כותב רביב דרוקר היום בהארץ:
"בפגישה פרש גנור לפני מולכו את הקשיים שמערימים הגרמנים: הם אינם מוכנים לחתום על החוזה למכירת הצוללת לפני שישראל תפתור חסמים מול הפלסטינים: העברת כספי המסים ומתן אפשרות לבנות מתקן גרמני לטיפול בשפכים בעזה."
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6639158משהו פה לא ממש מסתדר. לכל משקיף "אובייקטיבי" של הפרשה צריך להיות ברור שיותר מאשר העגל רצה לינוק הפרה רצתה להעניק (לא טעות). כלומר האינטרס הגרמני למכור את הצוללות והאניות לישראל ובמיוחד למצרים היה ועדיין הוא גדול בהרבה מזה של ישראל לקנות את כלי המלחמה/לאשר את המכירה למצרים.
לא יכול להיות ספק שהופעל לחץ על ישראל אם זה על ידי טיסנקרופ (מישהו הרי שילם את השוחד) ואם זו הממשלה הגרמנית שבאה לעזרת החברה הגרמנית (האם גם שם זרמו דמי שוחד?) .
שלמה צוקר , ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, הרי אמר לדרוקר עצמו ב-2017 שממשלת גרמניה הפעילה לחץ על ישראל באמצעות הנושא הפלסטיני. כלומר שאם העסקה לא תצא לפועל גרמניה תפעיל יותר לחץ על ישראל בנושא הפלסטיני.
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1255757
ניסיונות העבר מלמדים שממשלות גרמניה לדורותיהם נחללצו לעזרת חברות גרמניות בעסאות דומות.
גם "השילומים" היו בחלקם הגדול מבצע סיבסוד ענק לתעשיות הגרמניות שכן התשלומים נעשו בעיקר ע"י סחורות ומוצרים גרמניים למשל אניות. דרך אגב גרמניה היתה זקוקה אז לאישור ישראלי לצעדים שונים כמו הקמת הצבא הגרמני מחדש, טיהורה מהנאציות ועוד. לא היתה כאן שום הבעת חרטה אלא חרטא גדולה ואת זאת מלמדים גם מסמכים גרמניים.