המערב הפרוע.כך צמח לו שיח שקרי ומעוות בחוגי השמאל בעולם  

בשלב מתקדם של מלחמת איראן-עיראק, קצת אחרי שהעיראקים מצאו דמיון מסוים בין האויב שלהם לנקניקיות וסיפקו לו חרדל על בסיס יומי, היה הצבא האיראני על סף דמורליזציה. המולות בטהרן חשבו ומצאו פתרון לבעיית המורל. פתאום, משום מקום, הגיח בין שורות הלוחמים האיראנים רוכב סוס. אדם רם ונישא עטוי מחלצות פאר, פניו קורנות (תוצאה של איפור זרחני). החיילים ההמומים הגיבו בפאניקה, רצו לעברו והשתטחו בבכי לרגליו. הרוכב היה מצווה עליהם "להתנפל על הכופרים" ו"לנקום את מותו של האימאם, חוסיין" ונעלם בדהרה. החיילים המייללים זעקו לעברו "איפה אתה, בעל הזמן?" (הכינוי השיעי למהדי, המשיח השיעי), ולאחר מכן היו צועדים כאיש אחד לעבר החזית להיטחן כבשר תותחים, פשוטו כמשמעו.

תשאלו מה לשקר בוטה, תרמית עלובה של כוהני דת צינים, ולמציאות הנוכחית - איראן על סף יכולת גרעינית, נשיא אמריקאי ומעריציו המשוכנעים כי הוא נזר הבריאה, אימפריה סינית חמדנית ושמאל עולמי צבוע ומסוכן. אז זהו, שיש קשר.

אחד משלושת יסודות השיעה הוא ה"תקיה" - חובת הזהירות. לשיעים מותר לשקר, בין אם מתוך הצורך להסתיר את זהותם ובין אם לעשות את זה לכופר (טמא), במטרה לשמור על האינטרסים השיעים. שקר כמצווה דתית. כך שמול האיראנים יושבת אירופה רופסת, סין ורוסיה שרואות רק כסף בעיניים ונשיא אמריקאי שגם תומכיו טוענים שהוא סובל מתסמונת האדם המבריק בחדר - הוא פשוט יודע יותר טוב מכולם. זו הסיבה שאובמה לא קורא לטרור הג'יהאדיסטי בשמו ובורח לניסוחים מעורפלים, שולח 30 אלף חיילים לאפגניסטן ודורש כי ישובו בשנה הבאה ומאיים על ישראל באמצעות הנשק הכי טוב נגד יהודים - כסף.

מהטמה גנדי נשאל פעם מה דעתו על הציוויליזציה המערבית. "אני חושב שזה יהיה רעיון טוב מאוד", השיב. רגע לפני שאתם מתפעלים מהשנינות המבריקה שתקע גנדי לעולם המערבי הדשן, המרוצה מעצמו, כדאי שתעצרו. במיוחד אם אתם מזהים עצמכם עם המחנה הנאור, המתקדם ושוחר המיעוטים. שוו בנפשכם שאתם אישה הינדית רגע לפני שהחל הכיבוש הבריטי בהודו. יש לכם טיקה על המצח שגם אם תגרדו אותה כגרד חיש גד או שחין, המקסימום שתזכו זה למות לפני הבעל שלכם. אחרת, העתיד שלכם מריח כמו שווארמה וול דאן. ישרפו אתכן במדורה שעליה שורפים את גופת בעלכם. הוא מת, אתן בחיים.

שטן גדול, שטן קטן
טקס ה"סטי" היה נוהג מקובל בהודו עד שהבריטים אסרו עליו והפסיקו את הפירומניה הלא ידידותית לנשים. אז נכון, הבריטים עשקו, בזזו ומצצו את לשדה של הודו, היהלום שבכתר, אבל הם עשו גם כמה דברים לא רעים. השאלה היא אם במדד הערכים שלכם חירות מדינית והגדרה עצמית הם חזות הכל, או שאולי הזכות לחיים של אלמנה היא גם משהו בעל משמעות. ואני לא נכנס לשיטת הקאסטות ההינדית שהייתה ועודנה לא פחות גזענית מהכיבוש הבריטי.

מוקד הבעיה הוא בעובדה שעל המחשבה המערבית השתלט שיח פוסט מודרני מעוות. גישה צדקנית, מתחסדת ודמגוגית שולטת בפועל במחקר ההיסטורי, סוציולוגי, אנתרופולוגי. הרעיון המעוות, שעל פיו כל תחלואי העולם השלישי וכל מכשלותיו הם פרי האימפריאליזם והקולוניאליזם המערבי, מקורו

בפרופסור אדוארד סעיד. משנתו, או יותר נכון לומר תעמולתו, מספקת גושפנקה אקדמית מחקרית לפתולוגיה של בכיינות קורבנית כרונית.

בפועל, מאז סעיד אי אפשר להתמודד עם הסוגיות באופן אובייקטיבי או אפילו לנסות, אלא אך ורק מתוך נקודת מבט שמראש מניחה את אשמת המערב. כל דיון שלא משחק בקלישאות מקבל את התואר גזעני, פשיסטי, פרימיטיבי. בחוגי החברה והרוח באקדמיה נאנסת האמת ההיסטורית באופן ברוטלי.

אך חמור מכך, בחברות הנידונות, אלו שזקוקות למזור אמיתי ופתרון מערכתי, אין בדיקה לעומק של בעיות מבניות. אין ביקורת עצמית, אלא רק שימוש בתירוצים דמגוגיים כדי להסביר את נחשלותם. בכך, מתחזקים משטרים נוראיים ועיוותים חברתיים, אבל העיקר שיודעים מי השטן הגדול ומי השטן הקטן.

גם היום מתקיימת עבדות בעולם הערבי
קשה לצפות משיח השמאל במערב למידה ולו צנועה של כנות ויושר. אם בעבר הם נשבעו בשם הסטאליניזם או בשמו של פול פוט, היום הם מתעלמים לחלוטין מדיכוי המפגינים באיראן או מרצח העם בסודן. מבחינתם, ישראל, מדינה דמוקרטית בת 7.5 מיליון תושבים בלב אוקיינוס של משטרים רודניים חשוכים, היא הבעיה. הצרה שלנו, שזוהי הסביבה האינטלקטואלית בה צמח אובמה.

ב-1961 התפרסם הספר "סחר עבדים היום" של שיין מק'להאן שעסק בעבדות במדינות ערביות. המצב השתפר מאז. קצת. בסודן, במאוריטניה וכנראה גם בערב הסעודית, עדיין מתקיימת עבדות. כך כותב שיין מק'להאן על שוק העבדים במכה: "תריסר עבדים מובלים על ידי נוגשים הנוהגים בהם כבבקר, מלקים בהם בשבטים ובשוטים. רעש אקסטטי באוויר כשעל במת המכירה הפומבית עולה ילד בן 12 בעל תווי פנים יפהפיים, ערביים קלאסיים".

מק'להאן מציין שלמרות הדיבור הרווח על האחווה הבין ערבית, כשהדברים קשורים בעבדים, האחווה נעלמת. "הילד עמד עירום והסתיר את מבושיו בידיו הקטנות", הוא כותב. "המכירה הפומבית התנהלה בצווחות מרוגשות. אחד הנוכחים מצטט אמרה בדואית עתיקה 'עז לשימוש יומיומי, נערה להנאה ונער צעיר לאקסטזה'. לבסוף זוכה בנער גבר מזוקן. הם צועדים ביחד, ידו של הגבר מחבקת את מותני הנער".

מק'להאן מתאר בספרו כיצד מתנהל שוק עבדים בתימן ובג'יבוטי. הוא מתאר את גורלן הנורא של שפחות, נערות סודניות משבטים לא מוסלמים שנחטפות בגיל שש-שבע למטרות זנות. גם אם נתעלם מהדיווח הספרותי המזעזע משנות השישים, הרי שגם היום מתקיימת עבדות בעולם הערבי. בסוריה, למשל, נמכרות רבבות ילדות עיראקיות לסרסורים עד כדי כך שסוריה הפכה ליעד תיירותי נחשק עבור הפדופילים של העולם הערבי. מתי שמעתם על הפגנה נזעמת בלונדון, במדריד או בתל אביב נגד אותם משטרים. נגד התופעה התרבותית המזוהמת לא פחות מכיבוש והתנחלויות. לעזאזל, מדובר בעבדות. קונטה קינטה בשנת 2010.

באנגליה קוראים חברי סגל אקדמי לחרם על ישראל בגלל הכיבוש. בישראל, אנשי אקדמיה שמוצצים את לשד המדינה מצטרפים לקריאה לחרם. הם שונאים את אמריקה ומתעבים את ישראל, אבל לא תראו אותם עומדים בתור להגר למצרים או צפון קוריאה. הם צבועים, מתחסדים ולכודים במעגל חוזר של שנאה והרס עצמי. הם הנון קונפורמיסטים הכי קונפורמיסטים שיש.

אבל נורא מכך, הסטודנטים שלהם עוברים אצלם אינדוקטרינציה והשטחת שכל. הנאורות שלהם היא על תנאי. רק בתנאי שזה נגד ישראל. בשנת 1839 אכלו תושבי האי ונטאו שבלב האוקיינוס השקט את המיסיונר הנודע צ'רלס מילנר ויליאמס. בשבוע שעבר, 170 שנה אחרי, החליטו תושבי האי אשר מצפונם העיק עליהם בשל מעשי אבותיהם ואולי גם קיבתם, לערוך טקס התפייסות ומחילה עם צאצאי הכומר. הם העניקו למשפחת הכומר תשורה סמלית - ילדה בת שבע. משפחת ויליאמס לא תאכל אותה, אלא תעניק לה מלגת לימודים.