ערכתי לאחרונה בתאריך 23.09.07 בשעה 01:10 בברכה, אייקון
נסה להסתכל על זה אחרת. את המונח לאוקמיה טבע לראשונה Vichow בסביבות 1850 שחשב שמדובר במוגלה. למרות זאת הערך המדעי של התגלית גבוה, מפני שהוא הגדיר באופן מדעי את מקור המחלה, בדם ובטחול.בדומה לכך, היכולת לזהות בלב מדורים היא כשלעצמה גדולה, ולאו דוקא מספר העליות והחדרים.
אם אתה כבר מתפלסף, דע לך שמבחינה עוברית מקור הלב הוא בצינור דם בודד בו נוצרים קיפולים ומחיצות, ויתרה מזו, העליה הימנית היא למעשה המשך של המערכת הורידית, כך שאתה מכניס את עצמך למלכודת סמנטית.
ההגדרה של מספר המדורים בלב הינה שרירותית, כאשר הרופאים מדברים לעיתים קרובות על לב ימני ולב שמאלי, הכל בהתאם למטרת האיזכור.
באותה מידה ניתן להוסיף מדורים נוספים אם כוללים את האוזנית.
ואני שוב חוזר, אם הוזכר במקורות שמנית ולו ברמז קיומם של מדורים, משמעות הדבר היא שהובן כבר אז שהלב מורכב מיחידות פונקציונליות שונות, וכלל לא בטוח שבדת אחרת או מדע קדום מאותה התקופה היה הידע הזה קיים.
הידעת למשל שבזמן ההלכה ידעו לבצע ניתוחי קטרקט? מדהים אך זה מוזכר במקורות, כולל הטכניקה של הפלת העדשה העכורה לתוך הלישכה הקידמית עם סיכה.
הייתי מציע לך לרדת מן העץ, כל תיאור של מחלה במקורות משמש כיום היסטוריונים של הרפואה. יש קתדרה שלמה באוניברסיטה העברית לרפואה בזמן ההלכה. חוקרים מכל העולם מתעניינים.
דוגמא נוספת הוא חלוקת מצבים חולניים למרות (מלשון מרה), כמו מרה שחורה, מרה ירוקה, צהובה וכיוצ"ב. נכון שזה לא ברמת PCR, אבל עצם הקישור בין נוזלי הגוף למחלות שונות (כמו צהבת) הינו מאבני היסוד של הרפואה. חבל לזלזל בידע של חכמים, ובהם חז"ל, ששום מקור לא משייך אותו להר סיני, אחרת לא היה מדובר בחז"ל אלא בתורה מסיני.