מאקו: חזון האפרטהייד של שרי הימין (ערד ניר)  

״בוושינגטון החל עידן מדיני חדש״, הצהירה בסיפוק שרה אחת; "נאום היסטורי, יש לנו ידיד בבית הלבן״ הגיב אחר, והיה גם מי שקבע ש״אי אפשר לחיות עם מדינה פלסטינית בגבולותינו״.

איש מהשרים ואנשי הקואליציה שבירכו ושמחו לא התייחס לחלק השני של המשפט שאמר הנשיא המחבק - "כל עוד הצדדים מסכימים". התעלמות זו היא התעלמות מבני האדם, האנשים שאליהם מתייחס החלק השני של המשפט - הפלסטינים. כן יש אנשים כאלה.

כשני מיליון מהם חיים ביהודה ושומרון, בינות ליישובים הישראלים שכבר קיימים ויורחבו ולאלה שעוד יקומו לפני שתמצא הסכמה כל שהיא. כשני מיליון וחצי מהם חיים ברצועת עזה ומדינת ישראל שולטת בחייהם ואחראית לגורלם ועוד כשני מיליון אזרחים ישראלים חיים בתחומי ישראל הריבונית.

ערד ניר



ערד ניר
סך הכל כשישה מיליון וחצי פלסטינים, קרוב מאוד למספר היהודים החיים בארץ ישראל. מי מבין המתלהבים מ"תפישת העולם החדשה" שעלתה מדבריו, המבולבלים, של הנשיא החדש, שמתכוון לתת לכל הפלסטינים זכויות אזרח מלאות כנדרש במדינה דמוקרטית ולפי מגילת העצמאות צריך לקחת בחשבון שמחצית הנציגים בכנסת, או איך שיוסכם לקרוא לפרלמנט במדינה הזו, יהיו פלסטינים.

אז זהו שלא לזה הם מתכוונים. הם מכוונים ל״אוטונומיה פלוס״ או ״מדינה מינוס״. בדיוק המתכון שאותו ניסתה ממשלת המיעוט הלבן בדרום אפריקה לשווק לעולם בחוסר הצלחה. במודל שהציעה דרום אפריקה היו ״מדינות לאום״ לשחורים בלבד (בנטוסטנים) שיכלו לנהל את ענייניהם הפנימיים. עם ״נשיא״, ״ממשלה״ ו״פרלמנט״ משלהם.

אבל הן היו מוקפות בדרום אפריקה הלבנה, ששלטה בהם למעשה. בהמשך ניסו גם לשווק פרלמנט מיוחד ל״צבעונים״, שפעל תחת הפרלמנט העליון שאליו יכלו לבחור ולהיבחר לבנים בלבד.

זו הייתה מהותו המדינית של האפרטהייד - ״הפרדה״ בשפתם של הלבנים שהמציאו אותו. במשך תקופה מסוימת אפשרה ארצות הברית של אמריקה למשטר הגזעני הזה לשגשג. הנשיא רונלד רייגן גם אירח בנדיבות כמה משריו של אותו משטר.

חתן פרס נובל לשלום דזמונד טוטו כינה את תמיכת הבית הלבן במשטר האפרטהייד: ״לא מוסרית ומרושעת״. בסופו של דבר הלחץ מוושינגטון הוא שהביא לקריסת המשטר המוקצה. דונלד טראמפ לא יוכל לתמוך בפתרון דומה כאן בישראל. ובכלל, הפלסטינים לא יסכימו. למרות שאף אחד מהמברכים כאן לא שמע שהדוד הנדיב מאמריקה דרש גם את זה.