הספר החדש והנוקב שמביא את סיפורו של יצחק בריק- נציב קבילות החיילים  

מדבריו החריפים של יצחק בריק בספר עולה תמונה קשה ומדאיגה: מתברר לדבריו שצה"ל אינו ערוך למלחמה מבחינות שונות, הליקויים לא מטופלים, התרבות הניהולית ארגונית בעייתית ועוד מאפיינים שמעידים על בעיתיות גדולה. במשך שנים ארוכות בתפקידיו בצה"ל יצחק בריק היה עד לדברים, וביקש לטפל בהם. פעם אחר פעם באמצעים שונים הוא זועק על הנושא וגם כעת בספר החדש והמרתק שלו שעוסק בתחנות מרכזיות וחשובות בחייו.

בספר החדש שלו, 'בריק – לוחם ללא פשרות', ישנו תיאור של כל אלו- פרטי ולאומי. הספר שוזר בין חייו הפרטיים עם חיי הלוחמים ובני משפחותיהם. כך למשל, הספר פותח בתיאור משפחתו של בריק- אביה של סבתו שהיה תלמיד חכם אך בחר לעסוק בכלכלה; הגעתם של משפחת אימו אל אושוויץ ועוד.

בפרק אחר, בריק מתאר מפגש מרגש במיוחד שהתרחש אחרי מלחמת יום הכיפורים שבה הוא לחם בגדוד 113, ואיבד בקרב על גשר פירדאן המצרי 35 מפקדים וחיילים ועוד עשרות מהם נפצעו. 18 שנה לאחר המלחמה ביקשה, חיילת צעירה להיכנס לאחת מהרצאותיו וסיומה פרצה בבכי קורע לב. כשנרגעה שאל בריק את החיילת: “מה היה שמו של אביך?” “קראו לו זאב ששון,” ענתה הבחורה. “אביך היה אַחד החברים הטובים ביותר שהיו לי,” אמר. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעה עדות חיה על אביה, שנהרג במלחמה.

בהקשר הזה, כך בריק מתאר את מלחמת יום הכיפורים: “ב-7.10.73 הותקל הכוח שלי במארב קומנדו מצרי. טיל נ״ט נורה לעברי וחלף מלימטרים מפרצופי. נכוויתי קשה בפניי וחולצתי עלתה באש. קפצתי מהטנק והתגלגלתי על החול על מנת לכבות את האש שאחזה בחולצתי. לחשתי לעצמי בקול רפה: אני נושם, אני מרגיש, אני חושב, משמע אני חי,’ וזחלתי לטנק בחיפוי התותחן, טיפסתי עליו בשארית כוחותיי והמשכתי להילחם”.ב-8.10.73 כתב: “נמצאתי במלכודת של אש, עשן והתפוצצויות; האדמה רעדה מתחת לרגלינו. מבחינתי נהפך היום ללילה. זה היה מעין ליקוי חמה שהתרחש ובא עלינו ברגע אחד.”