קפאון מחשבתי של הימין  

קפאון מחשבתי עמוק
צלילים נוגים ועצובים שלא לומר מייאשים, בקעו בשבועיים האחרונים מכל אמצעי התקשורת הכתובים והמשודרים בצד הימני של המפה הפוליטית. מה יהיה, שואלים בהתנחלויות. שוב התנתקות? שוב חיסול ההתיישבות? שוב רא"מ ימני שהופך את עורו?

שוב רואים מפגיני ימין נושאים שלטים נגד רא"מ. שוב רואים פוסטים חריפים נגד נתניהו באתרי ימין מובילים. הגדיל לעשות הרב ישעיהו רוטר אשר באתרו התוסס רוטר נט. פתח יותר מעשרה פוסטים חריפים על מידת לחיצותו ובוגדנותו של נתניהו. בפוסטים הללו מתואר נתניהו כאיזה ילד מבוהל בגנון, שמפגין גמישות של פלסטלינה. וכל מי שישוחח אתו אחרון הוא זה שבפניו נתניהו יתכופף. וכו' וכו'.

שום הבנה לשיקולים מדיניים או בעיות אזוריות שונות. שום חשיבה יצירתית. שום מתן כבוד לראש ממשלה ששואף ורוצה מאוד בטובת עמו. רק התקפה אישית בוטה נגד ראש ממשלה.

לא יפה לזרות מלח על הפצעים וגם לא ראוי לנחם אנשים בעת כעסם, במיוחד כשהם צודקים. אבל מצד שני כדאי להכניס את הענין כולו לפרופורציות נכונות. צריך להביט על המהלך הנוכחי בפרספקטיבה רחבה יותר. ובעיקר להבדיל בין הרצוי לבין המצוי.

כבר לפני שנים רבות כשרב המחבלים יאסר עראפאת הגיע לכאן בהחלטה אומללה של ממשלת ישראל, ותהליך 'השלום' החל. ברור היה שהוא יסתיים בישות פלסטינית עצמאית על רוב השטח, והסדר מיוחד בירושלים (כן כן גם בירושלים) רק עיוור יחשוב אחרת. וכל פעם שאני חושב על זה, אני בוכה בסתר.

כך הפלסטינים רואים את זה, וכך כל העולם רואה את זה, וגם ידידנו המעטים בעולם. ואין מצב שאנו נוכל להתחמק מכך לעולמי עולמים. התוצאה הזאת היא בלתי הפיכה. אנחנו רק צריכים להתפלל שהיא תידחה שוב ושוב, בגין מעשיהם של הפלסטינים, או תרגילים מדיניים מוצלחים שלנו, או שהמשיח יבוא לפני כן ויגאל אותנו.

לגבי ההקפאה הספציפית הזאת, ברור שברמה האישית מדובר בטרגדיה של אנשים שחרב עליהם ביתם או שנותרו ללא קורת גג. ואני חושב שאין נפש יהודי הומייה שלא נחרדה נוכח הגזירה הזאת.

מצד שני, בראייה רחבה יותר. כדאי לבדוק את הרקע להחלטה. המצב שלנו בעולם הוא קשה ביותר. הידידים שלנו מתמעטים והולכים, וגם אלו שנותרו, תובעים מאתנו מעשים שקשה לנו לבצע אותם. בחודשים האחרונים קיבלנו את 'היהודי האנטישמי' התורן - גולדסטון! שחיבר דו"ח איום ונורא, שלמרות שהוא מרושע ושיקרי, אנחנו יכולים בגינו במחי הצבעה אחת במועצת הבטחון, להפוך למצורעים של העולם! לדרום אפריקה של המאה הנוכחית! רק ווטו אמריקני אחד יכול למנוע אותו, אותו ווטו יכול להציל אותנו גם מהכרזה חד צדדית שמקדם רוה"מ הפלסטיני בתמיכת רוב מדינות המערב.

ומצד שלישי, רובץ עלינו האיום האיראני במלוא עוצמתו. שאין ספק שהוא האיום הגדול ביותר על היהודים מאז השואה! יום ולילה השכם והערב אנחנו דורשים מידידינו בעולם לנקוט צעדים נגד הרודן האיראני, ונראה בזמן האחרון שהעולם החל לנוע בכיוון הנכון. ובמקביל אותם ידידים שאנחנו תלויים בהם מאוד דורשים מאתנו גם לחלק את ירושלים ולא לבנות בגילה.

ובנוסף לכל הצרות הללו, נבחר נשיא אמריקני חדש (שלא ידע את יוסף...) וממשל אמריקני קשה שגמר אומר להיבנות על חשבוננו. בחירתו של אובמה לא רק שיצרה תקוה פלסטינית חדשה, ורוממה את האיסלם בכל פינה על פני הגלובוס. אלא גם הביאה בכנפיה רוח בינלאומית חדשה שהיא מסוכנת עבורנו מאוד.

בתוך האוירה המדינית הנגטיבית הזאת, בתוך הצטברות המסה הקריטית הזאת. חייב ראש ממשלת ישראל לנווט, להתפתל, ולצאת איכשהו בחיים. הרי אף אחד לא חושב ברצינות שאנחנו מסוגלים לאיים על העולם. אף אחד לא חושב ברצינות שיש לנו את הפריבילגיה המדינית לשבור את הכלים, ולהרביץ לכל הרעים. האם מישהו חושב שאנחנו נרגיז את העולם והעולם יישב בשקט? שייצא לסנקציות ומלחמה נגד איראן? שלא יכיר חד צדדית במדינה פלסטינית? ושיפרוס עלינו את חסותו באו"ם?

אני לא מכיר את שיקוליו של נתניהו, אבל אולי מה שהוא עושה זה דווקא התנהלות אחראית, בוגרת ומושכלת בתקופה מדינית לא פשוטה שעלולה להוביל אותנו לעברי פי פחת. אולי כך הוא מחזיק את היחסים עם האמריקנים שהם קריטיים עבורנו. אולי זו הדרך היחידה לנשום מעט אויר מדיני צח. אולי זו היתה הדרך היחידה להימנע מצבת המלקחיים המדינית הנוראית הזאת.

ובל נשכח שאמנם הקפאה ל10 חודשים היא כואבת ורעה. אבל הדרישות של האמריקנים והעולם כולו היו דרישות הרבה יותר נוקבות וקשות. וב"ה שבקונסטלציה המסובכת הזאת הגענו להקפאה של 10 חודשים בלבד. בתקוה גדולה שזה לא יתארך ליותר זמן.

מיותר להשתפך כמה שהעולם צבוע אנטישמי וחד צדדי, זה מה יש. העולם לא אוהב אותנו. העולם משתחרר אט אט מהצורך לתמוך בישראל בגלל השואה. היום ישראל היא הכובש האכזרי. היא הרודן. מה לעשות זה העולם ואנחנו תלויים בו לטוב ולמוטב. אדוני הארץ הם אובמה סרקוזי ארדואן ומרקל וכו' (כך רצה ה' יתברך). זה כואב מאוד אבל זו המציאות, ומנהיג החפץ חיים לעמו, לא יוכל להתעלם ממנה.

עובדה היא שכל פעם שעלה מנהיג מהימין לשלטון הוא שינה את מדיניותו. החל במנחם בגין וכלה בנתניהו. וברור ששינוי המדיניות לא נבע מאיזה שהוא 'אור גדול' של הבנה שנגלה אליהם. אלא פשוט כורח המציאות והדאגה לעם ישראל, הם אלו שהכריעו את הכף

אל לנו להקשות עוד ועוד על מנווטי המדיניות. אני משוכנע שאם אנשים ברוכים ככצל'ה דנון בן ארי ודומיהם היו אוחזים עכשיו במוסרות השלטון, הם לא היו מסוגלים ליישם את דעותיהם הלכה למעשה, ללא התנגשות מסיבית וקריטית עם כל העולם. וכך להוביל את ישראל לעברי פי פחת.

מי שיוכל לעזור לנו בעניין הזה הוא בורא עולם שיגאל אותנו סוף סוף מן הגלות - שיש מי שחושב שכבר נגאלנו ממנה חלקית. לא מיניה ולא מקצתיה, עוד לא עשינו את המיל הראשון לקראת הגאולה. הפריץ הוא אותו פריץ... והמושקה הוא אותו מושקה... והפקודות הם אותם פקודות...