*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*המדרש (תהלים לו, י) אומר, שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר, שהאדם מדליק אותו אך הוא כבה. לעומת זאת, הגאולה העתידית משולה לאור השמש שאינו כבה.
ביאור הדברים: ביציאת מצרים, לא התבטלה מציאות האויב, המצרים שנאו עדיין את היהודים ולכן, הם ברחו ממצרים לפני שיתחרטו המצרים ויחזירו אותם לשם ומפני זה, היא נמשלה לאור הנר שאפשר לכבותו.
בשונה מכך, בגאולה העתידה הרע יתבטל ולא תיתכן גלות נוספת ולכן, היא משולה לאור השמש שאינו כבה.
ובעבודת הנפש: בגאולת מצרים היהודים לא התפטרו מהרע שבנפשם, אלא רק התגברו עליו, אך עדיין נותר הסיכון שהרע יתגבר שוב, כמו הנר *שהאדם* מדליקו, שיכול להיכבות.
במתן-תורה, העניק לנו הבורא כוח להשתחרר מהרע וזאת, על-ידי לימוד התורה.
אך, השחרור המוחלט מהרע והפיכתו לטוב יתבצע רק בגאולה העתידה, שתהיה בדוגמת אור השמש, שבא *מלמעלה* ואינו כבה.
מקור: ע"פ תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ה ע' 1682-3