לכל מי שחושב ש'טרנספר' זאת מילה מגונה...   

כהקדמה, זוהי דעתי בקצרה:
סיפוח מלא באופן הדרגתי. ו"חילופי אוכלוסין" לעבר ירדן ומדינות אחרות...
"גירוש" לא חייב להיות במקלות וברובים, אפשר גם לעודד הגירה באופן רשמי עם מקלות וגזרים, ומי שרוצה יוכל להישאר פה, ולקבל אזרחות, אחרי הצהרת אמונים בשבועה. (כפי שהרבה מדינות 'נאורות' דורשות, כולל ארה"ב).

שנית, הוכח מעל ומעבר שערבים שנמצאים מחוץ לגבולנו יכולים לסכן אותנו באופן מוגבל ביותר, יש הרבה אויבים שהיו שמחים לרצוח אותנו, ומה שמונע מהם את זה, היא העובדה שהם נמצאים מעבר לגבול. רוב חללינו (למעט מלחמות, שב30 שנים האחרונות נהרגו בהם הרבה פחות מאירועי טרור) נרצחו על ידי אויבנו שגרים בינינו. לכן המסקנה המתבקשת היא, שאם ערבים אלה שרצחו יהודים בפיגועים, היו מחוץ לגבולותינו, הם היו יכולים לפגוע בנו בדיוק כמו שערביי עיראק יכולים לרצוח אותנו. הסיכויים אפסיים. אכן, שיוויון זה ערך יפה מאוד, אבל אם המחיר של זה הוא רצח של בן אדם אחד, וכל שכן אלפי אנשים, וכל שכן רבבות יהודים בני עמנו, (אגב, הזדהות אוטומטית עם העם שבו נולדת, היא תחושה הישרדותית ואינטואיטיבית ונורמלית, בניגוד לדעת הליברל הקיצוני, שזו גזענות, או לחלופין התנשאות), אם המחיר הוא חיי אדם, עדיף לשלול מהם את האפשרות לרצח, הגם שיהיה לזה השלכות כואבות מבחינה מדינית, או פגיעה בשיוויון. כי ערך החיים קודם לכל ערך מומצא ולא מומצא.

כמו כן, אין לחשוש שזה יגרום לבידוד מדיני, כי גם ככה אנחנו לא הכי מקובלים בין אומות העולם, בלשון המעטה. כמו כן, ראינו איך שהעולם "פועל" מול זוועות בסוריה ובעיראק. ומדיבורים אין מה לפחד.

ולעובדות בקצרה:

ירדן גירשה את כל היהודים משטחי יו"ש אחרי מלחמת השחרור,לא שמענו שמישהו התנגד. הדבר הכי הגיוני אז, היה להעביר גם את הערבים שנשארו כאן, לצד השני של הגבול. גירוש פחות כואב ממוות.
בין יוון לטורקיה התבצעה חילופי אוכלוסין נרחבים (בקפריסין).

בין הודו לפקיסטן התבצעה חילופי אוכלוסין נרחבים. 

מיליוני גרמנים גורשו מארצות אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. 

במלחמת בוסניה, ובמלחמת קוסובו, התבצעו חילופי אוכלוסין נרחבים. 

אמנת ז'נבה הרביעית מ-1949 אסרה לראשונה על העברת אוכלוסייה משטח כבוש, ב"היעדר הצדקה צבאית חיונית" והגדירה אותו, לראשונה, כסוג של פשע.
שוב, רק ב1949, ורק בהיעדר הצדקה צבאית חיונית. 

מדינאים שתמכו בגירוש הערבים:

"את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה" (תיאודור הרצל, ביומנו) 

רעיון הטרנספר הועלה גם על ידי שלטונות המנדט הבריטי. ועדת פיל ב-1937 המליצה על חילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית המיועדות וציינה את דוגמת טורקיה ויוון.

מנהיגי תנועת העבודה, קיבלו את המלצת ועדת פיל.

דוד בן-גוריון: "היא תיתן לנו דבר שלא היה לנו אף פעם...גם בימי הבית הראשון וגם בימי הבית השני - טרנספר כפוי". הוא כתב שלהמלצה "חשיבות ענקית", משום שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעומדת לקום מדינה "יהודית ממש", ובכך ניתנת ליהודים "אפשרות שלא חלמנו עליה ולא יכולנו להעז לחלום עליה בדמיוננו הנועז ביותר".

בן-גוריון: "קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי. אנו לא היינו יכולים להסכים להעברה – גם אם היא מוצעת ומוצאת לפועל על ידי אנגלים ... אילו הייתה ההעברה כרוכה בנישול, כלומר בהריסת הקיום הכלכלי של האנשים המועברים. אבל גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מקסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מקסימלי, כפי שמחייבת ההעברה המוצעת על ידי הוועדה".

באחד הדיונים על הטרנספר, התייחס בן-גוריון לרכישת הקרקעות על ידי התנועה הציונית ופינוי יושביהן: "גם עד עכשיו עשינו את התיישבותנו בארץ על ידי העברת אוכלוסין".

ברל כצנלסון: "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית ישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק".

משה שרת: "לשאלת העברת האוכלוסין הערבים. אני רוצה לדחות את ההשוואה עם גרמניה. מה שגרמניה עושה ליהודים זוהי ממשלה שלוקחת אנשים וזורקת אותם החוצה, אינה דואגת מה יהיה להם, אינה מרשה להם לקחת את הונם איתם – העברה כזו לא תיתכן. עניין ההעברה כאן הוא פשוט מאוד גם כשזה יהיה בכפייה, זה יהיה מתוך פיצויים בעד הנכסים שהם משאירים פה ומתוך דאגה למצבם במקום החדש".