מה באמת קרה עם נפתלי בנט בוועידת השלום של ''הארץ''  

אורי משגב, הארץ

אני מבין שבמקביל למבצע "צוק איתן" ולהשלכותיו, אזרחי ישראל טרודים מאז אתמול בעניין ההתקפה החריפה על השר בנט בפרט ועל הדמוקרטיה הישראלית והעולמית בכלל. אז בואו תשמעו איך זה עובד באמת אצל נפתלי שלנו. זה עשוי גם להרגיע אתכם קצת, וגם ללמד לא מעט על שיטות העבודה של מוליך השולל המקצועי הזה.

הטיל הראשון שירה חמאס לעבר גוש דן יירט את ועידת השלום של "הארץ" כמה רגעים לפני שהייתי אמור לעלות לבמה, במסגרת תרומתי הצנועה לאירוע. לקראת סיומו של יום של גדוש דוברים ודיונים, נתבקשתי להציג במשך חמש דקות מה שמתכנני האירוע כינו "גילוי דעת" - מעין מסגרת חופשית להבעת רעיון כלשהו.

בדיעבד הבנתי שהתקפת הטילים עוררה שמחה והתרגשות גדולות בקרב מחנה הימין המתנחלי. אני מאמין שלו חבריו משני צדי הקו הירוק לא היו מסתתרים במרחבים מוגנים בעצמם, הם היו עולים לרקוד על הגגות כפי שעשו הפלסטינים בעקבות הסקאדים של סדאם חוסיין. רבים מהם ייחלו עוד במהלך היום שטיל ייפול ממש לתוך אולם הוועידה, וגם נתנו לזה ביטוי ברשתות החברתיות. לצערם זה לא קרה, והם יצאו כשחצי תאוותם בידם. אם כי הקצף על השפתיים עדיין ניכר. קראו למשל את טור ה"פרשנות" של הפובליציסט הבכיר דרור אידר ב'ישראל איום', אותו תואם פראבדה או תישרין שמחולק להמוני בית ישראל בנדיבותו של איל ההימורים שלדון אדלסון, שדואג לשמור על צור ישראל ממרחק ביטחון במיאמי או מקאו.

אין טעם להיתמם. להערכתי לא היה אתמול אדם בודד מבין אלפי באי הוועידה שלא חש במהלך היום רגשות מעורבים לאור הנסיבות הסוריאליסטיות משהו שבהן התקיים הכינוס. להחלטה אם לקיים או לבטל אותו היו כמובן לא רק משמעויות ארגוניות, אלא גם פוליטיות. באופן אישי שמחתי שהוחלט לא לבטל, ובכל מקרה נשגב מבינתי ההיגיון העקום של האידיוטים מהימין. אם פריצת עוד סיבוב לוחמה חסר תכלית ותוחלת בשמי עזה וישראל מוכיחה משהו, הרי זה דווקא את חיוניות המאמץ למצוא מוצא יצירתי מהמעגל הסגור של האלימות. לדבר על שלום כשנופלים טילים נשמע להם "הזוי"? לי נשמע קצת יותר הזוי לדבר על "ריסוק החמאס" ו"ריצוץ ראש הנחש" אחת לשנתיים, שלא לדבר על להחזיק את תושבי הדרום ועזה תחת אש כבר 14 שנים.

בכל מקרה, נחזור לנפתלי שלנו. את מה שתכננתי לומר על הבמה שיניתי במהלך יום הדיונים. מה שהתכוונתי לעשות היה לגשת למיקרופון ולהגיד לנוכחים, ברוח אמרתו של נתניהו לשריו "תהיו כחלונים": תהיו בנטים. יש הרבה מה ללמוד ממנו, התכוונתי להגיד להם, ולהמחיש את דבריי אך ורק על סמך הופעתו בוועידה שעה קלה קודם לכן. ידידי השמאלנים ותומכי השלום, רציתי להציע, תהיו בנטים. הוא הגיע לכאן בקומה זקופה ובראש מורם. הוא לא ניסה להתנצל ולא להתנחמד. רק זו הדרך. תפסיקו להיות נחמדים. תפסיקו להתנצל על מי שאתם ומה שאתם ומה שאתם מאמינים בו. חדלו כבר מהניסיון להתקרב, לפייס, להסביר. אין לזה מקום יותר. הם מבינים ומעריכים רק כוח. מה שקורה כיום בתוככי מדינת ישראל זו תחילתה של מלחמה. הגיע הזמן שהיא לא תתנהל במעמד צד אחד.

ההופעה של בנט על הבמה באמת הייתה מרשימה בעיני. הוא מתנהג כמו רוק סטאר. החלילן מהמלין. לא פלא שיש לו קהל מעריצים צעיר ולוהט בקרב האחים היהודים והאחיות היהודיות. מהצד הוא נראה שרוי באופוריה, אפילו עוררות מינית. מעניין שהדימוי שבו בחר, מייד אחרי שסיים להתגאות בסיפורי ההייטק והאקזיט המייגעים שלו, היה להסביר לנוכחים שהם אנסים ("אתם אונסים את המציאות"). כך נוהג אדם שיכור כוח וניצחון, לא קורבן מסכן.

בניגוד ליללות הפתטיות שלו בתום האירוע, בנט הרגיש שם בנוח מהרגע הראשון. ראיתי אותו לפני עלייתו לבמה. מוקף במאבטחים ועוזרים, מוצף אדרנלין. הצטערתי לראות את חברת הכנסת שלי יחימוביץ' עושה איתו מינגלינג מחויך. אף פעם לא הבנתי את נשף המסיכות הזה. יש אנשים שלא צריך לחייך אליהם. על הבמה דיברה יחימוביץ' מאוד יפה בעיני על הקשר בין שלום ולצדק חברתי ורווחה כלכלית. הניתוחים שלה על הזירה המדינית-ביטחונית היו מדויקים; חבל שהיא נמנעה מלהשמיע אותם כשעמדה בראש העבודה. היא גם הסבירה שאין הבדל בין נתניהו לבנט, ששניהם מנהיגי ימין קיצוני לכל דבר ועניין. תקראו לי נאיבי. אני לא מבין למה צריך להיות נחמד ולחייך למנהיג ימין קיצוני, שלא מפסיק להסית וללבות אש.

זה כמובן לא אומר שצריך לסתום לו את הפה. שמחתי שהזמינו את בנט לדבר בוועידת השלום. הצטערתי להיווכח שמייד עם עלייתו לבמה החל קומץ קטן מהנוכחים לקרוא לעברו קריאות גנאי. המארחים, בראשות מו"ל "הארץ" עמוס שוקן ומארגן הוועידה עקיבא אלדר, פנו שוב ושוב אל הקהל בדרישה להפסיק את ההפרעות (אגב, הבקשות הללו נענו במחיאות כפיים סוערות). אני לא הבנתי למה לא נעשה דבר פשוט בהרבה: להורות לסדרנים ואנשי הביטחון לבצע את עבודתם, ולהוציא בכוח את המפריעים מהאולם. כך צריך לנהוג באנשים אלימים. כך צריך לנהוג במיעוט מופרע ורועש שמשליט את רצונו על רוב דומם ושפוי. האמינו לי, בנט והחברים שלו יודעים מצוין מה זה להיות מיעוט מופרע ורועש שמשליט את רצונו על רוב דומם ושפוי.

כל העסק היה בעיני מביך ומביש. גם מבחינה אנושית (חוסר נימוס וכבוד לאורח ולאדם שחושב אחרת ממך). גם מבחינה הגיונית (מה הטעם לבוא לוועידה ולשמוע יום שלם רק אנשים שחושבים כמוך?). וגם מבחינה טקטית: פעולות כאלו בדיוק בונות את בנט. היה לי ברור שהוא ימהר לעשות מהן מטעמים, ולהציג את עצמו בפני אוהדיו כקדוש מעונה שהשמאל המסית ניסה לסתום לו את הפה.

ואכן, לא התבדיתי. מאחורי הקלעים, התברר בדקות שאחרי הנאום שבנט וצוותו מטריפים את המארגנים. הם רצו דבר אחד ויחיד: "את הוידיאו". לקבל סרטון כמה שיותר מהר, כדי שיוכלו להעלות אותו לאוויר ולהפיק דיבידנדים מיידיים. להרביץ עוד אקזיט קטן, בשפתו של בנט. זה היה שקוף בעיני, ואפילו לגיטימי. בנט רחוק מלהיות טיפש. גם את זה רציתי להגיד לקהל הוועידה (עדכון בשעה 13:29: מקורות נאמנים מוסרים לי שבנט מפיץ בשיווק אגרסיבי את הסרטון שהוא מכנה "נאום הצעקות" ברשתות החברתיות מאז הבוקר; בין השאר קיבלו אותו בהודעת וואטסאפ כל מתפקדי הבית היהודי).

מה שלא שיערתי זה עד כמה נמוך הוא יכול לרדת. ההודעה שיצאה מטעמו בסופו של דבר הייתה שהשר בנט הותקף פיזית בוועידת השלום. הוכה באגרוף בגבו. ממש רבין. איזה קשקוש. נכון, הייתה איזו תקרית כשבנט עזב את קומת הכנסים. למיטב הבנתי, הוא נדחף קלות בגב או בכתף - יש האומרים שעל ידי קשיש שבכלל מעד בסביבתו. אף אחד מעדי הראייה לתקרית לא ראה שהוא הוכה באגרוף. עובדה שאיש ממאבטחיו לא ראה צורך להתערב. שיהיה ברור: זו חוצפה ובושה אם מישהו בכלל יצר איתו מגע פיזי מכוון. ועדיין, קצת מוזר שגיבור הסיירת מהולל, זה שהתגאה השנה בעובדה שיצא לו להרוג המון מחבלים, רץ ליילל כמו תינוק אחרי שאיזה שמאלן (או קשיש שאיבד שיווי משקל) דחף אותו בכתף.

לכן בסופו של דבר אני שמח שאזעקת הטילים מנעה ממני לשאת את דבריי על הבמה. אל תהיו בנטים. בנט הוא מוליך שולל מסוכן. רק תדעו עם מי יש לכם עסק. תלמדו ממנו את הדברים הטובים, ולעזאזל, תתייצבו מולו כבר: בזקיפות קומה, בנחישות, בחוכמה, לפעמים גם בתחכום. אסור לתת לו לנצח.