בדלנות או גלובליות
ארה"ב: פער בין דעת הקהל למדיניות הנשיא
על פי סקרים שנערכו לאחרונה, רוב האמריקנים נוטים כיום למדיניות חד-צדדית ולבדלנות, בניגוד למדיניותו המוצהרת של אובמה המכוונת למעורבות גבוהה יותר של ארה"ב בעולם
ייל גלובל
ברק אובמה בנאומו בפני הועידה הדמוקרטית שנערכה באוגוסט 2008, בה הוכרז רשמית על בחירתו כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. מתברר שכיום גם בקרב דמוקרטים רבים רווחת חוסר הסכמה עם מדיניותו הגלובלית של הנשיא – צילום: AFPוושינגטון – נשיא ארה"ב ברק אובמה מנסה לקדם בימים אלו סדר יום בין-לאומי. הוא הגביר את מעורבותה הצבאית של ארה"ב באפגניסטן, הוא תומך באמנה בין-לאומית לפתרון משבר האקלים, הוא הבטיח לרענן את מדיניות ההגירה של ארה"ב והוא תומך באינטגרציה מתמשכת של ארה"ב עם הכלכלה העולמית.
הבית הלבן ורבים מאזרחי ארה"ב חלוקים בדעותיהם לגבי כל אחד מהנושאים האלו, כך מראים תוצאות סקרי דעת קהל. ובמקרים מסוימים, מדיניות זו מנוגדת במטרותיה להשקפותיהם של חברי המפלגה הדמוקרטית של הנשיא.
הפער הזה בין עמדות האזרחים לבין מדיניות הממשל האמריקני מעלה תהיות לגבי עמידותן של יוזמות מדיניות החוץ של ממשל אובמה, ומאיים לפגוע במאגר הרצון הטוב שהצטבר כלפי ארה"ב בעקבות בחירתו לנשיאות לפני כשנה.
כמועמד לנשיאות, אובמה דחה את מדיניות החוץ החד צדדית של תקופת בוש והבטיח מעורבות אמריקנית חדשה בעולם. כנשיא, הוא הושיט ידו לאירופים, בשאיפה לשתף איתם פעולה בנושאי אפגניסטן ואיראן. הוא בחר בגישה פייסנית מול סין, צפון קוריאה ורוסיה. הוא השביע את רצונן של מדינות דרום-מזרח אסיה בכך ששינה את המדיניות האמריקנית כלפי בורמה, מדינה שבמשך שנים הוחרמה על ידי וושינגטון. הוא אימץ את הקמת ה-G22 כוועדת היגוי חדשה בנושאי כלכלה עולמית וכמחליפתה של G8, שבמשך שנים רבות ייצגה רק את האינטרסים של האומות העשירות בעולם.
אך סקרי דעת הקהל מראים שהציבור האמריקני נע בכיוון אחר. בעודם מתאוששים מהמיתון הכלכלי הקשה ביותר מאז ימי "השפל הגדול", ובהיותם משוכנעים שהעולם הופך למקום מסוכן יותר ויותר, חשים האמריקנים יאוש לגבי עתידה של ארה"ב כמנהיגת העולם. הם מרוכזים כעת בבעיותיה הפנימיות של ארה"ב ומעוניינים בראש ובראשונה לקדם בהתרסה את השקפותיהם.
מתוך הפגנה שנערכה בלוס אנג'לס נגד ההחלטה על תגבור הכוחות באפגניסטן, 2 בדצמבר 2009. מתברר שבמגוון נושאים, רבים בציבור האמריקני מתנגדים למדיניותו הגלובלית של הנשיא אובמה – צילום: AFPגישתם של האמריקנים כיום דוגלת בבדלנות ובחד-צדדיות יותר מאי פעם בשנים האחרונות. לראשונה מזה ארבעה עשורים של סקרים, לדעת רוב תושבי ארה"ב עליה "לדאוג לאינטרסים של עצמה בזירה הבין-לאומית" ולאפשר למדינות אחרות לפתור את בעיותיהן כמיטב יכולתן בכוחות עצמן. כך עולה מסקר בנושא מקומה של ארה"ב בעולם אשר בוצע על ידי מכון המחקר Pew Research Center for the People & the Press. הרגשות הבדלניים אפילו גוברים על אלו שרווחו עם סיום מלחמת וייטנאם. גם הרוב הגדול במפלגה הדמוקרטית, מפלגתו של הנשיא, דוגל בבדלנות, דבר המסבך את העניינים אף יותר עבור הממשל הדמוקרטי.
נוסף על כך, למעלה מ-80 אחוז מהנסקרים סבורים שעל ארה"ב לפנות לדרכה שלה בזירה הבין-לאומית, ולא לדאוג יותר מדי לגבי הסכמתן של מדינות אחרות. זו רמתם הגבוהה ביותר של עמדות חד-צדדיות מאז הסקר הראשון שעסק בשאלה זו ב-1964.
גישת הבדלנות חסרת התקדים והתמיכה בחד-צדדיות עומדות בניגוד למטרותיו המוצהרות של אובמה למעורבות בין-לאומית. הנשיא מדבר על שיתוף בין-לאומי, אך עליו עדיין לשכנע את הציבור האמריקני ללכת בדרך זו. למעשה, יש שיטענו שמטרתו הייתה לרצות את איגודי העובדים באמצעות הטלת מכסי-מגן על סחורות המיובאות מסין, בעודו מתחייב לתמוך בסחר חופשי. החיכוך בין מטרות מדיניות החוץ של ארה"ב לבין הגישות בקרב האזרחים האמריקנים בולט במיוחד בנושא אפגניסטן. רק שליש מהאמריקנים תמך בתגבור הכוחות הצבאיים באפגניסטן בטרם הכרזתו של אובמה על כוונתו לעשות כך, ורק חמישית מהדמוקרטים.
אם מספר הנפגעים בנפש בקרב הכוחות האמריקניים יגדל בחודשים הבאים, כפי שללא ספק יקרה, ואם יתגלו ראיות חדשות לשחיתות או לחוסר יעילותו של הממשל האפגני; ואם ארה"ב תישאב עמוק יותר לתוך פקיסטן במלחמתה בטאליבן – אזי לממשל אובמה לא יישאר כל מאגר של רצון טוב בציבור עליו הוא יוכל להסתמך כדי לצאת מהסערה שללא ספק תיווצר. שמירה על היוזמה הצבאית תוכיח עצמה כקשה, במיוחד כאשר חוסר שביעות הרצון בציבור יעורר אי-שקט בקונגרס לקראת הבחירות של 2010.
מדיניות חד-צדדית ובדלנות עלולות גם לסבך את עתידם של יחסי ההגנה של ארה"ב עם יפן. הממשלה החדשה בטוקיו העמידה בסימן שאלה את קיומם של הבסיסים הצבאיים של ארה"ב באוקינאווה, והביעה רצון להידוק יחסיה עם מדינות אחרות באסיה, ובכך מתחילה למעשה להרחיק את עצמה מוושינגטון. צעדים מעין אלה עלולים להצית תרעומת בקרב אמריקנים שכבר החלו להפנות את גבם לעולם. וכעת, כשממשל אובמה ממקד את רוב משאביו לאסיה בסין, הברית בין ארה"ב ליפן, מעוז הביטחון באסיה במשך שני הדורות האחרונים, עלולה להישחק מרוב הזנחה וחוסר עניין של שני הצדדים.
הדחף האמריקני לחד-צדדיות מאיים לחבל בטיפולו העדין של אובמה באיראן. הבית הלבן מגביר בהדרגה את הלחץ הבין-לאומי על טהרן במאמץ לגרום לה לפרק את תכנית הנשק הגרעיני שלה. אך שישה מכל עשרה אמריקנים תומכים בפעולה צבאית נגד איראן אם יתברר בוודאות כי טהרן הצליחה לייצר נשק גרעיני. התנגדות ללחץ ציבורי זה עלולה להיות קשה יותר אם הממשל האיראני ימשיך ל"נפנף" את האו"ם בנושא זה.
הפגנה שנערכה בלוס אנג'לס נגד ההחלטה על תגבור הכוחות באפגניסטן - צילום: AFPלמרות הבטחתו של הנשיא אובמה לבטל את "גרירת הרגליים" של ממשל בוש בנושא שינויי האקלים, חסרה תמיכה ציבורית בארה"ב בנושא הפחתת פליטת הפחמן הדו-חמצני לאוויר. פחות ממחצית מהציבור האמריקני רואה בשינויי האקלים איום מרכזי, והדבר מעלה תהיות לגבי השאלה האם הקונגרס אי פעם יאשר את הצעות החוק בנושא.
החבלה השיטתית של ארה"ב בכל הנוגע לשינויי האקלים בתחילת העשור הנוכחי הזינה התעוררות אנטי אמריקנית עולמית, אפילו עוד לפני שפרצה מלחמת עיראק. אם ארה"ב שוב תיתפס כמחסום דרכים להסכם בין-לאומי, יתכן שכוונותיו הטובות של אובמה לא יספיקו כדי להדוף התעוררות מחודשת של רגשות אנטי אמריקניים.
בדומה, הנשיא אובמה קצר שבחים רבים מהעולם בזכות הוקעתו את האופן בו טיפל ממשל בוש בטרוריסטים אסלאמיים חשודים ובזכות החלטתו לסגור את מתקן המעצר במפרץ גואנטנמו. אך מחצית מהציבור בארה"ב אינו מסכים עם החלטת הנשיא לסגור את המתקן במפרץ גואנטנמו, ולמעלה ממחצית סבורים שהשימוש בעינויים נגד חשודים בטרור מוצדק. כעת, משסגירת המתקן בגואנטנמו מתעכבת והציבור האמריקני מוכן להפר זכויות אדם כאשר מדובר בטרוריסטים, מעמדה של ארה"ב עלול להיפגע שוב.
נושא ההגירה הוא תחום נוסף בו גישות האמריקנים מתנגשות עם כוונותיו של אובמה. ארה"ב מתגאה במסורת ההגירה שלה, והנשיא אובמה הבטיח רפורמה בהגירה בשנה הבאה, אשר תסלול את הדרך לאזרחות עבור אנשים השוהים כעת באופן בלתי חוקי בארה"ב. אך רק מיעוט מהאמריקנים תומכים בלגליזציה של מהגרים בלתי חוקיים, כך עולה מסקר שנערך על ידי ארגון German Marshall Fund. פיקוח גבולות הדוק יותר ממשיך להיות האופציה המועדפת על האמריקנים להפחתת שיעורי ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב. גישות אלו בהחלט אינן חדשות ונפוצות בהיקף נרחב גם במדינות אחרות, אך הן ממשיכות להכתים את שמה הטוב של ארה"ב.
ולבסוף, מדיניות הסחר של אובמה והגישות של האמריקנים בנושאי מסחר עומדות בסתירה זו לזו. השפל הכלכלי, בשילוב עם בדלנות גוברת, נראים כמתכון לחיזוק מדיניות המגן הכלכלית של ארה"ב. ולמעשה, מדינות אחרות טוענות שבכך שהיא מעדיפה לרכוש תוצרת אמריקנית, ועם כישלונה לגבש מספר הסכמי סחר, וושינגטון פנתה למדיניות מגן כלכלית. אבל סקרים של חברת Pew, של German Marshall Fund ושל קבוצות אחרות מראים כי בני העם האמריקני – ובמיוחד הדמוקרטים – תומכים כיום פחות מאשר בעבר במדיניות כלכלת המגן. עם זאת, ממשל אובמה לא הצליח לנסח בבהירות אסטרטגיה עקבית לליברליזציה של המסחר, ובכך וויתר על הזדמנות לנסות להגשים לפחות מדיניות אחת בזירה הבין-לאומית אשר עשויה להדהד בתיאום עם הציבור האמריקני.
הנשיא אובמה הוא תומך נלהב של מחויבות אמריקנית כלפי העולם. אך הוא לא הצליח לשכנע את הציבור האמריקני. דיסוננס זה בין מדיניות לבין דעת-הקהל מאיים לסכל את מטרותיו של הבית הלבן ולפגוע במעמדה של ארה"ב בחו"ל.
*ברוס סטוקס הוא כתב כלכלי בין-לאומי בכתב העת "National Journal", מגזין שבועי בנושאי מדיניות ציבורית היוצא לאור בוושינגטון.