אני קורא מאמר של תת אלוף במילואים, ומתחיל להבין לאן מתדרדר השמאל הרדוד בארץ.  

ולגופו, שום איש מרכז - מתלבט, לא ינדנד את הכסא של נתניהו,
לטובת מי שהוא 'חד, שנון, מדויק, עם אקדח 9 מ"מ מטווח קצר
אל תוך הלבן בעיניו של נתניהו ... וטיפות דם של נתניהו'.

ניסוחים מוקצנים שכאלו, שכל תוכנם הבעת תיסכול עם קצף על השפתיים,
טובים אולי כדי לשכנע את המשוכנעים - השמאל המושבע, אך אין בכוחם
לשבור את היתרון המספרי המשמעותי של הימין ביום הבחירות.

ולענין ה'אמוציות' וה'עצב החשוף', חזקה על העם היושב בציון ונאמן למורשתו,
שהסחי המילולי של אבי בניהו, איננו 'מאדיר את שמו ומפיץ את רעיונותיו' בקרבם.

נהפוך הוא, אמנם, פעם בעידן ההגמוניה התישורתית של המידייה, אכן היה כח לאמירות
פוגעניות, שנותרו ללא מענה וסימלו את הכח של '"כלבת השמירה"' של הדמוקרטיה.
אבל היום, בעידן המרשתת, אף שאין קל מלזרוק שיקוצים בזולת, הרי, שבניגוד לעבר,
רבים מגיבים באותה מטבע, ולכן זה פועל כבומרנג.

וכדי להמחיש את מסוכנותו, הנה קטע מכתבה עליו, שהוא סרב להתראיין לה,
מחשש שדמותו האמיתית תחשף, וזו גם הסיבה שכל כך חשוב להביא זאת לידיעת הציבור.
ציטוט מהכתבה ב2011 בעתון הארץ:

מושך בחוטים, אשף תקשורת ומקושר באלפי
נימים לכל מוקדי הכוח. בארצות הברית נוצרים קשרים כאלה בבתי הספר היוקרתיים. בישראל
נקשרים לחברים מהמילואים. בניהו לא למד בבית ספר יוקרתי ולא שירת בסיירת. הוא למד בבית
הספר המקצועי שבח בדרום תל אביב והיה סמל בחיל האוויר. למרות זאת הוא משוטט היום כבן בית
במגדלי אקירוב וטופח כחבר ותיק על שכמם של קצינים בכירים.
מניפולטור ככל שיהיה, רבמג
תקשורתי ואמן טוויית הקשרים, בניהו לא היה מגיע לעמדת הכוח שלו
לולא היו היחסים בין העיתונות לצבא תפורים בדיוק לפי מידותיו. מאז נוסף ללקסיקון הצה"לי המונח
"הקרב על התודעה" התחזק מעמדו של דובר צה"ל. ניצחון תודעתי הפך שקול כמעט לניצחון צבאי.
במקביל, התפתחה כאן אמונה ילדותית כמעט ב"הסברה". המאמינים חושבים שהסברה נכונה
מסוגלת לתקן כל מה שפוליטיקאים שברו וקצינים קילקלו. הגנרל המוליך את עוצבות ההסברה הוא
תא"ל בניהו, איש אמונם של פוליטיקאים וקצינים ומומחה בעל שם לתקשורת המקומית. בלעדיו אי
אפשר ולא כדאי לחשוב אפילו על יציאה למערכה תקשורתית.
...
הוא התדפק על שערי מוסדות
חינוך בקיבוצים כשבידו תעודה גרועה במיוחד. רק קיבוץ להבות חביבה, שבו הוא חבר עד היום,
ניאות לקבל אותו.
...
בניהו הוא מארח מדופלם, דברן בלתי נלאה, איש שיחה משעשע. יודע להטביע שאלות קשות בים של
פרטים קטנים. הוא לא איש ספר, קצת שטחי, מתעמק ברכילויות ובקי בכל פרט בהן. לאחרונה גילה
שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז. חברים בפורום מטכ"ל מדווחים על חוסר המנוחה התזזיתי שלו
בישיבות. הוא קופצני וזריז, ועם זאת, יהיה מוגזם לכנות אותו יפהבלורית
ודקגזרה.
מספרים
שבאחת הגיחות ללונדון עם יצחק מרדכי נקרעו מכנסיו. השגרירות הזעיקה חייט במיוחד, כי בחנויות
לא נמצאו מכנסיים במידתו.
הוא עוד לא יודע לאן פניו מועדות אבל יש כבר מי שתופר לו חליפות. בניהו מזהה את הוואקום
במפלגת העבודה, מעריך פרשן פוליטי, הוא יביא איתו לשם את גבי אשכנזי שנהנה מיוקרה ומקובל
להניח שיש לו שאיפות פוליטיות משל עצמו. בהחלט אפשרי, מסכים כתב צבאי ותיק, הוא זקוק
למסגרת ארגונית וצריך דמות חזקה לידו. אשכנזי מועמד מצוין למלא את תפקיד האיש החזק ואייל
ארד הרי חבר שלו. כולם מסכימים: הוא כבר ימצא לעצמו ג'וב שיש בו גם כוח וגם כסף. את החברים
בקיבוץ בניהו כבר הזהיר: "לרפת אני לא חוזר".