יש איזו מחשבה שמציקה לי כבר כמה שנים. רובנו חוגגים את החגים היהודיים מליל הסדר ועד פורים. אבל מה שמעצבן אותי הוא שלפני כל חג, כל המשמעות שלו מתמסמסת לטובת האוכל או שאר הדברים השוליים.לפני כל חג עוסקות כל הכתבות בעיתונים ובמגזינים בשטויות: "כדורים לצום קל ביום כיפור, מתכונים לעוגות דבש בראש השנה, פסטיגלים בחנוכה, למה תתחפש בפורים, כאבי בטן בט"ו בשבט ובפסח, ואיך לא תריב עם חמותך בליל הסדר. זה יכול להיות נכון אבל זה כל כך שולי.
שבועות הוא חג של עוגות גבינה, כמו שלראות משחק כדורגל זה לשים צעיף על הצואר. זה הדבר השולי ביותר בחג הזה. התפוח בדבש בראש השנה הוא מנהג מאוחר מאוד והוא זניח לתקיעת השופר או לתפילות בבית הכנסת.
השאלה היא מדוע ההתעסקות בזוטות האלו. האם בגלל שהציבור רדוד ולא מסוגל ליותר מזה? או שיש כאן ניסיון מכוון להעלים את המשמעויות האמיתיות שיש לחגים היהודיים.
מדוע לא מראים את העומק של החגים? מדוע לא מדברים על הנושאים האמיתיים, למה בכלל אנחנו חוגגים את החג הזה? אחרי שנבין למה אנחנו חוגגים את החג, נברר למה זה רלוונטי גם להיום? לדורנו. אחר כך נשאל, איזה רעיונות באים המנהגים האלו לבטא? מדוע אנחנו צריכים לזכור את הרעיונות של החג דווקא במעשים האלו ספציפית.
אני רק זורק כמה נקודות על חג שבועות, ואני לוקח אותו בתור דוגמא כי הוא הרלוונטי.
חג מתן תורה - למה אנחנו חושבים שהתורה היא האמת המחולטת? למה רק עם ישראל מחויב לחוקים שלה ולא עמים אחרים? למה עם ישראל קיבל את התורה בצורה של "נעשה ונשמע"?
חג הביכורים - האם יש משמעות בתורה לחגים 'חקלאיים'? מה הרעיון של מצוות הביכורים? למה מצוות ביכורים חלה רק על פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל? האם יש בכלל פירות של אותם זנים עכשיו בטבע? מה הסיבה שמקריבים דווקא את ראשית התוצרת?
ספירת העומר - מה המשמעות שלה? למה סופרים דווקא מפסח עד שבועות? למה למשל בסוכות לא סופרים? האם יש קשר בין ספירת שבעת השבועות לבין השם 'חג שבועות'?
עצרת - למה חג שבועות נקרא גם עצרת?
ולמה בכלל אוכלים מאכלי חלב?
אני בכוונה לא נותן תשובות, כי אני רוצה שכל אחד ימצא את התשובות בעצמו, שיחפש קצת בספרים ובאינטרנט ויבוא עם איזו נקודה או איזה רעיון יפה לשולחן החג, ואז על עוגת גבינה עם בלינשס יוכל להגיד את מחשבותיו והגיגיו למסובים איתו. ואז החג יקבל משמעות קצת יותר מרוממת מאשר 'ערב גבינות ויין' סתמי.
חג שמח
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי