''תמונת המורה למתמטיקה היא דוגמא לאיך השמאל הפך את ביבי לשטן''  

בואו נגיד את האמת: השמאל שונא את נתניהו. כל כך שונא שגם תשדיר תעמולה של הליכוד, שמופיעה בו תמונה של מורה מלמדת את לוח הכפל, הופך לכלי ניגוח נגד ראש הממשלה

(איתמר ברתור // מעריב)

אין שמחה כמו שמחה לאיד וביממה האחרונה הפייסבוק שלי קורס מרוב צהלות אושר מ"הטעות האיומה" שהופיעה בתשדירי הליכוד-ביתנו. למי שהחמיץ, בתשדיר המפאר את הישג חינוך החינם מגיל 3 מופיעה תמונת מורה ליד לוח בו ארבע משוואות פשוטות מלוח הכפל. שתיים מהן נכונות ושתיים שגויות. חומר טוב כל כך ידידי משמאל לא קיבלו מאז בנט-משעל והם ניצלו זאת היטב כדי להבהיר לנו שנתניהו והליכוד לא יודעים אפילו מה התוצאה של 7X8.

צפירת הרגעה - המורה לא טעתה צילום מסך מתוך יוטיוב עיון בתמונה מגלה שהמורה מסמנת וי ואיקס ליד המשוואות הנכונות והלא נכונות. בקיצור, צפירת הרגעה – המורה בסדר.

אז מדוע כל כך הרבה אנשים, שעל חלקם אני מוכן להעיד בשבועה שהם מבריקים וערכיים, מוכנים לשתף משהו כה מופרך בלי לנסות לבדוק מה באמת הסיפור? האם השנאה לנתניהו כה גדולה שהיא גורמת להכפשה אוטומטית של מורה שהם לא מכירים, שמי יודע, אולי בכלל היא מצביעה מרצ? (בדיעבד מתברר שתמונת המורה לקוחה בכלל מחו"ל אך זה כמובן לא היה ידוע למגיבים הנלהבים).

קשה לחשוב על דמון גדול יותר בעיני השמאל מנתניהו. השנאה לראש הממשלה הפכה אותו לכוכב של כל קמפייני השמאל, החל מהחומר חסר המחשבה של התנועה, דרך יחימוביץ' ומרצ, ועכשיו אפילו חד"ש הצטרפה לחגיגה. האם המלכד היחיד הנותר הוא שנאת נתניהו?

נתניהו החדש
בספרו הנפלא, "ההנאה שבאטיות", מתאר מילאן קונדרה כיצד הלכו ונעלמו להם הערכים המשותפים של השמאל בצרפת עד שהצטמצמו לכדי מילה אחת - "עירום". הרחק משם בארץ ים תיכונית העירום האידיאולוגי משאיר את בני השבט הלבן עם שנאת ביבי לבדה.

בתקופת ממשלתו הראשונה נתניהו אכן הרוויח ביושר חלק מהטינה. לצד הישגים ביטחוניים וכלכליים משמעותיים, זחיחות, גימיקים ומשפטים כמו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" בוודאי לא תרמו ליחסיו עם השבט. אך מאז חלפו מים רבים באיילון ונתניהו של הכהונה השנייה

הוא בוגר, מאופק ומאוזן הרבה יותר לכיוון שמאל.

מהמורה ולוח הכפל ניתן דווקא ללמוד שהלמידה הטובה ביותר מגיעה מדוגמאות ועובדות, שליליות וחיוביות כאחד. כך גם פועל המוח שלנו. אך בהעדפות פוליטיות עובדות והיגיון תופסות מקום משני בלבד. לו ניתן היה לעשות מבחן "טעימה עיוורת" בפוליטיקה, ובוודאי בהשוואה לכהונת ממשלת קדימה-העבודה הקודמת, שהביאה שתי מלחמות ואפס שלום, הרי שד"ר נתניהו היה זוכה בקלות ל-70 אחוז מקולות השמאל. במציאות, ספק אם מר ביבי יזכה ולו לקול אחד.

מהיכן נובעת השנאה והדמוניזציה? צריך למצוא אותה בנפש האדם. מחנה השמאל נמצא בשלושת השלבים הראשונים של האבל, והוא מסרב להגיע לשלב החמישי של הקבלה. האבל הוא על אובדן התקווה המשיחית לשלום קוסמי במזרח התיכון, על היעדר הרוב בציבור שבו "החצי הלא שפוי" של העם הולך ומתגלה יותר כשני שליש, ובעיקר על התקווה לחיות חיים "נורמליים" במדינה "אירופית" תקינה.

מה עושים כשהמציאות המזרח תיכונית של חמאס, חיזבאללה ואיראן דופקת בעוצמה הולכת וגוברת על דלתות האמונה? בשלבים הראשונים של האבל (הכחשה, כעס ומיקוח): יצירת "רע כל יכול ושולט בכל" לוקחת חלק מהותי.

הדמון הגדול של השמאל. נתניהו פלאש 90ההזדקקות לדמון גדול שמסביר כל רע בחיינו עתיקה כמו ימי האדם. הוא מופיע כמעט בכל דת, חברה, ספרות או קולנוע. אם תרצו, ביבי הוא הוולדרמוט, רק שאת שמו מותר לבטא. (בהערת אגב אציין שרק כך ניתן להבין כיצד פוליטיקאית נטולת הישגים כמו לבני עדיין רלבנטית. קמפיין "התקווה" מול "נתניהו השטן" שלה הוא שיקוף פסיכולוגי מדויק למאווי השבט).

אם לשפוט לפי התבטאויות השמאל, ביום שבו נתניהו יירד מהמסך העוולות ייעלמו, ושלום עולמי ישרור. ברזל יהפוך לזהב, תושבי אפריקה יירפאו מהאיידס, וכל מנוי פיס יקבל טלפון מאראלה ומלאה כל הארץ שירה חדשה. הללויה.