הועבר בתאריך 17.11.12 בשעה 12:25 מפורום חדשות על-ידי גלובל, (גלובל)
ד"ר נתן פרבר הוא בוגר (1966), מוסמך (1974) ודוקטור (1981) מטעם הפקולטה לאווירונוטיקה בטכניון ובעל ניסיון של כ-40 שנה בתחום ההנדסה האווירונוטית. ד"ר פרבר שירת במשך כ-30 שנה בתע"ש. בתפקידו האחרון כיהן כמדען הראשי של חטיבת הטילים. הוא עבד במשך כ-10 שנים בחברת Wales בעיקר בתכנון ובניתוח מערכות הגנה נגד טילים בליסטיים. כיום הוא חוקר עצמאי בתחומי ההנדסה והאדריכלות.כתבה מחודש מרץ 2012:
http://megafon-news.co.il/asys/archives/34106
"בכל היירוטים נורו יותר מ-150 טילי כיפת ברזל. יש טענות, כי עלות טיל "טמיר" של "כיפת ברזל" היא 50 אלף דולר. מצד אחר קיימת "הודאה" של ראש המינהלת ברפא"ל, כי עלות טיל כזה היא 100 אלף דולר. כלומר: עלות הטילים שנורו היא כ-60 מיליון שקל (ולא 30 מיליון כפי שפורסם בעיתונות). כיוון שירי טילי כיפת ברזל מחייב הצטיידות מחדש, מדובר בהוצאה של סכום כפול מזה.
במשך כל האירועים היו לישראל שמונה פצועים קל. זאת על אף העובדה שבערים הגדולות פגעו 18 רקטות באזורים מאוכלסים. גם בעוטף עזה פגעו כמה עשרות רקטות באזורים מאוכלסים. מדוע לא היו נפגעים רבים? כיון שמול רקטות גראד, מיגון פסיבי טוב ומשמעת אזרחית בעת אזעקה הם אלה שמצילים חיים. כיפת ברזל מצילה חיים? לא ברור.
למשק נגרמו הן נזקים ישירים (רכוש ו/או חימוש) והן נזקים עקיפים (אבדן ימי עבודה). אין אמדן מדויק אך דבר אחד ברור: הנזקים העקיפים גדולים מהנזקים הישירים בסדר גודל. הנזקים העקיפים מוערכים בכ-200 מיליון דולר. אלה נזקים ששום מערכת הגנה איננה יכולה לחסוך, בין אם היא קיימת או לא. לטענה, כי כיפת ברזל חוסכת נזקים אין שחר מבחינה כלכלית.
אפילו בקטע של נזקים ישירים (אשר במלחמת לבנון השניה היוו כ-10 אחוזים מכלל הנזקים) לא חסכה כיפת ברזל מאומה. מדוע? משום שעלות החימוש וההצטיידות עולים על עלות הנזקים, שהיו עלולים להיגרם אלמלא נעשה שימוש בכיפת ברזל. נשמע מוזר? לא כל כך, אם זוכרים כי רק רבע מהרקטות הפוגעות ב"אזורים מאוכלסים" גורמות נזק. אלה עובדות."
"מה, אם כן, קרה? נוספו עוד כמה תיאורים דמיוניים, מהסוג של "תארו לעצמכם מה היה קורה אלמלא הייתה כיפה". זו אגדה שהייתה טובה לפני שהמערכת נכנסה לפעולה. המציאות היא כי בשטחים מאוכלסים נחתו עשרות רקטות שלא יורטו וגם לא גרמו נזקים. לכך אין ולא כלום עם מזל. ה"שטחים המאוכלסים", שפגיעה בהם מחייבת יירוט, מורכבים מ-25% של בניינים ומ-75% של "שטחים פתוחים קטנים" (צמתים, גנים, מגרשי חניה, וסתם מגרשים). גודלם קטן מדיוק החיזוי של נקודת הנפילה ולכן יש ליירט כל רקטה העומדת להגיע אליהם. לכן, כפי שציינו, רק לרבע ממה שנוחת בשטחים המאוכלסים יש פוטנציאל קטלני. פוטנציאל זה לא מומש הודות להחלטת ראשי הערים לא לקיים לימודים ולעצור פעילויות אזרחיות אחרות."
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
