מי שלא היה בתוך רכב שזגוגיתו הקדמית מתנפצת ברגע, לא מבין את עוצמת החרדה ואת סכנת החיים. רק הרתעה תשים סוף לתופעה. דעה.
ערבים מיידים אבנים
1. אני זוכר את זה כמו היום. הייתי אז בכיתה ז', ונסעתי עם חברים לבר-מצווה של חבר בירושלים.
מסיבה כלשהי ישבתי במושב הקדמי, היתה שעת בן ערביים, האוטובוס הסתובב בסמטאות רמאללה (היו זמנים...) ובאחד העיקולים ראינו צעיר ערבי עומד לצד הדרך. תוך שניה הוא התכופף, הרים אבן בערך בגודל אגרוף, והשליך אותה בעוצמה על השמשה הקדמית של האוטובוס.
הזכוכית התנפצה לרסיסים שנותרו מחוברים זה לזה עקב המיגון, הנהג עצר, חיילים שהיו על האוטובוס ניסו לבצע מרדף קצר ובהמשך אבטחו אותנו, ובסוף הגיע אוטובוס חלופי שלקח אותנו ירושלימה.
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה הייתי בתוך רכב שנזרקו עליו ערבים, אולם לפחות עד אז זו היתה הפעם המפחידה ביותר. לא הייתי עם ההורים, לידי ישב חבר מבוהל לא פחות ממני, ורעש ניפוץ הזגוגית עם אלפי הרסיסים הקטנים שנפלו על הרצפה, היה מפחיד מאוד.
המזל, אגב, היה המהירות הנמוכה בה נסע האוטובוס, עקב העיקול. כך הנהג לא איבד שליטה והאבן לא הצליחה לחדור פנימה ולפגוע חס וחלילה במישהו.
2. חלפו 22 שנה, ושום דבר לא השתנה. פעוטה כבת שנתיים נפצעה הערב (חמישי) באורח קל לאחר שמחבלים יידו אבנים לעבר רכב המשפחה בכביש 60, בכפר חווארה שבשומרון.
אתמול בבוקר נפצעה באורח קל תינוקת בת 11 חודשים מקדומים מיידוי אבנים בצומת יצהר בשומרון. בשני המקרים התוצאה יכולה היתה להיות קשה הרבה יותר, ורק בנס הסתיימו שני האירועים בפציעות קלות בלבד.
3. טרור האבנים, ואין מילה אחרת לתאר את מה שמתרחש כבר 27 שנים בכבישי יהודה ושומרון ברמות ובעוצמות משתנות, ממשיך לפרוח בחסות אדישות יחסית של זרועות האכיפה.
לקח שנים ארוכות עד שההבנה לפיה אבנים יכולות להרוג ובפועל גם הורגות חלחלה לדרגי השטח בצבא ובמשטרה. בינתיים המסר של חוסר ההרתעה חלחל עמוק כל כך לאוכלוסיה הפלסטינית, כך שכיום רק פעולה נחושה ומקיפה תוכל לשקם אותה במידה מספקת.
4. על פי תורת הקרימינולוגיה מורכבת ההרתעה משני רבדים, מהסיכוי להיתפס ומחומרת העונש. החלק הראשון מוטל באופן בלעדי על זרועות אכיפת החוק בשטח, צה"ל המשטרה והשב"כ. צריך להיעשות מאמץ משמעותי הרבה יותר מזה שנעשה כיום, על מנת שזורקי אבנים יבינו שהסיכוי שיתפסו גבוה.
החלק השני מוטל על הפרקליטות הצבאית, ובמידה לא פחותה על השופטים הצבאיים, וכאן מסריח הדג מהראש. אם שופט צבאי יכול לזכות זורק אבנים מעבירה של ניסיון הריגה, וזאת בטענה שזורק אבנים איננו מתכוון להרוג, משהו עקום במערכת השפיטה. היחס לעבירות זריקת אבנים חייב להשתנות מהותית ולשקף את הפגיעה ברכוש, בגוף, ולעיתים אפילו בנפש, כתוצאה מאפיק טרור זה.
5. לא ינצחו אותנו. מטרת טרור האבנים היתה מתחילתה להפחיד את האוכלוסיה ביו"ש במטרה להקטין את קצב גידולה ולמעשה לגרום לתושבים ביו"ש לעזוב את בתיהם. אולם, מאז שנת 1987, אז החלה האינתיפדה הראשונה, ועד היום, גדלה האוכלוסיה ביו"ש לאין שיעור.
הגופים שתפקידם למגר את התופעה חייבים לעשות את תפקידם, והערבים צריכים לדעת ששום אבן לא תגרש אותנו מכאן.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/282923
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
