הבוז של פלוצקר; ניצחון לאדלסון  

קבלו ציטוט: "אחד מתפקידיה העיקריים של העיתונות בימינו: להיות לפה ולמגן לחלשים, למנוצלים, לחסרי קול, אפילו במחיר של אי-הקפדה תקשורתית קלה על זכויות היתר של החזקים" (סבר פלוצקר, ידיעות אחרונות, 18.1.10). הצד החלש לצורך הדיון הוא הגברת ליליאן פרץ, והצד החזק הוא מעסיקתה לשעבר, הגברת שרה נתניהו.

תחת הכותרת "על אדונים ומשרתים", מודה פלוצקר שהעיתון בו הוא כותב ניצב לימין הגברת פרץ, ויש לו וידוי לפשר האהדה האוטומטית: "יש לי סימפטיה אישית עמוקה למקצוע עוזרת הבית. אימי המנוחה עבדה במשך שנות חייה בארץ כעוזרת בית בבתים ישראלים שונים".

מר פלוצקר בטוח שחלק מהקוראים שלו מטומטמים. אחרי שיסיימו לקרוא, כך הוא מקווה, סלידתם ממשפחת נתניהו תעלה. זאת הייתה הכוונה, וזאת הייתה המטרה. הסיפור על התייצבות לצד החלש, ועל הדרך בה פירנסה אמו המנוחה את ילדיה, הוא מניפולציה מצחינה.

גם ההבחנה שלו על "אדונים ומשרתים" ומי כאן החזק ומי החלש, היא מניפולטיבית. הסיפור אחר לגמרי. האדון האמיתי בסיפור הוא נוני מוזס, המשרת האמיתי הוא סבר פלוצקר. הצד החלש כאן הוא שרה נתניהו. הצד החזק הוא ידיעות אחרונות. הגברת ליליאן פרץ היא התירוץ של פלוצקר והמעסיק שלו לפגוע במשפחת נתניהו. אילו הגברת פרץ עבדה בתנאים מחפירים, בביתה של מיליונרית אלמונית מסביון, גם אם הייתה עושה שמיניות באוויר, לא הייתה זוכה להתייחסות של הפלוצקר.

כתב תביעה (בלי כתב הגנה) שמשוגר לקוראים עוד בטרם הגיע לנתבעת, מוכיח זדון. הקביעה הזאת, אין בה משום התייצבות לצד הגברת נתניהו - בטח לא לפני שבית המשפט יפסוק בדין - אלא כמחאה על ה"מוצר" אותו מספק העיתון לקוראיו. מגיע לנו שנקרא עיתון אמין, חף ממניפולציה. בעניין האמינות, יש לידיעות אחרונות בעיה, ועל הבעיה הזאת, חוגג העיתון "ישראל היום".

במקום לשרת נבחרי ציבור בלתי-ראויים, ובמקביל לחפש את נתניהו במיקרוסקופ, היה עדיף להתפייס עם האמת, לעשות תרגילים לחיזוק אמינות העיתון. למרות מה שחושבים בידיעות אחרונות, לאמת ולאמינות יש ביקוש, והצלחת העיתון "ישראל היום" מוכיחה זאת...