הריסת בתי מחבלים:מה היא מבקשת להשיג והאם היא משיגה זאת?  

אגב, האם יש להפעיל את אותו שיקול שהזכרת גם כשמדובר במפגע יהודי?
למשל: נאמר שאתה תצא מחר לצומת כלשהו עם נשקך, תהרוג 7 פלסטינים ותפצע עוד 11. האם יש להחריב את ביתך? האם להפיל את כל ה"בלוק" בו אתה מתגורר?

בסיס הענישה הסביבתית הוא הבנה שממשלת ישראל היא ממשלה יהודית שמייצגת את האינטרסים של העם היהודי קודם כל.
יש כאן עם ערבי ועם יהודי ובין שניהם קיימים ניגודי אינטרסים קיומיים. קיימת בינהם מלחמה שיזם הצד הערבי לפני יותר ממאה שנה. הבנת המציאות הזו היא הבסיס להבנת הטיעון שלי.
אנשים שחיים בעולם דמיוני, יתקשו להתמודד עם הטיעון, סיכויים סבירים שלא יבינו אותו.

ומכיווון שכך, לא ברור לי מדוע סביבתו של מפגע יהודי צריכה לזכות לטיפול שונה מסביבתו של מפגע ערבי.

הצורך בהרתאת הסביבה.
היות והסביבה הערבית ברובה המוחץ, לפי כל סקר שנעשה, תומכת במפגע הרי
שצריך להרתיעם מלשלוח את הבא בתור.
הסביבה היהודית מתנגדת התנגדות נחרצת של מעל 95% למחבלים יהודים כדוגמאת
ברוך גולדשטיין ודומיו. אין צורך בהרתעת אלו שממילא מתנגדים.

'מחמאות' ואתה מתפרץ?

תרשה לי לאתגר אותך: אם כל ה'בלוק' בו גר מפגע יהודי מזדהה עם קריאות מוות לערבים (לא נדיר מדי, במקומותינו...) - זה משנה את אופן התגובה הנדרשת למעשה?

ואשמח לדעת מה לא תרבותי בתגובה 17, תודה.

נקודת מפתח לשיפוט נכון של העניין היא ההבנה שחיים כאן שני עמים בעלי סדר יום שונה לחלוטין. שני עמים שנמצאים במצב מלחמה וכל אחד מהם טוען לבעלות על אותה פיסת ארץ. נקודת המוצא של הדיון הזה אינה אובייקטיביות מזוקקת. נקודת המוצא של הדיון הזה היא השייכות שלנו. השייכות לעם היהודי ומתוך זה דאגה אינסטינקטיבית ומיידית קודם כל לענייניו של העם היהודי עוד לפני אילו של העם הערבי.

שורש המחלוקת נובע מראייתם של ערבים תושבי ירושלים אזרחים שווי זכויות אם הם נושאים תעודת זהות, אבל את מי אנחנו מרמים? מדובר באוייב לכל דבר ועניין. מדובר בקבוצה לאומית דתית, מוגדרת היטב שעויינת את מדינת ישראל, לא מכירה בה כזכאית לחהגדרה לאומית עצמאית, אבל בו בזמן חולבת את עטיניה ותומכת פומבית ופוליטית בטרור. תעודת הזהות הישראלית מקלה עליה. אבל אין בנשיאתה שום קבלה של הריבונות הישראלית.

(תזכורת: לענ"ד, בשני המקרים אין לפגוע בשכנים - כל עוד לא הוכחה תרומתם למעשיו של המחבל).

מרגיז אבל ככה הם החיים - לא פריים

גם אם נכרות את זרתותיהם של בני המשפחה ונפנצ'ר להם שני צמיגים בכל שבוע זה יהיה עונש מרתיע. ומי אמר שהוא לא מרתיע יותר מהריסת בית?

אינני מבין מדוע אין זה ברור שמנהיג העם צריך בשעת מצוקה להקריב את עצמו לטובת הכלל.

אם לא יהיו כמה משוגעים בעם היהודי, הוא ימשיך להיות חמוד ונשחט לעד.

...אגב, לא ניראה לי שארה"ב שנואה עלינו בגלל אותה פצצת אטום. מקסימום, אומרים שהנשיא ההוא היה נבל...אבל מעשה הנבלה הפרטי הזה השתלם מאד לעם האמריקאי. גם אותו נשיא (רוזוולט או טרומן, לא זוכר לצערי) היה יכול להגיד "אינני רוצה להיזכר בהסטוריה כרוצח המוני ולכן לא אטיל פצצת אטום", וארה"ב היתה ממשיכה להקיז מדמה ע"י היפנים.

תגיד לי, אתה חושב שאני פראייר ואמשיך לשחק את תפקיד איש הדמים? לא ולא! גם אני רוצה שיאהבו אותי ויגידו לי שאני נאור. (בהתאם לכך אני עוצר את השתתפותי באשכול הזה, ומצטרף מיד ל"שלום עכשיו"...).

אמא תרזה ידעה את מקומה בחיים. מאחר שהיא היתה צדיקה גמורה, היא הלכה לעזור למדוכאי העולם. היא מעולם לא העזה לרוץ לפוליטיקה ולהנהיג עם במלחמה. לכן אינני מבין מדוע רכי-נפש כאולמרט יושבים בשלטון. הוא היה צריך לקחת את אשתו וללכת לעבוד באפריקה לטובת החולים והעניים שם. זה לא בשבילו להילחם בחיות רצח פלשתיניות.