אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה: *הגלות התחילה היום בבוקר*  

גלותנו נמשכת כבר כאלפיים שנה... ואם כן, מניין לנו הכוח להאמין באמונה איתנה ולצפות בתקווה חזקה לַגְּאֻלָּה ולא לשקוע ברגשי ייאוש ודיכאון מחמת 'חושך' הגלות הארוכה?

המענה לכך רמוז בתחילת פרשתנו – "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה", "באים" – לשון הווה. כלומר, *ברגע זה* 'באנו' לגלות, כך, שחושך הגלות עוד לא הספיק להשפיע עלינו. ולכן, יש לנו את מלוא הכוחות שלא להיכנע לחושך הגלות, אלא להפך, להפוך את החושך לאור ולהאמין ולצפות בכל התוקף וְהָרֶגֶשׁ לגאולה הקרובה.

ביאור הדברים: מהותו של יהודי היא נשמתו ה'אלוקית' שדבוקה בהקב"ה ואינה שייכת לענייני הגלות. והירידה לגוף הגשמי וְלַגָּלוּת נעשית מֵחָדָשׁ בכל בוקר וכפי שאומרים בעת היקיצה "מודה אני לפניך . . שהחזרת בי נשמתי".

יתרה מזו: גם בהיותה בגלות, הנשמה משמשת כ'שליח' השם לקיים מצוותיו ואינה שייכת לַגָּלוּת.