שמחה מוקדמת מדי עלולים לשחזר את טראומת בחירות 1992  

מזה כמה חודשים אנו צופים, שומעים וקוראים את מקבץ המשפטים הבאים בניסוחים שונים: נתניהו ירכיב בוודאות את הממשלה הבאה; הליכוד-ביתנו היא המפלגה הגדולה במערכת ללא עוררין; לגוש הימין-דתיים יש רוב קבוע ומתמשך. אולם, בעוד מעמדה של הליכוד-ביתנו אכן ברור ומובהק, מעמדו של גוש הימין-דתיים לא כל כך מובטח כפי שנדמה מהסקרים ומהפרשנויות. הדברים צריכים להיאמר, גם אם הם מקלקלים את השמחה המוקדמת מדי במחנה הלאומי.

בבחירות 1992 מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין השיגה רוב חוסם של 61 מושבים בכנסת שבה, כזכור, החל תהליך אוסלו. איחוד כוחות בין מפלגות התחייה ומולדת היה מונע את הרוב החוסם ויוצר תיקו בין הגושים. אולם התחייה לא עברה את אחוז החסימה והפכה לסמל המבטא פיצול-יתר מפלגתי, שעלול להפוך גוש עם רוב קטן של קולות למיעוט בכנסת. התשובה לשאלה האם בכלל האירוע הסטטיסטי של 1992 רלוונטי לבחירות הנוכחיות עלולה להיות חיובית כפי שיובהר להלן.

אחוז החסימה הנוכחי עומד על 2%. משמעות הדבר היא שקיימת אפשרות שמפלגה תשיג קולות של שני מושבים שלמים אך לא תעבור את אחוז החסימה וקולותיה ייזרקו לפח. אולם מלבד זאת, גם כמה אלפי קולות עלולים להתברר כקריטיים.

נתחיל עם המספרים הקטנים. בדגל התורה מתנהל עימות בין הפלג הליטאי הירושלמי לבין הזרם המרכזי. אמנם הסקרים מצביעים בקביעות על שישה מושבים ליהדות התורה, אבל איש לא מבטיח שכמה אלפי קולות למפלגת 'נצח' לא יהיו בדיוק הקולות החסרים למושב. דברים דומים מתנהלים באגף של ש"ס. גם אם מפלגתו של אמנון יצחק לא נראית מאיימת, מספיקים כמה אלפי קולות כדי למנוע מושב אפשרי נוסף. בין יהדות התורה לבין ש"ס יש הסכם עודפים. אם נוריד רק כמה אלפי קולות מכל אחת משתי המפלגות בגלל אותן רשימות קיקיוניות, הרי לכם מושב ריאלי שהופך לאיבוד. קולות אלה נמצאים מתחת לרדאר של הסוקרים מכיוון שהם זניחים במבט כולל, אך בנסיבות מסוימות עלולים להפוך לקריטיים.

הסיפור החשוב יותר נמצא במספרים הגדולים שיכולים לערער את הרוב היציב לכאורה של גוש הימין. בסקרים מסוימים ניתן לראות מפלגות שזוכות לשני מושבים, היקף תמיכה שפירושו היחיד הוא התנדנדות וחוסר יכולת לדעת אם מפלגות אלו יעברו את אחוז החסימה. כך, לדוגמה, בסקר של מינה צמח שנערך על מדגם גדול במיוחד, הן 'עוצמה לישראל' והן 'עם שלם' זוכות כל אחת בשני מושבים. אך באותה מידה ייתכן ששתיהן לא יזכו באף מושב, מכיוון שלא יעברו את אחוז החסימה. כאן כבר מדובר בארבעה מושבים ולא בכמה אלפי קולות שעלולים לסכן מושב אחד.

בנוסף על כך, כדאי להיזכר מעט בבחירות 2009, ובמיוחד בסקרים של אז: ממש ערב הבחירות, הליכוד הוביל בכל הסקרים על פני קדימה, וישראל ביתנו התקרבה לעשרים מושבים. זה הסתיים עם ניצחון של מנדט אחד לקדימה וחמישה עשר מנדטים לישראל ביתנו.
מילא אם היינו רואים את הליכוד-ביתנו משקיעה מאמצים במאבק על קולות המרכז כמתבקש ממעמדה כמפלגה המובילה בגוש. אלא שעד עכשיו קרה ההפך: בליכוד-ביתנו התעקשו להיאבק בבית היהודי ובש"ס, למרות שהצלחה אפשרית נגדן פחות חשובה לניצחון הגוש, אלא רק ליחסי הכוחות הפנימיים בתוכו. מאבק כזה ממקם את הליכוד-ביתנו עמוק בתוך הגוש ומפריע למשימה החשובה באזור המרכז. פרדוקסלית, מתברר שהבית היהודי בראשות נפתלי בנט ממלאת כרגע משימה של הליכוד-ביתנו.

פחות משלושה שבועות לבחירות, כדאי שהרוב הקטן מדי של גוש הימין יזכה לתשומת לב הן מצד הבוחרים המתלבטים אם להצביע עבור מפלגות על גבול אחוז החסימה, והן מצד הקמפיינרים של המפלגה המובילה, כדי להבטיח ניצחון שבניגוד לדימוי עדיין לא הובטח.