היות והאשכול הקודם יורט ונהרס אני פותח שוב בעצת כותבים  

את הדוגמא לגבול אל תקח ממי שנדמה לפעמים שהוא חסין

ציטוט מאת: 495

"אבל יותר מכל מצאו חוקרי מדד השלום, שאי אפשר לדבר על "דעת הקהל" אחת, וכי למעשה יש בישראל שני קהלים מובחנים. האם פלא הוא שרבים מלובשי המגבעות ואף מחובשי הכיפות נפגעו וזעמו כשהוצג יגאל עמיר כמי שמייצב אותם? על רגע עובדות אלה (לפני כן היו ציטוטים מתוך סקרים אך לא היה לי כוח לצטט גם אותם), הגדרת הצבאות המשתתפים במלחמת התרבות הישראלית באמצעות הקטגוריזציה המסורתית היא משגה"

"כדי לחפש סימנים מזהים אחרים, שאינם סוציו-כלכליים, אלא סימנים החותכים, או העומדים מעל ההבחנות המקובלות. נשאלת השאלה אילו מדדים - מדדי אישיות? שמא עדיפים מדדים הקשורים בתרבות? סיוע לדילמה הגיע היישר מניתוחי הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2004"

כאן אני חושב שאין צורך לצטט - תכף יבוא ההסבר.

בכללי - בארצות הברית עשו הבחנה וחילקו את החברה לשני חלקים - תרבות המטרו והרטרו. תכף תבינו.

"החברה האמריקאית אינה דומה לחברה ישראלית. שם מדובר ביבשת ענקית שבה יותר מ-280 מליון נפש, ואנו אי קטן ובו פחות משבע מליון. שם חברת מהגרים שיש בה ערב רב מכל חלקי תבל; אצלנו, למעט השבט הפלסטיני-ישראלי, יש מכנה משותף לאומי עמוק לכל השבטים (דוברי רוסית, חרידים, דתיים- לאומיים, ה"צפונים" וה"דרומים"). מכנה משותף זה הוא היהדות. משקלו בזהות הקולקטיבית מכריע והכוח המלכד שלו רב."

למרות כל אלה גם בישראל ניטשת במלוא עוזה מלחמת התרבות, ושני הצדדים במלחמה זו הם שתי קבוצות - התרבות האלה, הרטרו והמטרו. על אף ההבחנות הסוציו-כלכליות השונות, על אף ההשתייכות לשבטים שונים, ועל אף הפיצול לקבוצות חברתיות שונות נוספות, אפשר לראות גם אצלנו את שתי המסגרות העל העיקריות האלה. לשני המחנות האלה יש מעט מאוד מן המשותף, והם חלוקים עמוקות בשאלות מי אנחנו וכיצד עלינו לנהל את חיינו, אילו מוסדות מדיניים צריכים לשלוט בנו ועל פי איזו מערכת נורמטיבית עלינו לנהוג, ובעיקר, מהו החזון שלנו, מהו החלום שלנו"

"חשוב הרבה יותר לשים לב לכך שההבחנה של רטרו-מטרו אינה זהה להגדרה ימין-שמאל או דתי-חילוני. ניתן להניח שיותר אנשים המגדירים את עצמם שמאלנים (לעומת הימניים) בקרב חברי קבוצת המטרו. אבל ביסודו של דבר יכול להיות ימני ואף דתי המשתייך לקבוצת המטרו והיפוכו של דבר לגבי קבוצת תרבות הרטרו. במיוחד אסור לזהות, אף כי יש קשר כולשהו, בין המושגים האלה, ימני או דתי, שמאלני או חילוני, לבין השתייכות פוליטית או תמיכה במפלגות מסוימות"

"אנו עוסקים בבסי התרבותי העמוק ולא בגילוים פוליטיים קונקרטיים. הטענה הבסיסית היא אפוא שנכון יותר להבין את המאבק על הזהות הקולקטיבית הישראלית לא כמאבק בין קבוצות סוציו-כלכליות, אף לא כמאבק בין שבטים בלבד, אלא בראש ובראשונה כמאבק בין קבוצות-תרבות"

"על סמך ההבחנה הכללית מסיק עפרת מסקנה, ועל פיה בימין, או מעבר לקו הירוק, אין ולא יכולה להיות אמנות של ממש, משום שאמנות זקוקה לתשתית תרבותית המטפחת את ה"אני האוניברסלי, הביקורתי, את החופש ואת הריבוי", ואילו "הדגילה בברית בין עם-ארץ-תורה סותרת את כל עקרונות האמנות הטובה, בהיות העם קודם לאני, בהיות ארץ שלילתה של אמירה אוניברסלית ובהיות התורה אישוש עליונותם של חוק ומסורת על פני חירות ואנרכיזם יוצר. השילוש הימני הקדוש של עם-ארץ-תורה מניח את האחד - אחד אלוהינו, אחת תורתנו, אחת היא ארצנו, אחד (ונבחר) הוא עמנו. אלו הם אחדות ואחידות המחייבות צנטרליזם של אלוה-אב-רב-מנהיג. השמאל, לעומת זאת, מסתכן באנרכיה ובהפקרות, אך זוכה בהומניזם של המרד ובאותנטיות של הספק והחיפוש. כל אלה ערכים של אמנות טובה" הסופר מתייחס לדבריו של עפרת: "אני מניח לחוקרי אמנות להסכים עם טענותיו של עפרת או לדחותן, אך אני מבקש להראות כאן את רשת הקואורדינטות שבה השתמש. זוהי בעצם ההבחנה בין הרטרו ובין המטרו."

להמשיך?
ציטוט מאת: צ'סטה

"רצח רבין הוא תוצאה של מלחמת התרבות זו ולכן אופן ההסתכלות על הרצח, המשמעות המוענקת לו, דמותו של רבין ופרויקט ההנצחה שלו, הוויכוח על מה שמכונה "מורשת רבין" והמאבק על הזיכרון או על ההשכחה שלו (זה מה שנקרא "מאבק מנמוני") - כל אלה מבטאים את השסע הגדול: המלחמה המתנהלת אצלנו בין הרטרו למטרו. מאבק זה לא פסק לאחר הרצח אלא שכך קמעה, אך שב והחריף כשהניח אהוד ברק את ירושלים על שולחן משא ומתן בקמפ דייוויד. האינתיפדה שוב מיתנה אותו, אולם בחלוף ארבע שנים, כשהחליט ראש הממשלה, אריק שרון, שרצועת עזה לא תהיה עוד "חלק בלתי נפרד" (בלשון הקלישה המקובלת) ממדינת ישראל, הוא שב ופרץ בלהט. בשנים האחרונות עשו כמה כותבים שימוש בהבחנה העקרונית בין שני האגפים הנצים של מלחמת התרבות, כאשר תארו תהליכים עולמיים... חלק ניכר מהבחנות אלה תואם גם למה שמתרחש בישראל. אבל אצלנו יש גם מאפיינים ייחודיים לא מעטים. מה אפוא כוללות שתי הסכמות (SHEMOT לא יודע איך מנקדים פשוט) האלה, הרטרו והמטרו, במרחב הישראלי? הטבלה להלן מבטאת כמה מן המדדים החשובים יותר, והניתוח לאחריה יציג בקצרה חלק מהם."

רטרו:

- "יהודים"
- אתנו-לאומיות
- ארץ ישראל
- מדינה יהודית
- פרטיקולריזם
- תפישת זמן מעגלי
- קולקטיביזם
- שימור
- אוריינטציה סכסוכית
- ירושלים כמשל

מטרו:

- "ישראלים"
- לאומיות פוליטית
- מדינת ישראל
- מדינה דמוקרטית
- אוניברסליזם
- תפיסת זמן לינארי
- אינדיבידואליזם
- חידוש
- אוריינטציה פוסט-סכסוכית
- תל אביב כמשל
ציטוט מאת: צ'סטה