, כדי שלא למשוך לשם תשומת לב. פאר נועל את הדלת, אבל כעת מתעוררת בעיה חדשה. אם הוא ייצא מהדירה היא לא תצליח לנעול אחריו. בוא נחכה קצת, היא מבקשת. בסוף הסתדרנו.
יש לי עוד שאלות רבות, אבל קשה לנהל שיחה כשדופקים בדלת ללא הפסקה. "תפתחי", מפציר מישהו, "אביגדור רוצה לדבר איתך". איזה אביגדור, אני מתעניינת. "לא יודעת", היא אומרת, "כנראה אסקין. מי שזה לא יהיה אני לא אפתח".
ילדים יוצאים מהחדר. הקטנה, בת שנתיים וחצי, מטפסת על הברכיים של אימא. שוב דופקים בדלת. אימא, היא שואלת, למה את לא פותחת? אי אפשר, מסבירה האם, אלה דודים רעים, לא נפתח להם. ומה אם הם לא ילכו, מתעניינת הילדה. אל תדאגי, מרגיעה האם, הם ילכו.
השעה שבע וחצי. הלחץ מאחורי הדלת גובר. עוד מעט מהדורות החדשות. טרמבובלר מתקשרת למשטרה. השכנים כבר הזעיקו משטרה פעמיים במהלך היום. השוטרים מגיעים ומרחיקים צלמים ועיתונאים מהדלת. אחת מהם, אישה מבוגרת יותר, רועדת מקור ירושלמי, מבקשת שנשכנע את לריסה להגיד לה מילה. צר לי עליך, אני אומרת, קר כאן והיא לא תצא, למה שלא תלכי הביתה. אני לא יכולה, היא מסבירה, העורך לא מרשה. טרמבובלר מרימה לרגע את התריס במטבח ולא סוגרת אותו עד הסוף . אחד מהצלמים נצמד לחלון. אני מציצה פנימה. הוא מצלם מדפים ושולחן מטבח עם שאריות אוכל.
רצח ילדים יותר גרוע
את השיחה עם טרמבובלר אנחנו ממשיכות ביחידות למחרת, חלקה בעברית חלקה ברוסית. היא מופתעת מהמשך הסערה התקשורתית. היו שדרשו לתת לה מכות בשידור ישיר.
את מבדילה בין רצח לרצח?
כעיקרון, כן. לדעתי, מבחינה מוסרית מה שקובע זה הכוונה של הבן אדם.
היית מתחתנת עם אדם כמו רעי חורב?
בוודאי שלא. מבחינה מוסרית, אדם שרוצח מתוך אכזריות או בצע כסף, מעורר אצלי סלידה.
מה עם אדם שרוצח ממניעים פוליטיים?
כשהמניעים אידיאולוגיים, זה שונה. זה משהו אחר לחלוטין. מניעים אלה יכולים להוביל אדם לטעות, אבל זה בכל זאת שונה .
איך את מגדירה את המעשה של יגאל עמיר?
אני לא רוצה להיכנס לניתוח של מה שהוא עשה. הצעד שאני נוקטת בו אינו פוליטי, אין בו שום אמירה פוליטית, ההחלטה היא אישית בלבד, היחסים שלנו הם יחסים אישיים. מוזר לצפות ממני שאצא בסדרת גינויים, אם מדובר באדם איתו אני הולכת להתחתן. אבל לגבי הבחנה בין דם לדם, דווקא התקשורת והפוליטיקאים הם שמבחינים. אחרת איך ניתן להבין את הרעיון הזה לחוקק חוק מיוחד שדווקא לרוצחים פוליטיים אסור להתחתן ולאחרים מותר.
בדיעבד, היית רוצה שהוא לא היה רוצח את ראש הממשלה ואז הייתם יכולים להתחתן ולנהל חיים נורמליים?
כמובן שהייתי רוצה, מאוד.
האם ייתכן שהחלטתכם להינשא תגרום לכך שיגאל עמיר יביע חרטה ואז אולי ייקצב עונשו כתוצאה מכך?
קשה לי להגיד איך הדברים יסתדרו, אבל בכל מקרה זאת לא החלטה שלי. בשביל יגאל נושא החרטה זה עניין עקרוני.
אבל יש החלטות משותפות שאתם מקבלים. למשל התייעצת אתו לגבי הראיון אצל ניסים משעל.
התייעצתי כי זאת הייתה התלבטות קשה והראיון התקיים דווקא כי אני מתחתנת אתו. בדרך כלל אני מקבלת החלטות לבד.
אין לו טלוויזיה בתא.
נכון.
מסיבות הלכתיות?
כן.
מה, הוא לא יכול לבחור מה לראות ומה לא?
מי שיש לו טלוויזיה בתא לא מקבל אוכל בכשרות הבד"ץ, ועם כשרות אחרת בכלא יש בעיה.
אז איך הוא נתן לך עצות אם הוא לא רואה את התוכנית?
הוא שמע על כך, וכפי שאמרתי, ההחלטה הייתה גם שלי. בדרך כלל החלטות כאלה אני מקבלת בעצמי אבל ביום שני הייתי מאוד לחוצה, כי כל הזמן דפקו וצלצלו בדלת ולא נתנו לי להתרכז. הוא חש תסכול בגלל כל ההתקפה התקשורתית עלי, כי היא באה בגללו.
נראה לך שהוא מתפקד רגיל אחרי שמונה שנים בבידוד?
כן.
אין לו בעיות נפשיות או בעיות בריאות?
למרות כל הלחץ עליו אין לו שום בעיות נפשיות. לגבי בעיות בריאותיות אני מקווה שהלחץ לא יגרום לזה. אני מתרשמת שלא. אני לא חושבת ששמונה שנים בבידוד זה מסייע לבריאות, אבל הוא עובר בדיקות רפואיות שגרתיות בכלא. עד כמה שידוע לי אין שום דבר מיוחד.
את רוצה ילדים?
בעזרת השם. זה בתחום אישי לגמרי, אבל זה גם קשור למצוות פרו ורבו המוטלת עליו. אגב, אני לא מבינה איך למשל חברי כנסת דתיים דורשים למנוע זאת ממנו. זה לא העונש בחוק, וזה מנוגד להלכה. הרבנים הראשיים אמרו שאין לו שום בעיה הלכתית להתחתן.
אם תביאו ילדים לעולם הם ייוולדו עם מטען קשה. עם תווית שיהיה עליהם לשאת.
בוודאי שהייתי מעדיפה מצב נורמלי, אבל אין ברירה. אני מבינה שמצבם יהיה שונה מאוד מהרגיל, אבל אם החברה מנסה להתנקם בילדים קטנים זה מעיד על החברה. אני מקווה שהחברה שלנו תהיה מספיק אנושית שלא לפגוע בילדים קטנים חפים מפשע.
תשני את שם משפחתך?
עוד לא חשבתי על זה, אולי כן, אולי לא. כשהתחתנתי בפעם ראשונה לא שיניתי שם משפחה. הפעם עוד לא חשבתי על העניין, זאת לא השאלה הדחופה שעומדת על הפרק.
את השם שלך קשה לקריינים לבטא. כולם מתבלבלים.
זה לא השיקול. גם במה שאין מה להתבלבל מפרסמים פרטים רחוקים מהאמת. למשל שהכרתי את יגאל במוסקבה. אומרים אפילו שהוא היה המדריך שלי. איזו שטות. כשהוא היה בשליחות הייתי כבר בארץ (טרמבובלר עלתה ארצה עם משפחתה ב-1989 ס.ר.), והוא בכלל היה בשליחות בריגה ולא במוסקבה. איך אפשר להתבלבל בין שתי ערים שהן עכשיו בירות של מדינות שונות. או שכותבים שהייתי יו"ר "מחניים". בחיים לא עבדתי שם. נכון שיש אנשים שאת השם 'עמיר' יותר קל להם לבטא. אז מה.
איך משפחת עמיר קיבלה את הידיעה?
בהתלהבות. הם משפחה חמה, פתוחה, אני משתתפת באירועים משפחתיים, בחתונות, בבר מצוות.
ילדייך בקשר איתם?
כן, הם ביקרו בהרצליה לא פעם אחת.
בשביל הרגש והאמונה
טרמבובלר מסרבת בתוקף לספר כיצד התפתח הקשר שהוביל להחלטתה להתחתן. "אני גם ככה חושפת יותר מדי", היא חוזרת ואומרת, "לא רוצה להיכנס לפרטים אישיים". בראיון הטלוויזיוני הסכימה בקושי לדבר על רגשותיה. התרבות בה התחנכה לא מעודדת דיונים פומביים בנושאים אינטימיים, שנחשבו ברוסיה של שנות השבעים והשמונים לטאבו. אשר לאפשרות שימנעו מעמיר להתחתן, היא טוענת שמדובר בקמפיין פופוליסטי. בשב"ס לא הוציאו מהתחלה מכלל אפשרות שיתחתן ואף אפשרו לו להתכתב עם בחורות לצורת היכרות שאמורה להוביל לנישואין. היו בחורות שגילו בו עניין, שהיו בקשר עם המשפחה שלו ואף ביקשו להיפגש אתו. בסופו של דבר הוא זה שדחה את האפשרויות שהיו לו. הוא בחר בה במודע ולא בלית ברירה. כנראה שהפעם הבינו בשב"ס שזה יכול להיגמר בחתונה ונבהלו מההתקפה התקשורתית.
מה אם הבג"ץ ידחה את העתירה נגד החלטת השב"ס ולא תוכלו להתחתן?
אני מאמינה שאנחנו חיים בחברה שפויה ותקינה שלא תיתן יד לאבסורד שכזה ולכן מעדיפה אפילו לא לדון באפשרות כזאת.
לאור התגובות, את לא שוקלת לשנות את החלטתך?
לא, כמובן שלא, במיוחד כי לקחתי בחשבון שזה עלול לקרות והייתי מוכנה לכך.
את מכניסה את עצמך ואת משפחתך למסלול קשה של שנים רבות. זה שווה בעינייך?
לפעמים אין ברירה, חייבים לקבל החלטות למרות הקשיים הכרוכים בכך. ברור שלא בחרתי להיות במצב קשה.
איך לא בחרת? בוודאי שבחרת!
ברור שהייתי מעדיפה שיהיה אחרת אבל בחיים יש התפתחויות לא צפויות ולא מוותרים רק בגלל ההשלכות, הקשיים.
את רואה בעצמך קורבן של החברה?
לא. גם אחרי רצח האופי שעשו לי, כי אני בכלל לא בטוחה שזוהי עמדת הרוב בחברה, אז זה לא הופך אותי לקורבן.
מרגישה נרדפת?
לא.
שווה להקריב הרבה כל כך בשביל רגש?
"גם בשביל הרגש וגם בשביל האמונה".
"שיהיה להם במזל טוב"
גרושהּ של טרמבובלר מפרגן להחלטתה ומכנה את הנסיונות למניעת החתונה "ברבריוּת"
הגירושין, מתעקשים לריסה והגרוש שלה, בנימין ויניקוב, כלל לא היו על רקע הקשר שלה עם יגאל עמיר. בני הזוג הכירו בתיכון למחוננים במוסקבה, פעלו ביחד במחתרת הציונית, חזרו בתשובה והתחתנו כששניהם על ספסל הלימודים באוניברסיטה. נשואי בוסר, מסבירה לריסה היום. עם הזמן היחסים מיצו את עצמם. הקשר האינטלקטואלי נשאר, לא היה מתח בבית, אבל הקשר הפך לקשר בין שני ידידים, שותפים, לא בעל ואישה. בני הזוג היו פרודים במשך שנתיים. כמובן שהם לא הכניסו שכנים ומכרים לסוד העניינים, אבל ההחלטה להיפרד הלכה והתבשלה. לא היו מריבות, היא מדגישה, לא צעקות, לא שבירת צלחות. הסיכום לגבי חלוקת הרכוש עבר חלק. השניים נשארו שותפים בשאלות חינוך הילדים וגם בכתיבה ספרותית ובמחקר. "בנימין הוא אבא מצוין", אומרת לריסה, "אין שום הגבלות בביקורי ילדים, הוא מקדיש להם את רוב זמנו החופשי. פשוט אחרי תקופה ממושכת של פירוד הפנמנו שנינו שהתהליך הוא בלתי הפיך".
לפני שנה, בראיון ל"מקור ראשון", אמרת שאין לך שום קשר רומנטי עם יגאל עמיר.
"אכן לא היה".
אחרי הגירושין התגורר ויניקוב ביחידת דיור הסמוכה לדירתה של לריסה, אך נפרדת לחלוטין, עם כניסה משלה, שיועדה בהתחלה לאמה של לריסה. הם בדקו את הצד ההלכתי וגילו שאין בעיה. "זה היה פתרון זמני", הדגיש ויניקוב בשיחת טלפון שנערכה עמו ערב סגירת הגיליון. כעת הוא במילואים ובינתיים מחפש דירה אחרת לשם יכנס בתום השרות. לדבריו, הוא עסוק כעת בחיפושים אינטנסיביים, כי דרושה לו דירה נפרדת שתבטיח את פרטיותו ותאפשר לו להתחיל פרק ב' בחייו.
יש מישהי באופק?
כן, אבל נכון להיום אני ממש לא מעוניין להיכנס לזה, בוודאי שלא בראיון עיתונאי ועוד אחרי כל ההילולה התקשורתית.
לא נפגעת מהחלטתה של גרושתך להתחתן מחדש מהר כל כך אחרי הגירושין?
"בכלל לא, אני בהחלט תומך בה ומאחל שיהיה להם במזל טוב. ההחלטה להתגרש התבשלה במשך תקופה ארוכה ושנינו כבר מזמן היינו מוכנים למערכת יחסים חדשים. אני מדגיש, שנינו".
הדיבורים על חוק מיוחד שימנע מרוצח ראש ממשלה להתחתן מעוררים אצל ויניקוב סלידה. "זה ברבריות", הוא אומר. "בימי הביניים היו מוציאים את המתנקשים בחיי המלך להורג בשל מיני שיטות משונות . נראה לי שיש מי שרוצה לחדש את המסורת המפוארת, אלא שבתקופתנו הנאורה מעדיפים עינויים פסיכולוגיים, ביזוי והשפלות, לא רק לאויב העם מספר אחד, אלא לכל אחד שמתקרב אליו. אני מגבה את לריסה. ברוסיה חונכנו על מסורת של נשות דקבריסטים - מורדים נגד המלך במאה ה-19 שעזבו את חיי השלווה והאצולה וליוו את בעליהם למאסר עולם בסיביר. הבעלים נחשבו לאויבי העם אבל את הנשים שהקריבו את חייהן החברה דווקא העריצה".
[email protected]http://www.makorrishon.net/article.... סקופ :
השדכן ששידך ליגאל עמיר את לריסה אביגדור אסקין הוא הוא השדכן בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר !!
@ למי שלא יודע, שכח ולא זוכר: אביגדור אסקין הוא...:-
ערעורו של אביגדור אסקין המורשע בשידול ב"פרשת ראש החזיר"-
הערעור נדחה.
1/1/2001 מתאריך ע"פ 8469/99 בית משפט העליון
עובדות: המערער הורשע בשידול אדם להניח ראש כרות של חזיר
בבית קברות מוסלמי, כמו כן הורשע המערער בשידולו של אותו
אדם להצית סניף של תנועת "דור שלם דורש שלום ?
האם נתקיים אצל המערער היסוד הנפשי הדרוש לצורך עבירת השידול ?
האם התנהגות המערער עולה כידי שידול ?
מהי הפרשנות לדרישת המונח "חיזוק" עפ"י ס' 10 לפקודת הראיות ?
מה עומד בבסיס השוני בין עבירת השידול לעבירת הסיוע ?
האם הפגיעה בקברים של אנשים אשר בצעו בחייהם פשעים חמורים מותרת
לעניין ס' 172 לחוק העונשין
http://www.psakdin.co.il/fileview.a...shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
6956 הודעות 01:13 23.01.04
11. לא מדוייק, ידידי
בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.01.04 בשעה 01:16 בברכה, shlomo8
אביגדור, לריסה ובעלה בנימין היו חלק מהגרעין הקשה שתמך ביגאל
עמיר ויצאו להפגנות גלויות למענו.
שלושתם ביקשו אישור לפגישות עם עמיר אך רק בקשתה של לריסה אושרה,
אביגדור אסקין ובנימין היו מוכרים למשטרה ולכן נמנעו מהם פגישות עם עמיר.
לא מזמן נפרדו בנימין ולריסה מסיבות אישיות ולאחר זמן מה לריסה גמלה בליבה
להנשא ליגאל עמיר.
אסקין כצד נייטראלי כמובן לקח על עצמו את תפקיד ה"מארגן"
(אסקין מעוניין "לדפוק" את הרשויות ולהרגיזם יותר מכולם - הרי
הוא ישב שנתיים בכלא על "שידול" - שלא היה ולא נברא -
בזמן שאבישי רביב השמפניה לא ישב אפילו יום אחד עם מעשים חמורים בהרבה.)
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
23624 הודעות 01:44 23.01.04
12. ''מדוייק וחצי, ידידי''
בתגובה להודעה מספר 11
שים לב מה כתבת...:-
"אסקין כצד נייטראלי כמובן לקח על עצמו את תפקיד ה"מארגן"
אביגדור אסקין, היה ועדיין יותר ממארגן, ולהזכירך את פעילותו
ברוסיה ברוב השנה כאיש עסקים/סוכן מיליונר... וכשהוא בארץ הוא
עסק ועוסק בפעילות פוליטית שתוצאותיה השחרת הימין על כל פלגיו.
בכלא ומחוץ לכלא, ולדעתי ישיבתו בכלא היתה הסוואה בלבד !!
@ להזכירך:
את ההפגנה שהוא עשה מול ביתו של רבין חודש לפני הרצח ומשם
יצאה הפולסא דנורא שהכשירה את הקרקע לרצח על יבש שהפך להיות על רטוב !!
shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
6956 הודעות 01:50 23.01.04
13. כמובן שהוא ישב שנתיים בכלא לשם הסוואה
בתגובה להודעה מספר 12
והכל בשביל להשחיר את פני הימין על ידי שידוך אישה ליגאל עמיר
אדם כזה לא יהסס לרגע לעזוב את חייו בארץ ואת עסקיו ברוסיה
בשביל לשבת שנתיים בתנאים קשים בכלא הישראלי על סיפור מצוץ מן האצבע.
אכן, עלית פה על משהו
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
23624 הודעות 15:41 23.01.04
15. בנמשך לנושא הנדון.............
בתגובה להודעה מספר 13
הצופה" יום ששי 30.4.99 "המוסף" עמ' 5
עם הגשת כתב האישום נגד אבישי רביב , עדין מסתובב
אביגדור אסקין חופשי למרות אין-ספור ידיעות על עבירות
שביצע או שלא ביצע, כולל הפולסא דנורא נגד יצחק רבין ז"ל
לפני הרצחו. וכיוון שהשנים חולפות ואין כתב אישום....
@ נשאלת השאלה:
אתם הרי לא רוצים שיתחילו לעבור אצלנו בראש מחשבות שהוא סוכן, לא?
*
nfen
חבר מתאריך 9.1.03
3272 הודעות 10:37 24.01.04
דבר השדכן: יגאל כדמות הלכתית, אדמו''ר אביגדור אסקין סבור שכאן מדובר במקרה שונה. "יגאל עמיר הוא אליטה אינטלקטואלית, ובישראל, מי שיודע להעריך אליטיזם אמיתי הוא הציבור הרוסי, יוצאי מוסקווה וסנט-פטרבורג", מפרש אסקין את התופעה בדרכו שלו. "אם תשימי לב, סוג האנשים שתומכים ביגאל עמיר הם מאוד מורכבים, בעיקר רוסים, בעלי השכלה גבוהה ביותר. המניע שלהם הוא ההרגל הרוסי לסייע לאסירים פוליטיים שכל הממסד יוצא נגדם ומנסה למחוק את דמותם ואת משפחתם.
"יש היום קבוצה רוסית גדולה מאוד, שאני וידידיי חברים בה, והיא תומכת ביגאל עמיר. אנחנו לא מביעים שום הזדהות עם עצם המעשה שלו, כי זה אסור מבחינה חוקית, אבל אנחנו מזדהים עם המניעים שלו, שולחים מכתבים לחברים בארצות-הברית וברוסיה, מגייסים כסף ותמיכה, ומקווים שעכשיו, כשיגאל יהיה נשוי, אשתו תוכל לפעול למענו כמו שאביטל שרנסקי פעלה למען בעלה האסיר עד ששוחרר. אנחנו מאוד שמחים עכשיו, כי הנישואים של עמיר יפתחו פתח עתידי לשחרורו. הוא כבר לא יהיה יגאל עמיר הרוצח, אלא יגאל עמיר הבעל והאבא, המנחה הרוחני של בנות שרואות בו דמות הלכתית, אפילו אדמו"ר. חלק מהן רצו להיות השידוך שלו, אבל לריסה הצליחה להקדים את כולן".