שחררו את הג'יני: על שוויון טבעי ושוויון מלאכותי  

מדד ג'יני המפורסם לאי-שוויון כולל טעות סטטיסיטית שמאמצת הנחות יסוד סוציאליסטיות. כשבוחנים את הנתונים האמיתיים המצב נראה נהדר

השבוע פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מגמת צמצום האי-שוויון נמשכה גם ב-2016: מדד ג'יני ירד ל- 0.359 ולמעשה חזר לרמתו לפני 20 שנה. נתניהו התגאה בנתון זה בפתח ישיבת הסיעה וגם בנאום במליאת הכנסת, בציינו כי המדד יורד בעקביות מאז חזר אל כס ראש הממשלה ב-2009. באופן לא מפתיע, כלי התקשורת המרכזיים, שבעבר היו פותחים מהדורות כאשר המדד היה עולה, התעלמו במופגן מהבשורה.

אך לפני שפותחים את השמפניות, צריך לזכור כי מדד ג'יני מבוסס על תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית מובהקת. המדד הפופולרי בודק את התפלגות ההכנסות בחברה לאחר התערבות המדינה הכוללת מיסוי (בעיקר מהעשירים) ותשלומי העברה וקצבאות (בעיקר לעניים). במילים אחרות הוא בודק את "חלוקת עוגת ההכנסות מחדש" בכל מדינה, או עד כמה עמוק דוחפת המדינה את ידיה אל כיסי אזרחים, ומעבירה אל כיסי אזרחים אחרים.

כאן נכנס לתמונה האח החורג והדחוי של מדד גי'ני, אליו כמעט לא מתייחסים. גם לו קוראים ג'יני, אבל הוא בודק את התפלגות ההכנסות בחברה לפני מעורבות המדינה, כלומר עד כמה פערי השכר ברוטו במשק קטנים או גדולים בכל מדינה. מנקודת מבט ליברלית המדד הזה חשוב יותר. הוא בודק עד כמה מצליחות השכבות החלשות בחברה להיות שותפות, גם אם זוטרות, בשוק העבודה ובמשק בכלל. כלומר, עד כמה בני אותן שכבות הם מצליחים לדאוג לעצמם ללא תלות – משפילה לעיתים – בקצבאות המדינה. אולי הכי חשוב: המדד הזה בוחן מה הסיכוי שלהם לטפס בסולם החברתי ולהגיע לרמות הכנסה גבוהות יותר. הרי ידוע שקצבאות גדולות הן מלכודות דבש שעלולות להקשות על המוביליות החברתית.

http://mida.org.il/wp-content/uploads/2017/11/atg1.png
מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה הפנויה לנפש תקנית, מדינות OECD וישראל, שנים שונות (2012–2014; ישראל 2015) הגדרת ה-OECD
מתוך:סקירה של ביטוח לאומי

מדוע דווקא בישראל חשוב לשים לב אל המדד החורג לכאורה? משום שכאשר מדברים ללא הרף על הפערים הגדלים בחברה הישראלית, מדובר במדדים הנבחנים רק לאחר מעורבותה של המדינה, כלומר לאחר מיסוי והעברה. ביחס למדינות אחרות ישראל אמנם ממסה היטב את עשיריה, אך לא משלמת קצבאות נדיבות במיוחד. הירידה החדה בהוצאה הציבורית בעשור הקודם התמתנה בעשור הנוכחי, אך היא עדיין מציבה את ישראל קרוב אל תחתית ההוצאות הציבוריות, למרות הוצאה ביטחונית חריגה בהיקפה.

גאוותנו, וממילא גם גאוותו של ראש הממשלה צריכה להיות על השוויוניות היחסית של החברה הישראלית ללא התערבותה של המדינה, ועל השיפור הניכר בשני העשורים האחרונים במדד זה.

http://mida.org.il/wp-content/uploads/2017/11/atg2.jpg
מתוך סקירה של ביטוח לאומי

כפי שניתן לראות המדד הנפוץ והמדובר יותר (מסומן באדום) אמנם יורד בשנים האחרונות ומתקן את העליה של אמצע העשור הקודם. אך מדד השוויון ללא מעורבות המדינה (מסומן בכחול) מלמד על ירידה חדה יותר ורציפה שנמשכת מאז 2002. זה לא צריך להפתיע אותנו. המהלך החשוב ביותר שהתרחש בעשור וחצי האחרונים הוא כניסתן של אוכלוסיות חלשות אל שוק העבודה, שמעבר לחשיבותה עבור האנשים שמסוגלים לפרנס את עצמם, גם המדינה חוסכת כך במתן קצבאות.

איפה אנחנו עומדים ביחס למדינות אחרות? ראינו שבמדד ג'יני הנפוץ יותר, על אף השיפור של השנים האחרונות אנחנו עדיין קרובים יחסית לתחתית. אך במדד ג'יני שלא משקלל את מעורבות המדינה, מצבנו טוב מאד ביחס למדינות המפותחות: ישראל ממוקמת בשליש העליון, בין דנמרק להולנד, על אף האוכלוסייה ההטרוגנית ושיעור העולים הגבוה.

http://mida.org.il/wp-content/uploads/2017/11/atg3.jpg
מקור: עיבוד נתונים מאתר ה-oecd

יש אנשי ימין כלכלי שכלל לא מעניין אותם שוויון, והם בודקים את המצב החברתי באמצעות בדיקת מצבם האובייקטיבי של החלשים ביותר בחברה: האם מצבם משתפר ביחס לעצמם או לא. אך גם אלו שסבורים כי יש לשאוף לצמצום פערים בחברה, ראוי שיתמקדו בצמצום הפערים הטבעיים במשק ולא בפערים המלאכותיים שמייצרת המדינה. את הערך של צמצום התלות של אנשים בגורמי הרווחה לא ניתן לכמת במספרים ולהציג בגרפים. חבל שבמוסדות חברתיים בישראל ובעולם לא מכירים בחשיבות עצמאותם הכלכלית של האזרחים, ובפגיעה הפוטנציאלית של מדיניות רווחה מורחבת בעצמאות זו.

המוביליות החברתית בישראל גבוהה יחסית
אם לגבי סוגי השוויון הרצוי (או לא) ישנו ויכוח עתיק בין ימין לשמאל, הרי שלגבי החשיבות של מוביליות חברתית קיימת הסכמה, לפחות לגבי המטרה אם לא על הדרך להגיע אליה. ישנן כמה דרכים מקובלות למדוד מוביליות חברתית. אחת הנפוצות שבהן היא לבדוק עד כמה רמת ההשתכרות של הורים מנבאת את רמת ההשתכרות של ילדיהם, או במילים אחרות – עד כמה הבית בו גדל פרט בחברה קובע את עתידו הכלכלי. יותר מאשר אכפת לנו אם ישנם פערים גדולים ברמת החיים בחברה, חשוב לנו שלמי שנמצא בתחתית יהיו תנאים ותמריצים שיאפשרו לו לפלס את דרכו למעלה.

מסתבר שבניגוד לאינסטינקט המלנכולי שלנו, רמת המוביליות החברתית בישראל בהחלט משביעת רצון. במחקר שנערך על ידי אגף הכלכלן ראשי במשרד האוצר, נמצא כי "בהשוואה בינלאומית, המדדים המקובלים מצביעים על מוביליות גבוהה במיוחד בישראל", בדומה לזו המתקיימת במדינות כמו קנדה, דנמרק ונורווגיה. היותה של ישראל "מדינת הגירה", נתון שמעלה את הסבירות לפערים בין דור ההורים לדור הילדים, מסביר רק חלק מהתופעה, מאחר שגם בקרב הצברים קיימת מוביליות גבוהה יחסית.

החוקרים מציגים את ישראל כאנומליה, משום שהיא חורגת מ"עקומת גטסבי הגדול" שלימדה על קשר בין רמת השוויון לבין רמת המוביליות החברתית.לדבריהם, "בעוד אי השוויון בהכנסות משקי הבית בישראל גבוה, המוביליות הבין דורית גבוהה גם כן". הבעיה היא שגם בעקומה הזו, אי השוויון מיוצג על ידי מדד ג'יני הנפוץ שכולל את מעורבות המדינה. בעוד כפי שהראנו למעלה, המדד ה"נקי" מראה דווקא על רמת שוויון יחסית גבוהה בישראל, מה שמעמעם קצת את האנומליה הישראלית.