קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #7790
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
לבנוני
חבר מתאריך 2.9.06
1643 הודעות, 40 מדרגים, 73 נקודות. ראה משוב | אור ליום ששי ז' בחשון תשס''ח
19:11 18.10.07 |
  
 
|
בושה לצהל:אשכנזי נוזף בתא''ל יאיר גולן בגלל 'נוהל שכן'
| |
תת-אלוף יאיר גולן, אחד הקצינים הטובים ביותר בצה"ל היום, ששמש עד לא מזמן כמפקד אוגדת יהודה ושומרון יינזף נזיפה פיקודית וקידומו לדרגת אלוף יעוכב- כך החליט הערב הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי. הרקע לנזיפה- שימוש בנוהל שכן בכמה מקרים שונים על ידי כוחות צה"ל באזור, תחת פיקודו של גולן. הכל תודות לתקשורת השמאלנית, שכופה על הרמטכ"ל לצאת שמאלני ולנזוף בגולן, על שחייליו האמיצים והחכמים הצילו את חייהם שלהם, באמצעות שימוש בנוהל שכן, הנכון והצודק כל כך. בושה לנו.
 |
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
לבנוני
חבר מתאריך 2.9.06
1643 הודעות, 40 מדרגים, 73 נקודות. ראה משוב | אור ליום ששי ז' בחשון תשס''ח
19:38 18.10.07 |
|
|
2. גולן: ''מעשיי נועדו למנוע סיכון חיי אדם ופגיעה ברכוש''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, קיים לאחרונה הליך של נזיפה פיקודית בעניינו של תת-אלוף יאיר גולן, בעקבות חקירת משטרה צבאית חוקרת שנפתחה בגין מספר מקרים בהם הורה על שימוש בנוהל "אזהרה מוקדמת", בניגוד לפקודה שניתנה על-ידי הרמטכ"ל. לאור חוות דעת הפרקליט הצבאי הראשי ולאחר ששמע את הקצין, החליט הרמטכ"ל לנזוף בו, על שפעל בניגוד לפקודות, ללא יידוע מפקדיו וקבלת אישור לכך. בנוסף, קבע הרמטכ"ל כי קידומו של תת-אלוף יאיר גולן יעוכב לתקופה שלא תפחת מ-9 חודשים (החל ממרץ 2007) וכמו כן, טרם קידומו של הקצין תתקיים התייעצות נוספת בעניין זה עם הפרקליט הצבאי הראשי. תת-אלוף גולן ציין בפני הרמטכ"ל כי מעשיו, על אף הפסול שבהם, נועדו לסייע לפקודיו לבצע את משימותיהם ולהתמודד עם קושי מבצעי אמיתי, ומתוך כוונה למנוע סיכון חיי אדם ופגיעה ברכוש.
הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, ציין בחוות הדעת אשר הגיש לרמטכ"ל, כי על מפקד בצה"ל מוטלת החובה לפעול בכל עת בהתאם לדין ולפקודות של מפקדיו המוסמכים, ואין בעובדה שחריגה מן הדין ומן הפקודות הביאה לתוצאה חיובית, כביכול, כדי לגרוע מן הפסול העקרוני שבכך. עם זאת, הפרקליט הצבאי הראשי סבר, כי יש לתת משקל לעובדה שההחלטות שקיבל תת-אלוף יאיר גולן צמצמו בפועל את הסיכון לאוכלוסיה המקומית ולרכושה, ומנעו פגיעה בנפש וברכוש.
כן ציין הפרקליט הצבאי הראשי את העובדה שתת-אלוף גולן הורה להפעיל את נוהל "אזהרה מוקדמת" רק במספר מצומצם ביותר של מקרים, יחסית למספרן הגדול מאוד של פעולות המעצר שבוצעו תחת פיקודו באותה תקופה.
לאחר ששקל את חומרת מעשיו של תת-אלוף גולן, מחד גיסא, ואת השיקולים המקלים בענינו מאידך גיסא, מצא הפרקליט הצבאי הראשי כי למרות שמעשהו היה חמור, מדובר בכשל שהוא פיקודי-מקצועי בעקרו, ולפיכך ניתן להסתפק בעניינו של תת-אלוף גולן בצעד פיקודי משמעותי, ללא מיצוי הדין עימו בהליך פלילי.
במהלך החקירה ובפני הרמטכ"ל, נטל תת-אלוף גולן אחריות מלאה על החלטותיו ומעשיו ולא ביקש למעט בתיאור אחריותו.
הרמטכ"ל הדגיש כי על מפקדים בצה"ל בכל הרמות מוטלת החובה בכל עת לפעול בהתאם לדין ולפקודות של מפקדיהם המוסמכים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
|
תשבץ
חבר מתאריך 12.10.04
46948 הודעות | יום שבת ח' בחשון תשס''ח
12:03 20.10.07 |
|
|
13. דבר אחד לא תוכל להכחיש
בתגובה להודעה מספר 12
| |
אכיפת החוקים נגד יהודים היא יותר חמורה מאשר נגד ערבים
ולראיה: אם יהודי יקים מרפסת בלי היתר, יתנפלו עליו, אבל הערבים שבונים בשטחים ללא היתר לא סובלים משום הטרדה כמעט
כשיהודי חברון מציגים שטר קניה חוקי וכשר של בית בחברון, בודקים היטב היטב בציציותיהם ואף מעזים להתכחש למסמך כתוב כדי להתאים את המציאות לאג'נדה שלהם, לא ראינו הקפדה דומה לגבי בני דודינו, בלשון המעטה
כשיהודי בחברון מקלל ופוער לועו, מיד כל המערכת נרתמת נגדו עד כדי השתדלות בבר אילן, אבל כשחבר כנסת, חבר כנסת ערבי מסית ברמאללה נגד מדינת ישראל ונוסע לסוריה ולבנון ללא רשות, אזי מערכת החוק מתגלה כחסרת שיניים
במלים אחרות אכיפת החוקים היא סלקטיבית, לכן אל לנו להתפלא שרבים מהאזרחים טוענים לאפליה וחקיקת חוקים על בסיס גזעי: חוק נוהל השכן נועד להבטיח את חייו של אזרח האויב, וחייל צה"ל יכול ללכת מבחינת החוק לכל הרוחות. לכן לא תמיד החוק צודק ויש לשנות אותו בכלים פרלמנטריים במקרים כמו זה. אי מילוי אחר חוקים עלול לגרום לאנרכיה, אבל אפשר גם לצאת בתלונה נגד חוקים ולשנות אותם בכנסת. אדם בשר ודם חוקק את החוק והוא יכול גם לשנותו
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ראשון ט' בחשון תשס''ח
00:50 21.10.07 |
|
|
17. טוהר הנשק ו''נוהל שכן''
בתגובה להודעה מספר 0
 |
טוהר הנשק ו"נוהל שכן"
http://rotter.net/User_files/forum/471a86240c24b7fa.docקראתי באחד העיתונים, שהרמטכ"ל הורה על אי-קידומו של מפקד אוגדת איו"ש לשעבר תא"ל יאיר גולן, בשל שימוש יתר באוגדתו בשיטת "נוהל שכן". ברצוני להביא כאן מספר סיפורים מנסיוני כחייל וותיק, כיצד פתרו בתקופתנו את בעיית טוהר הנשק. וכן להשיא כמה עצות לחיילים ומפקדים דהיום, כיצד לנהוג בעומדם בפני בעיות דומות. במלחמת ששת הימים בירושלים, נתקל כח של ארנון בחיילים ירדנים, שברחו והסתתרו במערה, מאחרי קבוצה של נשים וילדים. אחד המ"מים בכח, לא נזהר
וקרא לחיילים הירדנים להסגיר עצמם ולצאת מתוך המערה. בתגובה הירדנים ירו בו מתוך הנשים והילדים והוא נפגע ומת. הכח ללא מחשבה שניה, ירה מיד את כל האש שהיתה לו, בזוקות, ררנטי"ם ומקלעים, אל המערה וחיסל את כל מי שבתוכה, כולל הנשים והילדים. לאחר מכן, במוזיאון רוקפלר, הוקם מאגר של שבויים ירדנים. על השבויים הוצבו מספר שומרים. אחד השומרים לא נזהר והתקרב יותר מדי אל השבויים. אחד הירדנים שלף סכין ודקר בה אותו. הירדני נהרג כמובן, אולם דבר זה, לא פתר במאום את בעייתו של השומר, שנפצע קשה. בבקעה בתקופת המרדפים, היה צורך לסגור את הבקעה בפני חוליות פת"ח, שחדרו מירדן לגדה רגלית בלילות. היות והמרחק מהירדן לשטחים המיושבים בגדה רב. הם לא הספיקו לעוברו בלילה אחד, ולכן הסתתרו תמיד לחניית יום במערה כלשהי באמצע הדרך. עם בוקר עלו בד"כ על עקבותיהם, ואז בסיוע גששים, הלכו על עקבותיהם עד למציאת המסתור בו שהו, שם חיסלו או שבו אותם.
אספר על מרדף אחד בו השתתפתי, שהוא דוגמה לשיטות שהיו נהוגות אז ושבאמצעותן סגרו את הבקעה והגבול הפך לשקט.
היינו באימון סיירות בגדה, כשנודע שיש מרדף. מיד עזבנו הכל וטסנו עם הג'יפים להצטרף למרדף. הגענו למערה בה שהו המחבלים וסגרנו עליה. אז, נבחר כח של וותיקי הצנחנים מסיירת 80 , לתקוף את המחבלים במערה. הם הלכו בזהירות, באיגוף אל המערה ומשהגיעו אליה קראו למחבלים לצאת. יצאו שישה מחבלים. גדי מנלה ז"ל, שהיה אז קצין המבצעים של חטיבת הבקעה, שאל אותם מי המפקד? כשאחד מהם אמר אני, הוציאוהו מהחבורה ושמוהו בצד. אז, גדי מנלה עצמו, ירה מטח אחד בעוזי שלו והרג את כל החמישה שנותרו. תחת ההלם המיידי של הריגת כל חבריו, חקרו מיד את מפקד החוליה והוא השיב את התשובות המדויקות ביותר שניתן להשיג.
לאחר מכן, מפקד אימון הסיירות, שראה אותי משתתף וצופה במרדף, אמר לי: "אני מקווה רק שלא היו עימך חבר'ה מ'הקיבוץ הארצי', שיספרו על הדבר לעיתונים."
בשיטות כאלו, נסגרה הבקעה והגבול הפך לשקט. ברצועת עזה, הוטלו עלינו לעיתים חיפושים אחרי מחבלים, שסברו שהם מסתתרים בבתי משפחות. נכנסנו לבתי משפחות כאלו, גדושים נשים וטף, לצורך עריכת חיפוש. אני נכנסתי ראשון לבית, היות וידעתי תמיד, שבמקרה ויהיה מחבל בבית, חיי עלולים להיות תלויים בשבריר שניה, מי מאיתנו יקדים לירות. נכנסתי תמיד עם העוזי בהיכון, כשהוא דרוך, לא נצור והאצבע על ההדק וזאת בניגוד להוראות שאסרו זאת מפורשות. היתה כאן סכנה, שאתקל במשהו, אפול ואז ייפלט צרור וייפגע בכמה נשים וילדים, אפילו שאין כל מחבל בבית. דבר שבנוסף להיפגעות אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע, יגרום לישיבתי בכלא לזמן מה. אולם כששקלתי את הדברים ביני לביני, אמרתי תמיד, שעדיף לשבת בכלא, מאשר למות או להיפצע מכיוון שפעלתי לפי הפקודות ולא הייתי מספיק מהיר וזריז. במלחמת יום-כיפור, חניתי עם מחלקתי עם שתי "זלדות", באיזשהו מקום ממערב לתעלה. בהפסקה כלשהי בין ההפגזות המצריות, יצאו מבין השיחים הקרובים שני חיילים מצריים, האחד נושא על גבו את חברו שהוא קטוע רגל. מקרה אנושי והומני קלאסי. אולם, זכרתי את השבוי הירדני ברוקפלר ממלחמת ששת הימים! הוריתי להם לעצור, דרכתי את העוזי, פתחתי את הניצרה, כוונתי אליהם דרך הכוונות, כשהאצבע על ההדק ורק אז הוריתי לאחד מחיילי המחלקה לערוך עליהם חיפוש. רק לאחר החיפוש וקשירת ידיהם, כולל אלו של קטוע הרגל, נתתי להם להתקרב. דבר ראשון שעשיתי מיד לאחר מכן, היה להתקשר למפקדת החטיבה, להודיע להם שברשותי שני שבויים, ולבקשם שיבואו בדחיפות לקחתם. היינו במצב שכל רגע יכולנו לקבל פקודה לנוע עם ה"זלדות" למקום אחר. ב"זלדות" לא יכולתי לקחתם, ואז היו עומדות לפני שתי אפשרויות, או להשאירם בשטח לבד, או לחסלם. שתי אפשרויות ששתיהן לא מרנינות ושתיהן בניגוד להוראות. לכן, העדפתי להפטר מהם ולהעבירם במהירות האפשרית לדרג האחראי לנושא. למזלי, הם הגיעו ולקחו אותם לפני שהוזזנו למקום אחר, כך שנחסכה ממני דילמה קשה. אחד מחיילי אמר אז באירוניה: "אתה נלחם בחיילים מצריים, כל הזמן הם מנסים להרוג אותך ואתה משקיע את כל מאמציך ויכולתך בפשוט להשאר חי. פתאום בשניה אחת הם אומרים פוס, מרימים דגל לבן וידיים ואז אתה צריך להתייחס אליהם, לא כאל מי שלפני שניה איימו להורגך. זה לא אנושי והגיוני לדרוש מאדם שבבת-שניה ישנה מהתנהגותו. לפני שניה הם ניסו להורגך ועכשיו הם מבקשים רחמים." ומכאן להצעותי לחיילי ומפקדי היום. זכרו תמיד, את ההוראות והחוקים בנושא טוהר הנשק, ממציאים אנשים במקומות גבוהים ורחוקים מכם. ביניהם כאלו כמו שופטי בית המשפט העליון למשל, שמעולם לא עמדו בפני מצבים בהם אתם עומדים. הם אולי מומחים גדולים במשפטים, בחוק הבינלאומי ובחוק הישראלי. אבל מומחיותם בבעיות האמיתיות איתם אתם מתמודדים בשטח, קטנה מאד. זכרו תמיד, כל ההוראות והחוקים הנוגעים בנושאים אלו, מטרתם אחת, מניעת אכזריות מיותרת מצידכם. אולם כל דבר ויהיה האכזרי ביותר, הנדרש לצורך ביצוע משימתכם, או למניעת פגיעה בכם או בחייכם, הוא מוצדק מוסרית. אף אחד לא ישקול במקומכם את שיקוליכם. ביצוע משימתכם והשמירה על חייכם אתם, תלויים רק בכם ובשיקוליכם. אתם היחידים העומדים מול המציאות האמיתית בשטח. וכשהמדובר בחייכם ובבריאותכם, מוטב לקחת כמה שיותר מרווחי ביטחון ואמצעי זהירות, אפילו הם נוגדים לפעמים את ההוראות. במקרה הגרוע ביותר, תשבו קצת בכלא או ייפגע קידומכם. שני דברים שעדיפים בכל מקרה על למות או להיפצע.
שופטי בית המשפט העליון או שאר מכובדים במדינה וכן גם מפקדיכם, עושים כל אחד את השיקולים האישיים שלו ודואגים כל אחד לכיסוי התחת שלו. כשההוראות מגיעות אליכם, כאן כבר הדבר נוגע לחייכם אתם. למדו תמיד את ההוראות ודעו אותן היטב. אולם כשהדבר נוגע לחייכם שלכם, פעלו תמיד לפי העיקרון המוסרי היחיד המנחה את טוהר הנשק. הימנעו לחלוטין, מאכזריות לשמה ללא צורך ומטרה. אולם כאשר הדברים קשורים בביצוע משימתכם, או בשמירה על חייכם ובריאותכם, כל אכזריות שהיא מותרת. רק כך תשרדו. בסה"כ, זוהי מלחמה וההתעסקות בה היא עם אויב שמטרתו המעשית והמוצהרת היא להשמידכם. גדי גולן
קיבוץ חולתה
גליל עליון
_____________________ 
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שלישי ג' בכסלו תשס''ח
08:52 13.11.07 |
|
|
19. עו''ד אבן אור: האם צה''ל מטייח חקירות מוות של חיילים?
בתגובה להודעה מספר 0
|
Dov Even - Or (Etshtein), Adv’ אצל דב אבן - אור (אטשטיין), עו"ד
p.o.b. 312 49 Weizman St. Kfar – Saba ISRAEL רח' ויצמן 49 כפר סבא, ת.ד. 312טל': 7604288 - 09 Tel: פקס: 7437802 - 09:Fax
[email protected]
ב' בכסלו תשס"ח; 12 לנובמבר 2007
(סה"כ עמודים: 3 )
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/4739491226b07d22.doc
מאמר: צה"ל מטייח חקירות מוות ומערכת המשפט מסייעת לו מסקנותיי ע"ס ידע אישי
פרק א': פתיח אישי
1. בין תפקידיי בשירות מילואים, שימשתי מסו"ל מפקדה בגדוד תותחנים; באחת התעסוקות הגדוד "תפס קו" ואני שימשתי מפקד גזרה פלוגתית.
חיילי הפלוגה לא קיבלו כמות מספקת של מזון; בדקתי את הקבלות המובאות ע"י מובילי המזון, וראיתי כי מטבח המחנה מקבל כמות נאה, מכאן ברור כי חלק מהמזון נגנב.
נכנסתי למשרדו של קצין התחזוקה של המחנה, ואני רואה מקרר ענק, פתחתי וראיתי בשר, עופות, נקניקים וכד'; הלה אמר כי המזון נועד למסיבות ואירועים בבסיס.
צעקותיי נשמעו למרחק, ומאותו יום התחלנו לאכול מזון מלכים.
"כמובן" שקצין התחזוקה לא הועמד לדין, ומפקד הגזרה (סא"ל בקבע), לא חשב שיש בעייה!
2. למיטב ידיעתי, תופעת גניבות מזון ודלק מצה"ל – הינה ענקית, אך המפקדים אינם עושים דבר!!
היותר חמור, הנו טיוח של מקרי מוות באימונים ו/או בלוחמה, וזה לא החל לאחר מלחמת לבנון השנייה, אלא שנים רבות לפני כן. פרק ב': עדות אישית לטיוח מות חייל
3. א. לפני מספר שנים פנו אלי הורים מדרום הארץ, בעקבות מות בנם, במהלך מסע רגלי בתקופת טירונות בחט' חי"ר.
מה ששמעתי מהם סימר שערות ראשי (וזה לא קל). בשלב ההוא פניתי לפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל מנחם פינקלשטיין, בדרישה למנות שופט חוקר, כדי שיחקור את נסיבות המוות, אך נעניתי בסירוב מוחלט!
בעקבות כך, פניתי ליוע"מ לממשלה דאז (כיום שופט ביהמ"ש העליון אליקים רובינשטיין) וביקשתי כי יורה לפצ"ר למנות שופט חוקר, אך גם הלה – סירב!
ב. בלית ברירה, הגשתי בקשה לבימ"ש השלום, למנות שופט חוקר אזרחי (עפ"י חוק חקירת סיבות מוות); ביהמ"ש נענה ומינה עצמו כשופט חוקר.
עד היום – טרם ניתנה החלטה סופית, מה הייתה סיבת המוות, ויש לי "אשמה" גדולה "בעיכוב", ובהמשך אפרט מדוע?!
ג. מאחר ו"תיק" הבקשה תלוי ועומד בפני ביהמ"ש, אני מנוע מלמסור פרטים, אך את סיפור העובדות (המבוסס גם על תוצאת חקירות נגדיות של עדים), אין מניעה מלהציג.
4. א. ביום 31/05/01 בשעה 19:30, יצא מסע רגלי של כ- 24 טירונים מהבסיס, ונועד להמשך כ- 3 שעות (אורך המסלול כ- 16 ק"מ).
הבן של מרשיי (להלן: "המנוח") לא היה כשיר להשתתף במסע זה, אך הוכרח לצאת (על כשירותו אתייחס בהמשך). הצועדים היו מלווים במ"מ, מ"כים, מד"סית, ואחריהם – במרחק של כ- ½ ק"מ, נע המ"פ ברכב סיוע.
לאורך המסע, המנוח נדחף ע"י חבריו, כיוון שקרסוליו היו נפוחים; המנוח התבייש במצבו, ופנה מספר פעמים אל מי מהמ"כים בבקשה "לשחררו", אך נענה בסירוב ובאמירה שאם ימשיך להתחזות, ירותק לבסיס בשבת הקרובה.
ב. בק"מ ה-11, המנוח עזב לפתע את טור הצועדים ונע לכיוון הכביש המקביל למסלול המסע; אחד המ"כים רץ אחריו, ולאחר מספר דקות נשמעה יריה.
טור הצועדים עצר, המ"מ שלח את הקשר שלו לכיוון הירי, ועמו נע החובש המחלקתי.
המנוח נמצא ירוי בראשו, המ"פ הוזעק למקום, העלה את המנוח על רכבו ונסע לכיוון המחנה; ליד השער, המנוח הועבר לאמבולנס שהעבירו לבי"ח – ושם נקבע מותו.
5. בשעה 02:00 יום 1/06/01 (דהיינו – בליל המוות), כל טירוני הפלוגה רוכזו לשיחה עם המג"ד, וכאן נאמר להם כי המנוח התאבד!
סמוך לשעה 04:00, חלק מהצועדים ומפקדיהם נחקרו ע"י חוקרי מצ"ח.
6. בעקבות דו"ח מצ"ח מונה פרקליט צבאי חוקר, והלה קבע כי סביר להניח כי המנוח התאבד (מנימוקים אישיים).
7. מספר עובדות לגבי המנוח
א. המנוח החזיק בחגורה שחורה בג'ודו, היה ספורטאי מצטיין בבית ספרו, והתנדב לשרת בחטיבה.
ב. בשבועות הראשונים לטירונות, המנוח סבל מבעיות קשות בקרסוליו, נשלח לצילום רנטגן, אובחן אצלו שבר הליכה, והומלץ כי יחבוש קרסוליות (מוזר – מאחר וחבישת "קרסולית" מונעת נעילת נעל צבאית, ולכן המנוח לא חבש קרסוליות, כיוון שהוכרח להמשיך באימונים).
ג. שבועיים לפני המסע הגורלי, המנוח שוב נשלח לצילום רנטגן בקרסוליו, תוצאות הצילום נשלחו למרפאת הבסיס, אך לא תוייקו בתיקו הרפואי של המנוח! לפיכך, ביום המסע – כאשר נערך מסדר החובש הפלוגתי - רופא המרפאה לא ידע על קיום הבדיקה הנ"ל.
ד. לאחר המוות, צילום הרנטגן "לא נמצא".
ה. במהלך ניתוח "פוסט-מורטום" (ניתוח גווית המנוח) במכון הפתולוגי בתל-השומר, לא הובא תיקו הרפואי של המנוח בפני הפתולוג המנתח.
8. נימוקי צה"ל – מדוע לא היה מקום למינוי שופט חוקר
א. כדור המוות עשה דרכו דרך פה המנוח ויצא מהגולגולת, משמע – המנוח הכניס קנה רובהו לפיו – וירה!
ב. אין קשר בין כשירותו הרפואית של המנוח לפני המסע הגורלי, ובין אקט ההתאבדות; ויתכן כי המנוח ירה בעצמו, עקב דיכאון או נסיבות אישיות אחרות. פרק ג': העובדות שהתגלו במהלך החקירות בפני השופט החוקר
9. זימנתי לחקירה חלק מחיילי המחלקה, המ"פ, מ"מ ו-3 מ"כים (מפקדי כיתות).
ביהמ"ש סירב לאשר חקירתם של: מפקד מרפאת הבסיס – דאז, קצין רפואה פיקודי או סגנו, מפקד מצ"ח פיקודי (ועל כך ארחיב בהמשך).
10. והנה מה שהתגלה בעקבות העדויות הללו:
א. החובש הפלוגתי, כלל לא נחקר ע"י מצ"ח, למרות שהוא ערך מסדר רפואי שעה לפני צאת המסע, והוא שהיה אחראי לתיוק בדיקות רפואיות בתיקי הטירונים.
בחקירתו בביהמ"ש, הלה לא נתן הסבר מדוע צילום הרנטגן האחרון לא נמצא בתיק הרפואי של המנוח; ומדוע המנוח הוכרח לצאת למסע, למרות מצב קרסוליו?
ב. מ"כ – שאליבא יתר המ"כים במסע – הוא שרץ אחרי המנוח כאשר עזב את טור הצועדים עד לירי, כלל לא היה באירוע, אלא היה זה מ"כ אחר; שנוא נפשו של המנוח, "ועל גבו" היה תלוי עונש של ריתוק לבסיס, עקב התעללות בטירון.
ג. רובהו של המנוח לא נבדק בדיקה באליסטית, ולכן אין לדעת אם כדור המוות נורה מרובה זה!
ד. גם הרובה של המ"כ, שטען שהוא שרץ אחרי המנוח, לא נבדק בדיקה באליסטית.
ה. במהלך המסע, המ"מ שצעד בראש הטור והמ"פ שנסע אחריהם, לא ידעו על תיפקודו של המנוח בעת המסע, ואף מ"כ לא טרח להתייעץ עמם, באם להעלותו על רכב החילוץ של המ"פ!
ו. בין אנשי הסגל שנע עם הטירונים, הייתה מד"סית, שתפקידה לבדוק כשירות הצועדים, ואם יש בעייה רפואית, סמכותה להפסיק את השתתפות הסובל.
אך ראה פלא, שמה של המד"סית הושמט מרשימת המשתתפים במסע, שנעשתה ע"י מצ"ח.
ז. עפ"י דף תכנון המסע שהוכן ע"י המ"פ, מהירות ההליכה אמורה להיות עד 6 קמ"ש; אולם, המ"מ התעלם מכך, והטירונים הוכרחו לרוץ בחלק מהדרך.
ח. מצ"ח פיקודית הורתה לחוקרי היחידה שחקרה את האירוע, לשוב ולחקור את מפקד המרפאה דאז, אך הדבר לא בוצע.
ט. עפ"י חלק מהעדויות, לאחר הירי, רובהו של המנוח היה תחת גבו, ועפ"י אחרים זרוק ליד הגופה.
י. מפקדי המסע, לא הותירו בזירת האירוע את הרובה וחפציו של המנוח, אלא לקחום עמם. פרק ד': השערות
11. א. מדוע חייל שהתנדב לשרת בחטיבה קרבית, ספורטאי מצטיין בעברו, אוהב ואהוב ע"י הוריו ומשפחתו, וללא רקע של אלימות וכד' – ירצה להתאבד?
ב. אחיו ז"ל של המנוח מצא מותו בגיל 4, עקב רשלנות של רופא מד"א שסירב לנסוע עם הילד שבלע תפוח עץ – באמבולנס; על רקע כזה, המנוח ידע עד כמה הוריו חרדים לגורלו; לכן מדוע שיתאבד?!
12. מדוע מ"כים שהשתתפו במסע העידו כי מ"כ א' רץ אחרי המנוח בעת שעזב את "הטור", ואילו החיילים העידו כי היה זה מ"כ ב'?; מדוע היה כה "חשוב" לחפות על המ"כ האמיתי שרץ?
13. א. מה באמת אירע מהרגע שהמנוח עזב את ההולכים ועד ליריה הגורלית?; האם לא סביר להניח כי בין המנוח והמ"כ שנוא נפשו, הוחלפו מילים קשות וכואבות?
ונניח כי המנוח התאבד, האם לא סביר להניח כי עשה זאת עקב איומים של אותו מ"כ כגון: "לא תצא בשבת", "אתה מתחזה לחולה", "אצלי תלך על ארבע"!
האם לא יתכן כי בעת חילופי הדברים בין השניים, המ"כ ניסה להוציא בכח את רובה המנוח מידיו – ונפלטה יריה?
ב. איך נדע להשיב על השאלות הללו כאשר: בדיקות בליסטיות לא נערכו; ורובה המנוח נלקח מזירת האירוע ע"י הסגל.
14. ללא קשר לשאלה: האם המנוח התאבד, מדוע צה"ל וגם השופט החוקר, מסרבים לחקור מדוע חייל לא כשיר רפואית, הוכרח לצאת למסע רגלי לאורך 16 ק"מ? פרק ה': סיכום
15. בעקבות סירוב השופט החוקר לזמן עדים נוספים, עתרתי לבג"צ, ומה החלטת האחרון?: תחזור לכאן, אחרי שתינתן החלטה סופית ע"י השופט החוקר.
אך טענתי: מה הטעם להמשיך בהליך אצל השופט החוקר, אם הלה מסרב לחקור כיאות? ועל כך לא קיבלתי מענה הגיוני.
16. לאחר טיפולי בתיק הנ"ל, נתבקשתי לייצג הורים שכולים אחרים, ובכל תיק התגלתה בפניי אותה "תמונה": צה"ל מטייח, מגן על מפקדיו ואינו מאפשר חקירת אמת; אם כך נוהגים בחקירת מותו של טירון, קל וחומר בכל הנוגע לקרב ובפרט למלחמות.
בברכה,
דב אבן אור, עו"ד
_______
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שלישי ג' בכסלו תשס''ח
14:02 13.11.07 |
|
|
20. 'בודקים כל אמבולנס בשבע עיניים'
בתגובה להודעה מספר 0
|
'בודקים כל אמבולנס בשבע עיניים'
ראשון: 13/11/07, 09:08
חיילי גדוד המילואים באזור רמאללה מכירים היטב את הגיזרה עוד משירותם הצבאי. השבוע הם עצרו שרה מהחמאס.
קובי פינקלר חיילי גדוד המילואים באזור רמאללה מכירים היטב את הגיזרה עוד משירותם הצבאי. הלילה הם עצרו את שרת החאמס. וכן. הם גאים שהם הגיעו למילואים. את דבריו הקשים והבוטים של תא"ל גל הירש איש מהם לא שמע. חיילי הפלוגה הניידת המשרתים באזור בינימין התכוננו לעוד לילה של מעצרים ולחימה בגזרה. התדרוך היה ברור. הלילה הולכים לעצור שרה בממשלת החמאס ולכח מצרפים גם את סגן אנלי, לוחמת בשירות מילואים של הגדוד שכבר 9 שנים עושים כאן את שירותם. לאיש מהם אין פקפוק באשר לצורך שלהם להיות כאן. כמעט כל מפקדי הפלוגה הניידת חובשי כיפה. סא"ל מוריס צרפתי המג"ד, נמצא כבר 9 שנים בחטיבה, מהם 5 שנים כמג"ד "את כל הקידום הצבאי שלי עשיתי במילואים. כמ"מ, אח"כ כמ"פ, סמג"ד ומג"ד. אני יכול לומר היום בצורה ברורה: העובדה שהחיילים נמצאים כאן בנוכחות מלאה היא בזכות עבודת הצוות המקיפה שנעשית לפני ובמהלך השירות. זה לא דבר ברור לומר שכל החיילים יגיעו למילואים. פעם אולי זה היה ברור היום כבר לא", הוא מסכם את המפגש הראשון. חיילי גדוד המילואים, מכירים את השטח בגיזרת רמאללה היטב. בזמן מבצע חומת מגן הם גויסו ושהו באזור כחודש. גם בשנה שעברה בעת מלחמת לבנון השניה הם גויסו כבר ביומה השלישי של המלחמה והתמקמו כאן, "אנחנו מכירים את השטח הזה הכי טוב שאפשר", מספר המג"ד מורי, "אפילו לא צריך לעשות כמעט חפיפה. החיילים מכירים את השטח, מכירים את הכפרים, מכירים את הדרכים העוקפות וזה היתרון שלנו. בשירות המילואים אנו לא מגיעים לשטח חדש אלא פועלים באותו שטח בו היינו בעת הסדיר". בחדר הלחימה (חמ"ל) אנו מוצאים את סגן רינת וסגן אנלי. בלילה הקודם השתתפה אנלי בתפיסת השרה המחבלת, "הרגשתי שאני עושה את חובתי. אתה כאן כדי לתרום". רינת שירתה בסדיר באזור השומרון והיא מכירה היטב את נהלי הפעולה הצבאית, "אני חשה שאני מביאה את הנסיון של השירות הסדיר היישר לתעסוקת המילואים", היא אומרת. במחסום , עומד שאולי ובודק את כלי הרכב הנכנסים, "יש לי כבר נסיון איתם. אני יודע מי הוא אח"מ ומי לא. אנחנו בודקים כל אמבולנס בשבע עיניים. נותנים כבוד ויחס אבל בודקים. כבדהו וחשדהו". גולת הכותרת של הגדוד היא הפלוגה הניידת, המורכבת ברובה מתושבי האזור . סרן חגי סקעת הגיע מסנסנא בדרום הר חברון, עמי דקל מעפרה, צבי אלוני מבית אל, נחשון שרלו מירושלים, אליחי לוקר מת"א ( אבל גרתי בעלי הוא מצטדק..) קובי אלירז מעלי אף הוא, ישי הופמן מעפרה ( "בצהרים או בהפסקה אני הולך הביתה להדיח כלים וכך עוזר מעט לרעייתי"), יואל ברמן הגיע מנוב ברמת הגולן. כולם חבורה מגובשת. הם מגיעים למילואים אחת לשנה, "הגדוד לא זכה לשנת חופש" נכנס המג"ד לתוך השיחה ומוסיף "נעשתה כאן עבודת מטה חשובה. היום קשה לגייס למילואים ולכן עובדים קשה יותר". ואיך מטפלים בעקירת הגפנים והזיתים ? "אנחנו מטפלים בנושא המעצרים ומניעת פח"ע. אנחנו בקשר עם המשטרה ודואגים להעביר לה את כל המידע הנחוץ. אנחנו כאן בשביל שאזרחי ישראל, ילדינו ורעיותינו ישנו טוב בלילה ובעיקר בביטחון. אילו היתה לנו יותר הכרה חברתית יהו מקבלים את עבודתנו כאן בצורה עוד יותר טובה. אבל מי מתלונן כשיש כאלו חברים"? אומרים כולם במקהלה. כדי לסייע לחברה' שאין להם הם הקימו עמותה לאיסוף כספים לנצרכים .
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/168448 __________________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ששי ו' בכסלו תשס''ח
00:13 16.11.07 |
|
|
21. איתן הבר ממשיך לשקר ולגנוב את דעת עם ישראל = מל''ל
בתגובה להודעה מספר 0
|
משעה 5 בבוקר עם קריאת כותרות העיתונים ברשת ב' ודרך תכניות הרדיו אוזכרה הכותרת הבולטת ביותר והחזקה ביותר
של ידיעות אחרונות בדף הראשי וכמובן מבלי לפסוח על טורו של איתן הבר הידוע כמנהל לשכתו של יצחק רבין ז"ל הי"ד
בפרט וכעיתונאי וככתב צבאי בכלל.
איתן הבר, שירת במשך 26 שנים ככתב צבאי וכפרשן לענייני ביטחון של העיתון "ידיעות אחרונות", לרבות בעת מלחמת ששת הימים, מלחמת
ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון והפעולות וקורות הימים שביניהן. כתב אלפי מאמרים בנושאי צבא וביטחון ונחשב בר-סמכא
בתחומים אלה. כותב, מרצה ומתראיין בנושאים אלה באמצעי התקשורת בישראל ובחו"ל.
שימו לב לכותרת הראשית ולפרומו של הטור של איתן הבר בגוף הכותרת: 
להלן הטור המלא של איתן הבר כפי שמופיע בעמ' 3 בצמוד לכתבה על מל"ל.
איתן הבר מנצל את מצבו של עם ישראל: עייף, עמוד השדרה שלו שבור, מלחמת הקיום, קאסמים שמאסמים וכולי' בכדי לספר שלנו בטור שלו הבוקר המתייחס לכורת הראשית על המצב העגום של מל"ל, שימו לב להדגשות שלי באדום ובמיוחד לציטוטים שהוא חוזר עליו כל הזמן:
"כל ראשי הממשלה בישראל העדיפו לעבוד במידור מקסימלי" "אהוד אולמרט אינו שונה בכך משלושת ראשי ממשלה שקדמו לו". איתן הבר לא רק שמשקר הוא גם לא מספר לעם ישראל את המידע הנכון לגבי המסקנה/ההחלטה להקים את המל"ל בכלל ומי החליט להקים את המל"ל בפועל ומתי בפרט, הוא לא מספר לעם ישראל שיש חוק יסוד לממשלה בנושא, ולמה הוא מציין רק שלושה ראשי ממשלה שקדמו לו (נתניהו, ברק, ושרון), הרי משנת 73/ועדת אגרנט - מגולדה ועד אולמרט כיהנו יותר
מ-3 ראשי ממשלה בכלל ושמעון פרס בפרט.....למה אותם הוא לא מזכיר?! אני לא אלאה אותכם במלל, אני מצרף מסמך רשמי שכתב מזכיר ראש הממשלה (נתניהו) לשעבר דני נווה בספר בכותרת "סודות ממשלה" שאושר ע"י הצנזורה והממשלה לפני פירסמו בשנת 99' וגם כאן לא לציבור ולא למכירה, הספר נועד למטרות הסברתיות ולא מסחריות, אני בתאריך 07.07.03 חשפתי את הספר כאשר הוכחתי את מדיניות הדלת המסתובבת של מוחמד דחלאן ברש"פ שהיום כל כלי תקשורת ונבחר ציבור מודע ומדבר על התופעה הזו.... 
מדיניות מוחמד דחלאן ראש מנגנון הפלשתיני דאז..
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5486&forum=gil&viewmode=all&keywords=סודות
להלן המסמך הרשמי, הפרק הראשון: "בדידותו של ראש-ממשלה" והמידע
הרילוונטי לנושא שלעיל נמצא בעמודים: 17, 19 ושימו לב היטב היטב
מי התנגד להקמת המל"ל ולמה?? (יש עוד כמה וכמה פרטים מדהימים בפרק.....) הפרק המצ"ב נחשף לראשונה ברשת הוירטואלית בכלל ובתשקורת בפרט: 
____________________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ששי כ''ז בכסלו תשס''ח
01:28 07.12.07 |
|
|
22. הרמטכ''ל מינה את תת-אלוף יאיר גולן למפקד העורף
בתגובה להודעה מספר 0
|
חיפושית
חבר מתאריך 4.2.02
16107 הודעות אור ליום ששי כ''ז בכסלו תשס''ח 21:37 06.12.07
כהונתו של האלוף יצחק גרשון לא הוארכה בעקבות כשלי המלחמה
במקומו ימונה תא"ל יאיר גולן.
האלוף יצחק גרשון לא קודם - ופורש מצה"ל
שמו של אלוף פיקוד העורף הועלה כמועמד למלא תפקידים בכירים במטה הכללי, אולם בעקבות הביקורת שדבקה בו לאחר מלחמת לבנון השנייה הוחלט לקדם קצינים אחרים. המחליף הוא תת-אלוף יאיר גולן, שננזף לפני כחודשיים על-ידי הרמטכ"ל בחשד שאישר להפעיל את "נוהל שכן"
חנן גרינברג פורסם: 06.12.07, 21:25 אלוף פיקוד העורף יצחק (ג'רי) גרשון הודיע הערב (יום ה') לרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, על כוונתו לפרוש מצה"ל לאחר 32 שנות שירות. שמו של האלוף גרשון הועלה כמועמד למלא תפקידים בכירים במטה הכללי, אולם בעקבות הביקורת שדבקה בו לאחר מלחמת לבנון השנייה הוחלט לקדם קצינים אחרים ולכן הדבר הוביל להחלטתו לפרוש מצה"ל עם ההודעה על מינוי מחליפו. נגד האלוף כוונה ביקורת חריפה על הכנת העורף לקראת מלחמת לבנון השנייה, כולל ביקורת שהופיעה בדו"ח מבקר המדינה. בשיחות פנימיות וגם בעדותו בוועדת וינוגרד דחה האלוף גרשון את מרבית הביקורת שהופנתה כלפיו וטען כי לא מדובר בטעויות שלו - אלא בהחלטות של הדרג המדיני ובכירים במערכת הביטחון. שמו גם נקשר לכל סוגיית מיגון עוטף עזה וגם בסוגיה זו דחה גרשון את הביקורת וטען כי ההחלטות שנעשו הן פועל יוצא של הערכות מצב, הנחיות דרג מדיני. לדבריו, לא ניתן היה לבצע מיגון הרמטי של כל עוטף עזה. יש לציין שלאחר מלחמת לבנון השנייה הוביל האלוף גרשון מהפיכה רחבה בפיקוד העורף, שכללה יישום לקחי המלחמה והכנה לקראת מצבי חירום בעתיד. האלוף גרשון מונה לתפקיד בפיקוד העורף בשנת 2005, הוא החל את דרכו כצנחן ומילה שורה של תפקידים עד תפקיד מפקד החטיבה. כמו כן הוא היה מפקד אוגדת איו"ש. במקביל, החליט הרמטכ"ל למנות את תת-אלוף יאיר גולן, עד לאחרונה מפקד אוגדת יהודה ושומרון, לאלוף פיקוד העורף. תא"ל גולן יועלה לדרגת אלוף. באחרונה נפתחה חקירת מצ"ח סביב התנהלותו של תא"ל גולן, על רקע החשד כי אישר ללוחמים שפעלו בגזרתו לבצע "נוהל שכן" בניגוד להנחיית בג"ץ. לאור ממצאי החקירה קיבל הרמטכ"ל אשכנזי את המלצת הפרקליט הצבאי הראשי לנזוף בגולן וכן לעכב את קידומו במספר חודשים. עיכוב קידום זה מסתיים בסוף השנה האזרחית וזה המועד המתוכנן לביצוע ההחלפה. lurker
חבר מתאריך 18.9.05
1064 הודעות אור ליום ששי כ''ז בכסלו תשס''ח 22:13 06.12.07
5. כדאי לעקוב ולראות, מי יציע לו תפקיד
נכתב כאן בתאריך 23/8/06
באשכול בנושא - מיכל האמוניה במפרץ חיפה חשוף לפגיעת טילים
 -------------
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
