החגיגה נגמרת ציפורה נחמדת /מאת: יוסף עברון - מזכר  

"ולפעמים

החגיגה נגמרת

כיבוי אורות

החצוצרה אומרת

שלום לכינורות..."

בתקופת הביניים המתמשכת (חסרת הטעם), שבין ההכרזה על מערכת הבחירות הנוכחית לבין מועד מימושה - הלעיטו אותנו בגיבוב אין סופי של דברי הבל ותעמולה מטופשים,כאילו היינו יוצאי שבט אפריקני פרימיטיבי חסר דעת, המאמין לכל בדיה תעמולתית בכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. הגדילה לעשות מכולם יו"ר "קדימה", שאצה בלי הרף מערוץ טלוויזיה אחד למשנהו ולא פסחה על שום תשדיר ברדיו להזכיר לנו את משנתה "המעודכנת" חדשות לפרקים, במיוחד לקצרי הזיכרון שבינינו, אלה ששכחו את הצהרותיה המרתקות לכל אורך תקופת כהונתה כשרת חוץ בממשלתו של אולמרט: כגון הכרזתה השחצנית ליומון המצרי ""אל אהראם" ב-12 במאי 2007 : "לדעתי אני מייצגת את מרבית הישראלים ואני יכולה לאשר שעזה איננה הצעד האחרון. אנחנו משוכנעים כי כדי להקים מדינה פלסטינית עלינו לסגת משטחים נוספים...".

שינוי הטון אך לא הערכים

ראו זה פלא, מאז הוחלט על הקדמת הבחירות, שונה טון דיבורה לנימה מלחמתית קיצונית, והודיעה שהיעד של "קדימה, בראשותה: למוטט את שלטון חמאס ברצועת עזה! "קבענו את היעד האסטרטגי ונאמר לציבור שזה מה שנשיג כשנעלה לשלטון", הכריזה ב-22 בדצמבר 2008 לפני הפורום הביטחוני של "קדימה" . שאול מופז, שהשתתף בישיבה, לא התאפק מלשגר לעברה עקיצה: " עצם העובדה כי מאז שחמאס עלה לשלטון בעזה לא ננקטה מדיניות אחרת הייתה טעות קשה..." והכול הבינו כלפי מי כוונו דבריו: שנתיים לפני כן, ב-22.12.2006 , הכריזה לבני בשחצנות בראיון ב"הארץ": " אפשר לנהל מו"מ גם תחת אש... הממשלה עדיין מחויבת לחלוקת הארץ... אין צורך לבצע פעילות צבאית דרמטית להפסקת ירי הקסאם מהרצועה..."

במשך שלוש שנים ישבה בפנים קפואות על כיסא שרת החוץ בממשלתו של אולמרט, ומעמדה הפוליטי של ישראל הלך והידרדר. וכשנוכחה שאין לאל ידה להציג לפני הבוחר שום הישג מדיני, שניתן יהיה להשתבח בו – החליטה להתרכז בהשמצות זדוניות של יריביה, שכוונו בעיקרן לעברו של בנימין נתניהו. לשם כך, לא בחלה בשום אמצעים, כולל האיום המרושע וחסר השחר, "שאם ייבחר ביבי לראשות הממשלה אנו צפויים למשבר יחסים עם ארה"ב...". על כך השיב לה בחריפות, אחיה, אלי לבני: "זה מזכיר לי את הבחירות ב-77', שהזהירו מה יהיה אם בגין יעלה לשלטון..."

בתחום אחד אין לה מתחרים מקרב יריביה: מסתבר שללבני יש "עבר עשיר" כזמרת ורקדנית שולחנות. וכשנוכחה לדעת, שכל ה"טריקים" שניסתה לקנות בהם את לב הבוחרים לא צלחו, ואיש אינו שת לבו להצהרותיה המדיניות, החליטה לחזור למורשתה הבסיסית: זמרת ורקדנית שולחנות. בליווי בעלה, נפתלי שפיצר, שאינו חדל מלספר עד כמה היא יודעת להשתולל במסיבות, לרקוד על שולחנות ולתופף - החלה להצטלם על שפת הים בבגדי ספורט, ללחוץ ידיים לכל הנקרה על דרכה, לחייך ללא הפסקה
ולהתנשק עם הסובבים אותה.

הכול ללא הועיל - הפור נפל והמשחק תם.

התמונה המצטיירת מן המחקרים כיום היא, שאזרח בעל נאמנות ארוכת טווח למפלגה מסוימת, שממנה סטה במסיבות מסוימות – בדרך כלל חוזר אליה. זאת ועוד: לגבי ההופעות התכופות בטלוויזיה ובשידורים, לעתים קרובות הן כה נמאסות על הצופים עד כי הן מסייעות יותר למפלגות האופוזיציה ולפנים חדשות בזירה הפוליטית. בעקבות המחקרים אין כמעט ספק, בקיומה של נאמנות מפלגתית בסיסית בקרב רוב האזרחים במדינות שבהן המשטר הפוליטי הוא יציב פחות או יותר; יש אשר נסיבות מיוחדות יפרו נאמנות זו, אולם בטווח הארוך חוזרים רוב האנשים להשתייכותם הפוליטית הבסיסית.

העיתונות מקובלת ככלי הסוקר בשלמות האפשרית את מהלך המאורעות הפוליטיים, אך לאו דווקא בצורה ניטרלית. היא משמשת כמדיום של המשכילים ושל הנאמנים יותר למפלגתם. אמצעי התקשורת ההמונית מסוגלים יותר לחזק את כוונות ההצבעה והנאמנויות הבסיסיות שביסודן – מאשר לגרום לשינוי דעות.

קבוצה ניכרת בקרב הבוחרים שאפשר לכנותה "מבקשי חיזוק" מחזרת אחרי תחמושת לוויכוח פוליטי ומשתמשת באמצעי התקשורת לשם התאמת עמדותיהם הפוליטיות לאלה המובאות על ידי מפלגותיהם.

האם אמצעי התקשורת משפיעים על החלטת הבוחר

השאלה מורכבת למדיי, עם זאת ניתן לומר, תעמולת הבחירות משפיעה בדרך כלל על שיעור מבוטל של הבוחרים, אם משמעות ההשפעה היא שינוי ממפלגה אחת לאחרת במהלך מערכת הבחירות. המחקרים מעידים, כי אמצעי התקשורת אינם גורמים חזקים ביותר להמרת דעה. עובדה נוקבת היא , שאמצעי התקשורת ההמונית אינם גורמי שינוי כל יכולים המסוגלים לחדור למוחותיהם של המונים "חסרי מגן". אמצעי התקשורת ההמונית כשלעצמם אינם גורמים לאנשים לשנות עמדותיהם או מעשיהם בטווח קצר.

מסעי תעמולה והסברה ממירים דעותיהם של מעטים !

המסקנה מהאמור לעיל היא, שמפלגות שורשיות כגון הליכוד ו"העבודה" עשויות להחזיר את מרבית הבוחרים שנטשו אותן במסיבות מסוימות. לעומתן, מפלגות "אד הוק", שצמחו מתוך צורכי שעה כמקלט ל"עריקים" מאוכזבים ממפלגות אחרות, כגון "מפלגת "קדימה", צפויות לתופעה הפוכה: לגל של עזיבות משורותיהן וחזרה למפלגות האם.

כך או אחרת, אפסו סיכוייה של מפלגת "קדימה" בראשותה של ציפי לבני לכבוש את ראשות השלטון בישראל. ואלה מתוכה התולים את יהבם בהתחברות עם "ישראל ביתנו" בראשותו של אביגדור ליברמן – הוזים בהקיץ. אין ולא יוכל להיות מכנה משותף בין מצעו של ליברמן, לבין מצעה של ציפי לבני. בסופו של דבר, אין לליברמן שום תחליף ליטול חלק בשלטון אלא באמצעות קואליציה עם נתניהו.

ציפי לבני הפסידה את המערכה ולא יועילו כל פרכוסיה.
היי שלום ציפורה נחמדת:

"גם אצלך

החגיגה נגמרת

ובחצות

הביתה את הדרך

קשה לך למצוא..." (מתוך שירה של נעמי שמר "החגיגה נגמרת").