כל רודפיה השגיהו בין המיצרים  

ירושלים טבורו של עולם, בכל פעם שהרהרתי במשפט זה נדמה היה כי מישהו הפריז יתר על המידה בחשיבותה של העיר, שעיני כל העולם נשואות אליה. והנה יותר ויותר מתברר ומתחוור כי למשפט זה יש רגליים וידיים, כל אויביה, מאיראן, מסוריה, מעזה, מלבנון, כל שונאיה, מתימן, מאפריקה, מאירופה, מהמדינות ה''מתונות'', מה BDS, כבשה בין שבע מאות זאבים, מה גורם לעולם כולו לעסוק, להתעניין, לנבור, לשנוא ולאהוב אומה קטנה, עיירה בארה''ב, נקודה נידחת על הגלובוס, כל אויביה, אלפי שנים מנסים להשיגה, להכניעה, להכחידה, להעלימה, להטמיעה ולבולל אותה בין כל האומות.
ובכן, לא מחצבים, לא משאבי טבע, לא נפט ולא מכרות יהלומים יש בארץ 'זבת חלב ודבש', עיני כולם נשואות לבני האלוקים שהיו אמורים להתבדל מהם, להיות אור לגויים, מושא, מופת, להאיר את האנושות במוסר הנביאים, אלפי שנים בכל מקום בעולם, בשנות הנדודים שמרו היהודים על זהותם, אמונתם, דתם, לשונם, בימי הסופה והזעם, האינקוויזיציה, הפרהוד, הפרעות, בגירוש בעיירות - יהודיות עלומות, במחתרת, בביבי השופכין, בפסגות ההרים, כל אויביה ביקשו להשיגה אך לא הצליחו, האם כעת, כשערם ישראל בארצו נהנה מחירות ופולחן דתי, דווקא כאן, ההתבוללות תהיה מילה מקובלת, היהדות תהיה שם נרדף לפרימיטיביות. השנאה לכל מה שמריח יהודי יעלה בנחירי יהודים ודמויי יהודים, האם לשם כך חזרנו לכאן, האם לשם זה עלו על המוקד בקריאת 'שמע ישראל', האם לא הגיעה העת לחזור להיות אור לגויים, עם לבדד ישכון?