אחרי 47 שנות חברות חיים יואבי רבינוביץ עוזב את הליכוד  

בליכוד קוראים סקרים ומתחלחלים. מתחילים להבין שהחיבור עם ליברמן, והאכזבה הקשה, מונעים סיכוי לשחזר את מספר המנדטים בכנסת היוצאת – 42. מה שבאמת מטריף אותם, היא זליגת מאוכזבי הליכוד לבית היהודי. איך כתב השבועון החדש 'סופהשבוע' בגליונו הראשון? - "השבוע איבד הליכוד כל יום מנדט נוסף, לטובת הבית היהודי".
מיתקפה עקָרה
לא פלא שאמירתו של נתניהו כלפי יריביו בהזדמנות אחרת: הם מ-פ-ח-ד-י-ם, חוזרת אליו כבומרנג. והפחד הוא יועץ רע. בעטיו מפריחים דוברי הליכוד טענות שווא: אם נתניהו לא יהיה מספיק חזק, הוא ייאלץ לצרף לקואליציה את השמאל הקיצוני ולהעניק לו את תיק הבטחון. בדיחה טובה. ברור שהטענה הזו לא רצינית: באף אחת ממפלגות השמאל, אין אייקון בטחוני מתאים, פרט לעמרם מצנע, שעמדותיו הנטועות בשמאל הכל כך קיצוני, מחסלות כל סיכוי שיקבל את הבטחון. מי נשאר? יאיר לפיד? ציפי? בקיצור, סיפורי מעשיות.
השבוע הגדיל נתניהו לעשות, וברוב אימתו מחמת המשך התחזקותו של נפתלי בנט על חשבון הליכוד, הוא הצהיר קבל עם ועולם על
הליכוד עם ליברמן אינו אופציה. רק מזוכיסט יתמוך במפלגת מרכז שבארבע השנים האחרונות איכזבה את נאמני ארץ ישראל על כל צעד ושעל. איך יכול יהודי אמוני להצביע למפלגה שהובילה את הגירושים האלימים במיגרון (2011) וחוות גלעד (2011) והרס גבעת האולפנה (2012)?
בניה בירושלים ובמקומות אחרים. אלא שבליכוד עצמו הודה שר בכיר (מעריב, 19.12.12) שכל ההצהרות הללו אינן מחזיקות מים, וכולן לא נועדו אלא להחזיר מצביעים שזלגו לבנט, אל חיק הליכוד.
אבל התרגיל הנתניהו'תי הטיפוסי הזה לא יעבוד הפעם. כולם זוכרים עדיין את הצהרתו החגיגית לבנות מאות דירות כפיצוי על הרס הבתים בגבעת האולפנה. במציאות לא הוחל אפילו בתיכנונן. הכל נועד רק לצרכי בחירות. הכל דיבורים. המצביע הסטנדרטי כבר למד שזה העקרון שמנחה את נתניהו. רק דיבורים. כך היה עם הבניה במקום בתי האולפנה, וכך יהיה, למרבה הצער, עם הצהרות הבניה בירושלים. אפילו לשכת ראש הממשלה טרחה להבהיר השבוע (קול ישראל, 18.12.12), ששום בניה חדשה אינה על הפרק ומדובר בסך הכל בפעילות תכנונית בלבד.
אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כלהזמן. אפשר לעבוד על כל האנשים בחלק מהזמן. אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. זה שנים שהמצביע הסרוג והמסורתי למד שהפער בין הדיבורים למעשים הוא 100%. המצביע הזה, למורת רוחו של הליכוד-ביתנו, חוזר הביתה. המצביע הממוצע כבר היה בסרט הזה, כשהצביע ליכוד וקיבל שמאל, וכשראה בעיניים כלות כיצד נתניהו וחבריו חסידי 'דת המשפט', נעשים עם מערכת המשפט, קבלני ביצוע נרצעים של בצלם, מרצ ויריב אופנהיימר, בפעילותם העויינת כנגד ההתיישבות. המצביע הלאומי כבר מאס במכירת מיניסטריונים חשובים והשליטה על הרבנות ובתי הדין – כלומר, המוסדות המעצבים את דמותה היהודית של המדינה – למפלגה המיגזרית ש"ס, שרואה הכל מבעד למשקפיים הסקטוריאליות, והינה פודל כנוע לחרדים האשכנזים מ'יהדות התורה'.
מעריב גילה השבוע כי הליכוד הקים, כנראה מחמת הפאניקה, צוות מיוחד לתקיפת והחלשת הבית היהודי, בראשות זאב אלקין וציפי חוטובלי, ובהשתתפותו הפעילה של משה פייגלין. פייגלין, אגב, מנהל כבר מזמן מיתקפה עקָרה נגד הבית היהודי. לפני 3 חודשים הוא כינה את מצביעי הבית היהודי פראיירים, אבל ראו זה פלא: מאז רק גובר ועולה כוחה של הבית היהודי. הציבור מסתבר מבין טוב יותר ממנו, מי באמת לנו ומי באמת לצרינו. לו אני נפתלי בנט, הייתי שולח זר פרחים ענק לפייגלין.
פייגלין, שהוא עצמו נבחר לרשימה לכנסת תודות לדילים מפוקפקים שהכניסו לכנסת את אוייבי ההתיישבות, טען השבוע כי רק הליכוד יכול: "רק כוח אמוני משמעותי בתוך מפלגת השלטון, הוא ברור וחד משמעי, וכבר הוכיח את עצמו היטב במציאות ארבעת השנים האחרונות". ציטוט מדוייק, שאם לא היה עצוב, היה מצחיק.
באמת, מר פייגלין? ההיפך הוא הנכון. ההיפך ממש. בסיעות הליכוד וישראל ביתנו ישבו בכנסת היוצאת ששה ח"כים סרוגים, ומה היו הישגיהם? אפס. כלום. נאדה. אז או שפייגלין מרכיב משקפיים ורודות שמסתירות ממנו את המציאות הריאלית, או שהוא שהה בארבע השנים האחרונות בחו"ל.
שמאלה מרות גביזון
הנה מה שעולל לנו "כוח אמוני משמעותי במפלגת השלטון": החרבת מיגרון, חוות גלעד וגבעת האולפנה; התנגדות נמרצת לחוק ההסמכה המוצדק שעשוי היה להציל מפני חרפת ההרס; הכרזה חגיגית על 'שתי מדינות לשני עמים'; הקפאת בניית מרפסת או חדר ילדים נוסף בהתנחלות נידחת; עצירת הבניה היהודית (לא הערבית) בבירת ישראל הנצחית; התגייסות בכל הכוח למניעת סילוק עברייני העבודה הזרה וילדיהם.
רק הליכוד יכול היה לסכל יוזמת ח"כים נאמנים לתרבות ישראל, שאימצו את יוזמת אשת השמאל פרופ' רות גביזון, לקבוע בחוק כי השפה העברית היא השפה הרשמית היחידה בישראל. רק ח"כים בליכוד יכולים לאבד כל חמלה כשמדובר בילדי המתנחלים ולהתנגד להארכת הליכי חקיקה למחיקת רישומים פליליים של נערים ונערות עצורי ההתנתקות. ורשימת הקלון הזו, שחתומים עליה 6 אלקינים וחוטובלים, עודנה ארוכה, כואבת ומאכזבת. אז למה שנאמין שששת הפייגלינים והחוטובלים ששובצו הפעם ב-40 המקומות הראשונים, יוכלו לעשות יותר מששת קודמיהם בכנסת היוצאת? הרי כבר היינו בסרט הזה, וכבר הבנו שהשפעתם מתחת לאפס.
גם ראש הצוות להכפשת הבית היהודי, ציפי חוטובלי, החלה למכור 'לוקשים': "ההכרה באריאל כאוניברסיטה", התפארה השבוע, "חרף התנגדות נחרצת של גורמים בעלי אינטרסים זרים". היי, ציפי, לא התבלבלת? מתי אושרה אוניברסיטת אריאל? הרי נתניהו, שיכול היה לעשות זאת בהינף אצבע, לא עשה אפילו את המחווה הזו.
חוטובלי ממשיכה להתבלבל: "כמו כן הוקם צוות אדמונד לוי, במטרה להחליף את דוח המאחזים של טליה ששון". שוב התבלבלת, במחילה, הגב' חוטובלי. מתי אוּמץ דו"ח לוי? מדהים שהליכודניקים מבקשים קרדיט – על אי עשיה.
מה מסוגל לעולל לציונות הדתית ליכוד חזק, כבר ראינו. עכשיו המשימה היא לנגוס בו חזק לטובת הבית היהודי, ולא להתרשם מנוכחות הפייגלינים והחוטובלים והאלקינים בסיעת הליכוד בכנסת הבאה, שהשפעתם על נתניהו ומדיניותו, כבר אמרנו, פחותה מהשפעת העציץ שבפינת לשכתו.
באחרונה נמצאים אנו למדים שהציבור אינו מטומטם כפי שחושדים בו, ואינו הולך שולל אחרי תיאורים הזויים שנאמרים לצורך גניבת קולות. הציבור האמוני מבין, שהברירה היא אחת: או קואליציית נתניהו עם שלי יחימוביץ ויאיר לפיד, שיסיטו את ההגה שבידי נתניהו חזק שמאלה; או קואליציה עם בית יהודי חזק, שיגן על נתניהו מפני עצמו, ויעזור לו להסיט את ההגה ימינה, בדיוק לכיוון שאליו שולחים המצביעים את הקואליציה הבאה.
*
מקור: שבועון מצב הרוח לפרשת ויגש
וכן: http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10867