ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכריז על רצונו ויכולתו להשיג שלום עם הפלסטינים, אך נמנע מהצגת מתווה להסדר, מעבר לקריאותיו לחידוש המו"מ ותביעותיו לפירוז המדינה הפלסטינית והכרתה בישראל כבמדינה יהודית. בהירתעו מזעזועים פוליטיים, נתניהו דחה את תביעת נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להקפאת ההתנחלויות. במקום שיוביל וינהיג, ראש הממשלה מסתפק בתמיכת הציבור בסקרים. עמיתיו של נתניהו במערכת הפוליטית, בקואליציה ובאופוזיציה, נמנעו כמוהו מלהציג יוזמה מדינית, בנימוק השחוק ש"אין פרטנר". עד שבא ח"כ שאול מופז מקדימה, והציג השבוע תוכנית להקמת מדינה פלסטינית, ששטחה יתבסס בהדרגה על "רוב שטחי 1967". שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר ער לסכנות הביטחוניות והדמוגרפיות הנשקפות לישראל במצב הקיים, ורואה את פתרונן בהקמת פלסטין העצמאית לצד ישראל ובפינוי התנחלויות. הוא מרחיק לכת מפוליטיקאים אחרים, בנכונותו להידבר עם החמאס.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1127332.html
תוכנית שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר אינה מושלמת. ישימותה מוטלת בספק, וקשה לזהות בן שיח פלסטיני שיכיר בריבונות ישראל על אריאל ומעלה אדומים בתחילת המו"מ, כהצעת מופז. אך הפרטים חשובים פחות מעצם היוזמה, שמאתגרת את נתניהו וממשלתו ומעוררת דיון ציבורי. זה תפקידה הקלאסי של אופוזיציה במשטר דמוקרטי. כך עשה יוסי ביילין, כשהציג את יוזמת ז'נווה כמתכון לשבירת הקיפאון המדיני בתקופת אריאל שרון.
יוזמת ז'נווה היתה מהגורמים שהניעו את אריאל שרון להכריז על ההתנתקות מעזה. תוכנית מופז, בשילוב עם הלחץ האמריקאי, יכולים למלא תפקיד דומה בעידן נתניהו, ולדחוק בראש הממשלה שייצא מהשיתוק המדיני ויציג יוזמה מעשית לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
