הקופסה השחורה • מרן אמר לי רגע לפני פטירתו: ''רבי אליהו מה שעשו לך לא היה בידי''  

בשלב הזה הרב עובדיה קרא אליו את דרעי ושאל אותו: ״איך אתה עושה לנו את זה?!״

דרעי ענה: ״גם המפלגה שלי היא מפלגת מרן, ואם נרוץ בשני ראשים נשיג יותר. בכל מקרה, אני לא מוכן לרוץ ברשימה שבראשה עומד אדם חסר כריזמה כמו רבי אליהו ישי; עמידתו בראש מפילה את המפלגה ואני לא מוכן שכשלון זה ידבק גם בי״.

הרב עובדיה ענה: ״אבל הציבור טוען שאיתך נקבל פחות״.

ובדיוק לזה חיכה דרעי: ״ואם נעשה סקר ונגלה ההיפך?״

והרב עובדיה בלע את הפיתיון: ״אם כך, אז הפקדון יחזור לבעליו!״

דרעי לא המתין והזמין סקר. הפעם דרעי לא עמד בראש מפלגה מתחרה, אלא בראש ש״ס, ואכן התוצאות היו צפויות: 13 מנדטים לש״ס!

ההישג כמובן לא נזקף לכך שבראש ש״ס עומד דרעי ולא ישי (שבסקרים קודמים התנדנד בין 11 ל-12), אלא לכך שאין רשימה מתחרה של דרעי. אבל למה להטריד את מרן בזוטות שכאלה, כשיותר קל לספר לו שלפי הסקרים דרעי פופולרי יותר מישי.

כאן מתפצלות הדעות:

תומכי דרעי טוענים שכל האמור לעיל הספיק לרב עובדיה כדי להכתיר את דרעי, ואילו מתנגדיו טוענים שבדרך הוא עוד הספיק לאיים שיוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה. לפי טענות אלו, הרב עובדיה לא התרשם, וכמו חוטף שמתחיל להוציא להורג בני ערובה כשלא מתייחסים אליו ברצינות, כך גם דרעי התחיל לחשוף פרשיות פליליות, ואז הרב עובדיה נשבר. למרות שדרעי הספיק לחשוף רק את קצה הקרחון, זה הספיק כדי לסבך את משפחת יוסף בפלילים, לגרום נזק של מיליונים לבד״צ בית יוסף, ואחד הספיחים התפוצץ כשרצו למנות את הרב אברהם יוסף לרב הראשי, ועקב הסתבכויותיו התפקיד הועבר לאח הצעיר יותר והצדיק יותר, הרב יצחק יוסף, שעד אז ישב כל היום ולמד תורה וכתב ספרים ולא התעסק בפוליטיקה ובפלילים.

אני מעדיף לדבוק רק במה שעיני רואות ואוזני שומעות, אז אני מעדיף להתעלם מגירסת מתנגדי דרעי. אבל גם כך דרעי יוצא רע מאוד, ולכן ברור למה תומכי ישי מתים לחשוף את הקלטות והסרטונים.

ועוד עובדה - דרעי לא הוביל את ש"ס ל- 17 מנדטים למרות שאמרת את זה כבר פעמיים (אבל למה שתתן לעובדות לבלבל אותך?). דרעי לקח מפלגה של שישה מנדטים והפך אותה למפלגה של עשרה מנדטים. אכן בכנסת ה- 15 קיבלה ש"ס 17 מנדטים, רק מה ששכחת לציין הוא שישי הוא שעמד בראש המפלגה ודרעי פרש מהמפלגה לאחר שהורשע עוד קודם לכן.

ישי הוביל להצלחה של ה17 מנדטים? - אני טועה והסרט של אני מאשים היה עליו?

חוץ מנפנוף בעברו של דרעי, (שאגב על פי ההלכה אסור באיסור חמור!) ומהעבודה שישי טרם ספג כתב אישום כלשהו (כמו מרבית האזרחים הסטנדרטיים בישראל) אין לישי שום יתרון על פני האריה הוותיק.

ואכן ישי הוביל את המפלגה ל- 17 מנדטים, במישור העובדתי הוא עמד בראש המפלגה ודרעי סיים את הקריירה הפוליטית שלו. הסרט "אני מאשים" אולי קשור לתוצאות ואולי לא, אבל זו ספקולציה ולא עובדה. ברמה העובדתית - ברגע שדרעי עזב את החיים הפוליטיים המפלגה קפצה.

לגבי הנפנוף בעברו של דרעי - איני אדם דתי, אבל אם תתעקש על ההלכה בעניין הזה, לטעמי האיסור הוא לנפנף בעוונותיו של אדם שחזר בתשובה כדי לא לצערו (כמו להזכיר לרב אורי זוהר את ימי ההוללות במציצים), אבל מה בין זה ובין עבריין מורשע שממשיך להתכחש לפשעיו ולא הביע צער או חרטה ולו פעם אחת? ועוד חוזר לחיים הפוליטיים להנהגת מפלגה כאילו לא היו דברים מעולם? חוץ מזה שהדברים מאוד רלוונטיים לעתידה של מדינת ישראל, אלו נבחרי ציבור ומעשיהם חייבים להבחן בזכוכית מגדלת.

נחום, אני בטוח שלא אתה עומד מאחורי שכתוב חמור זה של ההיסטוריה, שכל ספר היסטוריה וכל ויקיפדיה יזימו אותו, וכמעט כל ישראלי שעוקב אחר הפוליטיקה החרדית יודע שאין שחר לכך. אני בטוח שגם אותך הוליכו שולל. אז אנא גש למי שעבד עליך ושיקר אותך, ובקש ממנו להפסיק. הוא מזיק במיוחד לדרעי עצמו, כי כולם יודעים שזה שקר, ועלולים לחשוב שגם הדברים הטובים שהם ייחסו עד כה לדרעי, גם הם שקרים.

ומהי האמת?

ברשותך אני עושה קופי-פייסט ממשהו שכתבתי פה בפורום השבוע, ורק לפני כן אני רוצה לסגור עוד נקודה קטנה: 11 המנדטים בכנסת הנוכחית הם הישגו הגדול ביותר של דרעי, שבפעמים הקודמות שעמד בראש ש״ס הגיע לבין 6 ל-10 מנדטים. לעומת זאת, ישי מעולם לא ירד מה-11 מנדטים, והמפלגה הגיעה ל-17 מנדטים כשהוא עמד בראשה ומוקם במקום הראשון ברשימה. לא שאני מייחס את ההישג לישי, אבל בטח לא לדרעי, אלא לגורם שלישי: ההצבעה בשני פתקים שאז (הבחירות לכנסת ה-15) היתה הפעם היחידה ששיטה זו נוסתה. וכעת לקופי-פייסט:

מקים התנועה היה הרב שך, שמיד לאחר ההצלחה בבחירות המוניציפליות (ע״י הרבנים ניסים זאב ושלמה דיין) קרא אליו את תלמידו הנאמן הרב יצחק פרץ (ותראו איזה הבדל בין הצדיקים שאז היו בש״ס לבין הרשעים שממלאים היום בהמוניהם את הרשימה ושמתחלקים לשתי קטגוריות בין ״אלו שכבר היו במעשיהו״ לבין ״אלו שעוד יהיו שם״).

הרב שך הטיל עליו את המשימה לשחזר את ההצלחה המוניציפלית במישור הארצי, ואכן הרב פרץ לא איכזב והביא 4 מנדטים, כשכל הסקרים לא נתנו לו יותר ממנדט.

העובדה שראש מועצת גדולי התורה שהנהיגה אז את אגודת ישראל, נותן ידו להקמת מפלגה מתחרה, הרגיזה את ה״חסידים״, וחידשה את מלחמות היהודים בין המתנגדים והחסידים לאחר עשרות שנות שקט. בסופו של דבר נאלץ הרב שך לעזוב את אגודת ישראל, והקים את דגל התורה, במקביל להמשך תמיכתו בש״ס.

ובחזרה ל-1984:

מיד עם הקמת התנועה הארצית, נזקק הרב פרץ למנהיג רוחני ספרדי, ולכן, למרות היותו חסיד של הרב שך, פנה אל הרב עובדיה יוסף וביקש ממנו להנהיג את התנועה.

הבחירות הגיעו, והרב פרץ נזקק לעוזר. הוא התייעץ ברב עובדיה יוסף, שנועץ בבנו הרב דוד יוסף, שהמליץ על החברותא שלו מהישיבה - צעיר אלמוני ונמרץ בשם אריה דרעי.

מיד לאחר מכן מונה הרב פרץ לשר, והביא איתו למשרד הממשלתי את דרעי, כמנכ״ל. אך בניגוד לרב פרץ הצדיק והישר כסרגל, דרעי הפעיל מיד עם מינויו את כל הקומבינות, ששנים לאחר מכן הכניסו אותו לכלא. הרב פרץ לא יכול היה לשרוד בתפקיד השר כשהמנכ״ל שמתחתיו חותר תחתיו ומתנהל עם כספים באופן שערורייתי ואף פלילי, ונאלץ לעזוב את תפקידו. בהמשך, דרעי הצליח להיפטר כך, כמנכ״ל משרד ממשלתי, משרים נוספים שהיו מעליו, כמו למשל רוני מילוא. עד שהוא הפך לח״כ ולשר בעצמו, ולא נזקק עוד לשטיקים ולקומבינות שליהטט בהם באמנות ובגאונות.

מי שהקים את התנועה והדליק את האש בעיניים היה אריה, הוא בנה מפלגה יש מאין והביא אותה לעוצמה בלתי משוחזרת של 17 חכ"ים - זה היה כוחה ערב פרישתו.

עם פרישתו הכפויה של אריה נותרת אלי כברירת מחדל, עד סיום תפקידך כיו"ר היית ונשארת הצל של 'מרן'. לא ראינו אצלך כישורים יוצאים דופן, לא הצלחות או הישגים כלשהם, לא כריזמה וכישורי נאום, לא פיקחות יתירה ובטח לא תחכום וחריפות בסגנון דרעי - סוג של רובוט של מרן. מרן ניהל את המפלגה ואתה היית עושה דברו בלבד מעולם לא היית בעל דיעה של ממש.

כעת, כשמרן לא פה, אין לך בוס - ועצמאי כאמור אתה לא מסוגל להיות. להפוך למנהיג ש"ס זה גדול עליך בכמה וכמה מידות.
היחיד שעוד יכול להשאיר זכר מהמפעל הפוליטי שהיה בנשמתו של רבך - הוא אריה.

אלי, עשית הרבה - לך לנוח. תשמור על שמך בצורה מכובדת ואל תתבזה בהרפתקאות פוליטיות שגדולות עליך מידי.

הוא לא איפשר להזכיר את שמו של אריה דרעי בעיתון 'יום ליום' במשך כל השנים הללו.

לא צריך חכימא או רמיזא הכל גלוי וברור, בכל קומות המנגנון

שיכול להיות שגם אתה נמנה עליו.

ממליץ לך שלא להמשיך להיות שותף בגניבת דעת הבריות,

דרך אגב פה ברוטר יע"א

אין תמימי דעת או קליינטים לכל הסופרלטיבים שאתה יורה.

ומהי האמת?

ברשותך אני עושה קופי-פייסט ממשהו שכתבתי פה בפורום:

מקים התנועה היה הרב שך, שמיד לאחר ההצלחה בבחירות המוניציפליות (ע״י הרבנים ניסים זאב ושלמה דיין) קרא אליו את תלמידו הנאמן הרב יצחק פרץ (ותראו איזה הבדל בין הצדיקים שאז היו בש״ס לבין הרשעים שממלאים היום בהמוניהם את הרשימה ושמתחלקים לשתי קטגוריות בין ״אלו שכבר היו במעשיהו״ לבין ״אלו שעוד יהיו שם״).

הרב שך הטיל עליו את המשימה לשחזר את ההצלחה המוניציפלית במישור הארצי, ואכן הרב פרץ לא איכזב והביא 4 מנדטים, כשכל הסקרים לא נתנו לו יותר ממנדט.

העובדה שראש מועצת גדולי התורה שהנהיגה אז את אגודת ישראל, נותן ידו להקמת מפלגה מתחרה, הרגיזה את ה״חסידים״, וחידשה את מלחמות היהודים בין המתנגדים והחסידים לאחר עשרות שנות שקט. בסופו של דבר נאלץ הרב שך לעזוב את אגודת ישראל, והקים את דגל התורה, במקביל להמשך תמיכתו בש״ס.

ובחזרה ל-1984:

מיד עם הקמת התנועה הארצית, נזקק הרב פרץ למנהיג רוחני ספרדי, ולכן, למרות היותו חסיד של הרב שך, פנה אל הרב עובדיה יוסף וביקש ממנו להנהיג את התנועה.

הבחירות הגיעו, והרב פרץ נזקק לעוזר. הוא התייעץ ברב עובדיה יוסף, שנועץ בבנו הרב דוד יוסף, שהמליץ על החברותא שלו מהישיבה - צעיר אלמוני ונמרץ בשם אריה דרעי.

מיד לאחר מכן מונה הרב פרץ לשר, והביא איתו למשרד הממשלתי את דרעי, כמנכ״ל. אך בניגוד לרב פרץ הצדיק והישר כסרגל, דרעי הפעיל מיד עם מינויו את כל הקומבינות, ששנים לאחר מכן הכניסו אותו לכלא. הרב פרץ לא יכול היה לשרוד בתפקיד השר כשהמנכ״ל שמתחתיו חותר תחתיו ומתנהל עם כספים באופן שערורייתי ואף פלילי, ונאלץ לעזוב את תפקידו. בהמשך, דרעי הצליח להיפטר כך, כמנכ״ל משרד ממשלתי, משרים נוספים שהיו מעליו, כמו למשל רוני מילוא. עד שהוא הפך לח״כ ולשר בעצמו, ולא נזקק עוד לשטיקים ולקומבינות שליהטט בהם באמנות ובגאונות.