הניצחון של התרנגולות רגע טרם שחיטה לכפרו. הויה דלרוזה מהאמבטיה ועד לבית המטבחיים  

התרנגולות במקלחת הבית אכלו ואכלו ואכלו,, כמעט שישה ימים, נהנו מאמבטיה וממרחב מוגן, שמורות מכל משמר, עד ליום השישי, או אז הוכנסו 14 התרנגולות והתרנגולים לתוך שקי רשת והמצעד לעבר ''הרסקו'', ליבת הבילוי של התושבים, החל.

14 תרנגולות ותרנגולים כמניין בני המשפחה, בראש צועדת אמא עם שני סלי פלסטיק בידה ובתוכם תרנגולים מפוטמים, אחריה משתרכת מיני תהלוכה ואני ביניהם מחזיקים את התרנגולים חסרי הסבלנות אשר מהמרחב המוגן באמבטיה הנעימה וה ''דורה'' שאכלו בלי סוף, נכלאו בעל כורחם בתוך סלי פלסטיק בדרכן אל הלא נודע.

הדרך ארוכה היא ורבה מאוד, כולם הולכים בדרך עד סופה המר, כתבה הפזמונאית, ואכן הדרך מהבית ליתר דיוק מהאמבטיה בשכונת אליהו בבית שאן ועד לרסקו נדמתה כנצח. הלכנו בתור, זה אחרי זו ואז זה קרה. תרנגולת חכמה במיוחד הבינה כנראה כי היא נלקחת למקום לא טוב, היא בטשה בכתפיה את הסל, השמיעה קרקורי זעם ואין אונים, ניסתה לנהל מרד וניצלה רגע אחד קטן של חוסר תשומת לב. אצה רצה אל הכביש, נחלצה מסל הפלסטיק, דרמה בדרך לבית המטבחיים. שכונה שלמה רודפת אחרי תרנגולת סהרורית הנסה על חייה, הנאבקת על קיומה, מכונית צופרת, זקן על אופניים כחולות כמעט דורס את אחד הרצים והיא צורחת את חייה מבקשת להציל עצמה מהצפוי לה.

''זה סימן רע, רע מאוד אם לא נצליח ללכוד אותה'', אמרה אמא חסרת אונים, מחזיקה בשני סלי הפלסטיק ובכל אחד מהם שני תרנגולים , התייעצות מהירה מחשש למרד תרנגולים רבתי, אמא ושלשת האחים ימשיכו במסלולם, בויה דלרוזה לרסקו ואני אשאר להשגיח על התרנגולת עד שתתעייף ובעזרת אנשים טובים אלכוד אותה. כולם המשיכו בדרכם, התרנגולת רקדה את ריקוד הניצחון שלה, מניפה הכרבולת האדומה, מתחת לסנטרה מתדלדלים שאריות הדורה, היא ניצחה, בחרה בחיים, כך לפחות חשבה.

התקרבתי אליה חרש, נדמה היה כי היא דוגרת, המולת הרחוב לא הפריעה לה, כפסע בינה לביני, הושטתי את ידי הקצרה מבקש לאחוז בה במוטת כנפיה ולשלבן כמו שאבא הראה לנו פעם. קצב נשימותיה עליה, חרחור סורר נפלט והיא הזדקפה אל מול הסכנה מפנה ראשה הקטן שמאלה וימינה, וצורחת את חייה לעבר הכביש .מולי עמדה צעירה, גבוהה, ''ילד תירגע, אני כבר לא יודעת מי יותר מפוחד אתה או היא''. ''אני חייב לתפוס אותה, היא הכפרות שלי ואמא אמרה שזה סימן רע אם לא נשחט אותה'', ''טוב, טוב'' חייכה, ובין רגע הסירה את נעלי הלכה האדומה ומליידי גבוהה הפכה לאיילה שלוחה מסתערת במלא עוזה על התרנגולת המבוהלת, אוחזת בכנפיה ומסכלת אותן,כנראה גם אבא שלה לימד אותה בילדות איך לוכדים את התרנגולות. ''קח ואל תעזוב עד שתגיע לשוחט'', חייכה, אספה את נעלי הלכה האדומה והמשיכה לדרכה.

האצתי, כמעט רצתי, התרנגולת בידי, מקרקרת, אוחז בה חזק, לא מרפה לרגע, עברתי כבר את שכונת חיסכון, את בנק הפועלים, את יעקב הגנן עוד רגע ברסקו, הגעתי. תור ארוך של נשים וילדים עמדו מול השוחט המדופלם והמקצועי, רבי דוד סויסה זצ''ל, שחיוך של טוב נסוך היה על פניו, חלוקו מוכתם בדם, סכינו מחודדת, עוד חמש משפחות. שזה אומר 69 תרנגולות ותרנגולים ההולכים לשחיטה, אמא חייכה לעברי, ''כל הכבוד'', והסרט הנע עבד במלוא עוצמתו, נחילי דם, ריח של מוות, על השחיטה.
תורנו הגיע , רבי דוד סויסה הצדיק בירך בשקט, שחט במאכלת במקצועיות, הכניס את התרנגולת למין פיר קטן שעד היום איני מבין מהו, אך תמונת פירים רבים אליהם הוכנסו העופות השחוטים מול עיני, ''זו כפרתנו'' אמר, תרנגול לגברים, תרנגולת לנשים, קיבלנו את התרנגולות בחזרה, אצילותן, זקיפותן, לובן נוצותיהן הוכתמו בדם, כנפיים שמוטות, צחנת מוות. חוזרים הביתה, הדרך קלה יותר ורק שובל של זרזיפי דם התרנגולות מהרסקו ועד שכונת אליהו סיפר את סיפור תרנגולות האמבטיה שנהנו משבוע של פיטום והנאה עד לרגע המוות.

ובבית נרחצו הגוויות, הכפרות שלנו, שיירי הנוצות נמרטו באהבה, לובן בשרן שב, רגליהן וראשן הושלכו אל פח האשפה, עוף נטול כפות רגליים וראש, נקי ומסודר, ראוי למאכל, ואמא ידעה למי לתת את 14 העופות המתים, עניים ונצרכים לא חסרו בשום דור, כפרתנו על חטאנו, נאכלה בשמחה ובאהבה על ידי עניי העיר שלפי חלוקת אימי קיבלו את העופות באהבה.