בני ציפר: סרבני הימין מגדוד נחשון הם התקווה שלי!  

בכל סרבנות יש משהו מעורר תקווה. וכשנראתה התמונה הזאת, של חצי
תריסר צלליות של חיילים מציגות על גג בניין שלט הכתוב בחופזה,
באותיות ילדותיות, נגד גירוש של יהודים מבתיהם, גם חזותיהם של
שמאלנים מובהקים היו צריכים להתרחב בגאווה.

כי מה שלא הצליחו
לעשות בעבר כל תנועות הסירוב מהשמאל, כלומר, להביא את הציבור
הכללי לקבל את הרעיון שסירוב לפקודות יכול להיות דבר לגיטימי,
הצליח לעשות אותו קומץ חיילים של גדוד נחשון, יוצאי ישיבת הסדר,
שעלו על הגג.

כלומר, באקט המרדני הקטן הזה, שבא מן הצד הדתי, כלולה גם סטירת
לחי מצלצלת לחינוך הממלכתי החילוני, שלא הצליח להוציא מקרבו,
במשך 61 השנים לקיומו של צה"ל, אף לא חניך אחד שיעלה על דעתו
להניף שלט דומה לזה מעל גג של שום בניין. רק עדר של קונפורמיסטים,
מנוקד זעיר שם זעיר שם בסרבנים אפיזודיים שלא קיבלו שום גיבוי
מעדר הקונפורמיסטים.

שמא בכל זאת החינוך הישיבתי מפתח את המחשבה
העצמאית של החניך יותר מהחינוך החילוני? שמא בכל זאת מחנכים שם
היום לאכפתיות יותר מאשר בעולם החילוני שבו אכפת לצעירים בעיקר
מי יהיה המודח הראשון מ"האח הגדול". ששש. איך אתה מדבר! בוגד.
זה לא הזמן, כשהחילוניות נמצאת בסכנה.

אמר כבר מישהו, שציבור הצופה בטמטומי הטלוויזיה שוב לא יחולל מהפכות. והנה מתגשמת כאן האבחנה הסוציולוגית הזאת במהופך: המגזר היחיד בארץ המסוגל לחולל מהפכות הוא המגזר שאינו מרבה לצפות בטלוויזיה, כלומר המגזר הדתי הזה. מסריו אינם אולי מוצאים חן בעיני כולם, אבל מסר אחד לפחות שהוא נושא בכנפיו, צריך בהחלט להיחרת בתודעה: שחינוך שמרני משובח ואליטיסטי, גם אם יהיו בו אלף אינדוקטרינציות, אינו יכול להכזיב, ולטווח ארוך הוא מוציא מתוכו מוחות שחושבים במקוריות הרבה יותר משיכול להוציא החינוך הממלכתי הליברלי לכאורה, הקלוש והמנוטרל מכל תשוקה לאידיאל.

כדי שהאמת הזאת לא תיוודע ברבים התגייסה הטלוויזיה - הנפגעת העיקרית מאמת כזאת - על כל ערוציה, להוכיח כביכול, שחניכי ישיבות ההסדר הם בעצם אוטומטים שטופי מוח, נטולי כל יכולת מחשבה עצמאית, שהוסתו על ידי רבניהם החשוכים. אחד הרבנים הללו נלקח לראיון-שדה ובו הסביר שאין זה כך. אבל מהיותה של הטלוויזיה מדיום ויזואלי, מה שמנצח תמיד כל דבר שייאמר בה הוא המראה של זקן לבן וכיפה, שבמילון החזותי הטלוויזיוני פירושו: "הדוס הזה עובד עליכם בעיניים".

לא מכבר, כשצוינו 20 שנה לנפילת החומה בברלין, הועלתה בדיעבד אותה אבחנה: שאיכות החינוך במדינות הטוטליטריות של מזרח אירופה היתה, אחרי ככלות הכל, טובה יותר מאשר במערב. נכון, הוא נועד להיות כלי של אינדוקטרינציה פוליטית, אך עובדה: החינוך הזה כלל לא יצר אוטומטים צייתנים, אלא אנשים חושבים שכשניתנה להם שעת הכושר, יצאו להיאבק על אידיאלים והפילו חומות (אחר כך באה האכזבה מהחופש שחלמו עליו, אבל זה כבר סיפור אחר).

אולי על שום כל אלה נראה ראש הממשלה נתניהו כל כך מגוחך ומיושן ביום שלישי, בעת סיור על ספינת חיל הים, כשירה לעין הטלוויזיה שורת אמירות נחרצות נגד סרבנות בצה"ל. הוא הזכיר בכך יותר מכל את פרצופי הפקידים יורי הסיסמאות של הגוש הקומוניסטי לשעבר, שהיו באים לחנוך מפעל חדש לקילוף תפוחי אדמה, כדי שיהיה להם רקע נאה להגיד את דבריהם המוכנים מראש על המחויבות של כל אזרח לקידום הסוציאליזם העולמי ועל סכנות האורבות לו מצד גופים חתרניים הממומנים על ידי הקפיטליזם הפאשיסטי האימפריאליסטי הציוני העולמי.

לצורך העניין, המפעל לקילוף תפוחי אדמה שנבחר השבוע לנתניהו היה ספינה של חיל הים. והגורמים החיצוניים המעודדים סרבנות - אתם כבר יודעים מיהם. הם אלה עם השערות על הפנים ששוטפים את מוחם של צעירים תמימים בסיסמאות.

אז רצה הגורל ונתניהו, שרצה להפגין רוח ספורטיבית ולרדת בכוחות עצמו לסירת גומי, נפל על התחת. יחד אתו יש לקוות שנפל על התחת גם הסטריאוטיפ המטופש, שחניכי ישיבות הם שכפולים של הגולם מפראג שהרב מצווה עליהם לעשות דברים והם עושים. לא: את הייצור של גלמים קיבל עליו, לרוע המזל, דווקא החינוך החילוני.
http://www.haaretz.co.il