מבצע שלום אבו-מאזן/ משה פייגלין, מנהיגות יהודית
גם למנהיג שהוציא את ישראל מעזה או שתמך בתהליך זה ועודד אותו – אין כל סמכות מוסרית להחזיר אותנו לשם.
מן ההבנה המוסרית של העניין הזה עולה גם משמעות מבצעית. כל שלטון שאינו פועל מתוך ההבנה כי רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל וממדינת ישראל, אינו יכול לפתור באמת את בעיית הקסאמים. הפתרון צריך להיות כזה שבסופו ימצאו תושבי עזה הנוכחיים את עתידם במקום אחר, והאזור יסופח לישראל וייושב בגוש קטיף כפול מאה. כל שלטון שייכנס לעזה על-מנת לצאת ממנה יקריב לשווא את חיי החיילים כדי לגנוב זמן שלטון מאזרחי המדינה עליהם התחייב להגן.
הם יעדיפו את מותם של חיילנו על-פני פתרונות חוסכי חיים כגון הפסקות חשמל יזומות, הפגזות שטח לאחר הרתעה מתאימה וריקון אזורי השיגור מתושביהם. למי שאינו מבין שזו ארצנו – אין סמכות מוסרית לפעול פעולות מלחמתיות בעזה, והוא נדחק לפעולות שיטור שמשמעותן הקרבת בנינו לשווא על מזבח תודעת אוסלו.
80% מתושבי עזה כבר הביעו את רצונם לעזוב את המקום. דובאיי ונסיכויות המפרץ, וכן גם מדינות מערביות כקנדה ואחדות ממדינות אירופה סובלות מצמיחת אוכלוסייה שלילית, פחות משני ילדים למשפחה, ומשוועות להגירה המתמחה במקצועות המקובלים בקרב ערביי יש"ע. כל שעל ההנהגה הישראלית לעשות הוא "לחבר את השקע לתקע" – לאפשר ולעודד את ההגירה הזו. עיתון 'הארץ' מעודד כיום יציאה למלחמה כוללת בעזה, בכדי לכובשה ולמוסרה לאש"ף. מוטב שלאיש מאיתנו לא יהיה ספק, על פי תודעת אוסלו, זוהי האפשרות המעשית היחידה. מלחמה שכזו היא משחק ציני בחיי בנינו, והיא תביא ביטחון בדיוק כפי שמסירת עזה למחבלי אש"ף לפני שלוש שנים הביאה ביטחון.
חוששני שטובי רבנינו יעודדו את היציאה ל"מלחמת המצווה" הזו.