פרשת מייק אלדר – ראש מחלקת ביטחון שדה חשף סודות והפרקליטות שותקתהאם מותר לצטט דבר סוד שחשף ראש מחלקת ביטחון שדה ב"הארץ" וב"במחנה"? מדוע אין חוקרים את הקצינים שביזו החלטה של בית משפט? לקרוא ולא להאמין!
אני אזרח פשוט החרד לחופש הביטוי. תמכתי בעבר במאבקו של הסופר אלוף משנה במילואים מייק אלדר וחשבתי שהכל הסתיים. חבר שהוא קצין בצה"ל ומכיר את פרשת אלדר סיפר לי על המשך המאבק של צה"ל ושל הפרקליטות באיש האמיץ הזה. הקצין הביא לי חומר מרתק – שפטו בעצמכם!
אלדר נאבק במשך כחמש שנים כדי שיאשרו לו לפרסם מחדש את ספריו "דקר" ו"שייטת 11" שנאסרו לפרסום לאחר שאושרו על ידי הצנזורה הצבאית ויצאו כבר לאור. כעת יש מהדורה חמורה בהרבה שקשה להאמין שהיא קיימת במדינה דמוקרטית. כעת אוסרים על אלדר לפרסם דבר שראש מחלקת ביטחון השדה וראש המודיעין של חיל הים פרסמו בעיתונות ובאינטרנט.
הספר "דקר" הותר לפרסום מחודש בסוף שנת 1999 לאחר שכאלפיים עותקים שלא הופצו נרכשו על ידי המדינה ונגנזו, ולמרות שמעל לאלף ספרים היו בידיים פרטיות ובספריות. בסופו של דבר, תחת איום של העמדה לדין בחשד לריגול חמור ומניעת פרסום ספריו לשנים רבות, הסכים אלדר לשנות כמה דברים בספרו. ראש מחלקת ביטחון שדה באותם ימים, אלוף משנה יואב בן דוד דרש להוציא קטעים מהספר, למרות שלא היתה סבה לכך ולא היה בכך שום היגיון מודיעיני (כי כשיש דבר מה שרוצים להסתיר לא מפנים אליו את תשומת הלב), ודרש בכל תוקף לאסור לפרסם את העובדה שהספר שונה. כך הצליח הקצין למנוע מאתנו לדעת על שקריו (כי הצנזור אישר שאין בספר דברים שפגעו בביטחון), כשהוא משתמש במסווה של טיעון ביטחוני. איסור הפרסום הוטל למרות שקודם לכן, באפריל 1999 פרסם "מעריב" כי השופט סטרשנוב הציע פשרה לפיה הספר יאושר מחדש עם שינויים. השופט ידע על הכתבה הזו. בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה כתב השופט סטרשנוב כי ישקול להתיר את פרסום ההסכם ובו סוד השינויים בספר אם תהיינה "התפתחויות".
חודש לאחר פרסום "דקר" המשופץ פרסם אתר החדשות "טיפ" כתבה על הפרשה ובה השינויים שבוצעו בספר. WWW.TIP.CO.IL . מה שכתוב שם מדהים ומביך וחובה לקרוא, במקום אחד מחקו את המלה "סוריה", במקום אחר השאירו. בדף אחד פסלו דברים שצוטטו מספרים אחרים ועוד ועוד. ב- 26 במאי 2000 פרסם "הארץ" כתבה על הצנזור הראשי לשעבר תת-אלוף שני. בכתבה אמר אלוף משנה בן דוד כי "התיקונים שדרשתי הוכנסו לספר של אלדר עד האחרון שבהם". WWW.HAARETZ.CO.IL בן דוד היה זה שבא בלילה, לפני כחמש שנים, לביתה של השופטת גרסטל מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מלווה בפרקליטים ודרש לאסור לפרסם את "דקר". למחרת שלח בן דוד שוטרים לחפש בביתו של אלדר בחשד לריגול חמור. הוא היה זה שדרש לאסור לפרסם כי בוצעו שינויים בספר.
אלדר פנה לפרקליטת המדינה ולפרקליט הצבאי הראשי וביקש לחקור את הקצין שהפר את צו איסור הפרסום שהוא דרש להטילו. כן דרש אלדר להתיר לו לפרסם את מה שהקצינים חשפו שכן ברור לגמרי כי אם צד אחד של הסכם לסודיות מפר אותו וחושף את דבר הסוד, גם לצד השני מותר לנהוג כך. פנייתו הושבה ריקם והפרקליטים טענו כי דברי הקצין אינם בגדר "התפתחות" וכי בן דוד לא עבר על החוק. ראו את הנבזות. פעמיים שלחה הפרקליטות שוטרים לחפש בביתו של אלדר חומר סודי והוא הוקע כמרגל. ובשעה שאלוף משנה בן דוד עושה דבר חמור בהרבה ומפר בגלוי צו שיפוטי הפרקליטות שותקת.
ב- 18 בדצמבר 2000 רואיין אלדר ברדיו "קול חי" והכתב שידר את תגובת דובר צה"ל לשאלתו בעניין מצב הספרים. התגובה קבע כי הספר יאושר "לאחר תיקונים". ב- 2 פברואר 2001 פרסם "צומת השרון" כתבה על עניינו של אלדר וראיין את תת אלוף במילואים אברהם לונץ, שהיה ראש המודיעין של חיל הים וייעץ לוועדת השרים לפרסומים לאסור לפרסם את ספריו של אלדר. לונץ אמר כי "כל מה שהוועדה דרשה לתקן הוצא, עובדה שאלדר עצמו הסכים להוציא קטעים מ'דקר'". בכתבה צוין שהספר "שייטת 11" ראה אור מחדש במלואו (לאחר ארבע שנים) באישור ועדת השרים וכי בספר הזה נמצאים קטעים ששונו ב"דקר". הכתב סיפק דוגמאות מבישות. אלדר פנה שוב לפרקליטת המדינה ולפרקליט הצבאי הראשי, כדי שהדובר ולונץ ייחקרו על חשיפת דבר הסוד, אך פנייתו הושבה ריקם.
שיא לרשלנות אירע ב-4 במאי 2001 כש"במחנה" פרסם כתבה על פרשת אלדר. הכתב ציטט את דברי בן דוד מ"הארץ" לפיהם "התיקונים שדרשתי כן הוכנסו לספר של אלדר עד האחרון שבהם" והוסיף כי "הספר ראה אור עם שינויים קלים". חברי הקצין סיפר לי כי ב"במחנה" ידעו על איסור הפרסום ופרסמו למרות זאת וכי קציני ביטחון השדה סרבו לבדוק את הכתבה הזו כי נכתבו בה דברי ביקורת עליהם. ב- 14 ביוני חשף אתר "טיפ" WWW.TIP.CO.IL את העובדה שאלוף משנה בן דוד חשף דבר סוד אסור לפרסום ובהמשך פרסם "הצופה" את העובדה שהדברים נחשפו באינטרנט.
אלדר פנה שוב לכל הגורמים הנוגעים בדבר וטען כי הפרסום ב"במחנה" שם קץ לאיסור הפרסום אך שוב נטען כי אין בכך משום "התפתחות" או עבירה. קשה להאמין שכך קורה. מצד אחד, קצין בכיר מטיל איסור פרסום, ומנגד, אותו קצין חושף את שהוא אסר לפרסם, ואנשיו אינם מפקחים על הפרסומים שלהם עצמם, והפרקליטות, שתפקידה לטפל במפירי חוק, אוסרת לפרסם את דבר העבירה ואינה מטפלת בעבריין בטענה שפרסום דבר העבירה או טיפול בעבריין יפגע בביטחון. וזה בישראל, ולא בעירק!
הפרקליטים וקציני ביטחון השדה טוענים שלמרות כל הפרסומים הללו, אין להתיר לאלדר לפרסם כי הם אינם בחזקת "התפתחות מודיעינית". לכן אסור לאלדר לצטט את דברי בן דוד ולונץ בדבר השינויים בספר ואל לו להזכיר את שאר הפרסומים, שכולנו יכולים לצטט מהם בלא מפריע. הם טוענים כי רק כאשר אלדר יפרסם את דבר ביצוע השינויים בספר, ידע האויב על כך וייווצרו "התפתחויות". קשה להבין את הטענה בדבר ה"התפתחויות". האם הם סבורים כי האויב לא קרא את ספריו של אלדר ואינו קורא את עיתוני ישראל? הרי הם עצמם יצרו מהומה תקשורתית סביב הספרים, ובוודאי שאלה ברשותו. קראתי כמה פעמים את שתי המהדורות של הספר "דקר" ואני מסכים לכל מה שכתוב בכתבה באתר "טיפ" המוכיחה כי השינויים בספר מגוחכים וכי ההתפתחות היחידה שתיגרם אם יפורסם הדבר בהיקף תקשורתי גדול יותר הוא ביזיון ובושה לקצינים ולפרקליטים שטפלו בפרשה. כל זה נשמע מוטרף, אך זה המצב האמיתי, וזה מדאיג מאד, כי זה מזכיר את הגרועות שבמדינות הטוטליטריות.
חברי הקצין סיפר לי על טענות שקריות שהמציאו אנשי ביטחון השדה כדי להבהיל את השופטים כאילו באמת יש בספרים של אלדר דברים חמורים. וכל פעם שאלדר סיפק ראיות מהתקשורת לכך שהדברים כבר פורסמו ושאין בן ממש, הם דאגו להטיל עליהם צווי איסור פרסום. הקצין סיפר לי כי בן דוד טען בעדותו בבית המשפט כי אנשיו "נדהמו" לקרוא את הספר "דקר" כשרכשו אותו ביום צאתו לאור למרות שהספר היה ברשות אנשיו שנה וחצי קודם לכן והם ידעו כל מלה הכתובה בו. דבר חמור נוסף אירע עם תת-אלוף במילואים לונץ אברהם שהיה ראש המודיעין של חיל הים, ופסל את הספר. לונץ זה טען בוועדת השרים ובבג"ץ כי מעולם לא התראיין לספריו של אלדר כשבידי אלדר היה הראיון אתו. אלדר פנה לונץ וביקש כי יחזור בו מדבריו. תחילה סירב לונץ אך לאחר כמה חודשים התרצה ומסר לונץ לאלדר מכתב התנצלות בו הוא מאשר כי התראיין ומסר בראיון מידע על אוניית הסוחר "נהריה" שחומשה בטילים במלחמת יום כיפור. לונץ טען כי יש להוציא את הקטע הזה מהספר "דקר". חברי הקצין סיפר לי כי קצין בפרקליטות מנע מלונץ לתקן העניין בטענה כי הפסיק להיות עובד ציבור.
אלדר ביקש לחקור גם עניין זה, אך כרגיל נדחה בקש. האם נקבל מצב שבו פרקליטים מונעים מתת אלוף לתקן את עמדתו בוועדת השרים ואת דבריו בבית משפט, דברים שגרמו נזק ניכר לאלדר? האם נסכים לכך שאין חוקרים בעניין ומסתירים את המחדל במסווה של ביטחון המדינה?
בדברים הכתובים כאן אין שום דבר שיפגע בביטחון ואין בהם עבירה על החוק. מותר לנו לצטט מפרסומים גלויים ובוודאי מהבאים מפי קצינים בכירים היודעים מה גורם לנזק ביטחוני. וכיוון שהם חשפו, ודאי שאין נזק בפרסום חוזר. ידוע כי אפשר לרמות אדם אחד כל הזמן, ואפשר לרמות את כולם פעם אחת, אך אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. הבה נוכיח לכל אלה כי הם אינם מעל לחוק.
אלדר אינו יכול לפרסם את הדברים ואני מבין אותו. אף אחד מאתנו לא היה מוכן לעבור את מה שהוא עבר. הבה נעשה זאת עבורו. העבירו הודעה זו הלאה והכניסו אותה לפורומים בארץ ובחו"ל. אם יש מישהו שהאנגלית שלו טובה, תרגם הדברים. פתחו אתרים או צרפו את ההודעה לאתר קיים, כדי שכל מי שמחפש באינטרנט את השם "מייק אלדר" או את המלים "בטחון שדה", "צנזורה" ו"פרקליטות" ימצא גם את ההודעה הזו וידע את גודל הביזיון. אם אתם מכירים אישי ציבור ועיתונאים, העבירו להם את המידע הזה, כי אסור לנו לתת לדברים כאלה לקרות.
לא יתכן שבישראל ייאסר על מישהו לצטט את מה שראש מחלקת ביטחון שדה וראש המודיעין של חיל הים חשפו, תוך הפרת צו משפטי וביזוי בית משפט. אסור לנו לתת יד להסתרת מחדלים ועבירות של קצינים ופרקליטים במסווה של ביטחון. בנפשנו הדבר! יידעו אזרחי ישראל שבשעה שאנו מצויים תחת איומי טרור מכל עבר, עוסקים בכירי הפרקליטות ומערכת הביטחון בטיוח והסתרת מחדלי אנשיהם בפרשת אלדר. קשה להאמין לדברים, אך זה המצב.
אלדר מנהל את פורום הצבא ב"נענע". WWW.NANA.CO.IL . כתבו אליו, תנו לו את תמיכתכם ודווחו לו היכן פרסמתם את ההודעה הזו ולמי דיווחתם על המצב החמור. לנוכח עוד דברים שסיפר לי חברי הקצין אני משוכנע כי ישמח לקבל כל סיוע במאבקו.
הקצין שמסר לי את המידע הזה סולד מהדרך שבה נהגו מפקדיו והוא מבקש לשאול אותם דרכי מדוע אינם קוראים את מכתביו הרבים של אלדר המזכיר להם בכל פעם את הספר "מצעד איוולת" ואת דברי אמיל זולא בספר "אני מאשים" אודות פרשת דרייפוס. אני מצדי מוסיף את סיפורי פראנץ קפקא.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
