יש להסתכל על פרס במבט מפוכח  

הוא עישן ארבע סיגריות ב-45 דקות. את הרביעית הוא הדליק הפוך. בשנת 86, רגע לפני שהוא נפרד מתפקיד ראש הממשלה והעביר אותו ליצחק שמיר, פגש שמעון פרס במשרדו את סגן ראש השב"כ הפורש ראובן חזק. בחודשים שקדמו לפגישה הזו פעל פרס במרץ כדי לטייח ולטשטש את אחת הפרשות החמורות ביותר שהיו כאן מאז ומעולם: פרשת קו 300. הוא התגייס אז לטובת החוטאים ובראשם ראש השב"כ לשעבר אברהם שלום, מי שנתן את ההוראה לחסל את חוטפי אוטובוס קו 300 ואחר כך ניצח על תזמורת של שיבושי חקירה ותיאום עדויות בסגנון העולם התחתון.

פרס היה הגב של שלום. הוא אסר במשך תקופה ארוכה על היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר לפתוח בחקירה נגד ראש השב"כ, הוא נתן אור ירוק להדחת שלושת הבכירים שפעלו להוציא את האמת לאור, הוא לחץ על העיתונות להחניק את פרסום פרטי הסקנדל והוא נרתם למבצע החנינות השערורייתי שניתן לעבריינים. את ראובן חזק, כמו את חבריו, ראשי האגפים בשירות, פלג רדי ורפי מלכא, הוא הפקיר לגורלם. פרס הצטרף לאלה שניפצו את האמת לרסיסים ובנו עולם הפוך ומעוות. הוא היה מאלה שטענו ששלושת בכירי השב"כ לא פעלו מתוך מניעים אלטרואיסטיים, אלא היו קליקה שביקשה לרשת את ראש השב"כ. הוא ישב על הגדר כשנגד השלושה התחולל מסע הסתה אלים שבשיאו האשימו אותם בהברחת סמים מלבנון, בבגידה, ברומן מדומיין בין דורית ביניש לראובן חזק. פרס בחר אז בחירה לא מוסרית.

שמעון פרס - 1923-2016 - דלג

חזק הגיע אל הפגישה עמו חודשים אחרי שהפרשה שקעה במצולות. הוא ביקש שפרס יטהר את שמו. כששב לביתו עם זיכרון חי וטרי, הדליק חזק את מכשיר ההקלטה ושיחזר את הפגישה בפני רעייתו נירה:

"אני מודה, הייתי צריך ככה לסגור חזק את העיניים בשביל שלא ייצאו לי דמעות", סיפר לה. "אמרתי לו: 'האשמת אותי בפוטש, בקליקה, האשמת אותי בניאוף עם דורית ביניש'. כאן הוא הגיב, ככה, די חזק ואמר לי: 'אני אף פעם לא דיברתי על ניאוף'... הוא די כעס כאן, דפק על השולחן ואמר: 'אני לא הולך רכיל'... התרגשתי נורא, אמרתי לו, 'מה אתה חושב, שלי אין אשה? לי אין שלושה בנים? לי אין בן שמשרת בצבא ואומרים לו שכל האסון והתסבוכת הזאת יצאו מתוך המיטה של אביך? למה אף אחד לא יצא להגנתי?', ואז עברנו לפוטש. הוא אומר: 'פוטש אני מעולם לא אמרתי. אף פעם לא אמרתי פוטש ...לא אמרתי קליקה, אמרתי שזו היתה התנהגות קליקאית...'. הוא הסתבך עם עצמו. היום ראיתי שהוא לא כזה חכם... אבל מה, יש לו את התכונה שאין לי, ויש כנראה לפוליטיקאי, שהוא, לא אכפת לו מה השני אומר".

לקראת סיומה של הפגישה, סיפר חזק, שאל אותו פרס: "אם אני רוצה ממנו משהו... אמרתי לו: 'כן, אני רוצה שאתה תטהר את שמי, שאני לא פוטשיסט, אני לא חבר בקליקה, אני לא נואף'… אמרו לו שמחכים, ואז הוא התחיל לכפתר את הז'קט והוא אמר לי, 'אנחנו צריכים לגמור'. הוא לחץ לי את היד, המשכנו קצת לדבר בעמידה, אמרתי, 'אז אני אשמע ממך, כי אתה חייב לי שתי תשובות'. הוא אמר לי, 'כן, בהחלט'". חזק עוד מחכה.

שמעון פרס, 2016-1923 | אובמה: פרס היה מהמעטים ששינו את ההיסטוריה האנושית | ריבלין: פרס היה צעיר ברוחו ובעל יכולת להאמין בדברים שניתן לבצע | בסופו של דבר, הוא נותר ילד חוץ || גדעון לוי | שמעון פרס, האיש שהעבודה היא חייו || יוסי ורטר | הדבר היחיד ששמעון פרס ביקש לעצמו לא היה בהישג ידו

ביום שבו הספדים ובהם דברי שבח על פרס נשמעים מכל הכיוונים, צריך לזכור לא רק את הכור הגרעיני ואת אוסלו, את הדברת האינפלציה ואת הננו-טכנולוגיה, את אהבת העולם אליו, את קידומם של אנשים מוכשרים, את הריסון והאיפוק הנדירים, כושר העבודה המופלא, הרלוונטיות, הרעננות המחשבתית והדמיון המפותח.

כיוון שמדובר באדם ששירת עשרות שנים בשמנו ובשירותנו, המבט עליו חייב להיות מורכב ומפוכח ללא גרם של סכריניות וקיטש. לא צריך לנקר בגופה כעיט, אך גם לא להצטרף לפולחן. ולכן ביום הזה צריך להזכיר גם את קו 300 ואת המעורבות במלחמת סיני, את ניסיון ההדחה האכזרי של אשכול מראשות הממשלה ערב מלחמת ששת הימים, את המסוק של שר הביטחון שדאה מעל סבסטיה לקול צהלת המתנחלים, את התככים הנבזיים נגד רבין, את ההתנגדות להפצצת הכור העיראקי, איראנגייט, פולארד, מבצע ענבי זעם, את התבוסות, ההיאחזות בשלטון בכל תנאי, מופעי החנופה הגרנדיוזיים שארגן לעצמו, את מכתבי ההמלצה לפושעי צווארון לבן והקשרים עם אילי הון מפוקפקים ועסקנים ירודים. את ההתמקדות הקיצונית בעצמו וההבטחות הרבות שהופרו.