פרופ׳ ידידה שטרן: יאיר גולן חצה קו אסור  

יאיר גולן חצה קו אסור
אבי שגיא וידידיה שטרן
16.05.2016 עודכן ב- 16.05.2016

גם אנו חוששים, כמו האלוף יאיר גולן, מהמגמות המסוכנות של גזענות בחברה הישראלית. אנו מצדיעים לפטריוטיות העמוקה ולאומץ הציבורי הגלום בהתבטאותו החריפה ביום השואה. גאוותנו בקצין שבוחר להתמודד עם עוול מוסרי חשוף בצריח, ולספוג את ההדף בשתיקה. אבל בכל אלה אין כדי לתמוך במעשהו. התבטאותו של האלוף גולן היתה שגיאה קשה בכמה רבדים:

יש קשר בין מדים לבין ערכים. תהליך ההכשרה המקצועית של קציני צה"ל טוען אותם בפק"ל ערכי, שהוא הבטוחה להיותם שליחים נאמנים של מדינה שערכיה יהודיים ודמוקרטיים. הקצין הוא לא רק "מורעל", חרב להשכיר, אלא גם ג'נטלמן, אישיות ערכית ומוסרית. ואולם, יש להבחין בין האחריות של קצין לתפקוד ערכי מול חייליו ובדרך הפעלת הכוח, לבין האחריות שלו כלפי החברה האזרחית. לובשי מדים אינם אמורים להנהיג את השיח האזרחי, גם אם כוונותיהם מצוינות. ייאמר מפורשות: איננו רוצים לדמות למשטרים דוגמת טורקיה של אתא־טורק, שבהם הצבא הוא מגן הדמוקרטיה.

כאשר הרמטכ"ל הטיף לטוהר הנשק של חייליו, הוא פעל בהתאם למסמך "רוח צה"ל" — תעודת זהות ערכית ללוחמים. כאשר סגן הרמטכ"ל מותח ביקורת על החברה האזרחית, ברגע סמלי במיוחד, הוא חוצה קווים אסורים. זהו שימוש בלתי ראוי בהון החברתי שמדי אלוף בצה"ל מקנים לו. מי שמבקש לסנגר על חציית הקווים של גולן, שרצה להיות איש במקום שאין איש, ומקטלג את עמדתנו כפורמליזם דקדקני, מוזמן לשקול את האפשרות שבעתיד (הקרוב?) יכהן סגן רמטכ"ל אחר, בוגר מכינת עלי שבשומרון נניח, שיבקש למתוח ביקורת על החברה האזרחית בגין חולשות אחרות שהוא מוצא בה, ושהן, לדעתו, מסוכנות מאוד למפעל הציוני.

גולן הוא לוחם עתיר זכויות, אך איננו סוציולוג, הוגה דעות, משפטן או בעל דיסציפלינה כלשהי שמצדיקה התבטאות בנושאים שאינם בתחום אחריותו. על רקע זה ברור מדוע שגה בהשוותו ברמז עבה את המצב בישראל למצב שהביא לשואת היהודים בגרמניה. זאת יש לדעת: השואה איננה עוד אירוע מחפיר בתולדות האנושות, אלא היא, בלשונו של אלי ויזל, "הר סיני של חושך". מופע חד־פעמי של דמוניות, שאין להשוות לשום רוע אנושי אחר. השואה, כמסמנת רוע מוחלט, חייבת להישמר בתודעה בנפרד מרעות חולות אחרות, גם אם הללו מרתיחות את הדם ואף מסכנות אותנו, ברוח ובגוף.

מי שמקשר בין השואה לבין עניינים אחרים — גזענות בתוכנו (האלוף גולן), הנכבה לפלסטינים (פרסום במכון ון־ליר) או ההתנתקות מגוש קטיף (חלקים מחב"ד) — תורם להכחשת הייחוד הסמלי של השואה כביטוי קיצוני של הרוע, ובכך מוזיל אותה. ההשוואות המופרכות לשואה יוצרות מרחב דיכוטומי מדומה של "רע" ו"טוב" מוחלטים, ותורמות בכך לרידוד השיפוט של המציאות ולמחיקת המורכבות שבה.

כנגד התרומה של האלוף גולן למאבק החשוב בגזענות, היה עליו לשקול את המחיר החברתי שנאומו גובה מצה"ל. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לעין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל. מעמדו של צה"ל בחברה הישראלית הוא נכס אסטרטגי, מכפיל עוצמה, יקר ערך ויקר מציאות.

הגיליוטינה הפוסט־מודרנית כבר ירדה על צווארן של כל הפרות הקדושות בישראל, למעט הצבא. כך, בית המשפט העליון, שהחלטות ערכיות הן מקצועו, נאלץ בעל כורחו לשלם את המחיר. אבל הצבא איננו מופקד על עניינים אלו, ואסור לו לפרוט את יוקרתו בנושאים אזרחיים. לא בכדי אנחנו מלבישים את הקצינים במדים שיטשטשו את זהותם האישית ובכך יאפשרו לכולם להזדהות עמהם.

בבסיסי צה"ל נוכל עדיין למצוא את הסיסמה הישנה: "צבא בונה עם". סיסמה זו חוטאת לתרבות הפוליטית שלנו וראוי היה שתסולק. המדינה לא הסמיכה את צה"ל ומפקדיו לבנות את העם. היא מסרה לידיהם את האחריות לשמירה על ביטחון המדינה. עליהם להתרכז בכך.