קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #10555
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
דבר צחות
חבר מתאריך 10.3.08
12097 הודעות | יום חמישי ל' בסיון תשס''ח
15:57 03.07.08 |
|
להחזיר את החוסן הלאומי
|
עמדנו בפני משבר פוליטי חמור. המנהיג שאנו יודעים שנמצא בסוף דרכו, פותח בשיחות שלום עם עמי האזור, אך הם יורקים לו בפנים. הבקשה, שלכאורה נראית הגיונית, שהרי מדובר כאן בעם שקרוב מאוד לעם ישראל, מדובר בבני דודים, והרעיון לשיתוף פעולה היה נשמע סביר, מתקבלת בצד השני, בתחילה בקרירות ולבסוף בתוקפנות, ואכן המנהיג התקפל. כעבור כמה שבועות, עם פטירת המנהיג השני. ירד המוראל הלאומי לשפל חדש. ככלות הכל, מנהיג זה היה הדבק החברתי שאיחד את כל שכבות העם. הלך מנהיג שאין לו תחליף. כל בית ישראל הרגישו את החוסר שבפטירתו. לא סתם בחר האויב לתקוף דווקא באותו זמן. הוא תפס את האירועים האחרונים כחולשת רוח של עם ישראל, בלבול לאומי, מבוכה חוסר שליטה על העם גרמו לו לא התרשם מהעוצמה של עם ישראל. ההרתעה הישראלית הייתה על הקרשים. ואכן היו לאויב הישגים צבאיים במלחמתו.אך העם התאושש. מה גרם לשינוי? התפיסה שאיננו עוד עבדים, איננו עוד גלותיים, איננו עוד מדינת חסות או אסקופה נדרסת של הגויים. ההכרה כי גורלנו תלוי בידינו, ואל לנו לסמוך על עזרה מבחוץ היא שהביאה את המפנה. יותר אנו לא צריכים לסמוך שמישהו יעשה לנו או ידאג לנו. אנו צריכים לעשות הכל בעצמנו. העם הבין שהוא יצטרך להחזיר מלחמה, אך בסיוע של הקב"ה. יש כאן מפנה בתודעה הלאומית הישראלית. אם עד עכשיו הבקשה הייתה תמיד, שאלוהים ילחם בשבילנו, או קצת קשה, בואו נחזור חזרה לחו"ל, הרי מעכשיו החשיבה היא, אנו מתכוונים להלחם. יהיה קשה, נצטרך עזרה מלמעלה, אבל אנו רוצים לפעול. אנו מבקשים מאלוהים שיעזור לנו במלחמה. ואכן קרה המפנה. מקרבות הבלימה עברו להתקפה והצליחו למגר את האויב. את ההמשך היה ניתן לראות במלחמה הבאה. אמנם נשלחו אגרות, הקוראות למנוע את המלחמה ולפתור אותה בדרכי שלום, אך מרגע שהובררו הכוונות האמיתיות של הצד השני העם כבר היה בשל למלחמה. על אף יחסי הכוחות שהיו נראים לטובת האויב, ההישגים היו מרשימים, ניצחון קולוסאלי בכל החזיתות. השמדה מוחלטת של האויב וכיבוש כל הטריטוריות שלו. החוסן הלאומי לא תלוי רק במנהיגים אלא גם בעם. שיחות סלון, עיתונות, הפגנות, דעת קהל, כל אלו משפיעים על מקבלי ההחלטות. אם העם יפגין חיזוק ועמידה על עקרונותיו, הרי שרוח זו תשפיע על המנהיגים לשמור על שלנו ולא לוותר לאויבים. רוח נכאים ודילדול, יגרמו לויתורים מסוכנים אשר יביאו לכשלונות גדולים יותר.
אנו נדרשים כיום להחזיר למעמדה הנכון את רוח ישראל, לבנות מחדש את החוסן הלאומי, לעמוד מול הקשיים ולהתגבר עליהם. במדבר פרק כ-כא: בעיות: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ: וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ: נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה: וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה: וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו: וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר: יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר: וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה: וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר: וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
מלחמה: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: מפנה: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה: ... וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם: וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
אשאשאש
גולש אורח
| יום חמישי ל' בסיון תשס''ח
18:44 03.07.08 |
|
1. הכל נכון,רק צריך קודקוד נורמלי...
בתגובה להודעה מספר 0
|
שישכיל לשלוף את העם הכורסתי שלנו מהכורסה בה הוא: שקוע,בולס, לוגם מפצח, ומחכה למכות שלצערנו בוא תבואנה.
אך העם התאושש. מה גרם לשינוי? התפיסה שאיננו עוד עבדים, איננו עוד גלותיים, איננו עוד מדינת חסות או אסקופה נדרסת של הגויים. ההכרה כי גורלנו תלוי בידינו, ואל לנו לסמוך על עזרה מבחוץ היא שהביאה את המפנה. יותר אנו לא צריכים לסמוך שמישהו יעשה לנו או ידאג לנו. אנו צריכים לעשות הכל בעצמנו. החוסן הלאומי לא תלוי רק במנהיגים אלא גם בעם. שיחות סלון, עיתונות, הפגנות, דעת קהל, כל אלו משפיעים על מקבלי ההחלטות. אם העם יפגין חיזוק ועמידה על עקרונותיו, הרי שרוח זו תשפיע על המנהיגים לשמור על שלנו ולא לוותר לאויבים. רוח נכאים ודילדול, יגרמו לויתורים מסוכנים אשר יביאו לכשלונות גדולים יותר.
אנו נדרשים כיום להחזיר למעמדה הנכון את רוח ישראל, לבנות מחדש את החוסן הלאומי, לעמוד מול הקשיים ולהתגבר עליהם. ציטוט מאת: דבר צחות
| הולכים לקלפי-מגיע לנו יותר,כי אנו יכולים לאוייבנו. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
אשאשאש
גולש אורח
| יום שבת ב' בתמוז תשס''ח
08:05 05.07.08 |
|
17. לא יודע,מה רוצה הבחור המריר הזה..
בתגובה להודעה מספר 14
|
שמפגין שנאה פתולוגית לנתניהו. הוא מכניס מילה גסה לדיון,ועוד מתבכיין שעונים לו באותה מטבע. (התגובה שלו,הייתה הרבה יותר חריפה.הוא קיבל רגע אחד של שכל ומחק אותה) התגובות שלו לאשכולות שאני פותח,גם הלא קשורים לנתניהו:היידה ביבי היידה שרה,זהו. הטיפש,מתבכיין על אשכולות "מככבים"שאני פותח!! מה הבעיה אסתריקס? פתח אשכולות בכל נושא שתחפוץ,תעניין אנשים-הם יגיבו. הבחור בכיין,בדומה לילד שזה עתה גנבו לו את הארטיק מהיד. הולכים לקלפי-מגיע לנו יותר,כי אנו יכולים לאוייבנו. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
אשאשאש
גולש אורח
| יום שבת ב' בתמוז תשס''ח
17:13 05.07.08 |
|
21. אין ספק,בפורום רוטר,אתה שקרן מס'1 .
בתגובה להודעה מספר 19
|
אתה טוען,שבכל פוסט שלי,אני מכניס את נתניהו.בוא ניקח רק את שני האחרונים:http://rotter.net/forum/politics/10569.shtml http://rotter.net/forum/politics/10549.shtml אין בהם מילה על נתניהו.כמובן שאותך זה לא מבלבל כי: בפורום רוטר,אתה שקרן מס' 1 . אתה טוען שרוננין הוא כותב מראה שלי,למרות שהודעותיו,משפטים קצרים בלי שום קשר בינהם,אין ולו הודעה דעתנית אחת שלו, אבל זה לא מפריע לך כי:בפורום רוטר,אתה שקרן מס'1. דבר צחות-אחד החכמים בפורום,הודעותיו מיוחדות ומסוגננות. לא נתקלתי אצלו בהודעה מניפולטיבית.בניגוד אליך כי: בפורום רוטר,אתה שקרן מס'1. גם אצל ע"שש,495 ובעקבות,למרות שהם בדרך כלל תוקפים אותי,יש בכל זאת יושר פנימי פה ושם.מה שאין סיכוי שיהייה אצלך,כי: בפורום רוטר,אתה שקרן מס' 1. גם גלובוס,שהוא שקרן לא קטן,לפעמים יש אצלו הבזקי יושר פנימי,שכנראה הוא לא מרגיש בהם.אצלך,אין סיכוי כי:בפורום רוטר,אתה שקרן מס'1. הדבר היחיד,שאתה יכול להעיף מהפורום,הם את שקריך הנלוזים. אם היו לשקריך תחת,הם היו אדומים מהבעיטות ,כתחת של בבון. הוכח מעבר לכל ספק,בפורום רוטר,אתה שקרן מס'1. הולכים לקלפי-מגיע לנו יותר,כי אנו יכולים לאוייבנו.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|