המגעים להארכת המו''מ: מאמץ נואש לדחות את הקץ  

עמוס הראל, הארץ

קשה מאוד להעריך כיצד יסתיים המשא ומתן המתנהל כעת סביב הצעת ארצות הברית להארכת השיחות בין ישראל לפלסטינים. כפי שהדברים נראו אמש (שלישי), הרשות הפלסטינית נוקטת מדיניות של הליכה על הסף, אם מתוך תקווה לסחוט עוד ויתורים ישראליים ואם בשל בחירה מהותית בפנייה למוסדות בינלאומיים. כרגע נראה שמלאכת השכנוע האמריקאית תהיה מעט יותר קלה בצד הישראלי מאשר בצד הפלסטיני.

ההסדר שמנסים האמריקאים לרקוח, ברגע האחרון, אמור לחלץ את הצדדים מהמלכוד שאליו קלעה אותם מסגרת תשעת החודשים שנקבעה למשא ומתן המדיני ביולי אשתקד. הרשות הפלסטינית תזכה ב-400 אסירים משוחררים ובחיזוק הלגיטימיות שלה בעיני הציבור בשטחים, ישראל תשיג כנראה יציבות קואליציונית (בהנחה שסוכריית פולארד תמתיק את גלולת שחרור המחבלים עבור האגף הימני בממשלה) וסיכוי להארכת השקט הביטחוני בגדה המערבית; והאמריקאים? מהם תיחסך בעיקר הבושה שבהודאה כי היוזמה השאפתנית של שר החוץ ג'ון קרי נכשלה בשל סרבנות הצדדים.

בטווח הקצר, יש לפיכך לכל שלוש השחקניות הראשיות עניין מובהק בהצלחת הפשרה, בהעדר סיכוי ממשי להגיע להתקדמות אמיתית לקראת הסדר מדיני בתוך סד הזמנים הנוקשה שנקבע. בטווח הרחוק מעט יותר, ההנהגות רק ידחו בכך את הקץ בלא לקדם שום פתרון מדיני. בדיוק אותם מכשולים הניצבים בפניהן עכשיו - משאלת ההכרה הפלסטינית במדינה יהודית ועד פינוי מסיבי של התנחלויות - יישארו על מקומם גם בשנה הבאה.

יו"ר הרשות, מחמוד עבאס, זקוק להסכם משום שהוא ניצב בפני בעיה גוברת של לגיטימציה פנימית למהלכיו המדיניים. הקרע עם החמאס והחשש של הפתח מהפסד בבחירות מונעים את קיומן של בחירות לנשיאות או לפרלמנט זה יותר משמונה שנים. זו אחת הסיבות שבגללה הוא מהסס להתקדם בשיחות עם ישראל - החשש להיתפס כוותרן ותבוסתן שאינו מייצג באמת את דעת הקהל בשטחים, מה גם שבתוך הפתח עצמו גוברת הביקורת על עצם קיום המגעים עם ישראל.

אולם כעת, יחד עם משוחררי הפעימות הקודמות, עבאס יוכל להציג הישג ממשי הנוגע כמעט לכל בית פלסטיני - שחרורם של כ-500 אסירים, קרוב למחצית ממספר אסירי חמאס ששוחררו בעסקת שליט אך בלי המחיר העצום של לחימה עם צה"ל ברצועה ששילם הארגון כדי להגיע להישגו. אם תסכים ישראל לשחרר את 14 האסירים הערבים הישראלים במסגרת העסקה, כפי שדווח אתמול, תירשם לזכותו הצלחה גדולה נוספת. כיו"ר אש"ף, עבאס רואה עצמו כנציגם היחיד של כל הפלסטינים, ובהם ערביי ישראל. לשחרור אסירים שהם אזרחים ישראלים תהיה חשיבות גדולה בעיניו.

מן הצד הישראלי, ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לצלוח משוכה גדולה בדמות שחרור 400 מחבלים, אבל סביר שיוכל לשווקה בימין כוויתור על דגי רקק, בעיקר נערים ונשים. הטררם סוחט הדמעות שיתוזמר כאן לקראת ליל הסדר עם שובו של הבן האובד ג'ונתן פולארד "הביתה" אמור לכפר על כך, בחסות סיקור טלוויזיוני שימתג את פולארד כגלעד שליט ב'. בד בבד, ינסה נתניהו להציג למתנחלים את ההקפאה הבלתי רשמית (ריסון מכרזים והתמקדות בנייה בגושים) כמחווה בקריצת עין, שאפשר יהיה לעקפה בלא קושי ניכר. גם בהקפאה המפורסמת של 2009 הדחפורים לא הפסיקו באמת לעבוד כליל, ומי כמו המתנחלים מכירים את אלף ואחת הדרכים שבהן אפשר לבנות יותר מהמקסימום שעליו מתחייבת הממשלה לאמריקאים.

אם השר נפתלי בנט והמתנחלים יקנו את הנימוקים הללו, תובטח שרידות הקואליציה לעוד חצי שנה. בד בבד, וזו הנקודה שמעסיקה בעיקר את צה"ל והשב"כ, אפשר יהיה לבנות על המשך התיאום הביטחוני עם מנגנוני המודיעין הפלסטיניים ולהקטין את הסיכון לפיצוץ בשטח, שעלול היה לגדול מאוד אילו הוכרז על כישלון המו"מ והפסקתו. מונח המפתח האזורי בחודשים האחרונים הוא זמן המתנה. זה מה שקורה באשר לגרעין האיראני, שם הוארך המו"מ בין טהראן למעצמות בחצי שנה, עד ליולי. זה גם מה שמתרחש בפועל בסוריה, לנוכח הקיפאון בדו-קרב בין הנשיא אסד למתנגדיו והמתנת הקהילה הבינלאומית לסיום מבצע פירוק המשטר מנשק כימי. וזה מה שממשל אובמה מנסה להשיג גם בערוץ הישראלי־פלסטיני, אלא שכאן הוא עדיין צריך לגייס את כל יכולות השכנוע שלו (ופעלולים כמו שחרור המרגל פולארד) כדי להשיג את הסכמת הצדדים.