המדינה על פי אבו מאזן, לידיעת השבדים  

יש המלינים שאבו מאזן "הוא הזדמנות חד־פעמית וללא תחליף". לטענתם, לו חתמה ישראל הסכם שלום עם הראיס, היה הדבר מחייב את הפלשתינים לדורותיהם. אלא שהעוקב אחר המצב באיו"ש מזהה כי שיעור התמיכה בחמאס נוסק, וכי הלך הרוח הכללי דוגל בהשמדת ישראל.
שלום משקף את רצון העמים. לו נחתם הסכם שלום עם אבו מאזן, לא היו מכבדים זאת אפילו בניו, שלדבריהם תביעתם לשיבה לתוך ישראל במסגרת החלטה 194 של האו"ם שרירה וקיימת. אחר כך הצהיר אבו מאזן כי ויתורו על צפת היה ויתור אישי. לדבריו, זוהי החלטה פלשתינית אינדיבידואלית ואין לנשיא זכות להחליט בסוגיה זו. אם הראיס אינו יכול לקבל החלטה בשם עמו בסוגית "השיבה", מה ערכה של חתימת הסכם כלשהו עימו, שעה שסוגיית הליבה הפלשתינית נותרת בעינה?
עמדתו האמיתית בסוגיית "השיבה" בלטה בנאומו באו"ם, שבו תבע את מימושה של "זכות השיבה", לפי פרשנותו להחלטה 194, דווקא למדינה אשר לה קרא "מדינת אפרטהייד". אם "אפרטהייד" - מדוע להכניס עוד פלשתינים למעגל "הסבל הנורא" שמעוללת ישראל?
הראיס מתעקש שלא להכיר בישראל כמדינה יהודית בשל "בעלותו" על ערביי ישראל ה"מקופחים" ותוכניתו לחסל ולהטביע את "מדינת האפרטהייד" בפלשתינים בתוקף החלטת האו"ם 194. כזכור, צפה המילה "אפרטהייד" כשבנתה ישראל את גדר הביטחון והפרידה בין הטרוריסטים הפלשתינים לקורבנותיהם היהודים. מישהו שיבש כאן תוכנית.
אבו מאזן הדגיש בנאומו כי הפלשתינים, המסרבים לפעול לפי צורכי הביטחון של ישראל, ימשיכו לדבוק ב"התנגדות" (היינו: טרור) "בהתאם למורשת הפדאיון" (הטרוריסטים של אש"ף ש"תורבתו" למחצה בעקבות אוסלו), לפי החוק הבינלאומי. לשיטתם, מתיר חוק זה "להתנגד לכיבוש" בכל האמצעים. כש"הכיבוש" מעז "להתנגד להתנגדות", מדובר, לפי הראיס, בהשמדת עם.
עתה צריך, כתביעת אבו מאזן, לתת לפלשתינים את מעברי הגבול, הים והאוויר. מכיוון ששבדיה תומכת במחטף הפלשתיני, יוכלו משקיפי האו"ם השבדים לברוח דרך בן־גוריון טרם שיופצץ...
בנאומו באו"ם האשים את אבו מאזן ישראל כי היא מקנה לסכסוך מימד דתי. האומנם? חמאס, שותפו לממשלה, הוא שמתייחס לסכסוך בין ישראל לפלשתינים כעניין דתי, בהגדירו את אדמת פלשתין כ"אדמת ווקף", החייבת לחזור לידי המוסלמים תוך כדי הרג היהודים והריסת מדינתם.
אבו מאזן הוא שותף לממשלה המתכננת ומבצעת ג'נוסייד ביהודים. בעצם ימים אלה הוא מקיים ממשלת אחדות עם חמאס, המחויב להרג יהודים עד האחרון שבהם לפי סעיף 7 באמנתו, ואף פועל שנים למימוש רצחני של מחויבותו זו. גם עתה, לאחר תבוסת חמאס, מסרב אבו מאזן לתת ידו לפירוז הרצועה למרות מחויבות אוסלו.
כשביקש אבו מאזן מהמערב לסייע לו בחרם וב"מחטף" להקמת מדינה פלשתינית ללא מו"מ ושלום עם ישראל, הוא ציטט את המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש: "הפלשתינים חולים במחלה חשוכת מרפא, ומחלתם היא התקווה". כל הסימנים מעידים ש"תקווה" זו היא הג'נוסייד של "התקווה" היהודית בישראל.