ראש הממשלה מטעין את פצצת הזמן החרדית - ומחסל את העתיד שלנו (מירב ארלוזורוב)  

תחזית ל-2060 יכולה להיחשב למופרכת, ובכל זאת - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה לפני שלוש שנים תחזיות דמוגרפיות ארוכות טווח לישראל. התרחיש שנחשב לבעל הסיכויים הרבים ביותר להתממש חוזה כי עד 2060 קבוצת ערביי ישראל תגדיל את חלקה באוכלוסייה מכ-21% כיום 
לכ-24%. אפשר להבחין כי הנתח של האזרחים הערבים באוכלוסייה פחות או יותר מתייצב, עקב ירידה בשיעור הילודה בקרב ערביי ישראל, שמתקרב מאוד לשיעור הילודה באוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, בשתי הקבוצות המרכזיות האחרות - החרדים והיהודים שאינם חרדים - צפויים שינויים משמעותיים ביותר.
הנתח של היהודים שאינם חרדים באוכלוסייה צפוי לצנוח מכמעט 70% כיום ל–50% בלבד ב-2060. הסיבה לכך היא הגידול העצום בנתח של האוכלוסייה החרדית - שצפויה לזנק מכ-10% כיום ל-25% מהאוכלוסייה ב-2060. התחזית צופה גידול ניכר בנתח האוכלוסייה החרדית, אף שהלמ"ס מעריכים שגם הילודה בקרב החרדים תפחת מממוצע של 6.4 ילדים לאשה כיום לממוצע של 4.7 ילדים לאשה ב-2060.
צריך לזכור את ההערכה הזו של הלמ"ס כשניגשים לקרוא את ההסכמים הקואליציוניים שעליהם חתמה מפלגת הליכוד עם המפלגות החרדיות - יהדות התורה וש"ס. הסכמים אלה אינם רק גחמה פוליטית, מעין אתנן פוליטי מקובל שכל ראש ממשלה במדינת ישראל תמיד שילם. אלה הסכמים שמסכנים את קיומה של מדינת ישראל. וזאת, משום שהם מתעלמים מהבעיה הדמוגרפית האסטרטגית שבפניה ניצבת המדינה: קיומה של אוכלוסייה חשובה, שבתוך חמישה עשורים תיהפך לרבע מהאוכלוסייה, שסובלת מפיגור תעסוקתי והשכלתי עמוק.

צריך לחדד: גם ערביי ישראל סובלים מפיגור תעסוקתי והשכלתי, ולכן גם הם דורשים התייחסות אסטרטגית (לצערנו, לא ראינו אפילו קצה של התייחסות לכך בהסכמים הקואליציוניים). אבל להבדיל מהאוכלוסייה הערבית, שרוצה לשפר את מצבה וזקוקה לסיוע של המדינה בכך, אצל החרדים הבעיה היא הפוכה - ולכן חמורה בהרבה.
החרדים מקורבים לעשייה הפוליטית, והם מנצלים זאת כדי לקבע את המשך הפיגור שלהם לאורך שנים. במונחים עכשוויים: בעוד ההסכמים הקואליציוניים מתעלמים מהבעיות הקשות של ערביי ישראל, הרי שבכל הקשור לחרדים יש בהסכמים הללו התיחסות נרחבת - אבל בדיוק בכיוון ההפוך לרצוי. ההסכמים הקואליציוניים מחריפים עד מאוד את הבעיות של האוכלוסייה החרדית.

שיעור התעסוקה של נשים חרדיות זינק

במצגת שהציגה באחרונה נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, עולה ההחרפה בבירור: שיעור התעסוקה של הנשים החרדיות זינק בשנים האחרונות, והוא נושק ל-70%, כבר לא רחוק מה-80% של הנשים היהודיות שאינן חרדיות.
צריך להסיר את הכובע בפני הנשים החרדיות, שרבות מהן גם מגדלות שישה-שבעה ילדים וגם עובדות בהמוניהן (הגם שרבות מהן עובדות במשרות חלקיות ולא מכניסות), אבל חריצותן אינה יכולה לחפות על שיעורי התעסוקה הנמוכים של הגברים החרדים. אלה עדיין עובדים בשיעור של 44% בלבד, כמעט מחצית משיעור התעסוקה של הגברים היהודים שאינם חרדים (85%). והגרוע מכל - השיפור בשיעורי התעסוקה של הגברים החרדים קטן מאוד. בעוד שהחרדיות עקפו כבר את יעד התעסוקה שנקבע בדו"ח ועדת התעסוקה (ועדת אקשטיין) ב-2010, החרדים אינם מתקרבים לסגירת הפער.
שיעור התעסוקה הנמוך משקף גם את הבחירה של החרדים שלא לעבוד, וגם את היעדר הכישורים שלהם - השכלתם מועטה, מכיוון שהם לומדים במערכות חינוך מבודלות ללא לימודי ליבה. החרדיות, שכן עובדות, דווקא לומדות ליבה. מיעוטן אפילו נבחנות במבחנים הבינלאומיים פיזה.

התוצאות שלהן במבחנים, בכל תחומי הלימוד (קריאה, מתמטיקה, מדעים), נמוכות משמעותית מאלה של התלמידות בחינוך הממלכתי. כלומר, התפישה שלפיה החרדים הם בעלי יכולות לימוד מופלאות, וכהרף עין הם יכולים להשלים בגיל 25 (לאחר היציאה מהישיבה) את מה שלא למדו במשך 12 שנות לימוד בבית הספר - היא לא יותר מאגדה. מי שמחמיץ את לימודי הליבה במשך 12 שנים, או לומד אותם ברמה נמוכה וללא פיקוח כנדרש - כפי שמתרחש אצל החרדיות - כבר יתקשה מאוד להשלים את החסר בהמשך. הוא יישאר אדם חסר כישורים מותאמים לשוק העבודה המודרני, מה שיביא לכך שהוא יועסק במשרות נחותות, בפריון נמוך ובשכר ירוד.
זהו העתיד שההסכמים הקואליציוניים חוזים ל-25% מאוכלוסייתה העתידית של ישראל. שיכרון הניצחון של החרדים עתה הוא לא יותר מניצחון פירוס - משום שבניצחון זה הם מחסלים את עתיד האוכלוסייה שלהם. יתרה מכך, שיכרון הניצחון של נתניהו הוא לא יותר מניצחון פירוס, כי בחתימתו על ההסכמים הקואליציוניים הללו, נתניהו חותם על תעודת הפטירה של מדינת ישראל.

סובסידיה אבסורדית

מבלי לשלב את החרדים בשוק ההשכלה ובשוק התעסוקה - למדינת ישראל פשוט אין עתיד, וההסכמים הקואליציוניים עושים בדיוק את ההפך משילוב החרדים: הם מבטלים גם את חובת לימודי הליבה, ששר החינוך לשעבר שי פירון ניסה לקדם; וגם את חובת העבודה, ששר הכלכלה לשעבר נפתלי בנט כבר הצליח להתחיל לקדם.
הכוונה היא למבחן התעסוקה שממשלת נתניהו הקודמת הכניסה כתנאי לקבלה למעונות יום מסובסדים על ידי המדינה. מעונות היום (עד גיל 3) הם ההוצאה הכבדה ביותר של משפחה חרדית מרובת ילדים. העלות המלאה לטיפול בילד במעון, ללא סבסוד, היא כ-1,700 שקל בחודש לילד וכ-2,300 שקל לחודש לתינוק.