סרקוזי מכשיר את אסד - צבי מזאל  

27 ראשי מדינות האיחוד האירופי, ראש ממשלת ישראל ו-10 מנהיגים ממדינות ערב ייוועדו יחדיו בפאריס בתחילת השבוע. סרקוזי מבקש להחזיר את צרפת למרכז הבמה המזרח תיכונית, והמרוויחה הגדולה היא סוריה

בתחילת השבוע הבא יתקיים אירוע מרכזי מזרח תיכוני דווקא בפאריס בירת צרפת. ביום א' יכריז הנשיא סרקוזי על הקמתו של "האיחוד למען הים התיכון", במעמד מנהיגי אירופה, ישראל ומדינות ערב. סרקוזי העלה את הרעיון זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא לפני שנה, ניהל מו"מ קשה ומפותל עם מדינות ערב והצליח לבסוף לשכנע את רובן להשתתף בתוכנית. הוא בחר לקבוע את כנס הפתיחה החגיגי בפאריס בחודש יולי, מאחר שמתחילת חודש זה צרפת מכהנת כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי למשך שישה חודשים. האירוע אמור להפגין את הצלחתו הדיפלומטית של סרקוזי באזור המורכב והמסובך המוכר כמזרח התיכון, שבו לצרפת יש אינטרסים רבים ונוכחות של מאות שנים - לפחות מאז כיבושה של מצרים על ידי נפוליאון ב-1799.

מטרתו המוצהרת של סרקוזי היא לקדם את הקשרים בין מדינות האיחוד האירופי למדינות אגן הים התיכון באמצעות ביצוע תוכניות כלכליות ומדעיות משותפות. הכוונה היא שגם ישראל תשותף ותפעל יחד עם מדינות ערב ובכך יקודם השלום באזור. אולם, בכלל לא בטוח שמדינות ערב תסכמנה לתכנן ולבצע תוכניות עם ישראל - כשהמשמעות בעיניהן היא "נורמליזציה עם מדינת האויב הנוראה". כאן טמונה הבעיה.

מדריד, ברצלונה, ועכשיו פאריס

זו לא הפעם הראשונה שגורמים בינלאומיים מנסים לקדם את הקשרים בין מדינות ערב לישראל באמצעות פורומים משותפים וביצוע תוכניות כלכליות. מוכרים לנו לפחות שני ניסיונות רציניים. היה זה ג'ים בייקר, שר החוץ האמריקני, יוזם ועידת מדריד ב-1991, שהעלה את הרעיון להקים ועדות רב-צדדיות בין מדינות ערב וישראל במקביל לוועידה.
בהתאם להצעתו הוקמו חמש ועדות משותפות לישראל ולמדינות ערב, שהוטל עליהן לזהות ולעבד תוכניות פיתוח בתחומי כלכלה, תשתיות, מים, מדע ועוד, על מנת להרגיל את הצדדים לעבוד במשותף. השת"פ אמור היה ליצור אווירה חיובית ולסייע למסגרת הדו-צדדית של מדריד, שם התקיימו, בנפרד, משאי המתן לשלום עם סוריה, לבנון ירדן ואש"ף (שמשלחתו פעלה בתוך המשלחת הירדנית). היוזמה נחלה כישלון מהדהד לאחר שמדינות ערב התחמקו מכל שת"פ עם ישראל, וטענו כי קודם כל יש לכרות שלום ורק אחר כך לשתף פעולה. היוזמה השנייה – מטעם האיחוד האירופי - יצאה לדרך ב-1995 בכינוס אירופי-ישראלי-ערבי שנערך בברצלונה, ומכאן שמו - תהליך ברצלונה. סוכם אז על קידום תוכניות בשטחי הכלכלה, התחבורה, התרבות, ההיערכות לאסונות ועוד. לאחר תקופה של מו"מ עקר היוזמה קמלה, שוב, מאחר שמדינות ערב לא רצו לקדם את הסוס לפני העגלה, דהיינו: קודם כל שלום, אחר כך כלכלה. לטענתם ישראל תרוויח מנרמול יחסיה עם מדינות ערב מבלי שתשלם מאומה. אגב, בסופו של דבר התקציבים האירופיים הועברו כולם לפיתוח במדינות ערב במזה"ת ובצפון אפריקה.

אומנם סרקוזי יהיה עסוק מאוד במהלך החודשים הבאים בהצלתה של החוקה האירופית החדשה שנדחתה על ידי האירים במשאל עם, אך הנושא המדיני-ביטחוני במזרח התיכון בהחלט יהיה על סדר יומו. באגן הים התיכון נפגשים האינטרסים של מדינות אירופה ומדינות המזה"ת. אינטרסים אלה זקוקים למעקב צמוד על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי, חולשת הפיתוח הכלכלי בארצות ערב והטרור האסלאמי. מי אם לא צרפת מתאימה לנהל את מסכת היחסים הסבוכה הזאת - כך לפחות חושב סרקוזי. הוא גם סבור שיוזמתו תהווה תחייתו של תהליך ברצלונה שנשאר על הנייר.

סרקוזי נתקל בקשיים לא מעטים בדרכו לממש את יוזמתו. יחסי צרפת עם סוריה נפגעו בעקבות רצח רה"מ לבנון לשעבר, רפיק חרירי, שהיה ידידו הטוב של נשיא צרפת הקודם, ז'אק שיראק. שיראק, שהיה ידוע באהדתו לערבים, לא יכול היה להתעלם מרצח ידידו. הוא לא היסס להאשים את סוריה במעל - מה שהגביר את בידודה בזירה הבינלאומית. יורשו, סרקוזי, עמל קשות לשכנע את אסד לצמצם את מעורבותו בלבנון ולהקל על בחירתו של נשיאה. לאחר מספר חודשים של פעילות דיפלומטית ענפה נואש סרקוזי מהתחמקויותיו של אסד והודיע על הפסקת המגעים עם סוריה. בעקבות הסכם דוחא, שהביא לבחירתו של מפקד צבא לבנון, מישל סלימאן, לנשיא, התחיל סרקוזי לחזר אחרי אסד במטרה שייאות לבוא לפאריס להשתתף בהקמת האיחוד למען הים התיכון. סרקוזי התעלם מכך שהסכם דוחא הוא הסכם כניעה לחיזבאללה, שקיבל זכות וטו על החלטות הממשלה. האיחוד למען הים התיכון חשוב יותר מבחינתו, וללא השתתפות סוריה, התופסת מקום חשוב באזור, הקמתו היתה חסרת משמעות. כך הפך אסד ממוחרם למחוזר. הוא אכן הסכים להשתתף בפסגת פאריס, שם הוא עתיד לפגוש את נשיא מצרים ואת יתר מנהיגי מדינות ערב, שרק לפני מספר חודשים ספורים החרימו את הכנס השנתי של הפסגה הערבית שהתקיים בדמשק כהתרסה נגד מעורבותו השלילית בלבנון. בראיון ליומון הפריסאי 'לה פיגארו' אמר אסד השבוע כי היה רוצה לראות את צרפת מעורבת במו"מ בין סוריה וישראל. בכך בוודאי פגע בתורכיה המנהלת את המו"מ, אך נראה שהיה חשוב לו יותר להביע את תודתו לצרפת התורמת להוצאתו מן הבידוד הבינלאומי שבה היה שרוי בשנים האחרונות. סוריה היא המרוויחה הגדולה בפרשה זו. מבלי שוויתרה על הקשר שלה עם איראן, מבלי שהפסיקה את הברחת הנשק לחיזבאללה, מבלי שסגרה את משרדי ארגוני המחבלים הפלשתיניים הקיצוניים בדמשק ותוך שהיא ממשיכה ברמיסת זכויות האדם - היא זוכה לקיים דיאלוג מדיני עם צרפת ונשיאה מוזמן לחזור לקהילייה הבינלאומית דרך הפסגה בפאריס. לא בטוח שסוריה תיעצר כאן. מטרתה המרכזית היא חידוש הקשר עם ארה"ב. בינתיים סרקוזי עשה לה את חצי העבודה.

קדאפי מחרים

קשייו של סרקוזי לא היו רק עם סוריה. בתחילת יוני התכנסו מדינות ערב באלג'יריה לדון ביוזמתו. במיוחד הן רצו לדעת מה יהיה מעמדה של ישראל והביעו דאגה כי "יידחפו" לנורמליזציה בלתי רצויה עמה. נשיא אלג'יריה היה היחיד שהודיע חד משמעית כי ייעדר מהפסגה בפאריס. לא ידוע מה אמר להן סרקוזי, אך הן נתנו את הסכמתן וגם נשיא אלג'יריה נתרצה לבסוף ויהיה נוכח בפאריס ב-13/7. אך כאן לא סוף הסיפור. מועמר קדאפי הודיע שלא יבוא מאחר שהאיחוד, הכולל את ישראל, יפגע באחדות הערבית ובאיחוד האפריקאי שהוא הקים לפני מספר שנים.

גם תורכיה עדיין לא הודיעה על החלטתה. באנקרה רואים בהצעתו של סרקוזי, הידוע בהתנגדותו לצירופה של תורכיה לאיחוד האירופי, מלכודת צרפתית: חברות במסגרת אירופית-ים תיכונית במקום חברות מלאה באיחוד האירופי.

אפילו באירופה עצמה אין כולם מרוצים מהיוזמה. בתחילה התכוון סרקוזי להזמין רק את מדינות דרום אירופה השוכנות לחופי הים התיכון. מולו טענו מדינות מרכז אירופה כגון גרמניה ופולין כי יש לתת עדיפות לקידום קשרי האיחוד האירופי עם מדינות המזרח והבלקנים, כגון סרביה, ובכך לסייע ליישוב הסכסוכים באזורים אלה שם עדיין קיימים איומים למלחמות. סרקוזי החליט אפוא להזמין את כל ראשי מדינות האיחוד האירופי, והבטיח כי לא יזנח את הטיפול במדינות מזרח אירופה והבלקנים.

ביום ראשון הקרוב יתייצבו בפאריס 27 ראשי מדינות האיחוד האירופי, ראש ממשלת ישראל ומנהיגי עשר מדינות ערביות, כאשר לכל צד רגישויות ואינטרסים משלו. לאחרונה דובר רבות על לחיצת ידיים בין אולמרט לאסד, אך נראה שזו לא תתרחש על רקע העמדות הסוריות הקיצוניות כלפי ישראל ואין לצפות כי הצרפתים ילחצו על אסד לקיימה. לעומת זאת, אסד אמר כי ייפגש עם נשיא לבנון החדש. אסד מעדיף לקיים את הפגישה בפאריס ולא בדמשק או בביירות, על רקע היחסים המעורערים בין סוריה ללבנון.

המפגש בפאריס יהיה ללא ספק ביטוי דיפלומטי מרהיב להגשמת תוכניתו של סרקוזי ויסמל את חזרתה של צרפת למדיניות מזרח תיכונית פעילה. זו תהיה גולת הכותרת של פעילותו של סרקוזי, שבשנת כהונתו הספיק לבקר ברבות ממדינות המזה"ת וצפון אפריקה ואף חתם עימן, בין השאר, על הסכמים לפיתוח אנרגיה גרעינית למטרות שלום. הוא גם התחייב להקים בסיס צבאי באיחוד האמירויות הערביות. לסרקוזי יש אמביציות. האם אלה תעמודנה במבחן המעשה? האם צרפת יכולה להצעיד את מדינות ערב וישראל לדיאלוג פורה? האם היא יכולה לספק לאזור הגנה נוכח האיומים האיראניים? במילים אחרות, האם היא יכולה לתפוס את מקומה של ארה"ב? ספק רב. מאידך ייתכן שנפתח כאן מקום לשת"פ בין צרפת כנציגת האיחוד האירופי לבין ארה"ב. האם מצב זה הוא אינטרס ישראלי? תרומתה של אירופה לסכסוך הישראלי-ערבי היתה מוטה לטובת הערבים ועדין היא כזאת. האם פעילותו של סרקוזי בצירוף מנהיגי גרמניה, איטליה ובריטניה, המגלים יותר הבנה לעמדות ישראל, מבשרת שינוי יסודי בעמדות אירופה? קשה להאמין.

בכל זאת, בנוכחותו של ראש ממשלת ישראל לצדו של סרקוזי על בימת הכבוד בשאמפס אליזה ביום הבסטילה ב-14 ביולי, כשמנהיגי ערב יושבים במרחק נגיעה, יש אולי מסר חיובי ואופטימי כלשהו.