עתירה לבג''צ: לפסול את הדו''ח הפתולוגי (רצח רבין)  

1. נתן גפן,XXXX
2. ד"ר הדר,XXXX

-נ ג ד-

המשיב:

שר הבריאות.

באמצעות פרקליטות המדינה, רחוב סלאח אל-דין 29 , ירושלים

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזה עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים, והמורה להם לבוא וליתן טעם כדלקמן:

מדוע לא יעשה שר הבריאות שימוש בסמכותו, ויפסול את דו"ח הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה בגופו של
ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין ז"ל, לאור העובדה שמן הדו"ח הפתולוגי הושמטו פצע הכניסה בחזה
והקליע הקטלני שנעצר בעמוד השידרה (ונראה מול חוליה D7 בצילום החזה, על פי על חוות דעת מומחה עדכנית),
כשבאופן מעוות יוחס מותו של ראש הממשלה המנוח לשני פצעי הירי בגב ובמותן שמאל, שלא היו קיימים בטרם
נקבע מותו ב: 22.30?

ואלה הם נימוקי העתירה

1. העותרים הינם נטולי כל עניין אישי בפרשת רצח רבין, ופועלים אך ורק מתוך תחושת אחריות ציבורית ואזרחות טובה,
וזאת בעקבות השגת תובנה מלאה להשתלשלות העניינים האמיתית, החל מרגע הפינוי ועד לפטירתו של ראש הממשלה
המנוח, בהסתמך על הדוחות והמסמכים הרלוונטיים ועל חומר חדש (צילום החזה ופיענוח מומחה, מתאריך: 5/12/05).

2. העותר הראשון הגיש, תוך הסתייעות בעותר השני, שתי עתירות לבג"צ בחודשים יולי ואוגוסט 2005.
העתירה הראשונה (6733/05), אשר ביקשה להתיר לרופאים בלתי תלויים לעיין ב"תעודת חדר מיון" הראשונה והאותנטית
(בניגוד לזו שנכתבה מחדש ובדיעבד, כנגד נוהלי משרד הבריאות), ובתשובות צילומי הרנטגן, נדחתה על הסף בטענה
שהעותר לא פנה פנייה מיקדמית לשר הממונה.

3. העתירה השניה (8071/05), שהוגשה כבר לאחר פנייה מיקדמית לשר הממונה, כמו גם לבית החולים איכילוב
ולמנכ"ל מד"א, נדחתה על הסף בטענה שאין כל ממש בממצאים שהובאו בפני בג"צ {ובהם: הגעתו של מר רבין
למיון באמבולנס נט"ן כשהוא מונשם (עם טובוס), רישומו כ"אלמוני", אי זיהויו ע"י הצוות המטפל עד
השעה: 22.04 (רק אז הוחלף הכינוי: "אלמוני" לשם: "יצחק רבין"), יצירת גירסה חדשה של "תעודת חדר מיון",
אשר נכתבה בדיעבד לאחר פטירתו של רבין - תוך הטלת חיסיון על "תעודת חדר מיון" המקורית (הקבילה),
מניפולציות בבגדי הנרצח- שכן הבגדים שתוארו בדו"ח הפתולוגי אינם יכולים להיות הבגדים שעימם הגיע רבין
למיון, שחייבים היו להיות גזורים (בהתאם למנהג המיון ולכורח המציאות,
כשמדובר בפצוע מחוסר הכרה שאינו
משתף פעולה), הטלת חיסיון שאיננו במקומו על צילומי הרנטגן- בגיבוי הפרקליטות, הצגת טיוטות חלקיות,
מקושקשות ובלתי חתומות של פיענוח הצילומים, שהינן בלתי קבילות מבחינה משפטית, כתחליף לפיענוח הרישמי
והחתום כחוק (בו מפורטים גם ממצאי החזה ועמוד השידרה)}.

4. החלטת בג"צ על דחיית העתירה השנייה (8071/05) על הסף, הסתמכה בעיקר, כך עולה מלשון ההחלטה, על מסקנות
ועדת שמגר- על אף שהבנה מספקת של המחלוקת בין מסקנות ועדת שמגר בעניינים הרפואיים, לבין הטיעונים
שהועלו כנגדן בעתירה, דורשת חוות דעת רפואית מקצועית, מה שלא התאפשר ע"י בג"צ, אשר מנע על הסף כל
התייחסות עניינית ומקצועית לנקודות שהועלו בעתירה (כגון הסטטוס הנשימתי של רבין בהגעתו, סימנים נוירולוגיים,
ממצאי ההאזנה לראות וכיו"ב).

5. בנובמבר 2005, הציג פר' היס את צילום החזה (החסוי) של רבין המנוח בערוץ 2 של הטלוויזיה… חובה
להדגיש כאן, שעצם הצגת הצילום קבל עם ועדה- לאחר שנדחתה דרישתם של עורכי הדין, בעת שאלה עסקו בתיקים
(ובהם עוה"ד אייל שומרוני-כהן, שהיה פרקליטו של אבישי רביב), לקבל לידיהם את הצילום לצורך ההליך
המשפטי, אומרת דרשני. כעת גם ניתן לתהות, איזו צינעת פרט דיסקרטית, נחשפה בדיוק בצילום הלז? והאם
אין בזילות השימוש בטענה של צינעת הפרט (במיוחד כשמדובר באישיות ציבורית רמת דרג, שנרצחה על
הרקע הציבורי), נזק בל ישוער?

6. אלא שהעניין העיקרי הקשור בצילום החזה הנ"ל, הינו בעובדה שעצם הצגתו (סוף-סוף), איפשרה לאמת באופן
רפואי מוחלט וסופי את הטענה המרכזית של עתירה זו- קרי, קיומו של קליע נוסף ובלתי מדווח בחזה, שנעצר
בסמוך לחוליה D7 (בהסתמך על פיענוח רשמי של צילום החזה, ע"י מנהל מכון הרנטגן ב"הדסה" ע.כ.), מה שהופך
את הדו"ח הפתולוגי כולו (ובהתאם לכך את הגירסה הרשמית) לבלתי קביל מבחינה משפטית וציבורית.

7. יתרה מזאת, כל השתלשלות העניינים, מרגע הגעתו של ראש הממשלה המנוח למיון ועד לפטירתו המצערת,
התבררו בעקבות זאת. התברר ששניים מתוך שלושת הקליעים שהוצאו מגופו של רבין (וכן פצעי הכניסה בגב
ובמותן שמאל), כלל לא היו בגופו בטרם נקבע מותו, בשעה 22.30 (כשבהמשך "חודש" הטיפול ונקבע
מותו שוב ב: 23.15).

8. בעקבות חשיפת הממצאים שהביאו לפנייה לבג"צ, והמידע שהמשיך להצטבר מאז, פנו העותרים לגופים הרלוונטיים,
בתוכם: משרד הבריאות, משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, ההסתדרות הרפואית ומבקר המדינה.
אלא שחרף פניות חוזרות ונישנות, לא התייחס שום גוף לפניות. כך למשל, למרות פניות בכתב למשרד הבריאות,
ושיחות טלפון מרובות עם ראש לישכת שר הבריאות, לא הובעה שום נכונות לבדוק את הדברים בדרג כלשהו,
ושום גורם לא טרח לעיין ולו במיקצת מן החומר. לאחרונה נוצר אומנם קשר עם גורם בועדת חוץ ובטחון,
הקשור בביקורת על השירותים חשאיים, אלא שלמרות האוזן הקשבת, לא היתה נכונות להביא את הדברים בפני
הגורם המוסמך, שכן מדובר "בנושא טעון", והעניין ירד מן הפרק.

9. לפיכך, הואיל והעותרים מילאו את כל הדרישות המיקדמיות (ואף מעבר לכך) ופנו לכל השרים והגופים
הרלוונטיים, הגישו עתירות לבג"צ, ולאחר שאלה נדחו המשיכו לפנות לאותם גופים עד עצם היום הזה, מתבקש
בית המשפט להביא את הדברים לדיון רציני, כשהפעם מקבל בית המשפט לידיו גם חוות דעת מומחה (עדכנית)
הנוגדת את ממצאי הדו"ח הפתולוגי.

10. פרט לפסילת הדו"ח הפתולוגי, נידרש גם בית המשפט לסוגיית המניפולציות בדווח הרפואי,
והצורך בהפקת לקחים ע"י הגופים המפקחים שהוזכרו (תת-הועדה לשירותים חשאיים, ועדת החוקה, חוק ומשפט).
לשם כך, יקבל בית המשפט לידיו תיאור מפורט ומדוייק של התרחיש האמיתי להשתלשלות העניינים, מרגע הגעתו
של רבין למיון ועד לפטירתו המצערת. בג"צ יחפוץ בודאי להצליב תרחיש זה עם "תעודת חדר מיון" הראשונה
והחסויה ועם צילום החזה הראשון והחסוי, שם ימצא לבטח דווח על קליע בודד בחזה (מה שיכול לחסוך את הצורך בדיון).

11. הבנת התרחיש האמיתי של מהלך הטיפול הרפואי על שלביו השונים, התאפשרה בעקבות חשיפת הממצאים
החסויים שנראו בצילום החזה. הקליע החסוי שהתגלה בעמוד השידרה, העיד באופן חד-משמעי, שדווקא מסמך
המיון שנכתב ע"י ד"ר גוטמן בשעה 22.30, הסותר את הכתוב ביתר המסמכים במרבית הנקודות, הוא זה שמשקף
נכונה את המציאות. בדיעבד, הדבר אינו מפתיע, שכן זהו המסמך האותנטי היחידי שנשאר, כל יתר המסמכים
הגלויים נכתבו בשלבים מאוחרים יותר (מן הסתם תחת לחץ). תובנה זו, הביאה מייד לסגירת כל הפערים בהבנת
הסתירות החמורות בתיעוד שנתגלו בין מסמך אחד למישנהו (שקודם לכן היו בלתי פתירות). למעשה, המסמכים
המאוחרים השמיטו את כל הקטע בין הגעתו של רבין למיון עם פצע ירייה קטלני (בודד) בחזה ועד לקביעת
מותו ב: 22.30. במקום הקליע הקטלני בחזה, דיווחו המסמכים המאוחרים על 2 פצעי הירי החדשים, שלא היו בגופו
של רבין בטרם נקבע מותו ב: 22.30, כאילו היו אלה הפצעים שגרמו למותו. כמו כן, הושמטה בהם הוצאת קליע
משער הריאה השמאלי במהלך הניתוח
(אשר התגלתה בהמשך מעדותו של הד"ר קלוגר בבית המשפט), מה שהותיר את הרושם שמדובר בשני קליעים בלבד.
לבסוף, נעשו מניפולציות עם לוחות הזמנים, כל אלה היקשו על היכולת להבין במשך 10 השנים שחלפו את התרחיש
האמיתי, אשר תואר נאמנה במסמך המיון האותנטי של ד"ר גוטמן.

12. תקפותם המלאה של כל הממצאים שצויינו במסמך המיון האותנטי (כדור בחזה שגרם לריסוק חוליה D5
ומוות ב: 22.30), מתאמתת גם לנוכח הפעולות הרפואיות שננקטו, שכן אלו מגלות את טיב הפציעה, על שלביה
השונים. כך, הכנסת נקז לחזה השמאלי לאחר ניתוח הבטן, תואמת לחלוטין את הכתוב במסמך המיון האותנטי,
שכן הדחייה של הכנסת הנקז עד לחדר הניתוח, אשר עוררה בקולגות תמיהות מרובות, מובנת מייד בקונטקסט
של התרחיש האמיתי. כנ"ל לגבי ריסוק החולייה הגבית, המוזכרת אומנם בדו"ח הניתוח, אך במנותק מן הקליע
הקטלני בחזה. אלא, שאין ריסוק החוליה יכול להיקשר אנטומית עם אף אחד מן הקליעים, זולת הקליע בחזה.
כך נפתרים בזה אחר זה, כל סימני השאלה שעלו בעקבות הסתירות בדוחות הרפואיים השונים, ללא יוצא מן הכלל,
והמסמכים המאוחרים מאשרים גם הם את הכתוב במסמך המיון האותנטי.

13. העותרים יטענו כי כל הטיעונים המועלים בעתירה זו כנגד קבילותו של הדו"ח הפתולוגי (בהם: הימצאות
קליע בלתי מדווח בעמוד השידרה, שזוהה לאחרונה בצילום החזה; הכללת פצעי הירי בגב שלא היו קיימים
בקבלה למיון; אי דווח על הוצאת הקליע משער הריאה השמאלי בזמן הנתוח), כל אלה מעולם לא נדונו בהליך
משפטי כלשהו (ובכללם ועדת שמגר), אף כי הם הובאו ע"י העותרים בכתב בפני הרשויות הממונות שבחרו שלא להתייחס.

14. כמו כן, כל הטיעונים שהועלו בעתירות מיולי ואוגוסט 2005 (עצם ההגעה באמבולנס, אלמוניותו ואי זיהויו
של ראש הממשלה בהגעתו, החלפת הבגדים ופרטים קריטיים נוספים), גם הם לא נדונו קודם לכן בשום ערכאה משפטית,
ולא הובאו לדיון בבג"צ (דחייה על הסף).

15. לפיכך, הואיל והעותרים עשו כל שלאל ידם על מנת להביא את הרשויות הממונות לבדוק את טענותיהם -
אך הושבו ריקם, מתבקש בית המשפט לקיים הפעם הליך ממצה של דיון לגופו של עניין, שיאפשר למומחים לטעון
בעד פסילת הדו"ח הפתולוגי משיקולים רפואיים, תוך הצגת הממצאים החדשים בצילום החזה והמסקנות הסותרות
את אלו של הדו"ח הפתולוגי.

16. על יסוד כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא את הצו המבוקש בראשית עתירה זו, ולאחר
שמיעת המשיבים להופכו לצו מוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות משפט כדין.

17. בית המשפט הנכבד מתבקש גם לשמור את זהותו של העותר מס' 2 חסויה.

פרוט החלק העובדתי

להלן רצף העובדות, כפי שהתבררו על סמך הגילויים הרפואיים החדשים:

1. יצחק רבין ז"ל, נרצח מכדור בודד בקידמת החזה מימין, שפגע בעמוד השידרה וגרם לריסוק
חוליה גבית D5, שוק ספינלי ושיתוק הגפיים התחתונות.

2. רבין נרשם במיון איכילוב בשעה 21.52, ולאחר כ: 38 דקות החייאה, בתוכן קיבל 8 מנות דם
וטיפול לפצע הכניסה בחזה (פקינג והכנסת נקז בינצלעי מימין), נקבע מותו בחדר הטראומה (קצת לפני 22.30).

3. בשעה 22.30 כבר כתב הד"ר גוטמן דו"ח מיון שסיכם את כל מהלך הטיפול ברבין, מקבלתו עם פצע ירייה
בחזה ועד לקביעת מותו (להלן, הדו"ח האותנטי, נספח 3).

4. זמן מה לאחר קביעת מותו של רבין (וכתיבת דו"ח המיון ע"י ד"ר גוטמן), הוחזרו הרופאים לחדר הטראומה
והטיפול הרפואי "חודש". רבין אף נלקח לחדר הניתוח, שם נתגלו שני פצעי ירי נוספים, שלא היו קיימים במיון,
האחד בגב מימין והשני במותן שמאל.

5. במסמכים הרפואיים המאוחרים, אשר נכתבו לאחר הניתוח, הושמט כל הקטע בין קבלתו של רבין עם פצע ירייה
בחזה שריסק את חולייה D5, ועד לקביעת מותו בשעה 22.30 בחדר הטראומה. לעומת זאת, דווח על שני פצעי הירי
בגב שלא היו קיימים בטרם נקבע מוות, כאילו היו אלה פצעי ירי בקבלה.

6. חרף כל זאת, גם במסמכים המאוחרים נותרו די עדויות לנזקים ספציפיים שנגרמו ע"י הכדור הקטלני בחזה,
כשהמגמה היא של טשטוש גובר והולך, ככל שהמסמך נכתב מאוחר יותר. כך למשל, ב"תעודת חדר מיון" המשוחזרת,
קיים עדיין דווח של ריסוק החוליה וביטויו הקליני- קרי, שוק ספינלי. גם בדו"ח הניתוח ובסיכום המהלך
הקליני מוזכר ריסוק החוליה, אלא שבסיכום המהלך הקליני, כבר אין דווח על השוק הספינלי, ובדו"ח הפתולוגי
אף אין זכר לריסוק החוליה (מה שהופך את הדו"ח הפתולוגי למסמך סרק חסר תוכן, לאור העובדה שריסוק החוליה
נראה ונמוש במהלך הניתוח(!), ובהתחשב בעדותו פר' ברבש בועדת שמגר: "היה לו גם "נזק בעמוד השידרה,
בחוט השידרה עצמו…").

7. לידי ההגנה נמסרה רק "תעודת חדר מיון" משוחזרת, ולא המקורית. כמו כן, לא נמסרו צילומי הרנטגן
ואף לא הפיענוח הרשמי עליהם, אך כן נמסרה טיוטת CT ראש מקושקשת ובלתי חתומה (נספח 1),
ללא פיענוח של סריקות החזה ועמוד השידרה.

צילום החזה - המפתח להבנת התרחיש האמיתי:
צילום החזה החסוי, הוצג ע"י פר' היס ב"תחקיר" הערוץ השני (נובמבר 2005), בעזרתו ניסה לדחות
את טענת הכדור השלישי. ואומנם, בצילום החזה שלאחר המוות אכן נראים שני קליעים בלבד, אלא שאחד משניהם
הינו דווקא הקליע הבלתי מדווח,שגרם לריסוק החוליה (והיטלו מושלך על חוליה D7 בצילום החזה
(ראה חוות דעת מומחה מיום 5/12/05, נספח 2).

במילים אחרות, הוכח בצילום החזה קיומו של קליע אשר כלל לא דווח בדו"ח הפתולוגי, כמו גם דווח לא נכון
בדו"ח הפתולוגי על הוצאת הקליע משער הריאה השמאלי במהלך הנתיחה שלאחר המוות, בעוד שהקליע הוצא עוד
במהלך הניתוח (בהתאם לעדותו של ד"ר קלוגר בבית המשפט)

מסמך המיון הראשון שכתב ד"ר גוטמן – האמת לאמיתה
הוכחת קיומו של הקליע הנוסף בחזה, נתנה אישור לכך שמסמך המיון שנכתב ע"י ד"ר גוטמן ב: 22.30 (נספח 3),
הוא המסמך המתאר את השתלשלות העניינים נכוחה. במסמך זה מפורטת פציעתו של רבין והטיפול הרפואי שקיבל,
מהגעתו למיון ועד לקביעת מותו בשעה 22.30.

זהו גם מסמך המיון היחיד שנכתב בזמן אמיתי ולא "הועלם" בטרם עת, בעוד ש"תעודת חדר מיון" המקורית נשארה
חסויה בגיבוי הפרקליטות. מסמך המיון של הד"ר גוטמן, נכתב מייד לאחר פטירתו של רבין, ולפני הגילוי של
פצעי ירייה חדשים בגב ובמותן שמאל.
מסמך המיון הנ"ל מלמד שרבין התקבל למיון עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין, כשפצע היציאה לכוון D5-6
עם ריסוק של החולייה.
מייד עם הגעתו (בשעה 21.52) הוחל בהחייאה (עיסוי לב, אדרנלין), עם איטום חור הכניסה (פקינג)
והכנסת נקז לבית החזה הימני.
מותו של רבין נקבע כבר בשעה 22.30, לאחר 30-40 דקות החייאה.

הסבר למסמך המיון הנ"ל:
כל מסמך רפואי קליני מתחיל באנמנזה (סיפור תולדות המחלה או הפציעה), לאחר מכן הממצאים בבדיקה גופנית
(מלמעלה כלפי מטה), בהמשך תוצאות המעבדה (אם ישנן) ולבסוף הפעולות שננקטו לפי הסדר.
כלומר, מתקדמים מן הפסיבי (מה דווח לרופא) לעבר האקטיבי (מה הוא מצא בעצמו בבדיקה: בהסתכלות, מישוש,
ניקוש והאזנה עם סטטוסקופ) ועד לפעולות ממש (אינפוזיה, החייאה, ניתוח וכיוצא בזה).

במסמך המיון הנ"ל חסרה האנמנזה (כי רבין התקבל כפצוע אלמוני וחסר ההכרה)
דם בכמות בינונית,
הרבה קרישים (עוברים ישר לממצאים בבדיקה, קודם מה ניגלה בהסתכלות ראשונית)
פגיעת פצע ירייה עם חור בריאה באונה עליונה 3-2.5 ס"מ (עדיין בשלב ההסתכלות, אך כבר יותר לעומק)
פצע היציאה לכוון D5-6 (שימו לב שמשתמשים בלשון יחיד: "פצע היציאה")
עם ריסוק של החוליה
נעשו פעולות החייאה: (הבדיקה הסתיימה, כעת עוברים לפעולות שננקטו על פי סדר כרונולוגי)
עיסוי
אדרנלין תוך לבבי
קיצוב (שימוש בקוצב לב חיצוני היות ואין פעילות חשמלית של הלב)
אשר נמשכו לפחות 30-40 דקות.
קיבל כ- 8 מנות דם
בוצע פקינג של בית החזה הימני עם סגירת החור בריאה,
לא נראה דמם אקטיבי (זהו משפט קריטי! משמעותו: בשל היעדר דמם אקטיבי, לא היה מקום לניתוח (בעוד שאילו התגלה
דמם בלתי נשלט, היה מקום לשקול התערבות ניתוחית לעצירתו בטרם ירימו ידיים, שכן דמם פעיל מעיד שעוד יש זרימת דם
ועצירתו עשויה לשפר את המצב)
נקבע מוות
נרשם ע"י ד"ר גוטמן שעה 22.30 4/11/95

יש אישור לכך שהמסמך הנ"ל אכן נכתב בשעה 22.30, וזאת בשל העובדה שלאחר סיום הניתוח (בשעה 23.15),
הוא הזמן האלטרנטיבי בו יכלו הרופאים לכתוב את הדו"ח מבחינה תיאורטית, היה כבר רבין לאחר עירוי של 22
מנות דם (ולא 8), והוא גם הספיק לעבור ניתוחי בטן וחזה. לפיכך, דיווחים על מתן של 22 מנות דם, ועל ניתוח
בטן וחזה, יופיעו רק במסמכים הבאים (לאחר הניתוח).

השתלשלות העניינים על פי סדר כרונולוגי:
רבין הגיע למיון בשעה 21.52, באמבולנס נט"ן כשהוא מונשם, עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין
(כשפצע היציאה לכווןD5-6 ), אשר גרם לריסוק החוליה בלווית שוק ספינלי.
נעשו פעולות החייאה שכללו
עיסוי לב (אינטובציה בוצעה קודם לכן, בנט"ן), אדרנלין, עירוי נוזלים, מתן 8 מנות דם וכן, נעשה פקינג
לחור הכניסה בחזה והוכנס נקז בינצלעי מימין.
בזאת תם הטיפול הרפואי ונשלם
(החייאה, מתן דם, פקינג, הכנסת נקז בינצלעי מימין), ומשלא נמצא כל דמם פעיל המצריך התערבות כירורגית
בחדר הניתוח, לא נותר אלא לקבוע את מותו של רבין..
עם סיום הטיפול בשעה: 22.30, דהיינו לאחר כ: 30-40 דקות החייאה, נקבע מותו של רבין,
וד"ר גוטמן התפנה לרשום את דו"ח המיון המסכם, אשר יידון לפרטיו בהמשך.

חוזרים לחדר הטראומה – הטיפול "מתחדש"
זמן מה לאחר קביעת מוות, הוחזר הצוות הרפואי לחדר הטראומה והטיפול הרפואי "חודש"… בעקבות זאת,
ממשיכים לחדר הניתוח, ושם מתגלים שני פצעי ירייה חדשים, האחד בגב מימין (7 ס"מ מימין לקו האמצע)
והשני במותן שמאל. בחדר הניתוח מתגלה גם ממצא חדש נוסף שלא תואר במיון, והוא קליע תת-עורי הבולט בחזה
וניתן למישוש (הקליע שנורה בגב מימין).

חרף כל זאת, ממשיכים ומנתחים את רבין, החל מפתיחת בטן עם כריתת הטחול המרוטש (שאינו מדמם כפי שצפוי
בירי באדם חי), הכנסת נקז בינצלעי משמאל (במיון כמובן לא היה בכך צורך), פתיחת חזה, הוצאת קליע
משער הריאה השמאלי ע"י ד"ר קלוגר (תוך השמטת פעולה זו ממסמכי חדר הניתוח, כך שנוצר הרושם שבגופו
של רבין היו רק שני הקליעים שהוצאו בנתיחה שלאחר המוות) והזלפת כ: 14 מנות דם נוספות (על 8 הקודמות).

בשלב כלשהו מצטרף הפר' ולדימיר יקירביץ לניתוח, כשהוא אינו מודע לקביעת מוות בחדר הטראומה.
להפתעתו של יקירביץ, מייד עם סיום הניתוח מחליטים הד"ר קלוגר, בעצה אחת עם הד"ר גוטמן לנתק את רבין
מן המכשירים ולקבוע את מותו (מובן מדוע). יקירביץ אינו מבין מדוע מזדרזים עמיתיו לנתק את רבין
מן המכשירים ולקבוע את מותו לאחר הניתוח, ובחדר הניתוח פורץ ויכוח קולני נוקב בין יקירביץ לשאר
המנתחים, בסיומו מנותק רבין מן ההנשמה ונקבע מותו (בעוד יקירביץ מסרב לחתום על דו"ח הפטירה).

הדוחות הרפואיים
בדוחות שנכתבו עם סיום הניתוח, מושמט פצע הכניסה בחזה, ובמקומו מופיעים שני פצעי הכניסה בגב, ועל ידי
כך נוצר הרושם שרבין התקבל למיון עם שני פצעי ירי בגב. בתשובה לשאלתו של העיתונאי רונן ברגמן,
שהופנה להנהלת איכילוב, באשר לדווח על פצע הכניסה בחזה (נספח 2: "מלחמת הרופאים"),

http://www.tisanim.com/Web/Sites/hadar/PAGE10.asp
ראה את המאמר בתחתית הקישור

מייחסת דוברת איכילוב את פצע הכניסה הקטלני בחזה, לטעות בדווח, לפיה חור הכניסה בחזה היה למעשה
חור היציאה של הכדור בגב- אלא, שלרבין כלל לא היו פצעי יציאה חיצוניים, וכל הקליעים נשארו בגופו (!)...

עקרונית, ככל שהמסמך נכתב מאוחר יותר, הושמטו יותר ויותר פרטים שביכולתם להסגיר את
התרחיש האמיתי. כך למשל, הן בדו"ח הניתוח והן בסיכום המהלך הקליני עוד נרשם ריסוק החוליה D5
(אם כי, בלי לציין את הקשר בין ריסוק החוליה לבין הירייה בחזה), בעוד שבדו"ח הפתולוגי, גם ריסוק
החוליה והשבר בצלע המחוברת כבר "חסרים", ומתקבלת הגירסה הרשמית במלואה, וזו מחזיקה מעמד משך 10 שנים.

כידוע, פר' היס נדרש, בניגוד לכללים, לבצע את הנתיחה שלאחר המוות באיכילוב (במקום במכון
לרפואה משפטית), תוך שימוש בטענת הסרק על התראות לפיהן רצח רבין הינו חלק מהפיכה כוללת, בה צפוי
נסיון חטיפה של גופתו של רבין…

בטרם החל בעבודתו, הוזהר היס והוחתם על מסמכי סודיות ע"י השב"כ (מדוע?!). הפתולוג הבכיר,
פרופסור לוי, שהוזמן ע"י היס לסייע והגיע עימדו לאיכילוב, נשלח מייד לביתו (אך כן הורשו להיכנס
אנשי שב"כ, אחיות שמימיהן לא צפו בנתיחה ועוברי אורח למיניהם). כך בודד הפר' היס מיתר עובדי המכון,
והתוצאות ידועות.

הרופאים מסתבכים בסתירות
לא תורחב כאן היריעה באשר לדבריהם של פר' ברבש והשר סנה בנוגע לשלושת הכדורים והפגיעה בחוט השידרה.
נתרכז דווקא בדברי הד"ר קלוגר, אשר מסר בעדותו בבית המשפט כי הספיק לטפל ברבין עוד בחדר המיון.
רונן ברגמן מעיתון "הארץ", תהה מדוע קלוגר "לא אמר אמת" בבית המשפט (נספח 2, "מלחמת הרופאים"),
שהרי על פי הגירסה הרשמית, הגיע הד"ר קלוגר מביתו כשרבין כבר היה בחדר הניתוח (סביב השעה 22.05).
תשובתו של ד"ר קלוגר: הקלדניות לא הבינו את דברי, התכוונתי לומר שטיפלתי ברבין בחדר הניתוח
ולא במיון (טוב, הוא לא רוצה לספר שרבין שהה במיון עד אחרי 22.30).

מספר הקליעים
אחד הקשיים שהיה צריך להתמודד איתם בדווח, היה מספר הקליעים. מה שסייע במיקצת "להעלים" קליע אחד,
היתה העובדה שקליע אחד כבר הוצא עוד לפני הנתיחה שלאחר המוות, כך שבזמן הנתיחה נותרו שני קליעים
בלבד בגופו של רבין. אלא, שזה לא מנע מהד"ר קלוגר להסתבך בסתירות. כך, כשרונן ברגמן ("מלחמת הרופאים")
ביקש מהד"ר קלוגר להסביר מדוע העיד בבית המשפט כי הוא עצמו הוציא קליע עוד במהלך הניתוח (הקליע
משער הריאה השמאלי), בעוד שהיס דיווח שהוציא בעצמו 2 קליעים בנתיחה שלאחר המוות, (כך שהגענו
לשלושה קליעים), הסביר הד"ר קלוגר שהתכוון לומר בבית המשפט שאת הקליע מריאה שמאל, הוא הוציא בנתיחה
שלאחר המוות במקום הד"ר היס - וזאת לבקשתו של היס, היודע שקלוגר מוציא קליע מריאה בלי לגרום נזק
לכלי דם (מה זה כבר משנה?). טוב, גם הטכנאי אלי ליפשטיין מנסה לסייע וטוען בסיפרו: אני הוצאתי
את הקליע השמאלי והיס את הימני... (ליפשטיין רק שוכח לציין שאינו פתולוג). היס (שמאחוריו 5,000
נתיחות), אינו זקוק כמובן לעזרתו של קלוגר, אשר הינו חסר הכשרה בפתולוגיה ואינו מוסמך לבצע נתיחה.

במילים אחרות, הד"ר קלוגר מסתיר מן הציבור (אך לא מבית המשפט) את העובדה שהוציא את הקליע
משער הריאה השמאלי בזמן הניתוח, ומתרץ את עדותו בבית המשפט בכך שהתכוון לומר שהוציא את הקליע בזמן
הנתיחה במקום היס. כך סידרו לנו "שני" קליעים במקום שלושה.