עמית סגל: חוק הלאום נמצא בסכנת ביטול שערורייתית / נסיון הפיכה  

ואולי בעצם אפשר לוותר על כאב הראש שנקרא בחירות? כנסת הרי נבחרת כדי לחוקק. המהלך המשמעותי ביותר של זו היוצאת היה חוק הלאום. וגם הוא נמצא כעת בסכנת ביטול שערורייתית.

שעות לאחר שחוק היסוד אושר, בקיץ האחרון, פנתה לבג"צ חבורת העותרים המקצועיים בדרישה לפסילתו. כמאמר השיר: וואו, איזה אבסורד. הרי כל המהפכה החוקתית השנויה במחלוקת של אהרן ברק הייתה הכרזה על חוקי היסוד כחוקה כחול-לבן. זה היה מהלך גאוותני נגד הכנסת ששווק כהרכנת ראש בפניה. איננו פוסלים חוקים כי מתחשק לנו, הסביר ברק, אלא כי הם סותרים את חוקי היסוד שאישרו הח"כים. אנחנו רק מבצעים את הוראות ההפעלה של הכנסת, הצטנע בזיוף.

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. כל עוד חוקי היסוד התייחסו לפן הדמוקרטי (חופש העיסוק, כבוד האדם וחירותו) הם זכו למעמד-על. אבל פתאום הימין התעורר אחרי רבע מאה, ובקיץ האחרון הביא חוק יסוד - חלבי מאוד, אגב - שמדגיש לשם שינוי את ההיבט היהודי של ישראל.

אם אפשר לפסול חוקים רק אם הם סותרים חוקי יסוד, באיזה נימוק ניתן בכלל לפסול חוק יסוד? אלה עתירות ששופט תורן אמור לזרוק מכל המדרגות פלוס מחיקה פלוס הוצאות. הפלא ופלא, לא כך קרה. בתחילת השבוע הודיעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שהעתירות יידונו בהרכב חריג מאוד ומורחב מאוד של 11 שופטים. 11 זה לא סתם מספר: שיבוצם של כמעט כל שופטי העליון לדיון יוצר את הרושם הכוזב שאין כאן הטרלה גרידא אלא שאלה משפטית מורכבת שדורשת את גיוס מיטב המוחות הלגליים. שנית, מספר השופטים השמרניים המובהקים עומד על חמישה. קביעת הרכב בגודל של קבוצת כדורגל מבטיח שהם יהיו במיעוט בכל מקרה.

במקביל, ולגמרי במקרה מן הסתם, התחיל לאחרונה אהרן ברק להרהר בקול באפשרות שמגילת העצמאות היא בעלת מעמד על חוקתי. בפקולטות למשפטים לימדו עד לא מזמן שמדובר במסמך הצהרתי, לא חוקתי, אבל עכשיו, בגילה המופלג, מגוייסת המגילה למילואים, שכן הימין על הגדרות.