AVNER
חבר מתאריך 15.4.02
3357 הודעות, 33 מדרגים, 49 נקודות. ראה משוב | יום ששי י''ח בסיון תשפ''ב
16:39 17.06.22 |
  
 
|
אולי המהלך של בנט יניע את השיקום...
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.06.22 בשעה 16:47 בברכה, AVNER
מתוך "צריך עיון"
עולם התורה חולה, חולה מאד. יהודים רחמנים בני רחמנים, אנא בקשו עליו רחמים.
מהו טיב המחלה? איש אינו יודע. זוהי מחלה חדשה ובלתי מוכרת. הסימפטומים הם עיתון, מפלגה, חצר. מפיציה הם שועלים הבוחשים בעסקי הרבים, מעלימים, מצנזרים, מרוממים ומשפילים. כך הם מרחיבים את הנגע, המכונה "השקפה", והוא הולך ומתפשט ומאכל עוד ועוד חלקים מן הגוף.
איננו יודעים מהי אותה ההשקפה והיכן היא מנוסחת, מהם הווריאנטים שלה ומהו החיסון מפניה. אולם אנו רואים איך היא אוכלת כל חלקה טובה; כיצד היא מפיצה סביבה קנאה ושנאה ותחרות, איבה ומדנים
מאין הגיע זיהום זה? מתי הוא נולד ואיך הוא התפתח? כיצד מצא משכן בחצרותיהם של תלמידי חכמים מופלגים? איש אינו יודע לומר בדיוק. כולנו פוגשים בכל יום את שליחי הזיהום, כתבניו, מדפיסיו, מפיציו, גם אם הם מופיעים בפנינו חסרי שם ופנים. אך איננו יודעים את טיבו. איננו יודעים מהי אותה ההשקפה והיכן היא מנוסחת, מהם הווריאנטים שלה ומהו החיסון מפניה. אולם אנו רואים איך היא אוכלת כל חלקה טובה; כיצד היא מפיצה סביבה -
קנאה ושנאה ותחרות, איבה ומדנים. אנו יודעים שהיא אוהבת כבוד וכסף, כוח וקשרים; מבינים שהיא אלימה וזדונית והפכפכה, שאינה נושאת פנים לזקן ואינה מרחמת על ילדים רכים, ושארסה מר ומהיר, וכיוון שהיא נזרקת בחלקה כלשהי היא מזהמת הכל.
התפשטותה של המחלה היתה כה אלימה וכה מהירה, עד שתוך זמן קצר ביותר, עשרות שנים לכל היותר, לא נותרה חלקה פנויה ממנה בכל עולם התורה. היא הצליחה בערמומיותה לחדור לתוך לבה של מסורת מפוארת בת אלפי שנים, ולזהם את בית מדרשם של רבי יהודה ורבי מאיר, רב ושמואל, רב אשי ורבינא, בעל המאור והרשב"א, המהרש"ל ובעל הטורים, השאגת אריה והנודע ביהודה, הבן איש חי והנחלת דוד. בתוככי המוסד שהחזיק בכל אותה מורשת אצילית פשה הנגע, עד שלא נותר בו כמעט בשר חי. בימים אלו היא מקננת בקודש פנימה, בהיכלי הישיבות, והורסת כל חלקה טובה. נערים מעזים פניהם ברבותיהם, ויצריהם הרעים מתפרצים ללא שליטה, בוולגריות, בפראות. חילול ה' נורא. התורה נזרקת לעפר ומתפלשת בסחי של ילדים ריקניים. קולה אינו נשמע עוד ותמורתו עולה מאוב קול ה"השקפה".
כשהגוף חולה במחלת ההשקפה מושבת האינסטינקט הבריא, ובמקום לרפא את הנגע שהתגלה, מכסה אותו הגוף במורסה עכורה. ההשקפה מפחדת מתרופות. הן עלולות לפגוע בכוחה המכלה
מקור:
https://iyun.org.il/sedersheni/the-end-of-haredi-ideology/
ובהמשך:
היריה שנורתה בתחילת השבוע בבית העלמין במרכז הדהדה מקצה אחד של העיר בני ברק עד הקצה השני. היתה זו יריית הסיום במחזה המביש של תיאטרון ההשקפה.
...
אך הקהילה לא עשתה דבר מכל זה. אדרבה, היא נצמדה אל וחיפתה עליו, והוא המשיך להפיץ מורסה מוגלתית והנמק התמיד להתפשט. הסופר הנ"ל המשיך להיות אחד משופריה של ה"השקפה" – וכוח התורה לא עמד למול זיהומה. בשל כך התגלגלה הפרשה לידי שונאיהם של ישראל, לבמה הנלחמת בתורה ובשומריה ואינה מחמיצה כל הזדמנות להטיל בהם דופי, והיתה בידיהם לכתב שטנה.
האם לא יכלו גדולי הדור לשלוח מכתב לסופר הנ"ל ולזמן אותו לבירור? האם לא היה בידם לאיים בפרסום מכתב דיסקרטי ב"שופרם של גדולי ישראל", האוסר לקרוא בספריו ולהתקשר עמו, כמו שעושה העיתון הנ"ל לאנשים שאינו חפץ ביקרם בכל שלישי?
ובכן, לאחר פרסומם המביש של החשדות בראש כל חוצות, היינו מצפים שלפחות עתה תקבל קהילת שומרי התורה אחריות על הסיפור, ותפתח בהליכי בירור. מוטב מאוחר מלא כלום. היה בידי ראשי העדה לעשות זאת, והיתה זו גם חובתם. (האם לא יכלו גדולי הדור לשלוח מכתב לסופר הנ"ל ולזמן אותו לבירור? האם לא היה בידם לאיים בפרסום מכתב דיסקרטי ב"שופרם של גדולי ישראל", האוסר לקרוא בספריו ולהתקשר עמו, כמו שעושה העיתון הנ"ל לאנשים שאינו חפץ ביקרם בכל שלישי? הנזק הציבורי מפרסום כזה היה אפסי לעומת הפיגוע ההמוני שהתרחש עכשו.) במקרה זה, כבר לא היה מדובר בביעור נגע מקומי, שגם הוא מחובתם של ראשי העדה, אלא בטיפול במפגע ציבורי. הציבור היה חייב לדעת שיש מישהו שמטפל, שנעשה משהו כדי לברר את החשדות. אך פרט לגמגום רפה כלשהו ולהשעיה עמומה של האיש מתפקידיו הציבוריים, לא נעשה עמו דבר.
בינתיים המשיכו כל העופות הטורפים הניזונים מסיפורים כאלו לרחוש סביב הגופה הגוססת ולנבור בה עוד ועוד, להוציא החוצה את הפרש והקרביים.
הדרך האנושית והבריאה של קהילה לטפל באדם שמועד היא להישיר מבט להאשמות נגדו ולא להביט דרכו כאילו לא היו דברים מעולם. אם הקהילה מגלה אחריות, מעמידה את האדם לדין ומענישה אותו בעונש שהיא רואה לנכון, הוא מרגיש שעדיין יש לו מקום בעולם – הוא מועבר מהצד המואר של החברה לצד האפל שלה, אבל יש קיום גם בצד האפל. אתה יודע שנתת את הדין ושהקהילה מוכנה להכיל אותך לאחר מכן. אולם, אם הקהילה הופכת אותך לשקוף, אתה יודע שנמחקת. שאין לך מקום – אינך בצד האפל וגם לא בצד המואר. אינך קיים עוד.
וזה בדיוק מה שקרה. ההאשמות המשיכו להיערם, ובקהילה שורר קשר השתיקה. המחלה שפשתה בחברה המשיכה להפיץ מוגלה, לשדר 'עסקים כרגיל', לעבור לסדר היום, גם כאשר היה ברור שהכל השתבש, שחייבים לעשות משהו, שמוכרחים לגלות אחריות. התורה, ההלכה, הקהילה, לא הצליחו לאסוף כוחות די הצורך לטפל במפגע, לקבל עליו אחריות.
יריית הסיום של הסאגה חותמת את הגולל על הפרשה, כמו גם על עידן ההשקפה.
אם לא נותר כוח בעולם התורה להתמודד עם פרשה ממין זה הרי שלא נותר עוד להשקפה בשר חי להיזון ממנו. היא ינקה את כוחה מהתורה, אך כיוון שניטל כוח התורה, איבדה גם ההשקפה את כלי זינה
שוב כשל הממסד החרדי בהתמודדות עם הפרשה. שוב פינתה ההלכה את מקומה לזיהום ההשקפה. מסע ההלוויה המפואר, כמו גם הפרסום המביך בשופרה של ה"השקפה" יום לאחר המאורע, מבטאים יותר מכל את סתימת הגולל – את סופו של עידן ההשקפה. אם לא נותר כוח בעולם התורה להתמודד עם פרשה ממין זה, אם לא נותרה בו טיפה של חיות לעסוק בביעור הרוע, אם לא נותרה יכולת לנהוג עם אדם ששלח יד בנפשו כפי צו ההלכה, ובוודאי לא להעניק לו לווית צורבא מרבנן מפוארת (וזאת מבלי להזכיר כלל את הקלון שבו המיר את כבודו) – הרי שלא נותר עוד להשקפה בשר חי להיזון ממנו. היא ינקה את כוחה מן התורה, אך כיוון שניטל כוח התורה, איבדה גם ההשקפה את כלי זינה.
וכעת, עם אבדן הכוח המכלה של זיהום ההשקפה, נוכל לקוות שניתן יהיה לקום מעפר ולשקם את שרידיו של עולם התורה.
עתה ניתן לומר מחדש בקול צלול: "ובחרת בחיים."
כאמור:
אולי המהלך של בנט יניע את השיקום...
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 15.4.02
3357 הודעות, 33 מדרגים, 49 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
https://iyun.org.il/sedersheni/where-is-our-leadership/
ציטוטים:
בשנתיים האחרונות אני זקוק נואשות להנהגה, אך איני מקבל אותה. איני שומע את קולם של תלמידי החכמים מכוון ומורה ומדריך ומסביר. מבוכות הזמן הולכות ומתגברות, שערוריות מבית ומתקפות מחוץ – ואין עומד בפרץ...
באירועי קיצון עולות לפתע שאלות רבות שאינן מתעוררות ביומיום, והן יוצרות תסיסה בציבור. שאלות של טוב ורע ושל גבולות צפות על פני השטח, וגם אנשים מן השורה נדרשים לקבל בהן הכרעה. ברגעים אלו מתעורר הצורך בהנהגה, בתלמידי חכמים שישמיעו קול אחראי ושקול...
בהיותי אב לבן הלומד בישיבה שבה למעלה מ-700 בחורים, ציפיתי שההכרעות לגבי המשך הלימודים במסגרות החינוכיות יתקבלו בפורום של גדולי ראשי הישיבות, בהתייעצות משותפת, אחראית וכבדת ראש. האם אין זה תפקידה של מועצת גדולי התורה, שבה חברים ראשי הישיבות הבכירות?...
כמו אותם תלמידים, גם אני נושא עיניים לחכמי ישראל ומצפה ומייחל לתגובתם: בנוגע להתנהלות בקורונה, לאסון מירון ולפרשת ולדר. יש צורך בפיתוח הסוגיות הללו על כל חלקיהן ומורכבויותיהן, תוך מתן משקל ראוי לכל היבטיהן. שהרי אלו הן סוגיות אמיתיות, המחייבות שקלא וטריא ומסקנות והוראות מעשיות...
כל מי שהאירועים האחרונים נגעו ללבו, ראוי שלא ירפה, שיעשה ככל שביכולתו להשמיע קולו, וידרוש פעולות לתיקון הדברים. נדרשת ענווה רבה לומר "איני יודע" ולא להיות קופץ בראש, אבל ביכולתנו לפחות לומר לרבותינו: "לזה דחיתו בקנה, לנו מה אתה אומר?" – עלינו לתבוע תשובות...
מילים אלו, "אם אין מעמד סמכות עליונה של השלטון, אזי החברה תתפרק במאבקים הדדיים", מובנות היטב לכל הרואה את מצבנו הכללי לא רק לגבי הנהגות דתיות ייחודיות, אלא בעיקר לגבי מחלוקות על עניינים ארציים יותר כמו תקציבי מדינה, שבהם אנחנו יודעים היטב כי כל אחד דואג לקהילה הקטנה שלו ולא ניתן לצפות להחלטה מרכזית אחת...
לו היתה לנו הנהגה שהיתה רואה לפחות את הציבור החרדי כולו ומצליחה לקבל החלטות באופן אפקטיבי, אולי היינו צריכים פחות את "מוראה של מלכות". אך במצב הנוכחי, נראה שאין מנוס מלהתפלל יותר לשלומה של מלכות...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד