ערכתי לאחרונה בתאריך 11.07.14 בשעה 08:17 בברכה, ירושלמי ציוני
אירועי הימים האחרונים לא מראים לכם את חשיבות הגיוס? את המצווה הגדולה שכרוכה בכך? לא הייתם רוצים להיות חלק מהמאמץ להגן על העם?
ובבקשה לא לענות לי היפותטית - היינו שמחים להתגייס אם צה״ל היה אחר וכיוצ״ב. יש מציאות אחת. זו המדינה וזה הצבא. זה מה שיש. לא הייתם רוצים להיות חלק מהמאמץ להגן על העם במצב הקיים?
1. למה שיחול שינוי בדעתו של אדם בגלל אירועי הימים האחרונים? בתגובה להודעה מספר 0
הרי אלו שמתנגדים לגיוס לא מתנגדים בגלל שהם לא מכירים בחשיבות הצבא, אלא מסיבות אחרות לחלוטין.
לגופו של עניין, 3 תשובות לי אליך:
א. אם היה מתעורר מצב חירום בו חו"ח כל חיילי צה"ל ה'רגילים' היו חולים בשפעת והיה נוצר צורך בטחוני אמיתי ודחוף, 99% מ'החרדים' היו נעמדים בתור לגיוס תוך פחות משעה.
ב. דווקא בימים כאלה, הצורך בהתנדבות מסיבית בעורף האזרחי מתגלה במלוא עוצמתו.
א. אין חולק על כך. ברור שמדובר בתיאוריה בלבד שאינה ישימה (ולא רק בגלל שברוך ה' לא חיילי צה"ל עומדים לחלות מחר בשפעת). מה שרציתי לומר בזה הוא שכל עוד אין צורך אמיתי וזה ברור לכו"ע, גם אם הצורך לקיומו של הצבא נראה בבירור אין כל סיבה שמאן דהוא ישנה את דעתו לגבי שאלת הגיוס.
ב. בשביל מה? ראשית פיקוד העורף ממש לא ערוך לכך. שנית העזרה שניתן לתת וניתנת בפועל ללא פיקוד העורף גדולה פי כמה, ישירה פי כמה, ובמידה מסוימת יעילה פי כמה. זה כמו שתציע לבטל את כל עמותות הסיוע בישראל ולהכניס את כל פועלן לשליטה ממשלתית. אין בכך שום תועלת ויש צורך גם בזה וגם בזה (גם בעמותות וגם בסיוע הממשלתי), כאשר האחד משלים את השני. כך גם כאן.
אתה מנסה להסביר זאת בטיעונים שכולנו טחנו פה בפורום לא מעט. אני שואל על הרצון של המתנגדים. לא התכוונתי לפתוח דיון על הבעד והנגד. וכשיהיה רצון - תמצא גם הדרך.
אבל בכל מקרה - תודה על ההתייחסות. טוב שמישהו מתייחס אלי
5. אם אתה שואל שאלה זו, נראה שלא הבנת מעולם את עמדת המתנגדים :-). בתגובה להודעה מספר 4
״לא הייתם רוצים להיות חלק מהמאמץ להגן על העם?״ ציטוט מאת: ירושלמי ציוני
לדידם הם לוקחים חלק פעיל ביותר בהגנה על העם. זה שאתה סבור (אם אתה סבור) שהגנה כזו יכולה להינתן רק באמצעות גיוס לצה"ל או התנדבות לפיקוד העורף, לא אומר שכולם סבורים כמוך.
יהודי שמאמין שלימוד התורה מגן על העם, יענה על שאלתך שהוא מגן על העם בעצם לימוד התורה ועושה בכך 'עבודה' לא פחות חשובה מחברו שיושב כרגע בשטח כינוס מחוץ לרצועת עזה ואוכל חול.
יהודי שמאמין שחשוב לתרום ולעזור ליהודים שנמצאים כרגע בצרות, יענה על שאלתך שעצם התנדבותו בביקורים אצלם וסיוע פיזי לצרכיהם, לא שונה במאומה מהתנדבות במסגרת פיקוד העורף.
לפיכך אין כל טעם לשאול "האם אתה לא רוצה להיות חלק מהמאמץ להגן על העם, שכן מבחינתו הוא מגן על העם והוא חלק מהמאמץ הזה.
התנגדות ה'חרדית' לא באה מהאוויר הריק, אלא נובעת -בין השאר- מכך שהם רואים בלימוד התורה נדבך חשוב שמגן לא פחות מהצבא.
כמובן שכיום יש נדבכים נוספים שמצטרפים לכך, וחלק בלתי מבוטל מההתנגדות הנוכחית נובעת מגישת 'אם תרצו לכפות עלי אעמוד על הרגליים האחוריות שלא תצליחו', אבל זה לא משנה במאומה את ההשקפה העקרונית-מהותית הזאת.
כפי שאמרתי פעמים רבות בנושא זה בעבר, אין לי צל של ספק שאלמלא היה צבא חזק ופעיל שאינו זקוק לגיוס ה'חרדים' לשורותיו, והיה מתעורר צורך בטחוני אמיתי, ה'חרדים' היו נמצאים בעמדות ההגנה סביב גבולות המדינה לא פחות מכל אחד אחר.
אולם כשאין בכך צורך של ממש (זולת צורך חברתי-פוליטי), ברור שאדם שסבור שהוא יכול לתרום לאותה הגנה בדרכו (ע"י לימוד תורה) לא פחות טוב משעושה זאת חייל ששומר על הגבול, לא ישנה את דעתו רק בגלל שאותו חייל נדרש כעת לפעילות אקטיבית יותר.
כמובן שכיום יש נדבכים נוספים שמצטרפים לכך, וחלק בלתי מבוטל מההתנגדות הנוכחית נובעת מגישת 'אם תרצו לכפות עלי אעמוד על הרגליים האחוריות שלא תצליחו', אבל זה לא משנה במאומה את ההשקפה העקרונית-מהותית הזאת. ציטוט מאת: ET
מה גובר במאבק הרצונות של היחיד? ה'אם תרצו לכפות עלי אעמוד על הרגליים האחוריות שלא תצליחו' או הרצון (שוב: של הפרט) להגן על העם?
וגם הצורך הצבאי במספר כזה או אחר של חיילים לא קשור לנושא. כי יש צורך בחיילים כלשהם; והשאלה (של כל יחיד ויחיד) היא - 'האם אני רוצה להיות בין המגינים?' בבחינת - "אני רוצה להגן על העם; ואם יש יותר מידי חיילים - שאחרים יוותרו על הזכות הזו, לא אני".
10. קודם כל אנחנו לא מדברים כאן על יחיד ולא נכון לראות את זה כך. בתגובה להודעה מספר 8
זה פשוט לא עומד במבחן המציאות ואי-אפשר בעניין הזה לעשות כאילו (אכן הפרט יכול לקבל החלטה אחרת ואנו יודעים עובדתית שזה קורה).
שנית תחושת ה'אם תכפו עלי אעמוד על הרגליים האחוריות' היא תחושה לגיטימית, ודאי כאשר אין כל מחלוקת אמיתית שאין צורך מבצעי בגיוס הזה.
לגבי הפיסקה האחרונה שלך, אני שב ומפנה לתגובתי הקודמת. כאשר עסקינן בלומדי תורה (ובאלה עסקינן, לגבי האחרים אין כל מחלוקת שעליהם להתגייס) שבעיניהם עצם לימודם מגן על העם לא פחות משמירה עם אפוד ונשק על גבולותיה, שאלה זו כלל אינה רלוונטית.
כי כשאתה שואל לגבי הרצון, אז התשובה יכולה להיות חיובית בהחלט. הרצון להשתתף בהגנה על עם ישראל קיים, להשערתי, אצל רבים מהמגזר החרדי. אבל... נראה לך שזה הזמן המתאים להסביר למה מישהו לא מתגייס? נדבר על כך כשיגמר הסיבוב הנוכחי (תזכיר לי).