הגדרת המושג "חמץ"
חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון שנתלשו מן הקרקע ושהו
מעל שמונה עשרה דקות במים בלי שלשו אותם, הרי הם נחמצו.
כל מאכל או משקה שעשו אותם ממינים אלו כגון בירה, שמרים, ויסקי,
ופלים וכדומה, גם הם חמץ.
דין איסורי חמץ
איסור אכילה.
איסור ראית חמץ שלך. - (לראות של אחרים, אין כל איסור למרות אי הנעימות).
איסור המצאות חמץ ברשותך.
ואיסור הנאה גם ללא אכילה.
ניתן למכור את החמץ לפני פסח לגוי ובכך אין החמץ נחשב שלך למרות
שהוא מונח באיזו פינה בביתך. כי גם המקום מושכר לרשותו של הגוי.
ביעור וביטול חמץ
נוהגים לבער ולבטל את החמץ בכל 3 הדרכים:
1. בשרפה.
2. הפקרתו וגילוי דעת שאין כל חפץ בחמץ.
3. במכירה לגוי.
כיצד ולמה מוכרים את החמץ?
אין איסור לראות בפסח חמץ של אחרים, של גוי או חמץ מופקר.
יש איסור שלך עצמך יהיה חמץ שלך. לכן, כשמדובר בחמץ לא ממש
בעין אלא תערובת חמץ או כשמדובר בכמויות חמץ גדולות שיש הפסד
גדול מאד לשורפם, הנהיגו חכמים את שיטת המכירה לגוי. המכירה היא
מכירה גמורה לחלוטין שאין בה כל התחייבות לקבל את החמץ חזרה.
החמץ נמכר למעשה לכל ימות הפסח ומושב לאחר הפסח חזרה,
אבל אין וודאות ואין התחייבות שהחמץ יושב לבעליו בכלל. הגוי משלם
עבור החמץ שהוא קנה. בדרך כלל פונים אל הרב המקומי ומסמיכים אותו
להיות שליח למכירת החמץ שלנו. חותמים על כתב הרשאה שבידי הרב
ומציינים את החמץ ומקומו שרוצים למכור.
מקובל למכור חמץ גם אם לא יודעים בוודאות על היות חמץ בבית, כי
אולי יש משהו שנשאר בלי לדעת בין הכלים.
מהו "חמץ גמור" שבכמות ביתית עדיף לשרוף ולא למכור, ומהו "תערובת חמץ" שנהוג למכור לגוי?
כפי שאמרנו, "חמץ גמור" הינו מאכל שמהותו חמץ, למשל:
איטריות, פתיתים, שקדי מרק, כדורי פלאפל, עוגיות, ביסלי, שניצל מוכן,
קמח, סולת, קורנפלקס, גרנולה, בירה, ויסקי וכדומה.
"תערובת חמץ" הינם דברים שמהותם לא חמץ אך מעורב בהם חמץ, למשל:
תרופות סירופ ללא הכשר לפסח.מיונז, אבקות מרק, שימורי חמוצים, משחות שיניים או שיפתונים וכדומה.
האם ניתן למכור חמץ בהרשאת הרב השליח באינטרנט בלי פעולת הקניין?
התשבה היא "כן ואפילו לכתחילה" כך פסקו הרבה רבנים בני זמננו.
(הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל) והמבקשים את המקור לפסק הלכה זה,
הנה מה שמצאתי אני בנושא:
הנה הרמב"ם הל' מכירה פ"ה הי"ב על מינוי שליחות, אין צריך קניין מעיקר הדין:
נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני
שליח או שמחל לפלוני חוב שיש לו אצלו או שבטל המודעה שמסר על גט זה וכיוצא באלו אף על פי
שאינו צריך. קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום ( אינו מועיל = אינו נדרש ) אלא להודיע
שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואח"כ אמר לפיכך אם אמר בלב שלם אני
אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל.
משמע שמינוי שליחות מספיק בגילוי דעת שהוא מתכוון לכך. לכן, כשאדם ממלא טופס,
כותב בו את פרטיו האישיים, ת.ז. טלפון וכתובת, הוא לא מהתל.
ומרן השולחן ערוך אורח חיים סימן תמ"ג:
"ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון, יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא
בא בעליו ימכרנו לא"י, ( א"י = אינו יהודי ) ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו,
אפילו אם אינו חייב באחריותו."
משמע מפורש שמוכר את החמץ אפילו ללא הוראה מפורשת ממנו כי זה לזכותו.
יתר על כן: כשמדובר במכירת חמץ, גם אם החמץ העתידי טרם נרכש וטרם אוכסן ניתן
כבר למנות שליח למכירתו לכאשר הוא יירכש במכולת ויאוכסן אחר כך לצורך המכירה !
שאפילו בדבר שלא בא לעולם, דלא מהני בשאר מינוי שליחות מהני במכירת חמץ,
כמבואר בשו"ת "צמח צדק" או"ח סימן מ"ו:
כיון דגילה דעתו שעושהו שליח ע"ז נהי דהשליחות לא מהני (כי זה טרם נקנה במכולת) מ"מ אח"כ המ"ץ
( המ"ץ זה הרב "מורה צדק" ) יוכל למכור משום דזכות הוא לו שלא יפסיד חמצו. ושלא יעבור בבל יראה
ובל ימצא ...שעצם ענין המכירת חמץ מצד עצמו זכות הוא לבעל החמץ. א"כ כשנוסף ע"ז שעשה את
המ"ץ שליח למכור לו חמצו. אף אם אין זו שליחות גמורה לגבי החמץ הבא לו אח"כ.
מ"מ הוי שליחות מצד הזכייה דזכות הוא לו. ולכן שפיר הוי שליח למכור כל החמץ. ויתירה מזו יש
רבנים הכותבים בשטר מכירת חמץ שנותנים לנכרי, להזכיר גם את אלו שגילו דעתם שרוצים למכור
את חמצם. אמנם לכתחלה מחמירים לעשות קנין על מינוי השליחות, אפילו במכירת חמץ, אבל לא בשעת הדחק.
ועל סוף דבריו אלו שמלכתחילה עושים קניין במכירת חמץ, לדעתי זה רק לאלו שבלעדי
אותו קניין לא עושים דבר אחר. אבל כאן שממלאים טופס עם כל הפרטים ושלוחים לרב
במטרה שיקום לטובתם וימכור להם את החמץ ערב פסח כדי שלא יעברו ח"ו בבל יראה
וגם יפסידו את חמצם לאחר הפסח זו היא שליחות יעילה לכתחילה.