''אז תגיד לנו, השואה זה שקר או לא?'' (סיפור ערבי)  

בדרך למחסום חווארה, הסמוך לשכם, אומר חאלד כסאב מחאמיד: "אתה זוכר שאתה אמריקאי, כן? איך המבטא שלך באנגלית?" מחאמיד הוא מנהל מוזיאון השואה


מחאמיד מרצה בבלאטה. "אל תהיו כמו אחמדינג'אד"

תצלום: לימור אדרי


בנצרת ובן למשפחה מהכפר הערבי ההרוס א-לג'ון (באזור צומת מגידו). אנחנו בדרך להרצאה שלו במחנה הפליטים בלאטה. צלם הטלוויזיה שליווה אותו צריך להיות נמסאווי, אוסטרי. קשה יותר להיות אוסטרי.

המתח עולה. בדרך כלל נמנעים הפלשתינאים והערבים מלהתייחס לשואה. המרחק בין הזדהות עם סבלו של העם היהודי להזדהות עם המדינה היהודית קצר, וזה כלל לא עומד על הפרק, ודאי שלא במחנה פליטים. למחאמיד יש עמדות מיוחדות במינן. התזה שלו היא שהעם הפלשתיני שילם על השואה בנכבה, האסון שלו. והוא ממשיך לשלם על השואה, וימשיך גם בעתיד, אם לא יידע מה אירע ליהודים שם.

מחאמיד כבר הרצה כמה פעמים באזור שכם - בשטחים פתוחים לשמוע את רעיונותיו, הוא אומר, הערבים בישראל פחות, אולי כי הם פחות במצוקה - אך זו הפעם הראשונה שהוא בא לבלאטה. הוא לא יודע למה בדיוק לצפות. המארגנים מקבלים את פניו בכניסה למחנה, לוחצים את ידו. התחנה הראשונה: האנדרטה לזכר החללים. מחאמיד ממלמל את הפאתחה, הפרק הפותח בקוראן, כשכפות ידיו פונות כלפי מעלה כספר פתוח. אחרי האנדרטה יורדים לאחת הסמטאות. בדיוק כמו בסרטים - סמטאות צרות של מחנה פליטים. כמה עשרות תושבים התקבצו במועדון שהוא גם הלשכה של ג'מאל טיראווי, מפקד בגדודי חללי אל-אקצא וחבר פרלמנט מטעם פתח, שנעצר על ידי צה"ל לפני שנה.

"אני שמח להיות פה, בסמטאות של המחנה", פותח מחאמיד. ייקח זמן עד שיגיע ללב העניין. בלי הכנה, הרוחות יתלהטו. גם ככה הן יתלהטו. "איחרתי, כי היו הרבה מחסומים בדרך. אני מגיע מנצרת, דרך אום אל-פחם. הלוואי שתחזרו אתי, אל יפו, אל הבתים והפרדסים שלכם", הוא אומר בחיוך. כל הנוכחים יודעים שזה לא יקרה, לפחות לא הלילה, אבל לפחות האמירה נאמרה.

מחאמיד מתחיל את הרצאתו בטיעון שהתנועה הציונית נכשלה, ובגדול. "רוב היהודים לא באו לפלשתין. גם היום יש בעולם שמונה מיליון שלא באו. איפה הם? מרג' אבן עאמר (עמק יזרעאל) ריק, הנגב ריק". הנוכחים מקשיבים בשקט. אחד המארחים קם כדי להגיש מיץ ועוגיות. כשהוא קם נחשף האקדח התחוב בחגורתו.

מחאמיד מזכיר את הסכם ההעברה, שנחתם בשנת 1933 בין המוסדות הציוניים לשלטון הנאצי, ואשר איפשר למעשה העברת הון של עולים יהודים מגרמניה לארץ ישראל, דבר שעזר ליישוב להתארגן. אחר כך הוא מסביר שהגעתם ארצה של "שארית הפליטה", מונח שהוא משאיר בעברית, סייעה להקמת מדינת ישראל וללחימה בפלשתינאים ובערבים, ולמעשה מעצבת את התודעה הישראלית עד היום.

בחור צעיר בשם איאד קוטע בעצבנות את דבריו. "אז תגיד לנו אם השואה זה שקר או לא", הוא אומר. אם זה נשק שבו משתמשים נגדנו, אז למה אנחנו לא עושים מאמץ להראות שזה לא קרה? ואם זה קרה, אז שהגרמנים ייקחו אותם".

מחאמיד מרים את הכפפה. הוא מזהיר שהפלשתינאים לא צריכים להיות כמו אחמדינג'אד, נשיא איראן; שככה הם משחקים לידי הציונים, שהם צריכים להכיר את נקודת החולשה של היהודים. "הכר את האויב", הוא אומר. הוא לא ממש מספר מה עבר על היהודים בשואה, אלא רק רומז. הוא מרים תמונה של אסירים יהודים במחנה השמדה ואומר שצריך להשתמש פה בחשיבה האיסלאמית: "אנחנו צריכים להבין איך האחר חושב, לא להתכחש לו. הישראלים מאמינים בזה, הגרמנים והצרפתים מאמינים בזה, אנחנו גם צריכים לאמץ את זה. אתה, שחי בבלאטה, יכול להגיד למישהו שזה שקר?"

מחאמיד ממשיך וטוען שצריך להפסיק את המאבק האלים בישראל, כי עם ששישה מיליון מבניו נספו, לא יתערער מ-25 איש שנהרגים בפיגוע. אדם אחר שמקשיב להרצאה, שמוצאו מיפו, מתרגז. אין היגיון בכך שהכיבוש יהיה כיבוש חמישה כוכבים. הוא גם מתנגד לטענה שהתנועה הציונית נכשלה. "אם יהודי אחד בא, אם לקחו את הפרדס של אבי ביפו, הם לא נכשלו. לא קראת את הפרוטוקולים של זקני ציון? הם יושבים באוהל ורוצים לשלוט בעולם כולו".