הרפורמה המשפטית עדיין לא נכנסה לישורת המעשית שלה אומנם, אבל יש כבר מי ששילם עליה מחיר. שמו גדי טאוב. הוא עיתונאי וותיק ופובלציסט בעל שם וכתב ב'הארץ' עד לפני כשבוע. ביום רביעי שעבר נחתה על שולחנו ההודעה הבאה: "שני דברים אירעו לאחרונה והם משנים את העמדה של העיתון לגבי מאמריך", כתבו לטאוב מטעם המערכת: "האחד הוא חילופי השלטון האחרונים, שלוו במתקפה אגרסיבית ומידית על הדמוקרטיה הישראלית, כפי שאנחנו ב’הארץ’ תופשים אותה".
את טאוב תפסנו בעודו שוהה בחו"ל. הוא לא נפגע מזריקתו באופן אישי. "לא קיבלתי מהם תמורה בעבור פרסום המאמרים", הוא אומר, אבל בכל זאת היה זה אירוע משמעותי מבחינתו. בהודעה שפרסם לאחר מכן כתב טאוב: "הארץ סגרו לי את המדור. הסיבות הרשמיות: 1. הדמוקרטיה מתגוננת ואין מקום למאמרים בעד הרפורמה. 2. אני סוכן של אורבן. הסיבה האמיתית: אסור לומר את האמת".
ואת היעדר האמת הזו, במסגרת הקמפיין התקשורתי כנגד הרפורמה המשפטית – יצאנו לסקר בימים אלו שבהם הארץ (המדינה, לא העיתון) כולה עדה למאמצי השמאל לבטל את הבחירות בכוח הזרוע המשפטי. ההחלטה של העיתון הליברלי, זה שנושא לשווא את דגל הפלורליזם, שבשמו היו כאלו מכותביו שהרשו לעצמם לכנות את טייסי חיל האוויר "רוצחים", אבל את טאוב, שהעז להגן על הרפורמה המשפטית, הם לא יכלו לסבול עוד.
טאוב מחזיק בכמה כובעים מרשימים. הוא גם היסטוריון, סופר, ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, במגמה לתקשורת ומדיניות ציבורית. הוא ללא ספק לא נזרק בשל היעדר כישורים, אלא ההיפך. העיתונאי הוותיק היה בעבר חלק אינטגרלי מאנשי השמאל בארץ. לפני כעשור אף פרסם מאמר חריף כנגד המתנחלים ב"ניו יורק טיימס" בו כתב כי המתנחלים מסכנים את קיומה של ישראל ואת הציונות, וכי סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל יהפכו אותה למדינת אפרטהייד. השינוי בעמדותיו חל לאחר מבצע עמוד ענן, ומאז גיבש בהדרגה עמדות ימניות. בראיון שהעניק לפני כשנתיים אמר כי בכוונתו להצביע לליכוד בבחירות לכנסת העשרים ושלוש. את עיקר הזעם מגוש השמאל ספג דווקא לאחרונה, בעקבות תמיכתו ברפורמה המשפטית.
#לא עלה תאנה
טאוב רגיל לכך שבעיתון השמאל מצנזרים את מאמריו. זהו לא המאמר הראשון שלו שצונזר. "בעבר ביטלו טור ששלחתי שבו התעמתתי עם טענותיו של נחום ברנע נגד הימין, והם גם מאוד לא אהבו שהדגמתי עד כמה משפט נתניהו זה משחק מכור. אפילו את הסיפורים על המחשב של האנטר ביידן שהביכו את הממשל האמריקני הנוכחי – הם בקושי אפשרו".
אבל גם מצדו העבודה בעיתון לא הייתה פשוטה. "לא היה לי נעים לכתוב בהארץ", הוא מודה. "זהו עיתון אנטישמי, כזה ששופך שמן על כל מדורה אנטישמית בעולם. כרגע מסתבר שהם גם אינם אבירי חופש הביטוי שהם ביקשו תמיד לנכס לעצמם. מה הם כן? עיתון הארץ הוא חלק מדף המסרים של האופוזיציה ומשתתף מלא-מלא בקמפיין שנראה כאן בכל פינה – במטרה למנוע את הרפורמה המשפטית שתחזיר את השלטון לעם מדי גוזליו".
מה ראית לכתב בעיתון הרדיקלי הזה מלכתחילה? אנו תוהים. טאוב עונה נחרצות: "האמנתי שאוכל להשפיע אל אלו שלא לגמרי מורעלים מההסתה הבלתי פוסקת נגד הימין, אבל כעת הגיע רגע קריטי מבחינת השמאל; האליטה בהיסטריה ומנסה להציל את שלטונה. והארץ הוא השופר של האליטה – אחד מהגופים הדומיננטיים שיצאו לקרב לשמר את כוחה", הוא מנתח.
עד כמה זו שעת מלחמה מבחינת השמאל? טאוב סבור כי כרגע זהו הקרב המכריע על קץ שלטון השמאל בארץ שנותר נצחי לאורך שלושת העשורים האחרונים. התנהלות הארץ כלפיו היא סימן אחד מבחינתו לעובדה זו. "דווקא פיטוריי הייתה טעות אסטרטגית מבחינתם", הוא אומר. "הפיטורים הובילו לכך שהמאמר שצונזר והוביל לפיטוריי - נקרא הרבה יותר לולא הייתי מפרסם את זה בעיתון. באותם רגעים דווקא שמחתי שהם הודו, שאינם מוכנים לסבול את הדעות שלי, זה מצביע על כך שאין להם לכך תשובה מוחצת".
אבל הפיטורים גררו תגובות זועמות מצד הציבור הרחב. הדברים הגיעו עד לכדי אמירה מצד שר התקשורת שקרא להפסיק את הפרסום הממשלתי בעיתון הארץ. "נפעל להפסקת פרסומות (לעיתון)", הבטיח בימים שלאחר מכן.
"בשורה התחתונה", סבור טאוב, "הם (הארץ) מצאו תירוץ, שהם לא אמורים לקבל את הדעות שלי, אבל בפועל זה אומר שהארץ עוסק עכשיו בהנאה של קוראיו, בהצגת מצג שווא. אני הפרעתי לזה להתרחש. כשכתבתי שם שאלתי את עצמי מה העלות והתועלת בכתיבה, ידעתי שאני 'עלה התאנה' של העיתון, שמאפשר להארץ להציג את עצמו כפלורליסטי. השקעתי הרבה במאמרים אפילו שלא קיבלתי עליהם אגורה, וזה היה לי מאוד קשה לכתוב במקום כל כך רעיל, אבל הם החליטו לפטר אותי מהרגע שבו הבינו שאינני העלה תאנה שחשבו. הם לא סובלניים, הם אידיאולוגיים. הבעיה היא שהם מתכחשים לכך".
טאוב, שקולו מושמע כעת הרבה יותר מבעבר דווקא בזכות העימות מול הארץ, אומר לנו: "הרפורמה של יריב לוין איננה התקפה על הדמוקרטיה. הארץ מגן על צורת שלטון שיש רק בישראל, שהריבונות האמיתית מוחזקת בידי 17 שופטים, שלקחו את הריבונות מאיתנו בעורמה. וגם אם נניח שפה בישראל אין חוקה. ממתי זה אומר שזה שאין חוקה – השופטים הם שאמורים לשלוט. ולא, ולא תהיה כנסת שתחליט לגרש את כל השמאלנים. אין פרלמנט בעולם שקיבל החלטה מעין זו. ודווקא הפרלמנט לא העלה בדעתו לבטל מעולם את הבחירות, אלא בית המשפט העלה את הרעיון שאולי יבטל את הבחירות בהקשר למשפט נתניהו. הטיעונים שלהם מזכירים יותר ויותר דף מסרים לילדים...".
אשכול 780185