ועכשיו לעצם העניין - בכל פעם שעולה לדיון הנושא הזה, של ימי החופשה וכמה המורים מקבלים וכו' וכו', אני חושב שהדיון/ויכוח גולש למחוזות שמפספסים את הנקודה המרכזית. (כך גם קרה בגדול באשכול היומי ברוטר סקופים)
הרי כולם מסכימים, בין אם שמחים מכך ובין אם לא, שקיים חוזה עבודה ריכוזי עם כל המורים, שמקנה להם זכות של ימי חופשה במהלך השנה. ימי חופשה אלו רבים מהממוצע במשק, ומפוזרים בערך כך - חודשיים בקיץ, שבוע וחצי לפני פסח, עוד שבוע בחנוכה ועוד כמה ימים פה ושם. הימים האלו מוקנים להם בחוק.
מצד שני, כולם יכולים להסכים עם העובדה שימי החופשה בארץ, אינם תואמים את ימי העבודה של ההורים בארץ, וזה יוצר פעמים רבות אי נוחות ותסכול בקרב ההורים.
בכך אפשר לסכם, פחות או יותר, את כל הדיון הרגיל.
אך האם אנו נוגעים בנקודה המהותית והיא - החינוך!? האם אנחנו מתעסקים בשאלה הכללית יותר - מה גורם להורה לשלוח את ילדו לבית הספר? כמה מההורים מעורבים באמת בנעשה בין כותלי בית הספר ומתעניינים בהתקדמות של ילדם ובמה הוא לומד?! איזו תחושה מעבירים ההורים למורים, כאשר הם בעצמם מזלזלים לעיני ולאוזני ילדיהם במורים, ולא מגבים אותם במהלכים חינוכיים אלא מגבים את ילדיהם השכם והערב!?
המורים, שמרגישים בכל הדברים האלו, מגיעים למסקנה שהם בסה"כ "בייבי סיטר" של הילדים וכך הם גם נוהגים... משתמשים במקרן הקבוע בכיתתם להפיכת הכיתה לקולנוע ביתי, מעבירים את הזמן ומקווים לצאת בשלום, מתסכלים כל דקה על השעון ומצפים לשמוע את הצלצול ובסופו של חודש - כמובן שעיניהם נשואה למשכורת. ממש בייבי סיטר...
אם נלך צעד אחורה, נבין שמקצוע ההוראה בארץ, הוא אחד המקצועות הדחויים ביותר - הולכים לשם בד"כ רק מי שאין לו כל ברירה אחרת, מי שלא הצליח ללמוד או להתקבל לעבודה מכניסה יותר, או בקיצור - מי שהמזל לא האיר לו פנים...
נוצר מעגל אימים, בו - להורים לא באמת אכפת מה מתרחש בין כותלי בית הספר, המורים הופכים למטרה ע"י שלושים זאטוטים או יותר, המורים מחפשים רק איך לצאת בשלום ומן הסתם לא מוכנים לתת מעבר למה שהם מוכרחים, ההורים מתוסכלים שהילדים בבית בימי החופשה (הקבועים בחוק) וחוזר חלילה...
לדעתי שאלת המהות היא - כיצד אנחנו מצליחים להפוך את מקצוע ההוראה ליוקרתי? כיצד אנחנו מרוממים את מעמדו וממילא את המקצועיות, המצליחנות וכו' של המורה בישראל? נהוג להשוות בין החינוך בארץ לארצות כמו פינלנד וכד', אבל בכדי לערוך השוואה זו, צריך גם להשוות בתנאי העבודה ובעיקר ביחס של כולם למקצוע ולבית הספר.
בצורה כזו גם כל השאלות הטכניות האחרות ייפתרו מאליהן...
כמו פעמים אחרות שאני כותב, לא עיבדתי מספיק את המחשבות וכתבתי מה שעלה בראשי באותה עת, אבל זה נושא שראי לדיון בצורה מכובדת וראויה ולא בזריקת סיסמאות לחלל האוויר...